בן דוד אליזבת נ' רענן


 

   

בתי המשפט

א  032772/07

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

30/07/2009

תאריך:

כב' השופט מרדכי בן חיים

בפני:

 



בן דוד אליזבת

בעניין:

התובעת

אביעד

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1. נתן רענן

2. כלל חברה לביטוח בע"מ - ניתן פסק דין

הנתבע

יגול

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק דין

 

א.         מהות התובענה וטענות בעלי הדין

 

            בפני תובענה לפיצויים להטבת נזקים שנגרמו לתובעת בשל דליפת מים.

 

1.         עיקר טענות התובעת

 

1.1       התובעת הינה מורה לריקודים ומפעילה מאז שנת 1990 סטודיו למחול באולם הנמצא ברחוב דיזנגוף 140 תל-אביב (להלן: "הסטודיו").

 

            לגרסת התובעת ביום 2.1.07 בהגיעה לסטודיו היא הופתעה לגלות כי רצפת הפרקט רטובה והבחינה כי מים דולפים מן התקרה קרי; מדירתו של הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הממוקמת מעל לסטודיו.

 

1.2       התובעת דיווחה על האירוע לסוכן הביטוח שלה וכן לנתבע וביקשה כי תקן את דליפת המים מדירתו. לטענת התובעת הודיע לה הנתבע כי מקור הדליפה מדירתו תוקן אולם חרף זאת לא נפסק הנזילה לכיוון הסטודיו.

 

התובעת מוסיפה וטוענת כי גם ביום 7.1.07 חזר הנתבע והודיע לה כי תיקן את הליקויים בדירתו אך תופעת הדליפה הלכה והחמירה.

 

מחמת מצבו של הסטודיו נאלצה התובעת לבטל שיעורים שנקבעו הן לה והן למורים אחרים המשתמשים בסטודיו.

 

1.3       התובעת פנתה למהנדס מטעמה (אינג גולדקלנג) אשר סקר את הסטודיו ואת דירת הנתבע וקבע בחוות דעת מיום 24.1.07 כי חדירות המים לסטודיו נגרמו בשל כשל באיטום או ליקוי באיטום ברצפת חדר האמבטיה בדירת הנתבע וכן כשל או נזילה במערכת הביוב ו/או הדלוחין בשל או נזילה ממערכת הביוב ו/או הדלוחין של חדר השירותים והמקלחת בדירת הנתבע.

 

1.4       לטענת התובעת הסתבר לה כי חרף טענות הנתבע לא עשה האחרון לתיקון הכשלים בדירתו וכי חוות דעת נוספת מיום 20.3.07 של אינג' גולדקלנג מטעמה חזרה ותיעדה ממצאים דומים.

 

לגרסת התובעת הודיע לה הנתבע כי אינו מוכן לממן את הוצאות התיקונים בדירתו אך הסכים להפעיל את פוליסת הביטוח שלו ובלבד שהתובעת תישא בסכומי ההשתתפות העצמית, וכי התובעת נאלצה בצוק העיתים, לעשות כן.

 

1.5       התובעת טוענת כי נאלצה להשבית את הסטודיו, ושכרה אולם מחול חלופי במרכז ביכורי העיתים בתל-אביב (להלן: "האולם החלופי") אך חרף ניסיונותיה להקטין את הנזק החלה נטישת תלמידים.

 

1.6       התובעת טוענת להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" שכן, עסקינן בנכס המוחזק על ידי הנתבע, התובעת אינה מודעת לניסיונות הדליפה מן הדירה וכי הנסיבות מתיישבות יותר עם קיום רשלנות מאשר עם העדרה.

 

1.7       בנפרד ובמובחן טענה התובעת כי הנתבע התרשל באחזקת דירתו, בביצוע האיטום או תיקון הצנרת וכי עליו לפצותו בגין נזקיה.

 

1.8       כמו כן, טענה התובעת כי בהיותה מבוטחת על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") בביטוח בית עסק הכולל גם חיסוי מפני הימלטות בלתי צפויה של נוזלים...על הנתבעת לשפותה בגין הנזקים שנגרמו לתובעים ולסטודיו מחמת דליפת המים.

 

1.9       התובעת פירטה את סכומי נזקיה כדלקמן:

 

הפסד הנובע מ-4 חודשי השבתת הסטודיו                     

בסכום של 4,558                                              -           18,232 ¤

 

פגיעה במוניטין של התובעת והסטודיו               -           100,000 ¤

 

הפסד לקוחות (תלמידים ומורים) משך

4 חודשים לפי 3,000 ¤ לחודש                          -           12,000 ¤

 

עלות תיקון הנזק שנגרם לסטודיו בהתאם

לחוות דעת המומחה                                         -           33,808 ¤

 

הוצאות חודשיות קבועות סך 2,900 ¤

(ארנונה ופרסום) למשך 4 חודשים                     -           11,600 ¤

 

עלות הסטודיו החלופי ל-4 חודשים                  

לפי 1,800 ¤ לחודש                                          -           7,200   ¤

 

עוגמת נפש                                                        -           100,000¤

 

התובעת העמידה את סכום תביעתה על סך 286,840 ¤.

 

1.10     הנתבע הגיש כתב הגנה בגדרו הכחיש את טענות התובעת וכפר בחובתו לשלם לה פיצויים.

 

1.11     הנתבע טען כי משפנתה אליו התובעת בתלונות לגבי דליפת מים מדירתו זימן את חברת שחר נזקי צנרת בע"מ (להלן: "שחר") לבחינת הנזק ותיקונו וכי סביר להניח כי הנזק שנגרם לתובעת מקורו בדירות אחרות.

 

הנתבע כפר בגובה הנזק ובפרטיו.

 

1.12     הנתבעת טענה כי אין לתובע כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה וכן טענה להתיישנות התביעה.

 

1.13     הנתבעת מוסיפה וטוענת כי שמאי מומחה מטעמה העריך את הנזק לסטודיו בסכום של 13,000 ¤ וכי עסקינן בנזקים מתמשכים לאורך זמן רב שאירעו במהלך מועדים שונים.

 

1.14     הנתבעת כפרה בפרטי הנזק ובסכומיו וטענה כי מדובר בסכומים מוגזמים ומנופחים.

 

1.15     הנתבעת כפרה בקיומו של קשר סיבתי בין האמור בחוות הדעת ובין הנזק והאירוע אשר הוכחשו לכשעצמם.

 

ב.         אירועים לאחר הגשת כתבי הטענות

 

1.         במהלך ישיבת יום 6.4.08 הודיע ב"כ התובעת כי האחרונה תיקנה על חשבונה את הליקויים בדירת הנתבע, וכן כי בדעתה לתקן על חשבונה את הנזקים בסטודיו.

 

2.         בעקבות הודעה זו ובשל העובדה כי הנתבע לא טרח להתייצב לישיבה, התרתי לתובעת לתקן את הנזקים בסטודיו ואף להגיש כתב תביעה מתוקן על מנת לכלול בו את הסכומים הנובעים מביצוע התיקונים.

 

התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן ביום 15.4.08, בגדרו הועמד סכום עלות התיקונים לסטודיו על סך 65,000 ¤ וסכום הפסדי ההכנסה הנובעים מהשבתת הסטודיו למשך 15 חודשים שהועמד על סך של 68,370 ¤.

 

3.         בדומה לכך הוגדל סכום ההוצאות החודשיות והועמד על סך 43,500 ¤, סכום המשקף את גרסת התובעת לפיה הושבת הסטודיו משך 15 חודש.

 

כמו כן הוגדלו פריטי נזק נוספים כמפורט בסעיף 51 לכתב התביעה המתוקן.

 

עם זאת נותר סכום התביעה בעינו.

 

4.         הנתבע הודיע כי אין בדעתו להגיש כתב הגנה מתוקן.

 

ג.          הסכם פשרה

 

1.         לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת והנתבעת, ולאחר חקירתו של מר יעקב רז מטעם הנתבעת, הודיעו ב"כ התובעת והנתבעת על כוונתם להגיש הסכם פשרה לתיק בית המשפט (עמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 27.11.08).

 

2.         ביום 14.12.08 הוגשה הודעה על הסכם פשרה בין התובעת לנתבעת לפיה תשלם הנתבעת לתובעת, לפנים משורת הדין סך של 77,575 ¤ לסילוק מלוא תביעתה של התובעת נגד הנתבעת בגין נזקי רכוש.

 

3.         להודעה האמורה ניתן תוקף של פסק דין חלקי ביום 15.12.08.

 

ד.         אחריותו של הנתבע

 

1.         במהלך חקירתה הנגדית חזרה התובעת על גרסתה וטענה כי ביום 2.1.07 הבחינה בנזילת מים מדירת הנתבע וכי התקרה של דירת הנתבע היתה ספוגה במים אשר ניגרו על רצפת הפרקט בסטודיו (שם בעמ' 7).

 

התובעת אף העידה כי נאלצה להשבית את הסטודיו כיוון שהנתבעת חידש את אספקת המים לדירתו והנזילה לסטודיו נמשכה (שם בעמ' 8).

 

להלן טענה התובעת כי בנוסף הסתמנה בסטודיו תופעה של עובש (שם).

 

2.         אטעים כי תופעות הרטיבות, נפחיות וקילופי טיח בסטודיו, תועדו גם במכתבו של אינג' משה נחום מנהל מדור מבנים מסוכנים בעיריית תל-אביב מיום 24.1.07 (נספח ב' לתצהיר התובעת).

 

התובעת העידה כי בנסיבות אלו נאלצה להשבית את פעילות הסטודיו וזה נותר סגור עד לסוף חודש ספטמבר 20087 (בעמ' 9 שורות 28-26).

 

3.         הנתבע נמנע מהגשת תצהיר עדות ראשית וכמתחייב מהוראות תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, קיפח את זכותו מלהביא ראיות משלו.

 

4.         גרסתה של התובעת באשר לחדירת המים מדירת הנתבעת לסטודיו לא נסתרה והיא מגובה כדבעי בחוות דעת של אינג' גולדקלנג, במכתבו של אינג' נחום אשר ציין במפורש כי תקרת הסטודיו מהווה את רצפת דירתו של הנתבע, וכן ובעיקר בחוות דעת של אינג' ארז אריה אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") כמפורט בסעיף 1 לפרק המסקנות בחוות הדעת.

 

5.         אני פוסק איפוא כי הנתבע נושא באחריות לדליפת המים מדירתו לסטודיו ומשכך, עליו לפצות את התובעת בגין נזקיה.

 

ה.         רכיבי הנזק והוכחתם

 

1.         עלויות תיקון

 

1.1       בחוות הדעת הראשונה והמשלימה אמד אינג' גולדקלנג את עלות תיקון הנזקים בסטודיו בסכום של 8,000-7,000 דולר (ללא מע"מ).

 

המומחה העריך את עלות עבודות התיקון בסטודיו לסכום של 30,000 ¤ ללא מע"מ (סעיפים 3, 2 בפרק מסקנות).

 

1.2       בחוות הדעת המשלימה מיום 21.1.08 תיעד המומחה החמרה בממדי הנזק לסטודיו ובהתאם עדכן את סכום עלות התיקונים והעמידו על סך 49,300 ¤ (פרק הממצאים בחוות הדעת המשלימה).

 

בצומת זו, אטעים כי המומחה לא זומן לחקירה ובנסיבות אלו, אני רואה לאמץ את ממצאיו ותמחיריו.

 

1.3       בסעיף 48 לתצהיר עדותה נדרשה התובעת לעלויות התיקון הישירות בדירת  הנתבע בהם נשאה בסכום כולל של 2,427 ¤.

 

התובעת אימתה את הסכום האמור בקבלות שצרפה ובמהלך חקירתה הנגדית לא נעשה כל ניסיון לערער על נכונות הסכומים האמורים.

 

נמצא איפוא כי סך כל עלויות התיקון הישירות בסטודיו ובדירת הנתבע מסתכמים לסכום של 51,727 ¤ בתוספת מע"מ.

 

2.         עלויות עקיפות

 

2.1       הפסד הכנסות

 

2.1.1    התובעת טענה בתצהירה כי נאלצה להשבית את הסטודיו משך 15 חודשים וכתוצאה מכך פחתו הכנסותיה על פי הערכתה בסכום של 90,000 ¤ (סעיף 50 (א) לתצהיר עדותה).

 

אטעים כי "הערכה" זו לא גובתה בתימוכין חשבונאי כלשהוא.

 

יתר על כן, חקירתה הנגדית של התובעת בסוגיה זו לא "תרמה" לביסוס הערכותיה של התובעת.

 

2.1.2    התובעת אמנם העידה כי התלמידים שלה שילמו סכומים הנעים בין 400-350 ¤ לחודש בעוד שהמורים ששוכרים שעות לימוד בסטודיו משלמים בין 150-100 ¤ לשעה (שם בעמ' 11 שורות 8-3) אך לא הובאו בפני ראיות כלשהן לביסוס נתונים אלו כמו גם לגבי מספר התלמידים ופיצולם בין תלמידי התובעת מזה לתלמידי המורים האחרים מזה (שם בעמ' 10).

 

2.1.3    נקודת המוצא לתחשיב התובעת הינו נתון הכנסה בסך 6,000 ¤ לחודש, אפס בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי הכנסתה החודשית מן הסטודיו הסתכמה לסכום של 4,458 ¤ (בעמ' 13 שורה 23), ודי בכך כדי לטפוח על פני גרסתה בדבר הכנסה בסך 6,000 ¤ לחודש.

 

2.1.4    בסיכום טענותיהם פרטו בעלי הדין את הערכותיהם לחישוב הפסדי ההכנסה של התובעת. בעוד שב"כ התובעת טען כי ההכנסה החודשית שהופקה מן הסטודיו הסתכמה לסך של 7,800 ¤ בעוד שההכנסה החודשית שהופקה מן הסטודיו החלופי הסתכמה לסכום של 1,600 ¤. מכאן, למד ב"כ התובעת כי יש לבסס את הפסד ההכנסה החודשית על סכום של   6,200 ¤ (עמ' 5 לסיכומי התובעת).

 

2.1.5    ב"כ הנתבע לעומת זאת גרס תחשיב אחר לפיו הכנסותיה נטו מן הסטודיו הסתכמו לסכום של 1,745 ¤ בעוד שהכנסותיה מן הסטודיו החלופי הסתכמו לסכום של 1,600 ¤. על בסיס מסד נתונים זה גרס הנתבע כי לתובעת לא נגרמו נזקים כלשהם.

 

2.1.6    לגבי דידי שומה היה על התובעת להוכיח את הפסדיה בדרכים חשבונאיות מקובלות.

 

מסקנה זו מוצאת תימוכין בהלכה שנפסקה בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ. מעון טירת בת שבע בע"מ (פ"ד ל"ה (2) 800) לפיה על התובע להוכיח את גובה הנזק שנגרם לו ולהביא תשתית עובדתית שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק.

 

עם זאת נקבע כ "מקום שהוכח קיומו של נזק אין ראי האפשרות לחשב אותו בדיוק כדי לדחות את תביעת הפיצויים" (שם בפיסקה 4).

 

 

 

לא נעלמה מעיני גם הקביעה לפיה:

"באותם מקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים על הנפגע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסקו לו פיצויים".

 

2.1.7    נסיבות המקרה שבפני הינן גבוליות; מחד גיסא התובעת טענה בסעיף 51(א) לכתב התביעה המתוקן כי השבתת הסטודיו גרמה להפסד הכנסה חודשית בסכום של ¤ 4,558 ¤ (ראו עדותה בעמ' 13 שורה 12) אך מאידך לא תמכה נתון זה בתיעוד חשבונאי אשר ניתן לצפות כי היה בידה (עדותה בעמ' 12 שורות 11-10).

 

2.1.8    עם זאת לא כפר הנתבע בנתוני ההכנסה בסטודיו (סך 4,558 ¤) ובסטודיו החלופי סך 1,600 ¤ (עדות התובעת בעמ' 16 שורה 11).

 

2.1.9    בנסיבות אלו ועל בסיס ההלכה בפרשת אניסימוב לפיה בידי בית המשפט שיקול דעת מתאים לעריכת אומדן להשלמת החסר (שם בפסקאות 4,5) אני פוסק כי הפסד הכנסתה של התובעת יחושב בדרך של חיסור הכנסתה החודשית של התובעת בסטודיו (4,558 ¤) מהכנסתה בסטודיו החלופי דהיינו; הפסד הכנסה בסך 2,958 ¤.

 

2.1.10  אשר לתקופת השבתת הסטודיו, מצאתי כי גרסתה של התובעת לפיה שכרה את הסטודיו החלופי עד לסוף חודש אוגוסט 2008 (עדותה בעמ' 12 שורות 28-27) לא נסתרה.

 

2.1.11  עם זאת, ממכתבו של המומחה לבית המשפט מיום 24.3.08 (נספח ט' לתצהירה) עולה כי במועד ביקורו של המומחה (24.3.08 (נספח ט' לתצהירה) עולה כי במועד ביקורו של המומחה (24.3.08) תועדו נזקים בלתי הפיכים לפלטות הפרקט עד כדי הצורך להחליפם.

 

2.1.12  אני פוסק כי ניתן היה לסיים את כל עבודות התיקון בסטודיו עד ליום 30.4.08 ומשכך, ועל עקרונות חובת הקטנת הנזק נחה דעתי כי יש לקחת בחשבון תקופת השבתה מאונס של הסטודיו עד למועד זה בלבד ומשכך, אני פוסק כי אובדן ההכנסות של התובעת הנובע מהשבתתו מאונס של הסטודיו יחושב כדלקמן:

14 X 2,958 = 41,412 ¤.

 

2.2       עלויות השכירות בסטודיו

 

התובעת הציגה קבלות המאמתות את עלויות דמי השכירות בסטודיו החלופי בסכום של 17,700 ¤ (כולל מע"מ).

 

גרסת התובעת לא נסתרה בפני בעוד שטענת הנתבע לפיה יש לזקוף לחובת "הסחבת המיותרת אותה נקטה התובעת" - אינה מקובלת עלי כלל ועיקר.

 

אני מקבל איפוא פריט זה בתביעה בניכוי תשומת המע"מ.

 

2.3       הוצאות ארנונה ופרסום

 

התובעת עתרה לשיפוי בגין תשלומי ארנונה בהם חוייב הסטודיו לתקופה שבין ינואר 2007 ועד לקבלת פטור מארנונה בשל היותו של הנכס בלתי ראוי לשימוש.

 

סך הכול עתרה התובעת תחת רכיב זה סכום בסך 8,500 ¤.

 

הנתבע הכיר בחיובו בעבור תקופת הארנונה שבין ינואר-פברואר 2007 אך העלה השגות באשר לחיובי הפרסום והסכום לשאת בהם בסכום של 2,643 ¤.

 

אכן, המשך פרסום הסטודיו לאחר חודש פברואר 2007 נראה בעיני תמוה ובלתי מעשי. הגם שהוכח בפני כי התובעת נשאה בהוצאות הפרסום עד וכולל חודש מאי 2007, אני רואה לנכון להעמיד את חיובו של הנתבע בפריט הפרסום על סך 2,643 ¤.

 

מכאן, שאני רואה לחייב את הנתבע תחת ראש נזק זה בסכום כולל של 7,011 ¤.

 

 

 

 

2.4       פגיעה במוניטין

 

התובעת טענה כי השבתתו מאונס של הסטודיו לאחר שפעל ברציפות מאז שנת 1990 והצורך בהערכות לקראת פיתחתו המחודשת טמן בחובו פגיעה קשה במוניטין העסק עד כדי ירידתו לטמיון.

 

התובעת "העריכה" את הפסדיה הכרוכים בהפסד המוניטין והצורך לשקמו בסכום של 50,000 ¤.

 

התובעת לא הביאה כל ראיה בדבר עצם הפגיעה במוניטין לא כל שכן, לגיבוי הסכום הבלתי זניח בו נקבה.

 

הנתבע טען בפני כי התובעת נמנעה מלהביא ראיות זמינות ובכלל אלו, עדויות של תלמידים, מורים או בעלי עסק דומה.

 

סבורני כי טענות הנתבע בדין יסודם.

 

הלכה פסוקה היא כי לצורך ביסוס תביעה בגין אבדן מוניטין יש להגיש חוות דעת של מומחה המפרטת את מערכת הנתונים לחישוב זה.

 

השוו: ע"א 725/87 חברת ביר טל סחר מזון בע"מ נ. חברת אוליבקס בע"מ (פ"ד מ"ב (1) 177).

 

אני רואה איפוא לדחות את טענת התובע בפריט זה.

 

2.5       עוגמת נפש

 

התובעת עתרה לחיובו של הנתבע בפיצויים בגין נזק בלתי ממוני (עוגמת נפש) בסכום של 50,000 ¤.

 

מגרסת התובעת כפי שפורטה בתצהירה וגללה במהלך עדותה ניתן להבין כי התובעת הופתעה מעוצמת הנזק שנגרם לסטודיו וכי מידת ההיענות של הנתבע למצוקתה היתה נמוכה שכן, האחרון ישב על המשפתיים ונמנע מליטול אחריות לנזקי התובעת (סעיפים 23-20 ו-37-33 לתצהיר התובעת).

 

התובעת אף העידה על נטישת תלמידים ומורים את הסטודיו החלופי (סעיף 45 לתצהירה ועדותה בעמ' 10 שורות 7-4).

 

הבסיס הנורמטיבי להגדרת פיצויים בלתי ממוניים מצוי בסעיף 1 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיו הוגדר נזק:

"אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב או חיסור מהם וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה".

 

הגדרה זו רחבה דייה כדי להכיל את תחושות התסכול ואין האונים שפקדו את התובעת כמו גם את מידת הטרדה ואבדן הזמן הכרוכים באיתו נכס חלופי.

 

סבורני כי לא ניתן לחלוק על העובדה כי הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובעת נובע "באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין לעוולת הנתבע" - כלשון סעיף 76 (1) לפקודת הנזיקין.

 

בסיכום טענותיו הקל הנתבע ראש בהסתברותו של הנזק הבלתי ממוני ולא התקררה דעתו עד שטען כי מדובר בראש נזק מנופח ומופרך וכי הנייר סובל הכל (פיסקה ט' בעמ' 6 לסיכומי הנתבע).

 

אין בידי לקבל את עמדת הנתבע והשתכנעתי כי לתובעת נגרמה מידה בלתי מבוטלת של עוגמת נפש, תחושת תסכול וטרדה.

 

אוסיף כי על פי ההלכה הפסוקה הוכרו נזקי רטיבות ודליפת מים כעילה מהותית לתביעת נזק בלתי ממוני.

 

בשקלול כל הנסיבות ובכללה סך כל נזקיה המוחשיים של התובעת, התנהגות הנתבע קודם לדיון המשפטי ובמהלכו, אני פוסק לתובעת תחת ראש נזק זה סכום בסך של 25,000 ¤.

 

סוף דבר

 

אני מקבל את התביעה בחלקה, כדלקמן:

 

במסגרת הסכם הפשרה שילמה הנתבעת לתובעת סך של 77,575 ¤ שיש בו כדי לכסות את סכום עלות התיקונים כפי שנתבע במסגרת כתב התביעה המתוקן (סך 65,000 ¤).

 

בסכום הפשרה יש גם לכסות את עלויות התובעת לתיקון דירת הנתבע (בסך 2,427 ¤) וכן עלויות המומחים.

 

 אני מחייב את הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקיה העקיפים של התובעת בסכום כולל של 88,747 ¤ כדלקמן:

 

אבדן הכנסות                                                    41,412 ¤

 

עלויות שכירות בסטודיו החלופי                        15,324 ¤

 

הוצאות ארנונה ופרסום                                    7,011   ¤

 

פיצוי בגין נזק בלתי ממוני                                 25,000 ¤

                                                 סך הכול          88,747 ¤

 

 

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,600 ¤ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 9,000 ¤.

 

הודעה זכות הערעור.

 

 

 

ניתן היום, ט' באב, תשס"ט (30 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

מרדכי בן??חיים, שופט

 

המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום.

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/49ADDC692644FEB3422576030057155E/$FILE/80B1EC2EBFB1DE2E42257603003A4D40.html
תאריך: 
30/07/09
Case ID: 
32772_7
Case type: 
א
סיווגים
עורכי דין : אביעד
אביעד
שופטים : מרדכי בןחיים
מרדכי בןחיים
Powered by Drupal, an open source content management system