ליאת סולימן נ. איריס גרטנר


 

   

בתי המשפט




א  034752/07

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו

לפני כבוד השופט אילן דפדי


 

30/07/2009

תאריך:


 

 

 

 














 

איריס גרטנר מור יוסף

בעניין:

התובעת

עו"ד ירוחם משה

ע"י ב"כ


 


 

נ  ג  ד


 


 

ליאת סולימן פור


 

הנתבעת

עו"ד מזרחי יגאל

ע"י ב"כ


 


 


פסק דין

 

 

המחלוקת בתיק זה: האם המסמך שעליו חתמה התובעת על??פיו אין לתובעת כל טענות או תביעות כלפי הנתבעת נחתם תחת כפייה ולחץ אשר בגינם מסמך זה בטל. תשובה חיובית תוביל לקבלת התביעה ותשובה שלילית  לדחייתה.

כ ל ל י

 

תיק זה נפתח בבקשה לביצוע שיקים בלשכת ההוצאה??לפועל בתל??אביב-יפו, בגין ארבעה שיקים שסכומם הנומינלי עמד על סך של 39,676 ¤. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטרות. בהחלטה שנתן כבוד השופט שלמה פרידלנדר התקבלה ההתנגדות, והתיק נוהל כתיק אזרחי בסדר דין מהיר. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. על??פי החלטה נוספת, הותר לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים. מטעם התובעת הוגש תצהירה של הגב' נורית כהן, אשר הייתה נוכחת במעמד חתימת המסמך נושא המחלוקת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של בן-זוגה, מר יניב טל. ביום 11/02/09 התקיימה ישיבת הוכחות והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. בסוף הדיון ניתן צו להגשת סיכומי טענות בכתב.

 

ט ע נ ו ת  ה ת ו ב ע ת  ב ת מ צ י ת

 

התובעת טוענת, כי השכירה את דירתה לנתבעת החל מיום 30/08/05 למשך שנה. דמי השכירות המוסכמים עמדו על סך של 2,419 ¤ לחודש. התובעת קיבלה 12 שיקים מעותדים. שבעת הראשונים נפרעו במועדם וכסדרם. השיק השמיני, בגין חודש מרץ  2006 חזר, ותמורתו שולמה במזומן פחות 200 ¤, אשר טרם שולמו לה. ארבעה שיקים נוספים חוללו גם הם. השניים הראשונים חזרו מהסיבה ,,אכ"מ'', והשניים הנוספים – מהסיבה ,,מוגבל''. נוסף על כך, בידי התובעת היה שיק ביטחון על סך 30,000 ¤ אשר לא הוצג בבנק, שכן חשבונה של הנתבעת היה מוגבל.

 

מיום 30/04/06 פנתה התובעת פעמים רבות אל הנתבעת בבקשה שתפרע את חובה. זו הבטיחה פעם אחר פעם לפרוע את החוב, אך לשווא. לאחר שלא קוימו ההבטחות החלו הנתבעת ובן-זוגה לאיים על התובעת שאם זו לא תחדל מלדרוש את כספה, לא זו בלבד שלא תקבל אותו, אלא שיעשו לה מעשה ,,עוקץ'' ויימנעו מלצאת מהדירה משך שנים מספר. כמו-כן איימה הנתבעת על התובעת כי יש לה חבר אשר אמור להשתחרר מבית הסוהר לאחר עשר שנות מאסר בעוון זיוף במכירת דירות, וכי בעזרתו עלול דבר כזה לעלות גם בגורל דירתה. עקב כך נכנסה התובעת לחרדה והחלה לחשוש שמא תיוותר יום אחד ללא דירה. לאור זאת, בדקה התובעת מדי פעם באינטרנט את נסח רישום המקרקעין של הדירה. ביוני 2006 פנתה התובעת למשרד עורכי-דין על מנת שזה יטפל בתביעת הפינוי נגד הנתבעת, ואף שילמה לו 2,000 ¤ תמורת הטיפול, אולם המשרד לא עשה דבר. לבסוף, סמוך לתום שנת השכירות הראשונה, וכשהתברר לתובעת מפי הנתבעת ובן-זוגה כי הם אינם מתכוונים לעזוב את הדירה ואף לא לשלם את דמי השכירות, היא פתחה במסע שכנועים ולחצים על הנתבעת על מנת שזו תפנה את הדירה. לבסוף סוכם עם הנתבעת כי היא תפנה  את הדירה ביום 30/08/06, המועד שסוכם בחוזה השכירות. התובעת הסבירה לנתבעת עד כמה חשוב שהפינוי ייעשה במועד וכי ייגרם לה נזק רב אם לא תעשה כן. זאת – במיוחד בהתחשב בעובדה שנפרדה מבעלה באותו זמן ולכן שקלה לשוב ולהתגורר בדירה. התברר לתובעת כי הנתבעת אינה משלמת את חובותיה לוועד הבית וכי הודיעה לחברי הוועד שאין בכוונתה לעזוב את הדירה ולחפש דירה חלופית. הנתבעת אף גידפה את חברי הוועד, אשר דרשו ממנה תשלומים בגין כך. יום לפני היום שנקבע לפינוי הודיעה הנתבעת לתובעת כי אינה יכולה לפנות את הדירה, שכן אין לה לאן לעבור ואין לה שירותי הובלה. התובעת, אשר חשה כי הנתבעת מוליכה אותה שולל, הציעה לה לעבור לדירת סבתה של הנתבעת, בהתאם לאפשרות שהעלתה בעבר. כן הציעה לה לעזור לה למצוא מוביל, והנתבעת הסכימה לכך. לפיכך הזמינה התובעת מוביל לדירה למחרת. הנתבעת ובן-זוגה אמרו לתובעת וחברתה בעת שהגיעו לדירה ,כי הם אינם מוכנים לפנות את הדירה אלא-אם??כן התובעת תחתום על מסמך שבו היא מאשרת כי אין לה כל טענות נגדם. לדברי התובעת, הנתבעת ובן-זוגה אמרו לה כי עליה להודות להם על שאינם נשארים בדירה עוד שנתיים נוספות, שכן ידוע להם כי לא ניתן לפנותם אלא בצו בית משפט, דבר הכרוך בהשקעת זמן וממון רבים. בן-הזוג של הנתבעת אף טען כי בעל הבית הבא שממנו ישכרו דירה ,,יאכל אותה'' והם ,,יתנחלו'' אצלו שנים מספר. התובעת הבחינה שטמנו לה מלכודת. היא הרגישה נפחדת ולחוצה, ולכן חשה כפויה לחתום, שאם לא כן לא יפנו הנתבעת ובן-זוגה את הדירה, וייתכן אף שתמצא את עצמה ללא דירה כלל. בכתב ידו של בן-זוגה של הנתבעת נכתב מסמך שממנו עולה כי אין לתובעת כל טענות כלפי הנתבעת. התובעת חתמה על המסמך. היא אף שילמה למוביל כדי שיסייע בפינוי הדירה. לאחר הפינוי נתברר כי נותר חוב לעירייה שלא שולם. התובעת שילמה סכום זה. התובעת נקטה הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת במסגרתם ביקשה תשלום בגין דמי שכירות, הובלה, ארנונה, צביעת וסיוד הדירה והחלפת וטרינה. הסכום שהגיע לה לטענתה עמד על סך של 20,019 ¤.

 

ט ע נ ו ת  ה נ ת ב ע ת  ב ת מ צ י ת

 

בתצהיר העדות מטעם הנתבעת טענה זו, כי שילמה לתובעת את כל התשלומים מכל מין וסוג שהוא. בעת עזיבתה את הדירה, בתום תקופת השכירות, חתמה התובעת על מסמך שלפיו היא מצהירה כי אין לה כל תלונה או קובלנה כלפי הנתבעת וכי אין חוב של הנתבעת כלפיה. לדבריה, היא פרעה במזומן שיקים שחיללה. זו הסיבה שהתובעת אישרה במסמך כי אינה חבה לה דבר. לטענתה, אילו הייתה חייבת לתובעת כספים כלשהם, לא הייתה זו חותמת על המסמך.

 

הנתבעת פינתה את הדירה לפני תום תקופת האופציה הקבועה בהסכם השכירות, וזאת לאחר שהתובעת התחננה כי זו תעזוב את הדירה לפני תום התקופה. לאור זאת הסכימה התובעת אף לממן את הובלת תכולת הדירה ושילמה למוביל את הוצאותיו. זאת גם הסיבה שהתובעת הסכימה לוותר על תשלום דמי ארנונה. עוד היא טוענת, כי אין כל ממש בטענת התובעת כי יש לפצותה בגין הוצאות צבע והחלפת וטרינה. התובעת לאחר שראתה את הדירה במעמד הפינוי הסכימה, כי אין לה כל טענה כלפי הנתבעת וכי לנתבעת אין חוב כלפיה. הנתבעת פינתה את הדירה רק עקב תחנוני התובעת. מאחר שלא היה לה מקום מגורים אחר כל תכולת דירתה נזרקה בחצר סבתה והושחתה.

 

 

דיון והכרעה:

 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים  המצויים בתיק בית-המשפט, ולאחר ששמעתי את העדויות בדיון שהתקיים לפני ועיינתי בסיכומים, אני סבור כי דין התביעה – להידחות.

 

סעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. על מנת שבית המשפט יכיר בטענה של התובעת כי היתה כפויה לחתום על המסמך, עליה להוכיח כי מדובר בלחץ קיצוני אשר שלל ממנה את היכולת לשקול את הדברים ולפעול מתוך רצון חופשי. התובעת לא הוכיחה זאת. נהפוך הוא, התנהלותה של התובעת לפני חתימת המסמך, במעמד חתימתו ואף לאחריו, מוכיחה זאת בבירור. התובעת טענה כי במהלך התקופה שלפני חתימת המסמך הנתבעת ובן-זוגה איימו כי ימכרו את דירתה באמצעות זיוף מסמכים. למרות זאת התובעת לא פנתה בתלונה כלשהי בעניין זה למשטרת ישראל, כפי שהיה מתבקש שתעשה. במהלך כל התקופה בה לא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה כלפי התובעת, לא שלחה התובעת מכתב התראה אל הנתבעת בדבר אי-תשלום חובות השכירות באופן שוטף. אמנם התובעת טענה כי פנתה אל משרד עורכי-דין בבקשה שזה יטפל בתביעת פינוי הנתבעת, אולם כפי שהודתה בתצהיריה, דבר לא נעשה. מעדויות הצדדים מתברר, כי המסמך נכתב בכתב ידו של בן זוגה של הנתבעת, אולם הוא נוסח על ידי התובעת.

 

 להלן נוסח המסמך:

30/8/06

אני איריס גרטנר מס ת"ז 5804768 בעלת דירה בר"ח שנקין 85 גבעתיים קומה 3 דירה 12 השכרתי דירה לליאת סולימן או יוסף למשך שנה מתאריך 30/8/05 עד 30/8/06 נגמר החוזה שלנו בתאריך 30/8/06 ואין לי שום תלונות או קובלנות לגבי השוכרת ליאת יוסף ושום חוב לגבי חוב כספי

 

חתימה –

 

מחקירת התובעת מתברר, כי למרות הצעה של חברתה, אשר הייתה נוכחת במעמד חתימת המסמך, להוסיף את המילים ,,נחתם תחת לחץ'', התובעת לא עשתה כן.

 

 גם בסמוך לאחר פינוי הדירה לא פנתה התובעת אל הנתבעת בטענה, כי המסמך נושא כתב התביעה שחתמה עליו נחתם תחת לחץ ובנסיבות של כפייה. הפעם הראשונה שפנתה התובעת בעניין זה הייתה לאחר שנקטה בהליכי הוצאה לפועל, במסגרתם ביקשה לממש את השיקים. הדבר היה רק  ביום 03/10/06,  וזאת למעלה מחודש לאחר מכן. בחקירתה הנגדית אמרה התובעת כי התייעצה עם חברתה האם לחתום על המסמך.  שתיהן הסכימו שעדיף לחתום עליו מלהסתכן במצב שבו לא תפנה הנתבעת את הדירה. מדבריה עלה כי היה לה ברור שעם חתימתה על המסמך היא מוותרת  על כל תביעה כלפי הנתבעת, וכי חוב כספי, ככל שיש לנתבעת כלפיה, הינו בטל ומבוטל.  הנתבעת מצדה טענה, כי שילמה במזומן את תמורת השיקים אשר חוללו. מאחר שהתובעת לא השיבה לה את השיקים אשר  את תמורתם היא שילמה כאמור, היא הקפידה במועד עזיבתה לקבל ממנה מסמך המעיד שאין לה כל טענות כלפיה. בנסיבות אלה, ומאחר שהתובעת חתמה  על המסמך האמור,  על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבלה תמורת השיקים תשלום מזומן. בנטל זה התובעת לא עמדה. הנתבעת ובן-זוגה הכחישו את טענותיה של התובעת בדבר האיומים אשר הופנו כלפיה בנוגע למכירת דירתה. התובעת לא הציגה כל ראיה לאיומים אלה. לסיכום, אין מקום לקבל את טענת התובעת, כי המסמך נחתם תחת לחץ וכפייה. כאמור לעיל, בפני התובעת עמדה האפשרות לפנות בתלונה למשטרת ישראל זמן רב לפני הפינוי, נוכח איומי הנתבעת ובן-זוגה,כטענתה. לפני התובעת עמדו אפשרויות נוספות להגן על זכויותיה כגון נקיטת הליכי הוצאה לפועל והליכים משפטיים אחרים,  ולא לוותר עליהן  בחתימתה על המסמך. הנתבעת ובן-זוגה הכחישו, כאמור, כי איימו עליה, ומעבר לטענתה של התובעת בדבר איומים על מכירת הדירה בדרך של זיוף, לא הייתה ראיה ממשית לאיום כזה. התובעת, ככל הנראה, שקלה על כף המאזניים את העלויות הכרוכות בניהול הליכי פינוי של הנתבעת מדירתה מול הוויתור הכספי על זכות התביעה ככל שהיתה לה כלפי הנתבעת, והחליטה לבחור באלטרנטיבה השנייה. אין מקום כיום לאשר לתובעת לחזור בה מהסכמתה זו. נוכח כל המקובץ התביעה נדחית. תיק הוצל"פ שמספרו   18-09227-06-3  המתנהל בלשכת ההוצל"פ בראשון לציון יסגר. באשר להוצאות המשפט –  לאחר ששוכנעתי כי התובעת נשאה בתשלומים שונים אותם הייתה הנתבעת אמורה לשלם, לרבות תשלומי הארנונה, הובלה וכיו"ב , אני סבור כי לא נכון יהיה ליתן צו להוצאות לטובת הנתבעת.

 

המזכירות תשלח פסק??הדין  לצדדים.

ניתן היום, ט' באב, תשס"ט (30 ביולי 2009), בהעדר.

                                                                               

אילן דפדי, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C5491F24109118B74225760300571D34/$FILE/18AB58ABBAE87AD6422576030032D4A4.html
תאריך: 
30/07/09
Case ID: 
34752_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : אילן דפדי
אילן דפדי
עורכי דין : ירוחם משה מזרחי יגאל
ירוחם משה
מזרחי יגאל
Powered by Drupal, an open source content management system