עזרא נ. גולדשיר הפקות בע"מ


 

 

בתי המשפט

א  040691/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

30/07/2009

 תאריך:

כב' השופט אהוד שוורץ

לפני:

 

 





עזרא יחזקאל

בעניין:

תובע


 

נ  ג  ד


 

1 . גולדשיר הפקות בע"מ

2 . שיר שלומי

נתבעים


פ ס ק ? ד י ן

           

התובע הגיש תביעה שתוקנה לאחר מכן לסך 137,980 ¤ בגין הפרת חוזה שכירות נגד הנתבעים.

 

התובע הינו הבעלים של מבנה - אולם (מס' 5)  ברח' החרושת 5 ברמת השרון, הידוע כגוש 6547 חלקה 94 (להלן: "המושכר").

 

הנתבעת 1 שהינה חברה בע"מ והנתבע 2, מנהלה, שכרו את המושכר החל מיום 1.1.2000 והפעילו את המקום כ- בר מועדון לאירועים ובילויים.

 

תמצית טענות התובע

התובע טען, כי בינו ובין הנתבעים נחתם חוזה שכירות בלתי מוגנת, אשר התחדש מידי שנה החל משנת 2000, לפיו הנתבעים התחייבו לשלם שכ"ד ותשלומים שוטפים והכל כפי שמפורט בחוזה. ביום 1.1.06 נחתם חוזה שכירות לפיו הוארכה תקופת השכירות לפרקי זמן של 4 חודשים בכל פעם. לטענתו פינוי המושכר בפועל היה ביום 5.4.07 וזאת רק לאחר שניתנה החלטה על פינוי, ובמהלך הדיון בתיק.

התובע טוען כי הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות מ- 11/05, וכן לא שילמו תשלומים בגין מיסי עירייה, חשמל וטלפון, וכן תשלום עבור מכבי אש בגין שריפה שפרצה במושכר, ועלות תיקונים והשלמת חוסרים לאחר הפינוי.

 

תמצית טענות הנתבעים

הנתבעים טענו, כי שכרו את המושכר החל משנת 2000, ביום 1.1.05 נחתם חוזה שכירות ל- 4 חודשים עם אופציה להארכה ע"י הנתבעים, ובכל פעם לארבעה חודשים נוספים. ביום 1.1.06 נחתם חוזה שכירות לתקופת שכירות נוספת ובאותה המתכונת של השנה הקודמת, הנתבעים  טענו, כי בשל יחסי הצדדים והאמון שנרקם ביניהם נהגו הצדדים לפעול על פי הסכמות בע"פ. כך שהוסכם בחוזה האחרון שתקופת השכירות תהיה ל-3 חודשים ותוארך על פי הודעת הנתבעים בע"פ. עוד סוכם כי דמי השכירות יעמדו על 1,000$ ולא כמפורט בהסכם 1,200$. הנתבעים טענו, כי קיימו את מלוא חיוביהם כלפי התובע, והוא זה שהפר את התחייבויותיו כלפי הנתבעים וגרם להם לנזקים ניכרים. עוד טענו, כי בהתאם לחוזה, הודיעו לתובע,שתקופת השכירות תסתיים ביום 31.3.06 וכי אין בכוונתם לממש את האופציה וזאת הוסכם בין הצדדים חד משמעית. בנוסף, העסק ספג הפסדים רבים בשל התנהלותו הרשלנית של התובע, אי אחזקת מבנה מושכר וסביבתו, ליקויים והזנחה.

נטען כי הנתבעים פינו את המושכר ביום 27.2.06 ואינם שוכרים אותו מיום 1.4.06, וכן אינם נושאים בכל חבות שהיא ו/או אחריות באשר לשריפה שארעה מחוץ למושכר.

הנתבעים טענו, כי התובע היה רשאי להשכיר את המושכר מיד עם פינויו, והוא אף ביקש שהנתבעים ישאירו את הציוד ע"מ לנסות להשכירו, באופן שהשוכר החדש ירצה לרכוש את הציוד ובאופן זה לא יפורק ואף יושבח ערך הנכס.

הנתבע 2 כופר בחבות אישית מכח הערבות הנטענת בהסכמי השכירות.

 

דיון והכרעה

העידו בפני התובע, הנתבע 2 ועדים מטעמו, ולאחר שעיינתי בחומר שבתיק ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה, לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן נימוקי:

בס' 4 לחוזה השכירות (ת/1-ת/2) נקבע " דמי השכירות עבור כל חודש לתקופת השכירות הראשונה יהיו בסך בשקלים השווה ל 1,200 (אלף ומאתים ) דולר ארה"ב בצירוף מע"מ ואשר ישולמו כדלקמן:.."

הנתבע טען כי הצדדים סיכמו בע"פ כי דמי השכירות יעמדו על 1,000 $ , בתצהיר ההזמה מטעם התובע בסעיפים ה', ו' מצהיר התובע, כי בהסכם אמנם נקבע  1,200 $ אך הצדדים סיכמו בע"פ כי דמי השכירות יעמדו על  1,000 $ כדי שאם יבוא שוכר חלופי הוא ישלם על הצד הגבוה.

משכך עולה כי  אין מחלוקת ועניין גובה דמי השכירות החודשיים וסכומם הנכון הינו 1,000$ לחודש.

המחלוקת העיקרית הינה האם כטענת התובע הסכם השכירות המשיך לחול על יחסי הצדדים ועד לפינוי המושכר בפועל ביום 5.4.07, או שסוכם בע"פ כטענת הנתבעים שהשכירות תגיע לסיומה בסוף מרץ 2006, סוף הרבעון, כאשר ציוד הנתבעים יושאר במקום לעת עתה על מנת שניתן יהיה למכור אותו לשוכר חדש, באם יבקש לעשות שימוש באולם לאותה מטרה.

 

מן החומר שבפניי, אני סבור שפעילות מועדון הנתבעים במקום אכן הופסקה בסוף מרץ 2006, וזאת ע"י הנתבעים. חוזה השכירות לא חודש על ידם בכתב וכן לא בפועל כפי שהיה נהוג בין הצדדים עד אז.  יחד עם זאת, ציוד רב ויקר של הנתבעים נשאר מאוחסן באולם.   בעניין זה, השארת הציוד, לא הייתה הסכמה מחייבת בין הצדדים, כנראה שהיו דיבורים וכל צד פירש אותה כהסכמה מבחינתו, ואולם אין מקום לקבוע שמבחינת התובע הסכים לסיום השכירות, ומאידך אין גם מקום לקבוע שהנתבעים התנהגו בפועל כפי שהתנהגו עד אותה עת, ובמשך שנים ולעניין הבעת רצון להישאר במושכר, חרף העדר הודעה כתובה בעניין, וכפי דרישת החוזה.

 

במצב דברים זה, ישנה משמעות רבה לעניין השארת הציוד הרב והיקר במקום. מבחינת התובע, השארת הציוד, לימדה על המשכיות ההסכם, כאשר לעניין החובות, סבר שישולמו וכפי שבעבר שולמו פיגורים, מבחינת הנתבעים התכלית הייתה לאפשר להם אחסונו עד למכירתו וכאשר הדבר יקל על מציאת שוכר חילופי מבחינת התובע.

 

ככל שהיה ערפול בעניין לגבי ההסכמה בתום הרבעון הראשון של 2006, באה התביעה המקורית מיום 10.7.06 וממנה ברורה עמדת התובע לפיה החוזה ממשיך וחל.  עמדת הנתבעים באה לביטוי במכתבם מיום 28.9.06 (ת/19).

ברי, שמבחינת התובע נוצר מצב בלתי נסבל, בו אינו מקבל דמי שכירות, האולם משמש מקום אחסון לציוד הנתבעים, ושוכר חלופי אין.  מבחינה זו, אני סבור שממועד התביעה המקורית, לא היה מקום להשארת הציוד במקום, ברי שממועד זה, על הנתבעים  ככל שעומדים על דעתם שהחוזה הסתיים היה לפנות את המושכר לאלתר מכל ציוד השייך להם.

בעניין זה הייתה התכתבות בין הפרקליטים בימים 11.10.06, 23.10.06 ו- 9.11.06, כאשר במכתב אחרון זה של ב"כ הנתבעים דובר על הוצאת הציוד השייך לנתבעים, ואולם משום מה הציוד הוצא כאמור רק ב- 4/07.

מסקנתי מן האמור לעיל, שהחוזה הסתיים ביום 30.4.06 ולא חודש במתכונת הרגילה על ידי הנתבעים. בהעדר הוכחת הסכמה מהחייבת בין הצדדים להמשך מאותו מועד מחד, וכאשר מאידך, נותר במקום ציוד רב ויקר של הנתבעים, שברי שקיומו סותר פינוי כנדרש ובסיום תקין של חוזה שכירות, אני קובע שבנסיבות כאן ובהעדר הסכמה, אין מקום לחיוב הנתבעים בדמי שכירות ועד 1.8.06, שהוא תחילת החודש הקרוב למועד הגשת התביעה המקורית, וממועד זה ואילך, יחוייבו בדמי שכירות ראויים, בשיעור שנקבע על ידי בסך 750 דולר לחודש, ובצרוף מע"מ כחוק, שכן מחד, עשו שימוש במושכר לאחסון, וחרף דעתו הברורה של התובע שהייתה ידועה להם, שעליהם להוציא הדברים מן המושכר, ומאידך לא ראיתי שאכן לתובע היה שוכר פוטנציאלי אחר, בגובה השכירות ששילמו הנתבעים, ומשכך נקבע הסכום לעיל כסכום ראוי, המגיע לתובע מן הנתבעים ובנסיבות כאן.

 

לעניין דמי השכירות מ-11.05 ועד 30.4.06, בעניין זה התביעה מתקבלת במלואה, באשר לא ראיתי שהנתבעים, שהנטל עליהם, להוכיח תשלום שנטען שבוצע, ועד לפינוי המושכר לגישתם, עמדו בנטל זה, לא הוצגו בפני אסמכתאות להנחת דעתי, כי אכן בוצע התשלום עבור דמי השכירות לתקופה זו והקודמת לאי חידוש ההסכם. לא ראיתי גם שהייתה הסכמה מחייבת לסיום מוסכם של החוזה ביום 31.3.06.

משכך, החיוב בגין דמי שכירות נקבע לסך של 1000 $ לחודש, בראשון לכל חודש החל מ-1.11.05 ועד 1.4.06 (סך הכל 6000 $), וסך 750 $ לחודש, בראשון לכל חודש החל מ-1.8.06 ועד 1.4.07, כאשר עבור חודש אפריל 2007 תשולם תמורת חמישה ימים (סך הכל 6120 $, 750X8.16) וכאשר

לכל הסכומים יתווסף מע"מ כחוק.  והחיוב יומר לשקלים בראשון לכל חודש כאמור ומאותו מועד יישא הצמדה וריבית כחוק ועד למועד התשלום בפועל.

 

לגבי החיובים הנוספים, נוכח הקביעה לעיל ומן המסמכים שצורפו ולאחר שמיעת הצדדים, אני סבור שעל הנתבעים לשלם לתובע, כנדרש בתביעה ובגין חוב לחברת חשמל ולבזק, בגין חוב לעירייה, מאושר הסכום הנתבע בסעיף 15 לתביעה המתוקנת ובכפוף לכך שהתובע יציג אישור ששילם בעצמו את הסכום האמור לעירייה, וכאשר יש להפחית מן התשלום את החיוב לתקופה 1.5.06 ועד 31.7.06.

 

 

לגבי החיוב למכבי אש, המדובר בשריפה שהייתה לאחר הפסקת פעילות המועדון, והגם שנותר ציוד מאוחסן במועדון, התרחשה מחוץ למושכר. לא ראיתי מקום לחיוב הנתבעים בפריט זה ונראה לפי דוח כיבוי אש שנגרמה מבדל סיגריה שהושלך במקום. כן לא ראיתי מקום לחיוב בשל תיקונים והשלמת חסרים לאחר הפינוי, עניין שלא שוכנעתי ולגבי הסכום הנדרש בשלו, חומרים בלבד. לגבי הוצאות משפטיות ומכתבי התראה, העניין ילקח בחשבון בפסיקת הוצאות בתיק ואין מקום לפוסקם בנפרד.

 

אני דוחה את טענת הנתבע 2, כי אין לחייבו אישית בתשלום, מן הדיון והחומר שבפני, עולה בבירור שהחייבים על פי הסכמי השכירות שחודשו במשך שנים היו שני הנתבעים. בהסכם מיום 1.1.05, הנתבע 2 חתום באופן אישי כשוכר וכערב, בהסכם מיום 1.1.06, קיימות חתימה וחותמת של הנתבעת 1, ולכאורה אין חתימה אישית, יחד עם זאת נראה לי שהיה ברור לשני הצדדים שהחוזה נמשך לתקופה נוספת על בסיס חבות אישית כשוכר או ערב של הנתבע 2 ולתובע היה יסוד מוצק להסתמך על הנחה זו ומכוחה גם לתבוע את הנתבע 2 כפי שנעשה כאן.

 

אני דוחה את טענות הנתבעים שמכל סכום שיפסק ככל שיפסק, יש לקזז סכומים בגין נזקים שנגרמו להם בגין עניין רישיון העסק, ו/או מצבו של המושכר וסביבתו, ו/או התנהגות התובע, הדברים לא הוכחו להנחת דעתי באופן מספק, והועלו כמשקל נגד לתביעת התובע, וללא יסוד מוצק וממשי, המספיק כדי קביעת חיוב נגדי.

 

התוצאה מכל האמור, שאני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע את החיוב בגין דמי השכירות וחוב לעירייה וכפי שפורט לעיל בעמ' 4, וכן את הסך 1650 ¤, בגין חוב לחברת חשמל והסך 566.81 ¤ בגין חוב לבזק, כאשר סכומים אלה צמודים למדד מיום הבקשה לתיקון התביעה 29.4.07 ועד למועד התשלום בפועל.

 

 

 

 

 

כן אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות הדיון בעניין בסך 12,500 ¤ בצרוף מע"מ כחוק, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

 

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, ט' באב, תשס"ט (30 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                               

אהוד שוורץ, שופט


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/657A6065FD8F5725422576030057174A/$FILE/C29A30C8F78A657E422575E40043723D.html
תאריך: 
30/07/09
Case ID: 
40691_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : אהוד שוורץ
אהוד שוורץ
Powered by Drupal, an open source content management system