בנק דיסקונט )סניף נ. מ.י.מ. אל


 

   

בתי המשפט

א  006351/06

בית משפט השלום ראשון לציון

 

06/08/2009

 

כב' השופטת יעל בלכר

בפני:

 

 







בנק דיסקונט לישראל בע"מ (סניף התעשיה חולון)

בעניין:

 

התובע

עו"ד פויכטונגר-מרקו לילי

ע"י ב"כ

 


 

- נ  ג  ד -

 

 


 

1 . מ.י.מ. אלמר אחזקות בע"מ

2 . משיח מיכל

3 . כהן יואב

4 . מנחם יצחק

5 . מעבדות אלקום בע"מ (בפירוק)

6 . בוחבוט יגאל (בפשיטת רגל)

 

הנתבעים

1 . עו"ד אשכנזי דן

2 . עו"ד ביטון חן

ע"י ב"כ

 

 


 

 

פסק דין

 

עסקינן בתביעה שהגישה התובע (להלן: הבנק) בסדר דין מקוצר, כנגד הערבים לחובה של הנתבעת מס' 5 (להלן: "החברה"), שנמצאת בהליכי פירוק.

 

השאלות המתעוררות הן האם רשאי היה הבנק לכבד חיובים של כרטיס אשראי (ויזה), דלקן ועמלות לבנק בשעה שהחברה, בעלת החשבון, הייתה בעת חיוב החשבון, בהליכי פירוק; והאם ניתן לתבוע את הערבים בגין חובות שנוצרו כתוצאה מכיבוד החיובים הנ"ל.

 

כללי

1.             התביעה הוגשה מלכתחילה כנגד חמישה נתבעים, אולם התנהלה רק כנגד הנתבעים 2 ו-4 (להלן: "הנתבעים"), שהגישו בקשת רשות להתגונן. התביעה כנגד הנתבע 3 נדחתה בהסכמה. נתבעת 5 נמצאת בהליכי פירוק ונתבע 6 בפשיטת רגל.

 

2.             בהסכמת הצדדים, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בשתי טענות כנגד החוב: האחת, כי החוב נשוא התביעה לא צריך היה להיווצר כלל, הואיל וחשבון הבנק של החברה אופס והיה אמור להיסגר; והשניה, כי הבנק לא היה רשאי להמשיך לכבד חיובים בחשבון החברה, שעה שמונה לחברה מפרק זמני, ועל כן הנתבעים פטורים מערבותם.

 

3.             הבנק הגיש תצהיר של מר מאיר טננבוים, מנהל סניף הבנק. הנתבעים הגישו תצהיר אחד משותף לשני הנתבעים (כפי שעשו גם בבר"ל). במהלך דיון ההוכחות מיום 12/3/09 ביקש ב"כ הנתבעים למשוך את תצהירה של הנתבעת 2, בטענה שבעניין החוב עצמו היא נסמכת על התנגדותו של נתבע 4 ומלכתחילה הצהירה לעניין טענות כנגד הערבות, שבגינן לא ניתנה רשות להתגונן. לטענתו, אם יתקבלו טענות הנתבע 4 כנגד החוב, הרי שלא ניתן יהא לחייב בו גם את נתבעת 2, אף שלא הגישה תצהיר. בהתאם ניתנה החלטה שלפיה התצהיר שהוגש יהיה תצהירו של הנתבע 4 בלבד ונמחקו סעיפים 8 ו- 10 מהתצהיר (ראו החלטות בדיון מיום 12/3/09).

 

העובדות הצריכות לעניין

4.             בחודש ינואר 1999 פתחה החברה חשבון בבנק.

 

5.             הנתבעים חתמו על ערבות לחובות החברה כלפי הבנק, שאינה מוגבלת בסכום. הנתבעת 2 חתמה על כתב ערבות במעמד פתיחת החשבון (נספח ב' לתצהיר הבנק). הנתבע 4 חתם על כתב ערבות בנובמבר 2002 (נספח ג' לתצהיר הבנק). מכאן התביעה כנגדם.

 

6.             לפי תדפיס רשם החברות, הנתבעת 2 היא בעלת המניות המשמעותית בחברה והנתבע 4 היה מנהל בחברה.

 

7.             ביום 12/11/03 מונה לחברה מפרק זמני.

 

8.             בפברואר 2004 הועברו כספים מחשבון משותף של הנתבעים 4 ו– 6 על מנת לאפס את חשבון החברה. יתרת החוב בחשבון בגינה נתבעים הערבים כאן, נוצרה לאחר "האיפוס", מחיוב ריבית מרבעון שוטף בטרם העברת הכספים האמורה, ומחיובים של כרטיס ויזה וחיובי דלקן (ס' 8-9 לתצהיר הבנק). נכון ליום הגשת התביעה, עמד חובה של החברה על סך של 24,662.27 ¤.

 

דיון והכרעה

9.             לא מצאתי שיש להעמיק ולדון בטענת הנתבעים, לפיה על חשבון הבנק של החברה צריך היה להיסגר כשאופס. הנתבעים טענו את טענתם בעלמא, לא נימקו טענתם ולא הביאו ולו ראשית ראיה כי ביקשו מהבנק לסגור את החשבון או לחלופין, כי היה על הבנק לסגור את החשבון מיוזמתו. על כן, ברי כי על טענתם להידחות ואין מקום להרחיב.

 

10.         בטענתם הנוספת של הנתבעים, לפיה שעה שמונה מפרק זמני, היה על הבנק שלא לכבד חיובים חדשים בחשבון, יש, לעומת זאת, טעם רב.

 

11.         לטענת הנתבעים הבנק כיבד חיובים אשר אסור היה לו לכבד לפי הדין, ובכך יצר את החוב הנערב. לפיכך, הם פטורים מערבותם לחובות החברה, שנוצרו שלא כדין בעת שהחברה בפירוק. בנסיבות אלו, בהן הערבים טוענים להפטר הנובע מהיעדר תוקף של החיוב העיקרי, יש לדון תחילה "רעיונית" בחבות החברה, היא החייבת העיקרית. חבות הערבים מותנית בקיום חבותה של החייבת העיקרית (ע"א 395/87 שלוש נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד מו(5) 529).

 

12.         סעיף 265 (א) קובע כי "פירוקה של חברה בידי בית המשפט ייחשב כאילו התחיל ביום שבו הוגשה בקשת הפירוק". מרגע שמוגשת בקשת פירוק חל סעיף 268 לפקודת החברות הקובע כי "כל עסקה בנכסי החברה וכל העברת מניות או שינוי במעמדם של חברי החברה, שנעשו לאחר תחילת הפירוק-בטלים, זולת אם הורה בית משפט הוראה אחרת".

 

13.         מיום שהוגשה בקשת הפירוק, כל עסקה בכספים השייכים לחברה או מופקדים בחשבונות הבנק שלה, בטלה. הכספים שייכים לקופת הפירוק, אלא אם יורה בית המשפט אחרת. אם לא  אושרו עסקאות אלו בנכסי החברה בהתאם לסעיף 268 לפקודת החברות, הרי הן בטלות. הנושים אינם יכולים לאכוף זכויותיהם כלפי החברה באופן עצמאי דרך נכסי החברה, אלא עליהם לנסות לתבוע זכויותיהם רק במסגרת הקולקטיבית של הפירוק. באמצעות שמירה על עיקרון זה, ניתן לפרוע חובות החברה לנושים לפי כללי החלוקה הנוהגים בפירוק (ע"א 400/91 בנק אוצר החייל בע"מ נ' שלום חברה למסחר ולהשקעות בע"מ (בפירוק), פ"ד מו(5) 573;  ע"א 4351/01 איתן ארז, עו"ד מפרקן של חב' ח.א מזון בע"מ נ' מ"י).

 

14.         מן הראיות עולה כי למעשה, הבנק מכיר בחובתו על פי הדין שלא לכבד חיובים ולבצע עסקאות בחשבון בעת הפירוק, ואין טענה שהבנק לא ידע על הפירוק (עמ' 6 ש' 11-13). אלא שכפי שציין מר טננבוים, העד מטעם הבנק, הסיבה שהחיובים כובדו ולא הוחזרו אינה שייכת למצב החוקי. "זה לא שייך למצב החוקי אלא לאפשרות שאני לא יכול באמצעים פיזיים להחזיר. זו פעולה מחשובית, זה חיוב ויזה ולא ניתן להחזיר" (עמ' 6 ש' 18-19. ראו גם עמ' 5 ש' 22-32). חיובים שניתן היה באמצעים מחשוביים להחזיר, הוחזרו ("לדוגמא, בתאריך 2/3/04 הגיע שיק חיוב ואכן החזרנו את החיוב", עמ' 5 ש' 24).

 

15.         מעדותו של מר טננבוים עולה, אפוא, כי חיובים שניתן להחזיר כעניין טכני-פיזי-מחשובי הוחזרו, וחיובים שלא ניתן להחזיר כאמור, שהם החיובים נשוא התביעה כאן, כובדו. מהותו של אותו "אילוץ מחשובי" לא הובהרה. מכל מקום, עריכת אבחנה בין חיובים שיש לכבד בעת פירוק לבין חיובים שאין לכבד לעת הזו, על סמך אילוץ מחשובי כזה או אחר, היא תמוהה וחסרת בסיס משפטי. לא ניתן להצדיק עסקאות אסורות בנכסי חברה שבפירוק בשל אילוץ מחשובי של הבנק, שאינו יודע להחזיר סוג מסוים של חיובים. ברי גם כי להסבר שניתן בדבר חוסר היכולת להחזיר חיובים (שאינו מקובל על בימ"ש), אין כל קשר לעמלות בגין ניהול החשבון, שהבנק המשיך לחייב בהם את החשבון בתקופת הפירוק.

 

16.         הצדדים חלוקים בשאלה אם מקור החיובים אשר כובדו ע"י הבנק, בעסקאות שנעשו טרם הפירוק. לטענת הבנק, מדובר בחיובים בגין עסקאות קודמות שבוצעו באמצעות ויזה ודלקן. הטענה שחיובי דלקן הם בגין עסקאות שקדמו לפירוק, נסתרה. מר טננבוים העיד כי חיובי הדלקן יורדים מחשבון החברה ימים ספורים לאחר שנוצרו, במהלך חודש שוטף (עמ' 4 ש' 26-27). מכל מקום, איננה סבורה כי המחלוקת רלבנטית לשאלה הדורשת הכרעה. בין כך ובין כך, כיבוד חיובים באמצעות משיכה מחשבון הבנק של החברה שלא על ידי בעל תפקיד, לאחר שהוגשה בקשת הפירוק, היא כשלעצמה, מהווה עסקה בנכסי החברה, אשר בטלה לאור הוראת סעיף 268 לפקודת החברות. כל עוד לא בוצע התשלום ממש באמצעות חיוב חשבון הבנק טרם הפירוק, אין לנושה אלא תביעת חוב כנגד החברה.

17.         מסקנה זו מתיישבת אף עם סעיף 357(א) לפקודת החברות הקובע כי "נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל נגד טובין או מקרקעין של חברה, לרבות עיקול חוב המגיע לה, לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת המפרק אלא אם כן השלים אותה לפני תחילת הפירוק". אם נושה של חברה שפתח הליכי הוצאה לפועל אינו זכאי להעדפה בגבייתו, קל וחומר שנושה שטרם נקט בהליכים כנגד החברה, אינו זכאי להעדפה (בש"א (מחוזי ת"א) 1372/04 (פש"ר 1765/00) עו"ד יניב סולמי נ' פאוזנר).

 

18.         מהאמור עולה כי החיובים שנעשו בחשבון החברה לאחר שמונה המפרק הזמני, בטלים. הבנק כיבד חיובים שונים בתקופת הפירוק, בניגוד לדיני הפירוק (בעוד שחיובים אחרים לא כיבד). עתה הוא מבקש שהערבים ישאו בנטל התנהלותו הנ"ל, וישלמו את החובות שעל הבנק היה למנוע את היווצרותם. הבנק נטל לו, למעשה, תפקיד של בימ"ש לפירוק לפי סעיף 268 לפקודת החברות. "אישר" עסקאות מסוימות שהחליט לכבד את החיוב בגינן, בעוד שעסקאות אחרות "לא אישר" והחזיר את החיובים.

 

19.         המסקנה הנגזרת מתוצאה זו היא כי יש לפטור את הנתבעים מערבותם לאותם החיובים.

 

20.         המסקנה דלעיל תואמת אף את האמור בכתב הערבות גופו, שהצדדים לא התייחסו אליו כלל. בסעיף 6 לכתבי הערבות אשר צורפו כנספחים ב ו-ג לתצהירו של מר טננבוים, צוין:

"ערבות זו תמשיך לעמוד בתוקפה ותחול גם על כל חיוב נערב שיווצר לאחר מוות, גריעת כשרות משפטית, פשיטת רגל, פרוק, כינוס נכסים כאמור, שאירעו לגבי החייב או מי מיחידיו ובלבד שהחיוב הנערב נוצר כאמור בטרם התקבלה בבנק הודעה בכתב בדבר הארועים האמורים לעיל, כולם או מקצתם והוראות כתב זה יחולו גם על כל חיוב נערב שיווצר כאמור" (הדגשה שלי – י.ב)

 

אף מכתבי הערבות עולה, אפוא, כי הערבות ממשיכה לעמוד בתוקפה רק עד המועד בו מתקבלת בבנק הודעה בדבר הפירוק.

 

21.         למותר לציין כי הבנק לא הביא כראיה את הודעת המפרק הזמני אל הבנק, על מנת להצביע על מועד קבלתה ועל תוכן הוראות המפרק הזמני כלפי הבנק. הלכה ידועה היא כי צד אשר נמנע מהבאת ראיה רלוונטית מעורר את החשד כי יש דברים בגו', וכי בעל הדין חושש מחשיפת אותה ראיה (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 658). כאמור לעיל, גם אין טענה שהבנק לא ידע על הפירוק.

 

22.         עוד יש לציין כי שני הצדדים לא גילו פרטים רבים, ורב הנסתר על הנגלה. בעיקר לא ברור ולא הוברר עניין היחסים עם המפרק, שאינו צד להליך זה, לא הובא על ידי מי מהצדדים לעדות ולא הוצגו מסמכים מטעמו. הרי משהחל הליך הפירוק, מוקנים הנכסים למפרק. חשבון הבנק של החברה צריך להתנהל על ידי המפרק. כך גם כרטיס האשראי של החברה, רכבי החברה והדלקן  צריכים להיות בידו. התובע אמנם ניסה בסיכומיו ליצור רושם של התנהלות לא תקינה של הנתבעים, מבעלי החברה, שביקשו להבריח נכסים וכד'. אולם אין בטענות אלו, גם אם יש להן אולי בסיס בהחלטות של בימ"ש של פירוק בעניין החברה, כדי להסיר את התהיות האמורות ואין בהן כדי לשנות מן המצב החוקי, לפיו הבנק כיבד חיובים של חברה בהיותה בפירוק, בניגוד לדין ולעניין הפטר הערבים מערבותם לחובות שנוצרו בדרך זו. כמו כן, התביעה כנגד הנתבעים הוגשה מכוח ערבותם. הא ותו לא.

 

23.         סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-4 נדחית. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 5000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק.        כאמור, התביעה נגד נתבע 3 נדחתה בהסכמה. התביעה כנגד הנתבעים 5 ו-6 תימחק, שכן התביעה לא נוהלה כנגדם משום שהנתבעת 5 בהליכי פירוק והנתבע 6 בהליכי פשיטת רגל. התביעה כנגד הנתבעת 1 נזנחה, ועל כן תימחק.

 

ניתן היום ח' באב, תשס"ט (29 ביולי 2009) בלשכתי.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

יעל בלכר, שופטת

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/52F6A2FE0A0B47704225760A0002D308/$FILE/29C40D9518A8FBEF42257602003363D2.html
תאריך: 
06/08/09
Case ID: 
6351_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל בלכר
יעל בלכר
עורכי דין : אשכנזי דן ביטון חן פויכטונגר-מרקו לילי
אשכנזי דן
ביטון חן
פויכטונגר-מרקו לילי
Powered by Drupal, an open source content management system