עיריית ירושלים נ. הסעות אהבת


 

   

בתי המשפט






 

א  707223/04

בית משפט השלום ירושלים


 

06/08/2009

תאריך:

כבוד השופטת רבקה פרידמן פלדמן ס. נשיא

לפני:

 

 
















 

עיריית ירושלים

בעניין:

התובעת

אמיראס לאון ואח'

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 


 


 

הסעות אהבת ישראל


 

הנתבעת

מרדכי אלי ואח'

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


                                 

פסק דין

 

1.  עניינו של פסק דין זה בתביעה של העירייה, נגד הנתבעת כמחזיקה בנכס, לתשלום ארנונה בסך של 225,701.92 ¤, בגין חלק מנכס הנמצא ברח' הרקמה 9 בירושלים, הידוע כגוש 30235 חלקה 001-094.

 

2.  עובדות מוסכמות:

א.  לנתבעת נכס ברח' הרקמה 9 בירושלים.

ב.  במשרדי העירייה מחולק הנכס ברח' הרקמה 9 לשלושה חלקים, כפי שניתן לראות בתשריט שהוגש, שלכל אחד מהם, ברישום בעירייה, "מספר זיהוי" משל עצמו -

האחד 0031-001-094-30235, שיכונה "החצר", השני 0041-001-094-30235, שיכונה "האולם", והשלישי 0033-001-094-30235, שיכונה "הסככה", הוא החלק נשוא התביעה (להלן: "הנכס").

ג.  בתקופה הרלוונטית לתביעה, היו שוכרים ברח' הרקמה 9, יוסף ורייזל וייס (להלן:"וייס"), ששכרו את המקום מהנתבעת, על פי הסכם שכירות מיום 1.5.2001 - נספח ראשון לתצהירי שני הצדדים (להלן: "הסכם השכירות", "ההסכם").

ד.  אין מחלוקת על כך שהסכם השכירות נמסר לעירייה על ידי הנתבעת לצורך רישום הארנונה והמים על שם השוכרים (עדות מנהל הנתבעת מר אהרון כהן, פרוטוקול עמ' 7  ש' 7).

ה.  אין גם מחלוקת על כך שלגבי החלק שהושכר, כפי שדווח לעירייה, היה חיוב הארנונה בתקופה הרלוונטית מוטל על השוכרים.

ו.  באותה תקופה היו רשומים בעירייה וייס כמחזיקים בשטחים המכונים "החצר" ו"האולם". השטח המכונה "סככה" נותר רשום על שם הנתבעת.

ז.  הנתבעת סילקה כל חובותיה לעירייה, למעט חוב שנותר במחלוקת, לתאריכים 1.5.01 עד 31.7.03.

 

3.  המחלוקת בין הצדדים, כפי שעלתה הן מתצהיר הנתבעת בבקשת הרשות להתגונן והן מתצהיר העדות הראשית בתביעה, נוגעת לשאלה איזה חלק מהנכס הושכר לוייס ומה משמעות פרטי הדיווח שדווח לעירייה לגבי השכירות.

בסיכומיה טענה הנתבעת כי סכום החוב לא הוכח. ואולם, מאחר שעד לשלב הסיכומים לא עלה נושא גובה החוב באופן ממשי כנושא שבמחלוקת, אינני מאפשרת הרחבת חזית זו ושאלת גובה החוב איננה עומדת על הפרק.

 

4.  הרקע למחלוקת נעוץ בתוכנו של ההסכם, וליתר דיוק בחלק הכללי שבראשית ההסכם.

בשל חשיבות הדברים, להלן ציטוט האמור בהסכם, כאשר החלקים המופיעים באותיות "כתב" רשומים בהסכם בכתב יד:

 

"הואיל                והמשכיר הוא הבעלים והמחזיק של חלק מאולם, אשר ידוע כגוש 30235,             חלקה 94, אשר ברח' הרקמה 9 בירושלים (להלן - האולם);

והואיל                ובכוונת המשכיר להשכיר שטח של כ- 210 מ"ר מהאולם אשר מסומן                         בצהוב בתשריט המצ"ב (להלן - המושכר); זיהוי הנכס                  0031-001-094-30235 שהוא 114 ואולם נוסף שהוא 96       מטר בערך זיהוי נכס 0041-001-094-30235"

 

התובעת טוענת כי וייס שכרו סך הכל 210 מ"ר, צירוף של שטח החצר בגודל 114 מ"ר ואולם נוסף בשטח 96 מ"ר, וכי נותר שטח הסככה שבמחלוקת, שלא הושכר לוייס.

לטענת התובעת, ברשומותיה מופיע כי הנתבעת היא המחזיקה בסככה, היא לא קיבלה כל הודעה בנוגע לשינוי המחזיק בנכס במהלך התקופה הרלוונטית, ומשלא הודיעה הנתבעת לתובעת על שינוי הבעלות בנכס, בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות – חלה עליה חובת התשלום.

 

הנתבעת טוענת כי השכירה לוייס את כל השטחים שבמקום. לטענת הנתבעת, הרישומים הנוספים לגבי זיהוי הנכסים לא נעשו על ידה, אלא ככל הנראה על ידי המתווך שהביא לעיסקה שבין הצדדים, והראיה לכך שהשינויים לא נחתמו בראשי תיבות. לטענת הנתבעת, כל השטח, על כל שלושת חלקיו, הושכר לוייס: אולם/חנות – בשטח של 72 מ"ר (או כפי שנרשם בחוזה 96 מ"ר), סככה בשטח 205 מ"ר (או כפי שנרשם בחוזה 210 מ"ר) ובנוסף החצר, שהיא שטח מעבר לאולם ולסככה, בשטח של 114 מ"ר.

לטענת הנתבעת, ווייס החזיק בנכס כולו עד ליום 31.7.02, וביום 1.8.02 הועברה השכירות באולם בלבד לידי עמותת "מוסדות יד לטף", ועל כך דווח לתובעת. העמותה החזיקה באולם עד ליום 31.12.03. ווייס המשיך להחזיק בסככה ובחצר עד ליום 31.5.03.

לטענת הנתבעת, מסיבה לא ברורה שמקורה בטעות של התובעת, נרשם ווייס אצל התובעת כמחזיק באולם ובחצר בלבד, כאשר הסככה, שמהווה את השטח הגדול מכל חלקי הנכס, נותרה רשומה על שמה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, מאחר שבמועד הרלוונטי לכתב התביעה החזיק ווייס בכל חלקי הנכס לרבות בסככה - יש לחייב אותו בתשלום הארנונה גם בגין חלק זה.

 

5.  סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות קובעים הסדרי תשלום הארנונה בעת העברת הבעלות או החזקה בנכס. להלן נוסח הסעיפים:

 

"הארנונה בחדילת בעלות או החזקה

325.      חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

 

הארנונה ברכישת בעלות או החזקה חוק (מס' 49) תשנ"ד–1994

326.      נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה."

 

על פי האמור בסעיפים אלה, חובת ההודעה לעירייה על השכרת נכס, לצורך העברת חיוב הארנונה על שם השוכר, מוטלת על המשכיר, ובעניננו הנתבעת. כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, חייב המשכיר בתשלום הארנונה.

בעניננו, כאמור אין מחלוקת על כך שהנתבעת היא שדיווחה לעירייה על השכרת הנכס לוייס והיא אף זו שמסרה לעירייה העתק הסכם השכירות בנוסח הקיים, שהוא הקובע לענין תשלום הארנונה. השאלה היא מה בדיוק דווח לעירייה על פי אותו הסכם.

 

בסיכומו של דבר, לאחר שמיעת העדים ועל סמך הראיות שהוגשו על ידי הצדדים, אני מעדיפה את פרשנות התובעת לאמור בהסכם, על פני פרשנותה של הנתבעת.

 

6.  ראשית, איני מקבלת את טענות הנתבעת בכל הנוגע לתוספות בכתב היד:

(א) טוענת הנתבעת שתוספת זיהוי הנכס רשומה בכתב יד השונה מהתוספת של 210 מ"ר והאולם, אך על פניו לא נראה שיש הבדל כזה ולא הובאה על ידי הנתבעת כל ראיה של ממש להבדל בכתבי היד על גבי ההסכם.

(ב) הנתבעת טוענת כי ליד התוספת של זיהוי הנכס לא מופיעה חתימת הצדדים. ואולם,  גם ליד חלקי התוספת שהנתבעת כן מודה בהם (דהיינו: המספר "210" והמשפט: "אולם נוסף שהוא 96 מטר בערך"), לא מופיעות חתימות הצדדים, כפי שמופיע בסמוך לתיקונים אחרים שנעשו בהסכם. כך שלהעדר חתימות אין כל משמעות.

(ג) אם העדר חתימה "מאיין" את התוספת שבכתב יד, יש למחוק גם את יתר חלקי התוספת שבסעיף זה, ואז, ייותר נוסח לפיו ההסכם מתייחס אך ורק ל: "חלק מאולם", כפי שמופיע ב"והואיל" הראשון, נוסח שאינו תואם את גירסת הנתבעת לפיה כל הנכס הושכר לוייס.  

(ד) הבעלים של הנתבעת, אהרון כהן, העיד כי הנכס הושכר בסיועו של מתווך, כאשר הוא עצמו הביא את נוסח ההסכם והעבירו למתווך (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 25.9.07). לא נטען שתוספת זיהוי הנכס הוספה לאחר החתימה על ההסכם והנתבעת אף לא טענה שבידיה הסכם ללא תוספת זו ולא הציגה נוסח אחר של הסכם. מכאן שזהו הנוסח היחידי הקיים של ההסכם, עליו חתמו הצדדים, ובאם חתמה הנתבעת על ההסכם מבלי שעיינה בו די הצורך – אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

 

אשר על כן אני קובעת כי יש להתייחס לכל התוספות שבסעיף זה כחלק מההסכם.

 

7.  לענין זה יש להוסיף כי הנתבעת הגישה מסמך החתום לכאורה על ידי וייס, לפיו הוא מאשר את גירסתה כי שכר "את כל חלק של מסיעי דרכי שלום בע"מ (הסעת אהבת ישראל בע"מ) בנכס שבנדון כולל הסככה, אולם קטן וכן חצר הנכס" (נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

 

ואולם, וייס, בעדותו, לא ידע לזהות את חתימתו, ציין כי "הנייר" אינו זכור לו וציין כי "יכול להיות שהוא תפס אותי באמצע היום וביקש לחתום או משהו" (פרוטוקול עמ' 12).

עוד אמר וייס בעדותו כי הנכס ששכר היה מורכב משני חלקים, החנות שהיתה החלק הקדמי, והסככה שהיתה בחלק האחורי. לדבריו "לא שכרתי את המשולש, לא מה שידוע לי, גם לא שילמתי על השכירות על החצר. אני שכרתי את החנות ואת הסככה" (פרוטוקול עמ' 10, המשולש הוא החצר בתשריט, ר.פ.פ.). עוד ציין וייס כי לא בהכרח צריך לעבור לנכסים ששכר דרך החצר, יש מעבר גם דרך החנות. לדבריו "אם היו מבקשים ממני כסף על החצר, לא הייתי לוקח את זה, כי אני לא צריך את החצר, יש לי מספיק מקום, לא השתמשתי בזה. אני שילמתי שני חשבונות ארנונה. ידוע לי שמדובר על הסככה והחנות. זה מה שאמרו לי בחתימת החוזה וזה מה ששילמתי בסופו של דבר... היו שני חשבונות שני חלקי נכס, כל אחד חשבון לחוד. אני הבנתי אחד על הסככה ואחד על החנות" (פרוטוקול עמ' 11).

מן האמור לעיל עולה כי לא ניתן לבסס דבר על המסמך נספח ב' וכי גירסתו של וייס תואמת דווקא את נוסח ההסכם, לפיו הושכר רק חלק מהנכס,  ולא את גירסת הנתבעת.

 

8.  משנקבע כי יש להתייחס לסעיף האמור בהסכם כלשונו, הרי שהאמור בו ברור וחד משמעי: הנכסים שעל פי ההסכם הושכרו לוויס הינם זה המסתיים בספרות 31 (דהיינו: החצר), וזה המסתיים בספרות 41 (דהיינו: האולם).

כל טענות הנתבעת לגבי פירוש אחר, הינן טענות בעל פה הבאות כנגד מסמך בכתב, וזאת בניגוד לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, 1879, ודינן להדחות.

 

9.  יתרה מזו, גם אילו נתקבלה טענת הנתבעת לפיה תוכנו של ההסכם מעיד על השכרת שטח של 210 מ"ר מאולם (הוא הסככה - עדות כהן עמ' 8) ובנוסף אולם ששטחו 96 מ"ר (הוא האולם - עדות כהן עמ' 7), לא כולל הסכם השכירות את השטח הנוסף - החצר, ומכאן שחיוב תשלום הארנונה בגין שטח זה מוטל על הנתבעת.

 

10. הנתבעת טוענת כי החצר משמשת כמעבר לסככה ולאולם, והיא מהווה חלק מהם, ולפיכך אין לשלם עליה ארנונה. עוד היא טוענת כי עד לתחילת הליך זה כלל לא ידעה שברישומי התובעת מחולק הנכס ל- 3 חלקים. 

טענות אלה אינן מתיישבות עם טענה אחרת של הנתבעת, לפיה בעבר חייבה אותה התובעת בגין ארנונה על החצר, היא הגישה השגה על כך, וזכתה.

מחד עולה מכך כי הנתבעת ידעה שחיוב הארנונה בגין החצר הינו חיוב נפרד.

מאידך לא הוצגו כל מסמכים המעידים על קבלת ההשגה ועל כך שאין חיוב בדמי ארנונה בגין החצר.

 

11. כאמור, אין מחלוקת שהנתבעת היא שמסרה לתובעת את הסכם השכירות עם וייס, כראיה על שינוי במחזיק הנכס, וכי הנוסח שנמסר על ידי הנתבעת הוא ההסכם שלפני, על כל התוספות שבו.

לפיכך, ובהתאם לאמור בהסכם, אין תימה בכך שהתובעת הבינה שמדובר בשני חלקים מהנכס בלבד, הם החלקים שזיהויים מופיע בהסכם.

זאת ועוד, הבנת התובעת תואמת את נתוני ההסכם - השכרת הנכס ששטחו 114 מ"ר, בתוספת הנכס ששטחו 96 מ"ר, מהווים יחד שטח של 210 מ"ר – כאמור ברישא לסעיף (וראה דברי נציג התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול).

 

12.  אשר על כן אני מקבלת את טענת התובעת, לפיה מההסכם עולה שהשטחים שהושכרו לווייס הם החצר והאולם בלבד, והם השטחים שזיהויים מופיע בסיפת סעיף ה"והואיל"  השני. 

 

13.  כאמור, סעיף 325 לפקודת העיריות קובע כי על אדם שחדל להיות הבעלים או המחזיק של נכס שהוא חב עליו בארנונה, מוטלת החובה להודיע על כך בכתב לעירייה, "ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים".

כל עוד לא מסר המחזיק הודעה כאמור, רשאית העירייה לדרוש ממנו לשלם את חוב הארנונה.

 

בבסיסו של סעיף זה עומדים שיקולי מדיניות, וכדברי בית המשפט המחוזי בעת"מ (ת"א) 1529/07 שאול בנימין נ' עיריית תל אביב, תק-מח 2008(1), 6238, 5242:

"יסודו של כלל זה הינו ייעול המערכת השלטונית-בקביעת כלל אחיד, הידוע לציבור, שיאפשר לרשות להפעילו באופן שווה לכל מחזיק... שיקול נוסף העומד בבסיס עקרון זה הוא שיקול של מדיניות – אין לחייב רשות מקומית להשקיע משאבים יקרים ב"בילוש" אחר זהות המחזיקים בנכס מסוים".

וכן:

"הלכה פסוקה היא, כי במישור היחסים שבין המחזיק לעירייה הוראת סעיף 325 הינה מהותית ומכאן שמחדלו הנ"ל של התובע יוצר המשכיות בחובתו לשאת בתשלום הארנונה" (ת"א 31346/05 רונן מן נ' נעמי חבר ו'אח', תק-של 2008(1), 1247).

 

מאחר שההודעה בכתב שמסרה הנתבעת לתובעת בנוגע להעברת החזקה בנכס, היא הסכם השכירות עם ווייס, ומשנקבע כי בצדק רשמה התובעת ברשומותיה, בהתאם להסכם, כי הושכרו לווייס החצר והאולם בלבד – הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל להודיע לתובעת על שינוי המחזיק בסככה, ועליה לשלם ארנונה בגין חלק זה של הנכס.

לפיכך דין התביעה להתקבל.

 

14. לסיום, ובמאמר מוסגר, אציין כי מהראיות התרשמתי כי הנתבעת אכן התכוונה להשכיר לווייס את שלושת חלקי הנכס, אם כי ספק אם וייס התכוון לשכור את כולם.

יחד עם זאת, לכוונת הנתבעת ולכוונת הצדדים בעת השכרת הנכס, היתה יכולה להיות רלוונטיות אילו היה מדובר בתביעה בין הנתבעת לבין וייס. בקשר בין הנתבעת לתובעת, לגבי תשלום הארנונה, אין לכך כל רלוונטיות לעניננו - המסמך היחיד אשר הביאה הנתבעת לתובעת, במטרה להודיע לה על שינוי המחזיק בנכס, הוא הסכם השכירות. מסמך זה בלבד היה לפני התובעת כאשר תיקנה את שם המחזיק ברשומותיה, ולא נותר לה אלא לפעול על פי האמור בו, ולחייב את הנתבעת בתשלום ארנונה בגין הסככה.

 

15.  אשר על כן אני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 225,701.92 ¤, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 08.06.04 ועד למועד התשלום בפועל.

 

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ¤ + מע"מ.

 

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום ט"ז באב, תשס"ט (6 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

רבקה פרידמן-פלדמן, סגן-נשיא


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C14604F027C30D434225760A00560027/$FILE/644FFD5B486EE82F4225760A0026F26C.html
תאריך: 
06/08/09
Case ID: 
707223_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : רבקה פרידמן-פלדמן
רבקה פרידמן-פלדמן
עורכי דין : אמיראס לאון ואח' מרדכי אלי ואח'
אמיראס לאון ואח'
מרדכי אלי ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system