בן סימון נ. ציפי דבש יצור בגדי


 

   

בתי המשפט

א  001800/07

בית משפט השלום ראשון לציון

 

12/08/2009

 

כב' השופטת יעל בלכר

בפני:

 

 







בן סימון אלי

בעניין:

התובע

עו"ד דוד יואב

ע"י ב"כ עו"ד


 

- נ  ג  ד -

 


 

1 . ציפי דבש יצור בגדי תינוקות וילדים בע"מ

2 . דבש ציפי

3 . דבש ניסים

הנתבעים

עו"ד מזרחי יונה

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

 

זוהי תביעה שטרית של בעל נכס (התובע) על סך של כ- 45,000 ¤, מכוח שטר חוב שנועד להבטיח תשלום פיצוי מוסכם בגין אי-פינוי המושכר במועד. הנתבעות 1 ו- 2 הן השוכרות ועושות השטר. הנתבע 3 חתם על השטר (וגם על הסכם השכירות) כערב.

 

כללי

1.       תחילתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע כנגד הנתבעים. בהסכמה נתנה לנתבעים הרשות להתגונן (בש"א 813/07, דיון והחלטה מיום 10/4/07).

 

2.       התובע הוא הבעלים של מבנה תעשייה ברחוב גינזבורג 1 (פינת אלחנן 2) באזור התעשייה בראשל"צ. בין הנתבעות  1-2 לבין התובע, נערך הסכם שכירות מיום 2/7/04 (ההסכם) לגבי נכס בקומה ב' של המבנה הנ"ל (המושכר). הנתבע 3, בעלה של הנתבעת 2, ובעל מניות בחברה, ערב לקיום ההתחייבויות לפי ההסכם  (עמ' 11 להסכם). ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר עו"ד רינון מטעם התובע.

 

3.       על פי הסכם שכירות, תקופת השכירות היא לשנה, שסיומה ביום 30/6/05. אין מחלוקת כי ניתנה אופציה שמומשה, לשכור הנכס לתקופה נוספת בת 12 חודשים. בנוסף לכך, ניתנה לנתבעים ארכה בת חודש ימים לפינוי, עד ליום 31/7/06.

 

4.       בהתאם להוראות ההסכם, חתמו נתבעות 1-2 על שני שטרי חוב, כל שטר חוב על סך 10,000$ (שהם 44,800 ¤). נתבע 3 חתם כערב לשטרי החוב.

 

5.       לפי הוראות ההסכם, שטר חוב אחד נועד להבטחת פינוי המושכר במועד, והוא זה העומד בבסיס התביעה כאן (השטר). השטר השני, על אותו סכום, ניתן להבטחת פיצוי בגין נזקים אחרים למושכר/אי-תשלום הוצאות וכד'.

 

6.       השאלה היא מתי פונה המושכר, האם פונה באיחור ואם כן, מהו הפיצוי המגיע לתובע בשל כך.

 

7.       בקליפת אגוז, התובע טוען בסיכומיו, בין היתר, כי היה איחור רב בפינוי שמצדיק פירעון מלוא סכום השטר בסך 10,000$ ולמצער, פיצוי מוסכם בסך 100$ ליום, בעבור 67 ימי איחור, מיום 31/7/06 ועד למועד שבוצעו העבודות במושכר לפי גרסת הנתבעים, ביום 5/10/06.

 

8.       הנתבעים טוענים כי לא היה איחור בפינוי. הנכס פונה ביום 31/7/06. עניין הליקויים והעבודות הוא עניין נפרד והנתבעים ניאותו לבצע את העובדות שנדרשו לאחר הפינוי, כדי להימנע מתביעה שהתובע איים בהגשתה וכדי לסיים יפה יחסי שכירות שנמשכו שנים רבות.

 

9.       עוד טוענים הנתבעים, כי השטר הוצא מכוח סעיף 17.2 להסכם, שקובע פיצוי לפי מספר ימי האיחור. לפיכך, היה על התובע לפרט בכתב תביעתו בכמה ימים איחרו הנתבעים. כמו כן, לא הצליח להוכיח את המועד לפינוי המושכר. על כן, לא קמה לתובע עילת תביעה.

 

דיון והכרעה

10.     אני סבורה כי יש לקבל את טענות הנתבע בדבר העדר עילת תביעה, ולדחות כבר מטעם זה את התביעה.

 

11.     ההוראות הרלבנטיות בהסכם, מכוחן הוצאו השטרות, הן אלה:

 

"17.1 בתום תקופת השכירות או עם ביטולו של הסכם זה, מכל סיבה שהיא, מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולמסור את החזקה בו לרשות המשכיר, כשהמושכר פנוי מכל אדם וחפץ השייכים לשוכר, נקי ומסודר, וכשהמושכר כולל כל שיפוץ, שיפור, תוספת או מתקן המחוברים למושכר באופן קבוע , אף אם אלה הותקנו והוספו למושכר על ידי השוכר ועל חשבונו. מוסכם בזאת כי המשכיר לא ישלם לשוכר כל תמורה עבור השיפוץ, השיפור, התוספת או המתקן. ככל ובמידה שהמשכיר ידרוש את פירוקו של מתקן כלשהו הניתן לפירוק מבלי שפירוקו יגרום נזק למושכר, מתחייב השוכר לפרק, על חשבונו, את המתקן ולהוציא את התוספת או המתקן הנ"ל מן המושכר עד למועד פינוי המושכר".

 

17.2 לא פינה השוכר את המושכר במועד כבסעיף 17.1 לעיל הרי בנוסף לזכות המשכיר לתבוע את פינוי המושכר, ובנוסף לכל זכות אחרת שתהיה למשכיר, ובהתאם להסכם זה, או על פי כל דין, ומבלי לפגוע בכל סעד או זכות הנתונה בידי המשכיר כאמור לעיל, ישלם השוכר למשכיר סך של 100$ (מאה דולר ארה"ב) עבור כל יום איחור בפינוי המושכר התשלום הנ"ל נקבע ומוסכם כדמי שימוש ראויים ו/או כדמי נזק קבועים ומוסכמים מראש אותם העריכו הצדדים הערכה מחושבת מראש.

 

17.3 בנוסף לאמור דלעיל, במקרה והשוכר לא יפנה את המושכר ולא ימסור אותו במועד החוקי – יהא השוכר חייב לשלם למשכיר פיצויים מוסכמים בסך 10,000 $  (עשרת אלפים דולר ארה"ב), המהווים, לדעת שני הצדדים פיצוי סביר בגין נזק, כתוצאה מאי פינוי המושכר ומסירתו למשכיר.

 

להבטחת תשלום הפיצויים המוסכמים הנ"ל בסעיף 17.2 דלעיל מוסר השוכר לידי המשכיר שטר חוב על סך בשקלים חדשים השווה ל- 10,000$  (עשרת אלפים דולר ארה"ב). אי פינוי המושכר על פי הוראות חוזה זה יזכה את המשכיר בקבלת השטר/ השיק וביצועו בלשכת הוצאה לפועל, ולא תעמודנה לשוכר כל טענות הגנה. 

 

[..]

 

17.6 בנוסף לאמור לעיל, במידה והשוכר יגרום נזקים למושכר בניגוד להתחייבותו בחוזה זה ו/או במידה והשוכר לא ישלם הוצאות ותשלומים ומיסים, החלים עליו על פי חוזה זה... – הרי שבמקרים הנ"ל, כמו גם במקרה בו יפגר השוכר בתשלום דמי השכירות, פיגור העולה על שבעה ימים, יחשב השוכר כמפר חוזה הפרה יסודית, ויהיה חייב לשלם למשכיר פיצויים מוסמכים נוספים בסך של 10,000$ ..המהווים לדעת הצדדים.. ולהבטחת תשלום כל חיובי השוכר לידי המשכיר שטר חוב על סך השווה בשקלים חדשים ל- 10,000$...

 

12.     בשטרי החוב עצמם אין "סימנים" ולא ברור מעיון בהם, איזהו שטר החוב שמבטיח פיצוי בגין איחור פינוי ואיזהו המבטיח פיצוי בגין נזקים או אי-תשלום הוצאות. גם בבקשה לביצוע שטר לא הובהר מהו השטר שמבוקש ביצועו. בהמשך, לאחר שניתנה רשות להתגונן, הובהר בתצהיר התובע כי עסקינן בשטר חוב שנמסר להבטחת הפיצוי המוסכם בגין איחור בפינוי.

 

13.     כפי שגם עולה מחקירתה של עו"ד רינון (בתו של התובע שהגישה תצהיר מטעמו וטיפלה בעניין מול הנתבעים) השטר כאן נועד לפיצוי בגין האיחור בפינוי :         

ת. זה נעשה גם כך וגם כך. גם 100 דולר זה סוג של פיצוי מוסכם, וגם 10 אלף דולר זה פיצוי מוסכם ובכל מקרה העילה שטרית והמטרה היא להבטיח פיצוי בגין אי פינוי במועד. התביעות הן חלופיות ...נזקים במושכר עוד לא תבעתי (עמ' 9-10 לפרוטוקול. ההדגשות שלי – י.ב).

14.     עולה מהאמור כי קיימת הבחנה בין שני שטרי החוב, שכל אחד מהם נועד להבטיח פיצוי מוסכם אחר. אין מדובר בשטר חוב שנועד להבטיח את קיום התחייבות לפי ההסכם בכללותו, ואין די לצורך הפעלתו, בכך שתוכח הפרה כזו או אחרת של ההסכם.

 

15.     הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם, אפוא, ס' 17.3 ו- 17.2, שעניינם פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי. ההוראות הללו, מנוסחות בצורה מסורבלת ולא ברור כיצד הם דרים בכפיפה אחת. לפי דברי עו"ד רינון שצוטטו לעיל, הפיצויים המוסכמים לפי ס' 17.2 ולפי ס' 17.3, הם חלופיים ולא מצטברים. עדיין קשה להבין מה בין הפיצוי המוסכם היומי של 100$ ליום שבסעיף 17.2 לבין הפיצוי הגלובלי בסך 10,000$, שבסעיף 17.3. מתי יופעל זה ומתי זה. אולם השאלה איננה מתעוררת כאן.

 

16.     בתצהירו טען התובע כי בסעיף 17.3 להסכם נפלה טעות סופר, וכי ההפניה בפסקה השנייה של סעיף 17.3, שעוסקת בשטר החוב, צ"ל לסעיף 17.3, באופן שהשטר מבטיח את הפיצוי המוסכם בסך 10,000$. הטענה נזנחה בסיכומים. בשל כך, אך גם מטעמים עניינים נוספים, יש לקבוע כי השטר נועד להבטיח פיצוי מוסכם של 100$ ליום איחור לפי סעיף 17.2. זאת, מתוך האמור במפורש בפסקה השנייה לסעיף 17.3, בשל חוסר הבהירות אשר ליחס בין הסעיפים כאמור לעיל, וכלל הפרשנות נגד הנסח שיש להפעיל כנגד התובע, שהחוזה נוסח על ידו או מטעמו.

 

17.     התוצאה היא שמדובר בשטר שניתן להבטיח תשלום פיצוי מוסכם של 100$ ליום איחור בפינוי, כאמור בסעיף 17.2 להסכם. מכאן שמספר ימי האיחור הוא חלק בלתי נפרד מעילת התביעה וסכום התביעה ייגזר ממניין ימי האיחור.

 

18.     בתצהירו טען התובע כי הוא זכאי הוא למלוא סכום השטר בסך 10,000$, בשל איחור בפינוי. זאת, בין אם מדובר בפיצוי גלובלי בגין איחור בפינוי בסך של 10,000$ לפי סעיף 17.3 להסכם ובין אם נועד השטר להבטיח פיצוי של 100$ ליום איחור לפי סעיף 17.2. זאת כיוון שמדובר במעל 100 ימי איחור שתחילתם מיום 1/8/06 וסיומם ביום 1/7/07 (ס' 6 לתצהיר התובע). בחקירת עו"ד רינון מטעם התובע, התברר כי יום 1/7/07 הוא המועד שבו נקשר הסכם עם שוכר חדש (עמ' 9 ש' 30- עמ' 10 ש' 2). הטענה נזנחה בסיכומים (וטוב שכך).

 

19.     יחד עם זאת, בסעיף 24 לסיכומי התובע נמצאה, לשיטתו, סיבה אחרת לגביית מלוא סכום השטר ונטען כי "הנתבעים ידעו היטב כי אי תיקון הנדרש במושכר, מהווה הפרת ההסכם ובחרו מדעת – תוך שהם מיוצגים – להימנע מלבצע את הליקויים שחלקם לא בוצע כלל (מהרשימה המופיעה בנספח כד לתצהירו של התובע). גם אם ייקבע שהמסירה הושלמה 'מייד לאחר החגים' יש לחייבם בתשלום מלא השטר בשל האיחור הרב במסירה ו/או בשל האיחור ואי תשלום דמי שכירות והארנונה במועד" (ההדגשות שלי- י.ב.).

 

20.     כך סתם ולא פירש. לא ברור מה רלבנטי עניין אי-תיקון הליקויים או אי-ביצוע תשלומים במועד (שלו הקדיש התובע חלק ניכר מסיכומיו). הרי את תשלום הפיצוי המוסכם בגין אלה, נועד להבטיח השטר השני, שלא הוגש לביצוע ולא עומד כאן לפנינו. כבר אמרנו שהשטר כאן נועד להבטיח רק פיצוי בגין אי-פינוי במועד ולא בגין כל הפרה אחרת, גם אילו הייתה.

 

21.     כן לא ברור, כיצד "האיחור הרב במסירה" או ה"איחור", די בהם כדי לחייב במלוא סכום השטר (ואפילו בחלקו), שעה שמדובר בשטר להבטחת תשלום פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי לפי סעיף 17.2, שמבוסס על מספר ימי האיחור. מספר ימי האיחור בנסיבותיו של שטר זה, הם חלק בלתי נפרד מעילת התביעה. אם לא ייקבע מניין הימים הרלבנטי, אין כלל עילת תביעה.

 

22.     לטענתו (החלופית) של התובע, בסעיף 25 לסיכומים: "למען הזהירות בלבד, יודגש כי גם אם בית המשפט הנכבד ימצא לנכון לקבוע כי האיחור במסירה הסתיים ביום 5/10/06, וכן כי השטר הנוכחי נועד להסדיר רק את הפיצוי בגין הפינוי, הרי שמדובר באיחור בן 67 ימים המזכה את התובע בסך של 100$ לכל יום של איחור.." (ההדגשות שלי- י.ב.).

23.     ומהו מועד זה של 5/10/06?- לטענת התובע בסעיף 17 סיכומיו, זהו המועד שבו הסתיימו החגים בשנת 2006 (לא צורפה לכך אסמתכא) ו"הוכח שהנתבעים שהו במושכר לפחות עד אחרי החגים" בהסתמך על חקירת הנתבע 3, שהעיד כי ביצע תיקונים "תכף אחרי החגים" (עמ' 20 ש' 29 לפרוטוקול).

 

24.     אינני סבורה כי יש בכך כדי לבסס את זכות התובע לפירעון השטר בגין 67 ימי איחור, כנטען.

         

25.     משניתנה רשות להגן, לפי תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר. לכן צריכה הבקשה להיות מושלמת ולכלול את כל הפרטים המעמידים את עילת התביעה. הבקשה לביצוע שטר בענייננו איננה כוללת פרט כלשהו ביחס למספר ימי האיחור, שנדרש לצורך חישוב הסכום לפירעון מתוך סכום השטר. למעשה אין המקום המיועד לכך בטופס (פרק ו') כולל פרט כלשהו, למעט טענה כללית שהשטר לא נפרע לפי דרישה. כפי שפירטתי לעיל, רק עם הגשת תצהירי עדות ראשית התברר כי עסקינן בטענה לאיחור בפינוי המושכר. ב"כ הנתבעים טענה כבר בקדם המשפט (וחזרה על כך בסיכומים), כי אין עילת תביעה על פי השטר משום שלא מצוין בו מספר ימי האיחור, שלא הוכחו, ולא הוכח מועד הפינוי המאוחר הנטען (הנתבעים טוענים כי פינו בזמן ביום 31/7/06). אף על פי כן, לא ביקשו התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן ולא תיקנו את הפגם שנפל בכתב התביעה.

 

26.     כבר מטעם זה יש לדחות את התביעה בהעדר עילה.

 

27.     כפי שנקבע בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, פ"ד מא(3) 746, ס' 7, "..כיוון שבא-כוחו של המערער הביא חלק מהפגמים הללו לתשומת לב בית המשפט בעת הדיון, הרי שראוי היה לתקנם בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי. על-פי האמור בתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב-תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות, ולכן חובה על התובע להפקיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה...כאן הוגשה הבקשה על גבי טופס רשמי של לשכת ההוצאה לפועל, טופס הממלא אחר כל דרישות החוק אם אך ממלאים אותו כדבעי. כיוון שהדבר לא נעשה, אין כתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה, מגלה כל עילת תביעה, ולאחר שהמערער מיחה על כך, לא היה מנוס מתיקון כתב התביעה על פי האמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין אזרחי..." התוצאה היא שבימ"ש קבע בעניין זה, כי לא היה מקום לדחות את בקשת הרשות להתגונן שהגיש המערער משום שלא התייצב לחקירה על תצהירו, שכן כתב התביעה (הבקשה לביצוע שטר), אינו מגלה עילה.        

28.     בנסיבות העניין שלפנינו, כשהנתבעים התייצבו להגן על גרסתם, יפים הדברים שבעתיים. ודוק: אין מדובר בעניין טכני. מדובר בפגיעה בסיסית ביכולת הנתבע להתגונן כראוי מפני הפעלת השטר. כפי שפורט לעיל, טענות התובע בעניין העילה לביצוע השטר, השתנו מספר פעמים (לרבות בסיכומים) והתובע, שלא הגיש כתב תביעה מפורט כנדרש, לא מצא עצמו קשור לגרסה או לעילת תביעה כזו או אחרת ואף לא ראה עצמו קשור לשטר כלשהו, ופסח בין השטר שנועד להבטיח פיצוי בגין אי-פינוי במועד לבין השטר שנועד להבטיח פיצוי בגין ליקויים ונזקים במושכר או איחור בביצוע תשלומים.

 

29.     אוסיף ואדגיש גם כאן, כי בסיכומי התובע חל עירוב בין שני השטרות – השטר שנועד להבטיח פיצוי מוסכם בגין ליקויים ונזקים ואי-ביצוע תשלומים במועד (שאינו מענייננו) והשטר שנועד להבטיח פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי (שנדון כאן). כן נעשה ניסיון (לא מנומק ולא מבוסס) לקשור בין מועד הפינוי, לבין מועד סיום ביצוע התיקונים במושכר, כאילו מועד סיום ביצוע התיקונים הוא מועד הפינוי.

 

30.     אלא שכאמור, האבחנה בין נזקים וליקויים שנותרו במושכר לאחר פינוי וחלה על השוכר חובה לתקנם, לבין אי-פינוי במועד, מעוגנת בהוראות ההסכם בין הצדדים ובכך שניתנו שני שטרי חוב – האחד, להבטחת הפינוי במועד ותשלום פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי (שטר לפי ס' 17.2-17.3) והשני, להבטחת תיקון ליקויים וביצוע תשלומים שמוטלים על השוכר ותשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת חובות אלה (שטר לפי ס' 17.6). שאלת קיומם של נזקים וליקויים במושכר, היא שאלה נפרדת, שאינה קשורה לדיון שבפני ולשטר הנדון בהליך זה, כפי שהודתה עו"ד רינון בחקירתה.

 

31.     אין בסיס, אפוא, לטענה בדבר קיומו של איחור בפינוי, בשל ליקויים או נזקים שיש לתקן (לפי הטענה) במושכר ולא תוקנו; ולא ניתן להפעיל את השטר שניתן להבטחת תשלום פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי בגין אי-ביצוע תיקונים שנדרשו, גם אילו הוכח שנדרשו בהתאם להסכם.

 

32.     אציין, לשלמות התמונה, כי אינני שוללת את האפשרות שייתכנו מקרים שבהם תעלה השאלה אם הנזקים או הליקויים עולים כדי אי-השבת המושכר לנוכח מצבו, שאינו מאפשר שימוש, כגון במקרה של השחתת מערכת החשמל והמים. אולם אין זה המקרה הרגיל, אין זה המקרה שלפנינו ובכל מקרה, לא נטען שכך.

 

33.     זאת ועוד. מסעיף 17.1 להסכם עולה שהנתבעים התחייבו לפנות מהמושכר כל אדם וחפץ לרבות כל מתקן שהמשכיר ידרוש פירוקו, והעברת המושכר למשכיר כשהוא נקי ומסודר עד למועד הפינוי. מכאן שלפי ההסכם, כל עוד לא הסירו הנתבעים את המתקנים שנדרשו להסיר, אם נדרשו, וכל עוד מצויים במושכר חפצים השייכים לנתבעים, תיתכן טענה שהמושכר לא הוחזר לתובע, והנתבעים נחשבים כמי שמחזיקים בנכס. אולם גם זהו עניין לפרשנות וליישום לפי נסיבות העניין. הדעת נותנת כי לא כל מתקן או חפץ שנותרו במושכר או לא פונה ממנו, מגיע כדי אי-פינוי, ומקנה פיצוי בסך 100$ ליום איחור. אין דין שקית אשפה שנותרה במושכר, כדין נכס המכוסה הררי אשפה. מובן שיש לבחון את הדברים במשקפיים של מידה וסבירות, מהו טיבו של החפץ שלא פונה, ההפרעה הפונקציונאלית וכד'.

 

34.     התובע בסיכומיו (או בכל הזדמנות אחרת), לא ערך כל אבחנה בין ביצוע תיקונים לבין פינוי חפץ או מתקן והתייחס כאחד, ובאופן כללי, לעבודות שיש לבצע במושכר תוך שהוא מפנה לרשימת ליקויים שמופיעה בפרוטוקול מיום 5/9/06 שנערך לאחר ביקור במושכר (נספח כד לתצהיר עו"ד רינון, להלן הפרוטוקול). אציין עוד כי עיינתי בפרוטוקול ועל פני הדברים, לא מצאתי שיש בו עניין כלשהו המגיע כדי אי-פינוי המושכר. ככל שהיו פרטים כאלה ברשימה קודמת, לא הוכח מתי הם בוצעו; ומועד עריכת הפרוטוקול, 5/9/06, סותר את הטענה שיש לקבוע שהיה איחור שהסתיים עם ביצוע התיקונים, "אחרי החגים", ביום 5/10/06. שוב, גם מהיבט זה, לא הוכח מהו מספר ימי האיחור. למעשה, בשים לב לכל האמור, לא הונחה תשתית ראייתית שעולה ממנה שהיה איחור כלשהו בפינוי (להבדיל, אולי, ומבלי לקבוע דבר, צורך לבצע תיקונים), ולא רק שלא הוכח מספר ימי האיחור.

 

35.     לאור האמור, התייתר הצורך לדון בשאר טענות הצדדים.

 

36.     סוף דבר: ההתנגדות מתקבלת והתביעה לביצוע השטר נדחית.     תיק ההוצל"פ ייסגר.        התובע ישלם לנתבעים (כולם יחדיו) הוצאות בסך 5,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק.

 

ניתן היום ט"ו באב, תשס"ט (5 באוגוסט 2009) בלשכתי

המזכירות תעביר לצדדים העתקים                                                                               

 

 

יעל בלכר, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/74E24873627BAD0D4225761000031B76/$FILE/60D67646A0B8795842257609002C7E56.html
תאריך: 
12/08/09
Case ID: 
1800_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל בלכר
יעל בלכר
עורכי דין : - דוד יואב מזרחי יונה
-
דוד יואב
מזרחי יונה
Powered by Drupal, an open source content management system