סרוסי נ. מלכה


 

   

בתי המשפט


 

א  006277/07

בית משפט השלום נתניה

 

06/01/2009

תאריך:

כב' השופטת אברמוביץ-קולנדר סמדר

בפני:

 

 







 

סרוסי פנינה

בעניין:

תובעת

ג'רבי (נסימי) תמר

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

נ  ג  ד

 


 

1 . מלכה יוסף

2 . הראל חברה לביטוח בע"מ

 

נתבעים

 גוט אהוד

ע"י ב"כ עו"ד

 


פסק דין

 

1.   התובעת, פנינה סרוסי הגישה תביעתה זו לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למכוניתה מסוג הונדה סיוביק בתאונת דרכים שארעה ביום 24.1.06, שהאחריות לטענתה נופלת על כתפי הנתבע מס' 1 שנהג במשאית  מסוג דאף בעת התאונה. נתבעת מס' 2 הינה חברת הביטוח שביטחה בביטוח מקיף את המשאית.

 

הנתבע טען בכתב הגנתו שהתאונה ארעה באשמתה הבלעדית של התובעת, וכי אינו אחראי כלל לנזקיה.

 

לאחר ששמעתי העדים ובחנתי המסמכים הגעתי לכלל מסקנה שאכן הנתבע הוא האחראי לקרות התאונה ועל כן עליו לפצות התובעת על נזקיה בתאונה, כפי שאפרט להלן:

 

2.   התובעת העידה שכאשר נסעה בכביש לכיוון בית יהושוע, נסע אחריה הנתבע במשאיתו והתקרב קרבה יתרה למכוניתה.  כך נסעו מספר קילומטרים, כאשר רכבה הגיע לכיכר היה הוא אחריה. במעגל התנועה כבר הבחינה באור מהבהב של פסי הרכבת,  היא הבינה שהרכבת צריכה להגיע בכל רגע,  ולכן האטה מהירותה. בשלב מסוים אף שמעה את צפירת הרכב ואז עצרה בעצירה מוחלטת בקו העצירה כאשר מחסום הרכבת עדיין לא ירד. ברגע זה הרגישה דחיפה של המשאית אשר דחפה את רכבה לתוך פסי הרכבת, היא נהדפה ואף ראשה נהדף לחלון הקדמי והיא קיבלה מכה. מאחר וראתה את הרכבת מרחוק, נטשה רכבה על פסי הרכבת וברחה, ואז הגיעה הרכבת ופגעה ברכבה. הנזק שנגרם לרכב היה טוטל לוסט.

 

העדה העידה בבהירות, למרות שהזמן שעבר ניכר היה שזוכרת היטב את מאורעות אותו היום שהשאירו חותמם, משכך הנני נותנת אמון בעדותה.

 

3.   הנתבע העיד מנגד שאומנם נסע אחרי התובעת. לטענתו התובעת עצרה על פסי הרכבת, הוא ניסה לעצור אבל פגע בנגיעה קלה ברכבה מאחור. כאשר היתה בתוך הרכב הוא צעק לה שתשחרר אמברקס וניסה לדחפה עם רכבו ואז קיבלה מכה נוספת, היא יצאה מרכבה הוא חזר אחורה עם רכבו ואז פגעה הרכבת ברכב.

 

איני יכולה ליתן אמון בעדותו ממספר טעמים:

 

4.   הנתבע העיד בתחילה ששמר על מרחק בנסיעתו לאחר רכב התובעת. בהמשך בחקירתו הנגדית העיד שיכול והמרחק היה כ1.5 – 2 מטר (ראה עמ' 6 לפרוטוקול). מכך מתחזקת עדות התובעת שאכן הנתבע נסע כשהוא צמוד מאחוריה בניגוד לחוקי התנועה תוך אי שמירת מרחק מספיק , ולכן כאשר עצרה פגע ברכבה מאחור.

 

5.   בחקירתו במשטרה לא ציין  כלל הנתבע שלמעשה פגע פעמיים ברכב התובעת, בפעם הראשונה רק נגיעה ובפעם השניה, כאשר ראה שעומדת ולא יוצאת מהרכב דחף אותה קדימה, אלא סיפר על נגיעה אחת בלבד. לא קיבלתי ממנו כל הסבר לשוני מהותי זה בין שתי גרסאות אלה.

עדותו במשטרה היתה זמן קרוב לאחר התאונה, ועל כן ברור שזכר היטב את פרטי התאונה.

 

מכאן למדה אני שהתוספת שהעיד בבית המשפט לענין הדחיפה השניה נועדה להסביר את העובדה שהתובעת קיבלה מכה , שכן אם אכן היתה רק נגיעה ברכבה כיצד נהדפה היא קדימה בעוצמה כה רבה עד שראשה פגע בשמשה?

 

6.   בחקירתו במשטרה העיד הנתבע שהתובעת נכנסה לכיוון המסילה עברה את קו המחסום, נשמע צלצול, הנהגת בלמה ואז הוא פגע בה. בבית המשפט העיד שקודם היא עצרה ורק אז הוא פגע בה."אני רואה אותה על פסי הרכבת עוצרת לגמרי",(עמ' 5 לפרוטוקול)  שוב שוני מהותי בין העדויות האם בלמה בפתאומיות או שראה אותה עוצרת על פסי הרכבת.

 

לדבריו ראה אותה עוצרת על פסי הרכבת כאשר כבר יש צופר של רכבת לפי דבריו: "ברגע שאני מתחיל לנסוע יש צופר של רכבת הסתכלתי שמאלה וימינה ואני רואה אותה על פסי הרכבת עוצרת לגמרי". (עמ' 5 לפרוטוקול) אם כך , מדוע לא עצר אף הוא את רכבו לפני פסי הרכבת, שכן כאשר נשמעת רכבת צופרת אף אם המחסום לא יורד, יש לעצור הרכב במקום.  לא קיבלתי כל הסבר מספק ממנו מדוע המשיך בנסיעה.

 

לאור האמור לעיל איני יכולה ליתן אמון בעדותו כלל ועיקר. לכך מצטרפת אף העובדה שהוגש נגדו כתב אישום בגין העובדה שלא שמר מרחק מספיק ופגע ברכב התובעת והנתבע הודה ונגזר דינו.

 

7.  ב"כ הנתבעים ניסה לטעון שהתובעת יכולה היתה להמשיך בנסיעתה ולא לעזוב הרכב כפי שעשתה. איני סבורה כך, שכן התובעת העידה שראתה את הרכבת מתקרבת ועל כן נטשה הרכב במטרה להציל חייה. הנני מקבלת עדותה בענין זה, מכאן שלא היה זמן מספיק בידה על מנת לחצות המסילה ועל כן העדיפה לנטוש הרכב לאחר פגיעתו של הנתבע ברכב.

8.   שני הצדדים הגישו חוות דעת בוחני תנועה לחיזוק גרסאותיהם.

 

בוחן התנועה המהנדס גדי ויסמן מטעם התובעת אשר בדק את תמונות הרכבים (כפי שבדק אף המומחה מטעם הנתבעים) מחזק גרסתא שכן מפרט בחוות דעתו שהמכה שקיבל רכב התובעת אינה קלה כלל ועיקר ומלמדת על נזק שנגרם כתוצאה מהפעלת כח מאחור לפנים, ומשכך האפשרות הסבירה היא  שהנזק נגרם עקב העובדה שרכב התובעת שהיה בעצירה נהדף על ידי המשאית ולא עקב פגיעת הרכבת שפעלה מימין לשמאל.

 

9.   איני יכולה מנגד לקבל חוות דעת המומחה עזרא מליחי מטעם הנתבעות אשר קבע שהמגע בין הרכבים היה מגע קל מאוד, כאשר לא נגרם כל נזק ממשי לרכב התובעת בשל מגע זה. כן הצהיר שאילולא בלמה התובעת היה רכבה מתגלגל מעצמו בשיפוע והתאונה היתה נמנעת.

 

ראשית מן הטעם שהמומחה אינו "נביא לאחר מעשה" וקביעתו שהתובעת היתה יכולה למנוע התאונה אם היתה ממשיכה בנסיעה ולא בולמת ועוזבת את הרכב אינה נסמכת על הוכחה ממשית שאוכל לקבל. 

 

שנית מן הטעם שכפי שציין המומחה מטעם התובעת  גרסת הנתבע אינה סבירה שכן לאור זמן התגובה הקיים אזי אם רכב התובעת כבר היה על המסילה אחרי קו העצירה כפי שטען הנתבע, אזי כאשר התובעת היתה מתחילה לבלום, רכבה כבר היה מעבר לפסי הרכבת, דבר שלא ארע.

 

שלישית מן הטעם שבבית המשפט לא ידע כלל המומחה מטעם הנתבעים להסביר כיצד הגיע לחישובים לענין זמן התגובה (ראה עמ' 16) , ומכאן שלא שוכנעתי כלל בחישוביו ובכך שאכן היה מספיק זמן לתובעת לעבור את המסילה.

 

10. לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שהתאונה ארעה בשל רשלנות הנתבע  ובאחריותו הוא. לא שוכנעתי שקיים אשם תורם לתובעת אשר נהגה כדין  ובהתאם לחוקי התנועה.

 

11. הרכב הוגדר כטוטל לוסט בעקבות דוח השמאי.  השמאי לא נחקר כלל על חוות דעתו , ועל כן הנני מקבלת הסכומים שקבע.

 

משכך יש מקום לפצות התובעת בסך של 28,392 ¤ בהתאם לדו"ח השמאי. כן ישלמו הנתבעים שכ"ט השמאי בסך 932 ¤, את הוצאות בוחן התאונה מטעם התובעת שהינם בסך של 9,000 ¤ לפי קבלה שהוצגה בפני ,  אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעת וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ¤ וכן מע"מ כחוק. התובעת טענה לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה אולם לא הביאה כל ראיה לכך.

 

לענין עוגמת נפש, אין ספק שנגרמה לתובעת עוגמת נפש רבה כתוצאה מפגיעה זו של רכב הנתבע ברכבה. קשה להעריך זאת ומשכך על דרך האומדנא הגעתי למסקנה שיש מקום לפצותה בסך נוסף של  2,000 ¤.

 

ניתן היום י' בטבת, תשס"ט (6 בינואר 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

סמדר קולנדר-אברמוביץ, שופטת


006277/07א  132 איריס חדד

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1C2B4CE8B25F7A55422575360056212F/$FILE/0311FC1DA9FFC3ED4225752F004064C5.html
תאריך: 
06/01/09
Case ID: 
6277_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : סמדר קולנדר-אברמוביץ
סמדר קולנדר-אברמוביץ
Powered by Drupal, an open source content management system