שוורץ אידה


 

   

בתי משפט

 

עא 003095/07

בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

 

20/08/2009

 

כב' השופט ישעיהו שנלר, אב"ד

כב' השופט דר' קובי ורדי

כב' השופטת רות לבהר שרון

בפני:

 

 



 

שוורץ אידה

בעניין:

המערערת

ע"י ב"כ עו"ד אורלי מילוא

 


 

נ ג ד

 


 

הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות נאצים

 

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד סמל

 

 

פסק – דין

 

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

 

1.         ערעור על ועדת ערר לפי  חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן – חוק הרדיפות או החוק) ((להלן – הועדה) אשר דחתה את ערעורה של המערערת על החלטת הרשות המוסמכת.

 

2.         המערערת ילידת 25.1.1924 ורנה בולגריה.

בספטמבר 1939 הוצאה פקודה מטעם השלטון הבולגרי לפיה נתינים זרים או מחוסרי כל נתינות יגורשו אל מחוץ לגבולות המדינה.

מאחר ואביה של המערערת היה ממוצא תורכי - המערערת ומשפחתה גורשו, וכפי שמפורטים דברי המערערת בהחלטת הועדה:

"הם הועלו על רכבת אל פלובדיב בליווי חמוש. עם הגעתם לפלובדיב, בשעות הערב, נלקחו לתחנת המשטרה – שם הוחזקו בתא סגור עד שעות הבוקר. למחרת היום, העוררת ומשפחתה הועלו לרכבת אל גבול בולגריה – תורכיה. לאחר הגעתם לגבול לא הורשו להיכנס לתורכיה, ומאידך נאסר עליהם לשוב אל בולגריה.

כעבור שלושה ימי המתנה... אפשרו להם לעבור את הגבול, והם שוכנו בעיירת הגבול... עד לעלייתם לישראל".

המערערת מציינת כי היא מעולם לא הייתה בעלת נתינות תורכית.

 

3.         הוועדה דנה במאוחד, בעניינם של המערערת ועוד 3 עוררים שעררו לפני הועדה, בטענה כי הם זכאים לתגמולים לפי חוק הרדיפות בשל גירוש מבולגריה.

 

הרשות המוסמכת דחתה את טענת העוררים בנימוק "כי מאחר והינם בעלי נתינות תורכית לא חל עליהם סעיף 160 לחוק הפיצויים הגרמני ולפיכך אינם זכאים לתגמולים ולחילופין אין לראות בעזיבתם את בולגריה טרם החלה ההשפעה הגרמנית שם כנרדפות על פי הגדרת החוק הגרמני".

 

הוועדה דחתה את הנימוק הראשון באומרה כי אמנם הגירוש נעשה על בסיס של נתינות זרה אך לשם כך די היה כי אבי המשפחה היה בעל נתינות זרה בכדי לגרש את כל המשפחה. בהעדר כל אינדקציה לידע למי הייתה או לא הייתה נתינות באופן אישי, אין לקבל את הטענה כי העוררים היו בעלי נתינות זרה.

 

הוועדה בחנה ביחס לכל עורר ועורר, האם מדובר בשלילת חירות המזכה בתגמולים לפי חוק הרדיפות. לשיטתה של הוועדה, יש לבחון האם הגירוש נעשה בהשראה גרמנית. לאור סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני, מועד תחילת ההשראה הגרמנית על בולגריה היה ביום 6.4.1941 (להלן – המועד הקובע), וחזקה כי כל רדיפת יהודים מיום זה ואילך נעשתה על רקע נאציונל סוציאליסטי. בנסיבות אלה נתקבל עררם של שלושה עוררים, מאחר והם המשיכו לנוע הלוך ושוב מבולגריה ולבולגריה אחרי התאריך האמור. לעומתם, עררה של המערערת נדחה באשר היא גורשה מבולגריה בצו השלטון הבולגרי עוד בשנת 1939, ומאז לא שבה לשם.

 

4.         המערערת טוענת כי סעיף זה קובע חזקה בלבד, לפיה הרדיפות המאוחרות למועד הקובע נעשו על רקע נציונאל סוציאליסטי. רדיפות הקודמות לתאריך זה יכול וייחשבו ככאלו שנעשו על רקע נציונאל סוציאליסטי, אלא כי הנטל להוכיחם מוטל על שכמו של הנרדף.

בתי המשפט אפשרו לא פעם לסתור חזקה שבחוק הרדיפות כדוגמת ר"ע 217/83 שוהם נ' הרשות המוסמכת, פ"ד מ(1) 789 (להלן – שוהם).

המגמה של בתי המשפט לנתק במידת האפשר את פרשנותם לחוק הרדיפות מזו הגרמנית. ניתוק זה ייעשה מקום שמן הצדק לנהוג כן, וזה המקרה דנן.

 

לטענתה, אם בוחנים את עיתוי הגירוש ואופן ביצועו מגיעים למסקנה כי נעשה בהשראה נציונאל סוציאליסטית:

(א) החוק על פיו בוצע הגירוש חוקק בחודש ספטמבר 1939 לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה.

(ב) הוועדה קבעה כי "מיום בו נערך ליל הבדולח הבולגרי, החלו גילויי אנטישמיות ומעשי בריונות כנגד יהודי בולגריה, אשר תכפו ככל שגברה אחיזתה המדינית והצבאית של גרמניה בבולגריה". המערערת מסיקה מכך כי הועדה קבעה "את הזיקה החד-משמעית בין עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובין החקיקה האנטי-יהודית בבולגריה במהלך חודש ספטמבר 1939".

(ג) היהודים שגורשו קיבלו התראה קצרה קודם לכן. המדינה אליה גורשו סרבה לקבלם. הם נשארו בשטח הפקר בין שתי המדינות תוך כדי סכנת חיים ממשית. זהו מאפיין בולט לסבלו של היהודי הנרדף על ידי הצורר הנאצי.

 

5.         המשיבה תומכת טענותיה במסקנותיה של הוועדה.

המשיבה טוענת כי הוועדה קבעה כי גירושה של המערערת ובני משפחתה בוצע בהוראת השלטון הבולגרי בספטמבר 1939. העוררת, בשונה מיתר העוררים, לא שהתה על אדמת בולגריה לאחר המועד הקבוע.

 

המשיבה טוענת כי סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני הינו חריג לסעיף 47 לחוק האמור, אשר מאפשר קבלת פיצוי גם למי שנרדפו מחוץ לגבולות גרמניה הנאצית. סעיף זה קובע חזקה בדבר המועד הקובע להשראת השלטון הנאצי, אולם במקרה דנן לא רק שמדובר על גירוש לפני המועד הקובע, אלא גם לפי התיעוד ההיסטורי, צו הגירוש הוצא על דעת השלטון הבולגרי ולא כציווי של השלטון הנאצי.

 

6.         אין חולק כי התקיים במערערת התנאי של סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני לענין שלילת חירותה וכשגם המשיבה לא חולקת על כך.

כך אין חולק כי גירושה של המערערת מבולגריה, בוצע לפני המועד הקובע, כפי שאין חולק שאכן ממועד "ליל הבדולח" הבולגרי (20.9.39) החלו גילויי האנטישמיות ומעשי בריונות כלפי יהודי בולגריה. כך במהלך חודש ספטמבר 1939, בהוראת שר הפנים הבולגרי גורשו אלפי יהודים זרים או חסרי נתינות.

המחלוקת אם כן, האם אכן התקיים התנאי הנוסף הקבוע בסעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני אשר קובע:

"2. הממשלה של המדינה הזרה צוותה על ידי הממשלה הנציונאל סוציאליסטית הגרמנית לאכוף את שלילת החירות; במקרים של שלילת חירות מטעמי גזע בבולגריה, רומניה והונגריה ייחשב ה- 6 באפריל 1941, כמועד שבו החלה אכיפת הצו הגרמני". (כתרגום בדנ"א 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957( לא פורסם, מיום  9.10.05)

דהיינו, האם ניתן לקבוע כי אותו גירוש של יהודים ובכללם המערערת בשנת 1939 נעשה בהתאם למפורט בהוראה האמורה.

 

7.         המערערת מפנה לאשר נקבע בע"א (ת"א)  3498/02 פורת נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם מיום 17.9.06). באותו פסק דין  נקבע, כי "אין מדובר אפוא בהשפעה עקיפה של הממשל הנאצי, אלא נדרשת זיקה של ציווי כסיבה עיקרית לשלילת החרות על-ידי  הממשלה של המדינה הזרה".

בהתאם בחן בית המשפט שם את נסיבות פוגרום ביהודים בבוקרשט,  תוך קביעה כי הגם שלשלטון הנאצי היתה השפעה על השלטון הרומני, לא מדובר בהשפעה מסוג של ציווי מצד השלטון הנאצי.

 

8.         כך גם הפנתה המערערת לפרשת שוהם, ושבית-המשפט שם הרחיב בנושא הפרשנות הראויה של הוראות חוק הפיצויים הגרמני. עם זאת, ציין בית המשפט שם "בתי המשפט שלנו לא יסטו מהפירוש  הלשוני הפשוט של החוק הגרמני ומהפרשנות הדומיננטית הנ"ל של ערכאות המשפט הגרמניות, אפילו יהיו סבורים, כי המצב המשפטי שכך התהווה אינו אופטימילי, והינו מחמיר במידה מסויימת עם סוגים מסויימים של תובעים, וכי ניתן היה לשפרו...".

 

9.         לא בכדי פנינו גם במהלך הדיון לב"כ המערערת בשאלת הציווי, אשר ציינה בפנינו כי גם בהתאם לתיעוד ההיסטורי היה צווי של הממשלה הבולגרית, אך ניתן רק להסיק שהיה ציווי מהשלטון הנאצי. הסקה זאת נובעת מכך שבבולגריה – להבדיל מרומניה – לא היתה אנטישמיות וכי הצו השלטוני הבולגרי ניתן באותו חודש ובסמוך לעליית הנאציזם.

 

10.       מעיון באותו תיעוד הסטורי אשר צרפה המערערת עולה, כי אכן בחודש ספטמבר 1939 הוצאה על-ידי מפקד המשטרה פקודה הפוגעת ביהודים שאינם אזרחי בולגריה ואשר מסמכיהם אינם כשורה ואלו נאלצו לעזוב את גבולות בולגריה במועד שנקבע (ראו: "יהודי בולגריה בשנות המשטר הנאצי", ארדיטי, בעמ' 54) וכפי שצויין שם, הפקודה פגעה באותם נתינים זרים. כך גם עולה מ"קורות יהודי בולגריה בתקופת השואה", קשלס וכן מ"אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה".

מתוך כל אותם מקורות עולה כי מדובר בהוראה של מפקד המשטרה הבולגרית, תוך שאותם נתינים זרים הפכו קורבנות למעשים שלא יתוארו של משמרות הגבול והמשטרה.

 

11.       עם זאת, אין להסיק מתוך אותם מקורות כאילו אותה פקודה ניתנה מכח ציווי של השלטון הנאצי על הממשלה הבולגרית.

תנאי זה, הינו תנאי חד-משמעי והכרחי להחלת הזכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים הגרמני, ועל כן, ככל שמדובר לאחר המועד הקובע, מדובר על חזקה חלוטה. ככל שמדובר על מועד שלפני המועד הקובע, גם לשיטת ב"כ המערערת - נטל ההוכחה בדבר התקיימות תנאי זה, על המערערת.

כאמור, המערערת לא עמדה בנטל זה ועל כן, צדקה הועדה קמא בדחותה את ערעורה של המערערת.

בנסיבות דנן לא מצאנו להידרש לשאלה, אם נוכח קביעת מועד קובע לחזקה בסעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני, יש מקום להוכחת מועד מוקדם יותר.

 

12.       אכן, בצדק, ציינה המערערת כי לכאורה הופלתה לרעה הואיל וערעור שאר העוררים בפני הועדה התקבל. ככל שהיינו מתייחסים לגירוש עצמו בשנת 1939, לא היה כמובן מקום לתוצאה שונה. אולם, בכל הקשור לעוררים האחרים, מדובר במי  שחזרו לשטחה של בולגריה, להבדיל מהמערערת, ועל כן לא היה מנוס לפני הועדה מלדחות את ערעורה.

 

13.       לאור כל האמור, הערעור נדחה.

 

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

 

 

                                                                                                _______________________

                                                                                    השופט ישעיהו שנלר, אב"ד

 

 

 

 

 

 

השופט דר' קובי ורדי:

 

אני מסכים.

                                                                                    ______________

                                                                                    דר' קובי ורדי, שופט

 

השופטת רות לבהר שרון:

 

אני מסכימה.

                                                                                    __________________

                                                                                      רות לבהר שרון, שופטת

 

הוחלט, כאמור, בחוות דעתו של השופט י' שנלר, אב"ד.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, כ"ח באב, תשס"ט (18 באוגוסט 2009).


                                                                                





רות לבהר??שרון, שופטת


 

ד"ר קובי ורדי, שופט


 

ישעיהו שנלר, שופט

אב"ד


 

 

 

 

 

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/2E759C63906225F64225761800661764/$FILE/B5547B695EF964C942257607002EB8ED.html
תאריך: 
20/08/09
Case ID: 
3095_7
Case type: 
עא
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : ישעיהו שנלר
ישעיהו שנלר
עורכי דין : אורלי מילוא סמל
אורלי מילוא
סמל
Powered by Drupal, an open source content management system