אלבז נ' כלל חב' לביטוח בע"מ


 

   

בתי המשפט






 

א  004839/04

א 001109/05

בית משפט השלום באר שבע


 

‏23.08.2009

תאריך:

כב' השופט גד גדעון

בפני:

 

 

 



















                                            

                                        התובעים בת.א 4839/04                                                                                                                                                                               

 

                                      התובע בת.א 1109/05

אלבז דוד

אלבז אביתר

שניהם ע"י עו"ד טנא דותן

 

זכרוב רוסלן

ע"י עו"ד יואל נעים

בעניין:

 


 

 

נ  ג  ד


 


 

 


 

1. כלל חברה  לביטוח  בע"מ

ע"י עו"ד אמנון עמיקם ואושרת עזריה

 

2. לוי רוני – נתבע בת.א 1109/05

ע"י עו"ד טנא דותן


 


 

 

הנתבעים


 


 


 

 

 

נ  ג  ד


 

                            

1. מימון צבי – ניתן פסק דין

 

2. אלבז דוד

3. אלבז אביתר

שניהם ע"י עו"ד טנא דותן


 

צדדים שלישיים


 


 


 

 

 


 


 

פסק דין


 

1.         זהו פסק דין, בשתי תביעות שהדיון בהן אוחד (החלטה מיום 26.5.05 בבש"א 2613/05), ושעניינן, נזקי רכוש שנגרמו לתובעים בשתי התביעות, בתאונה שארעה לטענת התובעים, בבאר שבע, ביום 7.4.04. הוחלט לקבל את התביעה בת.א 1109/05, נגד הנתבע, ולדחות את שתי התביעות נגד הנתבעת. להלן הנימוקים.

 

2.         לטענת התובעים והנתבע מר לוי, ארעה התאונה ביום 7.4.04, סמוך לשעה 20:00, כאשר רכבם של התובעים, בת.א 4839/04, ה"ה אלבז (להלן: "אלבז"), מסוג מיצובישי כריזמה, בו נהג הנתבע, בת.א 1109/05, מר רוני לוי (להלן: "לוי"), פגע מאחור, ברכבו של התובע בת.א 1109/05, מר רוסלן זכרוב (להלן: "זכרוב"), מסוג מיצובישי סופר לנסר. הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל", או "הנתבעת"), הינה חברת ביטוח, שהוציאה ביום 5.4.04, באמצעות, סוכנה, צד שלישי מס' 1, מר צבי מימון, פוליסה לביטוח מקיף, בגין רכבם של אלבז.

 

            מר זכרוב תבע במסגרת ת.א 1109/05, את לוי ואת כלל, בגין הנזקים שנגרמו לרכבו. סכום התביעה במועד הגשתה, 26,797 ¤, הכוללים 24,850 ¤, בגין נזקים ישירים לרכב, על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, וכן שכר השמאי, והפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התאונה.

 

            ה"ה אלבז תבעו במסגרת ת.א 4839/04, את כלל, בגין מלוא ערך הרכב, היות שהרכב הושבת (בחוות דעת השמאי מטעם כלל נקבע, כי עלות התיקונים מגיעה כדי 56.79%, מערך הרכב). סכום התביעה, במועד הגשתה 58,300 ¤, מתוכם 52,300 ¤, בגין נזק ישיר לרכב, 1,000 ¤, בגין מערכת שמע,           ו - 5,000 ¤, עבור הוצאות, עגמת נפש וטרחה.

 

            מר זכרוב טען בכתב התביעה, כי הנתבע מר לוי, הודה באחריותו לקרות התאונה, בגין פגיעתו ברכבו של זכרוב מאחור, תוך אי שמירת מרחק. מר לוי לא הכחיש טענה זו, בכתב הגנתו, אך טען, כי אין יריבות בינו ובין זכרוב, ועל זכרוב היה לתבוע את ה"ה אלבז ולא אותו. כמו כן, טען, כי החבות לפיצוי זכרוב, מוטלת במלואה על כלל.

            כלל טענה בכתבי ההגנה שהגישה, כי לא עומדת כל עילה כלפיה, ואין יריבות בינה ובין התובעים. זאת לטענתה, משום שהתאונה ארעה, יומיים לפני מועד עריכת פוליסת הביטוח, כאשר שלושת התובעים והנתבע מר לוי, יחד עם הצד השלישי, סוכן הביטוח מר צבי מימון, עשו ביניהם קנוניה, להציג את התאונה, כתאונה שארעה לאחר מועד עריכת פוליסת הביטוח, והכל על מנת לבסס תביעת תגמולי ביטוח, במרמה מן הנתבעת. הנתבעת גם הכחישה באופן כללי, את אירוע התאונה, את האחריות הנטענת, את הקשר הסיבתי בין התאונה הנטענת ובין הנזקים, ואת הנזקים הנטענים.

 

            הנתבעת הגישה הודעה לצדדים שלישיים, נגד אלבז, ונגד סוכנה מר מימון. היות שלטענת הנתבעת, לא הצליחה לאתר את הצד השלישי מר מימון, הורשתה לבצע תחליף המצאת הודעת צד שלישי, למר מימון, ולאחר שלא הוגשה כתב הגנה, ניתן ביום 20.9.05, פסק דין בהודעה לצד שלישי נגד מר מימון.

 

3.         התובע מר זכרוב העיד לעצמו, ופירט בתצהיר עדותו הראשית, את נסיבות אירוע התאונה, ואת הנזק שנגרם לו. בתצהירו חזר וטען, כי התאונה ארעה ביום 7.4.04, ושלל את הטענה, כי מדובר בתאונה ישנה או מבוימת. לתצהיר מר זכרוב, צורפו מסמכים שונים, ובין היתר, חשבונית של חברת שגריר מערכות רכב בע"מ (נספח ח' לתצהיר התובע), בגין תשלום עבור גרירת רכבו של התובע, שנפגע בתאונה, בה מצוין, כי הגרירה בוצעה ביום 8.4.04, בשעה 10:20. בהמשך, הסכימו ב"כ כל הצדדים, להגשת המסמך, ללא צורך בחקירה של נציג חברת שגריר.

 

            מטעם התובעים, ה"ה אלבז, העידו התובע מר דוד אלבז, הנתבע מר לוי, וה"ה חליפה ועקנין, אשר שפי וקובי אזולאי.

 

מר אלבז העיד על חידוש הפוליסה, באמצעות הצד השלישי, מר מימון, על אירוע התאונה, לטענתו ביום 7.4.04, ועל הטיפול בתביעה, באמצעות מר מימון.

 

            מר לוי העיד בתצהיר עדותו הראשית, על אירוע התאונה, לטענתו ביום 7.4.04. הנתבע העיד גם, כי בימים שקדמו לתאונה, השתמש ברכב האמור, מסוג מיצובישי כריזמה, לצורך עבודות שיפוץ, שביצע בחנות פלאפל שבבעלותו. בין היתר העיד, כי הסיע ברכב פועלים, וגם ביום התאונה, הסיע את מר ועקנין חליפה, ועובד נוסף שעבדו בחנותו באותו יום.

 

            מר חליפה ועקנין, העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי הינו קבלן שיפוצים, וביום 7.4.04, עבד בחנותו של מר לוי, עד סמוך לשעה 18:30, כאשר בסיום יום עבודה, הסיע מר לוי את העד, ועובד נוסף לביתם. לדבריו, בצהרי אותו יום, נסע ברכב האמור, לקנות כלי עבודה בשכונה אחרת בבאר שבע.

 

            מר אשר שפי, שהינו בעליה של חנות הנמצאת בשכנות לחנותו של מר לוי, העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי ראה את הרכב בו נהג מר לוי, מסוג מיצובישי כריזמה בצבע אפור, במועדים שונים בעבר וגם ביום 7.4.04, כאשר במועד זה, ראה את מר לוי יוצא וחוזר עם הרכב מספר פעמים. העד העיד, כי באותו זמן, בוצעו שיפוצים בחנותו של מר לוי, ומר לוי הסיע את הקבלנים. לדבריו, הוא זוכר היטב את התאריך, משום שחל מיד לאחר חג הפסח, בחול המועד. כן העיד, כי לאחר 7.4.04, לא ראה עוד את הרכב.

 

            מר קובי אזולאי, הינו בעליו של קיוסק הנמצא בשכנות לחנותו של מר לוי, ותצהיר עדותו הראשית זהה בתכנו, לתצהירו של מר שפי.

 

            היות שיש חשיבות למועד מתן תצהירי עדי התובעים שאינם בעלי דין, אציין, כי מר ועקנין, מר שפי, ומר אזולאי, שלושתם חתמו על תצהיריהם ביום 16.3.06.

 

4.         הנתבעת, הורשתה להגיש את ראיותיה, לרבות תצהיר החוקר מטעמו, לאחר חקירת עדי התובעים.

 

            עדי התובעים, נחקרו בחקירות נגדיות. יצוין, כי מר לוי, לא נכח בחקירת העדים שנחקרו לפניו, ואילו מר זכרוב, נכח בחקירת יתר העדים, חרף בקשת ב"כ הנתבעת, שימצא מחוץ לאולם, במהלך חקירתם, לאחר שניתנה החלטה אשר קבלה עמדתו לעניין זה.

 

            מר דוד אלבז, העיד בחקירתו הנגדית, בין היתר, כי מר לוי הינו גיסו, והוא הבעלים האמיתי של הרכב. לדבריו, הרכב נרשם על שם התובע מר אביתר אלבז, שהינו בנו של מר דוד אלבז, כדי שלא יהיה רשום על שם מר לוי, שהינו בעל עסק. לדבריו, הוא ביצע ביטוחים במשך שנים רבות, באמצעות, מר צבי מימון, ומר מימון, הוא זה שבחר את חברת הביטוח, כאשר מר לוי שילם במזומן, את פרמיית הביטוח. לטענתו, מר לוי הודיע לו טלפונית, על אירוע התאונה, כאשר באותו יום, ניסה להודיע למר מימון, אך לא הצליח להשיג אותו, ורק למחרת נשלח רכב גרר, על מנת לגרור את הרכב למוסך. כן העיד, כי מי שטיפל בכל העניין, היה מר לוי.

 

            מר ועקנין חליפה העיד בחקירתו הנגדית, כי ביצע את עבודת השיפוץ במהלך חול המועד פסח, כאשר הנתבע סגר את החנות לצורך השיפוץ. לדבריו, לא מדובר בעבודה ראשונה שעשה עבור מר לוי,  והזמנת העבודה נעשתה בעל פה, כשבוע לפני חג הפסח. העד לא זכר, באיזה יום בשבוע ארעה התאונה, אך לדבריו, זהו יום הראשון לחול המועד.

 

            מר אזולאי העיד בחקירתו הנגדית, כי מכיר את מר לוי מבית הספר היסודי. לדבריו, מר לוי פנה אליו לתת עדות בתיק, כארבעה או חמישה חודשים לפני מועד מתן התצהיר. העד לא זכר את התאריך, בו ארעה התאונה, אך לדבריו זה היה בחול המועד פסח. העד העיד, כי ציין בתצהירו את התאריך 7.4.04, משום שזכר, שהאירוע אירע ביום בו הובאה המכולה ששימשה לשיפוצים. לדבריו, ישב עם מר לוי ובדק ביומן שלו, ומצא, כי הדבר אירע  ב - 7.4.04.

 

            מר אשר שפי, העיד, כי הוא מכיר את מר לוי, כ – 7 או 8 שנים (עובר לחקירתו). העד זכר, שהאירוע אירע "...בשבוע של פסח". לדבריו: "רוני פנה אלי לתת עדות חודש אחרי המקרה, ב – 2003. אם את אומרת שהמקרה היה ב – 2004, אני מתקן שזה היה ב – 2004".

 

            מר לוי, העיד בחקירתו הנגדית, בין היתר, שמיד לאחר התאונה, החליף פרטים עם מר זכרוב, ומסר לו פתק (נ/3), בו נכתבו התאריך, והשעה "9.12 בערב". וכן נכתבו פרטי הרכב, פרטיו של הנתבע, מספר הפוליסה, ומספר הסוכן. העד העיד, כי הוא סובל מבעיית זיכרון, ומטעם זה, לקח לו זמן לאשר את הפתק. העד העיד, שחלק מן הפרטים נכתבו בכתב היד שלו, אך לא זיהה את כתב היד, בו נרשמה השורה הכוללת את התאריך והשעה. הנתבע, אישר כי הוא "...אשם בתאונה". לדבריו, במהלך החלפת הפרטים, ניסה להתקשר לסוכן מר מימון, אך הוא לא היה זמין, וכן התקשר אל מר דוד אלבז, ואל גיס אחר שלו, מר דוד דהן, אשר לקח אותו לביתו. יצויין, כי מר דהן, לא העיד במהלך המשפט. מר לוי העיד, שלא התקשר למשטרה, למגן דוד אדום, וגם לא לחברת גרירה. שכן, הסוכן הוא שטיפל בעניין הגרירה. לדבריו, הרכב אכן שייך לו, אך היות שהיה רשום על שם מר אביתר אלבז, לא שמר את הקבלות על תדלוק הרכב. גם הנתבע לא זכר באיזה יום בשבוע, אירעה התאונה. לדבריו, שילם את הפרמיה לסוכן הביטוח במזומן. הנתבע אישר, שהפוליסה הקודמת בוטלה, לאחר שהתקבל מכתב, לעניין אי תשלום פרמיה. העד אישר, כי מסר הודעה לחוקר של חברת הביטוח.

 

            מר זכרוב, העיד בחקירתו הנגדית, בין היתר, כי איננו זוכר באיזה יום בשבוע אירעה התאונה, ולדבריו, "אני לא זוכר מה אכלתי אתמול".

 

סמוך לתחילת חקירתו הנגדית של מר זכרוב, נרשמה בפרוטוקול, הערת בית המשפט: "לדברי העד איננו מדבר עברית היטב, ומתשובותיו לשאלות נראה שאכן כך הדבר".

 

מר זכרוב העיד, על אירוע התאונה. לדבריו, לא קרה לו "...שום דבר", אך כאבו לו הצוואר ושכם שמאל. לדבריו, לא הוא רשם את הפרטים, וגם לא מר לוי, משום שלא נתן בו אמון. לדבריו "... עבר שם בן אדם ואני ביקשתי שהוא ירשום".

מר זכרוב העיד, שהשאיר את רכבו שנפגע באותו מקום במהלך הלילה, והיות שפחד, חזר אל הרכב מס' פעמים במהלך הלילה.

 

במהלך חקירת מר זכרוב, הושמע באוזניו, הקלטה על שיחה שקיים עם חוקר של הנתבעת, במסגרתה, אמר לחוקר כי התאונה אירעה "... כמה ימים לפני פסח". כאשר נשאל על כך, השיב: "נכון שאמרתי שהתאונה הייתה לפני פסח, ככה אני חושב אני לא בטוח. אמרתי לחוקר שהתאונה הייתה לפני פסח ועכשיו גם אני אומר ככה. גם עכשיו אני אומר שהתאונה הייתה כמה ימים לפני פסח, אבל אני לא זוכר אם לפני או אחרי". בהמשך העיד: "נכון שאמרתי לחוקר שהתאונה קרתה: " לפני כמה ימים שהיה פסח". התאונה הייתה לפני פסח. גם עכשיו אני אומר שהתאונה הייתה לפני פסח. אני לא זוכר באיזה יום ובכמה ימים נשארו מהתאונה עד פסח. התאונה הייתה לפני פסח, אם כך אז זה גם היה לפני ליל הסדר. את אומרת שחג הפסח הראשון חל ב- 6.4.2004, כך שליל הסדר חל ב- 5.4.2004, אז איך יכול להיות שהצהרתי שהתאונה הייתה ב- 6.4.2004, ולחוקר אמרתי שהתאונה הייתה לפני האפיקומן".

 

5.         מטעם הנתבעת, העיד החוקר מר אבי נירנברג. לדבריו, הוא חקר את מר זכרוב, וגם את מר צבי מימון. חקירת זכרוב, בוצעה ביום 18.5.04, כחודש וחצי לאחר האירוע, וזאת, לפי דברי העד, משום שמר זכרוב דחה אותו כל פעם, בתירוצים שונים. העד העיד, שלא בדק את נושא גרירת הרכבים, משום שלטענתו, ביקש את פרטי הגוררים, ולא קיבל אותם.

 

            הנתבעת הגישה באמצעות העד, את תמליל חקירתו של מר זכרוב, ע"י העד. בשל חשיבות הדברים, יצוטטו להלן קטעי החקירה הרלוונטיים, לשאלת מועד התרחשות התאונה.

שאלות החוקר מופיעות כאשר לצידן האות ח', ותשובות התובע מופיעות כאשר לצידן האות נ':

 

             ח:       "...באיזה תאריך הייתה התאונה?

נ:         או שש או שבע.

ח:        מה?

נ:         בתאריך 7, איזה חודש זה היה? מרץ היה, מרץ אני חושב. אני חושב מרץ.

ח:        היום אנחנו מאי, היום חודש חמישי.

נ:         לפני חודש וחצי היה, לפני פסח היה.

            ח:        מה זה לפני פסח?

נ:         לפני פסח היה.

ח:        לפני פסח, לפני שהיה ליל הסדר?

נ:         כן.

ח:        לפני ליל הסדר היה התאונה?

נ:         תאונה היה לפני פסח, לפני כמה ימים שמתחיל פסח.

ח:        איפה לוח השנה.

נ:         פסח מתי היה, איזה חודש, אפריל?

ח:        (מחפשים תאריך בלוח שנה. מענה לשיחת טלפון.) פסח היה כאן, ליל הסדר היה יום שני, זה חמישי, ופסח היה יום שלישי, בשישי. אז מתי זה היה, רביעי או חמישי או אולי, באיזה יום זה היה?

נ:         באיזה יום תאונה?

ח:        כן.

נ:         אני חושב בחמישה יום.

ח:        בחמישי. הבנתי.

נ:         אבל אני לא זוכר בדיוק. אני זוכר זה הספרה חמש.

ח:        לפני ליל הסדר.

נ:         ליל הסדר מה זה?

ח:        כאילו מתי קוראים הגדה, עושים, יושבים. אתה עושה ליל הסדר?

נ:         בבית? כן.

ח:        זה היה לפני ליל הסדר?

נ:         לפני פסח אתה אומר?

ח:        כן.

נ:         זה היה לפני פסח היה, כן.

ח:        בתאריך שלפני ליל הסדר, אנחנו קוראים נכון שקוראים בהגדה.

נ:         כן ומחפשים.

ח:        כן, אפיקומן. אז זה לפני?

נ:         כן, לפני.

ח:        בתאריך שלפני עשינו ליל הסדר נכון? לפני חג הפסח, מתי שמחפשים אפיקומן, נכון? אפיקומן. בתאריך חמישי זה היה, אותו יום היה ליל הסדר?

נ:         אני חושב היה בחמישי, אני לא זוכר בדיוק.

ח:        אני חושב.

נ:         אבל תאונה שלנו היה בשבע?

ח:        אני חושב שזה היה בחמישי לאפריל. לא, אם היה בחמישי, היה בחמישי אין פה בעיה.

נ:         לא, אני זוכר שהיה חמש.

ח:        כי לא, אני שואל אותך אם זה היה כאילו לפני שהיה מסיבה של ליל הסדר, לפני אפיקומן.

נ:         לפני פסח.

ח:        כן, לפני פסח.

נ:         למה אני זוכר שהיה לפני פסח".-

 

 

בהמשך :

 

ח:        "אתה באת בביטוח אחרי שהיה פסח או לפני?

נ:         איך?

ח:        אתה היית בביטוח אחרי שהיה הפסח או לפני פסח?

נ:         שאני בא אומר להם שיש תאונה, אני חושב לא היה פסח. לא היה.

ח:        זה היה לפני או אחרי?

נ:         לפני פסח.

ח:        לפני.

נ:         אבל בפסח הם לא עובדים. אם זה היה בתאריך חמישה, בשש אני.

ח:        שש, שש היה כמו יום שבת. חמש היה לפני ליל הסדר.

נ:         יום שישי?

ח:        יום חמש זה יוצא כמו יום שישי, עושים ליל סדר ולמחרת זה כמו שבת.

נ:         אבל באיזה יום היה יום חמש?

ח:        יום שני.

נ:         אפשר להיות, למה שבת אי- אפשר, למה שבת אני לא נוסע.

ח:        אז יכול להיות היה יום ראשון התאונה? ברביעי?

נ:         ברביעי? אני חושב היה תאריך חמש.

ח:        בחמש זה היה, באותו יום היה ליל הסדר, בחמש.

נ:         אני לא זוכר בדיוק.

ח:        זה ערב פסח, אתה רואה, רשום פה ערב פסח. וכאילו באותו יום היה אפיקומן למצוא וזה, באותו יום, אז זה קרה באותו יום שהיה אפיקומן?

נ:         אני לא זוכר אפיקומן, אבל אני זוכר שהיה חמש, תאריך חמש.

ח:        אתה, עשיתם ליל סדר?

נ:         יש לי, רשמתי ממנו זהו, אבל אולי כתוב פה.

ח:        (מענה לשיחת טלפון) זה כתב של מי?

נ:         לא, לקחתי פרטים שלו.

ח:        שלו. לא רשמת תאריך? בוא נראה אולי. ___ זה הכתובת שלו.

נ:         נו?

ח:        כתוב שעה תשע, הא כתוב פה, שבע.

נ:         הא, אתה אומר יעני תאונה מתי היה?

ח:        מה אתה חשבת?

נ:         ראש שלי לא עובד, בשבע בשבע, באמת בשבע.

ח:        מה חשבת? למה אמרת חמישי?

נ:         לא יודע, אני מראשון. אני מראשון עד רביעי חשבתי שזה היה. למה שבת לא, למה שבת אני לא נוסע.

ח:        נו?

נ:         כן בשבע, בשבע.

ח:        אז למה אמרת לי חמישי?

נ:         אמרתי אתה מתי אתה אומר יום שני? חשבתי ראשון, שני, שלישי. רק שבת אני, ארבע חודשים שבת אני לא נוסע.

ח:        כן.

נ:         ארבע חודשים אני שבת.

ח:        אבל אמרת לי לפני פסח היה. שבע זה אחרי פסח.

נ:         זה יצא אחרי פסח?

ח:        כן (עונה לשיחת טלפון).

נ:         אם זה התחיל בחמש, איך בוא לראות פה נגמר? סוף שבוע, שבוע פסח.

ח:        כן, פה זה חול המועד, ואחר כך היה חג שני שלפסח.

נ:         אני מבין שפה עוד לא נגמר פסח.

ח:        אז זה היה לפני פסח או אחרי פסח? תשמע, רוסלן קוראים לך?

נ:         כן.

ח:        אני צריך את האמת. אני צריך האמת. מה האמת, אמת, בלי ללכת ככה.

נ:         שמע אבי, אני לא אוהב דברים כאלו.

ח:        אמרת לי לפני פסח, שאלתי אותך, אמרת לי חמש, אני זוכר חמש.

נ:         לא, מיום ראשון, מיום ראשון עד יום רביעי אני זוכר שזה כך היה, למה שישי זה לא היה, שבת אני לא נוסע, הנה בדיוק.

ח:        כן.

נ:         מאז אחוז. שישי זה לא היה למה הייתי עם אחות, היה עליי משהו. ובשבת אני לא נוסע. זה יומיים אני יודע שזה לא היה. מראשון, עד זה היה לפני נדמה לי חודש וחצי.

ח:        בעצם זה היה בשביעי לאפריל, נכון, בשבע לרביעי, נכון?

נ:         כן.

ח:        04.

נ:         אבל זה לפני פסח?

ח:        זה אחרי פסח.

נ:         אחרי פסח.

ח:        עכשיו שאני מסתכל על פתק נכון? על פתק אני רואה.

נ:         הא נגמר פסח.

ח:        אתה רשמת את זה? זה אתה רשמת?

נ:         לא זה הוא רשם.

ח:        אני רואה מה שכתב.

נ:         זה הוא רשם.

ח:        אני רואה מה שכתב לי הנהג השני. זה היה שביעי לרביעי אפס ארבע, אוקי? באיזה שעה זה היה?

נ:         באיזה שעה היה בערך משמונה וחצי, עד תשע, תשע ועשרה ככה, אני לא זוכר בדיוק".

 

בהמשך :

 

ח:        "אוטובוס או במונית. אוקי. יכול להיות שתאונה היה לא בשביעי, היה לפני זה?

נ:         לא, לא, היה בשבע.

ח:        בטוח, בטוח בשביעי? אני לא שואל סתם. אני יודע למה. אני לא שואל סתם, אני יודע למה אני שואל. יכול להיות שהיה לפני?

נ:         לפני שבע? שבע באפריל?

ח:        כן.

נ:         לפני שבע באפריל. אבל זה לא היה הסוף של פסח נכון?

ח:        אמרתי לך, פסח התחיל, בחמישי ליל הסדר, אפיקומן. שישי, זה כמו יום שבת, בשישי בחודש. ואתם אומרים שזה היה אחרי פסח, בשביעי. אבל אתה אמרת קודם, היה לפני פסח. אני לא סתם שואל את זה.

נ:         לא, אבל אני יודע מראשון עד רביעי.

ח:        מה מראשון עד רביעי?

נ:         מיום ראשון עד רביעי. זה יכול להיות ______.

ח:        מה, מה היה מיום ראשון עד יום רביעי?

נ:         לא, אני יודע שלא היה חמישי, שישי, שבת. שבת אני גם לא נוסע. שבת אני לא נוסע.

ח:        כן.

נ:         ____ של שבת. ושישי זה לא בטוח, אני לא יודע שלא.

ח:        לא היה תאונה ביום שישי. ובראשון או ביום שני?

נ:         שני, שני שלישי ככה.

ח:        תאונה?

נ:         כן.

ח:        לא ביום רביעי?

נ:         היה, התחיל זה איך אומרים, שבוע, התחיל שבוע.

ח:        נגמר שבת והתחיל שבוע. איפה זה היה, באמצע שבוע, בהתחלת שבוע?

נ:         התחלה.

ח:        מה?

נ:         בהתחלה.

ח:        התאונה היה בהתחלת שבוע?

נ:         אבל אני לא זוכר בדיוק. אם היה זה, שאלות שלך ביום הזה או נגיד עוד יום יומיים, אני אגיד לך הכול איך היה.

ח:        בהתחלת שבוע, לא זוכר התאריך. לא זוכר. אבל אתה אמרת לי, אני זוכר חמש.

נ:         חמש. אבל הנה אנחנו. הנה מה שאנחנו כתוב היה, היה.

ח:        זה הוא כתב, זה הבעיה. ופה, הא זה מוסך ויקטוריה, זה אתה כתבת. משטרה לא היה במקום, חבל. הוא אמר לך שיש לו בעיה עם הביטוח או משהו?

נ:         מי?

ח:        הבחור, רוני, הוא אמר יש לו בעיה עם הביטוח?

נ:         לא, ביטוח שלי אמר יש לו.

ח:        לא מה ביטוח שלך, הוא. בזמן התאונה אמר תשמע, יש לי בעיה עם הביטוח?

נ:         לא.

ח:        יש בעיות בביטוח שלו?

נ:         הוא אמר לך?

ח:        הוא אמר לך?

נ:         לא. לא אמר לי דברים כאלו.

ח:        רוני לא אמר שיש לו בעיות בביטוח. אתה מוכן ללכת למכונת אמת שזה היה כמו שאתה מספר? אתה מוכן אפילו מכונת אמת ללכת?

נ:         אמת, בוא אנחנו עוד פעם.

ח:        מכונת אמת, פוליגרף, אתה יודע מה זה פוליגרף?

נ:         נו?

ח:        אתה מוכן אפילו מכונת אמת ללכת?

נ:         הא אם מה?

ח:        שהתאונה היה בשביעי?

נ:         בקול רגע אני יכול, עכשיו אפילו.

ח:        מוכן ללכת לבדיקה שתאונה היה בשביעי לחודש?

נ:         כן.

ח:        כן? מוכן ללכת.

נ:         כן, אני אין בעיה. אני מוכן, פוליגרף אתה אומר? נכון?

ח:        כן.

נ:         אני אומר.

ח:        שואל אותך שאלה, רוסלן.

נ:         כן.

ח:        הוא ישאל אותך, עשית תאונה עם רוני?

נ:         כן, הוא עשה לי.

ח:        הוא שואל אותך. רוני עשה לך תאונה מאחורה, נכנס מאחורה? אתה אומר כן.

נ:         כן.

ח:        התאונה שלך היה לפני פסח? אתה אומר לו כן או לא? תאונה היה בשביעי לחודש?, כמו שרשום פה, אתה אומר כן או לא? אתה זוכר אם זה היה בשביעי או בלפני.

נ:         (נאנח) אני יודע שלא היה שמונה ותשע.

ח:        מה?

נ:         אני יודע שלא היה שמונה ותשע. מהתאריך שמונה ותשע לא היה.

ח:        כן.

נ:         היה רק מארבע, לא מחמש עד שבע.

ח:        בין החמישי לשביעי זה היה?

נ:         כן.

ח:        חמישי, אבל שוב פעם, אני מזכיר לך, תנסה להיזכר. חמישי היה ערב פסח            שעושים אפיקומן. אתה עשית ליל סדר?

נ:         שישי?

ח:        לא. אתה עושה ליל סדר, קוראים בהגדה, מחביאים אפיקומן, אוכלים מצות. אתם עושים ליל סדר אצלכם?

נ:         פסח?

ח:        כן.

נ:         פסח בטח.

ח:        יושבים כולם משפחה וקוראים בהגדה, עושים?

נ:         כן, בטח.

ח:        והיה ביום הזה תאונה?

נ:         לא.

ח:        היה לפני זה (עונה לשיחת טלפון) מה אתה אומר, זה היה לפני או אחרי? אתה זוכר, איפה עשית את ליל הסדר, איפה אתה עשית את ליל הסדר? אצלך בבית או?

נ:         אצל אחות.

ח:        אצל אחותך. יופי.

נ:         לא, היה אצלנו.

ח:        אצלך בבית ליל הסדר עשיתם? או התאונה הייתה לפני שעשיתם ליל סדר, או אחרי שעשיתם ליל הסדר?

נ:         זה היה ערב פסח, נכון?

ח:        כן.

נ:         ערב פסח יום שמתחיל פסח.

ח:        בדיוק, שישי ערב פסח, מתחיל פסח.

נ:         פסח מתחיל בערב.

ח:        פסח.

נ:         אא ב. אני יודע שהיה.

ח:        זה פשוט, יש ליל הסדר. זה היה לפני ליל הסדר או אחרי ליל הסדר?

נ:         כל בוקר מה אני אוכל אני באמת שוכח.

ח:        הא נו, אתה יכול לזכור, אני יכול לזכור טוב מאוד, ואני.

נ:         לא זה פסח, אני יש בראש.

ח:        נו?

נ:         למה פסח אני יודע אנחנו בבית. בערך באיזה שעה אנחנו חייבים לשבת לעשות על האש, חושב, לעשות ברכות, לשתות.

ח:        כן.

נ:         באיזה שעה, שבע, נכון?

ח:        אתם עושים בבית אצלך ואתם קוראים בהגדה, יציאת מצרים?

נ:         כן.

ח:        עשיתם ככה, קוראים?

נ:         כן.

ח:        נכון? זה היה חמישי בחודש, ליל הסדר. אתם עם כיפה בראש, נכון? קוראים הגדה. תאונה היה ביום הזה, לפני זה?

נ:         ___ באמת כמעט לילה. למה אני זוכר שאשתי גם התקשרה למה ____.

ח:        מה, יום שישי?

נ:         לא שישי.

ח:        מצות?

נ:         חסה.

ח:        חסה.

נ:         כן, חסה.

ח:        הא, לליל הסדר להביא?

נ:         כן, כן, היא אמרה שכחנו תביא חסה".

 

בהמשך:

 

ח:        "מתי אשתך שלחה אותך, לפני שעשיתם ליל סדר? רוסלן תגיד לי את האמת.

נ:         ___זה אמת. איך אני יגיד לך לא יודע מה. אני אומר אמת אני לא מפחד, אני מה אכפת לי. אבל באמת זה בדיוק את זה אני לא יודע. שכחתי.

ח:        היה לפני ליל הסדר?

נ:         אני יודע שלא נגמר פסח, כל השבוע לא נגמר.

ח:        בסדר, אבל אתה אומר לי בהתחלה חמש. אחר כך אתה אומר לי לפני פסח. אחר כך אתה אומר לי תחילת שבוע. אתה צריך לדעת מתי היה, לפני, יש פסח ויש לי הסדר, ויש אחרי ליל הסדר.

נ:         אולי היה שבע.

ח:        ?

נ:         אולי היה שבע.

ח:        לא אולי, אני רוצה בטוח. יש ליל הסדר, יש, זה ליל הסדר. התאונה היה פה או היה פה? אין אולי. אתה יודע איפה היה.

נ:         לא, אבי אני בן אדם אני לא מפחד.

ח:        לא, לא רוצה להפחיד, אני שואל אותך.

נ:         לא, אבל אני לא, או זה או זה.

ח:        או חמש או שבע?!

נ:         או חמש או שבע.

ח:        בחמש, אני יגיד לך. בחמש היה כבר ליל הסדר. אותו יום שהיה תאונה אתה אחר כך הלכת בליל הסדר?

נ:         לא. באיזה, באיזה שעה היה ליל הסדר, אנחנו יושבים?

ח:        ליל הסדר זה בחמישי לחודש, בערב היה. שבע, שמונה בערב כבר ליל הסדר. זאת אומרת, אם אתה נסעת בתשע, אתה כבר נסעת בזמן שיש ליל הסדר. או שזה היה יום ראשון אתה עשית תאונה.

נ:         לא יודע. אני כל הזמן מספר לחבר איפה אני עובד במספרה, איפה אני עובד".

 

6.         הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. בשל טיבה של המחלוקת, עסקו הסיכומים בעיקר בשאלה העובדתית, ובשאלת המהימנות בה היא כרוכה, כאשר התובעים טענו, כי הוכח שהתאונה ארעה ביום 7.4.04, ואילו הנתבעת טענה, כי הוכח שארעה ביום 5.4.04, קודם עריכת הפוליסה.

 

התובעים ה"ה אלבז, והנתבע מר לוי, טענו בסיכומיהם, כי היות שהנתבעת העלתה כלפיהם טענת מרמה, הרי שרובצים עליה נטלי ראיה והוכחה מוגברים.

 

7.         לאחר ששבתי ובחנתי את הראיות, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני, כי אין לקבל את התביעות נגד הנתבעת.

 

בניגוד לב"כ התובעים, סבורני, כי הנטל לעניין הוכחת מועד התרחשות התאונה, רובץ על התובעים ולא על הנתבעת. ההלכה הפסוקה, אכן מטילה על הנתבעת, את הנטל להוכיח, קיומה של מרמה בתביעת הביטוח, מקום שהיא טוענת למרמה, ולעניין זה, היא חבה במידת הוכחה מוגברת, דהיינו, כמות הראיות שתידרש ממנה תהא גדולה יותר. עם זאת, הנטל להוכחת קרות מקרה הביטוח, רובץ  על המבוטח, ועליו להוכיח, כי אירע אירוע המכוסה ע"י פוליסת הביטוח (ר' ע"א 78/04 המגן לחברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ).

 

            ברי, כי קרות מקרה הביטוח, בתוך תקופת הביטוח האמורה בפוליסה, הוא תנאי מקדמי לחלות הפוליסה, בהעדר הסכמה מפורשת אחרת בין הצדדים. הנחה זו מתחייבת, מעצם אופיו של חוזה הביטוח, כחוזה שמהותו עסקה, ביחס לתוצאות אירוע, הטומן בחובו סיכון העשוי להתממש בעתיד. היות שעל המבוטח רובץ הנטל הבסיסי להוכיח, כי מקרה הביטוח מכוסה בפוליסה, הרי שנוכח האמור לעיל, רובץ עליו הנטל להוכיח, כי האירוע הנטען קרה בתוך תקופת הביטוח (ור' לעניין זה גם ת.א (עכו) 5270/95 נסאר ליביא מעארבה נ' כלל חברה לביטוח, וכן ת.א (שלום חי') 12708-02 משה מישלי נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ). לענייננו, על התובעים להוכיח, כי בשעת התרחשות התאונה, הייתה פוליסת ביטוח תקפה.

 

ברשימה למבוטח, הנספחת לפוליסה שנערכה, בין אלבז ובין הנתבעת, נקבעה תקופת הביטוח, מיום 5.4.04, עד יום 31.3.05, ובהתאם להוראת סעיף 9, לחוק חוזה הביטוח, החלה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה, דהיינו, מועד עריכת ההצעה, ותשלום הפרמיה במשרדו של סוכן הביטוח מר מימון.

 

8.         התובעים לא הביאו כל ראיה אובייקטיבית, לעניין מועד התרחשות התאונה, כאשר עדי הראיה לתאונה עצמה, הינם רק מר לוי ומר זכרוב.

 

            קריאת תמליל שיחתו של מר זכרוב, עם החוקר מטעם הנתבעת, מעלה, כי עד הרגע בו עיין בפתק שמסר לו מר לוי, העיד באופן מפורש, עקבי וקוהרנטי, כי התאונה אירעה בערב חג הפסח, ביום 5.4.04. מר זכרוב, שינה את הגרסה באופן קיצוני, מיד כאשר עיין בפתק. לאחר מכן, במהלך השיחה וגם בחקירתו הנגדית, ניסה להסביר זאת בבלבול ובחוסר זיכרון, וסבורני, כי קשה לקבל את ההסבר כמהימן.

 

            צויין לעיל, כי מר זכרוב, עמד על זכותו, כבעל דין, להיות נוכח במהלך חקירת כל העדים שנחקרו לפניו, ובהם מר לוי, ואף ניתנה החלטה, לפיה הוא רשאי להימצא באולם במהלך החקירות. לעניין זה, ב"כ הנתבעת, הצביעה בסיכומיה, על זיקה מסוימת אפשרית, בין דברים, שאמר, בחקירתו הנגדית, ושינוי בגרסתו, ביחס לדברים מסוימים, שאמר בשיחתו עם החוקר, ובין דברים שמסר מר לוי בחקירתו הנגדית, בנוכחות מר זכרוב, והדבר פוגע כמובן, במהימנות גרסתו.

 

            הקושי העיקרי לקבל את השינוי בגרסת מר זכרוב, עולה מכך, שמסר לחוקר פרטים רבים, אשר אינם עשויים להתיישב, עם ההסבר שנתן לאחר מכן, לשינוי הגרסה הדרמטי. כך בין היתר, מסר לחוקר מפורשות, פעמים מספר, כי האירוע היה "... לפני פסח...", "זה לפני פסח היה ...". מר זכרוב העיד, כי התאונה אירעה לפני ליל הסדר, כאשר לשאלת החוקר לעניין זה, אם מדובר בתאריך שלפני ליל הסדר, בו קוראים בהגדה, הבהיר: "כן ומחפשים. ח: כן, אפיקומן. אז זה לפני? נ: כן, לפני". בהמשך זכר לומר לחוקר, כי התאונה אירעה, לאחר שרעייתו התקשרה אליו, להביא חסה, כאשר ההסבר הסביר לכך, על רקע פרטי השיחה, הינו כי המדובר במרור, לקערת ליל הסדר.

 

מר זכרוב גם העיד, כי התאריך היה "...בחמישה יום... אני זוכר את הספרה חמש...", וחזר על כך, שזוכר את הספרה חמש, כאשר זיכרון זה מתאים כמובן לתאריך 5.4.04, ולא לתאריך 7.4.04.

 

מר זכרוב גם ידע לומר, כי התאונה התרחשה בתחילת השבוע, כאשר 5.4.04, חל ביום שני בשבוע, ואילו 7.4.04, חל ביום רביעי בשבוע.   

 

כאמור, בחקירתו הנגדית, מסר לעניין זה, גרסה מבולבלת ולא עקבית. כך העיד, "...שהתאונה הייתה כמה ימים לפני פסח, אבל אני לא זוכר אם לפני או אחרי".

 

כפי שניתן לראות בתמליל, שחלקים נרחבים ממנו צוטטו לעיל, בא השינוי הקיצוני בגרסת התובע, רק כאשר עיין בפתק בכיסו, כאשר לחוקר מסר, כי מי שמסר לו את הפתק, היה מר לוי. לדבריו: "...זה הוא רשם". כאשר עיין בפתק, תגובתו הראשונה הייתה "ראש שלי לא עובד, בשבע בשבע, באמת בשבע". תגובה זו, והגרסה שהשתנתה, לאחר עיון בפתק, אכן מתיישבות עם טענת הנתבעת, לעניין התיאום המוקדם, בין שלושת, התובעים ומר לוי. מבין ההסברים האפשריים להתנהגות מר זכרוב בשיחה, דומה כי זהו ההסבר הסביר יותר. כאמור, מר לוי נחקר, לעניין הפתק שהחזיק מר זכרוב, כאשר שוחח עם החוקר. מר לוי, התקשה בתחילה להשיב לשאלה, מי כתב את הפתק, והדבר תועד בפרוטוקול: "לדבריך לקח לי הרבה זמן לאשר את הפתק, אני אומר עבר מאז התאונה הרבה זמן ויש לי בעיית זכרון ואני מוכן להביא פתק מהרופא שיש לי בעיית זכרון".  מר לוי זיהה את כתב ידו על גבי הפתק, אך דווקא לעניין השורה הראשונה, בה נכתב תאריך התאונה, טען כי לא נכתבה בכתב ידו, ולא זכר מי כתב אותה. מר זכרוב, אשר כאמור, נחקר אחרי מר לוי, ונכח בחקירתו, מסר לעניין זה בחקירתו הנגדית, גרסה חדשה, לפיה אדם זר, שפגש ברחוב, הוא זה שכתב את הפתק, משום שלא האמין למר לוי. לדבריו: "הייתה תאונה, ואני לא האמנתי לנהג השני ועבר שם בן אדם ואני ביקשתי שהוא ירשום... בן אדם אחד שעבר ברחוב, הוא כתב את זה... לשאלה למה לא סיפרתי בתצהיר ולא סיפרתי לחוקר שעבר אדם ברחוב ולא קיבלתי את הפתק, אני אומר שאף אחד לא שאל אותי". נקודה זו, בעלת חשיבות רבה כאמור, משום שיש בה לתמוך בגרסת הנתבעת. סבורני, כי תשובות מר לוי ומר זכרוב לעניין זה, אשר קשה לקבלן כמהימנות, על רקע הדברים שסיפר מר זכרוב לחוקר, עשויות גם הן לחזק את גרסת הנתבעת.

 

מעבר לאמור, עולה קושי ממשי, מכך שהתובעים ומר לוי, לא העידו את מר דוד דהן, גיסו של מר לוי, אשר לטענת מר לוי, הגיע למקום התאונה, והסיע אותו משם. עדותו של מר דהן, הינה לכאורה ראיה חיונית לצרך הדיון, בשאלת מועד אירוע התאונה, משום שלכאורה, הוא ראה את שני הרכבים במקום התאונה, ויכול היה להעיד על התאריך בו התרחשה. הימנעות התובעים ומר לוי מהבאת העד, פועלת כמובן לחובתם, במאזן הראיות.

 

מעבר לכך, מר לוי טען בחקירתו, כי התקשר אל גיסו מר דוד דהן, לאחר התאונה. בהודעתו לפני חוקר הנתבעת, מסר, כי מספר הטלפון של מר דהן הינו, 599552-055. במהלך חקירתו הנגדית של מר לוי, הוגשה רשימת מספרי טלפון אליהם התקשר ביום התאונה (נ/1). המסמך נערך בכתב יד, ולא הודפס, אך הוא נושא חותמת של חברת אורנג', ומר לוי אישר את תכנה. ניתן לראות ברשימה זו, כי במהלך יום 7.4.04, התקשר מר לוי אל מר דהן, שש פעמים, כאשר ארבע שיחות נעשו בשעות הצהרים ואחר הצהרים, ושלוש השיחות האחרונות אל מר דהן, בוצעו בשעות 19:50, 20:10,             ו -  20:23. רישום זה, סותר לכאורה את טענת מר לוי, נוכח הרישום בפתק שהחזיק מר זכרוב (נ/3), בו נכתב כאמור, כי התאונה אירעה, בשעה "9.12 בערב 7.4.04".

 

על פני הדברים, יש ממש גם בטענת הנתבעת, לפיה תמוה, כי מר זכרוב ומר לוי, לא הזמינו משטרה למקום התאונה, על אף, שלטענתם, שניהם נפגעו במהלך התאונה, וסבלו חבלות ומחושים.

 

העובדה, כי מר זכרוב הזמין את הגורר ביום 8.4.04, אין בה להכריע את הכף לטובת התובעים, משום שאם אכן נעשה תיאום מוקדם בין התובעים ומר לוי, ניתן היה כמובן להמתין מס' ימים עד הזמנת הגרר.

 

אשר לעדויות עדי התובעים ומר לוי, ה"ה ועקנין, שפי ואזולאי, הרי מעבר לכך שמדובר במכרים של מר לוי, הרי שלושתם מסרו תצהיריהם כמעט שנתיים לאחר התאונה, ועולה ספק, באשר לודאות בה העידו לעניין התאריך בו ארעה התאונה. נזכיר לעניין זה, כי מר שפי אף לא זכר בודאות, את השנה בה ארעה התאונה, ותשובתו לשאלה, כיצד זכר את התאריך, הייתה סתמית ולא היה בה מענה ממשי לשאלה. גם תשובת מר אזולאי לשאלה כיצד זכר את התאריך, לפיה העניין קשור במועד הצבת המכולה ליד חנותו ע"י מר לוי, לא הבהירה, כיצד נזכר בתאריך.

במצב זה, סבורני, כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח, כי התאונה אירעה כנטען ביום 7.4.04. מעבר לאמור, נראה כי נוכח מכלול הראיות, סבירה יותר טענת הנתבעת, לפיה, התאונה אירעה בערב פסח, ביום 5.4.04, כאשר לא הייתה פוליסת ביטוח תקפה, ורק לאחר התאונה, נערכה הפוליסה במשרדו של מר מימון, לאחר שהצדדים המעורבים באו בדברים, וסיכמו להציג מצג לא נכון, לעניין מועד אירוע התאונה, על מנת לזכות, בתגמולי ביטוח, ולהימנע מחסרון כיס עקב התאונה.

 

במצב זה, סבורני, כי אין לקבל את התביעות, ככל שמופנות נגד הנתבעת.

 

9.                    לעניין תביעת מר זכרוב נגד מר לוי, סבורני, כי יש לקבלה במלואה, כאשר מר לוי הודה באחריותו לתאונה, ולדבריו: "בכל אופן אני אשם בתאונה...", וכאשר לא טען בסיכומיו, טענה כלשהי לעניין סכום התביעה.

 

סכום התביעה משוערך להיום, לסך 35,806 ¤.

 

10.                    תביעת מר זכרוב נגד מר לוי בת.א 1109/05, מתקבלת אפוא, ואני מחייב את מר לוי לשלם למר זכרוב, סך 35,806 ¤, וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ¤ בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט.

 

          שתי התביעות נגד הנתבעת, נדחות. אני מחייב את מר זכרוב לשלם לנתבעת, שכ"ט עו"ד בסך 6,000¤ בתוספת מע"מ, ומחצית מהוצאות המשפט שלה. אני מחייב את התובעים ה"ה אלבז, לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ¤ בתוספת מע"מ, ומחצית מהוצאות המשפט. ההודעות לצד שלישי נגד ה"ה אלבז, נדחות.

 

          מר זכרוב והנתבעת, רשאים להגיש בקשות לשומת הוצאות, תוך 30 ימים.

 

ניתנה היום ג' באלול, תשס"ט (23 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                   גד גדעון,  שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/88564DAEF11366614225761B00519E3E/$FILE/3909CC997A1740F4422576180031A983.html
תאריך: 
23/08/09
Case ID: 
4839_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט גד גדעון
כב' השופט גד גדעון
עורכי דין : אמנון עמיקם טנא טנא דותן יואל נעים
אמנון עמיקם
טנא
טנא דותן
יואל נעים
Powered by Drupal, an open source content management system