אלעמור נ. עותמאן


 

   

בתי המשפט






 

א  003009/06

בית משפט השלום באר שבע


 

‏25.08.2009

תאריך:

כב' השופט גד גדעון

בפני:

 

 

 














 

אלעמור אברהים

בעניין:

התובע

עו"ד שפיק אבו האני

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

סמיר עותמאן


 

הנתבע

עו"ד להואני באסם

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

פסק דין


 

1.         זהו פסק דין בתביעת התובע, להשבת התמורה ששילם לנתבע, לצורך הטיפול בלימודים לתואר שני בחינוך, באוניברסיטה במוסקבה, וכן לפיצויים עבור הוצאות, עגמת נפש, טרדה וטרחה. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

 

2.         מכתב התביעה עולה, בין היתר, כי התובע, תושב כסייפה, מורה במקצועו מזה כ- 20 שנים, ובעל תואר ראשון במדעי הרוח והחברה, מאוניברסיטת בן גוריון. בחודש פברואר 2003, פרסם הנתבע על לוח המודעות בבית הספר בו לימד התובע, מודעה בעניין לימודים, לקראת תואר שני באוניברסיטה הממשלתית במוסקבה. התובע פנה בשמו, ובשם מורים נוספים מאזור הדרום, אל הנתבע, לקבלת פרטים נוספים. בפגישה שהתקיימה באזור מגורי התובע, הציג הנתבע תכנית לימודים, מסמכים המעידים על כך שהלימודים באוניברסיטה במוסקבה מוכרים ע"י משרד החינוך, וכן ופורט שכר הלימוד. במהלך הפגישה, קיבל התובע את ההצעה, ושילם לנתבע סך 26,000 ¤ בשמונה שיקים, לתאריכים 2.11.03 - 2.3.03, אשר כולם נפרעו.

 

עוד נטען, כי הצדדים סיכמו, שהתובע ישהה במוסקבה במשך שמונה ימים, במהלכם ילמד באוניברסיטה, ולאחר מכן ישוב לארץ וימשיך את לימודיו במסגרת, "...הליך אקסטרני הכולל הגשת עבודות ועבודת גמר לקבלת התואר". בחודש יולי 2003, נסע התובע עם אחרים למוסקבה, ולטענתו, במשך חמישה ימים, לא התקיימו לימודים כלל. בתום תקופה זו, ולאחר פניות רבות מצד התובע, הגיע הנתבע למוסקבה והבטיח, כי השלים את תהליך ההרשמה. הוא לא נתן הסבר לכך, שלא התקיימו לימודים באוניברסיטה במהלך שהות התובע, שם ואף לא הציג בפניו אישור על ההרשמה ללימודים. לטענת התובע, עם שובו ארצה, הבין כי נפל קרבן למעשה נוכלות של הנתבע, ובחודש ספטמבר 2004, אף זומן לדבריו, ע"י המחלקה לחקירות הונאה במשטרת עכו, לחקירה בעניינו של הנתבע, במהלכה התברר לו לטענתו, כי הוגשו נגד הנתבע תלונות רבות, בגין קבלת כספים במרמה. סכום התביעה 83,036 ¤, והוא כולל את סכום התמורה, משוערך למועד הגשת התביעה – 36,386 ¤, פיצוי עבור הוצאות שונות בסך 21,650 ¤, ופיצוי עבור עגמת נפש, טרדה וטרחה בסך 25,000 ¤.

 

3.         בכתב ההגנה טען הנתבע, כי התובע אכן ביקש להצטרף לתכנית הלימודים, ושילם לו את התמורה האמורה, וזאת, לאחר שוידא שהתואר מוכר בישראל. עוד טען, כי התובע נרשם ללימודים באוניברסיטה, יומיים לאחר שהגיע למוסקבה, אך לא התייצב לתיאום תכנית לימודים באוניברסיטה. לטענת הנתבע, התובע קיבל אישור הרשמה, המשיך בלימודיו בארץ, קיבל תואר מהאוניברסיטה כמוסכם, ומעולם לא דרש להשיב לו את כספו.

 

4.         במהלך שמיעת הראיות, העידו התובע, עד התביעה, מר עארף אלעמור, והנתבע.

 

התובע חזר בעדותו, על האמור בכתב התביעה, והוסיף, כי נסע למוסקבה יחד עם אחרים, והנתבע הוא זה ששילם את הוצאות הטיסה והמלון. לדבריו, הוא שהה שם שמונה ימים, במהלכם לא התקיימו לימודים כלל. התובע העיד, כי: "לא היו הרצאות ולא היו מנחים ולא אוניברסיטה וזה לכל הקבוצה שהייתה איתי".

 

מר עארף אלעמור, שהינו קרוב משפחה של התובע, העיד, בין היתר, כי הנתבע הינו חבר של בני משפחתו, וגם הוא רואה בו חבר. לדבריו, באחד המפגשים הציע לו הנתבע, להצטרף לקבוצה שיוצאת ללימודי תואר ראשון. הוא נענה להצעה, ושילם לנתבע סך 6,000 ¤. לדבריו, נסע למוסקבה באותה קבוצה, במסגרתה נסע גם התובע, ובמשך שמונה ימים, בהם שהו חברי הקבוצה במוסקבה, הם לא למדו כלל. לדבריו: "חזרנו מרוסיה וראינו שהכל פקשוש, אמרתי זהו זה אין לימודים תודה רבה".

הנתבע העיד, בין היתר, כי שילם לאוניברסיטה עבור הרישום, וקיבל חשבונית על שם התובע. הנתבע ביקש לאפשר לו להמציא בהמשך חשבונית על התשלום, אך לא הגיש חשבונית כזו.

 

5.         אין אפוא מחלוקת, כי הנתבע התחייב לרשום את התובע ללימודי תואר, וכי בתמורה לכך, קיבל סך 26,000 ¤ בשמונה שיקים, שכולם נפרעו. המחלוקת הטעונה הכרעה הינה, האם הנתבע מילא את חלקו, ורשם את התובע ללימודים באוניברסיטה כפי שהתחייב.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב, אשר עסקו בעיקר בשאלה האמורה. לאחר ששבתי ובחנתי את כתבי הטענות ואת הראיות, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, כפי שפורטו בסיכומים, סבורני, כי יש לקבל את התביעה.

 

6.         ההתרשמות מחקירת התובע היתה, כי עדותו מהימנה. עדותו גם נתמכה בעדות מר עארף אלעמור, שהיה חלק מהקבוצה, והדגיש בעדותו, כי במשך שמונה ימים בהם שהו חברי הקבוצה, לא למדו דבר. הנתבע לא הביא כל ראיה, שיש בה לסתור עדויות התובע, ומר עארף אלעמור בנקודה זו, ולא העיד מי מן הסטודנטים האחרים, שנסעו במסגרת הקבוצה. לבקשת הנתבע, ניתן ביום 18.6.07, צו למשטרת ישראל, מפלג תשאול גליל, ולפרקליטות מיסוי וכלכלה בחיפה, להודיע, אם ברשותם תעודה של אוניברסיטת מוסקבה על שם התובע. ביום 13.8.07, התקבלה תשובת היועצת המשפטית של מחוז הצפון במשטרה, לפיה, אין ברשות המשטרה, תעודה מקורית על שם התובע, אלא רק, "...מסמך מזויף הנושא את פרטיו של אלעמור", אשר נמצא בין מסמכיו של הנתבע.

 

            יתרה מזאת, בפתח ישיבת ההוכחות, ביקש ב"כ הנתבע, להגיש דיפלומה של אוניברסיטת מוסקבה על שם התובע. המסמך שביקש להגיש, היה צילום דיפלומה, כשחלקה הגדול כתוב ברוסית, ללא תרגום מוסמך, ללא תצהיר מלווה, וללא אישור על התאמתו למסמך המקורי. לכן ביקש ב"כ הנתבע להתיר לו, להגיש את התעודה בהמשך, תוך מילוי כל דרישות הדין לעניין הגשתה. יצויין ויודגש, כי עד כה, לא הוגשה הדיפלומה או צילום מאושר שלה.

 

            הנתבע לא הציג, אישור הרשמה ללימודים, או אף חשבונית העשויה להעיד על כך, ששילם עבור הרישום לאוניברסיטה. בחקירתו העיד לעניין זה, כי שילם לאוניברסיטה במזומן סך של יותר מ-780,000 ¤, ולא ידע שעליו לשמור את הקבלות. סבורני, כי הטענה תמוהה, וקשה לקבלה. במהלך דיון ההוכחות, התחייב הנתבע, להמציא אישורים וחשבוניות לביסוס טענותיו, אך לא עשה כן. הנתבע גם לא הציג כל מסמך, חשבונית או תכנית לימודים מטעם האוניברסיטה. יש לזקוף לחובת הנתבע, המנעותו מהבאת ראיות רלוונטיות להוכחת טענותיו, כאשר לטענתו, המסמכים מצויים בידיו.

 

            הנתבע העיד, כי התובע שילם לו תחילה סך 22,000 ¤, ורק לאחר שחזר ממוסקבה, שילם לו סך 4,000 ¤ נוספים, וזאת, כדי שיפעל לפטור אותו מהגשת עבודות. לטענת הנתבע, יש בכך להראות, כי התובע לא ביקש את כספו בחזרה, כששב לארץ. הנתבע ביקש להסתמך לעניין, זה על כך שמספרי השיקים שקיבל מהתובע, אינם עוקבים, ולכן סביר להניח שנמסרו במועדים שונים. אין לקבל טענה זו. ניתן לראות מצילומי השיקים, כי גם בקבוצת ששת השיקים הראשונים, לגביהם מודה הנתבע, כי קבלם בקבוצה אחת, יש שיקים שאינם עוקבים, ומעבר לכך, הנתבע לא הציג כל חשבונית או מסמך אחר, שיש בהם להעיד, על המועד בו נמסרו לו השיקים, ולתמוך בטענתו, כי קיבל את שני השיקים האחרונים, לאחר חזרת התובע ממוסקבה.

 

8.         סבורני, אפוא, כי יש להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבע, ולקבוע, כי הנתבע הפר את החוזה שנכרת בין הצדדים. עליו להשיב לתובע את התשלום ששולם לו, מבלי שקיבל עבורו תמורה, ולפצות את התובע על נזקיו. סכום התמורה משוערך להיום (מאמצע תקופת פריסת התשלומים), הינו 37,019 ¤. 

 

9.         התובע תבע לחייב את הנתבע, לפצותו עבור הוצאותיו, לרבות, בגין הנסיעה והשהות במוסקבה. התובע לא צרף חשבוניות המעידות על הוצאות אלה, ובחקירתו גם אישר, כי: "לא היו לי הוצאות במשך כל התקופה שהייתי במוסקבה", ובהמשך: "...אין לי קבלות על ההוצאות בסך 10,000 ש"ח". עוד העיד, כי מי ששילם עבור הטיסה והמלון, היה הנתבע. מכאן, כי אין לפסוק לזכותו פיצויים עבור ההוצאות הנטענות. אשר לפיצוי הנתבע עבור עגמת נפש, טרדה וטרחה, סבורני, כי משהוכח שהתובע מילא התחייבויותיו כלפי הנתבע, ונאלץ חרף זאת, לבזבז שמונה ימים במוסקבה, מבלי שקיבל את התמורה המובטחת, יש לפסוק לזכותו, ברכיב זה, פיצוי בסך 3,000 ¤.

 

10.        לפיכך, התביעה מתקבלת, ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 40,019 ¤, וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ¤ בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט בסך 1,500 ¤.

 

ניתנה היום ה באלול, תשס"ט (25 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                               

גד גדעון,  שופט

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/D78B07000E6F2A334225761D0061BC51/$FILE/7BE26E3B333CEFF14225761D00386091.html
תאריך: 
25/08/09
Case ID: 
3009_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט גד גדעון
כב' השופט גד גדעון
עורכי דין : להואני באסם עו"ד שפיק אבו האני שפיק אבו האני
להואני באסם
עו"ד שפיק אבו האני
שפיק אבו האני
Powered by Drupal, an open source content management system