עאדל אבו ג'ודה נ' ועדת שחרורים


 

   

בתי המשפט





עע"א 003492/08

בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים


 

07/01/2009


 

כבוד השופט א' שהם, אב"ד

כבוד השופטת י' שבח

כבוד השופט א' אורנשטיין

בפני:

 

 














 

עאדל אבו ג'ודה

בעניין:

העותר

גלעדי – ז'ולסון

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

1.       ועדת השחרורים

2.       היועץ המשפטי לממשלה


 

המשיבים

שניידרמן

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

פסק דין

 

העתירה שלפנינו מכוונת כנגד החלטת ועדת השחרורים שליד כלא מעשיהו, מיום 15.12.08, אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א – 2001 (להלן: "החוק").

 

העותר, יליד שנת 1982, מרצה מאסר ראשון, בן שמונה חודשים לאחר שהורשע בביצוע עבירות של סחיטה באיומים (שתי עבירות), סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ותקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממשית. בתמצית, העותר, נסע בחודש דצמבר 2005, באוטובוס מלא נוסעים, לים המלח. נוכח סירוב הנהג לעצור במקום מסוכן האסור לעצירה, בירידות לים המלח, לחץ העותר על כפתור ההילוכים, העביר את ההילוכים, ואיים על הנהג שאם לא יעצור, הוא יגע בהגה ויהפוך את האוטובוס. כאשר נוסע נחלץ לסייע לנהג, דחף העותר את הנוסע ואיים עליו. בשלב זה הצטרף לעותר גם אחיו, ושני אלה, היכו את הנוסע אשר נחבל. בגין האמור, גזר בית המשפט על העותר עונש מאסר בפועל למשך 8 חודשים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, וכן פיצוי כספי לנהג ולנוסע. העותר ערער על הכרעת הדין, אך בסופו של דבר, מחק את ערעורו. העותר צפוי להשתחרר ממאסרו ביום 26.3.09. בעברו של המערער, הרשעה אחת של החזקת נשק החשוד כגנוב. העותר טען לפני הועדה כי יש להורות על שחרורו המוקדם לאור עמידה בתנאים הקבועים בחוק. העותר הצביע על כך שזהו מאסרו הראשון, כי לא בוצעה על ידו כל עבירה מאז האירוע, זאת בשים לב לחלוף השנים מאז ביצוע העבירות, לא כל שכן, הוא שהה במעצר בית במהלך בירור האישום ולא נטען כי הפר את תנאי השחרור. עוד נטען כי הוא הפנים את מעשיו ומבין את חומרתם. העותר הציג לפני הועדה תכנית עבודה במסגרתה יחזור לעבודתו כסגן טבח ראשי באחד מבתי המלון בים המלח, במקביל יעבוד כטבח באחת המסעדות באזור, ויגור עם רעייתו לה נישא לאחרונה בתל ערד. העותר הפנה לדו"ח הסוציאלי מיום 23.10.08, שהוגש לוועדה בו צוין: "סיכוייו לשיקום טובים יותר בקהילה מאשר בכלא". המדינה התנגדה לשחרור המוקדם. לעניין זה הפנתה המדינה לחומרת העבירות בהן הורשע העותר, לכך שהעותר מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, זאת חרף היותו מודע לחומרת מעשיו ולמרות שהוא נעדר נורמות עבריינות. בשים לב למשך הזמן הקצר יחסית של המאסר, לא הייתה אפשרות לגבש תוכנית ל"שיקום האסיר".  לאחר עיון בטענות הצדדים, הגיעה הועדה למסקנה שאין מקום לקצר את תקופת המאסר. הנימוק העיקרי, אם כי לא היחיד, להחלטת הועדה מושתת על חומרת העבירות בהן הורשע העותר. בצד זה התייחסה הועדה, בין היתר, גם לכך שהעותר לא לקח אחריות על מעשיו. בעתירה שהגיש העותר וכן בדיון לפנינו טענה באת כוחו כי טעתה הועדה במסקנה אליה הגיעה וכי נימוקיה מוטעים וחורגים מהאיזון הנכון של השיקולים שהיה עליה להביא בחשבון. העותר גורס כי הועדה טעתה עת שמה את הדגש אך ורק על חומרת העבירות ובשים לב לעונש הקצר, תוך התעלמות מהשיקולים המהותיים הדרושים להכרעה. נטען כי הועדה לא נתנה דעתה להתנהגותו ללא דופי של העותר בתקופת המאסר, החרטה שהביע, אי ביצוע עבירות בעת היותו משוחרר כשנתיים וחצי טרם ההרשעה, העדר נורמות עברייניות, התעלמות מהמלצת גורמי הטיפול בדבר עדיפות השיקום הקהילתי ועוד. המדינה בתגובתה ובטיעוניה בדיון טוענת כי אין מקום להתערב בהחלטה, שכן לא נפל בה פגם ומכל מקום היורד לשורשו של עניין המצדיק את שינוייה. המדינה טוענת כי הועדה נתנה דעתה למכלול השיקולים הדרושים ולא רק לקולת העונש היחסי לעומת חומרת העבירות, כמו גם לכך שהעותר לא נטל אחריות למעשיו, וכי קיים חשש ששחרורו יסכן את שלום הציבור. סעיף 3 לחוק מורה כי ועדת השחרורים רשאית לשחרר אסיר שחרור מוקדם אם הוא ראוי לשחרור ואם אין בכך לסכן את שלום הציבור. בסעיף 9 לחוק, נקבעו מספר שיקולים שעל הועדה להביא בחשבון לצורך החלטתה. בגדר אלה נמנים הסיכון הצפוי משחרור העותר, הסיכויים לשיקומו כמו גם התנהגותו בכלא. בצד כל אלה, נקבעו  נתונים שונים הדרושים לעניין, ובכללם מהות העבירה בגינה נמצא העותר במאסר, נסיבות ביצועה, חומרתה, תקופת העונש, הרשעות קודמות ועוד. לאחר שעיינו בהחלטת הועדה ובטענות הצדדים, הגענו לידי מסקנה כי הועדה שקלה את השיקולים הדרושים לעניין, ולא ראינו כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות באופן המצדיק התערבות של בית משפט זה. ברישת הדברים נציין כי נכון עשתה הועדה שעה שהביאה כנדבך חשוב במניין שיקוליה, את שצווה המחוקק, קרי חומרת העבירות בהן הורשע העותר, לא כל שכן בשים לב לנסיבות בהן אלה בוצעו. לעניין זה נציין כי העותר במעשיו סיכן באופן ממשי את חיי נוסעי האוטובוס, ורק בנס לא הסתיים האירוע בתוצאות חמורות. בצד אלה, יש להוסיף את ההתנהגות האלימה והקשה מצד העותר כלפי הנוסע. חומרת כל אלה, כפי שציינה הועדה ובצדק, מבססים כדרוש את החלטתה, ודי בכך לדחות את העתירה.

13.  לא ראינו כי הוועדה התעלמה מכל השיקולים האחרים הדרושים לעניין, כטענת העותר. כעולה מההחלטה, השתיתה הועדה את הכרעתה גם על כך שהעותר מתקשה לקחת אחריות על מעשיו וכפי שהדבר עלה במפורש מהדו"ח הסוציאלי, בו צוין כי העותר רואה: "עצמו כקרבן חסר אונים שנעשה לו עוול". התייחסות הועדה לשיקול זה, הנדרש כרגיל להכרעה בבקשה לשחרור מוקדם, שומט את הקרקע תחת טענת העותר כי הועדה לא בחנה שיקולים נוספים מלבד חומרת העבירות.

 

14.  הועדה אף נתנה דעתה לנתונים נוספים הדרושים לעניין ובכללם חרטת העותר על מעשיו, כמו גם היות המאסר ראשון של העותר, וכפי שהדבר אף צוין בהחלטה. אף תכנית העבודה של העותר הונחה לפני הועדה, כמו גם ההמלצה בדו"ח הסוציאלי לפיה עדיף שיקום בקהילה מאשר המשך שהייה בכלא. גם אם אין בהחלטה התייחסות מפורשת לכל אחד מאלה, כמו גם לטענות אחרות, אין בכך כדי טעם מספק להתערבות בהחלטה.

 

15.  בחנו את הצעת העבודה שהציע העותר ולא ראינו כי יש בה כדי להוות תחליף ל"תכנית שיקום", שכן אין היא אלא המשך עיסוקו הקודם של העותר. מטעם זה גם לא נדרשה הועדה לראות בה כטעם לקבלת הבקשה לשחרור מוקדם. 

 

16.  מקובלת עלינו גם הנמקת המדינה לפיה תקופת המאסר הקצרה יחסית בה שוהה העותר, כשלושה חודשים, אינה יכולה מטבע הדברים, להוות מדד מספק לבחינת התנהגותו של אסיר בכלא, שכן לצורך גיבוש עמדה בעניין, יש לבחון את ההתנהגות לאורך זמן ולתקופה ממושכת יותר של מאסר, מזו בה מצוי העותר. מכל מקום, ומבלי להקל ראש בהתנהגותו הטובה של העותר במאסר, כמו גם היותו משוחרר בתנאים, בעת ניהול ההליך המשפטי וכאשר אין טענה בדבר הפרת תנאים אלו, אין בטעמים אלו כדי להצדיק שינוי ההחלטה.

 

לאור כל האמור, באנו לידי מסקנה כי הועדה בחנה את השיקולים הדרושים, החלטתה מבוססת ואין מקום להתערבות בה.

לפיכך דין העתירה להידחות.

 


ניתן היום יא בטבת, תשס"ט (7 ינואר 2009) במעמד הצדדים.

 

____________                        ____________                        _______________

א' שהם, שופט                          י' שבח, שופטת                         א' אורנשטיין, שופט

אב"ד

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C4DE92CD796EC35A4225753700554F8B/$FILE/669F878718CDB27242257535004A76BA.html
תאריך: 
07/01/09
Case ID: 
3492_8
Case type: 
עעא
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : א' שהם
א' שהם
Powered by Drupal, an open source content management system