פיתויים בע"מ נ. דדון


 

   

בתי המשפט





א  002547/05

בית משפט השלום באר שבע


 

30/08/2009

תאריך:

כב' השופט - עידו רוזין

בפני:

 

 














 

פיתויים בע"מ

בעניין:

התובעת

אביעד בן אולד

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 

1. דדון מאיר

2. ח.ד.מ.ד סחר בע"מ

3. דינה חי

4. יורם חי


 

הנתבעים

שלמה אביטן

ע"י ב"כ עו"ד


 

 














 

1. מאיר דדון

2. ד.צ. אסף אחזקות בע"מ

ובעניין:

התובעים שכנגד

שלמה אביטן

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 

1. יאיר הרוש

2. פיתויים בע"מ


 

הנתבעים שכנגד

אביעד בן אולד

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


פסק דין

 

1.         בהתאם להסכמת בעלי הדין מיום 28.5.2006, ניתן בזה פסק דין, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984.

 

פסק הדין ינומק בתמצית, לנוכח העדויות שנשמעו.

2.         בתיק דנן הוגשו תביעה וכן תביעה שכנגד בגין סכסוך הנוגע להשכרת שתי חנויות בשטח כולל של כ- 135 מ"ר, הנמצאות ברחוב ירושלים 15 בנתיבות (להלן: "הנכס" או המושכר" או "החנויות" - בהתאמה). החנויות הינן בשליטת הנתבעים, אשר השכירו אותן לתובעים לתקופה בסיסית של שנה וכן לתקופות אופציה נוספות (בסה"כ 10 שנים), כנגד התחייבות התובעים לשלם לנתבעים דמי שכירות בסך של 25 דולר ארה"ב לכל מטר מרובע.

 

התובעים (יכונו להלן: "השוכרת") ייעדו את החנות הקטנה, בשטח של כ- 42 מ"ר (להלן: "החנות הקטנה"), לצורך ממכר הלבשה תחתונה לנשים ואילו החנות הגדולה יועדה להשכרה בשכירות משנה (להלן: "החנות הגדולה").

 

הנתבעים (יכונו להלן: "בעל הנכס") טוענים שהחזקה בחנויות נמסרה לשוכרת ביום 15.12.2004 ואילו השוכרת טוענת שיש מקום לחייבה בתשלום דמי שכירות רק מיום 1.1.2005. שני הצדדים מסכימים שהשוכרת פינתה את המושכר והחזירה את החזקה בו לבעל הנכס, ביום 10.7.2005.

 

            התביעה הראשית הינה תביעת השוכרת, לתשלום פיצויים בסך של 190,067 ¤ בשל נזקים שנגרמו לה בגין הפרות נטענות של הסכם שכירות, על ידי בעל הנכס, בשל אי התקנת מזגן במושכר והטרדות מצד בעל הנכס ו/או מי מטעמו, אשר באו לידי ביטוי, בין היתר בהתנכלויות, ניתוקי חשמל מכוונים, השגת גבול, ושינוי המנעול של דלת הכניסה לחנות הגדולה. 

 

התביעה שכנגד הוגשה על ידי בעל הנכס, אשר מבקש לחייב את השוכרת בעלות השיפוצים שהוא נדרש לבצע במושכר, כתוצאה מהליקויים שנגרמו ע"י השוכרת ובסך של 67,570 ¤ וכן בתשלום דמי שכירות, במשך תקופת השכירות בסך של 74,077 ש"ח [מיום 15.12.2004 ועד למועד פינוי המושכר בפועל - ביום 10.7.2005].

 

בעל הנכס טוען בתביעתו, כי התביעה הראשית הוגשה על מנת שהשוכרת תוכל להתחמק מתשלום דמי שכירות, וכי גם אם הייתה מחלוקת באשר על מי מהצדדים לשאת בעלות המזגן, הרי שממילא השוכרת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק מאחר והיה עליה להקטין את נזקיה על ידי רכישת המזגן ורק לאחר מכן להביא את המחלוקת לידי בירור.

3.         מטעם התובעת העיד מנהלה, מר יאיר הרוש, הגב' מורן הרוש אלטיט – אשר שימשה כמנהלת חנות התובעת בנתיבות, מר אלוש יהודה, הגב' רונית הרוש – מנהלת השיווק של התובעת, סמנכ"ל התובעת, מר אבי לחיאני – מחסנאי אצל התובעת.

           

מטעם התובעת העידו גם מר אליהו טלמון, מודד מוסמך ושמאי מקרקעין וכן מר רחמים זקין, אשר רשום במנהל מקרקעי ישראל, כבעל הערת אזהרה בנכס.

 

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 בעצמו, וכן מר אלברט אביעוז, מר דני כודדי – נותן חווה"ד מטעם הנתבעים, הגב' דבורה אריה, מר אשר בן טוב, הנתבע 4 – מר יורם חי והנתבעת 3 – הגב' חי דינה. 

 

בניגוד למקרים בהם גרסאות התובע והנתבע הינם כשטי וערב היוצרים מארג שלם, אשר לפיו השופט יכול לראות את המארג השלם וליתן החלטה על פניו, במקרה בו עסקינן, ישנן גרסאות כה שונות עם סתירות רבות וחסרים רבים, ומכאן שעליי היה תחילה לאתר את עובדות המקרה בין השיטין.             

 

4.         מתוך העדויות שבפניי עולה כי ביום 25.10.2004 נחתם זיכרון הדברים (ת/1) בנוגע להשכרת החנויות "בגודל כ- 135 מ"ר" אשר בו נכתב כדלקמן:

 

"תקופת השכירות: שנה עם אופציה ושנתיים נוספות מתחדשות.

תשלום עבור השכירות - $25 למ"ר. התשלום כל 3 חודשים.

שיפוצים שייעשו ע"י המשכיר

1. דלת נוספת

2. מחיצה לרוחב החנות

3. --- (המחיקה בוצעה במקור – ע.ר.)

החוזה הסופי ייחתם עד 11.11.04

זיכרון דברים זה מחייב את שני הצדדים...".

 

            מ"אישור קבלת מפתח הנכס" (ת/3) עולה כי ביום 15.12.2004 נמסרה לשוכרת החזקה בחנויות. כשבועיים לאחר מכן, ביום 4.1.2005, נחתם בין הצדדים "הסכם תשלום ותנאים" (להלן: "ההסכם") אשר סומן ת/2, בו נכתב כדלהלן:

                        "1.       שולם 42,000 ¤ בצ'ק מס' 10211. על כל הנכס בערך 130 מ"ר

                          2.       ביום א' תבוצע מדידה של הנכס ויחושב המחיר הסופי.

3.        ביום ג' 11/1/05 נפגש לחתימה על ההסכם להבנת התנאים להמשך השכ"ד, מעבר לשלושת החודשים ששולמו.

4.        סוכם כי ובמידה ח"ס ולא יוצלח להשכיר את החלק הגדול מהנכס תהיה באפשרות השוכר לפנות את הנכס"

 

מר יאיר הרוש, מנהל השוכרת, הצהיר במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 28.5.2006: "עזבתי את הנכס בעיקר בגלל המזגן"

 

עיננו רואות כי בחוזים שנתגבשו בין הצדדים בכתב, לא נזכרה כלל המחויבות הנטענת של בעל הנכס להתקין מזגן בחנויות, ומכלל הראיות בתיק התברר כי לא נחתם בהמשך הסכם מפורט, ומכאן שהריני קובע כי סך של 25 דולר למ"ר הינו הסכום המוסכם לתשלום דמי שכירות, כאשר לצורך העניין נקבע גודל הנכס לפי 135 מ"ר, כאשר גודל החנות הגדולה הוא 93 מ"ר והקטנה 42 מ"ר.

 

לפי סעיף 4 להסכם, ישנה אפשרות לשוכרת לפנות את החנות הגדולה, במידה ולא תצליח להשכיר אותה בשכירות משנה, ובהתאם לכך, אכן רשאית השוכרת להפסיק את החזקתה בנכס.

 

ביום 28.2.2005 בעל הנכס לקח לידיו את השליטה בחנות הגדולה, ע"י כך שנכנס אליה והחליף את המנעולים בדלת הכניסה לחנות.

 

השוכרת טענה כי 3 פעמים נותקה אספקת החשמל לחנות הקטנה: ביום 1.3.2006, ביום 18.3.2005 וביום 21.3.2005, כאשר הנתבע 1 הודה בעדותו כי הזמין את הניתוק האחרון.

             

ביום 10.7.05 השוכרת הפסיקה להחזיק במושכר, עזבה גם את החנות הקטנה, כאשר נותרה חייבת בתשלום דמי שכירות. במהלך תקופת השכירות שילמה השוכרת תשלום אחד בלבד, במהלך חודש ינואר 2005, בשיק על סך של 42,000 ¤, שמועד פירעונו חל ביום 4.1.2005.


5.         לעניות דעתי, כעולה מכתבי הטענות והעדויות בתיק דנן, יחסיהם של הצדדים עלו על שרטון, כאשר השוכרת נטלה על עצמה התחייבויות כאשר לא יכלה לעמוד בהן ובדרך לא ראויה, במקום לשוחח עם בעל הנכס על מציאת פתרון מוסכם בנוגע להסדרת תשלום החוב, היא הגדילה את נזקיה ונאחזה בסיבה שולית, כאי התקנת המזגן בחנות הקטנה, בכדי להימנע מהתחייבותה העיקרית לתשלום שכר הדירה, כאשר כל אותו הזמן היא נמנעת מלפנות לבית המשפט בעתירה למניעת מטרד ליחיד. כך גם ידי בעל הנכס לא נותרו נקיות כאשר הנתבע 1 התעמר בשוכרת ובאנשיה תוך עשיית דין עצמי, מתוך מטרה להביא לפינויים מהמושכר וזאת במקום לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעת פנוי כדין. 

 

אם כן, ארבעת ההיבטים של הסכסוך שלפניי הינם:

א.         קיום חוב שכר הדירה.  

ב.         התעמרות בעל הנכס בשוכרת. 

ג.          האם בעל הנכס התחייב להתקין מזגן בחנויות.   

ד.         היבטים כספיים.

 

6.         לעניין ההיבט הראשון, בשאלת קיום חוב שכר הדירה כלפי בעל הנכס, ולאחר שקראתי את ההסכמים ועיינתי בחשבונית בגין התשלום ששולם, בסך של 42,000 ¤, לאחר שנמסרה הודאת מר יאיר הרוש בדיון מיום 28.5.2006 בעניין תוספת המע"מ, ולאחר שבעל הנכס זנח את הדרישה לקבל דמי שכירות עבור מלוא תקופת השכירות הראשונה (12 חודשים) וצמצם את דרישתו לקבלת דמי שכירות עד הפינוי בפועל (ביום 10.7.2005), שוכנעתי שלא קיימת  מחלוקת ממשית בעניין זה, וכי אכן השוכרת חייבת לשלם לבעל הנכס דמי שכירות כמפורט להלן:

 

א.         בגין הנכס המלא (שתי החנויות בשטח של 135 מ"ר) – למשך חודשיים וחצי, מיום 15.12.2004 ועד לסוף חודש פברואר 2005.

ב.         בגין החנות הקטנה בלבד (בשטח של 42 מ"ר) – למשך 4.3 חודשים, מיום 1.3.2005 ועד ליום 10.7.2005.


7.         לעניין ההיבט השני, בשאלת התעמרות בעל הנכס בשוכרת, לאחר ששמעתי את העדויות באריכות יתירה, החלטתי לקבל את עמדת השוכרת (התובעת), לפיה מר דדון או מי מטעמו, נקטו באמצעים שאינם כשרים בכדי לגרום לעזיבת השוכרת וכי במצב הדברים שנוצר, כאשר השוכרת פיגרה בתשלומי שכר הדירה, היה עליו לפעול בדרך של הגשת תביעת פינוי ולא בדרך של עשיית דין עצמי.  

 

בהערת אגב מצאתי לציין, כי למרות הדין העצמי שננקט ע"י בעל הנכס, מתקיימות בליבי ספקות באשר לנכונות טענת השוכרת לפיה היא נאלצה לפנות את המושכר בשל ניתוקי החשמל שבוצעו. יש לציין בעניין זה, כי שלושת הניתוקים בזרם החשמל התרחשו במהלך שלושת השבועות הראשונים של חודש מרץ 2005 ואילו השוכרת פינתה את הנכס רק כארבעה חודשים לאחר מכן.

 

ראו בעניין זה את דבריה של כבוד השופטת פרוקצ'יה, כי אין היתר לעשיית דין עצמי במקרקעין ללא צו שיפוטי, ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' אליעזר בן שמחון, פ"ד נח    (1), 827 ,עמ' 837-838:

"ככלל, מסתייג המשפט מעשיית דין עצמית. חסרונותיה גלויים לעין, בראש וראשונה מן הטעם שהתרתה מסכנת את שלום הציבור והסדר הציבורי. היא עלולה לגרור למעשי אלימות בין בעלי דין יריבים; היא נותנת בידי בעל דין את הכח להעריך בעצמו את גבולות זכויותיו תוך סיכון שלא יעריכם נכונה.. היתר לעשיית דין עצמית חורג מהתפיסה החוקתית המקובלת, על פיה מותנה הכח לשנות מצב עובדתי נתון בקיומו של הליך שיפוטי."

 

לעניין יחסי שכירות, ראו הוראת סעיף 11 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 הקובע חובה למשכיר לאפשר שימוש במושכר ללא הפרעה:

"המשכיר חייב לאפשר לשוכר להשתמש במושכר במשך תקופת השכירות לפי המוסכם בין הצדדים ללא הפרעה מצדו או מטעמו."


כמו-כן, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 קובע כי:

בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה.

 

בעצם החלפת המנעול (בחנות הגדולה) וניתוקי החשמל (בחנות הקטנה), בעל הנכס יצר לשוכרת קשיים בהחזקת החנויות, כאשר הדבר גם גרם להוצאות מיותרות לשוכרת כגון תשלום על ניתוק וחיבור החשמל מחדש.

 

הדרכים לאכיפת ההסכם אשר היו פרוסות בפני בעל הנכס, הן אלו אשר נקבעו בחוק השכירות והשאילה הנ"ל, ובנוסף בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, ודלתות בית המשפט היו פתוחות בפניו לסייע לו, אלא שבעל הנכס בחר להפר את החוזה, ומאידך לקיימו שלא בדרך המקובלת ושלא בתום לב, ומכאן שיש לתת ביטוי להתנהגותו של בעל הנכס, על ידי הפחתת דמי השכירות המגיעים לו.

 

על כן, במצב הדברים הרגיל, לו בעל הנכס לא היה מפריע לשוכרת ליהנות מהנכס, הייתי פוסק לו את מלוא חוב דמי השכירות האמור. אולם לא כך הוא המצב בתיק דנן, בו הטריד מר דדון את השוכרת ואנשיה ובמתכוון גרם לה לנזקים במטרה לגרום לפינוייה,  ומשכך אני קובע שיש להפחית בשליש את דמי השכירות החוזיים.

 

8.         לעניין ההיבט השלישי, בשאלת חובת התקנת המזגן בחנות הקטנה, סבורני שהתובעת לא הוכיחה חובה זו במידה הנדרשת. יחד עם זאת, לפי כתבי הטענות עולה כי אכן הייתה הסכמה מאוחרת (בעל פה) בין הצדדים, לפיה בעל הנכס ינקוט פעולה לצורך התקנת מזגן או לכל הפחות התקנת תשתית עבור המזגן והשוכרת תשלם את המע"מ וכי איש מן הצדדים לא קיים התחייבותו זו.  

 

            למותר לציין, כי גם לו התחייב בעל הנכס להתקין מזגן בחנות הקטנה, הרי שבכל מקרה היה על השוכרת להקטין את נזקיה בדרך של רכישת המזגן, התקנתו בחנות וחיוב בעל הנכס ע"י הגשת תביעה משפטית, בגין הפרת הסכם.


בכל מקרה, כאמור לעיל, אינני מקבל את טענת השוכרת, לפיה היא עזבה את הנכס "בעיקר בגלל המזגן". לא שוכנעתי מנימוקי השוכרת שהיה קושי מיוחד להתקין מזגן בחנות הקטנה ונראה, כי לאור גודלה של החנות (42 מ"ר) עלות התקנת המזגן איננה משמעותית.

 

9.         לעניין ההיבט הרביעי, בשאלת החישובים הכספיים.

 

כאמור, בעל הנכס מבקש לחייב את השוכרת בעלות השיפוצים שהוא נדרש לבצע במושכר, כתוצאה ממצבו הפיזי הירוד של המושכר והליקויים שנגרמו ע"י השוכרת, בסך של 67,570 ¤ וכן בתשלום דמי שכירות, במשך תקופת השכירות, מיום 15.12.2004 ועד למועד פינוי המושכר בפועל, ביום 10.7.2005.

 

אין מחלוקת שמכל סכום שיקבע סופו של יום, יש להפחית סך של 42,000 ¤, אשר שולמו ע"י השוכרת ביום 4.1.2005. לאחר קיזוז סכום המע"מ, בשיעור של 17% ובסך של 6,102 ¤ הפירעון עומד על סך של 35,898 ¤. במועד הפירעון (ביום 4.1.2005) השער היציג של הדולר עמד על סך של 4.376 ¤ לכל דולר, כך שהשוכרת שילמה סך של 8,203 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ.

 

לצורך ביצוע החישובים הסתמכתי על כך שתקופת השכירות החלה ביום 15.12.2004. כמו כן לקחתי בחשבון שבסוף חודש פברואר 2005 בעל הנכס תפס חזקה בחנות הגדולה והשוכרת המשיכה להחזיק חנות הקטנה בלבד, עד ליום 10.7.2005.

 

לפיכך, החישוב החשבונאי הינו כדלקמן:

א.         דמי שכירות בגין שתי החנויות למשך חודשיים וחצי, היינו מיום 15.12.2004 ועד לסוף חודש פברואר 2005, לפי 25 דולר ארה"ב לכל מ"ר ובכפל של 135 מ"ר ובסה"כ 8,437.5 דולר ארה"ב ובתוספת מע"מ.

ב.         לאחר הפחתת הסכום החלקי ששולם, בסך של 8,203 דולר ארה"ב, יתרת החוב עומדת על 235 דולר ארה"ב (במעוגל) בתוספת מע"מ.

ג.          מתחילת חודש מרץ 2005 ולמשך 4.3 חודשים (עד ליום 10.7.2005), היה על השוכרת לשלם לבעל הנכס דמי שכירות בגין החנות הקטנה בלבד, בשטח של 42 מ"ר, בכפל של 25 דולר למטר ובסה"כ (במעוגל) 4,550 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ.

ד.         יתרת החוב הכוללת של השוכרת, לפי ס"ק ב' ו- ג' לעיל, עומדת על סך של 4,785  דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, בערכי קרן לשנת 2005.

ה.         מסכום זה מצאתי להפחית שליש, בגין ההתנכלות לשוכרת, כך שיתרת החוב תעמוד על סך של 3,190 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, בערכי קרן לשנת 2005.

ו.          החוב בשקלים ליום 1.4.2005, לפי השער היציג של הדולר שעמד על 4.361 ¤ לכל דולר, ולאחר תוספת מע"מ בשיעור של 15.5% עומד על סך של 16,068 ¤ ולאחר שיערוך ליום מתן פסק הדין – 21,375 ש"ח.

 

בנוגע לעלות השיפוצים שבעל הנכס נאלץ כביכול לבצע במושכר, הגעתי למסקנה, כי  הנטל להוכחת טענה זו לא הורם. מצאתי להפנות בעניין זה גם לעדותו של מר שלמה כהן, קבלן השיפוצים שהוזמן ע"י בעל הנכס והובא למתן עדות ע"י השוכרת, שטען כי השיפוצים לא בוצעו על ידו בפועל וכי האישור בנוגע לשיפוצים נמסר לבקשתו של מר דדון, כאשר תוכן העבודות "הוכתבו על ידי מר דדון".

 

מנגד השוכרת מבקשת לחייב את בעל הנכס בסכום של 190,067 ¤ לפי הפירוט שלהלן:

9,000 ש"ח

התקנת תריס חשמלי לדרישת חברת הביטוח

א.

3,042 ש"ח

תיקון הנזקים שנגרמו לתריס החשמלי במושכר

ב.

2,800 ש"ח

חיבור חשמל ארעי

ג.

5,559 ש"ח

נזקים למחשב המרכזי של החנות ושחזור קבצים

ד.

9,468 ש"ח

מניעת רווח בשלושת הימים בהם הייתה החנות

סגורה בשל ניתוק החשמל

ה.

14,759 ש"ח

הפסדי שכר של מר יאיר הרוש ורעייתו

ו.

50,000 ש"ח

פגיעה במוניטין התובעת

ז.

15,268 ש"ח

השבה של דמי השכירות בגין אי התקנת המזגן לפי

חישוב של 9 דולארים לכל מטר בעבור שלושת

החודשים בהם שולמו דמי השכירות

ח.

9,832.5 ש"ח

החזר דמי שיכורת ביחס לחנות הגדולה למשך חודש אחד

ט.

287      ש"ח

שכירת שירותי שמירה ל- 7 שעות

י.

69,438 ש"ח

מניעת רווח כתוצאה מאי התקנת מזגן במושכר

לפי חישוב יחסי של 40% מההכנסות לכל חודש

יא.

1,220  ש"ח

תשלומי חשמל לפני תחילת השימוש במושכר

יב.

סבורני, כי השוכרת לא הצליחה להוכיח את החלק הארי של נזקיה. בהתאם לסמכות שהוקנתה לי על ידי הצדדים, לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, אני מעריך את נזקיה של  השוכרת, לאחר שיערוך ליום מתן פסק הדין, בסך של 17,000 ¤.

 

יצוין, כי לאחר שכבר הפחתתי את שיעור דמי השכירות המגיעים לבעל הנכס (בשליש), לאור ההתנכלות לשוכרת, הרי שבנסיבות העניין ומהנימוקים שציינתי לעיל, לא מצאתי לנכון שיש להפחית את דמי השכירות פעם נוספת, ביחס להעדר המזגן.

 

10.        מכל המקובץ, לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים, ובטענות ב"כ בעלי הדין בדיון בפני ובהתייחס לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע ובהתחשב באופן התנהלות בעלי הדין, אני מחליט לקבל את שתי התביעות בחלקן, ולאחר הקיזוז כאמור של חובות הצדדים [מצד אחד - חוב השוכרת בסך 21,375 ¤ ומצד שני חוב בעל הנכס בסך של 17,000 ¤] הנני קובע כדלקמן:

            א.         אני מורה על דחיית התביעה שהגישה התובעת.

ב.         אני מקבל את התביעה שכנגד, באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבעים שכנגד, שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעים שכנגד סך של 4,375 ¤.

ג.          בנסיבות העניין – כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת בא כוחו.

 

הסכום שנפסק ישולם בתוך 30 ימים, שכן אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק  מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 

 

מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מפסק הדין לב"כ בעלי הדין, בדואר רשום ובצירוף אישור מסירה.

 

ניתנה היום י' באלול, תשס"ט (30 באוגוסט 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                                                _______________

                                                                                                   עידו רוזין,   שופט

 

שם הקלדנית: אתי אוחיון

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/E7FBDCF329D049754225762200512631/$FILE/FD91E680BF0065F84225756900350677.html
תאריך: 
30/08/09
Case ID: 
2547_5
Case type: 
א
סיווגים
עורכי דין : אביעד בן אולד
אביעד בן אולד
שופטים : ת פרוקצ'יה
ת פרוקצ'יה
Powered by Drupal, an open source content management system