לוי הרמן צבי נ. בטוח לאומי-סני


 

 

בתי הדין לעבודה

בל 003543/08

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

 

31/08/2009

 

כב' השופטת יהלום הדס

נ.צ.ע. – גב' שור

נ.צ.מ. – מר איזנפלד

בפני:

 


התובע

לוי הרמן צבי

בעניין:

 

ע"י ב"כ עו"ד אלונה שמקין

 


 

 

נ  ג  ד

 

 

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי

 

 

ע"י ב"כ עו"ד קריצמן

 

החלטה

              

1.      הוגשה תביעה להכרה באירוע שהתרחש ביום 25.6.06  בעבודתו של התובע, כאירוע חריג בעבודה.

 

2.         התובע יליד 1947, עבד כמנהל חשבונות בחברת "מאסטר שיווק וייעוץ בע"מ".

 

3.        לטענתו ביום 25.6.06 לקה באירוע  מוחי לאחר שפוטר מעבודתו, וזאת לאחר שעבד באותו מקום עבודה 20 שנים. 

 

4.         בעקבות האירוע המוחי, סובל התובע מפגיעה קשה ביכולת הדיבור שלו. 

 

4.     התובע הוכרז כחסוי על פי צו מינוי אפוטרופוס זמני לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות -1982.

בית המשפט מינה כאפוטרופא, באופן זמני, את רעייתו גב' שושנה לוי. 

 

5.         גב' לוי מסרה הודעה לחוקר המל"ל ביום 11.10.07. 

בהודעתה מסרה שהבינה מבעלה כי באותו יום שבו לקה באירוע מוחי, הוא  התווכח עם המעביד שלו מר איילון  בענייני עבודה. במהלך הוויכוח מר איילון הבהיר לתובע כי הפעם אין בכוונתו לסלוח לו על מחדליו בעבודה וכי בכוונתו לפטר אותו על  אתר לאחר שהוא יסיים להכין את המאזנים לשנת 2005 .

 

6.         גב' לוי הגישה  תצהיר לבית הדין. בתצהיר חזרה על האמור בהודעתה לחוקר וציינה כי מאז האירוע המוחי, היא מתקשרת עם בעלה באמצעות מחברת תקשורת , כתיבה חלקית, סימני ידיים וכן באמצעות שאלות וקבלת תגובות מצד התובע.

 

7.         עוד הצהירה שזמן מה לאחר שבעלה לקה באירוע המוחי, היא  שוחחה עם המעסיק מר איילון, שאישר באזניה כי התובע לקה באירוע המוחי, בעקבות פיטוריו.  

            כך נאמר בתצהיר:

   ".. אני אימתתי את הדברים עם צבי וממנו הבנתי כי באותו יום אכן היה ויכוח בינו לבין איילון כאשר איילון צעק עליו מאוד בגלל הדוחות שהיה צריך להגיש ולא הכין אותם וכי כעבור כמה זמן הוא נקרא אל החדר של המנהלים ושם הודיעו לו במפורש כי הוחלט לפטרו והוא יסיים את עבודתו מיד עם הגשת המאזן השנתי ואף ציינו בפניו כי יקבל את כל הזכויות שמגיעות לו".

 

 

8.         בעדותה סיפרה שכאשר מר איילון אמר לה שהוא יודע מדוע לקה התובע באירוע המוחי, היא פנתה לבעלה וממנו הבינה שהפיטורים היו באותו יום שבו קיבל את האירוע.

עם זאת, הודתה שמר איילון לא אמר לה שפיטר את בעלה ביום 25.6.06.

לדבריה באותו יום כאשר התובע יצא לעבודה הכול היה רגיל, לא היה שום לחץ, עצבנות, שום דבר חריג.

באשר לחשד למעילה בכספים מצד התובע, הסבירה שכשנה לפני האירוע, הפקידה פקידת הבנק בטעות צ'קים של החברה בחשבון הבנק הפרטי של התובע, זאת מאחר שגם חשבון החברה וגם חשבון הבנק הפרטי של התובע היו באותו סניף והתובע הפקידם יחדיו.

לדבריה, טעות זו התגלתה על ידי התובע  רק כחודש לפני האירוע המוחי שבו לקה, כאשר ערך את המאזנים השנתיים .

לדברי העדה, בעלי החברה הבינו שהדבר נעשה בתום לב ולא ייחסו לאירוע זה משמעות מיוחדת , מכיוון  שהיה להם אימון מלא ביושרו של התובע והם היו סמוכים ובטוחים שהתובע יחזיר את הכסף.

 

9.         במהלך עדותה, הגישה ב"כ הנתבע את מכתבו של ד"ר קוריצקי מומחה לנוירולוגיה מיום 17.6.07 (נ/1).

כך נכתב במכתב:

"האירוע המוחי קרה ב- 25.6.06 בזמן זה היה מר לוי נתון למתח קשה והיה נסער ביותר  כמה ימים לפני האירוע הופקד בחשבונו האישי בטעות, ולא על ידו, סכום כסף של מקום עבודתו והיה צורך  להוכיח שלא ידו במעל. זמן קצר לאחר מכן, לאחר ריב וצעקות פוטר מעבודתו אולם נאמר לו כי עליו לגמור את הכנת הדו"ח  הכספי ורק אחר כך לעזוב את עבודתו. מר לוי היה נסער ובמתח קשה עקב מצב זה  שכן חשב שלא הגיע לו להיות מפוטר. למעשה נשא את ההודעה על פיטוריו בתוכו וחשש לספר לאשתו. סמוך לאותו זמן הופיע האירוע המוחי".

 

10.       ב"כ הנתבע ניסתה לחקור את התובע.

החקירה נקטעה בעיצומה, משום הקושי הרב ביצירת תקשורת עם העד.

כך נכתב בהחלטתנו:

"בית הדין מתרשם שהתובע מבין את כל השאלות שהוא נשאל, אך למרבית הצער, הוא מסוגל לענות בכן או לא ועוד מספר תנועות שלצערנו הרב מאוד לא ניתן לפענח אותם ללא תיווך של רעייתו. לכן אין מנוס אלא להפסיק את החקירה נגדית.

כל צד יוכל להתייחס לנושא זה בסיכומים ותינתן החלטה בענין זה בפסק הדין".

 

לצערנו, לא ניתן  לתת משקל כלשהו לעדות התובע.

 

11.       לתמיכה בגרסת התובע, הוגש תצהיר של מר אריה עינב, מעסיק במשותף של התובע, ביחד עם מר איילון.

            בתצהירו טען מר עינב שאינו זוכר את התאריך המדויק שבו לקה התובע באירוע מוחי , אולם הוא זוכר כי זה היה היום האחרון לעבודתו.

כך תיאר מר עינב את אירועי היום האחרון לעבודתו של התובע:

 

   " 3. באותו יום בשעות הבוקר שמעתי ויכוח נוקב  הכולל צעקות רמות של איילון שמעי שהוא שותפי, על צבי. הצעקות היו בנוגע לחומר שהיה צריך להיות מוגש לרואה החשבון עבור המאזן השנתי. לאחר כדקה או שתיים נכנסתי לחדר של איילון שם התנהל הויכוח וביקשתי משניהם להירגע ולהוריד את הקול (מי שצעק היה איילון), לאחר מכן עזבתי את החדר.

 

   4. לאחר מספר דקות איילון התקשר אלי בטלפון הפנימי וביקש ממני כי מאחר ו"אין לו כוח יותר" שניפגש מייד עם צבי ונודיע לו על פיטוריו ואכן לאחר מספר דקות קראנו לצבי והודענו לו שאנו מבקשים כי יפסיק את עבודתו מיד עם סיום הגשת החומר למאזן השנתי . הודענו לו כי יקבל את כל מה שמגיע לו מבחינת זכויות כגון פיטורים.

 

5. צבי הנהן בראשו, היה נרגש מאוד החוויר ואפילו עיניו היו לחות. הוא לקח נשימה עמוקה, לא הוסיף שום מילה ועזב את החדר בראש מורכן".

 

12.       בעדותו אישר שלתובע ולשותף מר איילון היו הרבה ויכוחים, חלקם בצעקות.

בעדותו חזר על האמור בתצהיר, כי ביום עבודתו האחרון של התובע, היום שבו התובע לקה באירוע מוחי,  הוא קרא לתובע ביחד עם שותפו מר איילון, לשיחה אישית. בשיחה זו הודיעו שניהם לתובע כי לאחר שיסיים את המאזן, הוא לא ימשיך לעבוד בחברה וכי הוא מתבקש להעביר חפיפה למחליפו.

מר עינב עמד בחקירתו על כך שהשיחה התרחשה ביום ראשון 25.6.06, שהיה היום האחרון לעבודתו של התובע.

 

13.       באשר לטענת הנתבע כי התובע ידע שיש כוונה לפטר אותו זמן רב לפני יום  25.6.06 , העיד מר עינב שאכן הוא ושותפו דיברו מספר פעמים עם התובע על הפסקת עבודתו, אולם כל פעם הדבר נדחה והתובע עצמו לא לקח את הדברים ברצינות.

לדברי העד, ביום 25.6.06 הדברים היו שונים שכן הפעם נאמר לתובע תוך כעס, בצורה הברורה ביותר שאינה משתמעת לשני פנים, שכאשר יסיים את  המאזן, תבוא עובדת חדשה שתחליף אותו ועליו לערוך לה חפיפה.

 

14.       ב"כ הנתבע הגישה את הודעתו של מר שימעי  איילון,  מעסיקו השני של התובע (נ/2).

בהודעה טען מר איילון  שפיטוריו של התובע עמדו ברקע כבר תקופה ארוכה וכי לא זכור לו משהו חריג ביום שהתובע לקה באירוע המוחי.

כך נכתב:

"כל הזמן עוד הרבה לפני שצבי פוטר סיכמנו כי ברגע שהוא יסיים את המאזן השנתי שהוטל עליו לעשות והוא התעכב איתו והיו לי איתו הרבה ויכוחים וצעקות בנושא, הוא יסיים את תפקידו ונקלוט מישהו חדש שיעשה איתו חפיפה". ההבדל היחיד שאני חושב עליו שקרה אולי זה שביום האירוע המוחי שקיבל צבי כשהיה בדרכו מהבנק בהתאם לעבודתו, הייתה כנראה העובדה שהוא הפנים את סיום עבודתו בחברה, כי לא זכור לי משהו חריג למעט העובדה שנהייתי יותר ויותר רציני בכוונה לסיים את עבודתו במקום"

 

 

15.       מר איילון זומן לעדות מטעם המל"ל.

            התרשמנו מעדותו שאינו מוכן להודות בקיומו של אירוע מיוחד כשלהו ביום האחרון לעבודת התובע.

            יחד עם זאת, מהשאלות שנשאל ומהתשובות שמסר, התרשמנו שהוא מבקש למעשה להסתיר את שארע ביום האחרון לעבודה.

            נבהיר דברינו.

בחקירתו הודה שבאחד המקרים, על מנת לתת גושפנקה רשמית לפיטורים, הוא זימן את התובע לחדר של שותפו והודיע לו באופן רשמי שלאחר שהוא יסיים לערוך את המאזן לשנת 2005, הוא יבצע חפיפה למנהלת החשבונות החדשה, ובכך תסתיים עבודתו.

בתשובה לשאלה מתי נערכה שיחה זו, השיב שהשיחה נערכה באחת הפעמים שהוא התפרץ על התובע, אך לטענתו - שאינו זוכר האם זה היה באותו יום של האירוע המוחי או ביום אחר. 

בהמשך עדותו טען שהדבר היה ביום חמישי, שלושה ימים קודם לכן.

ואולם, בסופו של דבר העד אישר שבסיום תקופת העבודה של התובע: "צעקתי עליו וצרחתי והשתוללתי".

כמו כן הודה בפני החוקר שהיו אלה "ימים קשים".

לדבריו:

"... כי בתקופה האחרונה , המועד היה קריטי לענין המאזן. עד סוף יוני היינו חייבים על פי חוק להגיש מאזן והעסק נמשך ואני איבדתי את הסבלנות. ככל שזה הגיע ועברנו את היום, אז אתה לוחץ ולוחץ".

 

16.       עוד אישר מר איילון בעדותו שהוא ושותפו איימו לפטר את התובע עשרות פעמים ואולם התובע לא לקח את איומיהם ברצינות.

            מכאן תימוכין לגירסת שותפו ולפיה רק ביום האחרון לעבודה, הבין התובע שפיטוריו הם עובדה מוגמרת ולא בדיחה כפי שהיה בעבר.

 

17.       הצדדים הגישו סיכומים.

לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר שבתיק, מצאנו שהוכח קיומו של ארוע חריג ביום 25/6/06.

 

18.       לצערנו, לא ניתן ללמוד מדברי התובע על הארועים בעבודה ביום 25.6.06.

 

19.       באשר לעדות אשתו, זו העידה שלא ידעה כלל על אירועי אותו יום עד שדיברה עם מר איילון, שאמר לה שהתובע קיבל ארוע מוחי כתגובה לפיטוריו. 

בפנינו טענה שהארוע שגרם לסערת הרגשות שהביאה לארוע המוחי, היה פיטוריו של התובע באותו בקר.

מאידך, כאשר היתה אצל הרופא דר' קוריצקי, כשנה קודם להגשת התביעה, סיפרה לרופא על מצב מתמשך של לחץ, בעקבות הפקדת כסף של החברה בחשבונו, בטעות, והצורך להוכיח שידו לא היתה במעל. אשת התובע ייחסה את מצבו הנסער לארוע זה.

 

20.       כפי שהתרשמנו ממצבו של התובע, התקשורת איתו נעשית ביוזמת הדובר, כאשר הוא משיב בתנועות של "כן" ו"לא" ובתנועות ידיים שקשה להבין את פשרן.

הובהר שאשת התובע לא שמעה ממנו ישירות את פרטי הארועים לאשורם.

            לפיכך, לא ניתן להסתמך אף על עדותה באשר לאירועים שארעו ביום שבו לקה התובע באירוע המוחי.

 

21.       נבחן את עדותם של מנהלי החברה שבה התובע עבד, שלפי הנטען הם אלו שפיטרו אותו, ביום 25.6.06.

 

22.       מר עינב העיד בצורה ברורה וחד משמעית כי הוא זוכר שביום עבודתו האחרון של התובע בחברה, זימנו הוא ומר איילון שותפו, את התובע לחדרם והודיעו לו כי בכוונתם לפטרו, וכי הפעם  - בניגוד לפעמים אחרות שבהם הם הודיעו לו על רצונם לסיים את עבודתו -  הודיעו שהם נחושים בהחלטתם זו.

 

23.       עדותו של מר איילון לא סתרה דברים אילו.

מר איילון  העיד בדומה למר עינב, שהתובע נקרא לחדרם לשיחה. בשיחה זו הם הודיעו לו  כי בכוונם לפטרו והכל "בצעקות ובהשתוללות" כדברי מר איילון.

            מר איילון לא זכר מתי נערכה שיחה זו.

נוכח עובדה זו מחד ומאידך עדותו הנחרצת של מר עינב באשר למועד הארוע, יש לקבל את עדות מר עינב בנושא זה.

 

24.       מעדות שני מעסיקיו של התובע, עולה שבמשך תקופה ארוכה הם לא היו מרוצים מתפקודו ודיברו איתו על סיום עבודתו, אולם התובע לא לקח את דבריהם ברצינות.

שניהם מודים שבמועד כלשהו סמוך לקרות האוטם, וכדברי מר עינב ביום 25/6/06, הודיעו לו סופית שהוא מפוטר וכי תמצא לו מחליפה.

 

25.       סיכום חומר הראיות מעלה שהוכח בעדותו של מר עינב ובתמיכת עדותו של מר איילון, כי ביום האחרון לעבודתו של התובע, היום שבו לקה באירוע המוחי, ארע אירוע חריג בעבודתו, והוא פיטוריו מהעבודה, תוך צעקות וצרחות של מעסיקו מר איילון.

 

26.       נוכח האמור, יש למנות מומחה בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרחשויות החריגות בעבודה לבין המחלה ממנה סובל התובע.

 

27.       אלה העובדות שישלחו למומחה:

א.        התובע יליד 1947.

ב.         עבד כמנהל חשבונות בחברת מאסטר שיווק ייעוץ בע"מ.

ג.         ביום 25/6/06 זומן לשיחה עם שני מנהלי החברה. אחד המנהלים צעק וצרח על התובע בגין ליקויים שהתגלו בעבודתו על המאזן השנתי לשנת 2005.

ד.         בשיחה זו נאמר לתובע שהוא מפוטר וכי מדובר בהחלטה סופית. עוד נאמר שתובא מחליפה וכי על התובע יהיה ללמד אותה את העבודה.

ה.        בתקופה שלפני הפיטורים, איימו מנהלי הנתבעת על התובע מספר פעמים בפיטורים והעלו טענות על תפקודו בעבודה, אך בכל הפעמים התובע התייחס לכך בצחוק ולא לקח זאת ברצינות.

ו.         השיחה ביום 25/6/06 היתה שונה במובן זה שהובהר בה חד משמעית שהפיטורים הם סופיים, זאת תוך צעקות וצרחות.

ז.         ביום 25/6/06 אושפז התובע בבית חולים ואובחן כלוקה באירוע מוחי, כמתואר במסמכים הרפואיים.

 

28.       בתיק הרפואי יש מסמכים מבי"ח שיבא.

            ככל שנדרשים מסמכים רפואיים נוספים, על המל"ל לזמנם.

 

29.       התיק יובא לעיוננו ביום 10/9/09.

            בהתאם למצוי בתיק ימונה מומחה רפואי.

 

ניתנה היום כ"א באב, תשס"ט (11 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים

 





_________________

__________________

________________

יהלום הדס, שופטת

נ.צ.מ. – מר איזנפלד

נ.צ.ע. – גב' שור

 

 

תשובה חן-קלדנית.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/064AE52C762F38F442257623003472FC/$FILE/361EDF7AF5B3CDC1422575FC004A3484.html
תאריך: 
31/08/09
Case ID: 
3543_8
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : יהלום הדס
יהלום הדס
עורכי דין : אלונה קריצמן
אלונה
קריצמן
Powered by Drupal, an open source content management system