בהירי נ. הועדה המקומית לתכנון


 

   

בתי המשפט

עת"מ 1896/07

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

עת"מ 2110/07

02/09/2009

תאריך:

כב' השופטת גדות שרה

בפני:

 

 







1. בהירי בת עמי

2. חנוך יהודית

3. חנוך אורי

4. שלמה זבידה אחזקות בע"מ

5. אחים עזורי חברה קבלנית לבנין ופיתוח בע"מ

בעניין:

העותרים בעת"מ 1896/07

וינברג משה

ע"י ב"כ עו"ד


 

1. בנימין רזניק בע"מ

2. ב.ד.ס שותפות לבניה

 

העותרים בעת"מ 2110/07

בלושטיין

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב – יפו


 

ניר מועלם, השירות המשפטי עיריית ת"א

ע"י ב"כ עו"ד


 

2. אנרג'י מרקס בע"מ

3. בר-נר אריה אורי

4. גוזלן דוד


 

עו"ד צילקר עופר

ע"י ב"כ עו"ד


 

5. ועדת הערר מחוז תל אביב


 

מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

ע"י ב"כ עו"ד


 

6. ח.מ.ש.ק נכסים והשקעות בע"מ

המשיבים

ארנון גרפי

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

פסק דין

 

בעתירות המאוחדות שבפניי מתבקש בית המשפט להורות כי החלטת הועדה המקומית מיום 15.3.07, ליתן היתר בניה למשיבים 2-4, להקמת תחנת תדלוק ברחוב שונצינו 5 תל אביב, חלקה 339 בגוש 7107, נעשתה שלא כדין ולפיכך בטלה.

 

עובדות

1.         ביום 10.1.06 הגישו המשיבים 2-4 בקשה להיתר להקמת תחנת תדלוק.

 

2.         ביום 7.5.07 ניתן למשיבים 2-4 היתר על פי בקשתם (נספח א' לעת"מ 1896/07).

            החלטה זו היא נשוא העתירות שבפנינו.

 

3.         ביום 11.4.07 העבירו המשיבים 2-4 את זכויותיהם במקרקעין למשיבה 6.

 

4.         ביום 1.8.07 הוגשה עת"מ 1896/07.

            העותרים מס' 1-3 הינם חלק מהבעלים של הנכס הידוע כחלקות 77, 81-82, בגוש 7107, ברחוב שונצינו 4-6 תל אביב.

עותר מס' 4 הינו הבעלים של חלקה 357 בגוש 7107, ברחוב שונצינו 3 תל אביב.

עותר מס' 5 הינו הבעלים של המקרקעין בחלקות 342 ו-368 ברחוב המסגר 52 ו-54 תל אביב.

            לטענת העותרים, היתר הבניה נשוא העתירה ניתן שלא כדין, בשל אי הפקדת תכנית מפורטת כנדרש.

 

5.         ביום 19.9.07 הוגשה עת"מ 2110/07.

            העותרת 1 היא הבעלים הרשום של הנכס בשונצינו 9 (חלקה 65 בגוש 7107) והעותרת 2 היא המורשית מטעם הבעלים לניהול הנכס.

            לטענת העותרות, התכניות החלות על המקרקעין נשוא העתירה אוסרות הקמת תחנת תדלוק.

כמו כן, טוענות העותרות, כי היתר הבניה נשוא העתירה ניתן שלא כדין בשל אי הפקדת תכנית מפורטת כנדרש על פי התכניות החלות על המקרקעין.

 

6.         ביום 10.10.07 אוחד הדיון בשתי העתירות.

 

דיון

7.         לטענת המשיבים, העתירות הוגשו בשיהוי, מאחר ולא הוגשו במסגרת 45 ימים מיום מתן היתר הבניה, כנדרש על פי תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

התקנה הנ"ל קובעת כדלקמן:

"תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם".

 

עת"מ 1896/07

8.         לטענת העותרים, נודע להם דבר הקמתה של תחנת הדלק רק בתאריך 19.6.07, או בסמוך לכך, לאור שלטים ופרסומים אשר ניצבו בחזית המקרקעין.

לאחר עיון במסמכי תיק הבניין הופתעו העותרים לגלות, כך לטענתם, על מתן היתר הבניה נשוא העתירה (סעיפים 3, 5 לעתירה, אשר נתמכו בתצהיר מטעם העותרים).

 

9.         המשיבים טוענים, כי כבר מחודש מאי 2007 יכלו העותרים, אשר נכסיהם מצויים בסמוך למקרקעין, ללמוד על הקמתה של תחנת הדלק, מאחר והחלו פעולות בנית התחנה.

ר' בעניין זה, בין היתר, סעיף 21 לתגובת משיבה 6:

"... אי אפשר היה להתעלם מעבודות הבניה שהחלו במקרקעין כבר בחודש מאי השנה – בנייה והקמה של תחנת דלק מצריכה עבודה באמצעות מכשירים מיוחדים, כלי עבודה, מנופים, כלי תחבורה, משאיות, טרקטורים ועוד. קשה מאד שלא להבחין שלא (כך במקור – ש.ג) בהליך הקמה זה. כמו כן הוצבו במקרקעין שלטים מאירי עיניים לעניין הקמת תחנת תדלוק במקרקעין וכן פרטים על מבצעי העבודה, היזמים ושאר הגורמים המעורבים בפרויקט" (ההדגשה במקור – ש.ג).

 

            לאור האמור לעיל, ניתן לקבוע, במידה רבה של סבירות, כי העותרים ראו את עבודות הבניה והשלטים אשר הוצבו והוקמו בסמוך לנכסיהם, החל מחודש מאי 2007.

צודקים המשיבים 2-4 הטוענים, בסעיף 18 לתגובתם, כי "כבר מחודש מאי 2007 יכול כל עובר אורח במקום ללמוד על הקמת תחנת תדלוק במקרקעין" (סעיף 17 לתגובת המשיבים).

 

10.       המשיבים מוסיפים, כי העותר מס' 4 הינו בעל זכויות במקרקעין הסמוכים למקרקעין נשוא העתירה וכי המשיבים התירו לו, ולמי מטעמו, לחנות במקרקעין, אשר היו פנויים עד לתחילת בנייתה של תחנת הדלק.

עם הגשת הבקשה להיתר, בינואר 2006, הודיעו המשיבים לעותר מס' 4 כי בכוונתם לבנות תחנת דלק במקרקעין, וכי הגישו לשם כך בקשה להיתר בניה.

עם קבלת היתר הבניה, ביום 7.5.07, או במועד סמוך לכך, הודיעו המשיבים לעותר מס' 4 כי קיבלו היתר בניה להקמת תחנת הדלק ובנסיבות אלה, עליו למצוא מקום חליפי לחניית רכבו.

            טענות אלה של המשיבים נתמכו בתצהיר מטעמם ולא נסתרו.

 

            כנגד טענתם הכללית של העותרים, לפיה נודע להם על הקמת תחנת הדלק רק ביום  19.6.07, עומדת גרסתם המפורטת של המשיבים, הנתמכת בתצהיר והמתייחסת למגעים של המשיבים עם עותר מס' 4, ולידיעתו המפורטת של עותר מס' 4 בעניין תחנת הדלק.

גרסה זו, כאמור, לא נסתרה, ומשם כך ניתן לקבוע כי עותר מס' 4 ידע כבר מינואר 2006 על הקמת תחנת הדלק.

 

11.       בסיכומי התשובה טוענים העותרים כי ידיעתו של עותר 4 על הקמתה של תחנת הדלק אינה משליכה על ידיעתם של שאר העותרים.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לקבל טענה זו.

כל העותרים הגישו ביחד את העתירה המנהלית והם מיוצגים על ידי אותו עורך דין.

משנסתרה טענתם הכללית, לפיה לא ידעו על הקמת תחנת הדלק אלא ביוני 2007, היה עליהם לטעון ולהוכיח כי גם אם עותר מס' 4 ידע על הקמת תחנת הדלק, הם לא ידעו על כך.

הטענה לידיעתו של עותר מס' 4 על הקמת תחנת הדלק מופיעה באופן ברור ומפורש בסעיפים 24-23 לתגובת משיבים 2-4, והיה על העותרים לטעון כנגד טענה זו באופן מפורט ומפורש ואף להוכיח את טענתם.

טענה כללית המופיעה בסיכומי התשובה לפיה "לא ברור מה הקשר... בין מה שידע העותר 4 לבין מה שידעו שאר העותרים..." (סעיף 12 לסיכומי התשובה),  איננה מהווה מענה ראוי לטענת הידיעה אותה טוענים המשיבים.

 

12.       לאור האמור לעיל, ניתן לקבוע כי עת"מ 1896/07, אשר הוגשה ביום 1.8.07, לוקה בשיהוי.

 

עת"מ 2110/07

13.       לטענת העותרות, דבר מתן ההיתר נשוא העתירה נודע להן רק באמצע חודש אוגוסט 2007 ולפיכך לא הוגשה העתירה בשיהוי.

            לטענתן, המקרקעין של העותרות אינם מאוכלסים והן אינן מצויות בו או בקרבתו, ורק במסגרת ביקור אקראי במקרקעין, הגובלים במקרקעין נשוא העתירה, התברר להן, במפתיע, כי החלו בביצוע עבודות במקרקעין.

            לטענת העותרות, ניסיונותיהן לצלם את תיק הבניין בעיריית תל אביב-יפו עלו בתוהו, לאור חופשה מרוכזת אליה יצאו עובדי העירייה, ולאחר מכן בשל עבודות שיפוץ שהתקיימו בבניין העירייה.

            רק ביום 10.9.07 עלה בידי העותרות, כך לטענתן, לעיין בתיק הבניין ולצלמו ורק אז התבררו להם הפגמים שנפלו במתן ההיתר (סעיפים 4-6 לעתירה, אשר נתמכים בתצהיר מטעמן של העותרות).

 

14.       לטענת המשיבים, טענת העותרות לפיה גילו אודות הקמתה של תחנת התדלוק רק באמצע אוגוסט 2007, אינה מתיישבת עם העובדה לפיה כבר מחודש מאי 2007 חלו פעולות בניית תחנת הדלק (סעיפים 29-30 לתגובת משיבים 2-4).

עוד טוענים המשיבים 2-4 כי העותרות נמנעו מלציין בפני בית המשפט מספר עובדות מהותיות מהן ניתן ללמוד כי ידעו אודות היתר הבניה, עובר לתאריך הנטען על ידן.

            כך, "העותרות לא ציינו בעתירתן דבר וחצי דבר, אודות היכרותן עם המשיבים ואף לא את העובדה, כי מזה כארבעה חודשים, הן מנהלות עם האחרונים מו"מ למכירתו של המגרש שבבעלותן, מו"מ אשר החל בינן, באמצעות מר דב דוניץ (מנהל העותרת 1 – ש.ג), לבין המשיבים, בסמוך לאחר הוצאת ההיתר".

            לטענת המשיבים 2-4, בתחילת חודש אוגוסט 2007, פנה אינג' בובליל למשיב 4 והציג עצמו כמי שעובד עבור מר דוניץ בקשר עם המגרש. אינג' בובליל ציין במפורש בפני המשיב 4 כי הוא פונה אליו לאחר שבתחילת חודש יולי 2007, הוא עיין בתיק הבניין של המקרקעין ונודע לו על היתר הבניה (סעיפים 20 ואילך לתגובה, הנתמכים בתצהיר משיב 3). 

           

במסגרת סיכומיהן, מודות העותרות כי התקיימו מפגשים בין הצדדים בקשר לרכישת המקרקעין שבבעלותן.

לטענתן, משיב 4 הוא שיזם את המו"מ, והוא לא יידע את העותרות כי הוא בעל זכויות במקרקעין נשוא העתירה וכי הוא ביקש וקיבל היתר בנייה להקמת תחנת דלק.

לפיכך, לטענתן, "עד למועד הגשת העתירה לא היה לעותרות מושג קלוש על כך שאותו מר גוזלן, שפנה אליהן בבקשה לרכוש את המגרש, הוא הוא בעל הזכויות במגרש הגובל" (ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

העותרות מוסיפות, כי ידיעתו של אינג' בובליל אינה ידיעתן, כי הוא אינו עובד או אורגן שלהן, ומדגישות כי גם המשיבות כלל אינן טוענות כי אינג' בובליל יידע את מר דוניץ אודות ההיתר כבר בתחילת יולי.

 

דין טענת העותרות להתקבל.

המשיבים טוענים כי אינג' בובליל מסר למשיב 4, מר גוזלן דוד, כי עיין בתיק הבניין של המקרקעין, ממנו נודע לו אודות היתר הבניה ועל כוונת המשיבים להקים תחנת תדלוק במקרקעין.

השיחה של אינג' בובליל היתה עם משיב 4 ואילו התצהיר התומך בתגובה ניתן ע"י משיב 3, ולא מצאתי כי יש בתצהיר אשר ניתן ע"י משיב 3, אשר לא עימו נערכה השיחה, כדי לבסס עובדות מהותיות אלה.

כשמצהיר מר אורי בר נר, כי האמור בסעיף 23 לתגובה ידוע לו באופן אישי, אין הדברים מדויקים מאחר, ועל פניו, נראה כי מדובר בעדות שמיעה.

ושוב – אם ביקשו המשיבים לדחות את העתירה מחמת שיהוי, היה עליהם לצרף תצהיר של האדם היודע, מידיעה ראשונה, את העובדות הרלבנטיות.

 

15.       עיון בתגובה מעיד כי, מעבר לאמור בסעיף 14 לעיל, המשיבים אינם טוענים כי סיפרו לעותרות על הקמת תחנת הדלק וכל שטוענים הם הוא על המו"מ שנערך בין העותרות למשיבים בעניין מכירת המגרש.

המשיבים לא הציגו ראייה טובה לפיה ידעו העותרים על הקמת תחנת הדלק, ואף לא הוכח כי אינג' בובליל, יידע את העותרות בעניין ההיתר.

            טענתן של העותרות לפיה אינן עושות שימוש בנכס גם היא לא נסתרה, ויש  בכך יש משום תמיכה בטענת העותרות.

 

16.       אשר על כן, הגעתי למסקנה כי לא הוכח שיהוי בהגשת עת"מ 2110/07.

 

מעשה עשוי

17.       לטענת המשיבים, דין העתירות להידחות מהטעם שעבודות הקמת התחנה החלו כבר במאי 2007, ולאור העובדה כי בשלב בו החל הדיון בעתירה היו עבודות הקמת תחנת הדלק כבר בשלבי סיום.

            דין טענה זו להתקבל.

בפרוטוקול הדיון מיום 24.10.07 בעת"מ 2110/07, בש"א 31631/07 (בפני כב' השופט ק. ורדי) טען ב"כ העותרות כי "בהתחשב בכך שבניית תחנת הדלק עומדת בפני סיום (כפי שעולה מהתמונות שהוצגו וצולמו היום), ובמידה והמשיבים יצהירו שהם לא יטענו כל טענה בנוגע לעתירה או לבקשה לצו ביניים, הנוגעת להמשך הבנייה החל מהיום ועד להכרעה בעתירה (טענה כמו מעשה עשוי), אנו מוכנים שהתיק ייקבע לדיון בעתירה בהקדם האפשרי וככל האפשר בטרם תושלם בניית תחנת הדלק (לפי דברי ב"כ המשיבה 7 – בניית תחנת הדלק אמורה להסתיים בעוד כחודשיים ימים)" (ההדגשות אינן במקור - ש.ג).

ב"כ משיבה 6, עו"ד גרפי, השיב כי "אני מסכים לכך ואנו לא נשתמש בעובדת הבנייה בחודשיים הקרובים לאיזשהו צורך משפטי בנוגע לעתירה או לבקשה".

 

בדיון בעתירות המאוחדות, ביום 27.2.08, טען עו"ד גרפי כי "הופענו אצל השופט ורדי כמה זמן לאחר הגשת העתירות וכולם הודו ש-80% מהעבודות התחילו" (עמ' 6 לפרוטוקול). 

איש מהצדדים לא חלק על דברים אלה.

 

18.       מהאמור לעיל עולה כי עבודות הקמת תחנת הדלק נמצאו לקראת סיום.

אי לכך, מדובר במעשה עשוי המהווה שיקול מכריע כנגד קבלת העתירות.

עבודות ההקמה של תחנת הדלק בוצעו על פי היתר, במועד הגשת העתירות הן עמדו בפני סיום וביטול ההיתר בשלב זה, כפי שמבקשים העותרים, סותר עובדה מוגמרת, יגרום נזק רב למשיבים ומאזן השיקולים מורה כנגד קבלת העתירות.

 

19.       לאור כל האמור לעיל העתירות נדחות.

העותרים, ביחד ולחוד, בכל עתירה, ישלמו לכל אחד מהמשיבים 1, 2-4 ו-6 (ח.מ.ש.ק) – לכל אחת מהקבוצות, שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ¤ + מע"מ.

(העותרים בעת"מ 1896/07 ישלמו סה"כ 45,000 ¤ + מע"מ, וכך ישלמו גם העותרים בעת"מ 2110/07).

 

20.       המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

 

ניתן היום י"ג באלול, תשס"ט (2 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

גדות שרה, שופטת

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/E2E4BA012F8ADB36422576250051ADB9/$FILE/457B9645FEE7FC1342257622004763DE.html
תאריך: 
02/09/09
Case ID: 
1896_7
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : גדות שרה
גדות שרה
עורכי דין : 1. בנימין רזניק בע"מ 2. 5. 6. ח.מ.ש.ק נכסים והשקעות בע"מ בעת"מ 1896/07 וינברג משה
1. בנימין רזניק בע"מ
2.
5.
6. ח.מ.ש.ק נכסים והשקעות בע"מ
בעת"מ 1896/07 וינברג משה
צילקר עופר
Powered by Drupal, an open source content management system