הרוש נ. עו"ד שורק אלדד


 

   

בתי המשפט






 

תק 000506/09

בית משפט לתביעות קטנות קרית גת


 

02/09/2009

תאריך:

סגנית הנשיא, כב' השופטת טלי חיימוביץ

בפני:

 

 














 

הרוש מישל

בעניין:

התובע


 


 


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 

1 . עו"ד שורק אלדד

2 . הפניקס חברה לביטוח בע"מ


 

הנתבעים


 


 


 


 


פסק דין

1.      התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום סך 9,622 ¤, בגין יתרת הפיצוי אשר נפסק לו בתובענה כנגד נתבעת 2, ולא הועבר לידיו על ידי נתבע 1.

 

העובדות

2.      נתבע 1  (להלן: "הנתבע"), עו"ד במקצועו, ייצג את התובע בתביעתו נגד נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), בגין תאונת עבודה שארעה לו. התובענה התבררה בתיק אזרחי 1706/03 בבית משפט השלום באשדוד, (להלן: "התובענה העיקרית").

 

3.      התובע זכה בתביעתו נגד הנתבעת. בפסק הדין מיום 24/12/06, נקבע כך:

"סה"כ ראשי הנזק לעיל 55,089 ¤. מסכום זה יש לנכות תגמולי המל"ל השווים להיום לסך של 36,717 ¤ (מעוגל כלפי מעלה).

הנתבעת תשלם לתובע סך של 18,372 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות...וכן שכ"ט עו"ד בסך של 13% מסכום הפיצוי לפני ניכוי המל"ל בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל."

 

4.      התובע טוען, כי הנתבע  לא העביר לו את מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין, והועבר לו על ידי הנתבעת. לטענת התובע, על הנתבע היה להפריש לעצמו רק 10% מפסיקת בית המשפט. בפועל קיבל הנתבע מהנתבעת 13%, והוסיף לעצמו כספים מקרן הפיצוי, בסכום כולל של 8,922 ¤.

 

5.      עילת התביעה כנגד הנתבעת מבוססת בין היתר על כך, שהנתבעת לא הסכימה לפרט בפני התובע איזה סכום העבירה עבורו לנתבע.

 

נתבע 1 טען בכתב ההגנה, כי שכר הטרחה נגזר מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ומההסכם בינו לבין התובע. בשלב מסויים של ההליך, לאחר שבית המשפט הציע הצעת פשרה, והתובע סרב לה, בניגוד לעמדתו, התקשרו התובע והנתבע בהסכם לעדכון שכר הטרחה. על פי ההסכם שהעתקו צורף לכתב ההגנה, במידה והסכום שיפסק יהיה נמוך מהצעת בית המשפט, ישא התובע בשכ"ט הנתבע, בגובה 13% מהצעת בית המשפט.

 

על כן, טוען הנתבע, חישב את שכר הטרחה בגובה 13% מסכום הפשרה המוצעת, וסכום זה, בצרוף 500 ¤ הוצאות העד, הפריש לעצמו מהכספים שהעבירה אליו הנתבעת.

 

8.      הנתבעת העבירה לו שיק בסך של 22,330 ¤ במקום 28,132 ש"ח, ולכן, לאחר הקיזוז העביר הנתבע לתובע סכום של 12,907 ¤. הנתבע טען כי פנה לנתבעת, על מנת שתשלים את יתרת החוב בסך של 5,802 ¤.

 

9.      עוד טען הנתבע, כי הוא ייצג את התובע גם במסגרת ההליך במוסד לביטוח לאומי, בגינו לא נגבה שכר טרחה נפרד.

 

10.  הנתבעת טענה כי יש לדחות את התובענה נגדה בהעדר יריבות. בנוסף הודתה, כי אכן נפלה טעות בחישוב הסכום שהועבר לנתבע עבור התובע, ומיד עם קבלת דרישתו של הנתבע לתשלום היתרה, עשתה זאת.

 

דיון

אומר מיד, כי תיק זה הוא דוגמא מובהקת לסכסוך מיותר, הן משפטי והן אישי, שיכול היה להמנע אילו היה הנתבע נוקט גישה שונה.

 

תחילתו של הסכסוך בטעות בתום לב של הנתבעת, אשר חישבה את שכר הטרחה באחוזים מפסק הדין, לאחר קיזוז תשלומי המל"ל, כפי שנהוג, ולא באחוזים לפני הקיזוז, כפי שהורתה השופטת באופן מיוחד באותו הליך.

 

המשכו בחוסר תשומת לב של הנתבע, אשר מיהר וקיזז לעצמו את שכר הטרחה שסבר בטעות  כי מגיע לו בגין ההליך, העביר לתובע את היתרה, למרות שהיתה נמוכה בכ-6,000 ¤ מהסכום שנפסק לתובע בפסק הדין, ולא טרח לבדוק את מקור הטעות. גם בהמשך, כאשר התובע הלין על כך שקיבל פחות ממה שהגיע לו, סילק אותו הנתבע ממשרדו.

 

רק כאשר הגיש התובע את תביעתו, טרח הנתבע ובדק את התיק, ורק אז, בחודש 7/08 שלח לנתבעת מכתב, והיא מיד העבירה לידיו את היתרה.

 

פעולה זו בדיוק היה על הנתבע לבצע מיד עם משלוח השיק הראשון, ובודאי לאחר שהתובע העיר לו על כך.

 

גם אם סבר הנתבע כי מגיע לו שכר טרחה באחוזים מגובה הפשרה המוצעת, היה עליו לערוך את החישוב, ולבדוק מדוע הסכום שקיבל התובע בסופו של דבר רחוק כל כך ממה שנפסק לו בפועל, לאחר שההפרש בין הצעת בית המשפט, לפסק הדין הסופי היה פחות מ-5,000 ¤.

 

בסוגריים אעיר, כי דרישתו של הנתבע לקבל 13% מהצעת בית המשפט בפשרה, עומדת בניגוד לחוק הפיצויים, שכן אילו היה התובע מסכים לפשרה, לא היה הנתבע מקבל שכר טרחה בגובה 13% מסכום הצעת הפשרה, אלא רק 11%. לפיכך, דרישתו של הנתבע בהסכם שכר הטרחה, לסכום שממילא לא היה זוכה לו בהליך הפשרה, אינה ברורה, ולכל היותר יכול היה הנתבע להעמיד את הסכום על 11% מסכום הצעת הפשרה.

 

במהלך הדיון שהתקיים בפני, הסכים הנתבע, כי יש לחשב את שכר הטרחה לפי פסק הדין ולא לפי הסכום שהוצע בפשרה.

 

אני דוחה את טענת הנתבע, לפיה שכר הטרחה כולל גם את הטיפול בתיק המל"ל, שכן בחשבונית שהוא הוציא אין אינדיקציה לכך. גם לגופו של עניין, יש לזכור כי בית המשפט בתובענה העיקרית, הביא בחשבון את פעולותיו של הנתבע מול המל"ל, ולכן גזר את שכר הטרחה כנגזרת של הפיצוי הכולל, ולא לאחר ניכוי תגמולי המל"ל.

 

20.  אשר לנתבעת, היא אינה מכחישה כי הועבר סכום שגוי לנתבע עבור התובע, ומיד כאשר הועמדה על טעותה, תיקנה אותה והעבירה לנתבע שיק על סך של 5,802 ¤, להשלמת החוב. בנוסף, טענתה המשפטית של הנתבעת, להעדר עילה כנגדה, מוצדקת, שכן העילה מוצתה בתובענה העיקרית, ותרופתו של התובע היתה במסגרת הליכי הוצל"פ.

 

בנסיבות אלה אני מקבלת את התובענה כנגד הנתבע, ודוחה אותה כנגד הנתבעת. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את יתרת חובו, בסך 6,991 ¤, שהינו הסך של  5,802 ¤ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.1.07 (מועד בו העבירה הנתבעת לידיו את הסכום השגוי), ועד היום.

 

כן ישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 700 ¤ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל, וכן בהוצאות הנתבעת בסך 500 ¤ בצרוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום י"ג באלול, תשס"ט (2 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

טלי חיימוביץ, שופטת 

         סגנית נשיא

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/FCC66697F981F8A04225762500515477/$FILE/BCDC419567FB658D422575F3003CF7EC.html
תאריך: 
02/09/09
Case ID: 
506_9
Case type: 
תק
סיווגים
שופטים : טלי חיימוביץ
טלי חיימוביץ
עורכי דין : שורק אלדד
שורק אלדד
Powered by Drupal, an open source content management system