אביעד נ. אולמי נ. מלכה


 

   

בתי המשפט






 

הפ 000692/08

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו


 

09/09/2009

תאריך:

כב' השופטת רות רונן

בפני:

 

 











 

יעקב אביעד

בעניין:

המבקש

עו"ד אביעד יעקב

ע"י ב"כ


 


 

 

נ  ג  ד


 

 

 

 

 

 

המשיבים

1 . אולמי נ. מלכה בע"מ

2 . פורטל יוסף

ע"י ב"כ עו"ד אמיתי אביעד

3 . בנק דיסקונט לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חסין

4 . בנק הפועלים לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מרג'יה


 


 


פסק דין

 

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לתגמולי ביטוח להם זכאית המשיבה 1 (להלן: "החברה") מחברת כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), בגין שרפה שהתרחשה ביום 26.7.97.

המבקש עותר כי בית המשפט יתן לו הוראות, ויקבע לאיזה מבין המשיבים יש שעבוד תקף על תגמולי הביטוח של החברה.

 

ביום 3.6.99 המחתה החברה את זכותה לקבל תגמולי ביטוח לזכות המשיב 2 (להלן: "פורטל"). פורטל שעבד את זכויותיו מכוח ההמחאה ביום 16.2.00, לזכות המשיב 4 (להלן: "בנק הפועלים").

ביום 26.1.00, שעבדה החברה את זכותה לקבל תקבולי ביטוח לזכות בנק הפועלים.

 

המשיב 3 (להלן: "בנק דיסקונט"), טען כי הפוליסה שועבדה לזכותו עוד ביום 1.8.94, והשעבוד נרשם בכול שנה לאחר מכן, גם בפוליסות המחודשות, לרבות בפוליסה שהיתה קיימת במועד השרפה.

בנק דיסקונט טען כי לא היתה לו חובה לרשום את השעבוד ברשם החברות כדי שהוא יהיה תקף כלפי נושיה של החברה. לטענתו, כך עולה מפסיקה של בית משפט השלום, לפיה אין חובה לרשום פוליסות ביטוח אצל הרשם משום שהן אינן נרשמות בספרי החברה לפני שנוצרה תביעה להפסד. לגישתו של בנק דיסקונט, פוליסת ביטוח ששועבדה לפני קרות מקרה הביטוח, איננה בגדר "חוב לקוחות" לפי ס' 178 (א)(4) לפקודת החברות, ולכן השעבוד תקף כלפי צדדים שלישיים אף אם הוא לא נרשם ברשם החברות.

 

עוד טען בנק דיסקונט כי המשיבים חסרי תום לב שכן במועד בו נרשמו המחאת הזכות ו/או השעבוד הספציפי על כספי הפיצוי מכוח הפוליסה, היה רשום שעבוד צף עם הגבלה לטובת בנק דיסקונט, ולכן היה עליהם לקבל את הסכמתו של בנק דיסקונט לרישום המחאת הזכות או השעבוד הספציפי. עוד נטען כי המשיבים לא בדקו את פוליסת הביטוח עבור לרישום הזכויות שלהם, ולו היו עושים כן, היו מגלים כי הזכויות על פי הפוליסה משועבדות בשעבוד ספציפי.

 

בסיכומים מטעמו, הפנה המבקש לס' 178 לפקודת החברות נוסח חדש, תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") . הוא טען כי הסעיף קובע אילו שעבודים טעונים רישום. לטענתו, על פי ההלכה הפסוקה ודעות המלומדים, יש לרשום שעבוד על תקבולי ביטוח בגין פוליסה.

 

ביחס לטענות בנק דיסקונט לגבי השעבוד הצף, טען המבקש כי הוא מתנגד להרחבת חזית. עוד נטען כי השעבוד הצף לזכות בנק דיסקונט - בוטל, וכי טענתו של בנק דיסקונט לפיה מסמך ביטול השעבוד הצף הוא מזויף, לא הועלתה על ידי בנק דיסקונט בתגובה. בנק דוסקונט אף לא העלה בתגובה את הטענה לפיה יש לו שעבוד צף עם הגבלה. מסמכי השעבוד לא צורפו לתגובה, וענין זה עלה רק בדיון האחרון שהתקיים בפני בית המשפט.

 

בא כוחו של פורטל טען כי בנק דיסקונט לא צירף תצהיר לתגובתו. עוד נטען על ידיו כי במועד הוצאת מסמך השעבוד הצף, לא היה חוב לבנק דיסקונט, ואף מטעם זה פקע השעבוד.

 

ב"כ בנק הפועלים התייחס לטענות בנק דיסקונט לגבי השעבוד הצף שנרשם לזכותו. הוא טען כי מאחר שבנק דיסקונט אינו טוען כי מסמך ביטול השעבוד הצף שנרשם לזכותו הוא מזויף, הרי שהשעבוד לזכות בנק הפועלים גובר.

 

דיון

אני סבורה כי אין לקבל את טענותיו של בנק דיסקונט.

 

באשר לטענות המתייחסות לשעבוד הצף, הרי טענות אלה לא נטענו בתגובת הבנק לבקשה, ולכן הן מהוות הרחבת חזית. בתגובת הבנק להמרצת הפתיחה, התייחס ב"כ הבנק רק לשעבוד הספציפי, מיום 1.8.94, וטען רק כי "מאחר ולפוליסת הביטוח שעבוד לטובת בנק דיסקונט גובר בנק דיסקונט על הזכויות הנטענות ע"י המשיבים אשר נוצרו כאמור בהמרצת הפתיחה לאחר שעבוד הפוליסה".

בנוסף, בנק דיסקונט לא צירף תצהיר לתגובתו, ולכן לא נסתרה הטענה לפיה השעבוד הצף בוטל או כי הוא פקע משום שלא היה קיים חוב של החברה לבנק ביום הטלת השעבוד. בהעדר תצהיר – אין מקום גם לקבל את טענתו של בנק דיסקונט לפיה מסמך ביטול השעבוד הצף הוא מזויף. 

 

גם הטענה ביחס למגבלה בעשעבוד הצף היא טענה חדשה המהווה הרחבת חזית, ואין לקבלה מטעם זה. הטענה אף לא הוכחה.

 

החובה לרשום שעבוד על פוליסת ביטוח טרם קרות מקרה הביטוח

המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתייחסת לשאלת פרשנותו של ס' 178 לפקודת החברות, ולשאלה האם כדי שלשעבוד על תגמולי פוליסת ביטוח יהיה תוקף כלפי צדדים שלישיים, חובה לרשום את השעבוד ברשם החברות. אני סבורה כי בשאלה זו הדין עם המשיבים.

 

ס' 178 לפקודת החברות קובע:

"(א) שעבוד מן המנויים להלן, שיצרה חברה רשומה בישראל, יהיה בטל כלפי המפרק וכל נושה של החברה, במידה שהוא מטיל ערובה על נכסיה או מפעלה, זולת אם פרטי השעבוד שנקבעו והמסמך היוצר אותו או מעיד עליו, אם היה מסמך כזה, נמסרו לרשם או נתקבלו אצלו, בדרך ובמועד האמורים בסעיף 179, לשם רישום כנדרש לפי פקודה זו; ואלה השעבודים:

(1)             שעבוד בערובה לאיגרות חוב, לרבות שעבוד צף אושעבוד של הון מניות שלא נדרש תשלומו, של דרישות תשלום שטרם נפרעו ושל מוניטין;

(2)                    שעבוד נכס מקרקעין בכל מקום שהוא, או ענין בנכס כאמור;

(3)              שעבוד נכס מיטלטלין, כשאין הנכס מוחזק בידי הנושה;

(4)              שעבוד חובות לקוחות;

(5)              שעבוד אניות או חלקים בהן;

(6)           שעבוד פטנטים, רשיונות לפי פטנטים, סימני מסחר או זכויות יוצרים.

(ב) ניתן לחברה מסמך סחיר כערובה לחובות לקוחות, והחברה הפקידה אותו כערובה לקבלת הלוואה, לא יראו את ההפקדה כשעבוד חובות לקוחות לענין סעיף זה.

(ג) היה שעבוד בטל כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי לפגוע בחוזה או בהתחייבות   להחזיר את הכסף המובטח בשעבוד, ופרעון כסף זה יחול מיד".

 

המלומד פרופ' לרנר התייחס בספרו "שעבוד נכסי חברה" לשאלה האם פוליסות ביטוח של חברה ששועבדו להבטחת חובותיה, טעונות רישום ברשם החברות. לדבריו, בניגוד למצב באנגליה שם "רשימת השעבודים היא רשימה סגורה, ועסקאות שאינן נכללות בה פטורות מעולו של הרישום. העסקאות העיקריות הפטורות מרישום הן: שעבוד מניות לאגרות חוב, חשבונות בנק ופוליסות ביטוח" (ר' עמ' 287) – הרי המצב בישראל שונה. בישראל, "לא הוציאה הפסיקה... נכס כלשהו מכלל הנכסים הטעונים רישום".

 

חובת רישום זכויות על פי פוליסת ביטוח קיימת כאשר אדם פרטי משעבד את זכויותיו – ועל כך לא חולק גם ב"כ בנק דיסקונט (ר' האמור בס' 4 לסיכומים, שם מאבחן ב"כ בנק דיסקונט פס"ד של בימ"ש השלום המתייחס למשכון של אדם פרטי, שעליו חלות הוראות חוק המשכון). ואכן, חוק המשכון קובע בס' 4 (3) בו כי תוקפו של משכון כלפי נושים אחרים יהיה (אם לא מדובר משכון מופקד), עם רישום המשכון.

 

המלומד פרופ' לרנר מתייחס לשני החיקוקים – חוק המשכון ופקודת החברות, וקובע כי אין מקום להבחנה ביניהם. לגישתו:

"לאור פרשנותו הרחבה של סעיף 178, אין נפקות מעשית בין דרכי הניסוח השונים של חוק המשכון ושל פקודת החברות. במצב זה אין הצדקה לשימור ההבדל הניסוחי בין שני החיקוקים. השאלה המהותית העיקרית היא אם אכן יש להחיל את דרישות הרישום בכול מקרה של שעבוד נכס כערובה לחיוב או שיש לפטור מקרים חריגים מדרישה זו. אם נבחר בחלופה הראשונה, דומה שיש להעדיף את הניסוח הכוללני של חוק המשכון".

 

הוא מסכם ואומר כי "בשאלה העקרונית מסתמנת גישה שונה של הדין בישראל והדין האנגלי והאמריקני. כלל השעבודים בישראל למעט משכון מופקד טעונים רישום, ואילו באנגליה ובארצות הברית, מכיר המחוקק בחריגים שונים" (ר' שם, עמ' 288-289).

אני סבורה כי מסקנה זו משקפת גם את הדין הרצוי. כידוע, נועד רישום השעבודים של חברה ברשם החברות, כדי ליידע נושים אחרים של החברה בדבר השעבודים הקיימים של החברה, על מנת שנושים אלה יוכלו להביא שעבודים אלה בחשבון בעת מתן אשראי לחברה כנגד ביטחונות. בהקשר זה אין מקום לטעמי להבחין בין שעבוד של פוליסת ביטוח של חברה – לבין שעבוד של נכס או זכות אחרים.

 

לטעמי, אין גם מקום להבחנה בין שעבוד של פוליסת ביטוח כאשר מקרה הביטוח כבר קרה, לבין שעבודה בטרם קרות מקרה הביטוח. המקרה דנן יוכיח כי חשוב לנושים עתידיים של חברה לדעת אם החברה שעבדה את פוליסת הביטוח שלה – אף בטרם קרה מקרה הביטוח. במועד זה זכותה של החברה היא אמנם זכות מותנית, אולם גם לזכות כזו יש ערך ומשמעות, וניתן לשעבד אותה. לכן, כדי שלא יקרה מצב של שעבוד של אותה זכות למספר נושים שונים, יש לרשום שעבוד גם על זכות מגובשת – אם כי מותנית, כדי שנושים מאוחרים יותר ידעו אודותיו.

 

הפרשנות האמורה אף מביאה להרמוניה בין המצב בו אדם פרטי משעבד זכויותיו על פי פוליסת ביטוח, לבין מצב בו השעבוד נעשה על ידי חברה. אינני סבורה כי רצוי שיהיה הבדל בין שני המקרים.

 

ב"כ בנק דיסקונט הפנה לספרו של המלומד פלמן דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה, (מהד'4 1994, ה' בר מור עורכת) בעמ' 962, ולאיזכור של האמור בספר זה בפסק דינו של בימ"ש השלום בת"א בת. א. 101955/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. קלינטון אלקטרוניקה בע"מ. באותו ענין הסתמך בית משפט השלום (כב' השופט יפרח), על דבריו של המלומד פלמן, לפיהם "רישום השעבוד כחוב לקוחות הוגדר כנחוץ רק אם החוב התגבש כחוב לקוחות ביום רישום השעבוד". ב"כ בנק דיסקונט טוען כי מהאמור בספרו של המלומד פלמן ופסק הדין הנ"ל עולה כי חובת רישום הפוליסה קיימת רק כשהחוב התגבש, קרי לאחר קרות מקרה הביטוח.

 

ואולם, המלומד פלמן סבור כי אף שחברת ביטוח איננה "לקוח" של המבוטח במובן הרגיל של המונח, אין לשעות למונח "לקוח" במובנו היומיומי הרגיל. מאחר שכך, הרי אם אליבא דכולי עלמא חוב של חברת ביטוח הוא "חוב לקוחות" בהתאם לס' 178 (א)(4) לפקודת החברות, הרי שאין מקום לטעמי להבחין בין "חוב" זה כאשר הוא מותנה (בכך שיקרה מקרה הביטוח), לבין חוב כזה כאשר הוא כבר איננו מותנה (היינו – לאחר שמקרה הביטוח כבר התרחש). 

 

מאחר שאני סבורה כי היה מקום לרשום את השעבוד על הפוליסה ברשם החברות – אינני סבורה כי יש מקום לקבוע כי על המשיבים היתה חובה לבחון את הפוליסה עצמה בטרם מתן אשראי לחברה ושעבוד הפוליסה. העובדה כי בנק דיסקונט טוען כי היה מקום שהמשיבים יבחנו את הוראות הפוליסה – מעידה כפי שהובהר לעיל על החשיבות שיש ברישום השעבוד על הפוליסה ברשם החברות, כדי שהמלווים העתידיים לא יצטרכו לפנות לפוליסה עצמה, וכדי שידעו האם היא משועבדת לנושה אחר אם לאו.

 

לכן, אני סבורה כי לשעבוד הפוליסה לזכות בנק דיסקונט, אין תוקף כלפי נושים אחרים של החברה  משום ששעבוד זה לא נרשם ברשם החברות. זכויותיו של בנק הפועלים גוברות אם כן על פני אלה של בנק דיסקונט, ואני מורה למבקש להעביר את תגמולי הביטוח המוחזקים בידיו לידי בנק דיסקונט.

 

אני מחייבת את בנק דיסקונט לשאת בהוצאות המבקש, בהוצאות המשיבים 2 ו-4 בסך 3,000 ¤ + מע"מ כל אחד.

 

היום 9.9.2009 בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

 

__________

ר. רונן, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C9ED2D9CCEC4F4594225762C0040DBFA/$FILE/826CA8980C1A0C4C4225762C002B4806.html
תאריך: 
09/09/09
Case ID: 
692_8
Case type: 
הפ
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : ר. רונן
ר. רונן
עורכי דין : אביעד יעקב אמיתי חסין מרג'יה
אביעד יעקב
אמיתי
חסין
מרג'יה
Powered by Drupal, an open source content management system