פסק דין

1.         המערער מערער על החלטת ועדה רפואית עליונה מיום 15.3.09, אשר החליטה כי 50 אחוז מהנכות בגין דלקת הפרקים הפסוריאטית, ממנה סובל המערער, נובעת מנכותו המוכרת (ספחת). הואיל ודלקת הפרקים מגבילה את המערער בצורה ניכרת בתנועות, נכותו הכוללת בגינה היא בשיעור של  30 אחוז, ולנוכח קביעתה הנ"ל של הוועדה, 15 אחוז מתוך הנכות האמורה מיוחסים לשירות. בנוסף, נקבעה למערער נכות בשיעור 5 אחוז בגין ספחת בצורה קלה. לטענת המערער, מן הראוי היה לקבוע, כי מלוא הנכות בגין דלקת הפרקים היא בגדר נכות מוסבת מהנכות המוכרת, ולחלופין – היה מקום לקבוע, כי לפחות 66 אחוזים מהנכות שבגין דלקת הפרקים נובעים מהנכות המוכרת.

2.         שורש המחלוקת מצוי בהערכה רפואית של מצב המערער לפני גיוסו. המערער נחבל בברכו ובקרסולו בתאונת דרכים בשנת 1997 והתגייס לצה"ל במרץ 1999. המשיב הכיר בנכות הנובעת מהספחת כנכות שנגרמה למערער במלואה במהלך השירות ועקב השירות. המערער הגיש תביעה להכרה בדלקת הפרקים כנכות נוספת הנובעת מן השירות, ולאחר שתביעתו זו נדחתה הגיש בעניין זה ערעור לוועדת הערעור. במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המערער יפנה לוועדה רפואית ויבקש, כי יתקיים דיון בטענתו החלופית, לפיה דלקת הפרקים היא נכות מוסבת הקשורה למחלת הפסוריאזיס (ספחת). הוועדה הרפואית בדרג הראשון קבעה, כי 30 אחוז משיעור הנכות שבגין דלקת הפרקים נובעים מהנכות המוכרת. כאמור, ועדה רפואית עליונה קיבלה את הערעור וקבעה, כי 50 אחוז מהנכות בגין דלקת הפרקים נובעים מהנכות המוכרת.

3.         הוועדה העליונה התייחסה אל מרבית החומר הרפואי שעמד לנגד עיניה. בין היתר, הוועדה התייחסה לחוו?ת-דעתם של פרופ' מרדכי פרס מטעם המשיב ושל ד"ר גבריאל ברויאר, מטעם המערער. המומחים נחלקו בעיקרו של דבר בשאלה מה היה מצבו של המערער לפני גיוסו לצה"ל, דהיינו – האם באותה עת כבר סבל מדלקת פרקים, ואם כן – באיזו דרגת חומרה. עמדתו של ד"ר ברויאר הייתה, כי בכל מקרה, גם אם מחלת הפרקים הופיעה לפני הגיוס, אין מדובר במחלת פרקים הקשורה בספחת, מה גם שבדרך כלל (ב-80-85 אחוז מהחולים) מקדימה מחלת העור את מחלת הפרקים. מנגד, ח?ווה פרופ' פרס את דעתו, כי עוד לפני הגיוס, ייתכן שבעקבות החבלה בפרקי ברך שמאל וקרסול שמאל, התפרצה דלקת פרקים פסוריאטית ומצבו של המערער בגין כך, עובר לגיוס, התאים לנכות בשיעור 20 אחוז.

הוועדה העליונה כללה בהחלטתה שורה של נימוקים שעל יסודם הסיקה שהפגיעה הפרקית שנמצאה קודם לגיוס הייתה ביטוי ראשוני של ארטריטיס (דלקת מפרקים) פסוריאטית. בין היתר, התייחסה הוועדה לתיעוד קליני בדבר נפיחות בברך שנמצאה שם שלא בסמיכות לתאונה; לאפשרות שהעלו הרופאים המטפלים, לפיה מדובר בתהליך ראומטי; לבדיקת ארטרוסקופיה שלא העלתה ממצאים טראומטיים; לדעתו של ד"ר מן מ-16.2.98, על כך שנראה כי מדובר במחלה של הברך ולא בפגיעה מכאנית טהורה, כפי שגם ד"ר חרץ סבר ב-4.3.98. לדעת הוועדה, שני המומחים, הן פרופ' פרס והן ד"ר ברויאר, היו בדעה כי המערער סבל מדלקת פרקים עוד לפני הגיוס, והמחלוקת ביניהם נגעה לכימות חומרת המצב הקודם.

4.         עיקרו של הערעור כולל הסתייגויות מהמסקנות אליהן הגיעה הוועדה העליונה בעניינים שברפואה. כידוע, ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה לבית-משפט יכול להתייחס אך ורק לשאלה משפטית. לפיכך, ניסה המערער לטעון, כי הוועדה התעלמה מחלק מהנתונים הרפואיים שהיו לפניה, כגון חוות הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט אשר בדק את המערער בקשר עם תאונת הדרכים שהוזכרה לעיל (פרופ' פוגרונד). המערער מוסיף וטוען, כי היה צריך לתת משקל לעובדה הסטטיסטית, לפיה סביר יותר שמחלת הפרקים תיגרם כתוצאה ממחלת העור, מאשר שמחלת הפרקים תקדים את מחלת העור. עוד טוען המערער, כי כיוון שהוועדה סברה שמצבו לפני הגיוס היה בחומרה קלה (בניגוד לעמדת פרופ' פרס, לפיה החומרה הייתה בינונית), מן הראוי היה ששיעור ההחמרה יעמוד על 66 אחוז.

5.         שקלתי את כל טענות המערער, ומסקנתי היא שערעור זה מתייחס אך ורק לשאלות רפואיות ולאופן בו העריכה הוועדה את החומר הרפואי שהונח לפניה. החלטת הוועדה מנומקת בהרחבה, תוך הפניה למסמכים רפואיים רבים, ולא עלה בידי המערער להצביע על טעות משפטית שתצדיק התערבות בהחלטת הוועדה. העובדה שמסמך מסויים לא הוזכר במפורש בהחלטת הוועדה אינה מצדיקה את ביטול ההחלטה, במיוחד כשמדובר בהחלטה מנומקת כהלכה ומבוססת היטב. השאלה, מה היה מצבו של המערער עובר לגיוסו, היא שאלה רפואית שיכולות להיות לגביה דעות שונות, אך על-פי הדין, דעת הוועדה הרפואית היא המכריעה בעניין. הוועדה הייתה רשאית להגיע למסקנה לפיה טרם הגיוס כבר סבל המערער ממחלת פרקים, באופן שהנכות הנובעת ממחלה זו הוחמרה רק בחלקה על-ידי מחלת העור שנגרמה למערער בעת שירותו. העובדה, כשלעצמה, שבמרבית המקרים מקדימה מחלת העור את מחלת הפרקים, עמדה לנגד עיני הוועדה, אך לא היה בה, לנוכח יתר הנתונים, כדי לשלול את האפשרות שהמערער כבר סבל ממחלת פרקים לפני הגיוס.

אכן, ניתן להתרשם מהחלטת הוועדה שבמידה מסוימת, הנתונים שלפניה לא היו חד-משמעיים (והדבר נאמר במפורש בסיכום ההחלטה), אך הדבר אינו מצדיק דיון מחודש או התערבות בהחלטה. בסופו של דבר, הוועדה הלכה לקראת המערער, אף מעבר לעמדה שנכללה בחוות-דעתו של המומחה מטעם המשיב, וקבעה כי שיעור ההחמרה אינו שליש בלבד, אלא מעבר לכך.

6.         הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א באלול תשס"ט (10 בספטמבר 2009), בהעדר הצדדים.