גיבור נ' מ"י


 

   

בתי המשפט

עת"מ 002321/08

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

 

14/09/2009

 

כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן

בפני:

 

 

 

1. פלוני

2. פלונית

ע"י ב"כ עו"ד תומר ורשה

בעניין:

העותרים

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז ת"א, עו"ד שחף

 

המשיבה

 

 

 

פסק דין

 

העותרים הם בני זוג נשואים. העותר בעל אזרחות ישראלית והעותרת בעלת אזרחות אוקראינית. בקשת העותרים הינה כי המשיבה תעניק לעותרת אשרת כניסה רב פעמית, במסגרתה תוכל להתלוות לבן זוגה בביקוריו התכופים בישראל. העותרת נכנסה לישראל כקרבן סחר בנשים ואולצה לעסוק בזנות. המשיבה סירבה להתיר את כניסת העותרת כיון שנכנסה ארצה בזהות בדויה לשם עיסוק בזנות. בעתירה שלפניי עולה השאלה האם ניתן לטעון כי אישה בחרה לעסוק בזנות, והאם ניתן לשלול ממנה ומבן זוגה זכויות בשל עיסוקה בזנות. לאור רקע זה להגעת העותרת ארצה, פסק הדין מותר לפרסום ללא שמות הצדדים עליהם מוטל איסור פרסום בשל צנעת הפרט.

 

1.         רקע הדברים

 

העותרת הגיעה ארצה בשנת  2003, כאשר הייתה בת 22 ונעצרה בפשיטה על מכון ליווי בעת שעסקה בזנות. העותרת נכנסה ארצה בזהות בדויה. העותרת טוענת כי הייתה צעירה בת 22, שגדלה ללא אם, חייתה בתנאי עוני קשים, ועל כן נענתה להצעת עבודה. לדבריה, האנשים אליהם פנתה הסדירו עבורה את מסמכי הנסיעה, הכניסו אותה ארצה  תוך שהם מציגים אותה כיהודיה העולה ארצה עם הוריה, וזאת ללא ידיעתה. היא קיבלה את הניירות ערב נסיעתה ואז גם פגשה את אותו זוג (פרוטוקול שימוע שנערך לעותרת נספח ב' לתגובת המשיבה). לדבריה הסתבר לה בדיעבד, שאף לקחו את סל הקליטה שקיבלה. היא החלה לעבוד מייד בזנות.

 

העותרת עסקה בזנות מרגע כניסתה ארצה ונעצרה בפשיטה משטרתית על מכון ליווי. לאחר שנחשפה הרשת במסגרתה הובאה, שיתפה פעולה עם הרשויות ומסרה את כל הפרטים הרלבנטיים לרבות זהותה הבדויה. לאור זאת, הושמה העותרת ע"י רשויות המדינה במקלט לנפגעות סחר בנשים. העותרת קיבלה ביום 30.12.04 תעודת מעבר ואשרת שהייה בארץ לששה חודשים על מנת לשקמה.

 

בתקופה זו הכירה העותרת את העותר, סיפרה לו את קורותיה  והוא בחר לקשור את חייו בחייה. לאור העובדה שאשרתה בוטלה, כיוון שהתברר שנכנסה ארצה בזהות בדויה, העותרים עזבו את הארץ ונישאו ביום 7.6.07 באוקראינה. לאחר שנישאו ביקש העותר לשוב ארצה עם אשתו ולהסדיר מעמדה במסגרת ההליך המדורג לבני זוג נשואים. בהליכים שנמשכו למעלה משנתיים סירב משרד הפנים לפתוח בהליך המדורג כיון שטען שהעותרת  הגיעה לארץ ביודעין לשם עיסוק בזנות, בחרה לעשות כן, ולצורך כך אף נכנסה ארצה בזהות בדויה. לאחר תלאות רבות וסירובים חוזרים ונשנים של המשיבה בהליכים שנמשכו למעלה משנתיים, בהם נשאר העותר לצד אשתו באוקראינה, מצא העותר עבודה באוקראינה כסגן נשיא לפיתוח עסקי של חברת יורופורט אוקראינה.

 

לאור זאת, העותר בחר שלא להתחיל בהליך המדורג באותו שלב, כיוון שממילא השניים לא התכוונו באותה עת לחיות בארץ,  וביקש כי יאפשרו לאשתו להתלוות אליו בביקוריו בארץ, ביקורים תכופים שמאפשרת החברה אצל קרובים ובני משפחה. העותרים ביקשו זאת, כיון שהעותר מגיע ארצה לעיתים קרובות, וכל שביקש היה אשרת כניסה רב פעמית שתאפשר לעותרים להגיע ארצה ביחד מבלי שיהיה עליהם להגיש בקשה חדשה ונפרדת לקבלת אשרת כניסה לעותרת בכל פעם שבכוונתם להגיע ארצה לביקור (בקשה הכרוכה בזמן ומשאבים רבים בכל פעם מחדש). הבקשה לאשרת כניסה רב פעמית (אשרת תייר) הוגשה למשרד הפנים ביום 13.7.08. העותר הציע להפקיד ערבות בכל סכום שהוא, וביקש, כי כיוון שמדובר בסעד מינימלי, יראו בבקשה בקשה חדשה ולא יתייחסו להחלטות הקודמות שניתנו כאשר העותרים היו מעוניינים לפתוח בהליך המדורג לקבלת מעמד עבור העותרת.

 

ביום 24.7.08 סורבה הבקשה. בתשובת משרד הפנים נאמר: "הבקשה נידונה במשרד הפנים בירושלים ולא אושרה, מפני שהגב' הנ"ל עלתה במירמה וביודעין וכן עסקה בזנות ומעמדה בוטל בארץ...". היינו, משרד הפנים דחה למעשה את הבקשה למתן ויזה רב פעמית מאותם נימוקים בשלה סורבה בקשת העותרים לפתוח בהליך איחוד משפחות, ההליך המדורג – "בחירתה" של העותרת לעסוק בזנות, ולצורך כך כניסה לישראל בזהות בדויה.

 

בעקבות סירוב זה הוגשה העתירה שלפניי.  בדיון שהתקיים ביום 22.10.08 הצעתי למשיבה כי תינתן אשרה כאמור כנגד ערבויות גבוהות שהציעו העותרים. המשיבה הסכימה למתן אשרת תייר חד פעמית כנגד ערבות, אך סירבה למתן אשרה רב פעמית.

 


2.         סחר בנשים ו "הבחירה" לעסוק בזנות

א.        כללי

כאמור, העותרת נכנסה ארצה כקרבן סחר בנשים, והועסקה בזנות כפי שפורט בפתח הדברים. המשיבה אינה חולקת על עובדות אלו. עם זאת, לטענת ב"כ המשיבה, עו"ד שחף, האשרה ניתנה לעותרת על מנת שתוכל לתת עדות כקרבן סחר (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 28.12.08, שורות 8-9). המשיבה מסכימה שהעותרת הייתה קרבן של סחר בנשים. עם זאת, לטענת המדינה כיוון שהעותרת ידעה שזו מטרת הגעתה ארצה, ובחרה בכך, ונעזרה לשם כניסתה ארצה בזהות בדויה אין לאפשר לה להיכנס לישראל באשרת תייר רב פעמית, ואף לא להתחיל בהליך המדורג לקבלת מעמד מכוח היותה נשואה לאזרח ישראלי.

 

תגובה זו של המדינה מקוממת ומוטב היה לה שלא נטענה. תיאור העותרת כמי שכל האופציות היו פתוחות לפניה, והיא בחרה לעסוק בזנות, החליטה לעשות כן בישראל, ונכנסה ארצה בזהות בדויה, רחוק מרחק מזרח ומערב מהמציאות של קורבנות סחר בנשים, נשים העוסקות בזנות בכלל ושל העותרת בפרט. תאור מתאים יותר היא תיאורה של אורית קמיר, פמיניזם זכויות ומשפט 2002, להלן: "קמיר", פמיניזם זכויות ומשפט, בעמ' 115):

 

"בארצות עניות נשים נחטפות, או שהן מפותות בהבטחות שווא שיקבלו משרות שיוכלו להשתכר בהן למחייתן ולמחית משפחותיהן. כשהן מצויות בידי סוחרי העבדים הן נכלאות בניגוד לרצונן, מוברחות לארצות עשירות יותר ונמכרות בארצות היעד תמורת סכומי כסף... אחד הרכיבים המקשים על ההתמודדות עם התופעה הוא אופייה הגלובלי. הנשים הצעירות, קרבנות סחר העבדים, מוברחות ממדינות מוצאן, ונמכרות בחלקים שונים של העולם. כתוצאה מכך משפחותיהן אינן יכולות לאתר אותן, ואילו במקומות שבהן הן נכלאות ונאנסות הן זרות ומבודדות, אינן דוברות את שפת המקום, אינן מכירות נפש חיה, ואינן יודעות כיצד להזעיק עזרה. מדינות האם שלהן אינן יכולות להגן עליהן, ואילו המדינות שבהן הן נכלאות מתייחסות אליהן כאל שוהות בלתי חוקיות וכאל עברייניות לא רצויות" (הדגשה שלי – מ' א' ג')

 

ב.         סחר בנשים – התופעה וההכרח למגרה

זנות וסחר בנשים היו בראש ובראשונה עבירות אלימות ביזוי וניצול. על אף שעתירה זו עניינה בקרבן העבירה, יש לעמוד על הנסיבות של עבירה זו כדי להבין עד כמה רחוקה מהמציאות טענת המשיבה כי העותרת בחרה בכך ומסיבה זו יש לשלול ממנה זכויות.

 

תאר את התופעה כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין בע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 2006) פיסקה 17 לפסק דינו. הדברים נאמרו במסגרת משפט אזרחי בו ביקש ניזוק לקבל פיצוי שיאפשר לו לקבל שירותי מין בתשלום:

 

"ההיבטים החמורים הסובבים את "תעשיית הזנות" בישראל עטו לבוש קשה במיוחד עם התפשטות התופעה של הסחר בנשים לצרכי זנות. השופט מ' חשין כתב כי העבירה של סחר בבני אדם  "עבירה חמורה היא במיוחד... עבירה זו עבירה נגזרת היא מתופעות בזויות שנתגלו בחיי המדינה, תופעות של 'יבוא' המלווה בהתנהגות נקלית ובזויה כלפי אותן נערות ונשים המבקשות למצוא פת לחם. (בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3), 1992). והשופט י' טירקל הוסיף כי "... העבירה של סחר בבני אדם לצורך העסקתם בזנות היא מן העבירות הבזויות והנתעבות ביותר שבספר החוקים שלנו. יש בה מן הזוועה שבמכירת אדם, מן האכזריות וההשפלה שבניצול המיני ומן האימה שבסחיטה. בתוך עבירה זאת מובנים המורא והפחד שמטיל הסוחר על קורבנותיו - ואף על מעורבים אחרים במסחרו - בתקופת השעבוד; ואף אחרי שיצאו מעבדות לחירות (בש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' עמי ישי, תק-על 2001(4)  57)."

 


וממשיך בפיסקה 24 לפסק הדין:

 

"אין מקום לכך שבית המשפט יפסוק פיצוי שתכליתו מימון שירותי-ליווי. פיצוי כזה, כך אנו סבורים, מנוגד למגמתו של הדין הפלילי, במיוחד על רקע המציאות בישראל ומלחמת-החורמה של מערכות האכיפה בתופעות הכרוכות בתעשיית הזנות. יוטעם: שלילת הפיצוי איננה אכיפת מוסר גרידא; תכליתה למנוע עידוד ומימון של תופעות הכרוכות, למצער בחלק ניכר מן המקרים, בניצול, בגרימת נזק וביחסי תלות... המשפט הישראלי הוא אחד, ובתי המשפט המוקיעים את התופעות שתעשיית הזנות בישראל נגועה בהם הם אותם בתי משפט המתבקשים לפסוק פיצוי עבור שירותי-ליווי. הקול חייב אפוא להיות קול אחד. על רקע זה נ?אמר מפורשות: בהתחשב בדין הישראלי ובמציאות הישראלית, אין להכיר בשימוש בשירותיה של זונה כ"פיצוי" לניזוק, ואין מקום לכך שבית המשפט יורה על תשלום כסף, שלא ניתן אלא לומר עליו כי בסבירות גבוהה הוא ימצא את דרכו לכיסם של אלה המוצאים פרנסתם ברווחי הזנות".

 

ענייננו כאן במשפט מנהלי, אך גם כאן בתי המשפט הם אותם בתי משפט ולא ניתן במסגרת עתירה זו "להעניש" את הקרבן ולשלול ממנה ומבן זוגה זכויות רק כי היתה קרבן לקשות שבעבירות.

 

עוד לעניין התופעה ניתן למצוא בדבריה של ענת גור, מופקרות, נשים בזנות (2008, להלן: "גור מופקרות") מציינת לעניין זה (בעמ' 165):

 

"הזוועה האנושית של הזנות והסחר בנשים, שמתחוללת לנגד עיננו בחירות כמעט מלאה, היא אחת ההפרות הקיצוניות ביותר של זכויות אדם שמתבצעת היום בעולם....כאן חוברים יחד הנטייה להאשים את הקרבן והנטייה להסב את המבט...מדובר בקושי להישיר מבט אל ההתארגנות הבינלאומית שדגנה מיליוני נשים וילדים למוות חברתי, ולעיתים למוות ממשי ..."

 

במאמר מוסיפה נעמי לבנקרון, "העז, הקלניקה והסחר בנשים" מעשי משפט, כתב עת למשפט ולתיקון חברתי, כרך א' ,79 (2008, להלן: "לבנקרון, הסחר בנשים"):

           

            "למרות הנטייה הקיימת להאשים בתופעת הסחר בנשים גורמים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים במדינות המוצא, או תהליכים עולמיים, קשה להתעלם גם מתרומת מחדליהם של מדינות היעד, ובהן ישראל, לסחר. מחדלים אלו התאפיינו בהתעלמות מן הביקוש לנשים הנסחרות ובאדישות לגורלן. לקוחותיהן ראו בהן זונות; סוחריהן התייחסו אליהן כאל מכשירים לייצור הון, וביקשו להבטיח את שתיקתן;  התקשורת הסתפקה לרוב במציצנות זולה ומיעטה בטיפול יסודי ורציני בבעיה; ארגוני זכויות האדם בישראל לא הבחינו בתופעה בראשיתה; והמדינה ראתה בהן מסתננות שלא כדין לצורך העיסוק בזנות במקרה הרע, או עדות תביעה במקרה הטוב".

 

בדיוק כך טענה עו"ד שחף, כי האשרה הזמנית ניתנה לעותרת על מנת שתמסור עדות. בית המשפט לא יתן ידו לכך שיתייחסו אל קורבנות סחר בנשים כאל מסתננות גרידא ועם מתן עדותן יושלכו ככלי אין חפץ בו.

 

ג.         "הבחירה"     

העותרת, אשה צעירה, עדיין בחזקת נערה, שגדלה ללא אם, פותתה להגיע ארצה ע"י סוחרי נשים כדי לשפר את מצבה הכלכלי. המשיבה טוענת, כבסיס לדחית בקשתה להצטרף לבן זוגה, שכיון שבחרה להיות קרבן סחר, או לכל הפחות לעסוק בזנות, אין לאפשר לה זאת. בדיון שהתקיים בעתירה התייחסה עו"ד שחף, ב"כ המשיבה,   לעותרת ואמרה כי מדובר ב: "התנהלות קרה... ידעה שתצטרך לעבוד כנערת ליווי אף אחד לא הונה אותה". יש לדחות מכל וכל טענה זו. אם לא ידעה שתעסוק בזנות וודאי שלא ניתן לדבר על בחירה, לטעמי, הדברים נכונים פי כמה, אם, כטענת המדינה היא ידעה שתעסוק בזנות, או שחשדה בכך.

 

אישה אינה בוחרת לעסוק בזנות, וודאי לא כקרבן סחר בנשים.

 

כפי שהיטיבה לתאר אורית קמיר בספרה: פמיניזם זכויות ומשפט (2002, להלן: קמיר, פמיניזם זכויות ומשפט), (בעמ' 182):

 

"העיסוק בזנות יוכל להיחשב "בחירה" רק בעולם שבו לנשים תהיינה אופציות אחרות, שבו תיתפסנה ותתפוסנה את עצמן כבני אדם ולא כאובייקטים מיניים, ובו הן לא תגענה לזנות לאחר אונס, התעללות דיכוי וקיפוח."

 

לבנקרון, סחר בנשים, ממשיכה ומתארת את ארגוני הפשע העוסקים בסחר בנשים מהם עולים הקושי והמצוקה של קורבנות הסחר:

 

            "ארגוני הפשע העוסקים בסחר בנשים הם גופים יעילים וגמישים... לנוכח המשאבים הכלכליים העצומים העומדים לרשותם של סוחרי האדם, הסודיות שעליה מקפידים שותפי הסוד ברשתות אלו, וחשוב מכל – יאושם של מיליוני אנשים המוכנים להאמין לכל סיפור בדים ובלבד שיחלצו מעוניים".

 

יתכן והעותרת לא ידעה, ויתכן שרצתה להאמין ל"סיפורי בדים" מתוך יאושה. כך או כך אין לראות בכך בחירה ולגנותה על כך.

ג'ורג' ברנרד שו במחזה בשם: Mrs. Warner's profession עוסק באשה שקיימה את עצמה ואפשרה לבתה חיים נוחים ולימודים בקולג' מתוך רווחי הזנות. הבת, שבשלב כלשהו גורמת לאמה לגלות את הסוד, טוענת שתמיד קיימת בחירה, האם משיבה לה:

"את חושבת שיכולתי להיות בררנית בבחירת דרכי בחיים? את חושבת שעשיתי את מה שעשיתי כי אהבתי לעשות את זה? או כי חשבתי שראוי לעשות את זה? או שלא הייתי מעדיפה ללכת לקולג' ולהיות ליידי לו ניתנה הבחירה בידי?"

 

התרגום של שולמית אלמוג, נשים מופקרות, 32 (תשס"ח-2008, להלן: "אלמוג, נשים מופקרות"). המחברת מוסיפה כי כיום, שנים לאחר העידן הויקטוריאני בו נכתב המחזה (והצגתו נאסרה במשך 20 שנה), הטענה המרכזית שהעלה ברנרד שו לפיה אין להצדיק את קיום תופעת הזנות, או הסטיגמה הנלווית אליה על סמך "בחירה" של נשים בכך, עומדת גם היום. אלמוג מוסיפה, בעמ' 40:

 

"אין מקום לגנות אותה [אשה העוסקת בזנות] על עיסוקה בזנות. אבל יש ויש מקום לגנות את החברה. החברה מציעה לנשים כמו קיטי וורן בחירה בין זנות לבין חיים של עוני, אומללות ועבודה קשה ששכר רעב בצידה. רק בעלי גישה צבועה מיסודה יכנו מצב דברים שכזה "מתן זכות בחירה חופשית".

 

כך כאשר מדובר בנשים, שאולי משפרות במידת מה את מצבן הכלכלי בעקבות העיסוק בזנות (ויש מעטות כאלה). במקרה של סחר בנשים הבחירה היא בין "חיים של עוני, אומללות ועבודה קשה ששכר רעב בצידה" כלשונה של אלמוג לבין עיסוק בזנות הנוסף על עוני, אומללות ועבודה קשה ששכר רעב בצידה, ואף שלילת חירות וכליאה.

 

על העדר הרצון החופשי במצב זה עמד על כך בית המשפט המחוזי בחיפה (הרכב השופטים ג'ובראן, שפירא וצמח), כאשר דחה מכל וכל טענת נאשם שהורשע באונס, לנסיבות מקילות בשל עיסוקה של הנאנסת בזנות (ת"פ (חי') 176/01 מדינת ישראל נ' דמיטרי בן אלכסנדר קובלנקו (לא פורסם, 2001):

 

"אותן נשים העוסקות בזנות הן בדרך-כלל אלו אשר המציאות הכלכלית כפתה עליהן להיאנס, מהבחינה המהותית (גם אם לא במובן הפלילי) מדי יום. מציאות חייהן של העוסקות בזנות הינה אונס מתמשך כתוצאה ממצוקה. דווקא בנסיבות אלו, סבורים אנו כי שלילת החירות המועטה שנותרה למתלוננת על גופה וביצוע האינוס בה הוא נסיבה לחומרה, ובכל מקרה לא ניתן לראות בכך נסיבה מקילה. "

 

ענת גור עבדה בשיקום נשים שעסקו בזנות, וכתבה, לאחר מחקר וטיפול את הספר הנזכר לעיל: "מופקרות, נשים בזנות". בספרה מביאה המחברת הן מחקרים בנושא, הן עדויות של נשים שעסקו בזנות והצליחו להשתקם. המחקרים מראים כי נשים מגיעות לזנות בדרך כלל לא רק כתוצאה ממצב כלכלי קשה אלא על רקע של ניצול מיני, חוסר באהבה והשפלה בגיל צעיר.  המחברת מבהירה מדוע הצגת הנשים כמי שבוחרות בזנות גורמת נזק חמור לאותן נשים (עמ' 19):

"השיח של הזנות מושפע ממיתוסים אשר עלולים ליצור תמונה מעוותת של הזנות אפילו עד כדי רומנטיזציה של העיסוק הזה. מיתוסים אלה מציגים את הזנות כמקצוע, ואת הנשים והילדות שעוסקות בזנות כמי שבחרו בזנות על מנת לעשות כסף קל... שיח כזה מפקיר את הנשים והילדות ומדיר אותן משייכות חברתית ואף מתכחשד לנזקים הקשים שהנשים סובלות מהן".

 

ומוסיפה ומדגישה כי אין מדובר בבחירה (בעמ' 32-39):

"רוב הנשים נכנסות לזנות בגיל צעיר מאד. עובדה זו מעידה על הנסיבות של הכניסה לזנות, שכן הגיל הצעיר מעיד שלא ייתכן שמדובר בבחירה חופשית או לגיטימית...מחקרים עכשויים מראים, שמצוקה כלכלית היא לעולם לא הסיבה היחידה, אלא חייבים להתקיים עוד גורמים  על מנת שהמצוקה הכלכלית תגרום לכניסה לזנות".

 

הנשים שעסקו בזנות וראוינו בספר הגיעו להכרה, בעקבות הטיפול, כי לא הייתה להן ברירה והן עסקו בזנות כדי לשרוד, בדרך כלל על רקע ניצול קודם. היא מציינת (בעמ' 114):

"המרואינות ראו בנשים שעוסקות בזנות נשים שנאלצו לעשות זאת מחוסר ברירה... שנכפה עליהן...הזנות לעולם אינה בחירה חופשית של האשה".

 

וכפי שציינתי קודם, גם אם יש שיטענו שבנסיבות מסוימות זנות היא אכן בחירה, ואיני נמנית עמהם, ודאי לא ניתן לומר  שמדובר בבחירה לא בנסיבות בהן האישה היא גם קרבן סחר, עובדת בתנאים לא תנאים ומאבדת את חירותה וכבודה כאדם וכאשה (על הפגיעה בכבודן הסגולי של נשים ע"י הזניה ראו אורית קמיר, כבוד אדם וחוה, פמיניזם ישראלי משפטי וחברתי (תשס"ז-2007) בעמ' 216:

 

Jessica Spector, "Introduction: Sex, Money and Philosophy" in: Prostitution and Pornography (Jessica Spector, ed.,1, 2006, מדגישה כי זנות היא בראש ובראשונה ניצול ודיכוי של האשה העוסקת בכך, ואין לראות באשה העוסקת בזנות כמי שבחרה במקצוע זה. לדבריה הנחה זו של בחירה, הופכת את הבעייה מבעיה חברתית לבעייה של האשה שבחרה בכך:

 

"The liberal Focus on consent misleads us into thinking that prostitution is something women meaningfully choose, and so turns prostitution into a problem about the other women"

עוד ראו לעניין זה: Catharine MacKinnon, "Towerds a Feminist Theory of the State, 138 (1989) העומדת על כך שיש נסיון להסתיר את האלמנט הכופה והניצול שבזנות בטיעונים של הסכמה ובחירה.

אלמוג, נשים מופקרות, מכתירה את הפרק הששי בספרה (בעמ' 60) "ידעה או לא ידעה? הסכימה או לא הסכימה? ומה זה משנה?" ומדגישה כי דיון בשאלת הבחירה או ההסכמה פוגע בנשים (בעמ' 63):

"דווקא העיסוק בהסכמה, או בהגדרת האישה העוסקת בזנות במפורש או במשתמע כ"מסכימה" מחדד את הבעיתיות שבתופעת הזנות. למעשה הצמדת תוית "המסכימה" לאישה העוסקת בזנות יוצרת את הנזק הראשון. מי ש"הסכימה" הופכת באחת לאחרת, למופקרת, למבוזה, לאישה שפער עמוק מפריד בינה לבין כל הנשים  ש"לא הסכימו" לעסוק בזנות ולכן "מגיע לה" לשאת במחירים הכבדים של העיסוק הזה... על טיבה הבעייתי של ההסכמה מלמדים גם הנתונים, שעל פיהם הסיבה לעסוק בזנות של הרוב הגדול של הנשים העוסקות בה היא מצוקה קשה; זנות היא פעמים רבות עוד תחנה עגומה בדרכן של נשים שעברו התעללות מינית בילדותן ובנערותן, שסבלו עוני וחסכים מתמידים בדאגה הורית, בהשכלה ובתשומת לב חברתית."

 

 

אכן, אין זה רלבנטי, לטעמי, אם העותרת ידעה עובר להגעתה ארצה שהיא מתעתדת לעבוד בזנות, ועשתה כן מתוך מצוקה אישית קשה, או שסבורה הייתה כי היא מתעתדת לעבוד בעבודה אחרת, ופותחה ע"י סוחרי הנשים לעשות כן. בשני המקרים היא הפכה לקרבן לסחר בנשים. לא ניתן לטעון ברצינות כי אשה צעירה, בחזקת נערה עדיין, בת 22, בוחרת מרצונה החופשי הכן והאמיתי לעסוק בזנות בנסיבות אלו. כחלק ממסכת זו יש לראות גם את הגעתה ארצה בזהות בדויה. העותרת לא תכננה זאת כחלק מתוכנית להגיע ארצה ולעבוד.

 

לדבריה, שאין סיבה לפקפק בהם, היא הגיעה לקייב שם נפגשה עם זוג שעימם "עלתה ארצה", סדרו לה בן לילה ניירות, ועל פי דבריה במסגרת שימוע שנערך לה ביום 15.12.04 בבית הדין לביקורת משמורת (נספח ב' לתגובת המשיבה), רק באותה הזדמנות ומאותו זוג נודע לה כי תועסק כנערת ליווי. כשהגיעה לארץ מיד נלקחה לדירה שם החלה לעסוק בזנות, בנסיבות אלו לומר שבחרה מרצונה החופשי לעשות כן, פוגע בה וגורם לה נזק.

 

 


אלמוג, נשים מופקרות, עומדת על החשיבות שיש בהפסקת הדיון העקר בשאלת הבחירה וההסכמה ( בעמ' 67):

"צעד ראשון והכרחי בהתייחסות החברתית והמשפטית הראויה לשאלת הזנות היא פריצת הדיון והחשיבה הקיימות, והמרת העיסוק העקר בשאלת ההסכמה בהקצאת תשומת לב מרכזית לשאלת הנזק, בהכרה שלא לעטות קלון חברתי, ובפיתוח כלים שיאפשרו מימוש של הזכות הזאת. משימה חשובה וראשונית היא ניפוץ מיתוס ההסכמה הרווח בנוגע לנשים העוסקות בזנות" (הדגשה שלי: מ' א' ג').

 

אלמוג, נשים מופקרות, מציינת לעניין זה (בעמ' 127):

"הנשים העוסקות בזנות הן מופקרות משום שזונחים אותן ואין מטפלים בנזק הנגרם להן. אלה נשים שהפגיעה בהם אינה מוכרת, אינה נראית ואינה זוכה לשם או לכותרת משפטית... תופעת הזנות איננה מצביעה על הפקרותן של העוסקות בה אלא על הפקרתן".

 

לכך לא יתן בית המשפט את ידו.

 

לאור הנסיבות אין להטיל כל דופי שהוא במעשיה של העותרת, הן בעיסוקה בזנות במסגרת היותה קרבן סחר בנשים, הן בהיכנסה ארצה בזהות בדויה, שאורגנה עבורה על ידי סוחרי הנשים, שמשהגיעה ארצה כלאו אותה וניצלו אותה. לטעמי, היה מקום לאפשר לעותרת להיכנס ארצה באשרת תייר אם הייתה רוצה לעשות כן בשלב כלשהו בהמשך חייה, גם ללא קשר לנישואיה לעותר. לו הייתה העותרת מעונינת לבוא ארצה במסגרת חוויה מתקנת, היה מקום לאפשר לה זאת. על אחת כמה וכמה, משנישאה לאזרח ישראלי.


3.         זכותו של העותר לבחור בעותרת כבת זוגו ולחיות אתה או לבוא עמה ארצה

לביקורים

 

העותר, שידע על נסיבותיה הקשות של העותרת והיותה קרבן של סחר בנשים, בחר בה לאהבת לבו ונשא אותה לאישה.  השניים חיים יחד מזה כשלש שנים. אפתח חלק זה במילותיה של גור, נשים מופקרות (בעמ' 246):

"ההחלמה חייבת להתבסס על אמונה שקיים עולם טוב יותר, שבו קיימים יחסים אנושיים מרפאים, מתקנים, יחסי אהבה, כבוד שוויון והדדיות".

 

העותר חי עם העותרת חיים כאלה - מרפאים ומתקנים. העותר ביקש לחיות עם העותרת בארץ ובקשתו נדחתה בשל העובדה שהעותרת נכנסה ארצה בזהות בדויה ועסקה בזנות. משרד הפנים סבור, ככל הנראה, כי אין יאה לו לאזרח ישראלי להינשא לעותרת. אין כל סיבה סבירה אחרת שלא לאפשר לעותרת להתלוות לבן זוגה בביקוריו בארץ. העותר משבקשתו סורבה, דבק באשתו והלך עמה לארצה, כפי שנאמר בראשית ב' כד' "על כן יעזב איש את אביו ואמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד". העותר בחר שלא להפר את חוקי המדינה בה הוא חי, עבר לגור ולעבוד בארצה של אשתו, וכל בקשתו בשלב זה היא, לאפשר לאשתו להצטרף אליו בביקוריו בארץ, באמצעות ויזה רבה פעמית.

 

לעניין זה ציין בית המשפט בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' משרד הפנים:

            "נזכור אף זאת – אל-נא נשכח-כי מדברים אנו לא אך בזכותו של אותו בן-זוג זר לא-יהודי. מדברים אנו בזכותו של בן-הזוג הישראלי, בשאיפתו כי בן-זוגו החי בארץ לצדו ולצד ילדיהם יהא שווה-זכויות לו, לכל הסובבים אותם".

 

כפי שציינתי, לטעמי היה מקום לאפשר לעותרת להיכנס ארצה גם לו לא הייתה נישאת לישראלי, אולם משבחר בה העותר לאשתו, הסירוב פוגע גם בזכותו שלו לחיות חיי זוגיות עם מי שיחפוץ.

 

4.         סבירות נימוקי הסירוב

כאשר ביקשו העותרים לפתוח בהליך המדורג לקבלת מעמד לעותרת סרבה לכך המשיבה בשל העובדה שהעותרת נכנסה ארצה בזהות בדויה ועסקה בזנות כשידעה שזו מטרת בואה לארץ. למעשה, משרד הפנים "מעניש" את העותר על שבחר להינשא לבחורה שהגורל התאכזר אליה והביא אותה לעסוק בזנות על ידי כנופיה שעסקה בסחר בנשים.

העותרת, מיד שנתפסה במסגרת מכון הליווי סיפרה שהגיעה לארץ בזהות בדויה, שיתפה פעולה עם המשטרה ואף קיבלה מעמד זמני כדי להעיד נגד אותם אלו שהביאו אותה. מדוע העותר, אזרח ישראלי, אינו יכול להינשא ולחיות בארץ או לבוא לביקורים עם העותרת? כיום העותרת מציגה עצמה בזהותה היא והנימוק שנכנסה לארץ בעבר בזהות בדויה אינה מהווה נימוק, בכלל, לא כל שכן סביר,  לסירוב להעניק לה אשרה רב פעמית.

 

המשיבה טוענת כי כי ההחלטה שלא לאפשר לעותרת להיכנס באשרת תייר הינה סבירה מכיוון שלא הוגשה בקשה לאיחוד משפחות. בתגובה נאמר כי לעותרים פתוחה הדרך להגיש בקשה לפי נוהל נישואי זר לאזרח ישראלי. אולם, כפי שציינתי, בקשה כזו הוגשה וסורבה במשך שנתיים. בתגובה מפרטת המשיבה כי לאור נסיבות הגעת העותרת לישראל סורבה הבקשה לפתוח בהליך המדורג. לאור האמור, לא ברורה טענת המשיבה. הבקשה לקבל אשרת כניסה רב פעמית נובעת מהעובדה שהמשיבה עצמה סרבה לבקשה לפתוח בהליך המדורג.

 

נראה, כי כפי שציינתי בהרחבה בפרק על סחר בנשים, החברה מבקשת שלא להתמודד עם התופעה, להפנות את פניה לכיוון אחר. בתגובת המשיבה נאמר למעשה לעותר, אם בחרת בקרבן סחר לאישה, זו בחירתך שלך, אך אל תכריח אותנו כחברה להתייחס לכך, ולקבל אותה כשווה בן שוות.

 

ובכן, מדובר בסירוב לא סביר ולא מידתי מכל בחינה שהיא. העותרת, שבניגוד לכל הסיכויים הצליחה לפתוח דף חדש בחייה ולהינשא לעותר, צריכה לזכות לכל העזרה שניתן להעניק לה, ואין להערים עליה קשיים ולהמשיך ולהדירה מהחברה. יש לשמוח ולברך שניצלה מגורל אכזר ולסייע לה ככל שניתן לבנות את חייה.

 

5.         סוף דבר

לאור כל האמור לעיל אני מורה על ביטול החלטת המשיבה. המשיבה תעניק לעותרת ויזה רב פעמית לתקופה המקסימלית האפשרית בחוק, ללא צורך בערבויות.

 

לאור העובדה שהעותרים נעזרו בשירותי עו"ד במשך זמן רב לטיפול בעניינם, כאשר הסירוב מלכתחילה לא היה סביר, יש לפסוק הוצאות שיכסו את שכר הטרחה. המשיבה תשא בהוצאות העותרים ושכ"ט עורך דין בסכום של 50,000 שקלים בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

ניתן היום  כ"ה אלול, תשס"ט (14 ספטמבר, 2009)  בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.                                                                                 

ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1E255ADC62D263B942257631005194AA/$FILE/36CC3AF8E1E25B724225762A002A45FE.html
תאריך: 
14/09/09
Case ID: 
2321_8
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : ד"ר מיכל אגמון-גונן
ד"ר מיכל אגמון-גונן
עורכי דין : שחף תומר ורשה
שחף
תומר ורשה
Powered by Drupal, an open source content management system