אווס מרקט בע"מ נ. בנק לאומי סנ


 

   

בתי המשפט





בשא003728/08

בית משפט השלום באר שבע


 

16/09/2009

תאריך:

כבוד השופט פרסקי יעקב

בפני:

 

 

 














 

אווס מרקט בע"מ

בעניין:

המבקשת

שלי חגית

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

בנק לאומי לישראל בע"מ


 

המשיב

אהוד ערב ואמיר דוגין

ע"י ב"כ עו"ד


 


 


פסק דין


ערעור בהתאם לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

 

רקע

1.         המערערת, חברה (להלן: "החברה") המנהלת סופרמרקטים ובעלת חשבון חח"ד מסחרי בבנק לאומי בסניף ב"ש (להלן: "הבנק"), הגישה בהתאם לחוק ערעור שיקים, במסגרתו ביקשה כי בית המשפט יורה על גריעת שיקים ממנין שיקים שסורבו, שיקים שמשכה ואשר הוחזרו בהעדר כיסוי. הערעור כעולה מכתב הערעור המתוקן עוסק בשיקים כדלקמן:

·        15 שיקים שסורבו ביום 7.7.08

·        18 שיקים שסורבו ביום 14.7.08

·        2 שיקים שסורבו ביום 15.7.08

·        1 שיק שסורב ביום 16.7.08 – הבנק הסכים כי אין למנות שיק זה.

·        4 שיקים שסורבו ביום 21.7.08-הבנק הסכים כי אין למנות שיקים אלו.

·        5 שיקים שסורבו ביום 28.7.08

 

כן הוגש הערעור המתוקן לגבי שיקים שסורבו לאחר הגשת הערעור המקורי:

·        1 שיק שסורב ביום 7.8.09- הבנק הסכים כי אין למנות שיק זה.

·        1 שיק שסורב ביום 11.8.09 – הבנק הסכים כי אין למנות שיק זה.

·        1 שיק שסורב ביום 15.8.08

·        4 שיקים שסורבו ביום 17.8.08

·        1 שיק שסורב ביום 27.8.08

 

תמצית טענות החברה

2.         לטענת החברה, למרות מסגרת האשראי הפורמאלית בסך 435,000 ¤, היתה הבנה עם הבנק ולפיה כאשר היתה חריגה ממסגרת האשראי בדיעבד, הבנק היה מאשר מסגרת אשראי זמנית ולאחר מכן, היתה החברה מפקידה כספים והבנק לא היה מחזיר שיקים ולצורך כך עודכנה מעת לעת המסגרת בחשבון בהתאם לצרכים המתפתחים של החברה. החברה הראתה בטבלת עזר שצורפה לסיכומים כי במשך החודשיים שלפני ההגבלה, אישר הבנק משיכת שיקים על אף יתרת חובה העולה על הסך של 435,000 ¤.

 

החברה מיקדה טענותיה ב"גל" הראשון של החזרת השיקים ולאירועים נשוא יום 7.7.08, נטען כי למרות סיכומים עם מנהל מחלקת העסקים ולמרות הפקדת כספים מספקת, סורבו שיקים שמשכה החברה. 

 

החברה טענה כי לגבי חמישה שיקים שהופקדו בתאריכים 15.8.09 וכן 17.8.09, החזרת השיקים היתה בניגוד לצו הזמני שניתן בבית המשפט ולפיכך אין למנות שיקים אלו.

 

תמצית טענות הבנק

3.         טוען הבנק כי לא היה כל נוהג או סיכום באשר לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. נטען כי בהתאם לשיקולי הבנק, התאפשרה חריגה סבירה באמצעות הגדלת אשראי זמנית וזאת לאחר שהחברה התחייבה להפקיד כספים בחשבון. אמנם, הבנק אפשר הגדלה זמנית של מסגרת האשראי במקרים מסויימים אולם ניתן לראות בחשבון הבנק מיד לאחר מכן הפקדת כספים. הבנק הדגיש כי הזהיר את החברה כי הבנק לא ינהג כך בעתיד ובמקרה הנדון ביום 7.7.08, הפקדת הכספים היתה מאוחרת מדי.

 

עוד טוען הבנק כי לאחר אירועי יום 7.7.08, סורבו שיקים נוספים לאחר שמנהל החברה סירב להפקדת כספים כך שגם אם בית המשפט היה מורה על גריעת השיקים שסורבו ביום 7.7.08, טוען הבנק כי 18 שיקים שסורבו ביום 14.7.08 סורבו בצדק אפילו לשיטת החברה.

 

העדויות

4.         לתמיכה בערעור החברה העידו מנהלה מר אבי דוד וכן הגב' טוני רויכטמן אשר שימשה יועצת עסקית לחברה ואף נפגשה ביום 8.7.08 עם מנהל סניף הבנק. מטעם הבנק העידו המנהל מר אורי אליאסים וכן מר אורי סלוק המשמש כמנהל מחלקת העסקים בסניף הבנק.

 

דיון

5.         אקדים את המאוחר ואציין כי מסקנתי הינה שיש לדחות את הערעור. סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, מאפשר ללקוח שחשבונו הוגבל לפנות אל ביהמ"ש וקובע את סמכותו של בית-המשפט, להורות על גריעת שיק ממניין השיקים שסורבו. הסעיף מונה את עילות הביטול, וקובע בין היתר, כי ביטול הבאת שיקים שסורבו יבוא כאשר :

 

"ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו". 

 

סע' ההגדרות לחוק האמור, סע' 1 מגדיר שיק שסורב:

"שיק שסורב" – שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול";

סירוב 18 שיקים ביום 14.7.08

6.         אפתח דווקא שלא לפי הסדר הכרונולוגי של הדברים. ביום 14.7.08 סורבו 18 שיקים. מנהל החברה הצהיר בסע' 32 לתצהירו כי נוכח הודעת מנהל הבנק מספר ימים קודם לתאריך האמור כי הוחזרו שיקים והחשבון הוגבל, הוא לא ראה כל תועלת בהגעה להבנה עם הבנק להסדרת המסגרת אשר תאפשר כיסוי וכיבוד השיקים שהיו צפויים לחזור ביום 14.7.08. בעדותו בבית המשפט אשר נתמכה בעדות גב' רויטמן היועצת הכלכלית מטעמו חזרו הם על הדברים לפיהם לא היה טעם להפקיד כספים שימנעו סירוב שיקים נוספים שכן החברה שהיתה בקשיים כלכליים נתנה עדיפות להמשך קיומה ולפיכך לא פעלה להפקיד כספים בחשבון.

 

הנמקת התנהלות החברה מול הבנק, מעידה על חוסר הפנמת האינטרס עליו מגן החוק. החוק אינו מגן על יחסי הבנק והלקוח אלא על הציבור מפני אותם אלו שמושכים שיקים ללא שיש בחשבונם יתרה מספקת לפירעון. העליות והירידות ביחסי הבנק ובעל החשבון אינן מעניינו של הציבור אשר האינטרס שלו עומד להגנה בחוק.

 

לפיכך, גם לשיטת החברה, ככול שהיתה בינה לבנק הבנה ולפיה הבנק יעניק אשראי בכפוף לכיסוי הסכום הכספי הנדרש מעבר למסגרת, לגבי 18 השיקים שסורבו ביום 14.7.08 אין לחברה צידוק למחדלה ויש לדחות נסיונה לטעון כי היה לה יסוד סביר להניח שהשיקים יפרעו.

 

יחסי הצדדים והתיחסות ל15 שיקים שסורבו  ביום 7.7.08.

7.         כפי שעלה מטבלת העזר שצורפה לסיכומי החברה, במהלך החודשיים האחרונים שלפני סירוב השיקים ביום 7.7.08, ב-20 הזדמנויות שונות למרות יתרת חוב העולה על המסגרת המוסכמת בסך 435,000 ¤, אפשר הבנק משיכת 105 שיקים. עיון בטבלה מצביע על כך שאם בתחילה הבנק לא סירב פרעון שיקים למרות חריגה של כ-40,000 ¤, החריגה הלכה וגדלה. ביום 7.7.08 סורבו לראשונה שיקים, 15 במספר.

 

הצדדים אינם חלוקים על כל שבין הבנק לחברה לא היה כל הסכם לחריגה מהמסגרת בסך 435,000 ¤. טוען הבנק כי מפעם לפעם על מנת לסייע בידי החברה ובאופן חד פעמי אושרה חריגה וזאת בהתבסס על כך שסמוך לאחר מכן יופקדו מזומנים לחשבון אשר יביאו לחזרת החשבון למסגרת. טוענת החברה כי יש בין הצדדים הסכם מכללא שנלמד מהתנהגות הצדדים.

 

הקושי שעולה מטיעון החברה כי יש הסכם מכללא הינו בכך שאין מדובר בהסכם בעל מסוימות מבחינת ההיקף הכספי. אין מחלוקת כי הבנק אישר בדיעבד חריגות, אולם החברה לא יכולה היתה  להצביע על היקף אותו הסכם נטען שיש בין הצדדים.

 

העדים מטעם הבנק העידו כי התריעו בפני מנהל החברה לבל יחרוג מהיקף האשראי המוסכם וכי בעתיד לא יוכלו להסתדר עמו בדיעבד. מר אליאסים מנהל סניף הבנק ציין כי אמר זאת במפורש בפגישה שהיתה לו עם מנהל החברה וכי דווקא בשל העובדה כי כבר ניתנו הזדמנויות קודמות בהן לא סורבו שיקים, הלך הבנק לקראת החברה ולא הורה בפעמים הראשונות על סירוב שיקים והזהיר את מנהל החברה כי בעתיד לא יעשו כן.

 

מנהל החברה בתצהירו בסע' 15 ואילך מציין כי הופתע בבוקרו של יום 7.7.08 לשמוע בשיחת טלפון כי בכוונת הבנק לסרב לשיקים של החברה שהופקדו. בסע' 17 לתצהיר מציין מנהל החברה כי הודיע לסגן מנהל הבנק כי אם לא יכובדו שיקים תאלץ החברה לפתוח חשבון בנק אחר אליו יועברו תקבולי החברה ואף מיד לאחר מכן כפי שהצהיר מנהל החברה, פנה הוא ופתח חשבון בנק בבנק מסד בו הפקיד סך של 120,000 ¤. כלומר, על אף שמנהל החברה יכול היה לנצל הזדמנות שניתנה לו להפקיד כספים שהיו ברשותו כבר בבוקרו של יום, ולמנוע את החזרת השיקים, בחר הוא שלא לעשות כן.

 

8.         רק בסוף היום, בשעה 17:50 כנטען בתצהיר מנהל החברה, בוצעה העברה בנקאית מבנק מסד לחשבון בבנק. במסמך שצורף צויין כי העברת הסכום הכספי בוצעה בשעה 17:54. מר סלוק ציין בעדותו כי המערכת הבנקאית נסגרת בשעה 18:15 וכי ההזדמנות שניתנה לחברה, היתה בכפוף להפקדה מיידית של כספים. הטיעון ולפיו מנהל החברה הגיעה לסניף בסוף היום, בזמן המוסכם שאופשר לו לדאוג להפקדת כספים, למרות שמדובר דקות ספורות לפני סגירת המערכת החשבונאית במחשב הינה גרסתו העומדת מול גרסת הבנק ולא מצאתי שיש להעדיפה.

 

אצא מנקודת מוצא מקלה עם החברה ונניח כי היה נוהג ולפיו נציג הבנק משוחח עם נציג החברה ותוך הבטחת הפקדת כספים סמוך לאחר מכן, הבנק היה דואג להגדלת המסגרת באופן זמני ובכך מונע סירוב שיקים. בענייננו, הודיע מנהל החברה לבנק, בזמן שיכול היה למנוע את סירוב השיקים, כפי שעולה מסע' 17 לתצהירו כי החברה תאלץ להפקיד כספים שברשותו בבנק אחר וכך עשה. אם לאחר מכן היו שיחות נוספות ומנהל החברה חזר בו וביקש להפקיד כספים, עליו הנטל להוכיח כי לא איחר את הרגע המוסכם. מכול מקום, לא שוכנעתי כי לחברה היה יסוד להניח כי הבנק חייב היה לפרוע את השיקים.

 

החברה ניסתה לטעון כי מי שהפר את ההבנות בין הצדדים היה הבנק שכן עובדה שהופקדו כספים בשעה 17:54 וכי הבנק היה צריך לדאוג שלא יסורבו השיקים באמצעות הגדלה זמנית של מסגרת האשראי. לעניין זה יש לומר כי לא התבררה התמונה העובדתית עד תומה. מר סלוק אישר שהיתה שיחה בשעה 16:00 וכי הוא המתין עד לשעה 16:30. ישנו אישור על גבי המסמך שנשלח בפקס לגבי השעה אולם לא ברור מתי שוחחו מנהל החברה ומנהל האשראי והאם הבנק ראה את המסמך בטרם נסגר יום העסקים בשעה 18:15.  בכל אופן ברי כי הבסיס לאותן הבנות ככול שהיו קיימות הינו הבטחת הפקדת כספים שתמנע סירוב השיקים על ידי הגדלת מסגרת האשראי. לא הוכח כי היתה חובה על הבנק להגדיל את האשראי אלא התמונה שהתבררה לי היתה שבכל פעם, הבנק הלך לקראת החברה ואפשר חריגה זמנית, ובמקביל הזהיר שוב ושוב את מנהל החברה כי הבנק לא יוכל לעשות כן בעתיד (אך הדברים לא הגיעו לידי מעין "ריטואל" מחייב בו החברה חורגת, הבנק מגדיל את האשראי ומזהיר באופן סתמי את החברה).

 

9.         בנק ישראל בהתאם לסמכות לפי סע' 5(ג1) לפקודת הבנקאות 1941 קבע הוראות לעניין חריגה ממסגרת אשראי, באמצעות המפקח על הבנקים ולפיהן החל מיום 1.7.06, יש איסור היווצרות יתרת חובה בחשבון עו"ש למעט במקרים חריגים של העמדת אשראי חד צדדי על ידי הבנק. שמעתי את עדותו של מר אליאסים מנהל הבנק ואשר עדותו היתה סדורה וברורה ובמסגרתה צויין כי היתה הדרגה עם החברה כאשר למרות הליכה לקראת החברה הובהר לה שהבנק לא יוכל יותר לנהוג בדרך של העמדה חד צדדית של אשראי. עדותו זו של מנהל הסניף היתה אמינה עלי. איני סבור כי נוצר הסכם מכללא בין הצדדים כטענת החברה. שוכנעתי כי לחברה ניתנו הזדמנויות רבות, אולי רבות מדי מעבר לסביר אולם כאמור, לא מצאתי קיום הסכם בין הבנק לחברה.

 

לפיכך, לא מצאתי כי התקיימו התנאים הנדרשים לגריעת השיקים שסורבו ביום 7.7.08.

 

שיקים שסורבו בתאריכים 15.8.08 וכן 17.8.08

10.       במהלך הדיונים עלה כי סורבו שיקים בתאריכים האמורים למרות ידיעת הבנק על הצו הזמני שניתן בביהמ"ש בבש"א 3729/08. לא אקבע מסמרות לגבי שאלת הסיבה לסירוב שיקים אלו. אצא מתוך נקודת הנחה כי אי כיבוד צו בית המשפט (כאשר איני קובע מסמרות בשאלת הסיבה ובהנחה שהדבר באשמת הבנק, האם יש הצדק סביר) צריך להצדיק גריעת שיקים אלו.

 

 

סיכום

11.       כפי שציינתי בגוף פסק הדין, ביום 14.7.08 סורבו לא פחות מ-18 שיקים ללא שהיה לחברה כל יסוד להניח כי שיקים אלו יפרעו וכפי שאף הודה מנהל החברה כי לא ראה מקום לכל הפקדת כספים שיביאו למניעת סירוב שיקים אלו.  לא מצאתי כי בין הבנק לחברה היו הסכמות או הבנות קל וחומר הסכם סדור המביא לכך שניתן לומר כי היה לחברה יסוד להניח כי על הבנק החובה לפרוע השיקים שסורבו.

 

בראש הדברים התייחסתי למספר שיקים שיש לגרוע בהסכמת הבנק כדלקמן:שיק שסורב ביום 16.7.08, 4 שיקים שסורבו ביום 21.7.08, שיק שסורב ביום 7.8.09, שיק שסורב ביום 11.8.09. כן יש לגרוע השיקים שסורבו בתאריכים 15.8.08  (שיק אחד) וכן 17.8.08 (4 שיקים). למען הסר ספק אני מורה על גריעת השיקים שסורבו בתאריכים אלו.

 

יחד עם האמור, לגבי השיקים האחרים שסורבו בהם 15 שיקים ביום 7.7.08 וכן 18 שיקים ביום 14.7.08, אין מקום להורות על גריעתם שכן מסקנתי הינה שהחברה המערערת לא הוכיחה כי היה לה יסוד להניח שחובה על הבנק היה לפרוע את אותם שיקים שסורבו. לפיכך, דין הערעור להידחות (בכפוף לאותם שיקים שלעיל הוריתי על גריעתם ממנין השיקים שסורבו).

 

אשר לשאלת ההוצאות, בעל דין שזכה זכאי להחזר הוצאותיו. יחד עם האמור, לא מצאתי אלא ליתן צו שאינו משקף את כל ההוצאות בשל כך שסבור אני  שהבנק היה צריך, לאחר שתיים- שלוש הזדמנויות, להבהיר לחברה את מצב הדברים באופן שלא ישתמע לשתי פנים. לפיכך אני מורה כי החברה תישא בהוצאות ושכ"ט הבנק בסכום כולל של 1,500 ¤ בתוספת מע"מ.

5129371

המזכירות תעביר את הפקדון שהופקד בתיק לבנק על חשבון ההוצאות שנפסקו.

 

ניתנה היום כ"ז באלול, תשס"ט (16 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                               

יעקב פרסקי, שופט

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/37FA44E3BAB40B37422576330061C475/$FILE/289D7A6DC26D66D942257632004A21D5.html
תאריך: 
16/09/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
בשא
סיווגים
שופטים : יעקב פרסקי
יעקב פרסקי
עורכי דין : אהוד ערב ואמיר דוגין
אהוד ערב ואמיר דוגין
Powered by Drupal, an open source content management system