בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

העובדות – מוסכמות ופלוגתאות

1.         התובעים אוחזים בשיקים שונים (להלן: "השיקים") שנמשכו לפקודתם על חשבון בנק בסניף תל אביבי של בנק לאומי (להלן: "החשבון"). שם בעל החשבון, כפי שהוטבע על צידו הימני העליון של כל אחד מהשיקים הינו "יוסף ג'אברה אי. או. אס בע"מ" כשלצד השם כאמור מספר תעודת הזהות של יוסף ג'אברה. אין מחלוקת בין הצדדים כי החשבון הנ"ל הינו חשבונו הפרטי של יוסף ג'אברה (להלן: "ג'אברה") ולא חשבון החברה (עדות הנתבע בעמ'14-15, עדות מנסור בעמ' 25)

 

2.         לא שנוי במחלוקת כי כל אחד מהשיקים נחתם בחתימת ידו של הנתבע, במשרדו, כשבד בבד עם חתימתו הטביע הנתבע על גבי אותה חתימה חותמת ועליה הכיתוב: "אי. או.אס מסחר ושיווק בע"מ" ומספר ח.פ (להלן: "החותמת" ו"החברה", בהתאמה). לטענת התובעים, שלא הוכחשה ואשר לא נעשה ניסיון להזימה, כך היה בנוכחות כל אחד מיחידי התובעים ביחס לשיקים שנמסרו לו.

            (עדות הנתבע: עמ' 12 שורות 2-8, עמ' 20 שורות 6-11, עמ' 16, עדות מנסור בעמ' , 25, עדות התובע 2 בעמ' 32, עדות יחיא בעמ' 34).

 

3.         התובענה שבפני הינה תביעה שטרית של התובעים בגין ארבעה שיקים בהם הם אוחזים כמתואר בסעיף 1 לעיל. כמו כן בשלב קדם המשפט הושגה בין הצדדים הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של פסק דין כי דין זהה יוחל ביחס לשיקים שניתנו בנסיבות דומות לפקודת חומרי בניין השרון בע"מ (להלן: "חומרי בניין").

 

4.         הנתבע הינו עורך דין במקצועו. לגרסת הנתבע, הנתבע שימש כבא כוחו של ג'בארה, לו העניק שירותים משפטיים וכן שירותי ניהול לעסקו של הנ"ל, כפי שיפורט להלן. במקביל ובנוסף היה הנתבע פרקליטם של אדם בשם ג'מיל עבדאלרחים (להלן: "הקבלן") ושל החברה, ובין ג'בארה והקבלן התקיימה התחשבנות כתוצאה מסילוק חובות של הקבלן באמצעות החשבון תוך זיכויו של ג'בארה ביחסים שבינו לבין הקבלן. מאידך לגרסת התובעים, שנתמכה גם בעדויות הקבלן וג'בארה, הנתבע שימש כבא כוחו של הקבלן, העניק לקבלן את שירותי הניהול בניהול עסקו, וג'בארה והחברה לא היו אלא איש קש ומסגרת פורמלית לפעילותו העסקית של הקבלן.

 

            לגרסת התובעים הקבלן הינו מהנדס במקצועו אשר פעל כקבלן בניה. עסקו של הקבלן נקלע לקשיים כספיים והוא נותר בעל חוב של ספקים רבים. הקבלן חידש את פעילותו כקבלן, כאשר ענייניו הכספיים של עסקו החדש נוהלו באמצעות החשבון שנפתח על שם גיסו, ג'בארה. בעל החשבון היה ג'בארה, והנתבע היה מיופה כוח לפעול בחשבון. הלכה למעשה הופעל החשבון על ידי הנתבע, בהתאם להנחיות שניתנו לו על ידי הקבלן. ג'בארה עצמו לא היה מעורב בניהול החשבון או בעסקו של הקבלן, ונתן את שמו לצורך ניהול החשבון, בהתאם לבקשת המשפחה, ועל מנת לאפשר לקבלן להמשיך ולנהל את עסקי הבניה. התובעים לא פגשו את ג'בארה מעולם ולא הכירוהו.

 

            מאידך, על פי עדות הנתבע לקוחו בכל הנוגע לניהול החשבון היה ג'בארה, והוא פעל בחשבון בהתאם להוראות שניתנו לו על ידי הנ"ל ביחס לכל פעולה בחשבון.

 

 

 

5.         התובעים וחומרי בניין הינם ספקים אשר סיפקו סחורה לקבלן בעסקו החדש, ובעלי חוב שלו בגין עסקו הקודם שכשל ונסגר. על פי עדויותיהם של הקבלן, התובעים ויחיא, מנהלה של חומרי השרון, הנ"ל סרבו לספק סחורה לקבלן במישרין בהמשך לניסיון העסקי הקודם איתו, והתקשרו בעסקה רק לאחר שלמדו על מעורבותו של הנתבע בעסקי הקבלן. עסקאות היסוד בגינן צמחו חובות העבר ושקמו עם האספקה של חומרי הגלם החדשים לעסקו החדש של הקבלן נקשרו בין הקבלן לבין יחידי הספקים. ההזמנות לעסקאות החדשות ניתנו על ידי הקבלן, הסחורה סופקה לקבלן, אך איתור הספקים, יזום העסקה וסיכום העסקה ותנאיה הכספיים, כל אלה התרחשו במגעים שבין יחידי הספקים לבין הנתבע, אשר גם ביצע את התשלום בפועל. הנתבע, מצידו, דאג לקבל את אישורו של הקבלן לתנאי העסקה שסוכמו.

 

            לגרסת הנתבע, ככלל הספקים היו ספקים של ג'אברה. הנתבע לא היה מעורב בפרטי העסקאות והוציא שיקים בהתאם להנחיות שניתנו לו על ידי ג'בארה. כנזכר לעיל הנתבע העיד כי ככלל נפרעו מחשבון ג'בארה ועל ידו גם חובות שחב הקבלן, אך לדבריו לא יכול היה לזכור או כלל לא ידע מהן עסקאות היסוד שביסוד השיקים נשוא התביעה והאם נועדו לפרוע חוב של הקבלן או של ג'אברה.

 

הפלוגתאות שבמחלוקת

6.         אין מחלוקת כי התובענה שבפני הינה תביעה שטרית, אשר עילתה בשיקים בהם אוחזים התובעים וחומרי בניין.

 

7.         הפלוגתה העיקרית שבמחלוקת, הפלוגתה שההכרעה בה תכריע את התובענה, הינה מי הוא החייב על פי השטר.

 

7.1       לטענת התובעים, עושה השטר, החייב בפרעונו הינו הנתבע, אשר חתם על השיקים בחתימת ידו, ללא שהוא מציין, בגוף השטר כי הוא עושה כן בחזקת שלוח, תוך שהחבות לפרעון השטר רובצת לפתחו של השולח (בכפוף לחתימה בתחומי ההרשאה שניתנה). לפיכך על פי הוראת סעיף 25(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") חב השלוח, הנתבע, באופן אישי בפרעון השטר.

 

לטענת התובעים אין להחיל בנסיבות המקרה את הפרשנות שניתנה בעניין ע"א 90 / 4294 עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי זל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ ואח', פ"ד נ (1) 453 (להלן: "פ"ד רינסקי") על פיה יש לפרש את מהות החתימה על דרך בחינתו של השטר כמכלול, וכי דרך כלל יש לראות את עצם ציון פרטי בעל החשבון על גבי השיק כמצטרפת לחתימה וכמילוי דרישת סעיף 25(א) לפקודה, וזאת בשים לב למכלול הנסיבות, לרבות העובדה כי הלכה למעשה הנתבע לא פעל כלל כשלוחו של ג'בארה (בעל החשבון על פי הרישום שעל גבי השיק), או כשלוחה של החברה )אשר חותמתה הוטבעה עם חתימתו, ואשר שמה מופיע בצד שמו של ג'בארה בפרטי בעל החשבון הרשומים בצד ימין השיק).

 

לטענת התובעים, יש להזקק לראיות חיצוניות על מנת ללמוד על יחסי השליחות שהתקיימו בין הנפשות הפועלות, ומהראיות עולה כי  הנתבע חתם כשלוחו של הקבלן, וכשלוחו של האחרון בלבד. בהעדרה של אינדיקציה כלשהי, על גבי השיק, לשליחות הנ,ל, ובהעדר אזכור של שמו של הקבלן על גבי השיק, ממילא לא ניתן לקבוע כי השטר בכללותו מגלה את אותה שליחות.

 

7.2       לטענת הנתבע עושה השטר החייב בפרעונו הינו בעל החשבון והנתבע פעל בחזקת שלוח בלבד. כך עולה מפ"ד רינסקי, כאשר בענייננו אין מדובר בצדדים לעסקת היסוד, ולפיכך אין להידרש לנסיבות חיצוניות לשטר גופו לצורך ההתחקות אחר החייב על פיו, ולצורך מתן מענה לשאלה האם החתימה עליו הינה חתימת שלוח. מחזות השיק, מעצם הפער שבין שם בעל החשבון וזהותו של החותם, עולה כי השיק נחתם על ידי הנתבע כשלוחו של בעל החשבון, וכי ג'בארה הינו החייב על פי השטר (להבדיל מהחבות על פי עסקת היסוד או בכל עילה אחרת המצויה מחוץ לגבולות התובענה השטרית שבפני).

 

            הנתבע חזר והדגיש כי התובעים הצהירו מפורשות כי אינם טוענים לחבות השלוח מכוח חריגה מהרשאתו וכי הוא מתנגד נחרצות לכל ניסיון לשינוי חזית בעניין זה.

 

            לטענת הנתבע התובעים אינם יכולים להשמע בטענה המועלית על ידם בהליך המשפטי לאחר שהם עצמם ראו את ג'בארה כחייב על פי השיקים. כך ביחס לתובע  1 אשר פתח את תיק ההוצאה לפועל כנגד ג'בארה בלבד, וכך גם ביחס לתובעת 2  אשר פתחה את תיק ההוצאה לפועל כנגד ג'בארה והנתבע כאחד, כאשר לא יכול שיהיה יותר מאדם אחד החייב בחבות עושה השטר.

 

            לחלופין נטען על ידי הנתבע כי אם אין ג'בארה החייב על פי השיק הרי שהחייבת על פיו הינה החברה, באשר אין מדובר בחתימה "ערומה" של הנתבע על גבי השיק, כי אם בחתימה עליה הוטבעה חותמת החברה, הנושאת את שמה ומספרה, ואשר שמה גם צויין בצד פרטיו של בעל החשבון. לפיכך, לחלופין, יש לפרש את השטר כשטר שנחתם על ידי הנתבע בשליחות החברה הנ"ל.

 

8.         לצורך ההכרעה בפלוגתה העיקרית שבמחלוקת וטענות המשנה שנטענו בתמיכה לעמדות הצדדים באותה פלוגתה (כמתואר בסעיף 7 לעיל), יש צורך להכריע גם בפלוגתאות העובדתיות שבמחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לטיבו ומהותו של קשר השליחות שבין הנתבע לבין הקבלן, המצגים שיצר הנתבע כלפי התובעים במעמד החתימה על השיקים, וקיומם או העדרם של יחסי שליחות בין הנתבע לבין ג'בארה ובין הנתבע לבין החברה, הכל כמפורט בסעיפים 4-6 לעיל וכפי שיפורט גם להלן.

 

סקירת הראיות הנוגעות לפלוגתאות העובדתיות שבמחלוקת

 

על חלקו של ג'בארה, תכלית הפעלתו של החשבון והיחסים שבין הנתבע לבין ג'בארה

 

11.       מטעם הנתבע נשמעה עדותו בלבד, בה נאמר כי:

 

11.1     ג'בארה היה לקוח של הנתבע אשר בנוסף לשירות המשפטי שקיבל מהנתבע ביקש כי הנתבע יחתום עבורו על שיקים לטובת ספקים שסיפקו לו סחורה, לו או למישהו מטעמו ולמסור את אותם שיקים לספקים (עמ' 10).

 

11.2     ג'אברה חתם על יפוי כוח המיפה את כוחו של הנתבע לייצגו כפרקליט וביקש ממנו, אישית, לפעול בחשבונו כאמור, כשלצורך כך ייפה את כוחו של הנתבע לפעול בחשבון  (עמ' 10, ועמ' 14-15). ג'אברה היה לקוח של הנתבע בטרם התבקש התובע לפעול בחשבונו, וגם לאחר שחדל לפעול בו, באוגוסט 2004 עקב קריסתו של העסק (עמ' 11).

 

11.3     ג'אברה תואר על ידי הנתבע כמי שעיסוקו בתחום הבניין (עמ' 8).

 

11.4     על אף שהחשבון הינו חשבון פרטי של ג'אברה, הופקדו בו המחאות שהתקבלו על ידי החברה, אשר ניהלה את חשבונותיה באמצעות ג'אברה, שהיה בעל המניות בה. ערוב הנכסים שבין ג'בארה והחברה מלמד על כוונותיו הטובות ליטול על עצמו את חובות החברה ושלא להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות.

 

11.5     ג'אברה היה נותן לנתבע הוראות בעל פה בכל הנוגע להוצאת השיקים ברמה פרטנית, ביחס לכל שיק (עמ' 19, שורה 3).

 

11.6     הנתבע אינו יודע את טיבו של הקשר שבין ג'בארה לבין הקבלן, לרבות אם הם בני משפחה (עמ' 19).

 

12.       מטעם התובעים, באמצעות העדתם של הקבלן וג'בארה, נשמעה גרסה אחרת לחלוטין, הן ביחס לתפקידו של ג'אברה, והן ביחס לטיבו של הקשר שבין ג'בארה לבין הנתבע.

 

12.1     בניגוד לטענת הנתבע כי ניהול החשבון עבור ג'בארה נילווה ליחסי עו"ד לקוח שקדמו למתן שירותי הניהול החשבון והמשיכו לאחר מכן, נטען על ידי ג'בארה כי את הנתבע פגש פעם אחת בלבד, במועד פתיחתו של החשבון , ג'בארה לא הכיר את הנתבע הכרות קודמת ולא היה לקוח שלו (עמוד 48). ג'בארה המשיך וטען כי שירות משפטי בודד שקיבל מהנתבע ניתן לו בהליכי הוצל"פ שננקטו כנגדו כתוצאה מניהול החשבון, לאחר תום תקופת ניהול החשבון, וגם זאת ללא שפגש בנתבע (עמוד 50). על העדרו של קשר כלשהו בין ג'בארה לבין הנתבע להיוציא כאמור לעיל העיד גם הקבלן ( עדות הקבלן בעמוד 43).

 

12.2     בניגוד לטענת הנתבע כי ניהל את החשבון עבור ג'בארה, על פי הנחיותיו, שניתנו ברמה של כל פעולה בחשבון, נטען על ידי ג'בארה כי  האחרון מעולם לא החזיק בפנקס שיקים של החשבון, לא משך שיקים על החשבון ולא היה מודע לשיקים שחזרו, הנתבע לא קיבל דפי חשבון, לא קיבל הודעות מהבנק, לא יודע את מספר החשבון, ולא קיבל כל הודעה או עדכון מאת הנתבע על הקורה בחשבון (עמוד 49). דברים דומים באו לידי ביטוי בעדות הקבלן בעמודים 41, 42 ו-47, שם העיד הקבלן, בין השאר, כי חשבון הבנק נפתח בסניף בתל אביב, אותו הציע הנתבע, על פי סיכום דברים שבין הנתבע לבין הקבלן. לדברי ג'בארה ההנחיה היחידה שניתנה לנתבע על ידו, בפגישתם היחידה במועד פתיחת החשבון, היתה כי עליו לדאוג לכך שלא תיווצר בחשבון יתרת חובה. יפוי הכוח לנתבע, עליו חתם בחשבון הבנק נועד ליתן לנתבע את הכוח לפעול כאמור לעיל (עמוד 50).

 

על פי עדות הקבלן היחיד שהיה נותן הוראות כיצד לפעול בחשבון היה הקבלן וג'בארה מעולם לא נתן הוראות כאמור לנתבע (עמ' 43-44). ג'בארה היה חותמת גומי, איש קש (44). הנתבע היה מנהלו של החשבון, והוא אשר סיכם את תנאי התשלום עם הספקים,  על בסיס המידע שנמסר לו על ידי הקבלן בדבר התקבולים הצפויים וביצע את התשלומים בפועל בהתאם לאישור הקבלן על האספקה בפועל (עמוד 47). הכתובת שנמסרה בבנק לצורך משלוח מכתבים הינה ככל הנראה כתובתו של הנתבע. תיבת הדואר הנזכרת שם אינה של הקבלן או של ג'בארה וסביר שהיא של הנתבע, אשר טיפל בפועל בענייני הבנק (עמ' 45).

 

12.3     בניגוד לטענת הנתבע כי תחום עיסוקו של ג'בארה בבניין וכי מהות הפעילות בחשבון היתה ניהול עסקה של החברה, שבבעלותו של ג'בארה, תוך הפקדת תקבולי החברה בחשבון ותשלום באמצעותו לספקיה, מבלי לשמור על הפרדת נכסים בין נכסיו של ג'אברה לבין נכסי החברה, נטען על ידי הקבלן וג'בארה כי כל האמור לעיל לא התקיים ביחס לג'אברה, והיה נכון ביחס לקבלן. על פי עדות הקבלן וג'אברה, ג'אברה גיסו של הקבלן, כשזיקתו לעסקי הבניין, החברה והחשבון מסתכמת במתן הסכמתו לשימוש בשמו לצורך פעילותו העסקית של הקבלן, שלא יכול היה לפעול בשמו בעסקו החדש, לאחר קריסת עסקו הקודם שהותיר אותו בעל חוב של רבים , הכל כמפורט להלן.

 

           

 

על פי עדות ג'בארה והקבלן כאחד ג'בארה, חשמלאי בעיסוקו, העוסק בהתקנת מערכות חשמל בדירות, שהיה חסר כל מעורבות בעסקי הקבלן, ואשר על קריסתם נודע לו רק עת קיבל התראות ממס הכנסה וכתוצאה מפתיחתם של הליכי הוצל"פ שעילתם ברישום החברה והחשבון על שמו (עדות ג'אברה, עמ' 48-50, עדות הקבלן, עמ' 42).

 

            הרקע למצב הדברים כאמור פורט בעדותו של הקבלן, שם נאמר כי הקבלן, מהנדס בנין במקצועו מי שעוסק בבניה משנת 87, ניהל את עסקיו באמצעות חברה לבניה שקרסה בשנת 99. ב-2000 או שנה לאחר מכן הקים חברה חדשה  על שם ג'בארה, אחי אשתו, כחלק מעזרת המשפחה לשיקומו, לאחר שלא יכול היה לפתוח חברה על שמו (עמ' 43).

 

 

על היחסים שבין הנתבע לבין הקבלן ומהות פעולתו של הנתבע ביחס לעסקי הקבלן

 

13.       כל שנאמר בעדות הנתבע בכל הנוגע לקבלן הינו כי האחרון מהנדס במקצועו וקבלן בניין, אשר היה לקוח של הנתבע (עמ' 12). הנתבע לא העיד על יחסי עורך דין לקוח שבינו לבין הקבלן בטענת חיסיון.

 

רק לאחר חקירה נגדית הודה הנתבע בזיקה יחידה של הקבלן לדמויות הפועלות ולפעולות בחשבון, אשר באה לידי ביטוי, לטענתו, בעובדה שחלק מהתשלומים שבוצעו מהחשבון – לגרסת הנתבע על פי הנחיותיו המפורשות והפרטניות של ג'אברה – היו לפרעון חובות שחב הקבלן לספקים, תוך קיומה של מערכת התחשבנות בין הקבלן לבין ג'אברה, וזיכויו של האחרון באותם תשלומים במערכת היחסים שבין הקבלן לבין ג'אברה (ראה עדות הנתבע בעמודים 16-17 ו-20).

 

14.       מנגד, נטען בעדותו של הקבלן כי:

 

14.1     הקבלן הכיר את הנתבע בעת שייצג צד שכנגד בהליך משפטי בו נטל הקבלן חלק. הנתבע הציע כי ינהל את החברה עבור הקבלן והוסכם על סכום חודשי קבוע בגינו קיבל הקבלן הן שירותי עו"ד בהליכים שננקטו כנגדו על ידי נושיו והן שירותי ניהול לחברה. (עמ' 40).

 

14.2     לעניין שירותי הניהול נטען כי כך היה לקבלן, אשר לא ניהל משרד, נוח לנהל את ענייניו, והנתבע גם עשה סדר בתקבולים מול ההוצאות (עמ' 41, 46).

 

14.3      אולם, על פי עדות הקבלן, תפקידו של הנתבע לא התמצה בניהול החשבון והיתה לו תרומה מהותית לעסקו של הקבלן באיתורם של ספקים וקשירת עסקאות עימם עבור הקבלן. הקבלן, שהחברה באמצעותה פעל הותירה חובות בהיקף של כ-5 עד 6 מיליון, ניסה ולא הצליח לבצע הזמנות לחומרי גלם אצל ספקים, אשר היתנו את ההתקשרות עימו בתשלום במזומן. הנתבע איתר עבור הקבלן ספקים, היה מעדכנו ביחס להצעות ומקבל את אישורו להתקשרויות (עמ' 42-43, 46). לאחר איתור הספקים וסיכום תנאי התשלום עימם בין הנתבע לבין הספקים סופקו חומרי הבניין לקבלן והנתבע יצא מהתמונה. הקבלן אישר את חשבונות הספקים ובהתאמה היה הנתבע משלם את התמורה לספקים ( עמ' 45). בעקבות המו"מ שקויים בין הנתבע לבין הספקים התאפשר לקבלן לרכוש חומרי גלם באשראי (עמ' 47).

 

הקבלן ציין כי הנתבע האמין בו ובעסק, כי החשבון נוהל במתכונת המתוארת לעיל כשבעה חודשים ללא תקלות, וכי היה מדובר במחזור כספי של למעלה ממאה וחמישים אלף ¤ לחודש, אשר למעלה ממחציתו יועדה לפרעון חובות לספקים (עמ' 46-48).

 

על פעילות החברה וזיקתה לחשבון הבנק

 

15.       בעדות הנתבע נאמר כי גם החברה היתה לקוחה שלו, כי בעל המניות בחברה הינו הקבלן וכי זה כל הידוע לו בכל הנוגע לחברה, לקשר שבינה לבין החשבון ובינה לבין ג'בארה והקבלן (עמ' 12). בהמשך נאמר כי למיטב ידיעתו של הנתבע החברה הינה חברה לשיווק ומסחר של אבני בניה (עמ' 12). עוד נאמר כי לנתבע היה יפוי כוח כללי מאת החברה, שניתן לו כפרקליט, אך לא יפוי כוח שניתן על ידי הבנק בכל הנוגע לחשבון בנק (עמ' 15-16).

            כנזכר לעיל הנתבע העיד כי החשבון שימש את ג'אברה לצורך ניהול עסקי החברה. עוד הסביר הנתבע כי שמה של החברה הוסף לשמו של בעל החשבון על מנת שיהיה ניתן להפקיד בו שיקים שנמסרו לחברה הנושאים את הכיתוב "למוטב בלבד", וזאת על פי נוהלי העבודה בבנק וללא לגרוע מכך שהחשבון חשבון פרטי של ג'אברה. זכויות החתימה בחשבון היו חתימתו של ג'אברה וכן חתימת הנתבע בצרוף חותמת החברה (עמ' 15-14).

 

18.       מנגד, בעדות הקבלן נאמר כי החברה הינה החברה החדשה באמצעותה ביקש הקבלן לחדש את ניהול עסקיו (41). לפני ההכרות עם הנתבע החברה פתחה חשבונות בנק בטירה ובטייבה וניתנה זכות חתימה לגבארה לאחר שהקבלן היה חייב מוגבל באמצעים ולא יכול היה לחתום על שיקים. לדברי הקבלן בפתיחתו של החשבון התכוון לפתיחתו של חשבון בנק של החברה וסבר שזה החשבון שנפתח, אך לא היה לו כל קושי עם העובדה שנפתח חשבון פרטי על שם ג'אברה, שכן מבחינתו הוא והחברה חד הם והחשבון חשבונו של ג'אברה, אשר שימש אותו בניהול עסקיו באמצעות החברה (עמ'42-43).

 

 

הקשר שבין הנתבע לבין התובעים ונסיבות מתן השיקים

 

19.       כנזכר לעיל אין מחלוקת כי השיקים מולאו ונחתמו על ידי הנתבע בנכוחות יחידי התובעים, ונמסרו להם על ידו, במשרדו.

 

בעדות הנתבע נאמר כי התובעים הם ספקים של ג'אברה אך לא ידועה לו מהות הסחורה שסופקה ומועד ההספקה, לאחר שהשיקים נמסרו על פי הנחיותיו של ג'אברה (עמ' 16). הנתבע הוסיף וטען כי אינו יודע אם הנתבע העיד כי אינו יודע אם התובעים או יחיא נפגשו עם ג'בארה, כי לא ידוע לו אם יש חוב ישיר בין החברה לבין התובעים מעבר לשיקים, ואין הוא יודע אם היה קשר כלשהו בין החברה לבין התובעים או חומרי בניין (עמ' 20).

 

הנתבע אישר כי לתובעת 2 (סופר בטון) שולם סכום של כ-100,000 ¤ בגין חוב שחב הקבלן לתובעת וציין כי אינו יודע אם היה קשר עסקי או אחר בין ג'אברה לבין התובעת 2 (עמ' 18). לגבי חומרי בניין נאמר כי הינה ספק ברזל, אך הנתבע אינו יודע מה עסקת היסוד בגינה נמסרו השיקים (עמ' 20). הוא הדין ביחס לתובע 1, כאשר הנתבע העיד כי אינו זוכר אם מדובר בחוב של ג'אברה או בתשלום על ידי ג'אברה לסילוק חוב שחב הקבלן, תוך שאינו שולל את החלופה האחרונה (עמ' 19).

 

20.       מנגד, העידו התובע 1, מנסור (מנהלה של התובעת 2) ויחיא (מנהלה של חומרי בניין):

 

20.1     כי אינם מכירים את ג'אברה, לא פגשו בו מעולם ולא התקשרו עימו בעסקה כלשהיא (עדות מנסור בעמ' 22,  עדות התובע 1 בעמ' 31, ועדות יחיא בעמ' 34-36).

 

20.2     כי השיקים נמסרו בתמורה לעסקה של אספקת חומרי בניין שסופקו על ידם לקבלן, וכי לכל אחד מהנושים הנ"ל, בנוסף על החוב השוטף בגין אספקת סחורה בגינה נמשכו השיקים גם חובות עבר בהם הם נושים בקבלן. התובעת 2 קיבלה, באמצעות מנסור והנתבע, גם שיקים לסילוק חובות העבר (עדות מנסור בעמ' , עדות התובע 1 בעמ' 30 ועדות יחיא בעמ' 33).

 

20.3     בנוסף העיד כל אחד מהעדים הנ"ל שבשים לב לחוב העבר של הקבלן סרבו למכור לקבלן סחורה באשראי, ועשו כן רק לאחר שהנתבע נכנס לתמונה, הכל כמפורט להלן.

 

20.4     לדברי מנסור, מנהלה של התובעת 2, הקבלן פנה אל מנסור בבקשה כי יספק לו בטון ונענה בשלילה, בשל חוב פתוח של הקבלן. לאחר אותה שיחה פנה הנתבע למנסור שהזמינו לדון על הסדר חוב של הקבלן. בפגישה במשרדו של הנתבע נאמר למנסור, על ידי הנתבע, כי הוא מנהל את ענייני הקבלן, אחראי על החשבון ונותן ממנו שיקים בחתימתו הן לכיסוי חובות שוטפים והן לכיסוי חובות עבר (עמ' 25). לטענת מנסור השיקים נחתמו בנוכחותו על ידי הנתבע, ונמסרו לו על ידי הנתבע תוך הבטחה כי יפרעו וכי הוא אחראי לפרעונם (עמ' 25). מנסור הבין את חותמת החברה שהוטבעה על חתימתו של הנתבע כחותמת הנדרשת לצורך זיהוי החתימה על ידי הבנק (עמ' 26). מנסור חזר וטען כי הנתבע התחייב בפניו לפרעון השיקים, חתם עליהם בפניו, ועל סמך אותה התחייבות וחתימה סיפקה התובעת לקבלן בטון, אותו סרבה לספק קודם לכן, בפניה ישירה של הקבלן (עמ' 27).

 

            עדותו דלעיל של מנסור נתמכת בעדות הקבלן כי כאשר פנה לתובעת 2 בבקשה לרכישת בטון סורב בשל חוב העבר. בשיחה עם הנתבע הציע הקבלן בנוסף על התשלום השוטף תשלומים על חשבון חוב העבר, התקיימה פגישה בין מנהל התובעת 2 והנתבע, בה סוכמו העסקה ותנאי התשלום והנתבע מסר את השיקים. בעקבות אותה פגישה סופק לקבלן הבטון (40-41). יחד עם זאת יצויין כי על פי עדות הקבלן חרף מעורבותו של הנתבע בקשירת העסקאות עצמן הנתבע לא היה שותף של הקבלן ולא קיבל על עצמו אחריות ערב, מדובר על שירותי ניהול ולא על מעורבות כספית של הנתבע בעסקאות.

 

מנסור הוסיף והעיד כי בחתימתו של הנתבע על השיקים התחייב הנתבע כמנהל עסקיו של הקבלן ובשמו, אלא ששם הקבלן אינו מופיע על השיק (עמ' 28).

 

20.5     התובע 1 העיד כי השיקים בהם הוא אוחז ניתנו לו על ידי הנתבע, חלף שיקים אחרים שנמסרו על ידי הנתבע ואשר לא כובדו לאחר שניתנה הוראה לביטולם. הנתבע אמר שארעה תקלה, הראה לתובע את מצבת השיקים היוצאים והנכנסים במחשבו, והחליף את השיקים לשיקים נשוא התובענה (עמ' 30). הקבלן, בעל דברו בעסקה הראה לו איך מתנהל העסק בעסקו של הנתבע, והנתבע נתן השיקים תוך אמירה כי אין מצב שיחזרו (עמ' 31).לדברי העד הוא נושה בקבלן בעקבות עסקה להספקת סחורה, אלא שאין דרך לתובעו על פי השיק (עמ' 30). נטען כי הסחורה לא סופקה לנתבע, אך סופקה רק "בהתסמך על מילתו" של הנתבע, אשר מסר והתחייב הן על פי השיקים המקוריים והן על פי אלה שהוחלפו (עמ' 31). על סמך התחייבות של הקבלן בלבד לא היה עושה את העבודה (עמ' 32).

 

20.6     על פי עדותו של יחיא מנסור (להלן: "יחיא"), מנהל בחברת חומרי בנין השרון, החברה הנ"ל נושה בקבלן בחוב גדול. השיקים בהם היא אוחזת נמסרו בתמורה לעסקה חדשה של אספקת ברזל לפרוייקט באלעד, כאשר ההזמנה והתשלום בוצעו במשרדו של הנתבע. העסקה נקשרה לאחר פגישת אקראי עם הקבלן והנתבע ולטענת העד הקבלן והנתבע כאחד חייבים בפרעון תמורתה (עמ' 33). לדברי העד נוכח חוב העבר הגדול של הקבלן לא היה מעלה על דעתו להתקשר עימו בעסקה נוספת, אלא שהנ"ל הזמינו למשרדו של הנתבע, אמר שהעסקים מנוהלים כעת על ידי האחרון, כי הכל ממוחשב במשרדו של הנתבע ובאחריותו, והנתבע אכן רשם את השיקים וחתם עליהם (עמ' 34). קיימים לא מעט אנשים שעושים חברות פיקטיביות, וזהות בעל החשבון לא עניינה את יחיא מנסור אשר הסכים להתקשר בעסקה רק משום ניהול עסקו של הקבלן על ידי הנתבע, ולאחר שנוכח כי האחרון מנהל מעקב אחר נתוני החשבון במחשב שבמשרדו, וחתם על השיק, באופן אישי, בפניו, ללא שהוא מציין כי הוא עושה כן בחזקת בא כוח (עמ' 34,35,36). כשהשיקים לא כובדו פנה העד לקבלן ולנתבע, כאשר כל אחד מאלה מפנה למשנהו (עמ' 35).

 

            הפלוגתאות העובדתיות שבמחלוקת – דיון והכרעה

 

21.       אני מעדיפה את גרסת התובעים (לרבות הדברים שהובאו באמצעות עדויותיהם של ג'בארה והקבלן) בפלוגתאות העובדתיות שבמחלוקת על פני גרסת הנתבע, וזאת בכל הנוגע למהות הפעילות בחשבון, העסקאות שבין הצדדים ויחסי השליחות שביניהם. העניין היחידי בו לא קיבלתי את גרסת התובעים הינו הטענה כי התובע אמר מפורשות כי הוא נוטל על עצמו אחריות של ערב, התחייבות כספית ישירה, משל עצמו לפרעון השיקים. ההכרעה דלעיל נובעת מההתרשמות הבלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו, וכן, בין השאר, ממשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

 

21.1     גרסאותיהם של התובעים, אשר העידו כל אחד על נסיבות ההתקשרות שנערכה עימו, דומות, ועולות בקנה אחד עם עדויותיהם של ג'בארה והקבלן, כאשר עדויותיהם של האחרונים משלימות את גרסאות העדים בפרטים רבים שלא היו בידיעת התובעים, צדדים שלישיים שהתקשרו בעסקאות ספציפיות עם הקבלן. כנגד עדותו של הנתבע ניצבות איפוא חמש עדויות שונות, שעמדו במבחן החקירה הנגדית, עשירות בפרטים, שלא התגלו סתירות מהותיות בתוכנן וביניהן.

 

21.2     על פניו ולכאורה ג'בארה והקבלן לא ביקשו לסייע לתובעים, לא נתנו תצהירי עדות ראשית ואף התייצבו למתן עדותם רק לאחר שהוצאו כנגדם צווי הבאה.

 

            על פניו ולכאורה עדותו של הקבלן אינה מקדמת אינטרס אישי כלשהו שלו, ואף אם לא ניתן להפרע ממנו כיום, הרי שעל פניו ולכאורה תוכן עדותו של הקבלן הינה הודאה ברורה ומפורשת בחובות, שלא נגלה שום טעם על שום מה ינהג כן אלא אם עדותו משקפת דברים כהוויתם.

 

            עדותו של הקבלן יצרה רושם אמין בהיותה מרובת פרטים, עקבית, בעלת הגיון פנימי ולא חד צדדית. הקבלן הסביר את מהות שירותי הניהול שניתנו לו תוך זיקה לרקע ולתהליכים בהם באו לעולם, ומאידך הבחין בין שליחותו של הנתבע כמנהל של עסקו לבין נטילת התחייבות כספית וערבות לחובות התובע, כפי גרסת הצדדים המעוניינים, התובעים.

 

21.3     עדותו של הנתבע לא הותירה רושם מהימן. הנתבע ביקש לחסות אחר החיסיון של עו"ד –לקוח, הנתון לויתור על ידי הלקוח, ללא ניסיון של ממש לקבל את ההסכמה להסרתו. הנתבע נמנע מלהזמין לעדות את הקבלן וג'בארה, וזאת על אף שהקבלן, על פי עדותו, היה עדיין לקוחו במועד מתן העדות. גרסת הנתבע היתה חסרה פרטים, הנתבע הרבה להשיב כי אינו יודע פרטים אשר מצופה היה על פי מהלך החיים כי יהיו בידיעתו. עצם מתן שירות של רישום שיקים גרידא, ללא מעורבות נוספת אינו עיסוק שכיח או אופייני לפרקליט, ועוד פחות מסתבר כי החברה, ג'בארה והקבלן, כולם לקוחותיו של הנתבע, וזה אינו יודע על הקשרים שביניהם, על מהותו והקשרו של השירות הניתן על ידו, על פרטי העסקאות וכיוצא באלה.

 

            בסיכומי הטענות מטעם הנתבע אף לא נעשה ניסיון כלשהו להתמודד עם הפלוגתאות העובדתיות, טענות התובעים והעדויות מטעמם, חרף פער גדול בין גרסאות הצדדים לגבי נסיבות כתיבת השיקים על ידי הנתבע כפי שתוארו בהרחבה לעיל.

 

            בעדותו של הנתבע התפתחות וניכר ניסיון של הנתבע להסתיר את יחסי השליחות שהתקיימו בינו לבין הקבלן. בתחילת עדותו של הנתבע מתאר הנתבע את מערכת היחסים שבינו לבין הקבלן ובין הקבלן לבין החברה כאילו התקיימו עם ג'בארה ולא עם הקבלן. יחד עם זאת, בהמשך חקירתו, חרף הכחשתו ידיעה כלשהי על הזיקה בין ג'בארה לקבלן או של פרטי העסקאות נאלץ הנתבע להודות כי מהחשבון נפרעו חובות שחב הקבלן לספקים, בניגוד לתשובתו הראשונה כי החשבון שימש לצורך תשלום לספקים של ג'אברה. כפי שיפורט בהמשך הדבר אינו מקרי ולהסתרתו של קשר השליחות עם הקבלן משמעות של ממש לצורך ההכרעה בתובענה.

           

21.4     הגרסה העובדתית הכוללת שהובאה בעדויות התובעים ועדיהם מסועפת, וחלקיה השונים מתיישבים האחד עם משנהו ומתארים מצב דברים ומהלכים בעלי היגיון פנימי התואמים את ניסיון החיים. מאידך, כמתואר לעיל, מצאתי את גרסת הנתבע לא רק בלתי מהימנה כי אם גם מסתברת במידה משמעותית פחות מגרסת התובעים.

 

הפלוגתה העיקרית שבמחלוקת – דיון והכרעה

 

המסגרת הנורמטיבית

 

22.       בסעיף 25(א) לפקודה, תחת כותרת השוליים "החותם בתור מורשה או בבחינת נציג" נאמר:

"מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית".

 

23.       פרשנותה ומשמעותה של הוראת סעיף 25 לפקודה נידונה בפ"ד רינסקי שנזכר לעיל.

 

23.1     בפסק הדין מתואר המצב המשפטי כפי שהוסדר בהוראת סעיף 25 לפקודה ועל פי פרשנותו המקובלת, כדלקמן:

 

            "עולה מהסדר זה, כי מקום ששלוח פועל בגדרי הרשאתו וחותם על שטר את שמו שלו בלבד, בלא שניתן לראות שהוא חתם בתור שלוח, השלוח חב (אישית) על-פי השטר ואילו השולח אינו חב על פיו. לעניין זה, אין נפקא מינה אם הצד האחר, שקיבל את השטר מידי השלוח, ידע על דבר הרשאת השולח או שהשליחות מבחינתו הינה נסתרת (ראה ע"א 1286/90 [1], בעמ' 809)" (שם פסקה 1).

            ובהמשך:

"שונים פני הדברים, מקום שהשלוח פעל בהרשאה וחתם את שמו שלו תוך תוספת דברים שמהם ניתן ללמוד כי הוא פועל כשלוח. במצב דברים זה, חתימתו של השולח אינה מצויה על השטר, ועל-כן לכאורה אין להחיבו על-פי השטר (סעיף 22(א) לפקודה). אך חזות השטר מעידה עליה כי השלוח לא פעל לעצמו, וכי חתימתו היא "בתור" שלוח. ציפייתו הסבירה של הצד השלישי אינה מכוונת, במצב דברים זה, כלפי השלוח אלא כלפי השולח. את הציפייה הזו מגשימה הפקודה. כמובן, אם השלוח חרג מהרשאתו, לא יהא מקום לחייב את השולח. במקרה זה יחוב השלוח חבות שטרית אישית, חרף העובדה שחזות השטר מעידה כי חתם כשלוח. אך מקום שהשלוח פעל בהרשאה ודבר פעילותו כשלוח נלמדת מחזות השטר, אין כל טעם של מדיניות - של דיני שטרות או דיני שליחות - שלא להטיל אחריות שטרית על השולח ושלא לשחרר את השלוח מאחריותו" (שם פסקה 2).

 

23.2     בפ"ד רינסקי הוצגו שתי גישות פרשניות אפשריות בכל הנוגע לשאלה אימתי תחשב חתימה "חתימה ערומה" שיש בה לחייב את השלוח, חרף היותו שלוחו של אחר, ואימתי תחשב חתימה כחתימה שיש בה להעיד כי חתימת שלוח היא.

 

"בעניין זה קיימות שתי השקפת. האחת, כי אמת המידה מתמקדת בלשון החתימה. על פיה, אדם חותם "בתור" שלוח אם בלשון החתימה נקבע במפורש כי החתימה היא של שלוח. זו אמת מידה המתמקדת בחתימה עצמה, ובלשונה המפורשת. היא מבודדת את החתימה ומבקשת ללמוד ממנה על אופייה כחתימת שלוח. על-פי ההשקפה השנייה, אמת המידה היא מבנית. על פיה, אדם חותם "בתור" שלוח אם זהו הפירוש הסביר לחתימה במסגרתו הכוללת של השטר. אמת מידה זו מתמקדת בשטר כולו, ובמובן העולה מתוך מכלול לשון השטר על איפיונה של החתימה. לשונו של סעיף 25(א) לפקודה נוטה לפירוש "הנקודתי". הגיונו של סעיף 25(א) לפקודה תומכת בפירוש "ההוליסטי". (שם פסקה 4).

 

בפסקה 7 לפסק הדין מאמץ בית המשפט את הפרשנות השניה, ומבאר את טעם ההכרעה כדלקמן:

 

"הגישה של "פירוש המסמך בכללותו", המפנה את תשומת הלב למסמך כולו ואינה מבודדת את החתימה בלבד, נראית לי ראויה. הטעמים לכך הם מספר: ראשית, גישה זו מגשימה את התכלית המונחת ביסוד ההוראה שבפקודה. תכלית זו הינה להגשים את הציפיות הסבירות של אוחז השטר. כאשר עיון בשטר מצביע על אופייה של החתימה כחתימה "אישית" או כחתימת "שלוח", יש לתת תוקף למובן זה, שכן זהו המובן שהאוחז בשטר נתן לשטר שעה שקיבל אותו. שנית, גישה זו תואמת את הדין הכללי. שטר הוא חוזה, וחוזה יש לפרש מתוך עיון בכל חלקיו.... שלישית, בכל הנוגע לחתימה של תאגידים - כגון חתימת חברה באמצעות מנהלה - גישה זו משקפת את המקובל בחיי המעשה. כאשר בשטר מופיע שמה של חברה ומתחתיו חתימת מנהלה, נוהג הסוחרים הוא לראות בחתימת המנהל חתימת שלוח ולא חתימה של עושה או מושך נוסף....רביעית, הגישה המפנה את תשומת הלב לפרשנות השטר כולו, ואינה מבודדת את הפרשנות לדרישת הצורה המיוחדת, מאפיינת את הגישה המקובלת לסוגיות אחרות בדיני שטרות, אשר גם בהן מתעוררת בעיה דומה....המגמה המודרנית בדיני שטרות, כבדינים אחרים, היא התרחקות מהפורמאליזם ואימוץ גישה מהותית, המגשימה את המדיניות המונחת ביסוד ההסדר".

 

23.3     משאומצה ההלכה על פיה מפרשים את מהותה של החתימה על פי חזות השטר בכללותו, כדרך פרשנותו של חוזה, מתעוררת השאלה האם מלאכת פרשנות כאמור יכול שתתייחס גם לנסיבות חיצוניות לשטר, או שמא יש ליתן הדעת לחזות השטר בלבד, הגם שחזות השטר בכללותו. בית המשפט משיב על שאלה זאת בפסקה 8 לפסק הדין, כדלקמן:

 

"כידוע, ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות בפרשנות חוזה סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973...האם ניתן להיזקק לנסיבות חיצוניות אלה בפרשנות החתימה המצויה בשטר? בעניין זה יש להבחין בין צד קרוב בשטר לבין צד רחוק בשטר. בין צדדים קרובים - כלומר צדדים אשר ביניהם קיימת עיסקת יסוד - אין מניעה מהתחשבות בנסיבות החיצוניות בפרשנות החתימה על השטר. לעניין זה יחולו הדינים הכלליים. לעומת זאת בין צדדים רחוקים - כלומר צדדים אשר אין ביניהם עיסקת יסוד - חזות השטר היא המקור לפרשנות, ואין לפנות לנסיבות החיצוניות. ביסוד הבחנה זו עומדת המדיניות המשפטית המשמשת בסיס לדיני השטרות. על פיה, צד רחוק רשאי לסמוך על חזות השטר. השטר הינו "רץ ללא מטען"...וזכויותיו של אוחז צריכות להיקבע על-פי חזות השטר. טעם זה חל מקום שהאוחז והחייב הם צדדים רחוקים. אין טעם להחילו בין צדדים קרובים.

 

זאת ועוד: מקום שחזות השטר, היא כשלעצמה, יוצרת ספק או חוסר ודאות באשר לאיפיונה של החתימה, ניתן להיזקק לנסיבות חיצוניות גם בין צדדים רחוקים, שהרי חזות השטר, היא עצמה יצרה ספק, שניתן להתירו באמצעות פנייה פרשנית לנסיבות החיצוניות...".

 

23.4     לאחר כל אלה פונה בית המשפט ליישום האמור לעיל לעובדות המקרה שבפניו, כדלקמן:

 

"עניין לנו בטופס של שיק שהודפס על-ידי הבנק, ועליו נתוניה האישיים - שם, כתובת, מספר טלפון ומספר חשבון - של המערערת. החתימה עצמה אינה קריאה. כל האוחז בשטר היה מניח אחת משני אלה: שהחתימה היא של בעלת החשבון, אשר שמה, כתובתה ומספר החשבון שלה מופיעים בפינה הימנית העליונה של השיק, או שהחתימה היא של אדם אחר הפועל בשמה. איש לא היה מעלה על הדעת כי אדם זה יחתום על שיק לא לו. הנה כי כן, פירוש סביר של השיק בכללותו מוביל למסקנה הבלתי נמנעת כי החתימה אינה חתימתו האישית של המשיב 2, אלא חתימתו בתור שלוח של בעלת החשבון. ואפילו תאמר כי קיים ספק באשר לאיפיונה של החתימה, כחתימה אישית או כחתימה "בתור" שלוח, הרי ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות לשם הבאת ראיות חיצוניות באשר למהות החתימה. כפי שעולה מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ראיות חיצוניות אלה מבססות אף הן את המסקנה כי המושך פעל כשלוח של בעלת החשבון".

 

החייב על פי השיקים – דיון והכרעה

 

24.       כאמור ההלכה הינה כי השטר יפורש כמכלול באנלוגיה לדיני הפרשנות החוזיים, ונפסק מפורשות כי יש ויהיה מקום להידרש לנסיבות החיצוניות לשטר לצורך איפיונה של החתימה על פי אמות המידה הרלוונטיות לסעיף 25(א) לפקודה. אני סבורה כי בענייננו יש מקום להידרש לנסיבות חיצוניות כאמור משני הטעמים שנזכרו בפ"ד רינסקי (ראה סעיף 23.3 לעיל), קרי: הן משום שמדובר בעסקה בין צדדים קרובים (באשר מסירת השיק לידי התובעים נעשתה על ידי הנתבע בכשירותו כשלוחו של הקבלן), והן משום חזות השטר, שהיא כשלעצמה, יוצרת ספק או חוסר ודאות באשר לאיפיונה של החתימה, אותו ניתן להתיר על דרך ההדרשות לנסיבות חיצוניות.

 

24.1     השיקים בענייננו מציבים שאלה פרשנית לא פשוטה מאחר וחזות השטר מותירה לא מעט ספקות אצל המתבונן. הגם שבין הצדדים הסכמה כי מדובר בחשבון אישי, נוכח ציון מספר תעודת זהות בפרטי בעל החשבון המודפסים בחלקו העליון של השיק, הרי ששם בעל החשבון "גבארה יוסף "אס או אס מסחר ושיווק בע"מ", יוצר חוסר בהירות מסויימת. הוא הדין ביחס לחתימה שבתחתית השטר. אין מחלוקת כי השטר מולא ונחתם על ידי הנתבע בנוכחות התובעים. על חתימת הנתבע הוטבעה חותמת החברה, שכאמור קיימת תמימות דעים שאיננה בעלת החשבון, וכי הנתבע אינו מנהל בה ואינו בעל זכות חתימה בשמה. אני סבורה כי בנסיבות אלה חזות השטר יוצרת ספק וחוסר ודאות באשר לאיפיונה של החתימה, ואכן הנסיבות החיצוניות מסייעות לצורך התרתה של הדילמה שמעורר השטר כשהוא עומד בפני עצמו.

 

24.2     עוד אני סבורה, בניגוד לטענת הנתבע, כי מדובר בעסקה בין צדדים קרובים, באשר השיקים נמסרו לתובעים על ידי הנתבע, ליחידי התובעים, בכשירותו של הנתבע כשלוחו של הקבלן, כאשר הצדדים לעסקת היסוד הינם הקבלן מזה, והספק הנוגע בעניין מזה.

 

            בהמשך לעדויות התובעים והקבלן, ולאחר שהעדפתי את גרסתם של הנ"ל על פני גרסת הנתבע: הנתבע פעל בעסקת היסוד כשלוחו של הקבלן. לנתבע נודעה חשיבות של ממש בגיבושה של עסקת היסוד והוא היה תנאי שבלעדיו אין להשתכללותה. התובעים לא היו נכונים להתקשר במישרין בעסקת אשראי עם הקבלן ועשו כן רק בשל מעורבותו של השלוח. מעורבותו של הנתבע- השלוח באה לידי ביטוי באיתור הספקים ובניהולו של המו"מ עם הספקים בכל הנוגע לתמורה ותנאי התשלום (גם אם ביחסים הפנימיים שבין הקבלן והנתבע כך היה על דעת הנתבע ובהתאם להנחיותיו). הנתבעים סרו למשרדו של התובע לקבלת השיקים לא בכשירותו כשלוח של ג'אברה, אותו לא הכירו, אשר את שמו לא ידעו, וממילא גם לא על קשר השליחות הנטען שבינו לבין הנתבע, כי אם כבעל דברם, כשלוחו של הקבלן בעסקת היסוד.

 

25.       משמצאנו כי יש מקום להידרש גם לנסיבות החיצוניות יש להשיב על השאלה מה היא המסקנה המתחייבת ממכלול הנסיבות, חזות השטר, כפי שהיא מתפרשת על רקע אותן נסיבות.

 

            כמתואר בסעיף 24.2 לעיל השיקים נמסרו לידי התובעים כחלק מעסקת היסוד, כתשלום התמורה על פי עסקת היסוד, כאשר הנתבע פועל כשלוחו של הקבלן לצורך התשלום בעסקת היסוד. אני סבורה כי הנתבע פעל הנתבע כשלוחו של הקבלן גם ברושמו את השיק ובחתימתו עליו, ולא רק בעסקת היסוד. טענת הנתבע כי בחתימתו על השטר פעל כשלוחו של ג'אברה נסמכת על כך שג'בארה הינו הבעלים של החשבון, וכי חתימתו כובדה על ידי הבנק בשל הרשאתו של ג'בארה, על גבי הטופס הבנקאי המתאים, לפעול בחשבון, והענקתה של זכות חתימה בחשבון לנתבע על ידי ג'בארה. אולם, לאחר שנשמעו העדויות עולה בברור כי ג'בארה עצמו לא היה אלא שלוח נוסף של הקבלן. לג'אברה לא היה יד ורגל בפעילות העסקית נשוא התובענה או בפעילות בחשבון עצמו. כל חלקו של ג'אברה היה בהשאלת שמו לקבלן, ממנו נבצר לנהל את עסקיו בשמו הוא או שביקש להמנע כן, וכאשר היה מנוע מלחתום על שיקים. ג'אברה היה הבעלים של החשבון ביחסים עם הבנק, אך הזכאי האמיתי לכספים שבחשבון ומי שהפעילו הלכה למעשה ולצורך עסקיו היה הקבלן, ג'בארה היה שלוח של הקבלן, אשר מינה את הנתבע כשלוח נוסף לפעול בחשבון, חשבונו של הקבלן, הכל בידיעת הקבלן, שיזם את הקשר עם הנתבע, פתח עימו את החשבון והינחה אותו כיצד לפעול בו.

 

            בספרו של א. ברק "שליחות" מסביר המחבר שלוח מחליף מהו: "שלוח מחליף הוא שלוחו של ראובן, המבצע בשמו או במקומו את הפעולה המשפטית שגם שמעון הוסמך לבצעה. כדי שלוי יהיה שלוח מחליף צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, לשמעון צריכה להיות הרשאה מאת ראובן למנות לראובן שלוח נוסף לביצוע הפעולה שביצועה נמסר לשמעון; שנית, כוונתו של שמעון בהענקת הרשאה ללוי היתה כי לוי יפעל בשמו של ראובן לבצוע אותה פעולה. בהתקיים שני תנאים אלה, הופך לוי להיות שלוחו של ראובן בעל הרשאה לבצע במקום שמעון או בנוסף לו את הפעולה המשפטית ששמעון הורשה לבצעה". בהמשך הדברים עומד המחבר על נפקותה של ההבחנה שבין שלוח מחליף לשלוח משנה: "שלוח מחליף הוא שלוחו של השולח (ראובן). שלוח משנה הוא שלוחו של השלוח (שמעון). חובת הנאמנות והציות של השלוח המחליף היא כלפי השולח, חובת הנאמנות והציות של שלוח המשנה היא כלפי השלוח... מותו של השולח, פשיטת רגלו או פקיעת כשרותו מפסיקים את שליחותו של השלוח המחליף.מותו של השלוח, פשיטת רגלו או גריעת כשרותו מפסיקים את שליחותו של שלוח המשנה. השולח רשאי לבטל את שליחותו של השלוח המחליף. השלוח רשאי לבטל את שליחותו של שלוח המשנה".

 

            בשים לב לעובדות המקרה שתוארו לעיל מזה ולמאפיני השליחות הנוספת הרי שגם בכל הנוגע לפעולה בחשבון, ולא רק בעסקת היסוד. פעל הנתבע כשלוחו של הקבלן.

 

26.       חזותו של השטר אינה מעידה על עסקת יסוד נוספת כלשהי שכן התובעים הם הנפרעים על פי השיקים. עולה מכל האמור עד כה כי השיק מולא נחתם ונמסר לידי התובעים, הכל בנוכחות התובעים ובמשרד הנתבע,  בפועלו כשלוחו של הקבלן, כאשר הנתבע שימש כשלוחו של הקבלן גם בעסקת היסוד ומילא בה חלק מהותי, הנוגע לסיכום תנאי התשלום. התובעים לא הכירו את ג'אברה, ולג'אברה לא היה כל חלק בעסקת היסוד ולא חלק של ממש בחשבון ובשיקים שנמשכו עליו לפקודת התובעים. בשם החשבון וביחד עם חתימת הנתבע מופיע גם שמה של החברה, אשר כפי שיובהר להלן הנתבע לא פעל בשמה, וכנזכר לעיל הקבלן העיד כי הוא והחברה חד הם. הנתבעים לא ייחסו חשיבות לשם החברה או לשמו של ג'בארה, הם ידעו כי בעל דברם הינו הקבלן וכי הנתבע משמש כשלוחו, כשזאת אכן המציאות בה פעלו הצדדים.

           

               נסיבות אלה שונות באופן מהותי מהנסיבות בהן נדרשה פרשנות מהותה של החתימה בפ"ד רינסקי, ובנסיבות אלה, נוכח הוראת סעיף 25 לפקודה על פיה על שלוח המבקש להמנע מחבות אישית לציין במפורש את דבר השליחות וחתימתו כמיופה כוח, ובהעדר אזכור של שמו של הקבלן על גבי השיקים, באופן כלשהו, לא ניתן לפרש את חתימתו של הנתבע כחתימה המחייבת את שולחו, קרי את הקבלן, וכך גם לא נטען. אשר על כן הנתבע הוא החב בפרעון השיקים.

 

27.       בנסיבות שתוארו לעיל ובפרקים העוסקים בממצאים העובדתיים גם אין לראות את הנתבע כמי שחתם על השיק בחזקת שלוחה של החברה, כפי טענתו החלופית של הנתבע. לא שנוי במחלוקת כי החשבון איננו חשבון החברה, והטענה כי חזותו של השטר מלמדת על כך שעושה השיק הינו החברה, שאינה בעלת החשבון ושלא ניתן הסבר אחר למשיכתה את השיק אינו יכול לעמוד. הנתבע עצמו הסביר בעדותו כי ציון שם החברה בצד שמו של בעל החשבון לא נועד אלא לאפשר הפקדתם של שיקים שנמשכו לפקודת החברה עם ההוראה "למוטב בלבד", כפי שמאפשרים נוהלי העבודה בבנק, ומבלי לשנות ממהותו של החשבון כחשבון פרטי. הקבלן העיד כי הוא והחברה הם ישות אחת, והנתבע הסכים שכך הוא נוכח ערוב הנכסים בחשבון (הגם שייחס את הבעלות בחשבון ובמניות החברה לג'אברה). מעדותו של הנתבע עצמו למדנו כי הנתבע מעולם לא הוסמך על ידי החברה לחתום בשמה (להבדיל מיפוי כוח שניתן לו לייצגה כפרקליט).

 

סוף דבר

 

28.       סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל הנתבע חב על פי השיקים והליכי ההוצאה לפועל בהם נקטו התובעים כנגד הנתבע לגביית השיקים נשוא התובענה יימשכו.

 

            כמו כן ישלם הנתבע לכל אחת מתובעים הוצאות משפט בסכום של 15% מסכום השיקים שהוגשו לביצוע על ידי התובע, כסכומם בתיק ההוצאה לפועל במועד התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כדין. סכום ההוצאות דלעיל ישולם לתובעים בתוך 30 יום מיום המצאתו של פסק הדין לידי התובעים.

 

המזכירות תעביר העתק של פסק הדין לידי ב"כ הצדדים בדואר.

 

ניתן היום ו' בתשרי, תש"ע (24 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.