בתי המשפט

 

 

פסק דין

 

מבוא – הצגת התובענה והפלוגתאות שבמחלוקת

1.         בפני תביעת התובע לפיצוי על הנזקים שנגרמו למכוניתו בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") שארעה ביום 25.11.04, בכביש מספר 4, בין צומת גהה לצומת מורשה.

 

2.         לטענת התובע, בתאונה היו מעורבות שתי מכוניות, מכונית התובע, בה נהג התובע, ומכונית הנתבעת 2 (להלן גם: "המזדה" או "מכונית הנתבע"), בה נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר האחריות לשימוש בה  בוטחה על ידי הנתבעת 3 (הנתבעות 2 ו-3 תכונינה להלן: "הנתבעות").

 

            לטענת התובע התאונה נגרמה בהיותו בנסיעה בנתיב נסיעתו, כשלפתע נפגע מאחור על ידי המכונית בה נהג הנתבע, ככל הנראה במהלך ניסיון עקיפה שלא צלח, כשהנתבע אינו שומר מרחק מספיק ממכונית התובע שלפניו. משכך, על פי הנטען, על הנתבעים לשפות את התובע, יחד ולחוד, על כל הנזקים שנגרמו לו בעקבות אותה תאונה, שנגרמה ברשלנותו של הנתבע.

 

3.         בתמיכה לטענת התובע בדבר גרסתו לאופן התרחשותה של התאונה נשמעו עדות התובע, עדות הנתבע אשר אישר את גרסת התובע, ועדותו של אינג' עוזי רז, מהנדס מכונות ומהנדס תנועה (להלן גם: "רז" או "המומחה מטעם התובע"), אשר חיווה דעתו כי סימני הנזק על גבי מכונית התובע עולים בקנה אחד עם גרסתו בדבר התרחשותה של התאונה וכי התרחשותה של תאונה עצמית בנסיבות המקרה איננה סבירה.

 

4.         כנזכר לעיל הנתבע אינו מכחיש את גרסת התובע בדבר אופן התרחשותה של התאונה.

 

            הנתבעות מכחישות את התרחשותה של התאונה כפי הנטען על ידי התובע. לטענת הנתבעות התאונה הנטענת לא ארעה כלל, או שארעה באופן שונה מהנטען, כשבהתאמה, הארוע התאונתי המהווה את מקרה הביטוח הנטען כלל לא ארע, או שרק חלק הנזק הנתבע נגרם בתאונה.

 

5.         בתמיכה לגרסת הנתבעות העידו מר גולן בדרי (להלן: "גולן"), על פי הנטען עד ראיה לארוע נושא התובענה, אינג' גדליהו ויסמן, מהנדס תנועה ותחבורה (להלן: "ויסמן" או " המומחה מטעם הנתבעות") ומר יורם הופטמן, חוקר מטעם הנתבעת 3 (להלן: "החוקר").

 

6.         בתאונה לא היו נפגעי גוף ולפיכך לא נפתחה חקירה משטרתית לברור נסיבותיה ולא נערך דו"ח של בוחן משטרתי. יחד עם זאת משטרה הוזעקה והגיעה למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשות התאונה. המסמכים המתעדים את הארוע כפי שנרשמו על ידי השוטרים הוצגו, ללא התנגדות, באמצעות המומחים, אשר המסמכים הנ"ל היו בפניהם במועד עריכת חוות דעתם.

 

7.         לטענת התובע טענת התרמית וביום התאונה המיוחסים לו על ידי הנתבעת מהווים שינוי חזית, לו הוא מתנגד. בנוסף, לגרסת התובע הפלוגתה היחידה שבמחלוקת הינה שאלת התרחשותה של התאונה הנטענת בה היתה מעורבת מכונית התובע, בנסיבות ובמתכונת הנטענים על ידו. אם יכריע בית המשפט כגרסת התובע בעניין זה הרי שסכום הנזק אינו שנוי במחלוקת והוסכם בהליכי קדם המשפט.

 

            מאידך, לטענת הנתבעות ההסכמה לעניין הנזק חלה רק במקרה שבית המשפט יקבל את הטענה כי כל הנזק הנתבע נגרם בתאונה, ובפני הנתבעות פתוחה האפשרות להעלות הטענה החלופית כי חלק הנזק לא נגרם בתאונה באופן שלא מתקיים קשר סיבתי בין חלק מהותי של הנזק הנתבע והנטען לבין נזקי התאונה בפועל.

 

 

 

סקירת הראיות

 

אופן התרחשותה של התאונה ונזקי המכוניות המעורבות– עדות התובע

 

8.         בתצהיר עדותו הראשית של התובע ובחקירתו תוארה התרחשות התאונה כדלקמן:

 

8.1        ביום 25.11.04, בסמוך לשעה 03:00, נסע התובע בנתיב הימני בכביש 4 (מבין שלושה נתיבים בכוון נסיעתו), מכוון צפון לכוון דרום, בין צומת מורשה לצומת גהה - פ"ת. לא היו נוסעים נוספים במכונית התובע (סעיף 4 לתצהיר התובע, עדות התובע בעמ' 14). מהירות נסיעתו של התובע היתה כ- 80 או 90 קמ"ש (עמ' 16). התובע חזר ממקום עבודתו של אביו בתל אביב למקום מגוריו בפתח תקווה (עמו' 15).

 

8.2        לפתע חש התובע בפגיעה חזקה ועוצמתית בחלקה האחורי של מכוניתו, הפגיעה היתה עם חלקה הימני קדמי של המזדה בפינה השמאלית אחורית של מכונית התובע (סעיף 5 לתצהיר התובע, עדות התובע בעמ' 14,16). התובע לא הבחין במזדה לפני התאונה (עמ' 16).

 

8.3        כתוצאה מהפגיעה איבד התובע את השליטה במכוניתו, המכונית הסתחררה, נזרקה על מעקה בצידו הימני של הכביש, ובסופו של הסחרור נעצרה בנתיב השמאלי (סעיף 6 לתצהיר, עדות התובע בעמ' 14).

 

התובע השיב כי היו מספר מכות, מכל הכיוונים, אך אינו יכול לומר כמה (עמ' 14, 16).

 

בסיום התאונה היה מנח המכונית במקביל ובצמוד למעקה השמאלי, שמשמאל לנתיב השמאלי ביותר, כשחזית המכונית לכוון דרום (עמ' 14).

 

המעקה שבצד שמאל, בין נתיבי הנסיעה לכווני הנסיעה הנגדיים הינו מעקה בטון, ואילו מצד ימין מעקה מברזל. כתוצאה מהתאונה מעקה הברזל נפל ("היה שוכב"). למחרת היום כשהגיע למקום מעקה הברזל כבר הוחלף (עמ' 16).

 

המזדה פגעה במכונית בפינתה השמאלית אחורית של המכונית, הרכב הסתובב עם כוון השעון ונפגע בפינה שמאלית קדמית, הגלגל נשבר מהמעקה שבצד ימין, מכונית התובע המשיכה להסתחרר וכל פינות המכונית נפגעו (עמ' 16).

 

8.4        מצב מכונית התובע לאחר התאונה הינו כפי הנראה בתמונות נ/3, נ/5, ת/1 ו-ת/2 (עמ' 24).

 

8.5     למזדה היה נזק לא רציני, בפגוש קדמי מצד ימין, בפינה. ניתן היה להבחין, על הפגוש, בסימני צבע ממכונית התובע ובכמה חריצים של המכה. מדובר בפגוש מפלסטיק והתובע אינו יודע אם נשבר (עמ' 17).

 

9.      באמצעות חוקר מטעם הביטוח הוגש נ/6, מסמך ובו הודעת התובע כפי שניתנה לחוקר כחמישה חודשים לאחר התאונה. מדובר בהודעה מפורטת התואמת בפרטיה את התרחשות התאונה ונסיבותיה כפי שתוארו בחקירתו הראשית והנגדית. בהודעתו הנ"ל מדבר התובע על שתי פגיעות ממעקה הברזל.

 

אופן התרחשותה של התאונה ונזקי המכוניות המעורבות– עדות הנתבע

 

10.     בעדותו בקדם המשפט מיום 24.4.06 ובחקירתו הנגדית בדיון שמיעת הראיות תאר הנתבע את התאונה, כפי תאור התאונה אשר נשמע גם בגרסת התובע. ככל שיש הבדלים בין הגרסאות או פרט נוסף שהתווסף בעדות הנתבע יצויין הדבר בסקירת העדות שלהלן.

 

         הנתבע נסע במהירות של כ- 100 קמ"ש (עמ' 29). הנתבע אישר כי ביקש לעקוף את מכונית התובע, כפי השערת התובע, והעיד כי כתוצאה מהמגע בין המכוניות מכונית התובע הסתובבה, נגד כיוון השעון, מספר פעמים. מכונית התובע נפגעה ממעקה הברזל שמימין ובסופו של דבר נעצרה בניצב למעקה הבטון, כשחזית הרכב מול מעקה הבטון. כשהבחין בסיבובי מכונית התובע עצר הנתבע בימין הדרך, מספר מטרים מאחורי התובע (עמ' 24). במכוניות המעורבות לא היו נוסעים נוספים על הנהגים המעורבים (עמ' 25). הנתבע אינו זוכר אם מכונית התובע פגעה במעקה בצד שמאל, ראה את המכונית מסתובבת אך אינו יודע  לומר באיזה מעקה פגע, המכונית הסתובבה לכל הצדדים ולבסוף נעצרה ליד מעקה הבטון. כל הכביש היה מלא שמן (עמ' 30).

 

11.     נזקי המזדה הינם שפשוף בפגוש, בפינה הימנית קדמית. כתוצאה מהמכה הפגוש נפל והנתבע החזירו למקומו. נ/4 הן תמונות הנזק של המזדה  (עמ' 29).

 

12.     כחמישה חודשים לאחר התאונה ניתנה הודעת הנתבע לחוקר מטעם הנתבעות, אשר צורפה לתצהיר עדותו הראשית של החוקר (מר יורם הופטמן). בהודעה מתאר הנתבע את נתיב נסיעתו ואופן התרחשות התאונה באופן העולה בקנה אחד עם עדותו בהליך המשפטי.

 

אופן התרחשותה של התאונה ונזקי המכוניות המעורבות– עדות גולן בדרי (עמ' 31 -35)

 

13.        במועד התאונה נסע העד בכביש 4, מצומת גהה לכוון צומת מורשה. העד הבחין במכונית התובע שניות לאחר התרחשותה של התאונה, טלפן למשטרה, עצר את מכוניתו בימין הדרך וניגש למכונית שנפגעה, שהיתה בשמאל הדרך, ונסעה קודם לתאונה בכוון נסיעתו של העד. במקום היתה מכונית אחת בלבד, הרכב שנפגע, ושני צעירים שיצאו ממנו. העד אינו יכול לזהות את אותם צעירים, אך ראה אותם כשהם יוצאים מהמכונית. לאחר מכן הגיע למקום אמבולנס. המכונית שנפגעה היתה מסוג מרצדס בצבע לבן. העד עזב את המקום בטרם הגעתה של המשטרה. העד לא היה עד ראיה לתאונה גופה, וכשראה את מכונית התובע המכונית כבר היתה במצבה הסופי, ולא בתנועה, אולם העד ראה אבק שהוא תוצאה של התאונה ומכאן מסיק כי התאונה התרחשה שניות ספורות קודם לכן. במצבה הסופי, כפי שנצפתה על ידי העד, מכונית התובע עמדה בזווית לגדר, בנתיב השמאלי, כאשר הפינה השמאלית אחורית ליד המעקה (בשוליים), והחזית לכוון מורשה, מרוחקת מהגדר (חוסמת חלק מהנתיב השמאלי). לפני המנח הסופי קיבלה המכונית מכה, אך בסופו של דבר לא נעצרה ליד הגדר ממש וחסמה חלק מהנתיב השמאלי. המכונית היתה פגועה בכל צדדיה.

 

         ברישומי המשטרה (נ/1) במקום המיועד לרישום פרטי המודיע על התאונה, נזכר השם גולן ומספר מנוי של טלפון נייד. העד העיד כי מספר הטלפון הנייד הנ"ל הינו מספר המכשיר שבשימושו.

 

אופן התרחשותה של התאונה ונזקי המכוניות המעורבות– עדות המומחה מטעם התובע

 

14.     חוות דעתו של רז נסמכת, על פי האמור בה, על תמונות מכונית התובע כפי שצולמו על ידי השמאי ששם את נזקי המכונית. לדברי המומחה ניתן להבחין בשני מוקדי נזק שונים, המוקד האחד בחזית הרכב, ונגרם מפגיעה שכיוונה מלפנים אחורה ומשמאל לימין, ואילו המוקד השני היו מוקד הנזק לפינת הפגוש, בפינה האחורית שמאלית של המכונית והכנף הצמודה אליה, כשנזק זה נוצר מכוח שפעל מאחור ומימין לשמאל.

 

         עוד נאמר בחוות הדעת כי עדויות הנהגים המעורבים תואמות את מוקדי הנזק כמתואר לעיל. הפגיעה מאחור תואמת את עקיפתו של רכב התובע על ידי הנתבע, נסיעתו במהירות העולה על מהירות הנתבע, ומשקפת את הפגיעה הראשונה בפינת מכונית התובע והמשך המגע בין המכוניות. מוקד הנזק השני תואם את הפגיעה במעקה הבטיחות, אשר כתוצאה ממנה נהדף הרכב לנתיב השמאלי ונעצר שם כשהוא חוסם אותו.

 

         המומחה הוסיף כי במקרה של פגיעה מאחור מימין מרכז הכובד של הרכב  נוצר מומנט סביב מרכז הכובד השואף לסובב את הרכב נגד כוון השעון. בקיומו של מומנט כאמור הרכב מסבסב, קרי מחד מרכז הכובד של הרכב ממשיך לנוע קדימה ובנוסף מתחיל הרכב להסתובב סביב מרכז הכובד. הנזק במוקד האחורי מלמד על פגיעה חזקה וניתן לאמר שיש ממצא ברור לכך שננגח בצידו האחורי שמאלי. לנזק הנ"ל אין הסבר מהתנועה בהמשך הסבסוב. מכאן מסיק המומחה כי סביר ביותר שהתאונה נגרמה כפי גרסת התובע והנתבע.

 

15.     בחקירתו הנגדית עומת המומחה מטעם התובע עם דו"ח הפעולה המשטרתי נ/2 בו אין אזכור לכל רכב נוסף, והמדווח על רכב, מכונית התובע, שהחליקה.

 

15.1   המומחה חיווה דעתו כי אם הנזקים קרו באותו ארוע הרי שההסבר שבחוות הדעת הוא הדינמיקה של התאונה הנובעת מהנזקים מתוארים. המומחה מבהיר כי הוא עצמו לא קבע כי הנזקים נגרמו באותה תאונה אך מסקנה זאת עולה מחוות דעת השמאי (עמ' 2). השמאי חיווה דעתו ביחס לאובדן כללי של הרכב, הנקבע על פי היחס שבין עלות תיקון הנזק לבין שוויו, ואשר לצורך בחינת קיומו יש להביא בחשבון רק נזקים שנגרמו באותה תאונה. אם לשמאי היתה אינדיקציה שחלק מהנזק אינו טרי כי אז לא היה מקום לקביעתו כאמור (עמ' 5). בחקירה הובהר כי בקיומו של הפרש של ימים ספורים השמאי לא יכול לעמוד על הבדלי "גיל" הנזקים במוקדים השונים, אם קיים, אך אם מדובר בהפרש זמנים של יותר ממספר ימים שמאי יוכל לעמוד על כך (עמ' 18).

 

15.2   המומחה, שהיה בעברו גם בוחן משטרתי, לא ייחס משקל מכריע לרישום על ידי השוטר, מאחר ואין מדובר בבוחן והמזכר אינו כולל גרסאות של המעורבים. העד אישר כי אם היו נמסרים פרטי המעורבים לשוטר היה עליו לרושמם (עמ'2).

 

         ככלל, לדעת המומחה, מקום שהממצאים מדברים בעד עצמם משקלם ומהימנותם טובים במידה משמעותית מדברי מעורבים ועדים (עמ' 3).

 

15.3   המומחה חיווה דעתו כי אין לייחס משקל כלשהו להעדרה של תלונה במשטרה של הנתבע בשים לב לכך שמדובר בנזק רכוש בלבד והוסיף וציין כי פעמים רבות תלונות כאמור גם אם מוגשות כלל אינן נרשמות (עמ' 6).

 

15.4   המומחה אישר כי לא היו בפניו תמונות של הנזק ברכב הפוגע וכי עיון באלה רלוונטי (עמ' 6). המומחה מחווה דעתו כי השוואת מיקום הנזקים במכוניות מכלי שני של תמונות אינו יעיל, וחוזר וטוען כי בהנחה ששני מוקדי הנזק נגרמו בתאונה אחת הרי שהדינמיקה של התאונה ברורה (עמ' 7).

 

15.5   המומחה הסביר כי בתאונות מסוג זה יכול שתפגע, במהלך הסבסוב יותר מפינה אחת, האחת בפגיעה במעקה הבטיחות והשניה בהתנתקות ממנו. מציין כי לא ראה מקרה שבו כל ארבע פינות הרכב נפגעו (עמ' 8).

 

15.6   המומחה השיב כי לפי הנזק במוקד האחורי עוצמת המכה לא היתה גדולה מדי, ובהתאמה ניתן לצפות לנזק לא גדול מדי ברכב הפוגע. גובה הנזקים במכוניות המעורבות אמור להיות פחות או יתר שווה, בסטיה של עד 5 ס"מ (עמ' 8-9). עוד נאמר כי היה מצפה ליותר משפשוף צבע ברכב הפוגע שכן ברכב הנפגע נראים שני פסים שנראים כפגיעה על ידי הפגוש של הרכב הפוגע. משהוצגו למומחה תמונות הנזק במזדה (נ/4) נאמר כי לפגוש פינה יחסית חדה בחלקו העליון ובחלקו התחתון והדבר אכן תואם את ההשערה כי הפסים הנראים ברכב הנפגע נגרמו על ידי הפגוש של הרכב הפוגע. עוד נאמר כי בתמונות ניתן להבחין ביותר משפשוף צבע, נראה סדק בפגוש ומאחר והוא מפלסטיק המשמעות היא שהיו לחיצה ועיוות של הפינה, והמומחה משוכנע כי הסרת הפגוש היתה מגלה עיוותים בחלק המתכתי. על פי המומחה לא ניתן לערוך השוואת גבהים של הנזקים ברכבים המעורבים על פי התמונות (עמ' 9-10). בסולם שבין 1 ל-10, מהקל אל הגבוה, העריך המומחה את עוצמת המכה  בתאונה נשוא הדיון ב-2 (עמ' 13).

 

15.7   המומחה קובע כי הנזקים בפינה הקדמית שמאלית של מכונית התובע , הנזק לציריה והפגיעה בכנף, נראים כפגיעה ממעקה הבטיחות. לאחר פגיעה כאמור הרכב יעצר, בזווית למעקה הבטיחות, תוך חסימה של הנתיב השמאלי בכוון נסיעת כלי הרכב המעורבים (עמ' 11).

 

15.8   המומחה הסביר בהרחבה על שום מה סימני הנזק, על שני המוקדים שבו, ובשים לב למיקומם ולכוון הפגיעה הנלמד מהנזק, לא היו יכולים להגרם בתאונה עצמית של אובדן שליטה (עמ' 9). המומחה חזר ונשאל וחזר והשיב כי הפגיעה במוקד האחורי אינה נראית כפגיעה שמקורה במגע עם מעקה הבטיחות. פגיעה במעקה בטון משאירה סימן של שפשוף שגובהו 0.7-0.8 מטר, המאופיין בחריצים לאורך נתיב המגע, להבדיל מהפסים הנראים במוקד הנזק האחורי במכונית התובע, ואילו מעקי הבטיחות מברזל משאירים חותם ברור של צורת הפרופיל שלהם במקום הפגיעה (עמ' 11-12). בהמשך לשאלה שהוצגה למומחה בה התבקש להתייחס לדינמיקה חלופית מפורטת של התאונה כתאונה עצמית כתוצאה מאובדן שליטה השיב המומחה כי במכוניות מסוג ודגם מכונית התובע יש מערכות בטיחות אלקטרוניות שלא נותנות לסבסובים כאלה להתרחש כתוצאה מאובדן שליטה של נהג, כתוצאה מטעות של נהג. מערכות הבטיחות אדישות למהירות הנסיעה, אך הן לא תופסות כשיש תאונה. במקרה של תאונה מערכות הבטיחות נותנות הגנות אחרות (כגון פתיחת כריות אויר). מערכות ההגנה קשורות למערכת אחת, ויעילותן מותנית בכך שכל הכוחות בשליטת הרכב. כאשר יש תאונה בה מופעל כוח נוסף שלא בשליטת הרכב אין בכוחן להועיל עוד (עמ' 13). בהמשך לאמור לעיל למהירות הנסיעה רלוונטיות לאובדן שליטת הרכב רק במקרה של פגיעה חיצונית (עמ' 14).

 

אופן התרחשותה של התאונה ונזקי המכוניות המעורבות– עדות המומחה מטעם הנתבעות

 

16.     וייסמן, המומחה מטעם הנתבעות חיווה דעתו כי סביר יותר שהנזק הנטען ברכב התובע התקבל בארוע אחר ולא בתאונה בה היה מגע בין מכונית התובע לבין מכונית הנתבע כאשר מסקנה זאת מבוססת על שני אלה:

 

16.1   המומחה מחווה דעתו כי על פי תמונות הנזק של המכוניות המעורבות ניתן להבחין בנזק קל ביותר בפגוש האחורי בפינה השמאלית ונזק כזה יכול להתקבל ממכה קלה יחסית כתוצאה ממגע כלשהו. הוא הדין במכונית הנתבע  בה ניתן להבחין בנזק קל בפינה קדמית ימנית הנראה כקילוף צבע בלבד. לאור האמור לעיל המומחה מטיל ספק בעדות התובע כי הרגיש פגיעה חזקה מאד ברכבו ובעובדה כי הפגיעה שגרמה לנזק הראשוני הקל דלעיל גרמה לתובע אובדן שליטה ברכב כפי גרסתו לאופן התרחשותה של התאונה.

 

16.2   המומחה מוצא חיזוק לאותה מסקנה בעובדה שבדיווח המשטרתי המתעד את הארוע אין אזכור של רכב כלשהו שהיה מעורב בו מלבד מכונית התובע.

 

17.     בחקירתו הנגדית של המומחה:

 

17.1   נאמר כי למומחה הוצגו תמונות הנזק והגרסה שבכתב התביעה תוך שהוא מתבקש לחוות דעתו אם הגרסה סבירה והגיונית בשים לב לנתונים הידועים. בפני המומחה היה גם תיק המשטרה כשהוא מתייחס בעיקר למסמך נ/2, בהיותו הדיווח של השוטר שהיה במקום הארוע, להבדיל מ-נ/1 שהינו תיעוד של הדיווחים ברשת הקשר (כאשר הרישום הוא עדות שמועה, של מוקדנית, ותיתכן טעות ברישום – עמ' 35). המומחה אינו מקבל את הטענה כי אין מדובר בדיווח מקצועי בהיותו דיווח של שוטר תנועה, הגם שאינו בוחן תנועה. מתפקידו של השוטר לקחת פרטים של המעורבים, להזעיק את מד"א, לדאוג לפתיחת הכביש לתנועה ולכוון את התנועה במידת הצורך. אם מגיעה משטרה על השוטר לקחת את פרטי המעורבים ולקבל גרסה ראשונית שלהם וזאת גם אם אין נפגעי גוף (עמ' 34). על אחת כמה וכמה שכך הוא אם נרשם דו"ח פעולה ונרשמו פרטיו של אחד הנהגים המעורבים (עמ' 35). יחד עם זאת, בחקירתו מבהיר המומחה כי מסקנתו הינה תולדה של העיון בתמונות הנזק, כי בדו"ח המשטרה ראה רק חיזוק לאותה מסקנה ולא את טעמה והנמקתה, וגם ללא נ/2 היה מגיע לאותה מסקנה (עמ' 35).

 

17.2   בחקירתו הנגדית מוסיף המומחה מטעם התובע נימוק נוסף לביסוס קביעתו הנוגע להשוואת הנזקים. לא רק עוצמת המכה מביאה לאותה מסקנה, כי אם גם חוסר התאמה במיקומם של הנזקים ברכבים המעורבים. המומחה מחווה דעתו כי בתמונת הנזק של מכונית התובעת ניתן לראות כי המכה נמשכת לכנף, מעל הגלגל. במאזדה מדובר בנזק של קילוף צבע בלבד מתחת לגלגל, שכן הפגוש שלם ולא זז ממקומו. ברכבים פרטיים גובה הגלגל פחות או יותר זהה, ולפיכך לו היה מדובר במגע בין שתי המכוניות הנ"ל היו סימני הנזק צריכים להיות באותו גובה (עמ' 36,37). יחד עם זאת לאחר עיון נוסף בתמונה מאשר וייסמן כי נראית תזוזה קלה ביותר בפגוש המזדה, הגם שהוא מסביר כי עדיין מדובר במאפיין של תאונת חניה במהירות נמוכה (עמ' 37).

 

         משנשאל המומחה לגבי התאמת הגבהים בפינות המכוניות המעורבות ביניהן היה המגע הנטען להבדיל מסימני השפשוף על הכנף משיב כי בחלק השמאלי אחורי נזקים נוספים, שלא נגרמו מהסבסוב הנטען, ולפיכך המסקנה שנגרמו ממכה אחרת שאין לה קשר למכונית הנתבע (עמ' 36).

 

17.3   עוד מציין וייסמן בחקירתו כי עיון בחלק האחורי של מכונית התובע כפי שנראה ב-ת/1 וב-ת/2  מלמד על עיוות של המכסה והתנתקותו כשלצורך כך נדרשת מכה חזקה, ומקילוף צבע כפי שנראה בתמונת נזקי המזדה (נ/4) לא סביר שהמכה שגרמה לנזקי המזדה גרמה לנזק נשוא הדיון במכונית התובע. הפגוש האחורי של מכונית התובע שבור, דבר שיש בו להעיד על מכה חזקה וכך גם על פי גרסת התובע (עמ' 36).

 

         וייסמן מאשר את דברי רז על פיהם מכה בפינה אחורית של רכב גורמת לו לסבסוב אך מבהיר כי לא די במכה קלה וכי יש צורך במכה חזקה על מנת להוציא את הרכב ממסלולו (עמ'36).

 

17.4   וייסמן מחווה דעתו כי האפשרות הסבירה בעיניו הינה כי מדובר בתאונה עצמית של אובדן שליטה כתוצאה מכביש רטוב ושעת לילה. כל חוסר תשומת לב קטן יכול להביא לאובדן שליטה גם אם הכביש לא היה רטוב. אשר לפועלן של מערכות הבטיחות, נאמר כי אלה יכולות לתקן טעויות קטנות של הנהג אך לא איבוד שליטה בהגה, כגון זה הנגרם במקרה שהנהג נרדם. מוסיף כי לו היה חשד לנהיגה בגילופין יש להניח שהיה בא לידי ביטוי ברישומי המשטרה. אינו משיב באופן ישיר לשאלה אם יש אפשרות ולו בסבירות נמוכה שהתאונה התרחשה כפי הנטען ומבהיר כי אם במאזדה היה גם נזק בפגוש וגם בפנס עם רדיוס מוקד גדול יותר סביר להניח שלא היה כותב את חוות דעתו (עמ' 37).

 

17.5   וייסמן חיווה דעתו כי לעתים ניתן להבחין בסימני חלודה שיש בהם להעיד על כך שמוקדי הנזק לא נגרמו באותו מועד, אך אין כלים נוספים, ובסמיכות זמנים של עד 7 ימים לא ניתן להבחין בכך שמדובר במועדי נזק שונים (עמ' 38).

 

חילופי הדברים בין הנהגים המעורבים וההתרחשויות במקום לאחר התאונה- עדות התובע

18.     לאחר התאונה הנתבע יצא לקראת התובע, שהיה עדיין ישוב במכוניתו, ושאל אם הכל בסדר. התובע השיב שלא נפגע, יצא ממכוניתו, הנהגים המעורבים החליפו פרטים, והתובע הציג את הרישום המקורי בפני החוקר מטעם התובעת. מכונית הנתבע עצרה בימין הדרך (עמ' 14-15). בהמשך נאמר כי במועד חילופי הפרטים הודה הנתבע בכתב באחריותו לתאונה, והדבר בא לידי ביטוי במסמך שהוצג לחוקר (עמ' 18).

 

19.     המשטרה (שוטרת ושני שוטרים- עמ' 20) הגיעה לאחר שהחליפו פרטים. התובע לא יודע מי הזעיק את המשטרה. התובע אמר לשוטרים שלא נפגע וכי הזמין גרר לקחת את רכבו. התובע נתן למשטרה את פרטיו והציג את "הרישיונות". המשטרה לא ביקשה את פרטי הנהג הפוגע והתובע לא נתן אותם, היה בהלם. המשטרה הזמינה גם היא גרר אך התובע לא רצה לשלם פעמיים והרכב פונה בגרר שהוזמן על ידו, אשר לקח את המכונית לביתו (עמ' 15,17, עמ' 18).

 

         בזמן שהתובע דיבר עם השוטרים הנתבע היה עם שוטרים אחרים בויכוחים, אשר התובע אינו יודע את מהותם, וכשהשוטרים אינם יודעים כי מדובר ברכב הפוגע (עמ' 15, עמ' 17). בהמשך משער התובע כי הנתבע התווכח כי חשש ממצב בו בסופו של דבר הרכב יגרר על ידי גרר משטרתי והתובע באותה הזדמנות "יפיל אותו" ויגיד שהוא הנהג הפוגע. הנתבע יצר מהומה על מנת להסתיר את העובדה שהוא הנהג הפוגע (עמ' 18).

 

         התובע לא חשש שהנתבע יתכחש לאחריותו. ברגש שעצר אחרי התאונה ידע שאין איתו בעיות (עמ' 20).

 

         אחרי התאונה התקהלו במקום אנשים נוספים שאינם מוכרים לתובע. במועד הגעתה של המשטרה היו מכוניות נוספות משני צידי הכביש (עמ' 19).

 

20.     בהודעת התובע לחוקר (נ/6) נאמר כי התובע היה עצבני, ומשעצר בצד הדרך, התובע ניגש אל הנתבע והוציאו מהרכב מאחר שחשש שיברח ורצה את פרטיו. התובע מסר באותה חקירה כי השוטרים נטלו ממנו את הרישיונות ומניח כי כך נעשה גם ביחס לנתבע.

 

 

חילופי הדברים בין הנהגים המעורבים וההתרחשויות במקום לאחר התאונה- עדות הנתבע

21.     כפי גרסת התובע, גם לדברי הנתבע, הנתבע ניגש אל התובע שהיה ישוב במכוניתו, שאל אם נפגע, וכאשר הנ"ל השיב בשלילה ביקש להחליף פרטים. הנתבע תאר כי התובע היה המום ועצבני (עמ' 24-25). למיטב זכרונו התובע כעס, לא זכור לו שצעק. הנתבע התנצל (עמ' 29).

 

22.     המשטרה הגיעה כעבור כ-20 דקות, היה שמן על הכביש. כשהמשטרה באה הנתבע אמר לשוטרים שהוא הנהג הפוגע. תחילה רצו לקחתו לתחנה אך לבסוף התחרטו. הגרר הגיע, העמיס את הרכב וכל אחד נסע לדרכו. למחרת היום מסר הודעה לאלדן (עמ' 25). המשטרה לא הוזמנה על ידי הנתבע (עמ' 28). הנתבע נתן לשוטרים את פרטיו ואלה אמרו שהוא יכול ללכת (עמ' 30). לדברי הנתבע היו לו תאונות רבות ותמיד חברות הביטוח מאשימות אותו שביים את התאונה (עמ' 30).

 

23.     בהודעת הנתבע לחוקר נאמר כי הנתבע ישב במכוניתו כמה דקות על מנת להתאושש, התובע ניגש אליו, פתח את הדלת בכוח, משך את הנתבע החוצה ואמר לו תראה מה עשית. התובע התקשר למשטרה והצדדים מסרו פרטיהם לשוטרים והחליפו פרטים ביניהם. התובע נתן גם את פרטי הביטוח שלו, ולמעשה השוטרים הם שרשמו עבור הצדדים את הפרטים הנדרשים.

 

על ההכרות בין התובע והנתבע – עדות התובע

24.     לפני התאונה לא היתה הכרות כלשהי בין התובע לבין הנתבע (עמ' 20, עמ' 30).

 

25.     הצדדים הכירו בתאונה. הנתבע אמר לתובע שאם יצטרך עזרה ברכב חלופי יוכל לסייע בידו. הנתבע מסר לשימושו של התובע רכב ישן שלו לכמה ימים. כשבועיים לאחר התאונה התקשר הנתבע ממועדון, ביקש שהתובע יתחלף איתו במכוניות, ונתן לתובע מכונית ב. מ. וו, תחת המכונית הישנה. תוך זמן קצר התובע נעצר כשהוא ב- ב. מ. וו, משום חשד שברכב זה נעברה עבירה במועדון בו היה הנתבע. התובע אינו יודע אם גם הנתבע נעצר. מכונית ה- ב. מ.וו נתפסה על ידי המשטרה. התובע היה מיוצג על ידי עורך דין , ועל פי המלצותיו של האחרון שמר על זכות השתיקה בחקירתו. התובע היה נתון במעצר במשך שבוע. דבר מעצרו של התובע  נודע לנתבע, ככל הנראה בעקבות ביקור של הנתבע וחבריו אצל בני משפחת התובע (עמ' 20 עד 22).

 

         לדברי התובע, מלכתחילה הנתבע העמיד  את רכב המיצובישי הישן  לרשות התובע -לפני שידע על עמדת הנתבעות כפי שבאה לידי ביטוי במכתב אלדן הדוחה את התביעה – וזאת משום שחש שבהתנהגותו גרם נזק לתובע, עליו ביקש לפצותו מקום שהיה ביכולתו לעזור (עמ' 22 – 23)

 

26.     חרף התאונה וארוע המעצר כמתואר לעיל התובע העיד כי הוא בקשר עם הנתבע גם במועד שמיעת הראיות אך הם אינם חברים קרובים. השניים בני אותה שכונה ומבלים לפעמים באותם מקומות (עמ' 21). התובע טען בעדותו כי הכחשתו של קשר כלשהו בין השניים בתצהיר עדותו הראשית מכוון לפרק הזמן שעד למועד התאונה בלבד (עמ' 23).

 

על ההכרות בין התובע והנתבע – עדות הנתבע

27.     גם לדברי הנתבע לא היתה הכרות קודמת לתאונה בין הנתבע לבין התובע. התובע יצר קשר טלפוני עם הנתבע להשלמת פרטים ואז התברר כי אח של רעייתו של הנתבע חבר קרוב של אחיו של התובע. הנתבע ביקר בבית התובע ואמר שיוכל לסייע לו ברכב חלופי. הנתבע הסביר כי בנוסף על עבודתו בהובלות הוא קונה ומוכר מכוניות ולפיכך יכול היה ליתן לתובע את מכוניתה של אשתו. באחד הימים נכנס ל"ריב" עם שומרים  במועדון בהרצליה  כשהיה עם רכב ה-ב.מ.וו בו נעשה שימוש על ידי אשתו. הנתבע לא רצה שיזהו אותו, והיה באותו מקום עם בחורה ללא ידיעת אשתו. לפיכך ביקש מהתובע כי יחליפו מכוניות והתובע נעצר עם רכב ה-ב. מ.וו. התובע התקשר לנתבע מהתחנה, הנתבע הלך לתחנת המשטרה ונעצר תחת התובע מספר שעות לאחר מכן. ה-ב.מ.וו הוחזר, ללא תנאים מגבילים, לאחר שלושה חודשים והתיק נגנז (עמ' 26-28).

 

28.     מאז הארועים דלעיל הצדדים נפגשים לעיתים בשכונה או במועדון. לא חברים קרובים.

 

29.     בהודעתו בפני החוקר הנתבע לא רק הכחיש קשר קודם אלא גם כל קשר עם התובע לאחר התאונה. אמר שאינו יודע היכן הוא גר, אינו זוכר את שמו ולא יזהה אותו אם יפגוש בו.

 

על בעלות התובע במכונית

30.     על פי עדות התובע: מכונית התובע הינה רכב יוקרתי ונדיר מתוצרת מרצדס. המכונית לא בוטחה בביטוח מקיף לאחר שנאמר לתובע על ידי סוכן הביטוח שלא ניתן לבטחה כאמור בהיותה מכונית קבריולט. המכונית נרכשה על ידי התובע מאוטו דיל במחיר הגבוה מ- 300,000 ¤ חודשיים שלושה לפני התאונה. המכונית היתה חדשה, ללא שריטה (עמ' 20, 17)

 

טענות הצדדים

טענות התובע

31.     הנטל להוכיח את מקרה הביטוח, קרי: את התרחשותה של התאונה וגרימת הנזקים הנתבעים בתאונה אשר האחריות לה רובצת, לטענתו, לפתחו של נהג המזדה, אכן על התובע.

 

         התובע פתח בהבאת הראיות, נשמעה עדותו, וכן עדותו של הנתבע, הנהג הפוגע, אשר חזר על אותה גרסה. התובע הוסיף והעיד מומחה מטעמו אשר חיווה דעתו כי בשים לב לנזקי המכוניות הדינמיקה של התאונה המתוארת על ידי התובע והנתבע כאחד היא גם אופן ההתרחשות המסתבר של התאונה. לגרסת התובע לא היו עדי ראיה נוספים לתאונה ואין ראיה מובהקת כלשהי שהיא בנמצא ואשר אי הבאתה על ידי התובע צריך שתפעל לחובתו. בכך הוכיח התובע את תביעתו.

 

טענות הנתבעות

32.     לטענת הנתבעות אין ליתן אמון בעדות התובע או בעדות הנתבע, ואין ליתן משקל לחוות דעת המומחה מטעם התובע, שכן מכלול הראיות מעלה חשד, בדרגת חומרה מספקת לצורך ההליך האזרחי ובשים לב לחובת ההוכחה של מקרה הביטוח על התובע, כי התאונה לא ארעה כפי גרסת המבוטח, כי מכונית התובע לא נפגעה על ידי המזדה (המכונית אשר השימוש בה בוטח), ולפיכך אין לתובע יריבות עם הנתבעים, ולאחר שלא ערך ביטוח מקיף ממנו יוכל להפרע עליו לשאת בנזקים הנתבעים בעצמו.

 

         הנתבעות סומכות את טיעונן דלעיל על משקלם המצטבר של השיקולים, הטענות  והראיות שיפורטו להלן.

 

33.     נטען על ידי הנתבעות (סעיף ד1 לסיכומי הנתבעות) כי ממכלול הראיות עולה כי בזירת הארוע לא היתה אלא מכונית אחת, מכונית התובע, ולא רק שאין כל אינדיקציה חיצונית לדברי התובע והנתבע לעניין עצם המצאותה של המזדה בזירת התאונה, אלא שניתוח כלל הראיות מעלה את המסקנה ההפוכה.

 

         הטענה דלעיל נסמכת על עדותו של  עד הראיה גולן בדרי, אשר חלף במקום מיד לאחר התאונה וטען כי לא היה במקום אלא רכב התובע, ממנו יצאו שני צעירים (לתמצית העדות ראה סעיף 13 לעיל). הנתבעת הוסיפה והדגישה כי מדובר בעד ראיה שהזדמן למקום באופן אקראי, נטול עניין וזיקה לתוצאות המשפט, ולפיכך יש ליתן לעדותו משקל גבוה, ובמקרה של ספק ראוי שראיה זאת תכריע את הפלוגתה נשוא התובענה.

 

         עוד נטען על ידי הנתבעות כי אותה מסקנה מתבקשת מהעיון בתיעוד המשטרתי של הארוע שנשמר במשטרת ישראל, ובמיוחד על תוכנו של נ/2, המזכר שנערך על ידי השוטר שהגיע למקום. בדו"ח הפעולה כאמור מתואר ארוע של החלקת מכוניתו של התובע, ואין בה אזכור לתאונה או לקיומו של הרכב הפוגע. לטענת הנתבעות המסקנה העולה מאותו רישום הינה כי לא היה רכב נוסף בזירת הארוע, וזאת בשים לב לנוהלי העבודה במשטרת ישראל, אשר הצריכו רישום כאמור פרטי הרכב הפוגע, לו היה כזה בנמצא, ועל אחת כמה וכמה בשים לב לעניינו של התובע, החסר ביטוח מקיף, בקיומו של רישום כאמור (להתייחסויות בראיות לרישומי המשטרה ראה גם לעיל בסקירת עדויות המומחים ועדויות הצדדים המעורבים בדבר מסירת הפרטים).

 

34.     הנתבעות המשיכו וטענו ( סעיפים ד2 ו ד4 לסיכומי הנתבעות) כי בין העדויות מטעם התובע לבין עצמן היו סתירות ביחס לאופן התרחשותה של התאונה, והצביעה על העדויות הבאות:

 

34.1   לדברי התובע מכוניתו הסתובבה עם כיוון השעון וקיבלה מכה ממעקה הברזל בפינה השמאלית קידמית שלה, ואילו הנתבע העיד כי מכונית התובע הסתובבה נגד כוון השעון ופגעה במעקה בצידה הימני. על פי התאונה אותה משחזר המומחה מהתובע הסיבוב היה נגד כוון השעון והפגיעה מהמעקה בפינה קדמית ימנית .

34.2   על פי שחזור הדינמיקה של התאונה, רז, המומחה מטעם התובע חיווה דעתו כי הרכב יעצר בזוית למעקה הבטיחות עם הפינה הקדמית שמאלית סמוכה לגדר, התובע העיד כי מנח המכונית בסיום היה במקביל ובצמוד למעקה שמשמאל לכביש ואילו הנתבע העיד כי המנח הסופי היה בניצב למעקה כשהחזית מול מעקה הבטון ובסמוך לו.

 

35.     נטען על ידי הנתבעות כי הוכח שהתאונה לא התרחשה כפי גרסת הנתבעות, וזאת באמצעות המומחה מטעמן אשר חיווה דעתו בגין חוסר ההאמה בין נזקי המזדה מזה ונזקי המרצדס מזה, וחוסר ההתאמה שבין עדות התובע על עוצמת המכה לבין ממצאי המומחה מטעם הנתבעות בעניין זה (סעיף ד3 לסיכומי הנתבעות)

        

36.     הנתבעות מצביעות על הבדלי הגרסאות שבין גרסת התובע בדיון לבין גרסת התובע בפני החוקר בשאלה בדבר פרטי המפגש הראשוני שבין התובע והנתבע וכן על העובדה שאותם הבדלי גרסאות ממש חלו גם בעדות הנתבע, כאשר עדויות התובע והנתבע בפני החוקר בעניין זה זהות, והוא הדין בעדויותיהם בהליך המשפטי שבפני (סעיף ד5). לטענת הנתבעות הבדלי הגרסאות והתאום לכאורה בין עדויות התובע והנתבע נובעים מכך שהלכה למעשה לא היו דברים מעולם, ובזירת התאונה לא היתה אל מכונית התובע שנפגעה בתאונה עצמית, ושני צעירים, שנסעו בצוותא במכונית התובע וירדו הימנה, כפי עדותו של עד הראיה גולן בדרי.

 

37.     לטענת הנתבעות (סעיף ד6 לסיכומי הטענות) ההתנהגות הנטענת על פיה חרף הגעתה של המשטרה למקום כשהנתבע עדיין נוכח בו, חרף הנזק המשמעותי למכונית התובע וחרף העדרו של ביטוח מקיף לתובע, נמנע התובע מלמסור לשוטרים את פרטי הנהג הפוגע תמוהה ביותר, ומהווה חיזוק נוסף לכך שלא היה כל רכב פוגע נוסף בזירה כפי הנטען.

 

38.     הנתבעות התייחסו ארוכות לעדויות הנהגים המעורבים בדבר הקשר האישי ביניהם (סעיף ד7 לסיכומי הטענות). על פי גרסתם של אלה לא היתה ביניהם כל הכרות עובר לתאונה אך השניים החלו לקיים קשרים חברתיים לאחריה. נטען על ידי הנתבעות כי אין ליתן אמון באותה גרסה וכי הכרות מוקדמת בין השניים כמו גם הניסיון להסתירה הינן נסיבות שיש בהן לתמוך במסקנה בדבר ביום התאונה.

        

39.     בסעיף ד8 לסיכומי הטענות עמדו הנתבעות בנוסף על חוסר הסבירות של ההמנעות ממסירת פרטי הנהג הפוגע למשטרה על הסתירות שבגרסאות הנהגים המעורבים בעניין זה.

 

התרחשותו של מקרה הביטוח – דיון והכרעה (הערכת הראיות ומשקלן היחסי)

 

הדינמיקה של התאונה וסימני הנזק-

 

40.     בין המומחים והצדדים תמימות דעים כי במכונית התובע שני מוקדי נזק שונים, הנזק מלפנים והנזק בפינה האחורית ימנית של המכונית.

 

         נדמה כי אין גם מחלוקת בין המומחים כי אם שני מוקדי הנזק נגרמו בארוע אחד הרי שהדינמיקה של התאונה המתוארת בעדויות התובע והנתבע מסתברת ברמת הסתברות גבוהה.

 

זאת היא תמצית חוות דעתו של רז, המומחה מטעם התובע, אשר עיקריה תוארו בסעיף 14 לעיל, ובחקירתו הנגדית מבהיר המומחה על שום מה הנזק מאחור אינו יכול להיות מוסבר כנזק שנגרם בתאונה עצמית, הכל כמפורט בסעיף 15.7 לעיל.

 

בחקירתו הנגדית של וייסמן אישר וייסמן כי בקיום נזקים משמעותיים יותר בנקודת המגע הנטענת שבין המזדה ומכונית התובע לא היתה חוות דעתו באה לעולם, וכן כי ההסבר לסבסוב שבחוות דעת רז נכון, אלא שאינו תואם את נסיבות התאונה (ראה סעיפים 17.3 ו-17.4 לעיל).

 

41.     לאור האמור לעיל המחלוקת שבין המומחים נובעת מהערכתם השונה את המענה לשאלה האם מוקדי הנזק דלעיל נגרמו בארוע אחד.

 

ככל שמדובר בשיקולים החיצוניים למשמעות הנזקים, הכוחות הפועלים על כלי הרכב ומאפייני זירת התאונה, אני סבורה כי על אותם שיקולים להיבחן באופן עצמאי, והערכת משקלם הינה מלאכה המסורה לבית המשפט המצויה מעבר למומחיות המומחים. אשר על כן אתייחס להלן לעדויות המומחים בשאלה נשוא הדיון רק בכל הנוגע לשיקולים הנוגעים להיבטים שנזכרו לעיל ואילו הסתירות שבגרסאות, סבירות התנהגותם של הנהגים המעורבים הנטענים וכיוצא באלה שיקולים  ידונו בנפרד.

 

42.     בחקירתו הנגדית של רז הובהר כי הערכתו שהנזקים נגרמו בארוע אחד נובעת ממשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

 

42.1   ההתאמה שבין גרסאות המעורבים לעניין הדינמיקה של התאונה בהנחה שהנזקים נגרמו בארוע אחד, והיותה של הדינמיקה הנ"ל ברורה בהנחה העובדתית דלעיל.

 

42.2   כך למעשה נקבע בחוות דעת השמאי מטעם התובע. זאת מאחר ועל על פי המומחה הקביעה כי מדובר באובדן מוחלט הינה קביעה המושתתת על כך שהנזקים נגרמו באותה תאונה ובאותו ארוע (ראה סעיף 15.1 לעיל). אין מחלוקת בין המומחים כי שמאי מיומן יוכל להבחין בסימני חלודה בנזק קודם בזמן ובלבד שקיים הפרש זמנים מספיק בין מועדי התרחשותם, כאשר בהפרש של ימים ספורים אין בידי השמאי כלים לעמוד על הפרשי הגילאים של הנזקים (ראה סעיפים 15.1 ו-17.5 לעיל).

 

42.3   רז אישר כי לצורך מתן מענה לשאלה נשוא הדיון יש מקום לבחון את התאמת הנזקים בכלי הרכב המעורבים וכי תמונות הנזק של המזדה לא היו בפניו במועד מתן חוות דעתו (סעיף 15.4 לעיל).  עוד אישר המומחה כי ניתן לצפות לעוצמת מכה ובתאמה עוצמת הנזק תולדת המכה, זהים בשתי המכוניות המעורבות ולאחר עיון בתמונות הנזק של המזדה, שהוצגו לו בחקירתו, העריך את עוצמת המכה בתאונה, בסולם שבין 1 ל-10 ,ב-2 (סעיף 15.4. לעיל).  לאחר העיון בתמונות נאמר כי על פניו ולכאורה הנזקים תואמים, לפגוש פינות יחסית חדות בחלקו העליון והתחתון הבאים לידי ביטוי בפסים שנוצרו כתוצאה מהמגע במכונית התובע, וכי הנזק במזדה אינו מתמצה בשפשוף של הצבע, ניתן להבחין בסדק בפגוש, והוא משוכנע שפרוק הפגוש יחשוף עוות של הפח כתוצאה ממכה משמעותית יותר משפשוף. עוד נאמר על ידי רז כי לא ניתן לערוך השוואת גבהים יעילה של מוקדי הנזק בשתי המכוניות הנבדקות על ידי עיון בתמונות ויש צורך במדידה פיסית (ראה סעיף 15.6 לעיל). יחד עם זאת ניתן להצביע על כך שבחוות הדעת, אשר במועד כתיבתה היו בפני המומחה רק תמונות מכונית התובע, נאמר על ידו כי הנזק במוקד האחורי מלמד על פגיעה חזקה וניתן לאמר שיש ממצא ברור לכך שננגח בצידו האחורי שמאלי, ואילו בחקירתו, ולאחר העיון בתמונות המאזדה תאר את עוצמת הפגיעה בדרגה 2.

 

42.4   לאחר חקירתו על השוואת הנזקים הנראית בתמונות מעלה רז שיקול נוסף, שלא נזכר בחוות דעתו הכתובה. נטען כי בשים לב למערכות ההגנה המצויות במכונית המרצדס הרי שמבנה המכונית מונע את האפשרות של אובדן שליטה שמקורו בהתנהגות הנהג, ולפיכך יש להסיק כי מקורו של הסבסוב בכוח חיצוני שהופעל על מכונית התובע (סעיף 15.8 לעיל).

 

43.       בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית של ויסמן הובהר כי הערכתו שהנזקים לא נגרמו בארוע אחד נובעת ממשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

 

43.1     בחוות דעתו של וייסמן חיווה המומחה דעתו כי הנזק הנראה הן בפינה השמאלית אחורית של מכונית התובע והן בפינה הקדמית ימנית של המזדה הינו נזק קל ביותר, והוא מטיל ספק באפשרות שמכה בעוצמה שגרמה לנזקים כאמור יכולה לעלות בקנה אחד עם עדות התובע בדבר מכה חזקה ועם הסבסוב שהתרחש על פי הנטען כתוצאה מאותה מכה ( סעיף 16.1). בחקירתו הנגדית ולאחר עיון נוסף בתמונות מאשר המומחה כי הפגוש במזדה זז ממקומו בניגוד לקביעתו הקודמת, אך עדיין מחווה דעתו כי מדובר במגע שנוצר כתוצאה מתנועה במהירות נמוכה (סעיף 17.2).

 

43.2     בחקירתו הנגדית מעלה וייסמן שיקול נוסף, שלא הועלה בחוות הדעת שבכתב, ומחווה דעתו כי עיון בתמונות מעלה גם אי התאמה בגובה הנזקים במכוניות (סעיף 17.2 לעיל).

 

43.3     טיעון נוסף שהועלה בחקירה הנגדית הוא שבנוסף על הנזק בפינה הימנית שמאלית של המאזדה ניתן להבחין בהתעקמות של המכסה בחלק האחורי של מכונית התובע ובשבירה של הפגוש וכי נזק כאמור הינו ממכה עוצמתית שאינה יכולה לעלות בקנה אחד עם הנזק המינורי שבמזדה (סעיף 17.3 לעיל).

 

43.4     לדעת ויסמן, לאור האמור לעיל, האפשרות המסתברת היא תאונה עצמית של אובדן שליטה, תוך שהוא קובע כי מערכות הבטיחות יכולות לתקן טעויות קטנות של הנהג אך לא אובדן שליטה בהגה, כגון זה הנגרם במקרה שנהג נרדם (סעיף 17.4 לעיל).

 

44.     הסקירה דלעיל מעלה כי כל אחד מהמומחים ביקש להגן בחקירתו על עמדתו, שני המומחים נסוגו במעט מקביעותיהם בעניין עוצמת המכה כפי שהיא באה לידי ביטוי בנזק בנקודת המגע הנטענת שבין המכוניות, רז לא דיבר עוד על מכה חזקה, וויסמן אישר כי הפגוש זז, וכי הנזק לא מתמצה בשפשוף בצבע. כל אחד מהמומחים גייס, בחקירה הנגדית, שיקול נוסף לתמיכה בחוות דעתו, שלא נזכר בחוות דעתו הכתובה, ואותו שיקול נוסף נדחה על ידי המומחה של הצד שכנגד כשיקול שיש בו לחרוץ את השאלה נשוא הדיון (ויסמן לא קיבל את קיומן של מערכות הגנה כשולל תאונה עצמית ורז שלל את האפשרות לבדוק את התאמת הנזקים מבחינת גובהם באמצעות תמונות וללא בדיקה פיסית). יש להניח כי לו היה השיקול הנוגע בעניין שהועלה במהלך החקירה הנגדית בעל משקל וחורץ את השאלה שבמחלוקת היה נזכר גם בחוות הדעת הראשונית ואינו אלא תנא דמסייע לטיעון שאינו מביא למסקנה אחת שבלעדיה אין.

 

         לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי הניתוח דלעיל מביא למסקנה שאין בשיקולים הפיסיקליים הבאים לידי ביטוי בחוות דעת המומחים לחרוץ באופן חד משמעי את השאלה נשוא הדיון, וכי עולה מניתוח הראיות כי גרסת התובע ביחס לאופן התרחשותה של התאונה אפשרית, ויחד עם זאת אין אותה גרסה ודאית או אף מסתברת ברמה גבוהה, שכן עוצמת המכה בנקודת המגע הנטענת בין המכוניות קטנה מהמצופה, ואין לשלול אפשרות של תאונה עצמית, כאשר הנזק בנקודות המגע הנטענות בין כלי הרכב המעורבים נגרם בארוע ובמועד אחר (כך בהעדרה של חקירה של השמאי, אשר ההנחה בדבר גיל הנזקים הינה מסקנה משתמעת מחוות דעתו, ובעיקר בשל תמימות הדעים כי בהפרשי זמן לא משמעותיים בין הארועים בהם נגרמו מוקדי הנזק השונים גם בדיקת שמאי לא תוכל להבחין בכך).

 

45.     בסיכומי הטענות מטעם הנתבעות נטענו והודגמו אי התאמות בין גרסאות הנתבע והתובע בשאלת כוון הסבסוב, מספר המכות, המנח הסופי של מכונית התובע וכיוצא באלה ואי התאמות בין פרטים שנכללו בעדויות הנהגים לבין הדינמיקה שתוארה בחוות דעת רז (ראה סעיף 34 לעיל). אינני סבורה שיש לייחס לאלה משקל מכריע. הדינמיקה הכללית של התרחשות התאונה זהה בעדויות הצדדים ובחוות דעת המומחה (פגיעה מאחור תוך כדי ניסיון עקיפה, סבסוב, פגיעה במעקה הברזל שמימין, הדיפה לעבר מעקה הבטון שמשמאל ובלימתה של המכונית בנתיב השמאלי בכוון נסיעת התובע תוך חסימתו של אותו נתיב). תאונה הינה ארוע טראומטי המתרחש כהרף עין וללא הכנה מוקדמת, והעדויות לא היו סמוכות למועד ההתרחשות. בנסיבות אלה ואינני סבורה כי יש באי הדיוקים או בסתירות בעניינים אלה כשהם עומדים בפני עצמם להשפיע על הערכת מהימנות הצדדים או הממצאים ביחס לדינמיקה של התאונה. בשים לב לכלל הנסיבות המחשידות שתפורטנה בהמשך הדברים ניתן ליתן לאלה משקל כלשהו, אולם משקלם מוגבל.

 

סיכום ביניים

46.     ככלל אני מקבלת את דבריו של רז כי בניתוח תאונות יש ליתן לממצאים הפיזיים ולניתוח הפיסיקלי משקל גבוה מזה של עדויות ראיה, אולם כלי זה יהיה יעיל מקום שיש בו לענות על הפלוגתאות הצריכות הכרעה. נדמה שהמקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים, ולכן אין מנוס מבחינת הטיעונים והראיות הנוספות שהועלו על ידי הצדדים והמסקנה העולה מאותו מכלול.

 

47.     בסיכומי הטענות מטעם התובע נטען כי הנתבעות אינן מציגות גרסה נגדית כלשהי, וכי אין ליתן משקל לתמיהות, סתירות וטענות לפגמי מהימנות, ללא הצגתה של תיזה נגדית שיש בה להסביר את אשר התרחש הלכה למעשה. אני מקבלת טענה זאת באופן חלקי. דברים כהוויתם ידועים לתובע ולנתבע, אינם בידיעת הנתבעות, ומטעם זה הנטל הבסיסי להוכחת התרחשותו של מקרה הביטוח רובץ לפתחו של התובע. יחד עם זאת אני מסכימה כי  על מנת לבחון את העמדות ההדדיות בשאלה שבמחלוקת ולהעריך את הגרסאות השונות, משקלן ומידת הסתברותן  יש להציב תיזה נגדית לזאת הנטענת על ידי התובע.

 

48.     התיזה הנגדית העולה לכאורה ממכלול הראיות וחוות דעת המומחים הינה לדידי -

 

48.1   לתובע ארעה תאונה עצמית של אובדן שליטה שגרמה לסבסוב מכוניתו ולחלק הארי של הנזקים שנגרמו למכונית. זאת לאחר שעצם התרחשותו של ארוע בו נגרם נזק ממשי למכונית התובע מתועד גם בדיווחי המשטרה ונצפה על ידי עד הראיה גולן בדרי.

 

48.2   התיזה הנגדית מבקשת להציע כי בשים לב להעדרו של ביטוח מקיף ועל מנת שיהיה בידו להפרע את נזקו מצד שלישי ביים התובע תאונה, ויצר סימני נזק המתאימים למכה שנגרמה על ידי מכונית שהגיעה מאחור, תוך מגע בין הפינות הרלוונטיות במכוניות הנוגעות בעניין. מכה זאת נוצרה במכוון תוך שימוש במכונית המזדה ושיתוף פעולה עם הנתבע. מכונית המזדה היתה "מכשיר נוח" לביומה של אותה תאונה נטענת מאחר ומדובר במכונית שכורה, שהיתה בידי הנתבע כדין, לתקופה מוגבלת, ואשר השימוש בה בוטח (לנסיבות החזקתו של הנתבע במכונית ראה בעדותו בפני החוקר ). הנתבע היה ככל הנראה בזירת הארוע, אך לא ברכב המאזדה, כי אם כנוסע נוסף במכונית התובע.

 

49.     התיזה הנגדית דלעיל אינה עומדת בסתירה למסקנות שהסקתי מחוות דעת המומחים, כשם שגרסת התובע יכולה לעלות בקנה אחד עימן. על פי התיזה הנגדית, בשל סמיכות זמנים שבין התאונה העצמית לבין הביום השמאי לא יכול היה להבחין בכך שמדובר בנזקים שנגרמו בארועים שונים, ובקימו של מגע בפועל בין המכוניות (גם אם מכוון ומבויים) לא ניתן לחשוף את הביום, אם ארע, בשל אי התאמה בין הנזקים במכוניות המעורבות (ושוכנעתי כי התאמה כאמור קיימת). התיזה דלעיל אפשרית מהבחינה הפיסיקלית, ואולי אף מסתברת, בשים לב לכך שעל פניו ולכאורה עוצמת המכה בנקודת המגע שבין המכוניות נמוכה מזאת שהיה מצופה בהתאם לעדות התובע והסבסוב שארע בעקבותיה, הגם שאין באותו שיקול לשלול את אפשרות התרחשותה של התאונה כפי גרסת התובע, ואנו נאלצים לשקול את האמור לעיל במכלול הראיות הנסיבתיות שנפרשו במהלך הדיון המשפטי.

 

 

עדותו של עד הראיה גולן בדרי

 

50.     על פניו ולכאורה עד הראיה גולן בדרי נכח בזירת הארוע, מיד לאחר התרחשותה של התאונה נושא הדיון, שכן העד הוא אשר דיווח למשטרה על ארוע התאונה, כפי עדותו וכפי התיעוד שב-נ/1.

 

         מדובר בעד ראיה נייטרלי, שהזדמן באקראי לזירת הארוע, שאינו קשור במי מהצדדים ושאין לו עניין כלשהו בתוצאות התובענה.

 

         העד העיד כי ראה את המכונית בעצירה ולא בתנועה, אך ראה את ענני האבק שהותירה תנועתה ואת היציאה מהרכב הנפגע, יציאתם של שני בחורים אותם אינו יכול לזהות. העד הוסיף והעיד כי לא היתה במקום כל מכונית נוספת. אף אם נאמר כי יכול והעד לא הבחין במכונית הנתבע, שעל פי גרסאות הצדדים עצרה בימין הדרך, שעה שמכונית התובע סיימה את תנועתה בנתיב הנסיעה השמאלי ביותר, הרי שעדותו של בדרי בעניין זה נחרצת, והיא מושתתת על הטענה כי ראה את יציאתם של שני בחורים מהרכב הנפגע, מיד לאחר התאונה, עדות שאינה יכולה לעלות בקנה אחד עם עדויות התובע והנתבע כי התובע היה במכוניתו בגפו.

 

         אולם, בעדותו של העד נפלה לכאורה טעות בכל הנוגע למיקומה של התאונה, שכן על פי עדויות הצדדים ומהתיעוד המשטרתי עולה כי התאונה ארעה בכביש גהה, בסמוך לצומת גהה, לירידה לכיוון פתח תקווה, בכוון נסיעה מצפון לדרום, ואילו העד העיד חד משמעית על התרחשותה בכוון הנסיעה ההפוך.

 

יצויין כי אותה טעות מצוייה גם ברישום בעמוד הראשון ל-נ/1, המתעד לכאורה את הודעתו של העד (שכן פרטי העד מופיעים בצד הכותרת: "פרטי המודיע") , נאמר שם, תחת הכותרת תאור: "צ. מורשה עם (צריך להיות:אם) באים מכוון דרום בירידה לכוון פתח תקווה".

 

חרף אותה טעות, שאין לה הסבר ושיש בה לגרוע ממשקל העדות, האפשרות כי התרחשה תאונה נוספת, אשר לה היה העד עד ראיה, אינה סבירה. תאור הארוע תואם את ההתרחשות בענייננו – "פגיעה במעקה בטון", כשהעד אף העיד על חסימתו של נתיב התנועה השמאלי. על פי הרישום מועד קבלת ההודעה היה ב-2:50. בעקבות אותה הודעה, בעוד העד במקום, ובתוך פחות מארבע דקות הגיעה ניידת מד"א (על פי הרישומים ב-נ/1 בתוך ארבע דקות מקבלת ההודעה הגיעה ניידת, ועל פי תוכן דיווחי הקשר מד"א אכן הגיע למקום לפני קבלת הדיווח הראשוני מניידת המשטרה, כפי עדותו של העד, כשאין ספק כי רישומי המשטרה מתייחסים לתאונה נשוא תיק זה). התובע והנתבע מעידים על כביש ריק במועד התרחשות התאונה, כפי שמצופה בשעת התרחשותה של התאונה, ולו היתה תאונה נוספת בסמיכות מקום, באותה צומת אך במחלף הנגדי מן הסתם היו הצדדים והעד מודעים לכך.

 

לדברי התובע בחקירתו , התובע אינו יודע מי הודיע למשטרה על הארוע (סעיף 19 לעיל). בהודעתו לחוקר נאמר על ידי הנתבע כי התובע הוא שהזעיק את המשטרה (סעיף 23 לעיל), אך כך לא היה על פי עדות התובע. עובדות אלה עולות בקנה אחד עם הרישום המשטרתי כי ההודעה למשטרה נמסרה על ידי העד.

 

בנסיבות אלה בהן לא סביר כי התרחשו בו זמנית או כמעט בו זמנית שתי תאונות שונות, כאשר עד הראיה נוכח בתאונה אחרת, ואינני סבורה כי אותה טעות שבעדות ביחס למקום התרחשותה של התאונה מאיינת לחלוטין את משקלה, כאשר על פי אותה עדות במכונית התובע היו שני נוסעים ולא היה במקום, בזמן התאונה, רכב נוסף כלשהו. יחד עם זאת, אי ההתאמה דלעיל  בדבר מיקומה של התאונה גורע מהיכולת לסמוך ממצא על עדותו של עד זה בלבד.

 

העדרו של תיעוד כלשהו בדבר נוכחותה של מכונית הנתבע בזירת הארוע וקיומה של תאונה בה מעורב רכב נוסף על מכונית התובע

 

51.       כפי שעולה מהראיות בעקבות התאונה שארעה למכונית התובע סיימה המכונית את תנועתה תוך חסימתו של נתיב הנסיעה השמאלי, כשהרכב אינו יכול לנוע בכוחות עצמו. נזקי המכונית גרמו לשמן על הכביש. הודעה על התאונה ניתנה למשטרה על ידי גולן בדרי ושוטרים הגיעו למקום, ועסקו בין היתר בהכוונת התנועה, פתיחתו מחדש של נתיב הנסיעה והשלטת הסדר הציבורי. פעולות המשטרה תועדו בנספחים נ/1 ו-נ/2, שהוגשו ללא טענה בדבר קבילותם חרף העובדה שמי מהשוטרים המעורבים לא נקרא להעיד על ידי מי מהצדדים.

 

52.       נ/1 הוא רישום של פעולות ודיווחים המתייחסים לארוע כפי שנקלטו ברשת הקשר. על פי הרישום שם:

            תחת הכותרת "העשרה לארוע" מתועד תוכנם של שני דיווחים שהתקבלו ב2:50 וב-2:52, בטרם הגעתם של שוטרים למקום (האחד מהם לכאורה דיווחו של העד גולן בדרי כמתואר בסעיף 50 לעיל) נזכר רכב אחד בלבד: "רכב אחד פגעה במעקה הבטון:, "בברור עם מד"א מדובר ברכב אשר פגע במעקה והתהפך, הרכב באמצע הכביש" וכן "רכב התהפך. יש לכודים, מד"א יצא למקום".

 

            כמו כן הוגש דו"ח פעולה מאותו מועד שנערך על ידי השוטר קינן גרינשפן (נ/2) שם נאמר כי הגיע למקום ב-2:54,"הגעתי למקום הבחנתי ברכב מס' 3778235 נהוג על ידי אילן טובי (התובע)..., הרכב היה ללא יכולת תזוזה מבחינה מכנית, עקב כך שהחליק והתפרקה לו הציריה, זומן מע"צ למקום לטפל בשמן וגרר כללי לגרור את הרכב, 2 נתיבים שמאליים חסומים לתנועה עד גרירת הרכב. הרכב נגרר למחלף גהה עם הבעלים והכביש נפתח לתנועה...".

 

            לא שנוי במחלוקת כי על פי מדיניות המשטרה מקום שאין נפגעי גוף לא מוזמן למקום בוחן תנועה ולא נפתחת חקירה של נסיבות התאונה. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שעל פניו ולכאורה הרושם המתעורר מקריאת התיעוד הנ"ל, ולו כתאור של הארועים גרידא, הינו ארוע של תאונה עצמית של החלקתו של רכב, ללא מעורבותו של כלי רכב נוסף בתאונה.

 

            על פי עדותו של ויסמן, המומחה מטעם הנתבעות, איש משטרה לשעבר, מקום ששוטר מגיע למקום הארוע אזי על פי נוהלי העבודה עליו לרשום את פרטי המעורבים בתאונה וגרסה ראשונית של המעורבים, וזאת בין אם יש נפגעי גוף ובין אם לאו. המומחה מטעם התובע הסכים כי אם נמסרים לשוטר פרטי המעורבים בתאונה עליו לרשמם. בחומר החקירה המשטרתי שהוצג אין גרסה ראשונית של מי מהמעורבים ואין אזכור למעורבותו של רכב נוסף ושל פרטי הנתבע. דו"ח הפעולה כולל פרטים מזהים של התובע ושל מכוניתו.

 

 

 

 

החלפת הפרטים בין הנהגים המעורבים – גרסאות הצדדים: מהימנותן וסבירותן

 

53.       בשים לב לפלוגתה שבמחלוקת הרי שלשאלת נוכחותו של הנתבע במקום וזיהויו כנהג המעורב בתאונה במועד הארוע חשיבות של ממש. נפנה איפוא לבחינת עדויות הצדדים בעניין זה, שאינן נקיות מסתירות ותמיהות, הכל כמפורט לעיל ולהלן.

 

53.1     בהודעתו לחוקר נאמר על ידי התובע כי הוא מסר את פרטיו והציג רישיונותיו לשוטר ומניח שגם הנתבע עשה כן (סעיף 20 לעיל). מאידך, בחקירתו הנגדית נאמר כי בזמן שהתובע דיבר עם השוטרים היה הנתבע עסוק בויכוח עם שוטרים אחרים, אשר התובע אינו יודע את מהותו. התובע ציין כי השוטרים לא ידעו כי מדובר בנהג הפוגע ושער כי הנתבע בהתנהגותו ביקש למנוע מצב דברים בו מכונית התובע תגרר על ידי גרר משטרתי על מנת שהתובע לא "יפיל אותו" אגב אותה נסיעה ויאמר שהוא הנהג הפוגע. התובע העיד כי הנתבע יצר מהומה על מנת להסתיר את העובדה שהוא הנהג הפוגע (סעיף 19 לעיל).

 

53.2     בהודעתו בפני החוקר נאמר על ידי הנתבע כי הוא והנתבע נתנו פרטיהם לשוטרים, ובמעמד זה למעשה גם הוחלפו הפרטים ביניהם כשהשוטרים רשמו עבור הצדדים את הפרטים הנדרשים (ראה סעיף 23 לעיל).

 

            בחקירתו הנגדית של הנתבע נאמר כי המשטרה הגיעה כעבור כ-20 דקות והנתבע הזדהה כנהג הפוגע. תחילה רצו לקחתו לתחנת המשטרה, אך בסופו של דבר לקחו את פרטיו ואמרו לו שהוא יכול ללכת (ראה סעיף 22 לעיל).

 

54.       עולה מהאמור לעיל כי כמספר הפעמים שנשאלו התובע והנתבע על מסירת פרטיו של הנתבע לשוטרים וזיהויו בפניהם כנהג הפוגע כך מספר הגרסאות שנשמעו.

 

            פעם אחת התובע מעיד כי הוא מניח שהנתבע מסר את פרטיו לשוטרים, כשם שהתובע התבקש למסור את שלו. פעם אחרת הוא מסביר כי הנתבע לא הזדהה כנהג הפוגע ויצר מהומה על מנת שלא יזוהה כאמור, כאשר הוא מתקשה להסביר את פרטי ה"מהומה" ונותן הסבר תמוה ביחס לחששו של הנתבע כי במהלך גרירת רכבו של התובע יחשוף התובע את זהותו של הנתבע וחלקו בארוע.

 

            גם לנתבע שתי גרסאות שונות בעניין מסירת פרטיו לשוטרים, שלגרסתו נמסרו, כאשר המומחים מטעם שני הצדדים תמימי דעים כי אם כך היה הרי שעל פי נוהלי העבודה היו אותם פרטים צריכים לבוא לידי ביטוי בכתובים. כנזכר לעיל אין כל אזכור לקיומו של רכב פוגע ולפרטי הנתבע ברישומי המשטרה. פעם אחת הנתבע מתאר החלפת פרטים בין הצדדים בתיווך השוטרים ופעם אחרת עימות עם המשטרה, איום במעצרו ושחרורו בסופו של דבר עם מסירת פרטיו.

 

55.       מ-נ/1 עולה כי ממועד התאונה ועד לפינוי מכונית התובע ממקום התאונה על ידי הגרר חלפו למעלה משלושים דקות. להבדיל מאופן התרחשותה של התאונה, אשר מתרחש במפתיע, במשך פרק זמן קצר ביותר, ניתן היה לצפות לקבלתה של גרסה עקבית וסדורה בדבר אופן החלפת הפרטים בין הצדדים והארועים במקום במהלך אותו פרק זמן. על אחת כמה וכמה שכך הוא נוכח החשיבות שמצופה היה מהתובע לייחס  לזיהויו של הנהג הפוגע בהעדרו של ביטוח מקיף שיש בו לכסות את הנזק למכוניתו.

 

            הדין עם הנתבעות כי בצד עצם הסתירות שבגרסאות הנהגים המעורבים, כמתואר לעיל, אף אחת מהגרסאות אינה שופכת אור על ההתרחשות במקום ומציגה התנהגות קוהרנטית ומסתברת. בהקשר זה יצויין, בין השאר:

 

55.1     מלכתחילה, ההתנהגות המסתברת, הטבעית והמצופה בהגעתה של משטרה, בקיומה של תאונה בין שני זרים הינה מסירת נסיבותיה לשוטרים. ודאי שכך מצופה מהדיוט החסר ניסיון בדרכי עבודתה של המשטרה, ואם מדובר בבעל ניסיון הרי שכך מצופה על מנת לתעד ולהוכיח את מעורבותו של הרכב הנוסף בתאונה, שהיתה בעלת חשיבות עליונה לתובע החסר ביטוח מקיף. על רקע אלה לא ברורה התנהגות התובע אשר על פי שתי הגרסאות השונות שנתן לא טרח לוודא את זיהויו של הנהג הפוגע על ידי המשטרה, ועל פי גרסתו שבדיון שיתף פעולה עם ניסיונו של הנתבע להסתיר את זהותו כנהג הפוגע.

 

55.2     תחילה נימק התובע את חוסר הצורך שראה במסירת פרטי הנהג הפוגע למשטרה בבטחונו בנתבע, וזאת לאחר שהנ"ל עצר בצד הדרך אחרי הפגיעה ולא המשיך לנסוע כאילו לא קרה דבר. בהמשך עדותו אמר כי בעת החלפת הפרטים הנתבע אף אישר את אחריותו לתאונה בכתב, עובדה שלא נזכרה בתחילה, וכאשר המסמך כאמור לא הוצג בראיות.

 

55.3     על פי גרסתו שבדיון הנתבע עורר מהומה על מנת למנוע את גרירתו של הרכב על ידי גרר משטרתי, וזאת על מנת שבמהלך אותה נסיעה לא תחשף זהותו כנהג הפוגע. עדות זאת מעוררת מספר קשיים. ראשית, היא חסרה עובדות בדבר פרטי הויכוח עם השוטרים וכל כולה השערות ביחס למניע ולכוונותיו של הנתבע, לכאורה אדם זר שהתובע אינו מכיר. שנית, מאחר והתובע מודע לכאורה לכך שלא ננקטים הליכי אכיפה פליליים מקום שלא נגרם נזק גוף הרי שרתיעתו של הנתבע מחשיפת מעורבותו בתאונה מצופה שתעורר חשד אצל התובע ותביא דווקא למסירת פרטיו לשוטרים על ידי התובע עצמו. שלישית, כיצד יכול היה התובע לעמוד על הלך רוחו וכוונותיו של הנתבע אותו אינו מכיר, וכיצד הוא זוכר את רשמיו ומסקנותיו להבדיל מההתרחשות בפועל.

 

56.       מלבד הסתירות שבעדויות הצדדים בדבר מעורבות המשטרה בהחלפת הפרטים ביניהם קיימות סתירות גם בשאלה מי יצא מרכבו ראשון וניגש לעבר השני. על פי הגרסה שבפני החוקר, הן התובע והן הנתבע העידו כי התובע הגיע למכונית הנתבע, ועל פי הגרסה שבבית המשפט העידו שני אלה כאחד כי הנתבע הוא אשר ניגש לתובע שהיה ישוב במכוניתו.

 

טיבה של ההכרות שבין התובע לבין הנתבע

 

57.     הכרות בין שני נהגים המעורבים באופן אקראי בתאונת דרכים יכולה, בהצטרפה לנסיבות מחשידות נוספות לשמש ראיה נסיבתית נוספת לחיזוקו של החשד, ועל אחת כמה וכמה שכך הוא כאשר נעשה ניסיון להסתיר את אותה הכרות.

 

58.     כמפורט לעיל, בענייננו הצדדים מכחישים מכל וכל הכרות קודמת ביניהם אך אינם מכחישים יחסי ידידות ביניהם לאחר התאונה.

 

58.1   אני סבורה שיש ממש בטענת הנתבעות כי  הגרסה על פיה הידידות בין השניים באה לעולם לאחר הכרות בתאונה, בה נגרם לתובע נזק עצום של מאות אלפי שקלים, באשמת הנתבע, תמוהה.

 

58.2   גם אם באופן מילולי ניתן לקבל את הסברו של התובע כי דבריו לחוקר על העדרה של הכרות בין הנהגים המעורבים נסבה על התקופה שלפני התאונה הרי שלגבי הנתבע אין ספק כי הלה שיקר באופן נחרץ וברור בעדותו לחוקר עת טרח להדגיש כי אינו יודע את מקום מגורי התובע, אינו בקשר עימו ולא יזהה אותו אם יפגוש בו. זאת כאשר על פי דבריו הוא בחקירתו בבית המשפט, לאחר התאונה העמיד לרשותו של התובע מכונית חלף מכוניתו שנפגעה, הזעיק את התובע לצורך החלפת מכוניות, וסר לבית המעצר על מנת להעצר תחת התובע לאחר מעצרו של האחרון בעקבות החלפת המכוניות. אני סבורה שניתן לייחס ערך ראייתי לעצם ניסיונו של הנתבע להכחיש כל הכרות עם התובע, בנוסף על עצם קיומה של הכרות כאמור.

 

58.3   אני מקבלת את טענת הנתבעות כי העמדתו של רכב חילופי לתובע, על ידי הנתבע, שלכאורה נהנה מכיסוי ביטוחי ואינו פועל להקטנת נזקיו, לאדם זר, נראית תמוהה. הוא הדין ביחס למידת האמון ושיתוף הפעולה שבין השניים כאשר הנתבע מזעיק את התובע להחליף מכוניות כשבועיים לאחר מכן מתוך תקווה לחמוק מהמשטרה. עוד יותר לא מתקבל על הדעת כי התובע, אשר אך הכיר את הנתבע כשבועיים או חודש קודם לכן בנסיבות התאונה והחליף עם הנתבע מכוניות על מנת לחלצו מהסתבכות פלילית, ישב שבוע במעצר משום נהיגתו במכונית הנתבע, תוך שמירה על זכות השתיקה, תחת הבהרת הנסיבות והעדרה של זיקה של התובע לחשד נשוא החקירה המשטרתית.

 

58.4   לכל האמור לעיל מתווספת גם העובדה כי חרף המשכותו של המשפט והתנערות הנתבעות מאחריותן לא ננקטו על ידי התובע צעדים כשלהם לאכיפת זכויותיו, בנוסף ובמקביל כנגד הנתבע, וזאת על אף שהנ"ל לא הגיש כתב הגנה ומודה לכאורה באחריותו לתאונה.

 

58.5   אני מקבלת את טענת הנתבעות כי מכל האמור לעיל עולה חשד ממשי כי בין התובע לנתבע קשרים קודמים ואין מדובר בשני עוברי דרך באקראי כפי עדותם והרושם שניסו ליצור.

 

מועד מתן ההודעה על ידי הנתבע לחברת הביטוח שביטחה את השימוש במזדה

 

59.     הנתבע חזר וטען כי הודיע לחברת הביטוח אשר ביטחה את השימוש במזדה על ארוע התאונה למחרת היום. אולם עיון ב-ת/3 מעלה כי תאריך התאונה היה ה-25 לנובמבר בשעה 3:00 בבוקר ואילו ההודעה לחברת הביטוח ("תאריך מילוי הדו"ח") היה ב-28 לאותו חודש. בדיקת השמאי נערכה למחרת היום, ביום 29.11. לעובדה זאת לכשעצמה לא היתה חשיבות אלמלא הניסיון לטעון אחרת, שיש להניח כי הוא מונע מהרצון ליצור את הרושם כי לא היתה הזדמנות מעשית ליצור את מוקד הנזק הנוסף ולשייכו לתאונה, ולא היא.

 

סוף דבר

 

60.     לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי התובע נכשל מלהוכיח את הארוע הביטוחי שבבסיס תביעתו כנגד הנתבעות 2 ו-3. הוכחת התביעה נסמכת על חוות דעת המומחה מטעם התובע, אשר כמובהר בהרחבה לעיל לא מצאתי שיש בה לבסס את גרסת התובע על ממצאים פיסיים אובייקטיביים, כאפשרות בלעדית, ועל עדויות התובע והנתבע. לא נתתי אמון בעדויותיהם של האחרונים וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים והנסיבות שפורטו בהרחבה לעיל, שעיקרם:

 

         הציפיה לעוצמת מכה גדולה יותר במגע שבין מכונית התובע לבין מכונית הנתבע מזה שארע בפועל, הגם שלא מצאתי שבחוות דעת המומחים להכריע את הכף כשהן עומדות בפני עצמן.

 

         אופן תאור התאונה בדיווחי המשטרה של הארוע החסר אינדיקציה לקיומו של רכב מעורב נוסף על מכונית התובע.

 

         עדותו של גולן בדרי, על פניו ולכאורה עד ראיה ליציאת התובע ואדם נוסף ממכונית התובע מיד לאחר התאונה, ועדותו בדבר העדרו של רכב נוסף במקום, וזאת בניגוד לעדויות הצדדים כי כל אחד מהם היה במכוניתו בגפו.

 

         העדר ציון של קיומו של נהג פוגע ורכב מעורב נוסף ברישומי המשטרה חרף נוהלי העבודה המשטרתיים כפי שהתבררו בחקירות המומחים.

 

         הגרסאות הסותרות של הצדדים והגרסאות הסותרות שלהם עצמם, בין עדותם בפני החוקר לעדותם בהליך המשפטי בדבר תהליך החלפת הפרטים וחשיפת זהותו של הנתבע בפני השוטרים שהגיעו למקום. מלבד הסתירות בעניין זה הרי שהגרסאות השונות אינן נראות מסתברות על פי ניסיון החיים, ואין בהן היגיון פנימי.

 

         חוסר האמון שמעוררת גרסת הצדדים בדבר הכרות מוקדמת, על רקע ההודאה בהכרות המאוחרת ותאור היחסים שביניהם לאחר התאונה, המובילה לחשד להכרות קודמת, אותה ניסו להסתיר, כאשר עצם ההכרות הקודמת אינה מסתברת בתאונה אקראית בדרך, והניסיון להסתרה מעורר אף הוא חשד.

 

61.        אינני מקבלת את טענת התובע בדבר שינוי חזית. בסיכומי הנתבעות פורטו בהרחבה מראי המקום בכתב ההגנה ובישיבות קדם המשפט בהם הועלתה טענת הנתבעות כי התאונה לא ארעה כלל או לא ארעה כפי הנטען על ידי התובע. שאר הפרטים שהתבררו בראיות הינם בגדר ראיות שאין חובה לכללם בכתב ההגנה. הפלוגתה שבמחלוקת בדבר הונאה נטענת של חברת הביטוח היתה נהירה בכל עת ועולה בברור מקריאת הפרוטוקולים של קדמי המשפט. אם סבר התובע כי אין הטענה מפורטת דיה יכול היה לבקש את פרוטה, אך אין בנסיבות המקרה משום הפתעה או שינוי חזית כלשהו.

 

            אני מקבלת את טענת התובע כי נושא הנזק אינו בא בגדר הפלוגתאות שנותרו להכרעתי לאחר ההסדר הדיוני שהושג בישיבות קדם המשפט, אולם שאלה זאת הפכה תאורטית נוכח דחיית התובענה מהטעמים שסוכמו בסעיף 60 לעיל.

 

62.        אינני מקבלת את טענת התובע כי יש מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 1. "תקנה 97(א) קובעת, כי נתבע שלא הגיש כתב הגנה, בתוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט פסק דין שלא בפניו, על יסוד כתב התביעה בלבד. אפילו לא התגונן הנתבע אין מתן פסק הדין הופך לפעולה אוטומטית ורשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחות, בין הוכחה מלאה ובין הוכחה חלקית, לפי ההנחיות הקבועות בתקנה 97 לתקנות" (גורן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, עמ' 271).

 

            בענייננו, חרף העדרו של כתב הגנה לא התבקש מתן פסק דין כנגד הנתבע. בקדם המשפט חזרו הנתבעות 2 ו-3 על כך שלא ייצגו את הנתבע 1 בהליך התובענה בשל הטענה לביום התאונה, וביום 24.4.06 התייצב הנתבע לדיון, בכשירותו כבעל דין וכשהוא מייצג את עצמו. בישיבת קדם המשפט מיום 6.5.07 נקבע כי הנתבע פטור מהגשת תצהיר עדותו ראשית, כי עדותו בקדם המשפט תחשב כעדותו הראשית וכי כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לחוקרו בחקירה נגדית. מכל האמור לעיל נובע כי הנתבע לא היה עד מטעם מי מהצדדים כי אם צד בפני עצמו אשר נטל חלק בהליך המשפטי.

 

         בסופו של יום, לאחר שנשמעו הראיות, לא נתתי אמון בעדותו של הנתבע בדבר אופן התרחשותה של התאונה, במעורבותו בתאונת דרכים כמתואר בכתב התביעה ובאשמו בגרימתה של התאונה הנ"ל. הודאת בעל דין אינה אלא ראיה, הניתנת לסתירה, ואשר בנסיבות המקרה שבפני נסתרה על ידי הנתבעות 1 ו-2. לו היה מתבקש פסק דין בהעדר הגנה בטרם שמיעת הראיות, כי אז היה התובע זכאי כי יינתן פסק דין במעמד צד אחד, על פי כתב התביעה או תוך דרישה להצגתן של ראיות לכאורה להוכחת האמור בו. משלא נעשה כן, ובשלב בו התבקש מתן פסק הדין כנגד הנתבע, על בית המשפט לבחון את שהוכח או הוזם בהליך שהתקיים בפניו, בהשתתפות הנתבע, ומקום שנמצא כי תביעת התובע לא הוכחה, הרי שיש לדחותה גם כנגד הנתבע 1.

           

63.       סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל התביעה נדחית בזאת.

 

            התובע ישלם לנתבעים 2 ו-3 הוצאות משפט בסך של 25,000 ¤ בתוספת מע"מ כדין. הסכום הנ"ל ישולם לידי ב"כ הנתבעות הנ"ל, בתוך שלושים יום מיום המצאתו של פסק הדין לידי ב"כ התובע.

 

            בנסיבות העניין אין צו להוצאות לזכות הנתבע 1.

 

ניתן היום ו' בתשרי, תש"ע (24 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תעביר העתק של פסק הדין לידי ב"כ הצדדים בדואר.