בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

התובענה והפלוגתאות שבמחלוקת

 

1.         התובעת הינה חברה שעיסוקה בגידול פרחים ושיווקם.

 

2.         במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה רכשה הנתבעת 1 (להלן: "החברה"), שעסקה במכירה קמעונאית של פרחים, פרחים מהתובעת, ועל פי הנטען לא שילמה את מלוא תמורתם, ונותרה יתרת חוב בסך של 23,619 ¤ נכון ליום 31.7.03 בגין חוב התמורה כאמור.

 

3.         התביעה הוגשה כנגד החברה וכנגד הנתבעים הנוספים, הנתבע 4, אחיו (הנתבע 3) ואביו (הנתבע 2). עילת התביעה הנטענת כנגד החברה הינה התקשרותה בעסקה לרכישת הפרחים, ועילת התביעה כנגד יתר הנתבעים בכשירותם הנטענת כמנהלי החברה, ומי שערבו, על פי הנטען לפרעון חובה של החברה כלפי התובעת. לטענת התובעת לא עלה בידה לאתר את הנתבעים ולהמציא את כתב התביעה בהליך זה, להוציא לנתבע 4 (להלן: "הנתבע"), ולפיכך, בסופו של יום, התנהל הליך התובענה כנגד נתבע זה בלבד.

 

4.         הנתבע אינו כופר בקיומן של עסקאות לרכישת פרחים בין החברה לבין התובעת, אך טוען להעדרה של יריבות בינו לבין התובעת. הנתבע מכחיש הן את קיומו של החוב הנתבע והן את ערבותו או התחייבותו לפרעונו של כל חוב כאמור, ככל שהוא קיים.

 

5.         בדיון מקדמי מיום 4.7.07 הוגדרו הפלוגתאות השנויות במחלוקת כדלקמן:

 

5.1       זיהוי הנתבע כמי שחתם על כרטיס הלקוח, הוא מקור הערבות הנטענת, וחלקו ומעמדו של הנתבע בחברה במועדים הרלוונטיים.

 

5.2       קיומו ושיעורו של החוב הנתבע.

 

5.3       פרשנותו של המסמך המכונה על ידי התובעת "כרטיס הלקוח" והאם הוא מהווה כתב ערבות.

 

5.4       טענתו החלופית של הנתבע כי היה וימצא כי ערב לחובות החברה הרי שהוא ערב מוגן ולא ניתן לתובעו בטרם ימוצו הליכי הגביה כנגד החברה, דבר שלא ארע.

 

הפלוגתה הראשונה – זיהויו של הנתבע כמי שחתם על כרטיס הלקוח – גרסת התובעת

 

6.         בתצהיר עדותו הראשית של מר יובל מייזלין ( להלן: "מייזלין") בעל העניין בתובעת ומנהלה ובחקירתו הנגדית נטען כי:

 

6.1       ביום 13.4.03 התקיימה פגישה בין הנתבע והנתבע 3 (להלן: "האח") לבין מייזלין, וזאת נוכח רצונם של הנתבעים לרכוש מאת התובעת פרחים באשראי. על פי נוהלי העבודה בנתבעת בטרם רכישה באשראי ממולא מסמך דוגמת מסמך א' לתצהירו של מייזילין (להלן: "כרטיס הלקוח"). הדברים הוסברו לנתבע ולאחיו, לרבות הדרישה למילוי שמות מנהלי החברה אשר ערבותם האישית הינה תנאי למכירה כאמור. פרטי הטופס מולאו על ידי הנתבעים, ובזמן שהנתבע מילא את הפרטים יצא האח כדי לקדם את הליך רכישתה של הסחורה שנמכרה לחברה באותו יום. הנתבע יצא את משרדו של מייזלין כשהטופס בידו על מנת להחתים את האח, וחזר ומסר למייזילין את הטופס כשהוא נחזה להיות חתום על ידי כל אחד משני אלה.

 

6.2       הנתבע ואחיו הציגו את עצמם, בפגישה דלעיל, כמנהליה של חברה משפחתית המנוהלת על ידם ועל ידי אביהם (הנתבע 2, להלן: "האב"). לאחר אותה פגישה היו הזמנות הסחורה  וקבלתה מתבצעות על ידי האחים לסרוגין. בהמשך לדרישתו של מייזילין כעבור מספר ימים הומצא לתובעת שטר חוב של החברה אשר נחזה להיות חתום על ידי האב (נספח ב לתצהיר מייזלין).

 

6.3       מייזלין לא זיהה את הנתבע או אחיו על פי תעודה מזהה והפרטים שבכרטיס הלקוח הם הפרטים כפי שמולאו על ידי הנתבע ואחיו, ונחתמו על ידי אלה כמתואר בסיפא לסעיף 6.1 לעיל. בדיעבד התברר כי על פי מסמכי החברה ודיווחיה כפי שנמסרו לרשם החברות האח בלבד מנהל בחברה, והאח והאב בלבד הינם בעלי מניות בחברה.

 

6.4       עוד התברר בדיעבד כי בכרטיס הלקוח נרשמו פרטים שגויים, לרבות ביחס לשם משפחתם של הנתבעים, מס ת.ז של הנתבע (טעות בספרה אחת), ומספר הבית במען מגוריו של הנתבע (טעות בספרה אחת). לטענת מייזלין אין מדובר בטעות סופר כי אם ברישום שגוי, מלכתחילה ובמכוון, על מנת להערים על קשיי הגביה לכשיכשלו מלשלם את מלוא חוב התמורה, וזאת כפי שעולה הן מכלל הנסיבות והן מהתנהגותם הדומה הנטענת של הנתבעים כלפי סיטונאי פרחים נוספים.

 

7.         לתמיכה בעדותו של מייזלין הובאו תצהירי עדות ראשית של שניים מעובדי התובעת. תצהירה של הגב' שלומית אלמוג (להלן:"אלמוג"), מנהלת חשבונות בתובעת משנת 2001, אשר הצהירה כי במסגרת תפקידה פגשה בנתבע עת הגיע למשרדי התובעת לצורך עריכת חשבון ותשלום, ותצהירו של מר יהודה שמי (להלן: "שמי"), עובד התובעת, אשר העיד כי פגש בנתבע מעת לעת עת נתן לו שירות במועד הגעתו לחצרי התובעת לצורך רכישת סחורה.

 

            במועד שמיעת הראיות ויתר ב"כ הנתבע על חקירתם בחקירה נגדית של העדים הנ"ל.

 

הפלוגתה הראשונה – זיהויו של הנתבע כמי שחתם על כרטיס הלקוח – גרסת הנתבע

 

8.         בתצהיר עדותו הראשית נטען על ידי הנתבע כי:

 

8.1       התובעת מבקשת ללמוד על התחייבותו של הנתבע בחובות החברה מהיותו מנהל בחברה אך הנתבע אינו ולא היה מנהל בחברה, המנוהלת באופן בלעדי על ידי האח. החברה הינה חברת בניה שבבעלותה היתה גם חנות פרחים. בשנים 2002 -2003 עבד הנתבע כעובד שכיר של החברה, במשכורת חודשית, בחנות הפרחים. הנתבע היה עובד פשוט בחנות שעסק בשזירת הפרחים וסידורם. הנתבע מעולם לא נתן המחאה בשם החברה ולא חתם על מסמכים כספיים. כשחתם על תעודות משלוח חתם בשמו הפרטי בלבד.

 

8.2       התובעת מבקשת ללמוד על התחייבותו של הנתבע לחובות החברה מחתימתו הנטענת על ההתחייבות שבכרטיס הלקוח אך החתימה על הכרטיס אינה חתימתו, וגם פרטי האדם הנקובים בכרטיס אינם פרטיו. שמו של הנתבע תומר אליאור ולא תומר שגיא כאמור בכרטיס הלקוח. גם מספר תעודת הזהות ומספר בית מגוריו שבכרטיס הלקוח דומים אך לא זהים.

 

9.         לתמיכה בטענת הנתבע כי החתימה שעל גבי כרטיס הלקוח איננה חתימתו הוגשה חוות דעתו של עו"ד יצחק חגג, מומחה להשוואת כתבי יד (להלן: "המומחה"), אשר חיווה דעתו כי קיימים ניגודים בין תכונות כתב היד של דוגמאות החתימה של הנתבע שהובאו בפניו לבין החתימה שעל כרטיס הלקוח המיוחסת על ידי התובעת לנתבע, מהם נובע כי קיימת סבירות גבוהה ביותר כי החתימה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי הנתבע.

 

            התובעת נמנעה מהגשתה של חוות דעת של מומחה מטעמה בניסיון לסתור את המסקנה שבחוות דעת המומחה.

 

הפלוגתה הראשונה – קיומה של יריבות בין התובעת לנתבע – דיון והכרעה

 

10.       לאחר ששמעתי את העדים אני סבורה כי ניתן לקבוע, במידת הוודאות הנדרשת במשפט האזרחי, כי הנתבע יצר מצג כי החתימה על גבי כרטיס הלקוח היא חתימתו, ודי בכך על מנת שדינו יהיה כדין מי שחתם על כתב ההתחייבות, בין שחתם עליו בפועל ובין שאחר חתם עליו בשמו ובמקומו, בהרשאתו, כפי שעולה מגרסת מייזלין, אותה העדפתי על גרסת הנתבע, וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של הנימוקים שיפורטו להלן.

 

11.       על אף שלגרסת מייזלין כרטיס הלקוח מולא במהלכה של ישיבה בה שוחחו הצדדים על תנאי המכירה באשראי, הרי שחתימתו של המסמך לא היתה בפניו, הנתבע יצא עם הטופס, פגש את אחיו וחזר עם הטופס החתום. אם יינתן אמון בגרסת מייזלין כאמור הרי שחוות הדעת אינה עומדת למכשול לגרסת התובעת ותביעתה, גם אם נקבלה ככתבה וכלשונה. אם רצו הנתבעים לקדם מראש אפשרות לטעון כנגד חתימתם למקרה שהחברה לא תפרע את חובותיה, יכול למשל היה האח לחתום תחת הנתבע, באופן שבדיקת השוואת כתבי יד אכן תעלה כי אין מדובר בחתימתו של הנתבע. מטעם זה אני סבורה כי ניתן לקבל התביעה אף אם ייוחס לחוות דעת המומחה מטעם הנתבע משקל מירבי ומתוך הנחה שהאמור בה הוכח.

 

            אינני סבורה כי באמור לעיל יש משום שינוי חזית. גרסת מייזלין ביחס לנסיבות החתימה היתה ידועה היטב במועד הגדרתן של הפלוגתאות השנויות במחלוקת, ותביעת התובעת היתה ונותרה תביעה מכוח החתימה על כרטיס הלקוח. הנתבע אינו נתבע בעילה נזיקית של  יצירת מצג שווא או מכוח אחריותו של מנהל בתאגיד לעוולות המבוצעות על ידי התאגיד. עילת התביעה מושתתת על החתימה על כרטיס הלקוח, בטענה כי נחתם על ידי הנתבע, והפלוגתה המשנית בדבר מעמדו של הנתבע בחברה הינה ראיה נסיבתית נוספת בהוכחת גרסת התובעת, כשבנוסף הסתירות שבעדות הנתבע והממצא בעניין זה משליכים גם על מהימנות גרסתו של הנתבע בכללותה. כשם ששטר נחשב כשטר שנחתם על ידי אדם, בין אם הוא נושא את חתימתו, ובין אם מבחינה פיזית אחר ביצע את החתימה בשמו, במקומו ובהרשאתו, הוא הדין בהתחייבות שעל פי כרטיס הלקוח, אשר על פי הגרסה בה נתתי אמון, נלקחה על ידי הנתבע לצורך חתימתה, לאחר קבלת הסבריו של מייזלין בדבר מהות המסמך והחתימות הנדרשות, והוחזרה על ידי הנתבע למייזלין, כשהיא נחזית להיות חתומה על ידי הנתבע ואחיו.

 

12.       אני מקבלת את עדותו של מייזלין ביחס לנסיבות חתימתו של כתב הערבות ומעדיפה אותה על גרסתו המכחישה של הנתבע. בנוסף על ההתרשמות הבלתי אמצעית מהעדים נובעת אותה מסקנה גם ממשקלם המצטבר של הטעמים  שיפורטו להלן.

 

13.       נסיבות חתימתו של כתב הערבות והשאלה האם נחתם על ידי הנתבע אינם הפלוגתה העובדתית היחידה השנויה במחלוקת. הצדדים חלוקים גם בשאלת מעמדו ותפקידו של הנתבע בעסקי החברה וטיב עסקיה בכלל, וכן ביחס למידת הקשר של הנתבע עם התובעת וטיבו, בפרט. הסתירות בעדותו של הנתבע בעניין זה וראיות נוספות, הכל כמפורט להלן, מביאות לכלל מסקנה כי מעורבותו של הנתבע בעסקים עם הנתבעת היו כגרסת התובעת, ובנוסף פוגמות במהימנותו באופן כללי, גם בשאלות נוספות שבעובדה השנויות במחלוקת. להלן תודגמנה חלק הסתירות כאמור והתפתחות הגרסאות בעניין זה וכן הראיות הנוספות הנוגעות בשאלה נושא הדיון.

 

13.1.1  ראשיתם של ההליכים בפסק דין שניתן כנגד הנתבע, במעמד צד אחד, בהעדר התייצבות לדיון. ביום 7.8.05 פנה הנתבע ליו"ר ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב הליכים, שהוגשה על ידו (שלא באמצעות בא כוח). בבקשה זאת (מוצג ת/2, להלן: "הבקשה בהוצל"פ") נאמר, לעניין הקשר שבין הנתבע לבין התובעת, בין השאר:

 

            "אין לי ולא היה לי כל קשר עסקי או אחר עם התובעת...לא תיקשרתי עם התובעת, לא חתמתי לה על כל התחייבות כספית או אחרת, ולא קיבלתי ממנה סחורה".

 

            אותה גרסה נשנתה בדברי הנתבע כמחצית השנה לאחר מכן, בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם יזרעאלי בבש"א 3681/05 נאמר על ידי הנתבע:

            "מלכתחילה מעולם לא דרכתי רגל לא אצל מייזלין, מעולם לא חתמתי על תצהיר כלשהו או על כרטיס לקוח ולא על תעודת משלוח או על חשבוניות. אני לא קשור למייזלין וגם לא לחברה עצמה". (נספח ז לתצהיר עדותו הראשית של מייזלין).

 

            לעניין הקשר שבינו לבין החברה, נאמר על ידי הנתבע בבקשה בהוצל"פ (כהגדרתה לעיל):

            "בסך הכל עבדתי במקום שעות ספורות ביום כדי להעסיק את עצמי".

            בתצהיר שניתן על ידי הנתבע בתמיכה לבקשתו נאמר:

            "אני הייתי שכיר, עבדתי כמה שעות ביום. אין לי כל קשר לחוב הזה או לחברה שהפעילה את חנות הפרחים".

            בתצהירו של האב, שצורף על ידי הנתבע כתצהיר נוסף לתמיכה בבקשה הנ"ל (להלן: "תצהיר האב"), נאמר:

            "תומר אינו קשור לעניין כיוון שסובל ממגבלות גופניות ונפשיות, הועסק כמוכר פרחים, לשם העסקתו ובהתחשב במצבו, כמה שעות ספורות ביום...".

 

13.1.2    בתצהיר עדותו הראשית (שם בסעיף 11) משנה הנתבע במקצת את גרסתו.

 

הנתבע נמנע מלחזור על הכחשתו הגורפת של כל היכרות או קשר עם התובעת או מייזלין, ומאשר כי חתם על תעודות משלוח בניגוד לקביעה הפוכה מהעבר, כפי שצוטטה לעיל. הנתבע מציין כי ידוע לו שהחברה רכשה פרחים ממייזלין, אך לגבי חלקו נאמר: "אבהיר כי מעולם לא חתמתי על מסמכים כספיים ולא נתתי שיקים בשם ארסקו. כאשר חתמתי בשם ארסקו על תעודות משלוח המאשרות לי קבלת פרחים ממייזלין חתמתי תמיד בשמי 'תומר'".

 

בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית מתאר הנתבע את חלקו בעסקי החברה: "שימשתי בארסקו אך ורק כעובד פשוט שכיר, שעסק בשיזור ובסידור הפרחים".

 

13.1.3  בחקירתו הנגדית הושמעה גרסה שונה לגבי מידת ההיכרות של הנתבע עם התובעת וחלקו בעסקאות שבין החברה לבין התובעת. הנתבע ממשיך להכחיש כל נגיעה ליחסים הכספיים שבין הצדדים לעסקה אך מתאר מידה שונה באופן מהותי של מעורבותו בביצוען של העסקאות וחלקו בעסקי החברה.

 

            הנתבע השיב כי את הזמנות הפרחים לחנות היו עורכים אביו או הוא עצמו (עמ' 17).

            הנתבע מאשר כי היה במקום עסקה של התובעת לצורך רכישת פרחים (עמ' 17) וקיבל מהתובעת סחורה (עמ' 18). הנתבע מעיד כי ייתכן והיו פעמים בהן שילם במזומן עבור הפרחים, בשם החברה ובכספיה (עמ' 23). הנתבע מאשר כי בחר פרחים עבור החברה בחצרי התובעת (עמ' 23), שהיו מקרים בודדים בהם הגיע לעסקה של התובעת לבדו, ובאותם מקרים היה מי שבחר את הפרחים, נטלם ושילם עבורם, הגם שעל פי עדותו התשלום היה על פי מה שסוכם בין התובעת לנציגי החברה (עמ' 23).

 

לעניין ההתרשמות ממהימנותו של הנתבע יצויין עוד כי כשנשאל הנתבע מדוע צרף תלוש שכר בודד השיב כי לא קיבל משכורת בחודשים אחרים מאחר והמנהלים, אביו ואחיו, טענו שמצב החברה לא מאפשר תשלום (עמ' 24). לדברי הנתבע בתצהיר עדותו החברה היתה חברה לבניין שהיתה לה גם חנות פרחים. אולם, הנתבע התקשה לנקוב בפרוייקט בניה של החברה וציין כי היא מעסיקה כחמישה עד שישה עובדים ללא יכולת לאמר מי מהם עוסק בעסקי הבניה ומי מהם בעסקי הפרחים (עמ' 17). בהמשך נאמר על ידי הנתבע שיכול שהיה רק עובד אחד וייתכן שלא היו כלל עובדים (עמ' 20).

 

13.1.4  בחקירתו הנגדית ובחקירתו החוזרת תרץ הנתבע את גרסאותיו המשתנות כמתואר לעיל בכך שבזמן אמת הזכיר את השם "גבעת הפרחים" ואילו בהליך המשפטי נזכר בכל עת השם מייזלין, ולפיכך לא זיהה בין השניים, ומכאן ההכחשה הכוללת של הכרות כלשהי עם התובעת. אינני נותנת אמון בהסבר זה. בבקשה בהוצל"פ, אשר הוגשה בראשית ההליכים המשפטיים, ואשר עליה חתום הנתבע עצמו, שלא על ידי בא כוח, מתנוסס שמה של הזוכה "גבעת הפרחים – מייזלין – גבעת חן". בנוסף קשה להלום כי הנתבע יגיש בקשות רבות (ובתיק מספר בקשות), בהן גרסאות מפורטות, לרבות תצהיריו, ולרבות תצהיר של האב המאשר את קיומו של החוב, מבלי שהוא יודע זהותה של החברה התובעת.

 

13.2     בעוד שהנתבע לא הביא עדות כלשהי לתמיכה בגרסתו, הרי שבתמיכה לעדותו של מייזלין, בדבר היותו של הנתבע המוציא והמביא בשם החברה ביחסים שבין התובעת לחברה, ביחד ובצוותא חדא עם אחיו, הובאו תצהיריהם של שני עובדים של התובעת, כמתואר בסעיף 7 לעיל. לא רק שעדותו של מייזלין נתמכת בעדותם של אחרים, שאינם בעלי העניין הישירים בתוצאות התובענה, אלא שהנתבע אף ויתר על חקירתם הנגדית של אלו על תצהיריהם, מהם עולה כי חלקו של הנתבע בעסק הפרחים של החברה היה שונה באופן מהותי מזה שתואר על ידו בהליכים המקדמיים, בתצהיר עדותו ואף בחקירתו הנגדית.

 

14.       אני סבורה כי השיבושים שבפרטי הנתבע בכרטיס הלקוח כמתואר בסעיף 6.4 לעיל נראים מהותיים מדי על מנת שיהיו שיבושים מקריים שעילתם בטעות סופר, ומאידך לא מסתבר כי  מי שביקש לזייף ערבות יטעה טעויות של ספרה בודדת במספר בית המגורים או בתעודת הזהות. קיומם של השיבושים הנ"ל ומהותם מתיישבים טוב יותר עם גרסת התובעת כי אותם שיבושים באו לעולם במכוון על מנת להערים קשיים בגביה ביום בו תבקש התובעת להפרע על פי הערבות. עוד יצויין כי הנתבע, הגם שנחקר בעניין זה, גם לא העלה השערה כלשהי באלו נסיבות הגיעו פרטי הנתבע (אשר כללו מען, מספר טלפון ומספר תעודת זהות) לידיעת התובעת.

 

15.       האמור בסעיף 14 אינו עומד בפני עצמו. בנוסף על השיבושים שבפרטי הנתבע שבכרטיס הלקוח הובא בראיות מגוון עצום של חתימות בהן עושה הנתבע שימוש. חלק מאותו מגוון נזכר בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבע, אולם המגוון המלא לא היה בפני המומחה. אגב חקירתו של המומחה הוצגו דוגמאות חתימה נוספות של הנתבע, אשר מקורן במסמכים שונים שבתיק בית המשפט ובהן חתימות אשר גם לעינו של הדיוט נראות שונות באופן מהותי מכל מגוון החתימות שהוצגו בפני המומחה. הנתבע לא נתן כל הסבר ממשי על שום מה הוא עושה שימוש במגוון עשיר של חתימות שונות. (למגוון החתימות כאמור ראה בנספח ו' לתצהיר התובע בו חמש חתימות שונות, חתימת הנתבע בבש"א 1373/04, חתימת הנתבע בבש"א 3681/05 (מיום 8.6.06) וחתימה נוספת ואחרת בבקשה נוספת מאותו היום, החתימה בבקשה מיום 15.6.06, והחתימה הנוספת בבקשה לעדכון שם משפחתו של הנתבע).

 

16.        הנתבע אינו מכחיש את חתימתו על שטר החוב על ידי אביו, וכנזכר לעיל בהליכי ביניים בתובענה אף הובא תצהיר של האב המאשר את חתימתו כאמור והמאמץ אחריות לחוב הנתבע. אולם, האב לא התייצב לדיון, ולא טרח לפרוע את החוב, דבר שהיה מייתר את הצורך בהליך שבפני. נראה איפוא כי מדובר בניסיון התחמקות גרידא. גם גרסתו של האח, אשר נטען לחתימתו על כתב הערבות, לצד חתימת הנתבע, באותו מועד ומעמד, לא נשמעה בהליך המשפטי. הנתבע תרץ את אלו בנתק הקיים בינו לבין בני משפחתו הנ"ל. בהקשר זה יוער כי לגרסת הנתבע הנתק כבר היה קיים במועד הגשת התצהיר, והאב, שלא פרע את החוב, חרף זאת נתן התצהיר "באמצעות מקשרים". הגרסה בדבר המקשרים והנתק מבני משפחתו של הנתבע היתה סתמית ובלתי מפורטת ולא ידוע ביחס לכך דבר מלבד אותן "כותרות". כל אלה אינם מחזקים את האמון בהסברים הנ"ל, וכך או אחרת, התוצאה הסופית היא כי אין תמיכה חיצונית כלשהי לאיזה מרכיבי גרסתו של הנתבע, הנשענת על עדותו בלבד. זאת להבדיל מגרסת מייזלין הנתמכת בחלקים שלה על ידי תצהיריהם של עובדי התובעת וכן מעצם הסתירות ופגמי המהימנות שבעדות הנתבע.

 

17.       בסעיף 11 לעיל הבהרנו על שום מה, בשים לב לגרסתו של מייזלין, אין חוות דעת המומחה עומדת לה למכשול, אפילו יינתן מלוא המשקל לחוות הדעת. בנוסף, בשולי הדברים ולמעלה מהצורך יוער כי:

 

17.1     המומחה התבקש לחוות דעתו ביחס לחתימה בלבד, וזאת על אף שעל פי גרסת מייזלין כל הפרטים המופיעים בכתב יד בכתב הערבות מולאו בפניו על ידי הנתבע, ודווקא אלה, להבדיל מהחתימה, נכתבו בפניו.

 

17.2     בסעיף 15 לעיל עמדנו על מגוון חתימות, לכאורה ועל פניו, ולעין ההדיוט, שונות באופן מהותי האחת מהשניה אשר בהן נעשה שימוש בעת החתימה על מסמכים שונים הכרוכים בהליך המשפטי. המסקנה שבחוות דעת המומחה בדבר זיוף חתימת הנתבע מושתתת על הטענה כי כל החתימות שנבדקו על ידו הינן וריאציות של חתימת הנתבע, בעוד שלחתימה נשוא המחלוקת שעל כרטיס הלקוח אין את אותם מאפיינים. החתימות הנוספות, שאין מחלוקת שהן חתימות הנתבע לא היו בפני המומחה, והאחרון סרב להתייחס לכל שאלה מכל מין וסוג ביחס לאותן חתימות מעל דוכן העדים, כאשר לדבריו לא ניתן לעשות כן שלא לאחר בדיקה מקיפה. המומחה לא התבקש לחוות דעתו ישירות בשאלת הזיוף, כי אם ליתן תשובה ראשונית, למה שנראה לעין ההדיוט, כי תוספת החתימות שהוצגה אגב החקירה, מרחיבה עד מאד את קשת הואריציות האפשריות ביחס לאלה שהיו בפני המומחה, ולפיכך יכול ומשפיעה גם על מסקנתו.

 

            בית המשפט רשאי להסתמך גם על השוואת חתימות על ידו, כפי שעולה משלל פסקי דין בהם עוצבו ההלכות בעניין זה, וראה, בין השאר:

 

            ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פד מז (3) שם נקבע:

       "בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" (ד"נ 20/85 בחרי ואח' נ' פלדון ואח [18], בעמ' 465), ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש..." (ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל [19], בעמ' 112), ולכן מותר – ולעתים קרובות אף רצוי – לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ההדגשה שלי ר.צ) (ראה ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ [20], בעמ' 719). בית המשפט הוא גם זה המחליט אם – בנסיבות העניין – חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי אין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו (ד"נ 20/85 [18] הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58 פהום נ' רוזפלד [21], בעמ' 478), ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו."

 

וכך גם בע"א 1986/92 מ"י נ' פואד אסעד קנג אבו סאלח ואח' , פ"ד נ(1) ,

"...גם על-פי הדין הכללי לא חייב בית המשפט להזדקק לשירותיו של גרפולוג כדי לקבוע מימצא בדבר אמיתותה של חתימה (ד"נ 20/85 בחרי ואח' נ' פלדון ואח' [5], בעמ' 465). הוא רשאי להשוות את כתב היד או החתימה שבמחלוקת בעצמו (ראו ע"א 5293/90 [3] הנ"ל, בעמ' 262-263). אך לכוחו זה של בית המשפט מגבלות. בית המשפט אינו מומחה לכתבי יד. אין לו הכישורים הטכניים לבצע אבחנות דקות בדבר זהותו של בעל חתימה פלונית. לכן, במצבים שבהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות חתימה, רצוי להיעזר בחוות-דעתו של גרפולוג מומחה. בכך לא פורק עצמו בית המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. אכן, בית המשפט רשאי, במצב כזה, לקבל את עדות המומחה, או לדחותה, כולה או מקצתה. (ההדגשות שלי ר.צ) סמכות ההכרעה לעולם נשארת בידיו (ראו ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ [6], בעמ' 719)."

 

17.3     בנוסף על כל האמור לעיל וכפי שחיוויתי דעתי בין השאר בהחלטה שניתנה במועד שמיעת הראיות (עמ' 12), אני סבורה כי על המומחה לצרף את צילומי ההגדלות של החתימה שבמחלוקת לחוות דעתו. אינני סבורה כי מדובר בניירות עבודה גרידא, כי אם בחלק מהותי של ההנמקה לחוות הדעת, אשר הצד שכנגד רשאי ללמוד אותה בטרם חקירה נגדית והנימוקים, הצריכים לכל חוות דעת שבמומחיות לוקים בחסר בהעדרן.

 

17.4     סוף דבר, אני סבורה כי האמור לעיל גורע ממשקלה של חוות הדעת הגרפולוגית, גם כשהיא עומדת בפני עצמה. כפי שהובהר לעיל אני סבורה כי השאלה האם הנתבע משך בעט עת נחתמה החתימה שעל כרטיס הלקוח, היא השאלה נשוא חוות הדעת אינה מכרעת, ומראיות נסיבתיות עולה כי כך היה מטעם, על דעת ובהרשאת הנתבע, ודי בכך על מנת לחייבו בהתחייבויות הקמות על פי אותו מסמך.

 

הפלוגתה השניה – הוכחתו של החוב הנתבע

18.       לטענת התובעת סכום החוב הנתבע (23,619 ¤, נכון ליום 21.7.03) הוכח הן בעדותו של מייזלין אליה צורפו כרטיס הלקוח של החברה בהנהלת החשבונות של התובעת, חשבוניות בסכום הנתבע ותעודות משלוח, והן בהודאת האב, הכלולה בתצהיר האב שהוגש על ידי הנתבע, בתמיכה לבקשת הנתבע לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, בטרם מתן רשות להתגונן כנגד התובענה.

 

19.       לטענת הנתבע התובעת לא הרימה את נטל הראיה הרובץ לפתחה להוכחת החוב. הנתבע, אשר לטענתו לא היה מעורב בעסקי החברה ובענייניה הכספיים לא הביא גרסה משל עצמו לעניין מצב החשבון שבין החברה לבין התובעת, אך טען כי על התובעת היה להוכיח את מסירת הסחורה שתמורתה נתבעת, וזאת באמצעות תעודות משלוח חתומות. נטען כי חלק קטן של הסכום הנתבע נסמך על תעודות משלוח שאינן חתומות, וכי כמחצית הסכום הנתבע נתמך בחשבוניות אשר לא צורפה תעודת משלוח להוכחת קבלתה של הסחורה המפורטת בהן על ידי החברה.

 

20.       אף אחד מהצדדים לא טרח והביא עבודת השוואה המצליבה באופן שיטתי וכולל בין תעודות המשלוח לבין החשבוניות שצורפו לתצהיר מייזלין. מייזלין שנחקר בעניין זה העיד כי הוא מתקשה לערוך את אותה השוואה תוך כדי חקירה, אך השיב כי ככלל, מקום שמתבצע תשלום במעמד הרכישה אין מוציאים תעודת משלוח ופרוט הסחורה מופיע בחשבונית. בסיכומי הטענות מטעם הנתבע כונו אותם דברים "המצאה", ללא פרוט נוסף, וללא ניסיון לחקור באותם עניינים שני עדים נוספים מטעם החברה שלכאורה נוגעים לעניין, מנהלת החשבונות ומי שהעיד כי ביצע את העסקאות עם הנתבע וערך את תעודות המשלוח, שניהם עדים שנתנו תצהירים בעניינים אחרים, וניתנים היו לחקירה נגדית על ידי הנתבע, אשר ויתר על חקירתם.

 

            בנוסף אני מייחסת חשיבות לעובדה שבשלבי ההליך הראשונים לא היה החוב שנוי במחלוקת. אפילו לא היה הנתבע מעורה בעסקי החברה הרי שלאחר מתן פסק הדין, ובמועד בו ביקש את ביטולו והעמדת ההליכים המשפטיים נגדו היה בקשר כזה או אחר עם אביו, אשר נתן תצהיר בתמיכה לבקשתו. הגנתו של הנתבע התמקדה בהעדרה של זיקה של הנתבע לחוב הנתבע, כאשר אביו מצהיר כי הוא נוטל על עצמו את החוב, ולא הועלתה טענה כי החוב לא קיים כלל. כך נתפסו הדברים על ידי הנתבע, אשר מטעמו הובאה אותה עדות, כפי שעולה מחקירתו הנגדית. שם, בעמ' 18 נאמר, בין השאר:

            "ש:      אבא שלך בתצהיר לרגע לא טוען שמשהו לא בסדר בחוב. יותר מזה הוא אומר עד לגובה של 30,000 ¤.

            ת:        זה נכון מה שאתה אומר לי".

           

            אני סבורה כי במארג הראיות דלעיל הרימה התובעת את הנטל הרובץ לפתחה להוכחתו של החוב הנתבע.         

 

הפלוגתה השלישית – כרטיס הלקוח- האם ערבות שנטל הנתבע לחוב החברה?

 

21.       במועד הגדרת הפלוגתאות נטען על ידי הנתבע כי  כרטיס הלקוח אינו מהווה כתב ערבות, לא מנוסח ככתב ערבות ואינו יכול לחייבו כערב. נדמה שטענה זאת כשהיא עומדת בפני עצמה נזנחה בסיכומי הטענות, ובכל מקרה ולמען הסר ספק הרי שכרטיס הלקוח כולל התחייבות של החותם עליו, כלפי התובעת (הנושה), לפרעון חובות החברה החייבת, והינה איפוא ערבות לחוב החברה לתובעת, כהגדרתה של ערבות על פי סעיף 1(א) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות"). הדבר בא לידי ביטוי בסעיפים הבאים של כרטיס הלקוח (נספח א לתצהיר מייזלין).

 

            סעיף 2, שם נאמר: "שמות מנהלי העסק האחראים אישית".

            סעיף 4, שם נאמר: "כל המחאה שתימסר תהיה באחריות אישית של החתומים מטה".

            וכן: "אני מצהיר בזאת שהאינפורמציה שמסרתי לעיל נכונה ושאני אחראי אישית לחיובי העסק".

 

22.       אשר לטענת הנתבע כי איננו ומעולם לא היה מנהל בחברה ולפיכך אינו אחראי בחובותיה.

 

            הנתבע אינו נתבע בתוקף אחריותו כאורגן, ולפיכך אין זה מעלה או מוריד אם הוא דירקטור בחברה, ונדמה שאין מחלוקת כי מעולם לא כיהן ככזה, נוכח עדותו, הרישום אצל רשם החברות והעדר טענה לסתור של התובעת.

 

            הערב על פי כרטיס הלקוח הינו מי שחתום עליו והתחייב על פיו. המסמך בכללותו אינו מתנה את חבות החותם בהיותו דירקטור בחברה, והחותם על המסמך מעיד על עצמו כי הוא מנהל בחברה ונוטל על עצמו התחייבות אישית לחובותיה. על פי כל פרשנות סבירה אותה התחייבות לא תעבור מהעולם רק משום שהתברר כי החותם אינו מנהל כאמור, כפי הצהרתו, מה עוד שהמונח מנהל רחב דיו על מנת לחבוק את מי שבא בדברים עם התובעת בשם החברה, וכאמור שוכנעתי כי גם הנתבע נמנה על אלה.

 

23.       אינני מקבלת את טענת הנתבע כי על כרטיס הלקוח רשומים פרטיו של אדם דמיוני שאינו קיים ולפיכך לא ניתן לזהות את הנתבע עם הערב על פי כרטיס הלקוח. כפי שנדון בהרחבה במסגרת הדיון בפלוגתה הראשונה שבמחלוקת, זיהויו של הנתבע כמי שנטל את ההתחייבות על פי כרטיס הלקוח נובע מהאמון שנתתי בעדות מייזלין ביחס לנסיבות חתימתו של הכרטיס המהווה את כתב הערבות. נושא חתימתו של הנתבע נדון בהרחבה אגב הדיון בפלוגתה הראשונה. הטעויות שברישום פרטי הנתבע גם הן אינן גורעות מזיהויו כמי שנטל את ההתחייבות. מייזלין ביקש להתנות את המכירה באשראי בקבלתה של ערבות אישית של המנהלים. הנתבע ואחיו הצהירו כי הם מנהלים בחברה והחזירו את כתב ההתחייבות לידי מייזלין, כשהוא חתום, בתוך פרק זמן קצר, שניתן לראותו כמעמד אחד, הגם שאקט החתימה לא היה בפני מייזלין. האחים היו בקשר עם התובעת בשם החברה. החברה הינה חברה משפחתית. פרטי החותמים כוללים את מספרי תעודות הזהות של הנתבע ואחיו (הגם שנפלה טעות באחת הספרות בתעודת הזהות של הנתבע) ואת מספרי הטלפונים הניידים שהיו בשימושם. שני האחים כאחד מופיעים בשם משפחה שגוי (שגיא). כפי שצויין לעיל, בכלל הנסיבות כאמור אני סבורה כי גרסת התובעת בדבר שיבוש מכוון של פרטי החותמים, לאחר שמייזלין נכשל לזהותם על פי תעודה מזהה בשים לב ליחסי מסחר שבין הצדדים, מסתברת יותר מגרסת הנתבע כי לא ניתן לקשור בינו לבין מי שהתחייב על פי כתב הערבות.

 

הפלוגתה הרביעית – הכשלון הנטען לדרישת החוב מהחייב העיקרי (החברה) ומיצוי ההליכים כלפיה

 

24.       נטען על ידי הנתבע כי הינו ערב יחיד כמשמעו של מונח זה בחוק הערבות וכי התובעת נכשלה מלעמוד בתנאי מיצוי ההליכים כנגד החברה הקבועים בסעיף 27 לחוק הערבות, ולפיכך מנועה מלהגיש את התביעה שבפני כנגד הנתבע, הנתבע מכוח ערבותו.

 

            אולם, הוראת סעיף 27 לחוק הערבות כלולה בהוראות פרק ב' לחוק, הנושא את הכותרת "ערבות של ערב יחיד", ועל פי הוראת סעיף 18 לחוק הנ"ל, יחולו הוראות הפרק דלעיל

"על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה". נושה כמשמעותו בפרק ב לחוק הערבות הוגדר בסעיף 19 לחוק, והינו "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי". לא נטען וממילא לא הוכח כי מתן הלוואות נכלל על מהלך עסקיה הרגיל של הנתבעת, ולפיכך התובעת אינה נושה כהגדרתה בפרק ב לחוק הערבות, ואין תחולה בענייננו לחובת מיצוי ההליכים שבסעיף 27 לחוק הערבות.

 

25.       עוד נטען על ידי הנתבע כי התובעת נכשלה מלעמוד במצוות סעיף 8 לחוק הערבות שם נקבע:

           "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:

(1)    הערב ויתר על הדרישה מן החייב;

(2)    ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק;

(3)       החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים".

 

לטענת התובעת, התובעת ביקשה לדרוש מהחברה את מילוי ערבותה אך מתן הדרישה נתקל בקשיים ולא נשא פרי. בתצהיר עדותו המשלים של מייזלין נאמר כי החברה חדלה מלנהל עסקים ואינה מצויה לא במען משרדה הרשום כפי שדווח לרשם החברות ולא במען החנות ממנו נוהלו עסקיה עם התובעת. עוד הצביע מייזלין על ניסיונות שנעשו על ידי בא כוחו, הגם שבתיק אחר שבטיפולו של עורך הדין, במועדים רלוונטיים, לאיתורו של אחיו של הנתבע, עודד סקיזדה, מי שמשמש, על פי הרישום שברשם החברות כמנהלה היחיד של החברה. על פי האמור בתצהיר ובמסמכים שצורפו לו חרף הסתייעות בשירותי חקירה איתור מקום המצאו של עודד סקיזדה לא צלח, ובית המשפט הורה, באותו עניין, על תחליף המצאה. עוד יצויין כי על פי רישומי רשם החברות, כפי שהוצגו על ידי הנתבע, הבעלות ב- 99% ממניות החברה נתונה לאב, שכנזכר בהרחבה לעיל לא רק שמודע לדרישת מייזלין, אלא שהצהיר כי הוא לוקח את החוב על עצמו, על אף שמעולם לא פרע אותו. בנסיבות אלה אינני סבורה כי הוראת סעיף 8 לחוק הערבות עומדת לתובעת למכשול מפני התביעה כנגד הנתבע, שבהמשך לכל האמור בפסק דין זה מצאתי כי ערב לחובות החברה.

 

סוף דבר

 

26.       סוף דבר, מכל הנימוקים המפורטים לעיל על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה,  סך של 24,091 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.9.03 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את החזר הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של  20%  מהסכום הפסוק דלעיל (נכון ליום מתן פסק הדין) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל ובתוספת מע"מ כדין.

 

 

ניתן היום ו' בתשרי, תש"ע (24 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תעביר העתק של פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.