פלמזנסקי סמויל מרק נ. שריונית


בתי-המשפט

 






 

א  006094/06

בית משפט השלום ירושלים

29/09/2009

 תאריך:

כב' השופט א' דראל

לפני:

 

 

 


























 

סמויל מרק פלמזנסקי

בעניין:

התובע

ב' ארד

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

נגד


 


 


 

1. שריונית חסם טכנולוגיות (1999) בע"מ

2. מרק דיין

3. אלון קיסר


 

הנתבעים

י' ראובינוף

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

נגד


 


 

1. חי מייזלס


 


 

א' גדות

ע"י ב"כ עו"ד


 


 


 

2. אבי בני מכונות בע"מ


 

הצדדים השלישיים

י' רוזנשטיין

ע"י ב"כ עו"ד


 

           


 

פסק דין

 

מבוא

 


1.                   התובע, יליד 12.3.1954, הועסק כמפעיל מכונת כיפוף אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"). לפי הנטען בכתב התביעה בתאריך 2.5.04 בעת שעבד על מכונת כיפוף נתפסו אצבעות יד ימין של התובע במכונה והוא נפצע. כתוצאה מהפגיעה נקטעו שתיים מאצבעות ידיו. הנתבעים מס' 2 ו- 3 (להלן בהתאמה: "מרק"  ו"אלון") הם מנהל הנתבעת ומנהל הייצור שלה.

 

2.                   לטענת התובע מוטלת אחריות על הנתבעים בין היתר בשל כך שעובר לתאונה נותק מהמכונה התקן בטיחות אלקטרוני שהיה אמור למנוע את פעולת המכונה במצב שבו יד אדם מצויה בתוכה. התובע טוען כי למרות שההתקן הוסר מהמכונה לא הופסק השימוש בה והנתבעים  הורו לו  לנקות אותה.

 

3.                   עם הגשת כתב ההגנה הגישו הנתבעים הודעה לצד שלישי כנגד שניים: הצד השלישי מס' 1, שהיה מפקח בטיחות במפעל (להלן: "חי") והצד השלישי מס' 2 (להלן: "חברת אבי ובני") שהיא החברה שסיפקה להם את המכונה עליה עבד התובע.

 

4.                   המחלוקת בין הצדדים היא בכל רכיבי עילת התביעה של התובע: אחריות הנתבעים כלפיו, אשמו התורם, הנזק שנגרם לו וכן בנוגע לאחריותם של הצדדים השלישיים.

 

5.                   כפי שאפרט להלן שאלת האחריות במקרה זה אינה קשה ולא ברור מדוע היה צורך בניהול ההליך עד תומו תוך כפירת הנתבעים בחבות כלפי התובע גם בסיכומיהם. מדובר במקרה ברור שבו נעשה שימוש במכונה על ידי עובד. במכונה היה מותקן  התקן מיוחד המורכב מקרני לייזר שכל מטרתו למנוע את פעולת המכונה כאשר יד אדם מוכנסת לתוך המכונה. התקן זה, שמוצב תדיר במכונות, בכדי למנוע פגיעה הנובעת מחוסר תשומת לב של העובד הוסר לפני התאונה (שבוע וחצי לפני או שלושה שבועות) ונמסר לתיקון. למרות זאת בחרו הנתבעים להמשיך ולהשתמש במכונה  אף כאשר אין את ההתקן ודי בכך כדי להביא להטלת אחריות עליהם.

 

6.                   משחלקו הנתבעים הן על אחריותם והן על הנזק וטענו כי על הצדדים השלישיים לשאת בנטל הפיצוי יש מקום לברר את הנסיבות המדויקות של אירוע התאונה ובעיקר לקבוע ממצאים הנוגעים לשאלות שבמחלוקת.

 

 

נסיבות אירוע התאונה

גרסת התובע

 

7.                   התובע מתאר בתצהירו כי הוא עבד במפעל כפועל יצור מאז חודש יוני 2000. לדבריו על העבודה על מכונת הכיפוף הוא למד מפועל אחר שעבד עליה  ולא קיבל הדרכת בטיחות לעבודה על אותה מכונה. ביום התאונה הוא החל לעבוד במפעל בשעה 07:00 בתחנת אריזת מוצרים ובערך בשעה 09:00 ביקש ממנו מנהל העבודה, אלון,  לנקות את הפריזמה במכונת הכיפוף.

 

8.                   הוא מסביר כי במכונה יש התקן בטיחות אלקטרוני המורכב משתי עיניות המצויות בצדי המכונה שתפקידן לעצור את פעולת המכונה כשידיו של העובד מצויות באיזור המסוכן. לדברי התובע התקן הבטיחות של המכונה לא פעל כי 'המנהל הורה לנתק אותו' שלושה שבועות או חודש לפני התאונה.  התובע מתאר כי עבד על המכונה פעמים רבות כאשר ההתקן היה מנותק.

 

9.                   בסמוך למקרה ניגש לבקשת אלון לנקות את המכונה, ניתק את המכונה מהחשמל והחל בניקוי הפריזמה. לאחר הניקיון וכדי לבדוק אם המכונה נקיה הוא חיבר את המכונה לחשמל, לקח חתיכת פח והפעיל. הוא ראה שהפריזמה עדיין לא נקיה ולכן ניתק את החשמל, המשיך לנקות, וכך עוד פעמיים שלוש. בסוף הוא ראה שנשאר לנקות רק חלק קטן. הוא מספר כי בזמן שניקה את המכונה היא התחילה לפעול מעצמה מבלי שהפעיל אותה והמכבש מעך לו את יד ימין והיד נתפסה במכונה.

 

10.               בעת הניקוי ישב התובע על כסא עם גלגלים שאפשר תזוזה על מנת לראות אם הפריזמה נקייה. הוא מציין כי היה עסוק ומרוכז בניקיון ואינו יודע מדוע החלה המכונה לפעול.

 

11.               בעת החקירה הנגדית עומת התובע בכל הנוגע לקבלת הדרכות שונות. הוא חלק בתחילה על כך שקיבל ואף טען כי המסמכים המתעדים זאת אינם נכונים אך בהמשך הוא הסכים שקיבל הדרכה מהטכנולוגית זינה (עמ' 4). התובע אישר כי הוא עסק בניקוי המכונה פעמים רבות קודם למקרה (עמ' 5) והבהיר כי הניקוי של המכונה חייב ניתוקה מזרם החשמל (עמ' 6). כאשר הוצגה בפניו האפשרות כי פעל שלא בהתאם להוראות והכניס את היד לתוך המכונה ללא שסגר את מתג ההפעלה הוא עמד על דעתו שסגר את המתג אך הוסיף כי למד לעבוד במפעל מהר. לדבריו אינו יודע כיצד נפגע כי היה מרוכז בעבודה (עמ' 8).

 

12.               התובע שלל בעת חקירתו את האפשרות כי ההתקן הוצא מספר ימים לפני האירוע וטען כי מדובר בשלושה שבועות לפני התאונה (עמ' 16); הוא אישר כי לא התלונן בפני מנהליו על הוצאת ההתקן משום ש'זו הייתה החלטה שלהם. זה לא העניין שלי' (עמ' 17).  הוא הבהיר בהמשך חקירתו כי אלון ומרק ידעו על הוצאת ההתקן (עמ' 22) וכי נאמר לו שהניתוק נעשה כי ההתקן גרם לעבודה להיות איטית יותר. עוד הוסיף כי לאחר התאונה הוחזר ההתקן (עמ' 23).

 

גרסת מרק

 

13.               מרק, מנהל התפעול אצל הנתבעת מתאר בתצהירו כי התובע עבד כפועל יצור מאז יולי 2000 והוא הכיר היטב את מכונת הכיפוף, קיבל הדרכה מפורטת והוראות בטיחות לגבי הפעלתה וניקיונה הן בכתב והן בעל פה.

 

14.               הוא טוען בתצהירו כי המכונה נרכשה מלכתחילה ללא התקן בטיחות אלקטרוני של קרן לייזר והתקן זה הותקן למכונה על ידי המפעל בנפרד אך הפעלתו גררה תקלות רבות ולכן הוסר ההתקן כשבוע וחצי לפני התאונה על מנת לתקנו. הוא מתאר כי הנתבעת פנתה לאבי ובני בבקשה לתקן את הקרן ואולם עד למועד התאונה לא הספיקה אבי ובני לבצע את התיקון.

 

15.               עוד טוען מרק כי הנתבעת שכרה את שירותיו של חי, כממונה בטיחות וכיועץ. חי היה מגיע למפעל באופן שוטף כדי לבדוק ולפקח כי כל הוראות הבטיחות מתקיימות ולערוך תדרוכים.

 

16.               בחקירה הנגדית עמד מרק על דעתו כי המכונה נקנתה ללא התקן וכי ההתקן הוסף בהמשך (עמ' 66) עד שבשלב מסוים התקבלה החלטה להסיר את ההתקן ולשלוח אותו לתיקון. הוא הסביר כי ההתקן לא היה מכוון וגרם לתקלות. באשר למועד הפירוק הוא אמר כי עד כמה שזכור לו מדובר בשבוע וחצי אך יתכן שהעובדים האומרים שלושה שבועות צודקים (עמ' 68). 

 


גרסת אלון

 

17.               מנהל היצור של הנתבעת, אלון, נתן גם הוא  תצהיר וציין כי התובע ביצע את ניקוי המכונה פעמים רבות והיה מודע היטב להוראות החד משמעיות לפיהן יש לכבות את המכונה ולנתק את זרם החשמל לפני תחילת ביצוע הניקיון. הוראות אלה ניתנו לתובע בעל פה ובכתב והוא הכיר אותן והיה מודע להן. לדבריו מעל המכונה היה תלוי שלט גדול וברור בעברית וברוסית האוסר על ניקוי המכונה ללא שתנותק מזרם החשמל. הוא עצמו, כך הוא מוסר, תדרך את התובע פעמים רבות על הקפדה על כללי הבטיחות וכדובר רוסית הוא ווידא שהתובע מכיר ומבין אותם.

 

18.               העד מעריך כי התובע לא ניתק את המכונה מהחשמל בפעם האחרונה שבדק אותה ולכן אירעה התאונה. עוד הוא מציין כי אינו מבין מדוע הפעיל התובע את דוושת ההפעלה וביצע את הניקיון כאשר הרגל בתוך הדוושה והיד נכנסת למכונה.

 

19.               בחקירה הנגדית לא זכר אלון לומר מי הורה על הסרת התקן הלייזר (עמ' 53). הוא טען כי ההתקן הוסר בשל כך שהוא התקלקל (עמ' 54) וכי הוא ידע שההתקן הוסר ממכונת הכיפוף לפני האירוע (עמ' 54). לדבריו אין הכרח בעבודת המכונה עם מתקן הלייזר. בתשובה לשאלה מדוע לא הורה שלא יעבדו עם המכונה הוא השיב 'אין בעיה, המכונה עבדה לפני הלייזר ואחרי הלייזר' (עמ' 56).  מכל מקום אלון הבהיר כי ידע על הניתוק של התקן קרן הלייזר (עמ' 62).

 

20.               אלון השיב לשאלון שנשלח אליו על ידי התובע. בשאלה 11 הוא נשאל 'האם נכון שהורית לתובע לנקות את מכונת הכיפוף ביום התאונה אף שידעת שמתקן הבטיחות נותק ממנה'. תשובתו לשאלה זו הייתה 'כן' (ת/3).

 

גרסת חי

 

21.               חי, מונה על ידי הנתבעת לשמש ממונה בטיחות. בתצהיר הוא כותב כי היה מבקר במפעל פעם בשבוע, דואג לכך שתעשנה ההדרכות לעובדים בין על ידו ובין על ידי מנהלי העבודה במפעל או אנשים חיצוניים. הוא היה אמור בנוסף לבדוק את המכונות השונות  אך בדיקה כללית בלבד: לראות שהמכונה היא בטיחותית.

 

22.               בכל הנוגע להתקן הבטיחות הוא מבהיר בתצהירו כי לא ידע שההתקן הוצא מהמכונה עליה עבד התובע וכי אם היה נאמר לו כי הוצא ההתקן היה מודיע למרק או לנציג אחר של המפעל שיש להפסיק ולעבוד עם המכונה עד לאחר החזרת ההתקן למקומו.  הוא מעריך כי ניתוק ההתקן נעשה בין שני ביקורים שלו במקום ולכן הוא משוכנע שלא ידע מכך וככל שהיה יודע היה מונע את העבודה עם המכונה כשהיא במצב זה.

 

23.               בחקירה הנגדית שב חי והסביר כי ביקר במפעל פעם בשבוע ולא היה נוכח בעת מתן ההדרכות (עמ' 80);  עוד הוא אמר כי בטוח יותר לעבוד במכונה על כסא סטטי ולא על כסא גלגלים (עמ' 81). באשר לתפקיד שמילא הוא הסביר כי היה עובר בין האנשים, המכונות, מדבר עם מרק ואלון, שואל שאלות ובוחן את עבודת הפועלים. עוד הוא בדק את המכונות ואת ההתקנים (עמ' 82).  לדבריו ככל שהיה רואה מכונה ללא התקן לייזר היה ממליץ לשים אותו על המכונה (עמ' 83) והיה אוסר על העבודה במכונה אם היה יודע שהתקן הלייזר הוסר. הוא העריך כי התאונה הייתה נמנעת אם התקן הבטיחות היה מופעל בעת התאונה (עמ' 87).

 

גרסת אבי ובני

 

24.               אבי דוידוביץ, מנהל חברת אבי ובני, פירט בתצהירו כי המכונה שנמכרה לנתבעת כללה מנגנון בטיחות המחייב הפעלה בשתי ידיים בלבד, מערכת גידור מכני, מערכת הגנה ממתכת על פדל וכן הותקן במכונה על ידי חברת גלאור מסך לייזר לגילוי סכנה מוקדמת. מסך הלייזר הוא של חברת נובה מאיטליה והותקן בתיאום עם חברת אבי ובני.

 

25.               מטרת מערכת הלייזר שהותקנה הייתה מניעת הכנסת ידיים או איבר אחר למעט פח דק בעובי של עד 2 מילימטר לתחום הנשלט על ידי מסך הלייזר והמערכת מפסיקה באופן מיידי את פעולת המכונה ברגע שעובר איבר זר את תחום הלייזר.

 

26.               לדעתו של העד הנתבעת בצעה שינוי במכונה או בחלקיה. הוא מציין כי לא נעשתה לחברת אבי ובני כל פניה לתיקון קרן הלייזר ולא הובא לידיעתו כי הקרן אינה פועלת.

 

27.               בחקירה הנגדית שב העד ואמר כי חברת גלאור התקינה את הלייזר למכונה וכי הוא בטוח שהיה מוצב במכונה התקן מלכתחילה.

 

 

דו"ח משרד העבודה

 

28.               דו"ח החקירה שערך מפקח משרד העבודה תואם את מה שעלה מתוך העדויות אך בהינתן כי התעוררה מחלוקת לגבי הממצאים שנקבעו בו נמנעתי מלהישען על ממצאים אלה.  למרות זאת מתוך ההודעות שנגבו עולה תמונה דומה. התובע מסר לחוקר בסמוך למקרה בעת שהיה בבית החולים כי ידע שהתקן הבטיחות במכונה היה מנותק וכן כי ההנהלה הייתה מודעת לכך. לדבריו הניתוק החל כשלושה שבועות לפני התאונה וסיבת הניתוק הייתה כי ההנהלה החליטה לעשות זאת בשל כיוון לא נכון של ההתקן.

 

הערכת הראיות

 

29.               כפי שתארתי לעיל המחלוקות העובדתיות מצומצמות יחסית ולמרות הזמן שהוקדש לבירור המחלוקות או לניתוח סוגיות אלה בסיכומים איני סבור כי יש בכך כדי לשנות את המסקנה.

 

30.               אין למעשה מחלוקת כי על המכונה היה מוצב התקן בטיחות כאמור. השאלות שהתעוררו נגעו לעיתוי שבו הוסר ההתקן לפני המקרה: שבוע וחצי, שלושה שבועות או יותר; האם היה ההתקן חלק מהמכונה מלכתחילה או הוסף בהמשך הדרך; מתי ביקר חי במפעל והאם ידע על הסרת ההתקן; מהן הוראות הבטיחות שניתנו לתובע ומתי הן ניתנו וכן עניין הישיבה על כסא עם גלגלים.

 

31.               כאמור, איני סבור כי להכרעה בשאלות אלה יש חשיבות בכל הנוגע לשאלת האחריות של הנתבעים כלפי התובע אלא יותר לשאלה האם יש להטיל על התובע אשם תורם ומה שיעורו וכן למערכת היחסים שבין הנתבעים לבין הצדדים השלישיים. לפיכך, אדון באותן שאלות עובדתיות ככל שנצרכת בהן הכרעה.

 

האחריות

 

32.               כפי שציינתי לעיל, התשובה לשאלה האם מוטלת אחריות על הנתבעים היא ברורה. מתוך העדויות שהובאו עולה כי התובע עבד על מכונת כיפוף שבמועד מסוים לפני התאונה (שבוע וחצי או יותר) הוסר ממנה התקן בטיחות מיוחד המורכב מקרני לייזר שמטרתו הייתה למנוע התרחשות תאונות מסוג זה – כניסת ידיו של עובד על המכונה לתוך האזור שבו הידיים יכולות להיפגע.

 

33.               לטענת התובעים חבים כלפיו הנתבעים בשל כך שהנהיגו שיטת עבודה שאינה בטוחה, לא נעשה פיקוח ראוי על אופן עבודתה, לא דאגו למיגון וגידור המכונה. כל אלה באו לידי ביטוי בכך שהורו לתובע לנקות את המכונה אף שידעו שההתקן מנותק. הוא סבור כי האחריות מוטלת על הנתבעת וכן על אלון ומרק.

 

34.               הנתבעים סבורים כי אין להטיל עליהם כל אחריות. הם סבורים כי הקפידו על בטיחות המכונות ועל נוהלי בטיחות. הם נסמכים על כך כי מלכתחילה סופקה המכונה ללא ההתקן וביוזמתם הוסף האחרון אך אין בהוספתו כדי להצביע על כך שהמכונה אינה בטוחה בלעדיו אלא ההיפך הם סבורים כי הוצאת ההתקן לא פגמה בבטיחותה של המכונה שהייתה קיימת גם עובר להתקנתו ולהוצאתו. הם נשענים על כך כי למכונה היו בנוסף להתקן גם דוושה המפעילה אותה וגם כפתור הפעלה. עוד טוענים הנתבעים כי העבירו תדריכי בטיחות מספיקים. על רקע זה טוענים הנתבעים גם להיעדרו של קשר סיבתי, שכן ניתן להפעיל את המכונה באחת משתי דרכים: שימוש בשתי הידיים או באמצעות הדוושה. לשיטתם אם התובע 'התגבר' על כל אלה 'אין כלל ספק כי היה מתמודד גם עם התקן הלייזר'.

 

35.               לא ניתן לקבל את עמדת הנתבעים. מעביד אשר טורח ומתקין התקן בטיחות מתבקש למכונה מסוכנת מסוג זה אינו יכול להסיר את ההתקן כדי לדאוג לתקן אותו ולהמשיך ולהשתמש במכונה באותו זמן ללא התקן נדרש שכזה.

 

36.               מקום בו הוצב התקן חיוני שכזה שעל נחיצותו לא הייתה מחלוקת ועל התפקיד שמילא וחשיבותו אין צורך להרחיב בדיוק לשם מניעת אירוע כמו זה שאירע,  הרי שמרגע הסרתו היה מקום להשבית את המכונה ולא לאפשר עבודה עמה עד להחזרת ההתקן על כל הכרוך בכך.

 

37.               דווקא משום הרצון של עובד לבצע את עבודתו במהירות לטובתו ולרווחתו של המעביד הונהגו אמצעי בטיחות שכל מטרתם להגן מפני אותו חוסר תשומת לב של עובד המשתמש במכונה והסרת ההתקן מהווה הפרה של חובת הזהירות של הנתבעים כלפי התובע. הפרה זו גרמה לנזק שאירע והנתבעים חבים כלפי התובע.

 

38.               נוכח מסקנה זו איני סבור כי יש מקום להידרש לטענות הנוספות שהועלו הנוגעות לשימוש בכסא הנע על גלגלים, אי מתן הדרכות ועוד.

 

 

אשם תורם

 

39.               הנתבעים טוענים כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשל כך שקיבל הדרכות מלאות, הכיר היטב את המכונה, ידע איך להפעילה ואיך לנקות אותה ופעל בניגוד להנחיות שקיבל.

 

40.               התובע סבור כי אין להטיל עליו אשם תורם. הוא מציין כי הבסיס לחלוקת האחריות בין מזיק לניזוק נשען על מבחן האדם הסביר או האשמה המוסרית. במקרה זה כאשר מדובר שעובד בלהט העבודה הפעיל שיקול דעת מוטעה אין להטיל עליו אשם תורם. אין מדובר בהחלטה אוטונומית של התובע אלא במילוי הוראות שקיבל על רקע הוראה לעבוד במכונה שאינה בטיחותית. לשיטת התובע העמדת זו מול זו של האשם התורם של התובע לעומת התנהגות הנתבעים מביאה למסקנה כי אין לזקוף לחובתו אשם תורם.

 

41.               קביעת האשם התורם נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים והיא כוללת בחינה האם יש להטיל אשם על העובד והאם נהג כאדם אחראי תוך זהירות סבירה. בשלב השני משנקבע כי התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית יש לבחון זה מול זה את האשם המוסרי הדבק בניזוק ובמזיק (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי,  פ"ד נח (1) 1, עמ' 21-22 (2003)). כאשר מדובר בעובד הטלת האשם התורם עליו נעשית במקרים שבהם ניתן לייחס לו את יצירת הסיכון בעצמו תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי כתוצאה מהחלטתו החופשית  (ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524 (1987)).

 

42.               במקרה זה איני סבור כי יש מקום להטלת אשם תורם. אמנם התובע היה מודע לכך שההתקן הוסר ותפקידו כמו גם לסיכון שיש בניקוי המכונה כאשר היא אינה מנותקת מהחשמל אך הוא עשה את שעשה בהיסח הדעת מתוך רצון לבצע את עבודתו במהירות לטובת ולרווחת המעביד. לעומת טעותו של העובד, הטעות שההתקן נועד למנוע, התנהלות המעביד במקרה זה היא כה חמורה עד שבהצבת האשם המוסרי של העובד מול זה של המעביד המסקנה ברורה ואין מקום להטלת אשם תורם (השווה ע"א 5435/07 מוחמד אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ ,(פורסם במאגרים, 2009) וההפניות שם).

 

אחריות הצדדים השלישיים

 

43.               כאמור, הנתבעים טענו לאחריותם של שניים: מפקח הבטיחות ויבואן המכונה. באשר לראשון, חי, נטען כי נוכח תדירות הביקורים שערך במפעל היה עליו להבחין בכך שההתקן הוסר ולכן יש להטיל עליו את האשם לקרות התאונה. עוד נטען כי משביקר במפעל לאחר הסרת ההתקן ולא הורה על הפסקת פעולת המכונה הוא חב במלוא הנזק שנגרם. טענות נוספות שמועלות כלפי ממונה הבטיחות הן כי הוראות שאמור היה לתת לא ניתנו על ידו, הוא לא הנחה לגבי סוג הכסאות שבהם יש להשתמש ולא ערך בדיקות מספיקות.

 

44.               המפקח, חי, מתרעם בסיכומיו על התנהלות הנתבעים. הוא חולק על כך שהיה מודע לניתוק ההתקן ומבהיר, כפי שציין בעדותו, שאם היה מודע לכך היה מונע את השימוש במכונה. עוד הוא חולק על הטענות האחרות.

 

45.               המחלוקת בין הנתבעים לבין חי מצריכה הכרעה עובדתית בשאלה מתי בדיוק נותק ההתקן והאם חי ביקר במפעל בין הניתוק לבין התאונה.

 

46.               במחלוקת זו מקובלת עלי עמדתו של חי כי הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להראות כי חי ביקר במפעל בין הניתוק לבין התאונה ודווקא מגרסת מרק עולה כי הניתוק היה סמוך יותר לתאונה. משלא הוכיחו הנתבעים כי חי היה מודע לניתוק הרי שלא ניתן לזקוף לחובתו שלא פעל. עוד איני סבור כי הוכחו הטענות לעניין ההוראות שנתן חי לנתבעים ולעובדיהם וכי פגם בהוראות אלה גרם למה שאירע. בעניין זה אני מקבל את טענות חי בסיכומיו ולא אשוב עליהן.

 

47.               ממונה בטיחות אינו יכול להוות תחליף ופתרון לחוסר האחריות שהפגינו הנתבעים במקרה זה. מכאן, שאף אם הייתי מוצא שנפל פגם בהתנהלותו של המפקח, חי, ולא מצאתי, השוואת האשם המוסרי שהיה דבק בו לזה שדבק בנתבעים הייתה גם היא מביאה למסקנה כי הוא אינו חב בשיפוי הנתבעים.

 

48.               כלפי חברת אבי ובני נטען כי סיפקה התקן כושל שהפריעה לפעולה התקינה של הקרן והמכונה  ולא סיפקה הנחיות בטיחות מתאימות. דומה כי גם בטענה זו אין ממש ואף איני סבור כי יש חשיבות לשאלה האם ההתקן הותקן מלכתחילה או הוסף בהמשך והאם נשלח לאבי ובני לתיקון ולא הוחזר או שכלל לא נשלח. הכשל שנפל הוא בהסרתו של ההתקן ומחדל זה קשור לנתבעים ורק אליהם. הנתבעים לא הוכיחו כי היה פגם במכונה למעט הפגם שהם עצמם יצרו ולכן אין מקום להטיל על חברת אבי ובני לשפותם.

 

49.               לסיכום, ההודעה לצד שלישי כלפי שני הצדדים השלישיים – נדחית.

 

הנזק

חוות הדעת הרפואיות

 

50.               לכתב התביעה צורפו חוות דעתם של שני מומחים: פרופ' עמירם שגיא, מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית וכירורגית כף היד וד"ר שלום ליטמן, מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

 

51.               פרופ' שגיא קבע כי התובע עבר קטיעה של אצבע 3 ביד ימין דרך מחצית הגליל האמצעי; קטיעה של אצבע 4 דרך המפרק הבין גלילי המקורב; וקשיון נוח של אצבע 5. לדבריו:

 

"מדובר בפגיעה קשה ביד ימין דומיננטית עם קטיעה משמעותית של שתי אצבעות וקשיון נוח באצבע נוספת. במצב זה יקשה עליו לתפקד בכל עבודה פיזית בעתיד."

 

52.               הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בשל הפגיעה ביד הועמדה על נכות משוקללת של 25.48%.

 

53.               הפסיכיאטר מטעם התובע ד"ר ליטמן קבע לו נכות של 30% בשל הדיכאון שנגרם לו לאחר הפגיעה.

 

54.               הנתבעים החליטו שלא להגיש חוות דעת מטעמם בתחום האורטופדי (הודעת עו"ד אביטל  בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 6.12.06). באשר לתחום הפסיכיאטריה הוגשה חוות הדעת שערך ד"ר ש' וולשטיין. המומחה העריך את נכותו של התובע בגובה של 5%.

 

55.               נוכח המחלוקת בין המומחים מונתה ד"ר רמונה דורסט מומחית רפואית מטעם בית המשפט. בחוות הדעת שנתנה היא מציינת כי לצד הפגיעה הגופנית שנגרמה לתובע קיימת פגיעה נפשית שיש עמה נכות, מצב רוחו השתנה לרעה, הוא הפסיק לצאת, לבלות, להיות בקשר עם חברים, חולם על התאונה ופוחד לעבוד על מכונה. היא מניחה כי התובע 'לא חזר לעבודתו המקצועית כי אם לעבודה משרדית, בטחונו העצמי ירוד, הפך אפתי ומרוחק מבני משפחתו וחברים, איטי ומסוגר בעצמו, בודד ומתבודד, תופס עצמו כגבר חסר תועלת וכך גם נתפס על ידי אשתו'.  היא אבחנה את התובע כסובל מאלמנטים של תסמונת נפשית פוסט טראומטית עם תגובה דכאונית חרדתית.

 

56.               את הנכות שנותרה לתובע העריכה ד"ר דורסט ב- 25% ואולם לדעתה המרכיב הדיכאוני חרדתי קשור להערכתה לפחות במחציתו בקשיים ארוכי טווח של גידול ילד עם מוגבלות על כך הכרוך בכך. לפיכך היא קבעה נכות של 25% אך סברה כי יש לייחס רק מחצית ממנה לתאונה – 12.5%.

 

57.               התובע חלק על עמדתה של ד"ר דורסט בכל הנוגע לייחוס חלק מהנכות להתמודדות עם ילד מוגבל. הוא סבור כי מדובר בקביעה מוטעית ואף שיגר למומחית שאלות בעניין זה.  בתשובותיה אישרה המומחית כי אין כל תיעוד רפואי על תלונות בתחום הנפשי לפני התאונה או תיעוד על קיום דיכאון; היא עמדה על עמדתה כי איננה יכולה לתאר לעצמה מצב שבו מגדלים ילד חריג ואין תגובה נלווית של דיכאון ולכן 'מצליחים להמשיך ולתפקד ולהסתיר זאת בהשקעה אנרגטית עצומה תוך דלדול כוחות נפש פנויים למישורי חיים אחרים'. בסיום תשובותיה נשאלה המומחית לגבי מצב שוב יפסיק התובע לעבוד. היא השיבה כי באם לא יהיה מועסק בעתיד מצבו הנפשי עלול להחמיר (תשובה לשאלה 14).

 

58.               לטענת התובע אין לקבל את עמדתה של ד"ר דורסט לפיה יש לזקוף מחצית מהנכות לגידול ילד מוגבל. לדעתו של התובע בהינתן  כי תפקד באורח תקין וללא הפרעות וכי הדיווח הראשון על הופעת דיכאון קיים רק לאחר התאונה הרי  שגם אם הייתה נכות נפשית חבויה  הביטוי הקליני שלה פרץ רק לאחר התאונה ובעקבותיה. לפיכך עמדת התובע היא כי הנכות הנפשית שלו היא בגובה של 25% והנכות הקבועה המשוקללת עולה על 50%.

 

59.               הנתבעים מבקשים לאמץ את עמדתה של ד"ר דורסט במלואה ולכן להעמיד את הנכות הרפואית המשוקללת על כ- 35%.

 

60.               במחלוקת לעניין הנכות הרפואית שנותרה לתובע איני סבור כי הונחה תשתית מספקת, אף שהשאלות שהעלה התובע לגבי קביעתה של ד"ר דורסט הן במקומן, לסטייה מקביעת הנכות שנעשתה. למרות זאת, כמפורט להלן יהיה מקום להידרש להיבטים של הנכות שנקבעה בעת הערכת הגריעה מכושר ההשתכרות ורכיבי הנזק האחרים.

 

הנזק הלא ממוני

 

61.               התובע טוען כי נוכח הנכות הקשה בכף היד והנזק הנפשי החמור יש לפסוק לו פיצוי בסכום של 500,000 ¤. הנתבעים מעריכים את הנזק הלא ממוני בסכום של כ- 115,000 ¤.

 

62.               קביעת הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני צריכה להתחשב בגובה הנכות; בהיבט הלא קל של צירוף הפגימה ביד והפגיעה הנפשית על חיי התובע שלא היו קלים עוד קודם לכן בהתחשב במצבו של בנו; השהייה בבית משך זמן ממושך והשלכותיה והניתוחים שעבר. בהתחשב בכל אלה אני מעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 175,000 ¤ נכון להיום.

 


הפסד ההשתכרות

 

63.               התובע היה מאושפז מיום התאונה ועד ליום 10.5.04 ולאחר מכן שוחרר לביתו. בתאריך 17.4.05 הוא עבר ניתוח נוסף ולאחר מכן  ניתוחים להוצאת הברגים. הבורג האחרון הוצא בחודש ספטמבר 2005.

 

64.               התובע לא עבד במשך חצי שנה ואז חזר לעבוד במפעל בעבודה קלה באריזות. גם לאחר הניתוח השני הוא לא עבד כחצי שנה וחזר לעבוד ביום 20.9.05. הוא לא הסכים לעבוד על מכונת הכיפוף והוא עבד עבודות פשוטות ולא מקצועיות.

 

65.               התובע מוסר כי לא קיבל שכר בתקופת ההעדרות ובכל מקרה לאחר התאונה אינו יכול לעבוד שעות נוספות. בתצהיר הראשון שנערך ביום 29.8.07 תאר התובע כי הוא חשש מפיטורים או מסגירת המפעל ולהערכתו אף אחד אחר לא ירצה להעסיק אותו במצבו.

 

66.               מרק מסר בתצהירו כי התובע חזר לעבוד במפעל כפועל יצור באותם תנאים וכי הוא לא היה מועמד לקידום לפני התאונה ולא לאחר התאונה. שכרו, כך הטענה, לא נפגע בשל התאונה.  בתצהיר שהגיש הוא מציין כי התובע ממשיך לעבוד גם נכון לאותו מועד ומשובץ לעבודה על מכונות המתאימות למגבלותיו תוך ש'אין כל כוונה להפסיק את עבודתו'.

 

67.               בחקירתו הנגדית אישר התובע כי שב לעבוד לאחר תקופות ההעדרות השונות ועבד משך 4 שנים נוספות לאחר התאונה (עמ' 9). התפקיד שאותו מילא כאשר שב לעבוד היה באריזות קרטון. הוא הדביק לקרטון מדבקות, שם מכסים מפלסטיק והניח מנעולים (עמ' 9). הוא אישר כי באותו זמן שכרו לא השתנה אך לדבריו נאלץ לעבודת שעות נוספות (עמ' 10). הוא הוסיף כי ירידה בשעות הנוספות נובעת גם ממצב המפעל.

 

68.               במהלך ניהול התובענה חל שינוי במצבו התעסוקתי של התובע והוא הפסיק לעבוד אצל הנתבעת וכיום הוא אינו עובד. הפסקת העבודה הייתה על רקע המעבר של התובע להתגורר בראשון לציון. הוא אישר כי מעבר הדירה נעשה כדי שאשתו תוכל להתגורר במקום קרוב יותר למקום עבודתה. משלא הסתייעה האפשרות כי המפעל ידאג להסעה מראשון לציון לקריית גת הפסיק התובע לעבוד. התובע טען כי פוטר אך מתוך עדותו של מרק, המקובלת עלי בעניין זה, עלה כי מכתב הפיטורים נעשה כדי לסייע לתובע לזכות בהטבות ואין מדובר בפיטורים.

 

69.               מאז שהפסיק לעבוד במפעל ביום 30.6.08 התובע אינו עובד (עמ' 13). בתקופה זו הוא נשאר עם הבן בבית ומשגיח עליו.  עוד הוסיף התובע כי בעוד חודשיים ממועד מתן עדותו יפסיק לקבל דמי אבטלה. הוא טען כי ניסה לחפש עבודה אך לא מצא לאחר שמעסיקים הסתכלו על היד שלו (עמ' 21). הוא תאר כי התקשר שלושה שבועות לפני מועד מתן עדותו לחברת שמירה אך נאמר לו שאינו יכול לעבוד אם אינו מסוגל לאחוז באקדח (עמ' 21).

 

70.               יש לציין כי מספר חודשים לאחר הפסקת עבודתו של התובע פוטרו כל עובדי המפעל ללא קשר למצבם (עמ' 79).

 

71.               התובע מבקש בסיכומיו לפסוק לו פיצוי עבור היעדרותו מיום התאונה ועד ליום 21.10.04 כמפורט באישור המעביד בקיזוז הסכומים שקיבל. סכום ההפסד הוא 20,644 ¤. הסכום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על כ- 28,000 ¤. באשר לתקופה שלאחר הניתוח הנוסף סכום ההפסד הוא 11,335 ¤ והסכום לאחר תוספת השערוך מגיע ל- 15,000 ¤. עוד מבקש התובע פיצוי עבור ההפרש בשכרו למשך 33 חודשים עד שפוטר וכן פיצוי על בסיס הפסד מלא מהמועד שבו הפסיק לעבוד.

 

72.               באשר לעתיד טוען התובע כי כושר השתכרותו אבד באופן מלא ולכן יש לפסוק לו פיצוי על בסיס השכר הממוצע שלו 4,874.5 ¤ לאחר תוספת דמי הבראה והצמדה ולהעמיד את השכר על 5,765 ¤ ברוטו. החישוב שעורך התובע בסיכומיו עד הגיעו לגיל 67 מגיע לסכום של 676,215 ¤.  התובע טוען בנוסף להפסדי פנסיה אותם הוא מעריך בסכום של כ- 30,000 ¤.

 

73.               הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי משלא צורפו תלושי שכר לחלק מהחודשים יש לראות את הנזק כנזק שלא הוכח. הם אינם מתמודדים עם החישוב שערך התובע לגבי תקופת אי הכושר. באשר לפיטורי – התפטרות התובע הם טוענים כי אלה נבעו מרצונו של התובע וכי אין לפסוק לתובע פיצוי עבור תקופה זו. הם מציעים להעריך את הפסדי העתיד של התובע בסכום של 14,467 ¤ לעבר ו- 60,597 ¤ לעתיד.  עוד טוענים הנתבעים כי אין לפסוק פיצוי עבור הפסדי פנסיה.

 

74.               במחלוקת שנפלה בין הצדדים אני מקבל את עמדת התובע בכל הנוגע להפסדיו בתקופת אי הכושר ופוסק לו סכום של 43,000 ¤ נכון להיום. באשר ליתרת התקופה לעבר איני סבור כי הוכח שהתאונה גרמה להפסד נוסף לאחר שהתובע שב לעבוד או כי ניתן לזקוף לחובת התאונה את פיטורי התובע. בהינתן כי כל העובדים פוטרו בשלב מסוים בשנת 2009 ובהתחשב בדמי האבטלה שהיה התובע מקבל לולא התאונה איני סבור כי התובע זכאי לפיצוי נוסף עבור העבר. בשולי הדברים יש לציין כי אין מקום לטענות הנשענות על היעדרם של תלושי השכר כאשר הן נשמעות מפי המעסיק שהמסמכים והמידע מצויים ברשותו והוא יודע היטב האם שילם וכמה.

 

75.               באשר לגריעה מכושר השתכרותו של התובע מצאתי נוכח המשמעות של נכותו האורטופדית, למי שעיסוקו בעבודה פיזית, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר שגיא,  ונוכח הנכות הנפשית והאפשרות להחמרתה מקום בו התובע נמצא בבית תקופה ארוכה כי יש להעמיד את שיעור הגריעה שלו מכושר ההשתכרות על 40% ולהעריך את השכר לצורך החישוב על סכום של כ- 5,500 ¤.

 

76.               לפיכך זכאי התובע לפיצוי על בסיס הפסד חודשי של 2,200 ¤ עד הגיעו לגיל 67 (מקדם היוון – 117). הסכום המתקבל הוא 257,400 ¤. עוד אני פוסק לתובע פיצוי עבור אובדן התנאים הסוציאליים בסכום גלובאלי של 15,000 ¤.

 

 

עזרה וסיעוד

 

77.               בתצהיר טוען התובע כי הוא נזקק לעזרה של אחרים, מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות ואינו מסייע בעבודות משק הבית. לפני התאונה הוא ביצע עבודות אחזקת בית, צביעה תיקונים והוא אינו יכול לעשות זאת כפי שעשה לפני התאונה. אשת התובע נותנת בתצהירה תיאור דומה של מצב התובע.

 

78.               בחקירה הנגדית אישר התובע כי אשתו היא שעזרה לו וכי באותו זמן לא עבדה. הוא לא ידע אם קיבלה שכר עבור תקופת ההעדרות שלה (עמ' 11).  באשר לפעולות שנהג לבצע לפני התאונה הוא סיפר כי שיפץ את הדירה, צבע, תלה מדפים ודברים אחרים (עמ' 12).

 

79.               אשת התובע, מרגריטה, הבהירה בחקירתה כי פוטרה ממקום עבודתה בשנת 2003 ואז לא עבדה יותר משנה. מכאן שלא נזקקה לקחת חופשה בתקופת אי הכושר (עמ' 25).  גם בעת הניתוח השני העדה אמרה כי לא עבדה (עמ' 28).

 

80.               באשר לעזרה שהיא מושיטה לתובע היא אמרה כי היא עצמה איבדה את העזרה שלו בתוך הבית. היא הסכימה כי התובע אוכל ומתלבש לבד אך טענה כי לעיתים האוכל מתפזר (עמ' 27).

 

81.               בסיכומים מבקש התובע פיצוי עבור העבר והעתיד בסכום של 400,000 ¤. הנתבעים סבורים כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 5,000 ¤ עבור העבר.

 

82.               בהינתן טיב הנכות ומשמעותה אני פוסק לתובע על דרך של אומדן פיצוי בסכום של 30,000 ¤ לעבר ולעתיד.

 

 

הוצאות

 

83.               לטענת התובע הוא נזקק לטיפולים תרופתיים רבים, טופל בפיזיותרפיה, נזקק לתרופות ונגרמו לו הוצאות עבור רכישתן ועבור השתתפות עצמית. עוד נגרמו לו הוצאות נסיעה, תשלום דלק וחניה. בסיכומים הוא מבקש פיצוי עבור ההוצאות שבגינן צורפו קבלות ועבור הוצאות נוספות בסכום של 4,000 ¤. עוד הוא מבקש פיצוי עבור העתיד בסכום של 10,000 ¤. הנתבעים מבקשים שיפסק לתובע סכום הקבלות שהציג – 1,828 ¤.

 

84.               לאחר בחינת הטענות ובהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה שהוצאות התובע בגינה מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי אני פוסק סכום של 5,000 ¤ נכון להיום.

 

ניכויים

 

85.               הנתבעים מבקשים לנכות סכום של 239,510 ¤ לפי חוות דעת שהגישו ביום 18.3.08. חוות הדעת שבתיק בית המשפט אינה נוקבת בסכום זה אך מאחר ולא הועלתה כל טענה בקשר לבקשת הנתבעים ולא הוגשו סיכומי תשובה אני מניח כי החישוב שערכו נכון ולפיכך יש לנכות את הסכום האמור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שאליו הוא מעודכן.

 

סיכום

 

86.               אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע:

 

 

¤

175,000

נזק לא ממוני

 

¤

43,000

הפסד השתכרות בעבר -

 

¤

257,400

גריעה מכושר ההשתכרות -

 

¤

15,000

אבדן תנאים סוציאליים -

 

¤

30,000

עזרה -

 

¤

5,000

הוצאות -

 

¤

 =SUM(ABOVE) 525,400

סה"כ

¤ - בצירוף שערוך כמפורט לעיל

239,510

ניכוי תגמולי ביטוח לאומי -

 

¤

285,890

סה"כ

87.               הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בגובה של 20% מהסכום המתקבל בתוספת מס ערך מוסף. עוד ישיבו לו את הוצאות המשפט כפי שישום אותן הרשם.

 

88.               ההודעה לצד שלישי נדחית. הנתבעים ישלמו לכל אחד מהצדדים השלישיים את הוצאות המשפט שלו, כפי שישום אותן הרשם, וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ¤ בתוספת מס ערך מוסף לכל אחד מהצדדים השלישיים.

89.               הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעים.

 

ניתן היום יא' בתשרי, תש"ע (29 בספטמבר 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

                                                                                             

א' דראל, שופט

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/CA4B55857157661A42257640005195FE/$FILE/F76FA8784D3EDC804225763E003A4CFC.html
תאריך: 
29/09/09
Case ID: 
6094_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : א' דראל
א' דראל
עורכי דין : 2. אבי בני מכונות בע"מ נגד
2. אבי בני מכונות בע"מ
נגד
Powered by Drupal, an open source content management system