עזבון המנוחה נ. זנגי שי יעקב


 

   

בתי המשפט

א  005699/06

בית משפט השלום ראשון לציון

 

29/09/2009

תאריך:

כבוד השופט אורן שוורץ

בפני:

 

 




עזבון המנוחה דז'אנשוילי מרים ז"ל  

בעניין:

התובע

לוי משה

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

נ  ג  ד


 

1 . זנגי שי יעקב

2 . זנגי קרן

הנתבעים

סויסה שלמה

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

פסק דין

 

הרקע לתביעה:

 

1.         עניינה של התביעה שלפניי במכר דירה המצויה ברחוב האצ"ל 3/8 ג', אשדוד ורשומה כחלקה 79/55 בגוש 2061 (להלן: "הדירה"). על פי הסכם המכר, התחייבה הקונה, גב' מרים דז'אנשווילי ז"ל (להלן: "המנוחה"), לרכוש את הדירה מהנתבעים בתמורה לסך השווה ל - 105,000 דולר. לימים, ובטרם הועבר לידי לנתבעים מלוא סכום התמורה עבור הדירה, שמה המנוחה קץ לחייה.

עיזבון המנוחה (להלן: "העיזבון") מסר לנתבעים הודעה על ביטול ההסכם וביקש לקבל לידיו את התמורה ששולמה בניכוי הפיצוי המוסכם, אך הנתבעים נמנעו מהשבת סכום כלשהו.

משכך, הוגשה התביעה דנן, שעניינה השבת סכום התמורה שהועבר לנתבעים, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום התביעה הועמד על סך 151,096 ¤.

 

טענת התובע:

 

2.         אליבא העיזבון, עובר לעריכת ההסכם, המנוחה הייתה שרויה במצוקה נפשית קשה, עקב מותו של בנה בנסיבות טראגיות במהלך שירותו הצבאי. במסגרת ניסיונותיה להשתקם, רכשה המנוחה את הדירה נשוא התביעה. כך, בהסכם המכר, שנערך ביום 8.11.05, הוסכם בין הצדדים שהמנוחה תשלם סך 105,000 דולר בגין דירת הנתבעים וכן הוסכם על פיצוי בגין הפרת ההסכם, בסך 15,000 דולר. במהלך תקופת ההסכם הועברו לידי הנתבעים תשלומים בסך 32,000 דולר. אולם, בטרם שולמה יתרת התמורה, שמה המנוחה קץ לחייה.

 

3.         עם קרות האסון, הודיע העיזבון לנתבעים על מות המנוחה. כך, ביקש העיזבון לחלט את כספי הפיצוי המוסכם ולהשיב לידיו את יתרת התמורה ששולמה על ידי המנוחה, בסך 17,000 דולר. בקשה זו נדחתה על ידי הנתבעים ב"לך ושוב". משכך, מסר העיזבון לעורכת הדין שטיפלה במשותף בעיסקה, עו"ד סימה טל, הודעה בכתב על ביטול ההסכם וכן הורה לה לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לזכות המנוחה, זאת על מנת להקטין את נזקי הנתבעים.

 

4.         במכתב תגובה ששלח בא כוח הנתבעים, ביום 9.4.06, נמסר לעיזבון כי הנתבעים מעוניינים בפיצוי בגין נזקיהם הישירים, כתוצאה מביטול ההסכם, בסך 22,000 דולר. המכתב לא לווה בכל אסמכתא בכתב להוכחת הנזקים המפורטים בו. כך, דרישתו של העיזבון להמציא אסמכתאות לעניין הנזקים המפורטים במכתב לא נענתה, למעט צירופו של מסמך הנושא כותרת "הזמנה מס' 245", אשר תוכנו אינו ברור. לא זו אף זו, הנתבעים נמנעו מהעברת יתרת התמורה לעיזבון, חרף הצעתו של העיזבון לפצותם בסך 17,500 דולר.

 

5.         אליבא העיזבון, אם טענת הנתבעים תתברר כנכונה, כאילו בחוזה נרשם סכום תמורה גבוה יותר ב – 10,000 דולר על מנת להונות את משרד הביטחון (אגף השיקום), אזי  החוזה שנערך בין הצדדים אינו חוקי ובטל מעיקרו. בנסיבות אלה, קמה לעיזבון זכות השבה של מלוא התמורה ששולמה לנתבעים, בצירוף הצמדה וריבית מיום התשלום ועד השבתו בפועל. לחילופין עתר העיזבון להשבת התמורה בניכוי הפיצויים המוסכמים, בסך 15,000 דולר.  

 

טענות הנתבעים:  

 

6.       אליבא הנתבעים, ביום 6.11.05 חתמו הצדדים על זיכרון דברים במשרדם של מתווך העסקה ועורכת ההסכם. במעמד זה, הסכימו הצדדים כי מחיר הדירה יעמוד על סך 95,000 דולר. אולם, ביום 8.11.05, מועד החתימה על הסכם המכר, ביקשה המנוחה שלהסכם יתווסף סך 10,000 דולר עבור בניית חדר הנצחה לבנה, זאת במטרה לזכות בהלוואה מטעם משרד הביטחון. הנתבעים נעתרו לבקשתה של המנוחה, בכפוף לחתימתה של המנוחה על מסמך הפוטר אותם מתשלום מס עבור הסכום הנוסף.

 

7.       אליבא הנתבעים, הסכום הכולל שהועבר לידם, משך תקופת ההסכם, הינו בסך 21,967 דולר. כך, ביום 16.11.05 מסרה המנוחה שיק בנקאי על סך 10,000 דולר וביום 4.12.05 שיק בנקאי על סך 11,967 ¤. אכן, סך 10,000 דולר במזומן הוסף לאישור קבלת התשלום, אך זאת על מנת שיתאים לסך הכללי של 105,000 דולר.

 

8.       הנתבעים פנו הם אל בני משפחת המנוחה בדרישה לקיים את ההסכם ואולם הלה הודיעו כי אינם מתכוונים לקיימו. כך, בני משפחת המנוחה ביטלו את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוחה על הנכס רק כעבור 5 חודשים ממועד פטירתה של המנוחה ובכך נמנעה מהנתבעים הזדמנות למכור את הדירה לצד שלישי. כמו כן, כתוצאה מביטול ההסכם, נגרמו לנתבעים נזקים בסך 22,000 דולר, ביניהם: 4,000 ¤ בגין רכישת פינת אוכל על ידי המנוחה;  3,000 ¤ בגין שכ"ט עו"ד; 2,000 דולר בגין תשלום למתווכים; 2,800 ¤ בגין ביטול רכישת מערכת סלון שהוזמנה לדירה; 20,000 דולר פיצויי הסתמכות; 5,000 דולר בגין עיכוב בביטול הערת האזהרה; 800 ¤ דמי ביול; 2,000 ¤ אובדן ימי עבודה; 420 ¤ עבור שמאי מקרקעין.

 

9.       טענת העיזבון, בדבר קיומו של הסכם לא חוקי אין בה ממש. שכן, אין כלל גורף לביטול הסכם לא חוקי וממילא ההסכם כשלעצמו לא היה בלתי חוקי, אלא רק אי הדיווח לרשויות המס אודות העסקאות שבוצעו במסגרתו. היינו, מדובר בפעולה הנלווית לעסקה והיא זו הלוקה באי חוקיות. משכך, לא עומדת לתובע זכות לבטל את ההסכם.  

 

10.        בדיון שנערך לפניי העידו:

מטעם התובע – גב' גלית טוביה (בתה של המנוחה), גב' נורה קאקיאשוולי (אימה של המנוחה).

מטעם הנתבעים -  מר שי זנגי וגב' קרן זנגי.

במסגרת ישיבת הקדם משפט, העידה לפניי עו"ד סימה טל אשר ייצגה את הצדדים במסגרת עסקת המכר.

דיון:

 

11.        בתאריך 8.11.05 נחתם הסכם מכר בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה המנוחה לרכוש את דירת הנתבעים, המצויה ברח' האצ"ל 3/8 ג' באשדוד. במעמד החתימה על ההסכם נכחו אף בני משפחתה (אימה, בתה, דודותיה ודוד של המנוחה), מר פיני טל, המתווך ועו"ד סימה טל, עורכת ההסכם.

           

12.        לפי לשונו של הסכם המכר, נקבע ש"תמורת הנכס והתכולה זכויות המוכרים בו ותמורת התחייבויות המוכרים על פי חוזה זה, ישלמו לו הקונה סכום בשקלים חדשים השווה ל-105,000 (מאה וחמש אלף) $ ארה"ב (להלן: "התמורה") [סעיף 4 להסכם המכר, מצורף כנספח לת/1]. כן, נקבעו מועדי התשלום של התמורה בזו הלשון:

           

            "א. הקונה ישלם את התמורה כדלקמן:

 

1.         סכום בשקלים חדשים השווה ל- 20,000 $ ארה"ב (עשרים אלף דולר ארה"ב) במעמד החתימה על חוזה זה. וחתימת המוכרים על הסכם זה מהווה ראיה לקבלת האמור.

2.         סכום בשקלים חדשים השווה ל- 12,000 $ ארה"ב (שתים עשרה אלף דולר ארה"ב) לא יאוחר מיום 22/11/05.

2.         סכום בשקלים חדשים השווה ל- 65,000 $ ארה"ב (שישים וחמש אלף דולר ארה"ב) לא יאוחר מיום 5/3/06 בתנאי ובכפוף להמצאת מכתב כוונות מאת המוכרים לא יאוחר מיום 1/3/06.

3.         סכום בשקלים חדשים השווה ל- 8,000 $ ארה"ב (שמונת אלפים דולר ארה"ב) במעמד מסירת החזקה בנכס והמצאת כלל המסמכים הנדרשים לשם העברת הזכויות בנכס. היה ובמעמד זה לא יומצאו כלל המסמכים, יוותר הסך בנאמנות בידי עוה"ד סימה טל עד להמצאת המסמכים הנ"ל".

 


13.        בסעיף 15 להסכם נקבעו דמי נזק מוסכמים בגין הפרת ההסכם, כדלקמן:

           

"מבלי למעט בכלליות האמור לעיל מוסכם בזאת בין הצדדים כי הסך של 15,000 $ ארה"ב עפ"י השער היציג יהווה דמי נזק מוסכמים ומוערכים מראש שעל הצד המפר את החוזה לשלם לצד המקיים אותו מבלי שיהא צורך להוכיח נזק כשלהוא בדין, ומבלי לגרוע מכל יתר התרופות העומדות לצד המקיים בגין ההפרה, כולל זכותו לאכיפת ההסכם או ביטול ההסכם וכן קבלת כל סעד אחר שהוא זכאי לו על פי הדין".

 

14.        לימים, נפטרה המנוחה בנסיבות טרגיות ביותר. המנוחה סבלה ממצוקה נפשית, זאת לאחר שבנה איבד את חייו בנסיבות טראגיות במהלך שירותו הצבאי, ושמה קץ לחייה. עם קרות האסון, פנה העיזבון אל הנתבעים וביקשו את ביטול את ההסכם, חילוט הפיצוי המוסכם והשבת יתרת התמורה ששולמה על ידי המנוחה, בסך 17,000 דולר.

הנתבעים, מצדם, דרשו את "הנזקים הישירים" עקב ביטול ההסכם, אשר הועמדו על ידם על סך 22,000 דולר. בעקבות דרישת הנתבעים, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לעניין סכום הפיצויים לו זכאים הנתבעים כתוצאה מאי-קיום ההסכם.

 

15.        לאחר שהגישו הנתבעים כתב הגנה, התגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים, אשר נסבה אודות מחיר הדירה עליו הסכימו הצדדים וכן אודות סכום התמורה שהועבר לידי הנתבעים על ידי המנוחה. מחלוקת זו מוצאת את ביטוייה בכתבי הטענות המתוקנים שהגישו הצדדים.

 

16.        לטענת הנתבעים, טרם חתימת ההסכם, נערך זיכרון דברים בין הצדדים, ביום 6.11.05, במסגרתו הוסכם כי מחיר הנכס יועמד על סך 95,000 דולר. הנתבעים צירפו את זיכרון הדברים לכתב ההגנה שהוגש מטעמם (כתב ההגנה המקורי), בו "מחיר הנכס נקבע בסך של 95,000$ (במילים תשעים וחמש אלף דולר אמריקאי)". לטענת הנתבעים, במעמד החתימה על ההסכם, ביקשה המנוחה שלמחיר הדירה יתווסף סך 10,000 דולר, לצורך בניית חדר הנצחה לבנה שנפטר במהלך שירותו הצבאי, זאת על מנת שתוכל לקבל הלוואה ממשרד הביטחון. לשיטתם, הם נעתרו לבקשתה של המנוחה, זאת בכפוף לחתימתה של המנוחה על "ניספח לחוזה מכירת הבית בר"ח האצל 3/8", אשר קובע בזו הלשון:

 

"מוסכם בין הצדדים כי למרות האמור בהסכם המכירה מחיר הדירה האמיתי 95000$ (תשעים וחמש אלף דולר אמריקאי) וההפרש הוא ע"פ בקשת הקונה והיה כתוצאה מהפרש מחיר זה יחול על המוכר מס כלשהו הקונה תישא במס זה עפ"י הסיכום בין הצדדים". 

 

                        [נספח ב' לנ/2]

 

17.        עוד טענו הנתבעים, שהסכום שהתווסף למחיר הדירה, בסך 10,000 דולר, נועד להתאים לסך הכללי של מחיר הדירה, כפי שנתבקש על ידי המנוחה (היינו לסך 105,000 דולר), ואולם הוא לא הועבר בפועל לידיהם של הנתבעים ואף לא הופיע כתשלום בגין העסקה. משכך, כל שהועבר לידי הנתבעים כתשלום בגין הדירה הינו סך 21,967 דולר, אשר הועבר בשני שיקים בנקאיים בסך 10,000 דולר (ביום 16.11.05) ובסך 11,967 דולר (ביום       4.12.05).

 

18.        הנתבעת העידה לפניי אודות שלב החתימה על זיכרון הדברים, בו "הסכמנו על 95 אלף דולר", ומסרה את הדברים הבאים:

 

"בעלי התקשר ואמר לי תגיעי הביתה יש קונים לבית היו כל מי שמניתי עכשיו... ומשם כולנו הלכנו לסימה טל. הסבא הסבתא, שני האחיות, שתי הבנות- גלית ואירית, בעלה של גלית זכרון הדברים היה באותו יום שהם ראו את הבית".

 

[פר' עמ' 24 ש' 12-15]

 

יחד עם זאת, מסרה הנתבעת, ש"אני לא יכולה להגיד בין לבין מתי נחתם זיכרון הדברים, בין כמה ימים אני לא זוכרת תאריכים מדויקים" [פר' עמ' 23 ש' 10-11].

19.        הנתבע העיד, שזיכרון הדברים נחתם "במשרד של סימה טל". כך, מסר הנתבע ש"רצו לעשות תוספת של מחיר לדירה עצמה. זה היה משהו כמו 10 אלף דולר... זה בא מהצד של המנוחה היא רצתה לשפץ את הבית ולעשות תוספת, אני התנגדתי ובסוף הסכמתי" [פר' עמ' 31 ש' 14-18].

 

20.        הנתבעת הדגישה בעדותה שהמנוחה היא זו שפנתה אליה בבקשה להעלות את מחיר הדירה, עוד בטרם החתימה על ההסכם, בזו הלשון:

 

            "כשאני באתי הביתה אמרה לי המנוחה אפשר להיכנס איתך לחדר, ואמרתי לה כן, בבית שלי לפני הזכרון דברים, היא נכנסה לחדר והוציאה תמונות של הילד שנפטר ואמרה שהיא אם שכולה אני מתחננת בפניך רק דבר אחד אני רוצה לעשות חדר הנצחה אני רוצה שתוסיפי לי נרשום 10 אלף דולר כדי לקבל כסף הבית היה זקוק לשיפוץ כדי לעשות חדר הנצחה, ובעלי לא הסכים... כי הוא חשב שיחול מס על  זה, הלכנו לחוזה ושם היא אמרה לעו"ד אז העו"ד אמרה אם מדובר ביותר מ- 10 אלף דולר זה יהווה בעיה, אם זה רק 10 אלף דולר לא תשלמי מס".

 

[פר' עמ' 24 ש' 19-26]

           

            וכן הוסיפה הנתבעת ש"סימה [עו"ד טל, עורכת ההסכם – ההוספה שלי א.ש.] אמרה תעשו מכתב פנימי בינך לבין הקונה שאם תחול מס היא מחויבת לשלם... זה כתוב בכתב ידו של פיני טל בעלה של סימה טל" [פר' עמ' 25 ש' 2-5].

           

21.        הנתבעת העידה לפניי אף בעניין סכום התמורה שהועבר לידיה, משך קיום ההסכם.

לדבריה, בחלוף שלושה ימים מיום החתימה על ההסכם, היא קיבלה לראשונה "שיק על סך 10 אלף זה מה שקיבלתי. זה הסכום הראשון של הבית... זה שיק של גלית טוביה השם משפחה על סך אותו סכום שהיא ביקשה כתוספת לבית" [פר' עמ' 26 ש' 24-28], וכן הוסיפה ש"חוץ מה- 10 אלף דולר הפיקטיבי הזה הכל היה נכון, כל התאריכים" [פר' עמ' 27 ש' 10-11]. 

כמו כן, הדגיש הנתבע בעדותו, שהוא רק חתם על ההסכם ולא קיבל כספים לידיו, שכן "כל פעם כשהגעתי לעשות הסכם כלשהו, הייתי מוגבל בזמן והלכתי" [פר' עמ' 31 ש' 24-25], וכן "כל מה שקורה בענייני כספים אני סומך בעיניים עצומות על קרן" [פר' עמ' 32 ש' 1], כמו גם "יש לי בעיה עם זיכרון" [פר' עמ' 34 ש' 17].

 

22.        גב' גלית טוביה (להלן: "גלית"), בתה של המנוחה, מסרה בתצהירה שהיא התלוותה אל אימה רק בשלב החתימה על ההסכם. כלשונה:

 

"הואיל ולא הייתי מעורבת כלל בכל התרחשות ו/או מעמד חתימה לפני מעמד חתימת החוזה, הופתעתי לחלוטין מגרסת הנתבעים... בכל הנוגע לטענה שקיבלו 10,000$ פחות ממה ששולם להם בפועל" [ת/1].

 

לטענתה, אימה המנוחה בחרה "להנציח את אחי בכך ששמרה מכל משמר את חדרו ואת חפציו כפי שהיה" ולכן אין ממש בטענה שאימה ביקשה להעלות את מחיר הדירה לצורך הקמת חדר הנצחה לבנה שנפטר, במטרה להונות את משרד הביטחון. לטענתה, לא יתכן שאימה המנוחה הסכימה לחתום על נספח להסכם, אשר יש בו כדי לרמות את רשויות המדינה. לשיטתה, אם יש ממש בטענותיהם אלה של הנתבעים, אזי שמדובר בחוזה בלתי חוקי, אשר דינו להתבטל.

 

23.        באשר לתמורה שהועברה לנתבעים, מסרה גלית בתצהירה, שבמעמד החתימה על ההסכם הנתבעים דרשו כתנאי "לקבל לפחות 20,000 דולר". לכן, אימה המנוחה הביאה עימה 10,000 דולר במזומן וכן נמסר לנתבעים "צ'ק שלי דחוי לתאריך 11.11.05, כביטחון", עד אשר "מסרה להם אימי כעבור מספר ימים צ'ק בנקאי על סך בשקלים חדשים שווה ערך ל- 10,000$" [פסקה 3 לת/1].

           

24.        גלית העידה לפניי בעניין מחיר הדירה. כך נשאלה והשיבה בחקירתה הנגדית:

 

"ידעתי שאת מחיר הדירה היתה 105 אלף דולר וזכרון הדברים זה דבר שלא היה זה לא נאמר וכדי לחזק את הטענה הזאת אני ראיתי עד לא מזמן איזה שהוא מסמך שנקרא זכרון דברים בפעם הראשונה שבו מצוין שהדירה היתה פחות ממה שהיתה אמורה להיות ויש גם חתימות שם, אני לא יכולה לומר שזה החתימה של אימי".

[פר' עמ' 15 ש' 3-9]

 

כך, בעניין התמורה שהועברה לנתבעים העידה גלית בזו הלשון:

 

"במעמד חתימת החוזה לפני זה אני ליוויתי את אימי לבנק היה סכום בביתה של כסף, הלכנו לבנק היא משכה כסף ולאחר מכן הלכנו לכספומט כדי למשוך עוד כסף עם הסכום הזה הגענו לחתימת החוזה... היא הוציאה 10 אלף דולר נתנה לנתבע במזומן והם ספרו את הכסף... הנתבעים אף כעסו מכיוון שהם טענו שזה לא מספיק כדי להתחיל את רכישת הדירה... אמא שלי היתה מוגבלת לכן אני מייד הוצאתי את השיק שלי זה שיק ערבון אני רשמתי אותו לתאריך 11.11 כדי שיהיה לאמא מרווח של שלושה ימים שתוכל להמציא כסף מזומן בעבור השיק או שיק בנקאי".

 

[ההדגש הוסף – א.ש.; פר' עמ' 15 ש' 13-21]

 

25.        אימה של המנוחה, גב' נורה קאקישווילי (להלן: "נורה"), מסרה בתצהירה וכן בעדותה לפניי שנכחה במעמד החתימה על ההסכם ושמחיר הדירה עליו הסכימו הצדדים הועמד על סך 105,000 דולר.

 

כך נשאלה והשיבה נורה במסגרת חקירתה הנגדית:

 

"ש.      היא אמרה לפני שבאתם לסימה. הבת שלך אמרה לך ראיתי דירה 105 וזה לפני שסימה טל הלכתם אליה.

 ת.        אנחנו עולים למעלה 105. אחר כך הולכים לעו"ד".

 

[פר' עמ' 20 ש' 22-24]

נורה העידה בעניין התמורה שהעבירה המנוחה לידי הנתבעים בזו הלשון:

 

"הבת שלי משלמת 10 אלף דולר, היא שילמה מזומן. נותנת עו"ד סימה וסימה נותנת זה לקרן... אותו יום אחר כך גלית שיק שלו אצל גלית משלם עוד 10 אלף דולר שקלים שיק של גלית... עוד פעם בת שלי אחר כך אומר אני לא מרגיש טוב בוא תקח שיק בנקאי באור יהודה היא היה גרה באור יהודה ומכרה שם דירה, שיק בנקאי היא נותנת לי אני הבאתי לעו"ד שיק בנקאי סימה והיא נותנת קבלה. אני נותנת לי".

 

[פר' עמ' ש' 10-15]

 

26.        לצד עדויות ישירות אלה, מצד משפחת המנוחה, זומנה עוה"ד סימה טל לישיבת קדם המשפט, ומסרה את גרסתה. יודגש, שעו"ד טל ערכה את ההסכם במשרדה והיא שחתומה על הטפסים בהם אושרו קבלת התשלומים השונים.

בעדותה לפניי, מסרה עו"ד טל ש"העסקה הייתה בסך 105,000 דולר. 20,000 דולר כפי שמופיע בסעיף 4 א' 1 הועברו במהלך החתימה על ההסכם" [פר' עמ' 5 ש' 6-7] וכן ש"לפי מה שאני ראיתי וראיתי הוא שעל פי לוח התשלומים שמופיע בתיק, שהוא תרשומת פנימית... מדובר בסכום של 32,000 דולר" [פר' עמ' 5 ש' 14-15]. עו"ד טל הינה צד נטול אינטרס במחלוקת זו. עדותה מהימנה עליי ומשכך הנני מעניק לה משקל רב.

 

27.        עדותה של עו"ד טל, עולה בקנה אחד עם עדויותיהן של גלית ונורה, לפיהן המנוחה סיכמה עם הנתבעים שמחיר הדירה יועמד על סך 105,000 דולר, וכן שבמעמד החתימה על ההסכם נמסר סך 20,000 דולר לידי הנתבעים.

 

28.        עדותה של עו"ד טל אף מתיישבת עם נספחים ת/3 ות/4 לתצהירה של גלית, הם אישורים של קבלת תשלומים על חשבון רכישת הדירה. על פי אישורים אלה, שכולם חתומים, נמסרו לנתבעים הסכומים הבאים:

א.         ביום 16.11.05 נמסרו לנתבעת סך 10,000 דולר במזומן וכן שיק בנקאי על סך 47,180 ¤ לפי שער יציג של 4.718 ¤ לדולר. באישור הקבלה נרשם: "סה"כ קיבלנו במועד חתימת ההסכם 20,000$".

ב.         ביום 4.12.05 נמסור לנתבעת 56,736 ¤ המהווים 11,967 דולר לפי שער יציג של 4.741 ¤ לדולר.  

 

29.        משקל מכריע אני מייחס למוצגים ת/2א' ות/2ב' לת/1 [תצהירה של גלית], שהינם תדפיסי תנועות הכספים בחשבון הבנק של המנוחה. על פי תדפיסים אלה, נמשכו שני שיקים בנקאיים לזכות המוכרים (הנתבעים):

           

א.         שיק ע"ס 47,180 ¤ ביום ערך 13.11.

ב.         שיק ע"ס 56,736 ¤ ביום ערך 22.11.       

 

30.        שיקים אלה תואמים באופן מוחלט את גרסתה של גלית ואת הקבלות שהוצגו ממשרדה של עו"ד טל. דף החשבון בו מתועדת רכישת השיקים הבנקאיים לפקודת הנתבעים מהווה חיזוק של ממש לגרסתה של גלית, אשר העידה לפניי, כי במעמד חתימת ההסכם, לא היה לאימה המנוחה כסף מעבר לסך מזומן השווה ל – 10,000 דולר. על כן, גלית מסרה שיק אישי שלה [נספח ג' לנ/2], כערובה עד שהמנוחה תמסור שיק בנקאי, להשלמת התשלום הראשון. על פי הקבלות ממשרדה של עו"ד טל השיק האמור נמסר לנתבעת ביום 16.11.05 [נספח ת/3 לתצהיר גלית].

 

31.        כאמור, גלית העידה לפניי כי לפני חתימת ההסכם ניגשה ביחד עם אימה למשוך כספים במזומן על מנת לשלם את התשלום הראשון, לרכישת הדירה. משיכת מזומנים זו, היתה בנוסף לכספים שהחזיקה המנוחה בביתה. על פי דפי החשבון, אכן  ניתן לראות משיכת מזומנים בהיקף נרחב בסך 10,000 ¤ ו – 4,000 ¤ במועד חתימת ההסכם (8.11.2005). ראיה זו מתיישבת עם עדותה של גלית ומחזקת אותה. יצויין שבחקירתה הנגדית, דחתה גלית את האפשרות שמשיכת המזומנים שימשה לתשלום דמי התיווך ושכר הטרחה [פר' עמ' 18 ש' 18-20]. לפי גרסתה, המנוחה מכרה דירה והחזיקה כספים במזומן  בבית, כך שמשיכת המזומנים בבנק נועדה רק להשלמה של סכומים אלה.  

 

32.        גם תוכנם של המכתבים שהוחלפו בין הצדדים לאחר מותה של המנוחה, תומך בגרסת העיזבון. ממכתבה של עו"ד טל, שייצגה את שני הצדדים בעיסקה, מיום 3.3.06, לבנותיה של המנוחה, הובהר לבנות כי עליהן לשאת ולשלם את התשלום השלישי לפי ההסכם, אשר הועמד על סך 65,000 דולר. במילים אחרות, על פי המכתב, הועבר כבר לנתבעים סך השווה ל – 32,000 דולר (תשלום ראשון ותשלום שני).

 

33.        כך גם ממכתב "ביטול חוזה מכר דז'נשווילי – זנגי מיום 8.11.05" [נספח ת/5 לתצהירה של גלית] ששלח העיזבון, ביום 5.4.06, לעו"ד טל נכתב במפורש כי המנוחה הייתה אמורה להשלים את התשלום השלישי בסך 65,000 דולר, כך שרק תשלום זה לא שולם במועדו.

 

34.        גרסתו של העיזבון מתיישבת עם ההסכם שערכו הצדדים, לפיו מחיר הדירה הועמד על סך 105,000 דולר וכן מתיישבת עם התצהיר שמסרו הנתבעים לרשות המיסים, אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין [נספח ד' לכתב ההגנה המקורי] במסגרת ביטול העיסקה. בהצהרה זו, הוצהר שמחיר הנכס הוא סך 492,555 ¤, השווה לפי שער יציג של 4.7 ¤ לדולר לסך של כ – 105,000 דולר.

 

35.        בהודעה למס שבח בדבר ביטול העיסקה נרשם כי התקבלו על חשבון העיסקה סך 103,916 ¤, השווים כ – 22,000 דולר. יחד עם זאת, עו"ד טל הסבירה בעדותה שמדובר בטעות של אחת הפקידות במשרדה שרשמה בטופס את סכום השיקים הבנקאיים והתעלמה מהתשלום במזומן שרשום בראש הקבלה הראשונה [פר' עמ' 6 ש' 3-12].

 

36.        בהקשר זה יש לציין, שאפשרתי לנתבעים לזמן את עו"ד סימה טל לעדות בעל פה וכך גם את מר פיני טל, ששימש  כמתווך בעיסקה. אלא שהנתבעים לא הפקידו את שכר העדים הללו ועל כן, הם לא זומנו לישיבת ההוכחות. אפשרות נוספת שניתנה לנתבעים, לקבוע דיון נוסף לחקירת העדים הללו (תוך נשיאה בהוצאות) נדחתה על ידי הנתבעים [פר' עמ' 13]. בכך למעשה נמנע מלבסס את טענת הנתבעים, כאילו מר טל הוא שניסח את הנספח להסכם המכר, בו נרשם שהמחיר "האמיתי" בגין הדירה יעמוד על סך 95,000 דולר.  

 

37.        הנתבעים נאחזים בטענתם ל"ניפוח מחיר העיסקה" בזיכרון דברים, שנערך קודם לחוזה, שם נרשם מחיר בסך 95,000 דולר בתמורה לדירה. אף אניח, כטענה הנתבעים, כי המנוחה חתמה על זיכרון דברים לפיו מחיר הדירה הינו בסך 95,000 דולר, טענה אשר לא הוכחה לפניי, הרי שבהסכם המכר נכתב במפורש כי "הסכם זה מבטל כל הסכם ו/או זיכרון דברים קודם שנערך בין הצדדים".

 

38.        לאחר שבחנתי את מארג הראיות שלפניי, אני מוצא לנכון לקבל את גרסאות עדי העיזבון ולדחות את גרסאות הנתבעים.

ראשית התרשמתי לטובה מעדותה של גלית ואני רואה בה עדות מהימנה. עדות זו חוזקה בראיות חפציות רבות: דפי הבנק, הקבלות אודות התשלומים והסכם המכר עצמו בו נקבע שחתימת הנתבעים על ההסכם מהווה ראיה לכך שנתקבל בידם סך 20,000 דולר (עוד בטרם שולם לידם התשלום השני בסך של כ  - 10,000 דולר נוספים).

            מנגד, לאחר שהתרשמתי מעדותם של הנתבעים, אני סבור שלא אוכל לייחס להם משקל רב. התרשמתי שקיימים חוסרים ראייתים רבים בעדותם. התרשמתי שהנתבע אינו זוכר פרטים רבים ואילו גרסתה של הנתבעת, בדבר האירועים בעת חתימת ההסכם, סותרת את עדויותיהם של גלית, עו"ד טל ואימה של המנוחה, נורה.

 

39.        גרסתה של הנתבעת כאילו במעמד חתימת ההסכם לא קיבלה כל תמורה (פר' עמ' 27         ש' 2), לא רק שאינה מתיישבת עם ההסכם ועם עדויות הנוכחים האחרים בחדר, אלא אף אינה סבירה בעיני ואינה מתיישבת עם עדותה של הנתבעת עצמה שהעידה לפניי שהייתה "חשדנית" [פר' עמ' 26 ש' 18], שלא מיהרה "כי מכרתי בית" [פר' עמ' 26 ש' 11], עקבה אחר הסכומים והתאריכים לתשלום שנכתבו בהסכם [פר' עמ' 26 ש' 21] ואף הייתה מודעת לאפשרות לעשות הסכם חדש או לשנותו בהתאם להסכמת הצדדים [פר' עמ' 26 ש' 8-9].

 

40.        מכל הטעמים אותם פירטתי לעיל, הנני קובע כי סכום התמורה בגין מכר הדירה, כפי שהוסכם בין הצדדים במעמד חתימת ההסכם, הינו בסך 105,000 דולר וכן סכום התמורה שהועבד לידי הנתבעים, משך קיום ההסכם, הינו בסך השווה ל - 31,967 דולר, בהתאם לאישורי התשלום [ת/3, ת/4, לתצהיר גלית] .

 

41.        בהקשר זה אציין, כי אפילו היה מתברר לפניי שמדובר בחוזה בו המחיר האמיתי היה נמוך בסך 10,000 דולר מהמחיר הנקוב בחוזה  (ולא כך היא), לא היה בכך כדי להביא לבטלותו. כך נכתבו הדברים בספרה של פרופ' שלו:

           

"הזיקה בין הוראות החוק הדנות בחוזה למראית עין ובין הוראות החוק הדנות בחוזה פסול, מתבלטת בסוגיה של רישום כוזב בחוזה. שאלת דינו של חוזה הנוקב בסכומים כוזבים במטרה להונות את השלטונות חייבה התמודדות עם השאלה המקדמית, היא שאלת מיונו של חוזה כזה .... לפני צאת חוק החוזים, וגם בשנותיו הראשונות של החוק, נהגו בתי המשפט לדון בחוזה הנוקב בסכום כוזב במגמה להונות את שלטונות-המס, במסגרת דיני החוזה הבלתי-חוקי. כחמש שנים לאחר הופעת חוק החוזים ראה אור מאמרו של פרופ' טדסקי, "חוזה למראית עין ודבר פסלותו"... לדעתו אין לומר כי הצדדים עשו את החוזה – אלא רק את הסוואתו הפיקטיבית – להונאת שלטונות המס. על כן יש לשון בחוזה כזה בגדר סעיף 13 הדן בחוזה למראית עין, ולא בגדר סעיף 30, הדן בחוזה בלתי חוקי". 

 

[ג' שלו, "דיני חוזים", בעמוד 179-180]

 

42.        וכמשנתו של השופט ברק (כתוארו דאז):

 

"נראה לי כי החוזה הגלוי אליו הגיעו הצדדים בנוכחותו של עורך-הדין בטל בהיותו חוזה למראית עין. הצדדים הסכימו ביום 25.10.1977 כי מחיר העסקה יהיה 400,000 ל"י. כך הם רשמו בזכרון הדברים. למחרת היום, שעה שהתיצבו לפני עורך-הדין, הם מסרו לו על מחיר נמוך יותר (340,000 ל"י). שינוי זה אינו משקף שינוי אמיתי בהערכת העסקה, אלא שינוי למראית עין כדי להונות את שלטונות המס. יחד עם זאת בטלותו של החוזה למראית עין אין בה כשלעצמה, כדי להשפיע על האפשרות כי בין הצדדים קיים חוזה נסתר על סך של -.400,000 ל"י. מן הראוי הוא כי אפשרות זו תיבחן, ויבדק אם על-פי דיני החוזים הנהוגים בישראל הגיעו הצדדים להסכם מחייב ביניהם במסגרת זו יהיה מקום לבחון, בין השאר אם יסוד "הצורה" הדרוש למכר מקרקעין קיים במקרה שלפנינו, וכן אם החוזה הנסתר אינו נגוע באי חוקיות".

 

            [ע"א 630/78 יוסף ביטון ואח' נ' דוד מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 583-584 (1979)]

 

43.        לאור קביעתי בדבר תוקף הסכמתם האמיתית של הצדדים, ובהתחשב בכך שאין חולק בענייננו על כך שההסכם הופר, במובן זה שלא נתקיים על ידי המנוחה, יש לבחון, איפוא, את זכותם של הנתבעים לפיצויים בגין הפרת ההסכם.

 

44.        הנתבעים ביקשו להפחית מכל סכום בו יחוייבו את סכום הפיצוי המוסכם. גם העיזבון לא חלק על זכותם של הנתבעים לפיצויים מוסכמים, ככל שייקבע שההסכם אינו בטל (ראו הסייפא לסיכומי העיזבון ולסיכומי הנתבעים).

 

משכך, ובהתחשב בכך שהעיזבון לא עמד בתנאי ההסכם, הרי שמכל סכום שעל הנתבעים להשיב לעיזבון, יש לקזז את סכום הפיצוי המוסכם בסך השווה  ל – 15,000 דולר. על הנתבעים להשיב לתובע סך 16,967 דולר לפי שער יציג ליום התשלום השני (4.741 ¤ לדולר), ובשקלים 80,440 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.4.06, מועד הודעת הביטול [נספח ת/5 לתצהיר גלית].

 

45.        הנתבעים טענו לקיזוז נזקים נוספים שנגרמו להם. בהקשר זה, נתפסו הנתבעים לידי טעות. משביקשו הנתבעים לקבל לידיהם את הפיצויים המוסכמים, אין הם יכולים לצרף לפיצויים אלה פיצויים נוספים, בגין אותה עילה, מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) [ע"א 532/83 סיני השקעות בע"מ ואח' נ' פישל ואח', פ"ד מ(4) 319         (1986)].

 

46.        גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים לנזקים שנגרמו להם, כמפורט להלן:

א.         סך 4,000 ¤ בגין רכישת פינת האוכל - הנתבעים צירפו טופס הזמנה מס' 245, אשר  לטענתם מהווה אסמכתא לכך ששילמו מקדמה עבור פינת אוכל, אשר המנוחה או בעלה של גלית התחייבו לשלם בגינה. מדובר בהזמנה בלבד, אשר לא מצורף לה על קבלה המעידה על תשלום מצד הנתבעים. כך, ההזמנה נוקבת מחיר כללי (סך 11,800 ¤) עבור מספר רהיטים, כך שלא ניתן לדעת מהו מחירה של פינת האוכל. כמו כן, התאריך אשר מופיע על גבי ההזמנה, 17.10.06, אינו מתיישב עם גרסתם של הנתבעים, לפיה פינת האוכל הוזמנה "לאחר עריכת ההסכם" [נספח ג' לכתב התביעה]. בכל אלה יש כדי להעיד כי אין ממש בטענת הנתבעים ומשכך, הנני דוחה ראש נזק זה.   

 

ב.         סך 3,000 ¤ תשלום שכ"ט עו"ד סימה טל, סך 5,000 ש"ח תשלום שכ"ט מתווך פיני טל - הנתבעים לא הביאו כל אסמכתא או ראיה לכך ששילמו את שכר טרחתה של עו"ד טל, או את שכר טרחתו של המתווך, כך למשל יכלו לצרף קבלה או אישור תשלום. לא זו אף זו, הן נורה והן גלית העידו לפניי שהמנוחה שילמה, במעמד החתימה על ההסכם, את שכר טרחת המתווך ועו"ד, בסך 2000 דולר. עדותן של עדות אלה, אשר נכחו במקום ומסרו את גרסתם באופן מפורט וסדור, מהימנה עליי ואני מקבלה. כך, עדותן של נורה וגלית מתיישבת עם סכום המשיכה שביצעה המנוחה, בסך 11,000 ¤, כפי שמופיע בתדפיס משיכת הכספים בחשבון המנוחה [ת/2א' לת/1].

 

ג.          סך 2,800 ¤ תשלום מקדמה בגין ביטול רכישת מערכת סלונית –  לא הובאה לפניי כל ראיה לתשלום מקדמה בגין רכישת מערכת סלונית על ידי הנתבעים ומשכך הנני דוחה ראש נזק זה.

 

ד.         סך 20,000 דולר בגין פיצויי הסתמכות – הנתבעים טענו שחתמו על חוזה מכר לרכישת דירה חדשה ברח' יהויכין 7/13 באשדוד (להלן: "הדירה החדשה") "ב-20,000$ פחות משוויה בשוק, והתכוונו לממש את הרווח כעבור שנה וחצי", הנתבעים לא תמכו את טענתם זו בחוות דעת שמאי המבססת את שווי השוק של הדירה הנרכשת.

 

ה.         סך 1,000 דולר בגין דמי תיווך עבור הדירה החדשה – הנתבעים לא הביאו כל ראיה לטענתם זו (כגון, דרישה לתשלום, קבלה או אישור תשלום מטעם המתווך), משכך הנני דוחה ראש נזק זה.

 

ו.          סך 3,000 ¤ בגין שכר טרחה לעו"ד בוסקילה בגין רכישת הדירה החדשה – הנתבעים צירפו לחיזוק טענתם, בדבר תשלום שכ"ט עו"ד לטיפול ברכישת הדירה החדשה, מכתב דרישה לתשלום כספים, מטעם עו"ד בוסקילה, מיום 16.5.06. כעולה מתוכן המכתב, הנתבעים שילמו שכ"ט עו"ד בסך 2,800 ¤ בגין עסקת הרכישה של הדירה החדשה מבני הזוג חדד, אולם עולה מתוך המכתב שהנתבעים מבקשים סכום זה בחזרה וקיימת מחלוקת בנוגע לתשלום. משכך, בהיעדר קבלה אודות התשלום, אינני מקבל ראש נזק זה.            

 

ז.          סך 5,000 דולר בגין עיכוב בביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוחה – הנתבעים טענו שלאחר מותה של המנוחה הם קיבלו הצעה לרכישת הדירה מ"תיווך אבטליון", בסך 100,000 דולר, אולם, מאחר והייתה רשומה הערת אזהרה על הנכס נמנעה מהם ההזדמנות למכור את הדירה לצד שלישי. אין בידי לקבל טענה זו הואיל ולא הוכח לפניי שהנתבעים אכן קיבלו הצעה זו וממילא טענה זו נדחית לאור קביעתי בדבר מחיר הדירה, אשר הועמד על ידי הצדדים על סך 105,000 דולר.

 

ח.         סך 2,000 ¤ בגין אובדן ימי עבודה, סך 800 ¤ בגין דמי ביול, סך 420 ¤ בגין שמאות מקרקעין – הנתבעים לא צירפו כל ראיה המעידה על נזקיהם אלו. משכך, הנני דוחה ראשי נזק אלה.

 

47.        לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.  

 

48.        סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך 80,440 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.4.06, מועד הודעת הביטול, ועד לתשלום המלא בפועל.

 

49.        בנוסף, הנני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט: אגרת בית המשפט ושכר העדים כפי שפסקתי.

הנני רואה לחייב את הנתבעים בשכ"ט ב"כ התובע, כפועל יוצא מהיקף הדיונים בתיק זה ואף בהתחשב בכך שהנתבעים נטלו לעצמם את החירות לצרף לסיכומיהם ראיות, בסך 9,500 ¤ בצירוף מע"מ כדין. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 5.11.2009.

ניתן היום י"א בתשרי, תש"ע (29 בספטמבר 2009) בהיעדר הצדדים.

 

אורן שוורץ, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1A99022DBB0F77424225764000519072/$FILE/041E74297C402BE74225763B00423606.html
תאריך: 
29/09/09
Case ID: 
5699_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : אורן שוורץ
אורן שוורץ
עורכי דין : לוי משה
לוי משה
Powered by Drupal, an open source content management system