דיזיק נ. מ"י פמד פ דוח-א אשדוד-38200557114


 

   

בתי המשפט

עפ 006316/09

בית משפט מחוזי באר שבע

 

30/09/2009

תאריך:

כבוד השופט ברוך אזולאיכב' השופטת רחל ברקאי

בפני:

 

 


 

דיזיק מיכאל

בעניין:

המערער

חודורוב

ע"י ב"כ עוה"ד

 

 

נגד

 

 

 

מדינת ישראל

 

המשיבה

ויצגן

ע"י ב"כ עוה"ד

 

 

פסק דין

 

מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופטת ד. קליימן) בתיק תעבורה 1522/07, מיום 2.04.09, לפיו הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות לאחר שנקבע כי נמצא בגופו ריכוז אלכוהול בשיעור של 610 מ"ג לליטר אויר נשוף, בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

בהתאם גזר את דינו ביום 25.05.09 לעונשים הבאים: קנס כספי בסך 3,000 ¤, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ל-30 חודשים, פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ל-6 חודשים למשך 3 שנים ומאסר על תנאי בן 10 חודשים שלא יעבור כל עבירה של נהיגה בשכרות  או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה תחת השפעת סמים תוך 3 שנים.

בערעור הנדון טען המערער כנגד הרשעתו בעבירה האמורה וכנגד חומרת העונשים אשר הושתו עליו.

לעניין הרשעתו בעבירה הנדונה, טען בא כוח המערער כי שגה בית משפט קמא עת הרשיע את המערער בהתבסס על תוצאת בדיקת מכשיר "הינשוף" כאשר לטענתו, עולה מן העדויות כי השוטר מנדלוביץ', אשר הפעיל את מכשיר הינשוף, ביצע בדיקה למערער בתוך זמן שהינו פחות מ-15 דקות מעת שעוכב המערער וזאת על סמך דו"ח הפעלת מכשיר הינשוף וכי פלטים של בדיקות אלו לא נשמרו על ידי השוטר, וכי יש בכך כדי לשלול את תוצאות שתי הבדיקות הנוספות המאוחרות שנערכו למערער, דקות מספר לאחר מכן, המתועדות בפלטים (ת 6א'), ואשר על בסיסן נקבע ממצא ריכוז האלכוהול בגופו של המערער.

 

טען בא כוח המערער כי השמדת הפלטים הראשונים של בדיקות הנשיפה שבוצעו למערער, טרם ביצוע הבדיקות האחרונות, הינה בבחינת השמדת ראיות חשובות על ידי המשטרה אשר מנעה ממנו להוכיח את האפשרות כי הבדיקות הראשונות שנעשו למערער, היו בבחינת תוצאות טובות למערער ומצד שני להראות כי תחילת הבדיקה נעשתה פחות מ-15 דקות מרגע עצירת הרכב וזאת בניגוד להוראות המפורשות של תקנה 169 ו' לתקנות ובניגוד לנוהלי ההפעלה של מכשיר הינשוף וגם אם הבדיקות המאוחרות נעשו כעבור 20 דקות אין בכך כדי לרפא את הפגם והוא הפעלת המכשיר בטרם חלוף 15 דקות מרגע עיכוב המערער.

לטענתו, לנוכח נזק ראייתי זה, היה זה נכון לזכות את המערער מכל אשמה.

לחילופין טען, כי לא היה מקום לבסס את הרשעתו על סמך בדיקת מאפיינים (ת/7) כיוון שזו העלתה שהמערער היה כשיר לנהיגה.

ובהינתן כל האמור טען כי די בספקות האמורים, המחדל הראייתי שנוצר, בדיקת מאפיינים תקינה, כדי לבסס את הספק הנדרש לצורך זיכויו של המערער מחמת הספק.

לחילופי חילופין טען בא כוח המערער, כי העונש שהשית בית משפט קמא על מרשו הינו חמור וחורג מרמת הענישה הראויה ומתעלם מנסיבותיו האישיות של המערער המצדיקות הטיית הכף לקולא ובהתאם הקלה בעונשו.

4.       מנגד, טענה בא כוח המשיב כי אין להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא אשר נתן את הדעת לכל הטענות הנ"ל והעדיף בפן העובדתי את עדותו של השוטר שהפעיל את מכשיר הינשוף, לפיה שתי הבדיקות הראשונות שביצע למערער, באמצעות מכשיר הינשוף, לא צלחו במובן זה שהמערער לא הצליח לנשוף לתוך המכשיר ולכן לא נשמרו פלטי הבדיקה. רק בשתי הבדיקות המאוחרות אשר אין חולק כי נערכו בחלוף למעלה מ- 20 דקות הצליח המערער לנשוף כנדרש וממצאי הבדיקה תועדו כמפורט לעיל.

 

עוד הפנתה בא כוח המשיב לדברים אותם מסר השוטר, להם נתן בית משפט קמא את הדעת, אודות דבריו והתנהגותו של המערער בסמוך לאחר שעוכב, לפיהם הודה המערער,  מיד לאחר שעוכב, כי יצא מפאב בסמוך לאחר שתיית 3 בקבוקי בירה ובהמשך  הדליק  סיגריה כדי להפיג את ריח האלכוהול מפיו ולאחר שהתבקש לכבות אותה, הכניס סוכריה לפיו כדי לקדם אותה מטרה.

לאחר שחזרתי ועיינתי בהכרעת הדין שהוציא בית משפט קמא תחת ידיו, סבורה אנוכי כי אין  להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא אשר נתן את הדעת לסוגיות אשר באו בפניו לעובדות ולטענות המשפטיות שנטענו.

בית משפט קמא העדיף את עדותו של השוטר שעיכב את המערער לאחר שהבחין בו כשהוא מבצע עבירת תנועה ונכנס לכביש בניגוד לתמרור "אין כניסה" ומבחין בהתנהגותו ה"עליזה" של המערער וכן בריח האלכוהול הנידף מפיו.

בית משפט קמא אף ראה לנכון להתייחס לעדותו המגמתית של המערער אשר ביקש לשפר את גרסתו וטען כי שתה אלכוהול בכמות פחותה מזו שציין בפני השוטר בזמן האירוע ואף נתן את הדעת להימנעותו של המערער מלהביא לעדות את אשתו אשר הייתה עדה לאירוע.

בנקודה זו העדיף בית משפט קמא את עדותו של השוטר על פני עדותו של המערער וקבע כי גם על פי סימנים חיצוניים ניתן לבסס את הקביעה בדבר שכרותו של המערער כי  ריח אלכוהול חריף נידף מפיו, ריח אותו ביקש לטשטש עת עוכב.

 

יתר על כן, נתן בית משפט קמא את הדעת לממצאי מכשיר הינשוף ולאופן בו הפעיל השוטר את מכשיר הינשוף וקבע כי אמינות המכשיר לא הופרכה כלל וכלל.

בית משפט קמא לא התייחס לטענות המערער אשר באו בפני, הנוגעות לאי שמירת פלטים של שתי הבדיקות הראשונות שביצע השוטר למערער, בבחינת נזק ראייתי המצדיק זיכוי של המערער. אולם, עיון בסיכומי טענותיו של ב"כ המערער, כפי שבאו בפני בית משפט קמא, מלמד כי טענה זו לא נטענה שם ועל כן לא נדרש לכך בית משפט קמא.

בפני בית משפט קמא העלה המערער את הטענה כי היעלמותם של הפלטים הפסולים, לגבי שתי הבדיקות הראשונות שבוצעו, מונעת ממנו את היכולת ללמוד על שעת הפעלת המכשיר באם נעשה בהתאם לנהלים ולא הוסיף על כך.

הגם זאת, ראיתי לנכון להתייחס לטענותיו של המערער בעניין הנזק הראיתי  הנטען  וגם לאחר שבחנתי את הדברים סבורה אני כי דין טענותיו של המערער לעניין ממצאי מכשיר הינשוף להדחות.

מפלטי המכשיר שהוצגו עולה בבירור כי שתי הבדיקות המאוחרות שביצע השוטר למערער, האחת עם ממצא של ריכוז אלכוהול בכמות של 610 מ"ג לליטר אויר נשוף, והשניה עם ממצא של ריכוז אלכוהול בכמות של 660 מ"ג לליטר אויר נשוף - ולפיכך הועמדה התוצאה הסופית על 610 מ"ג לליטר אויר נשוף, בוצעו בחלוף 15 דקות מאז הפעלת המכשיר, בהתאם להוראות, בפועל בחלוף 24 דקות.

העובדה כי לא נשמרו פלטים של שתי הבדיקות הראשונות שבוצעו למערער בבחינת קיומו של נזק ראייתי, פועל לכאורה לטובת המערער. אולם,  בנסיבות דנן אין בכך כל ממש. מאחר ושוכנע בית משפט קמא עובדתית בהעדיפו את גרסת השוטר כי הבדיקות הראשונות לא צלחו בשל אי יכולתו של המערער לנשוף כראוי לתוך המכשיר.

גם אם הבדיקות הראשונות, שכשלו, בוצעו בטרם חלוף 15 דקות מאז הפעלת המכשיר, כפי שביקש להניח בא כוח המערער, אין בכך כדי להכשיל את ממצאי הבדיקות המאוחרות אשר בוצעו בהתאם לנהלים ועל פיהם נמצא ריכוז אלכוהול ניכר בגופו של המערער.

 

לאור כל האמור לעיל, אני רואה לנכון לדחות את טענותיו של המערער לעניין הרשעתו בעבירה האמורה. הכרעת הדין של בית משפט קמא מבוססת היטב על התשתית העובדתית ומעוגנת בתשתית המשפטית.

 

אשר לחומרת העונש, לו טען המערער, גם כאן סבורה אנוכי כי דין הערעור להדחות. למערער הרשעות קודמות רבות למדי, 45 הרשעות במספר, ריכוז האלכוהול שנמצא הינו ניכר, פי 3 מהכמות המותרת ובית משפט קמא איזן נכונה את האינטרסים העומדים על הפרק ואינני רואה לנכון להתערב בענישה שהושתה עליו.

לא אחת נאמר כי נפיצותן של העבירות של נהיגה בשכרות מחייבת את בתי המשפט לנהוג ביד קשה ולהחמיר עם עבריינים אלה שכן עדים אנו, לצערנו, מידי יום ביומו, לתאונות דרכים קשות המביאות גם לקיפוח חיי אדם, אשר נגרמות עקב נהיגה בשכרות.

בהינתן כל האמור לעיל, דין הערעור נדחה.

ניתן היום י"ב בתשרי, תש"ע (30 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

 

 

רחל ברקאי, שופטת

 

 

 

006316/09עפ 055 אולגה

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/A93B9A340C57199542257641005303F0/$FILE/F07AE9A9CEE1EA684225763B002B146B.html
תאריך: 
30/09/09
Case ID: 
6316_9
Case type: 
עפ
סיווגים
שופטים : רחל ברקאי
רחל ברקאי
Powered by Drupal, an open source content management system