משק נ' הממונה לפי חוק היטלי סחר


 

 



1. מ.ש.ק. אלמור בע"מ

2. אלקולומברה מכונות וחומרי אריזה

3. אריז חברה להפצת מוצרי אריזה (1970) בע"מ

4. א.מ. פלסטיקה בע"מ

5. יחזקאל אהרון (כמיפריד) דבקים וחומרי איטום בע"מ

6. גי.טי.סי חברה כללית למסחר בע"מ

7. קליר כימיקלים שיווק (1994) בע"מ

8. פאקו (איאל) בע"מ

9. PLASTOTECNICA S.P.A

בעניין:

העותרות

    ע"י ב"כ עו"ד אביגדור דורות ועו"ד עומר ווגנר

 


 

 

נ  ג  ד

 


 

1. הממונה לפי חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה – ראובן פסח

2. מנהל רשות המיסים – יהודה נסרדישי

    ע"י ב"כ עו"ד ישראלי נבו

3. ספיר - תעשויות פלסטיק בע"מ

    ע"י ב"כ עו"ד  אבי שץ ועו"ד תומר דור

המשיבים

 

 

 

ב"כ העותרות עו"ד אביגדור דורות ועו"ד עומר ווגנר

מנהלי העותרות

ב"כ המשיבים 1 ו-2 עו"ד יעל ישראלי נבו

ב"כ המשיבה 3 עו"ד אבי שץ ועו"ד תומר דור

נוכחים:

 


פרוטוקול

 


עו"ד דורות:

בנספח טו לבקשה לצו ביניים מובא בהרחבה סיכום תעשיית הפלסטיקה בארץ בשנת  2008 ו-2009, שם מסבירים כי המשבר נובע מנפילת חומרי הגלם בעולם. המפעלים אגרו מלאים שנרכשו במחירי שיא ועקב צניחת מחירי המלאים הם נתקעו עם חומרי גלם יקרים בצורה מכבידה מאוד. וכן הענף מסביר, כי עקב צניחת שער הדולר באותה עת. אלה היו הסיבות למשבר שכל ענף הפלסטיקה חווה. מנהל המשיבה 3 גם מציין, שנפילת המחירים העולם התרחשה בסמוך למחירי הנמלים בארץ אשר גרם לעיכוב חומרי הגלם. כל אלה אנו לא מוצאים להם זכר בהחלטת הממונה ובניתוחו. באותו נספח טו מוזכר סקר של מנהל תחום הפלסטיקה במשרד התמ"ת, אשר יושב מסדרון ליד הממונה פה, אשר מפרט את כל הדברים שציינתי לעיל. הממונה כל מה שהוא קובע ביחס לכל הדברים הללו, זה שלא נמצא כי נגרם למתלוננת נזק כתוצאה מגורם אחר פרט להיצא, שיכול לשנות את המסקנה בין היבוא לנזק. ההחלטה של הממונה כאשר קוראים את סיפור ענף הפלסטיקה בשנה זו, היא פשוט החלטה מנותקת מן המציאות, ללא כל בסיס. הממונה לא מתייחס לנושאים הללו, לא בדק במשרד התמ"ת, לא בירר מה קרה בענף, ההחלטה בעניין הקשר הסיבתי פשוט החלטה תמוהה שלא יכולה לעמוד.

הנקודה השנייה והעיקרית, זו הקביעה כי יש יבוא בהיצף, לכאורה. היצרנים הזרים, בייחוד המבקשת 9, שאותה אני מייצג, שיתפו פעולה בחקירה באופן מלא, הגישו חומר עצום לממונה, חשבוניות, מסמכים, התפשטו לגמרי. גם אם נמצא משהו חסר והממונה  ביקש השלמות, נעשו כאלה. והנה, הממונה מקבל החלטה שיש לכאורה יבוא בהיצף תוך התעלמות מכל החומר אשר הוגש, הוא גם לא מסביר שום דבר, אני מפנה את בית המשפט להחלטת הממונה, בסעיף שבו הוא מתייחס לייבוא בהיצף, הוא אומר כי הוא לקח את מחירי חומר הגלם על-פי איזה סקר, שזה בעצם המחיר המקובל, ועליו הוא משווה את מחיר הייצוא של מדינת ישראל. מדוע? נשלח ים של חומר, קבעו מה המחיר המקובל באיטליה והוא לא מסביר למה הוא התעלם מכך. סעיף 2.3 להחלטה, יש טבלה ושם כתוב כי המחיר המקובל לארבעת החברות אשר מנויות שם, חושב על בסיס עלות ממוצעת של חומרי הגלם בתקופת החקירה. החברות האלה נתנו חומר והראו כמה מוכרים את המוצרים באיטליה, זו דרך המלך להשוואה האם יש ייבוא בהיצף. אני מגיש לבית המשפט למאמרו של פרופ' רייך, המאמר שלו רפורמה בהסכם ההיצף, לקחים מן הניסיון הישראלי. הממונה קיבל חומר על המחירים באיטליה והתעלם ממנו, הוא אומר כי הוא זונח את החלופה הראשית שבחוק, ביחס למה זה המחיר המקובל, ש מתחתיו זה היצף והוא קובע ממצא על סמך איזה סקר של חומרי גלם באירופה, מוסיף פקטור של 20% וכך מוצא את המחיר המקובל, אין לכך כל הסבר בהחלטה.

לאחר ההחלטה כאשר פנינו בשם האיטלקים, נשלח אלינו מכתב אשר מצוטט בפני בית המשפט, שמסביר כי מחירי חומרי הגלם אשר האיטלקים נקטו, הם נמוכים מן הממוצע בסקר שישנו. כמו שאני אומר לבית המשפט שרכשתי מכונית במחיר נמוך מהמחירון ובית המשפט יגיד שאין כזה דבר. מדובר כאן במפעלי ענק שרוכשים הרבה חומרי גלם. אומרת חברתי בתגובתה ביחס לסעיף זה, היא אומרת כי נמצא שנמצא כי עלות הייצור גבוהה ממחירי הגלם. המספרים ברורים, הטענה היא כי הם נמוכים מעלות הייצור הסטאטיסטית הממוצעת שם. אפשר היה לפנות לאיטלקים לבקש הבהרות, כל זה לא נעשה. התוצאה היא שיש לכאורה ייבוא בהיצף, לכאורה הייבוא המפוקפק הזה גרם לכל הנזק, לא היו עיצומים בנמלים, כל הסיבות שמנינו, התוצאה היא שיש פה החלטה שתשבית חלק מן העותרות, יש כאן כמה עותרות שזהו כל עיסוקן, ולא עושות עוד דברים שלא כמו המשיבה. כל הרווח בענף זה הוא אחוזים בודדים. אומרת הפרקליטות, שבמקום לקנות באיטליה יקנו אצל המתלוננת, אבל זה גם מתעלם מכל מה שהסברנו, המשיבה מוכרת ללקוחות של היבואנים, אנו לא יכולים להתחרות בספיר.

 

עו"ד ישראלי נבו:

חשוב לי לומר כי אנו נמצאים בהליך ביניים, על החלטת ביניים, ברור על פניו שזו החלטה שניתנה לאחר שהממונה קיבל תשתית ראייתית שהיא וודאי מספקת לצורך קבלת החלטה על-פי כל קני המידה המינהליים. לכן חשוב להעביר כי כבר בהקשר זה כאשר מדובר בסיטואציה כה מקצועית.

בית המשפט אמר בצורה פשוטטה, המבקשות לא נמצאות במצב של אי וודאות, מדובר בערובה זמנית שבה הן מפקידות עכשיו, אבל אם אכן יתברר כי מדובר בייצוא של היצף הערובה תוחזר. הדברים הם לא כל כך חמורים כי הן יודעות היטב שאם נמצאים במצב של היצף ידוע מה תיהיה התוצאה. עוברים מס' מסננות, מעבר לממונה, רק לאחר כל האישורים של כל הדברים הללו יוחלט אם להטיל היטל סופי. יש להביא זאת בחשבון, אין מקום להתערב בהחלטת ביניים.

חברי התייחס לעניין הקשר הסיבתי, אני מפנה לסעיף 120 לתגובתנו, אשר מתייחס לגורמים הנוספים אליהם מתייחס הממונה בהחלטתו, מלבד בסעיף 4 להחלטה. בית המשפט יראה כי ישנם מס' גורמים אשר נלקחו בחשבון.

לעניין הנזק, חשוב לומר כי אין המדובר בקשר סיבתי בלעדי, הממונה בבואו לבחון את קיומו של הקשר הסיבתי צריך לבחון את כל הגורמים, כפי שהוא אכן עשה, וזה ניכר בהחלטה. אבל הקשר הסיבתי כאמור לא מחייב סיבתיות בלעדית. דרישת החוק בהתאם לאמנת ההיצף, כי אם קיים קשר סיבתי בין ההיצף לבין הענף המקומי, הקשר הזה משמעו שהייבוא בהיצף גרם לנזק, ואפשר גם לומר גם הסתברות לנזק, אבל אין משמעו כי הייבוא בהיצף היה הסיבה היחידה והעיקרית לכך. הסיבה לכך שלא מוצגת בחוק דרישה לבלעדיות, היא באמת כי הנזק אשר נגרם לענף נגרם אך ורק מסיבה אחת, לכן לא בכדי נועדה הדרישה לסיבתיות בלעדית. לכן, גם אם היו גורמים נוספים מלבד הייבוא בהיצף אין בכך לשלול את קיומו של הקשר הסיבתי, ודי בכך שהייבוא בהיצף גרם לנזק, וזה נבחן בצורה מנומקת בהחלטת הממונה, שתתקיים הדרישה לקשר סיבתי בשלב זה.

חשוב גם לומר כי ההפנייה של המבקשות לסעיף 32 לחוק אשר מדבר על תנאים להיטל סופי היא קצת מטעה, כי בסופו של דבר אנו בשלב ביניים ובשלב זה די בהוכחת נזק ממשי או בעצם ההסתברות לנזק ממשי. 

לגבי המחיר המובנה, הטענה לקביעת המחירים, יש סיבה די פשוטה לכך, שלפחות בהתייחס למבקשת 9, שהוחלט על מחיר מובנה, היא הגישה מחירים נמוכים מעלות הייצור, ולכן הממונה פעל על-פי חוק בהתאם לסעיף 12 לחוק אשר מאפשר לו לקבוע את המחיר המקובל לפי עלויות. ומשהוא החליט שהוא הולך לפי סעיף זה הוא בחר באחת החלופות שמציע סעיף 10 לחוק. בעצם אנו רוצים לומר, כי הממונה פעל לכל אורך הדרך, גם בעניין קביעת המחיר, על-פי החוק והאמנה. גם אם התוצאה היא לא לרוחן של המבקשות וודאי שאין מקום להתערב בהחלטה זו.

יתר על כן, גם לעניין הרווח, הממונה לא הוסיף את הרווח הסביר, של סעיף 10ב(2) לחוק מאפשר לו מתוך גישת זהירות שנקט בה לאור העובדה כי אנו מצויים בשלב של ממצאי ביניים בעבודה זמנית. לכן, המשמעות של זה שהמחיר המקובל שחושב הוא נמוך יותר ולכן גם שיעור ההיצף אשר חושב הוא נמוך יותר.

מדובר במס' פגמים מועטים שהמבקשות מעלות, שגם לחוד וביחד אין בהם שום דבר היכול להוביל לקבלת העתירה. אתייחס לעניין חקירת האיחדו האירופאי בכללו, בתגובתנו אמרנו כי האיחוד הוא מעטפת אחת, היעילות בחקירה, התייחסות לכל האיחוד נדרשת בחקירה. החוק מאפשר לממונה לפתוח בחקירה מיוזמתו ולכן במצב כזה ברור שהוא יכול להרחיב חקירה נדרשת. יתר על כן, התייחסו לאיחוד, שיצרניות רבות, בייחוד האירופאיות, יש מס' מפעלים בכמה מדינות באיחוד, לכן אילולא היו מתייחסים לאיחוד בכללו היינו נמצאים במצב שבה הערובה הזמנית הייתה נעקפת מימין ומשמאל. הדברים ברורים כי גם האיחוד האירופאי עצמו מתייחס בעניין היטלי סחר לאיחוד כמכלול.

 

עו"ד שץ:

אתחיל בנושא הקשר הסיבתי, מכיוון שאני חושב כי הדברים שאמר חברי הם קצת לא מדוייקים. אמר חברי, אינני יודע מאיפה לקח את זה, כי פה מדובר באחד מן המוצרים של המשיבה 3, מדובר ב-80% מהמפעל, הסטרצ', העסק הזה יפיל מפעל. זה לא אחד מהמוצרים. אם יש חשש למישהו שיושבת אם לא תוטל אותה ערובה זה דווקא על המשיבה 3 שהיא היצרן הישראלי.

דבר שני, מה שאמרה חברתי, מאוד נכון, לעניין ההסתברות. לאורך כל העתירה מסתמך חברי על סעיף 32 שזה עניינו ההיטל הסופי. סעיף 28 לחוק הוא דן בעניין אותה ערובה, סעיף זה מפנה לסעיף 21ב, שם מדובר על הסתברות. בוודאי לא היה צריך הממונה להגיע לקשר סופי, אבל הממונה הלך איתנו לחומרה ובדק את כל הטענות של העותרות, כמו שגם אדבר לעניין עצם ההיטל, אין כאן מצב של רשות מינהליתית שפעלה בלי שום בסיס, בעצם מה שאם בית המשפט יקרא בהחלטת הממונה, יראה בית המשפט עובד ציבור שבדק את הטענות אחת אחת לגופן, ושלל, אין מצב שהוא התעלם, הייתה בדיקה גם לעניין הקשר הסיבתי.

מכאן אני עובר לאותה כתבה עיתונאית, אינני חושב שאיזושהי כתבה עיתונאית יכולה להוות אסמכתא משפטית למשהו. חברי אומר, כי הבדיקה הייתה בשיאו של המשבר הכלכלי, אנו מצויים באי בודד ויש רק בישראל משבר כלכלי ורק בישראל ירדו המחירים ובאירופה אביב כלכלי, הממונה בדק בנקודת זמן מחירים כאן ושם, המשבר הוא משבר עולמי והיכה באירופה אפילו יותר. ככל ששם הוא היכה יותר זה פועל לטובתו שהבדיקה נעשתה באירוע משברי, כי ככל שהמחיר באיטליה נמוך יותר, אין היצף, המחיר שפה משווקים בארץ יהיה פחות או יותר דומה. למרות שבאיטליה או ביוון היכה המשבר יותר אפילו, המחירים שהם מכרו פה היו יותר נמוכים, לכן, הטענה אינה טענה. זרע גם חברי עניין של משבר בשערי המטבע, טענה לא מובנת לחלוטין, אם אני מנסה להבין אותה שכאילו יש כאן איזה משחק של המשבר בשערי דולר/שקל, אבל אנו קונים בדולרים ומוכרים בדולרים את המוצרים, אין כאן שום דבר, זה אותו דולר, המחירים נבדקו בדולרים לכל אורך המחזה. הממונה פעל נכון והשווה דולר לדולר. לכן, אין בטענות הללו מאום.

אני עובר לטענה שבעצם היבואנים עשו גילוי נאות, המציאו את כל החומר, התפשטו, אני חושב שמה שעולה, אינני יודע מה הם עשו, משום שהחומר שהם הגישו הוא חסוי בפניי, אני יודע רק על נפסח ז אשר צירף חברי, שזה תשובה של הממונה לעו"ד ווגנר, ושם הוא מסביר מדוע הוא השתמש. הוא לא אומר שלא לקח בחשבון, הוא אומר שהוא לקח בחשבון, רק המבקשת 9 נתנה נתונים, אבל הממונה אומר כי אינו מאמין. הוא אומר כי המחירים לא הגיוניים ואפילו סותרים מחירי חומר גלם שנתנו מבקשות אחרות שמיוצגות על-ידי אותו עו"ד. לכן הוא בא ואמר, וזו זכותו המלאה, כי הוא ראה ואינו מאמין. לכן, אני חושב כי הטענה שהממונה רץ לדרך המלך שזה בדיקת המחיר באיטליה או יוון לבדיקת המחיר המובנה, דרך חומר הגלם, יש לו סמכות חוקית לעשות כן, לפי סעיף 10א2. שנית, הוא גם מסביר מדוע עשה כן, ההסבר שלו מאוד הגיוני, הוא אומר כי שכנעה אותו חברת ספיר שאין שום אפשרות לה לקבל חשבוניות מאותם יצרנים איטלקים באיטליה משום שאף לקוח של יצרן איטלקי באיטליה לא יקלקל את יחסיו העסקיים בשביל חברת ספיר. לכן, הנימוק קיים.

הדבר השלישי, בעצם אותה מבקשת 9 היא פשוט, היא היחידה אשר מסרה נתונים, לא נכונים, זה מה שנקבע על-ידי הממונה, אני מפנה לציטוט שאני הבאתי בעניין מקור הפורמייקה, להחלטה של ד"ר ליפה מאיר, שהיה יו"ר הוועדה המייעצת, סעיף 6 עמ' 4 לתגובתי, שם הוא אומר כי "יש לזכור שבעוד ליצרן הישראלי ... יש נגישות למידע זה" והוא אומר כי מי שלא מסר יש לו אינטרס להסתיר. הממונה נהג איתם בהגינות מלאה, הוא לא רץ לדרך המלך, אלא אחרי שהוא הבין שבדרך המלך לא יוכל להסיק מסקנות נכונות הוא הגיע לבדיקה דרך המחיר המובנה, גם בבדיקה לפי המחיר המובנה הוא הלך לקראתם. הוא הגיע למסקנה כי המחיר לא יכול להיות מחיר כזה. המחיר שהם מוכרים פה מחיר מתחת לעלות חומר הגלם, יש היצף, לא צריך יותר  זה, לא צריך להוסיף על זה רווח, הוא אמר גם שלצורך הקביעה שלו לעניין הערובה הוא גם לא חישב רווח. לכן, אני חושב כי ההיצף הוכח גם הוכח שבעתיים ברמה המעשית.

אני מפנה את בית המשפט, לכך שהם מודים בעצם, הם בתשובתם לממונה, נספח ד שזה תשובתו של חברי לממונה, שם הם עושים כל מיני חישובים שונים ומעמיסים כל מיני מחירים ממחירים שונים, מנטרלים מחירים ממחירים שונים, לגבי המחיר באיטליה, ובסיכומו של עניין שם, אני מפנה לעמ' 24 לנספח ד, הוא אומר כי אחרי כל החישובים קיים היטל זניח. מה זה היטל זניח? זה בעצם שניים שלושה אחוזים שיכול הממונה לבוא ולהגיד כי אינו מתייחס לכך, אבל זה אחרי כל ניטרול העלויות, שהממונה לא בהכרח שותף להם, אם הממונה עשה את מלאכתו ולא ניטרל את כל העלויות, אז יש כאן היטל עצום. כאשר הממונה מדבר על היטל ממדינת אירופה בין 24 ל-36, זה היטל גדול ביותר.

לכן, שום נזק לא ייגרם להם, והם מפקידים אומנם ערבות. הערבות גורמת לכך שיהיה סחר הוגן, מטרת הערובה להגן על היצרן המקומי מתחרות בלתי הוגנת, מטרת הערובה נועדה ליצור סחר הוגן.

 

עו"ד דורות:

גם חברתי וגם חברי הסבירו את הנזק המועט שתגרום הערבות, אני אתן הסבר מספרי, עלות קונטיינר אחד זה כ-150 אלף שקל, ערובה של 36% זה 60 אלף ¤. מי שמייבא 5 קונטיינרים בחודש צריך לשים ערבות בנקאיות על 300 אלף ¤ בחודש, מדובר על עלויות של 1.8 מיליון ¤. זה לא חברות גדולות, כאשר באים לבנק וצריכים לממן חוץ מהשכורה עוד 1.8 מיליון ¤, הבנק לא מאשר. העניין הוא לא רק מה יקרה בסוף השנה, הם לא יכולים לקבל אשראי מהבנק על מנת להעמיד ערבויות אלה, ולכן הפגיעה הקשה של ערובה זו.

גם חברתי וגם חברי שאלו מדוע אני מתייחס להיטל הסופי. סעיף 28 לחוק מדבר על החלטה מקדמית, סעיף 29 לחוק אשר עוסק בערובה זמנית, הוא אומר כי התנאי להחלטה על ערובה זמנית זה שהממונה יקבע בהחלטתו המקדמית כי קיים צורך למתן ערובה. סעיף 28 הוא המסביר מה צריך הממונה להחליט בהחלטה המקדמית. סעיף 28א1, אומר ברחל ביתך הקטנה, לא רק קיומן של ייבוא בהיצף, אלה גם של קשר סיבתי לפי סעיף 21ב, ז"א שהדרישה לקשר סיבתי מוזכרת כבר שם. האופן שבו צריך לפרש את דרישת הקשר הסיבתי, הבאנו את האסמכתא, גם של בית המשפט המחוזי בתל אביב, וגם גוף הערעורים של ארגון הסחר העולמי, הראנו כי הממונה מתעלם מכל הסיבות לנזק.

חברתי מפנה לסעיף 12 לחוק ואומרת כי אם הממונה לא מקבל כבסיס לקביעת המחיר המקובל את המחירים באיטליה אפשר ללכת למחיר מובנה לפי עלויות, אבל עלויות בפועל, האיטלקים הראו מה העלויות שלהם, הממונה אומר כי הוא מתעלם מהעלויות הללו והוא מעדיף להתייחס לסטטיקטיקה. הוכחנו את העלות הממשית, למה לא להתייחס אליה?

אומרת חברתי שיש טענה לפגמים מועטים, יש רשימה ארוכה של פגמים, שלא חזרתי עליהם פה, כמו האופן שבו בחרו בתקופת חקירה מצומצמת. זה לא שהצבענו על מעט פגמים אלא הצבענו על הרבה פגמים, שאולי קשה לצלול לתוכם, ולכן עזבתי אותם. אני מתמקד בשניים עיקריים העומדים בלב העניין.

ב"כ המשיבה 3, אומר כי מסתמכים על כתבה על יציאה מן המיתון, אנו לא מסתמכים על זה, אלא לעל ראשי ענף הפלסטיקה אשר הסבירו למה הייתה פגיעה בענף, אין מחקרים אחרים, ואין עיתונאים אחרים, אף אחד לא הביא שום כתבות אחרות כי אינן קיימות. אומר חברי, מצטט מהחלטת הממונה ועל זה שספיר כמו כל יצרן ישראלי מתקשה להביא חשבוניות על המחיר שיש באיטליה, האיטלקים הביאו אלפי חשבוניות, עברנו שלב זה. אנו בשלב זה שהאיטלקים הגישו אלפי חשבוניות בכל תקופת החקירה. הממונה שם את כל הארגז בצד ולא הסתכל על כל החשבוניות הללו, על איזה בסיס אינו מתייחס לכך.

אומר חברי כי מי שאינו מביא חשבוניות אז יש לו כנראה סיבה, הבאנו ים שם חומר, הבעיה של האיטלקים שהממונה לא הסתכל בכלל על החומר הזה. אומר חברי, משבר המטבע? התלונה של הלקוח שלו, נספח ב, בסעיף 5 אומרת המתלוננת שיש השפעה לשערי החליפין. אז מה חברי מתעלם ממה שהלקוח שלו אומר? לא רק זה, בנספח טו, מרואיין מנכ"ל המשיבה 3, בכבודו ובעצמו, עם תמונה, הוא אומר כי באותה תקופה שערי הדולר והיורו הגיעו ליחס בשקל, והוא אומר כי בינתיים עברה התקופה הקשה, הוא אומר שהוא צריך ערובה זמנית על-ידי להיות מונופול. אם הערובה הזו תישאר הלקוחות שלי לא ימכרו סטרצ' והיצרן המקומי יהיה לו מונופול פשוט.

אומר חברי כי האיטלקים מודים בכך שיש היצף, חברי לא יודע את המס', המס' הוא כל כך אפסי שעל פי ההסכם הבינלאומי, אם שיעור ההיצף הוא פחות מ-2% לא מטילים היטל, אצלנו המס' הוא פחות מ-2%, חברי אמר שעשינו תרגילים על מנת להגיע לאחוז זה, החוק אומר שיש לעשות התאמות על מנת שההשוואה תהיה הוגנת. אנו עושים קפנדריה? יש הבדלים בין השוק הישראלי לשוק האיטלקי ולכן עושים התאמות, הראנו שאין היצף.

 

עו"ד שץ:

לעניין האחוזים, והנזק, חברי עשה חישוב לפי 36%, ההיטל שהוטל הוא בין 8% בטורקיה לבין 36%, אין כל מניעה לייבא מטורקיה והעלות היא 8%.

 

עו"ד ישראלי נבו:

חברי אמר כי הם לא יעמדו והבנק לא ייתן אשראי, בדר"כ מה שעושים היבואנים זה להעלות מחירים, ואז אם יש היטל כמובן שלא נגרם להם נזק, ואם ייקבע שאין היצף הם למעשה ירוויחו מפער המחירים.

 

עו"ד דורות:

לאור הערות והצעת בית המשפט, אני עונה כי חשוב לי כי ייאמר מפי בית המשפט ולאור זה אנו נמשוך את הבקשה והעתירה, שבית השמפט שם את הדגש על מאזן הנוחות להבדיל מהחלטה לגופה, ובשים לב לדבריו של בית המשפט ביחס לאופן בחינת מאזן הנוחות, ולאור המלצת בית המשפט אנו נמשוך את העתירה כמובן ללא צו להוצאות. 

 


פסק דין

 

בהמלצת בית המשפט שנסמכה על שיקולי מאזן הנוחות, הוסכם על מחיקת הבקשה ועל מחיקת העתירה, והריהן נמחקות בזאת.

 

אין צו להוצאות.

 

ניתן היום י"ג בתשרי, תש"ע (1 באוקטובר 2009) במעמד הצדדים.

 

נ?עם סולברג, שופט

הוקלד ע"י: אלינה

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/8F18C9D5423A3DDA42257642006207B6/$FILE/76972C9ED2CB0EF642257642004A1C00.html
תאריך: 
01/10/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : נעם סולברג
נעם סולברג
עורכי דין : אבי שץ אביגדור יעל עומר ווגנר תומר דור
אבי שץ
אביגדור
יעל
עומר ווגנר
תומר דור
Powered by Drupal, an open source content management system