עו"ד מקליס דניאל נ. יששכר ברנר


 

 

בתי המשפט

א  001637/06

בית משפט השלום כפר-סבא

 

11/10/2009

 תאריך:

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

בפני:

 



 

מקליס דניאל, עו"ד

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ  עו"ד פינק שליש  

 


 

         נ ג ד

 


 

יששכר ברנרד שטיינהרטר

 

הנתבע

ע"י  ב"כ עו"ד תורג'מן

 


 

 

פסק דין

 

בפני תביעה כספית לתשלום שכ"ט עו"ד.

 

התובע הינו עורך דין.

 

הנתבע הינו איש עסקים יהודי אמריקאי שהיה שותף (בשיעור 25%) יחד עם חברת סולל בונה וחברת אפגד (להלן: השותפות) בפרוייקט בניה בירושלים (להלן: הפרוייקט).

 

בחודש 11/03 קיבלה השותפות ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י) דרישת תשלום בסך כ-14 מליון ש"ח + מע"מ, בשל שינויים בפרוייקט (להלן: דרישת התשלום). נציגו של הנתבע בארץ, בן דודו יששכר שטיינהרטר (להלן: יששכר), פנה אל התובע כדי שיטפל בהפחתת דרישת התשלום. הקשר בין הנתבע ונציגו לבין התובע נוצר בתחילה באמצעות מר ששון כהן.

 

לאחר מו"מ שנוהל באמצעות יששכר, ערך התובע הסכם שכ"ט בין הצדדים, שלפיו ישולם לו ע"י הנתבע 10% + מע"מ מכל סכום שיופחת מדרישת התשלום, שעמדה על סכום של 14,851,200 ש"ח + מע"מ (להלן: ההסכם). בהסכם נאמר כי התחייבות הנתבע לתשלום שכה"ט הינה אישית ואינה תלויה באחרים. ההסכם שוגר לנתבע לארה"ב באמצעות ששון כהן וששכר. הנתבע חתם על ההסכם ב-26.2.04 בפני הקונסול של ישראל בוושינגטון. הקונסול אישר על גבי ההסכם, כי הנתבע חתם עליו מרצונו החופשי.

 

התובע פעל על פי ההסכם, ובהתאם לייפוי כח שהועבר אליו באמצעות השמאי דלברי. בעקבות פעולות התובע והשמאי הודיע ממ"י בחודש 2/05 כי דרישת התשלום תועמד על 10,323,950 ש"ח + מע"מ (נספח י"ד לתצהיר התובע). פעולות התובע הן שהביאו להפחתה, ובנקודה זו לא ניתנה לנתבע רשות להתגונן (החלטת כב' הרשם יזרעאלי מיום 1.4.07 – נספח א', עמ' 8 ש' 5-6). התובע טוען כי הדרישה המופחתת הפתיעה אותו לרעה, שכן בישיבה שהתקיימה במשרדי ממ"י בהשתתפותו, ובנוכחות השמאי דלברי וששון כהן, סוכם על הפחתה משמעותית יותר, ועל כן ביקש להמשיך את הטיפול מול ממ"י ולהפחית עוד מדרישת התשלום המופחתת, אך בשלב זה קיבל הודעה מהשותפות על הפסקת הייצוג. מבירור שערך מול יששכר, עלה כי הפסקת הייצוג היא על דעת הנתבע.

 

התובע טוען כי לא היתה עילה להפסקת הייצוג, שכן פעילותו הובילה להפחתה משמעותית בדרישת התשלום, וגם אחרי הפסקת ייצוג עשתה השותפות שימוש בחוו"ד השמאי מטעמו ובטענות שהעלה כלפי ממ"י. מכל מקום, טוען התובע כי הוא זכאי, בהתאם להסכם, לשכ"ט בגובה 10% מההפחתה שהושגה על ידו.

 

השותפות האחרות בשותפות, עמן לא היה לתובע הסכם שכ"ט, ניהלו מו"מ עם התובע לגבי שכרו הראוי, ושילמו לו בהסכמתו סך של 100,000 ש"ח. בהסדר הפשרה בין התובע לשותפות אלה צויין כי אין בתשלום כדי לגרוע משכה"ט המלא המגיע לתובע מהנתבע לפי ההסכם. הניג העיד, כי הנתבע היה מודע להסדר פשרה זה, ועדותו בנקודה זו היתה מהימנה עלי יותר מעדויותיהם של הנתבע ויששכר ששללו ידיעה זאת.

 

הנתבע טוען כי הקשר עם התובע נוצר באמצעות ששון כהן, אשר אמר לו כי יש לו קשרים בממ"י ויוכל להשיג הפחתה משמעותית בדרישת התשלום, באופן שהדרישה תגיע לסך של כ-300,000 ש"ח בלבד. ששון כהן אמר לו, כי לצורך הטיפול בהפחתת הדרישה, יש להעמיד בחזית עו"ד ושמאי, והציג בפני יששכר את התובע והשמאי דלברי. כמו כן התחייב כהן כי הטיפול יימשך כ-3 חודשים. הנתבע מעולם לא פגש בתובע לפני ההליכים המשפטיים. מי שהחתים אותו על ייפוי הכח היה ששון כהן, ובעת שחתם לא הסביר לו כהן אלא רק שהחתימה דרושה לצורך הטיפול. לאחר מכן נשלח אליו לארה"ב ההסכם, וכהן הסביר לו שחתימתו דרושה לצרכים פורמליים בלבד. הנתבע טוען, כי עקב אי שליטתו בשפה העברית, לא היה מודע לכך שההסכם מהווה התחייבות אישית, ואילו ידע לא היה מסכים לשאת במלוא שכה"ט אישית, שהרי חלקו בשותפות הוא 25% בלבד. הנתבע טוען עוד, כי התובע לא עמד בהתחייבותו (של כהן) להפחית את הדרישה ל-300,000 ש"ח וכי גם זמן הטיפול היה ארוך בהרבה מהמובטח. כן טוען הנתבע, כי הסכום ששולם לתובע ע"י השותפות ממצה את מלוא שכה"ט לו זכאי התובע.

 

מטעם התובע העיד הוא עצמו, ומטעם הנתבע – העידו הוא עצמו, נציג סולל בונה מר אפרים הניג ובן הדוד יששכר.

 

יצויין, כי על אף הדגשת הנתבע את מעורבותו היתרה של ששון כהן בהחתמתו על ההסכם, במצגים וההבטחות בע"פ שניתנו לו ע"י כהן לפי חתימת ההסכם, לא הגיש הנתבע הודעת צד ג' נגד כהן, ולא זימן אותו לעדות מטעמו.

 

דיון

 

טענת הנתבע, כי לא היה מודע למה שכתוב בהסכם אינה מהימנה עלי. מדובר באיש עסקים אמיד ביותר המנוסה בעריכת הסכמים והתקשרויות משפטיות, ויכול היה בנקל למצוא מי שיתרגם לו את ההסכם לאנגלית, או לדרוש מכהן כי ההסכם יתורגם ע"י התובע לאנגלית וישלח אליו. הוכח גם, כי הנתבע נוהג לחתום על מסמכים (כגון תצהירים) והסכמים שונים בעברית, ואין זה מקרה חריג מבחינתו. יש להדגיש, כי החתימה על ההסכם נעשתה במשרדי הקונסול בוושינגטון, אשר אימת את חתימת הנתבע מרצונו החופשי, כך שהטענה לאי הבנת הכתוב אינה סבירה בנסיבות. בנוסף, אין ממש בטענה כי בגלל שחלקו בשותפות הוא 25% בלבד, אין זה סביר שיטול על עצמו את מלוא שכה"ט. ברי, כי הנתבע יכול היה לדרוש משותפיו לשפות אותו לפי חלקיהם היחסיים על כל סכום שהוציא לצורך קידום האינטרסים של השותפות, והוכח כי פעילותו של התובע לא נעשתה "מאחורי גבם" של יתר השותפים אלא בידיעתם ובהסכמתם. יתר על כן, יששכר העיד בחקירתו בבר"ל, כי הנתבע היה מודע לתנאי זה שכלל התובע בהסכם, וכך עולה גם ממכתבו לתובע מיום 6.10.05.

 

גם טענתו של הנתבע, כי הובטח לו ע"י כהן שהטיפול מול ממ"י, כולל ניהול הליך משפטי במידת הצורך, יארך 3 חודשים בלבד (!) ויביא להפחתה של 95% מסכום הדרישה, אינה מהימנה עלי, ולא סביר כי איש עסקים מנוסה דוגמת הנתבע היה מאמין כפתי להבטחת "הוקוס פוקוס" שכזו. בנוסף, הפסקת העסקתו של התובע נעשה לאחר שנה וארבעה חודשים מההסכם, ולא אחרי שלושה חודשים או קרוב לכך... יתר על כן, מתברר כי בעוד שהייצוג ע"י התובע הופסק, המשיך הנתבע "לעבוד" עם כהן, עובדה המטילה אור מפוקפק על הטענה כי כהן הבטיח לנתבע ונציגו הבטחות מופלגות ללא כיסוי, ובכל זאת המשיך הנתבע להעזר ב"שירותיו".

 

עיון בתכתובת בין התובע לממ"י מלמדת כי מדובר בטיפול מקצועי וענייני, ולא ב"תכסית" מאחזת עינים ל"קשרים של מאכר" (כהן), כפי שניסה הנתבע לרמוז כי התובע היווה. יצויין, כי בחקירתו הנגדית של התובע לא הוצגה לו כל שאלה לגבי היותו "פסאדה" גרידא לקשריו של כהן, או כי נכח בעת שהוצגו לנתבע ו/או ליששכר מצגים כלשהם ע"י כהן (לגבי הסכום המופחת שיושג בעקבות הטיפול, משך הטיפול, קשרים בממ"י וכו'), או שהיה מודע בדרך עקיפה לאותם מצגים. הדבר מלמד על אי אמונת הנתבע והעד מטעמו בטענה כי התובע היה מודע למצגים או הבטחות כאלה (אם בכלל היו מצד כהן).

 

מעבר לצורך ייאמר כי הוכח, שההפחתה בדרישת התשלום שהשיג התובע נבעה מביטול הרכיב של שינוי יעוד למגורים שנכלל בדרישה הראשונית של ממ"י, רכיב אשר פניותיו של התובע התייחסו אליו והעלו טענות לגביו. מכאן, שהוכח קשר ענייני בין טיפולו של התובע לבין ההפחתה שהושגה. בניגוד לנטען ע"י הנתבע, לא הובאה כל הוכחה לכך שממ"י הציע הפחתה דומה לזו שהשיג התובע, לעוה"ד הקודם שייצג את השותפות מול ממ"י.

 

מעדותו של הניג עלה, כי לאחר גמר ייצוג של התובע נמשכה ההתדיינות מול ממ"י, ולפני מספר שנים הגיעו הצדדים להסכמה על תשלום בסך של 4.3 מליון ש"ח. ברי כי אין לדעת, אם התובע לא היה משיג תוצאות דומות לו ניתן לו להמשיך בייצוג כפי שסבר שיש לעשות.

 

איני מקבלת את טענת הנתבע, כי במלים "שכר הטרחה ישולם מיד עם קבלת חשבון חדש מממ"י כתוצאה מהסכמה ו/או כתוצאה מפסק דין" – הכוונה היא כי שכה"ט ישולם רק אם יסכימו הנתבע ו/או השותפות האחרות בשותפות לתשלום הדרישה המופחתת של ממ"י, וכי אין די בהסכמת ממ"י להפחתה כדי שהתובע יהיה זכאי לשכה"ט בשיעור היחסי המוסכם מההפחתה.

 

פרשנות זו מאפשרת ללקוח (הנתבע) להימנע מתשלום שכה"ט לעורך הדין גם אם תושג על ידו הפחתה משמעותית ביותר של הדרישה, בכך שהלקוח יודיע כי אינו מסכים לדרישה המופחתת. אף עו"ד סביר לא היה מסכים לעמול תקופה ממושכת ולהשיג הפחתה משמעותית (או אף מקסימלית!) של דרישת המינהל, ללא שיובטח כי יקבל את שכה"ט המוסכם כאחוז מההפחתה שהושגה על ידו, בין אם יהיה הלקוח "מאושר" מהפחתה זו ויאמר רוצה אני, ובין אם יחליט שאינו מסתפק בהפחתה שהושגה וינהל מאבק משפטי ממושך (מה עוד, באמצעות עו"ד אחר) להשגת הפחתה נוספת. לעומת זאת, הלקוח מרוויח בכל מקרה של הפחתת דרישת המינהל, בין אם יבחר לשלם את הדרישה המופחתת ובין אם יבחר להמשיך ולהאבק מול המינהל על הפחתה נוספת, ועל כן אין כל סיבה לסבור שלקוח סביר היה עומד על כך ששכ"ט ישולם רק על ההפחתה שהלקוח הסכים לה כ"סופית", ואין כל סיבה שלא לחייבו לעמוד בהתחייבותו לשלם לעוה"ד שהשיג את ההפחתה ה"חלקית", את החלק היחסי מההפחתה, שעליו סוכם כשכ"ט.

 

לפיכך אני קובעת כי הנתבע חייב לשלם לתובע 10% + מע"מ מסכום ההפחתה שהושגה עקב טיפולו של התובע, קרי: 452,725 ש"ח + מע"מ, ובסה"כ 529,688 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הדרישה המופחתת (1.2.05) ועד לתשלום בפועל. כן ישא הנתבע בהוצאות המשפט של התובע (אגרה) ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח + מע"מ.

 

 

ניתן היום כ"ג בתשרי, תש"ע (11 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

 

                                                                               

ניצה מימון-שעשוע, שופטת


 

 

 

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/2056B4543001EAF54225764C005261FE/$FILE/A6D32C146751B6274225764C00283766.html
תאריך: 
11/10/09
Case ID: 
1637_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : ניצה מימון-שעשוע
ניצה מימון-שעשוע
עורכי דין : בעניין: פינק שליש תורג'מן
בעניין:
פינק שליש
תורג'מן
Powered by Drupal, an open source content management system