סברי נ. מזרחי


 

   

בתי המשפט


 

א  007496/07

בית משפט השלום ירושלים

 

12/10/2009

תאריך:

כבוד השופט דב פולוק

לפני:

 

 





סברי משה

בעניין:

התובע

אופק זיוה

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

מזרחי שלמה

הנתבע

גולנזר צבי

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

 


בפני בית המשפט תובענה בנזיקין בשל נזקי גוף.

 

הרקע לתובענה טענה של מעשה תקיפה. התובע הינו פנסיונר ילד 1935. בתאריך 25.5.06 בשעה 11:00 לערך נכנס התובע למסעדה של הנתבע והזמין אוכל. לטענת התובע הוא ביקש שהמנה תהא בלי בצל והתחיל להזיז את הבצל שהושם על הצלחת. לטענת הנתבע, בעל המסעדה, התובע החל לגעת עם ידיו בסלטים שונים. התפתח וויכוח בין התובע לבין הנתבע. הנתבע החזיר את כספו של התובע והורה לתובע לצאת מהמסעדה. בשלב מסוים הנתבע תפס את התובע ומשך אותו פיזי מהמסעדה. לטענת התובע, הנתבע החזיק בו והעיף אותו לקיר ואז דחף ומשך אותו מחוץ למסעדה. לטענת הנתבע, התובע תפס אותו במהלך הויכוח וניסה לנגח בו עם ראשו. לדברי הנתבע, לא היה לו מנוס אלא גם לתפוס את התובע ולהוציא את התובע  מהמסעדה.

 

לאחר שהוצא התובע מהמסעדה הוא פנה למשטרה. השוטר שהגיע למקום לא הוזמן להעיד. מעדויותיהם של התובע ושל הנתבע עולה שהשוטר הביא למעין "סולחה" בין הצדדים ללא המשך טיפול משטרתי באירוע. למחרת, הגיע התובע לתחנת המשטרה והגיש תלונה על תקיפה כשלטענתו בעת שהנתבע משך אותו מחוץ למסעדה הוא גרם לשבירת מכשיר השמיעה של התובע וגם לשבירת משקפיו. על פי הערת החוקרת שגבתה את הודעת התובע, "המודיע (התובע ד.פ.) מראה לי מכשיר שמיעה כאשר החלק האלקטרוני שלו בנפרד מהפלסטיק בו הוא אמור להיות, כמו כן במשקפיים הפלסטיק שנשען על האף מצד ימין שבור" (שורות 7-8 להודעה).

 

התובע מבקש פיצוי עבור מכשיר השמיעה והמשקפיים. כן מבקש שבית המשפט יפסוק לו סכום לכאב וסבל. התובע הציג אישור שהשתתפותו הכספית במימון מכשיר שמיעה חדש היה 1,000 ¤ וגם הציג חשבונית למשקפיים ע"ס 500 ¤.

 

הנתבע טען שיש לדחות את התובענה. לטענתו, בנסיבות העניין הנתבע היה רשאי להשתמש בכוח סביר על מנת להגן על גופו ועל רכושו בפני התובע. לעניין השימוש בכוח סביר, ציין הנתבע שאין כל עדות לפגיעה פיזית  בנתבע. התובע, שסובל ממחלות שונות, אף לא פנה לרופא רק  יומיים אחרי האירוע נשוא התובענה.

 

הנתבע מכחיש שנגרם נזק למשקפיו של התובע. אולם, כל מקום, לטענתו, שמדובר במשענת פלסטיק של האף מצד אחד כשהתובע מבקש מהנתבע לפצותו על משקפיים חדשים. גם לעניין מכשיר השמיעה, צוין בהודעת התובע רק שנפרדו החלקים אחד מהשני. התובע פעל להחלפת מכשיר השמיעה בחדש, בטענה שהמכשיר לא ניתן לתיקון, אלא רק כעבור שנתיים. התובע הציג את עלות המכשיר בכתב התביעה כ-4,900 ¤ כשידע שהשתתפותו במימון המכשיר היא 1,000 ¤ בלבד.

 

כן טען הנתבע שכל האירועים נובעים מהתנהגותו הפסולה של התובע ואין לו אלא להלין על עצמו.

 

כמו כן, טען שהתובע לא הביא עדים שהיו במסעדה לתמוך בעדותו. בהקשר  זה אציין שהנתבע העיד עד הגנה שהיה במסעדה בעת האירוע. אולם, עד ההגנה ידע להעיד רק ששמע ויכוח בין הצדדים, דבר שאינו במחלוקת. אדרבא, עד ההגנה העיד שהתובע עזב בכוחות עצמו את המסעדה כשהנתבע אישר בעדותו שהוא משך את התובע מחוץ למסעדה. בנסיבות אלו, אין בעדות עד ההגנה להואיל לבית המשפט להכריע במחלוקת בין הצדדים.

 

 

 

 

 

דיון:

 

לעניין פיצוי בשל הוצאות רפואיות  לתובע, לא הוצגה חוות דעת רפואית ואין כל ראיה להוכיח קשר סיבתי בין האירוע לבין ההוצאות רפואיות כולל הוצאות בשל נסיעות לטיפולים.

 

כן אציין שהתובע בכתב תביעתו מתייחס, בנוסף לעוולת התקיפה, גם לעוולות אחרות כולל כליאת שווא והשגת גבול. יודגש, כי לא הוצגה ראיה בפני בית המשפט לתמוך בטענות התובע לעוולות הנוספות.

 

לעניין עוולת התקיפה, משיכת התובע בכוח מחוץ למסעדה מהווה תקיפה כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בהיותו שימוש בכוח על גופו של התובע ללא הסכמתו.

 

בפני בית המשפט שתי שאלות. הראשונה, האם לתובע עומדת אחת ההגנות המנויות בסעיף 24 לפקודת הנזיקין? השאלה השנייה היא, האם יש לייחס לתובע אשם תורם?

 

הנתבע טוען כי עומדת לו הגנה הקבועה בסעיף 24(1) לפקודת הנזיקין, כלומר, "עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו ...מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש, והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם מהמעשה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידיו, היה סביר."

 

טענתו של הנתבע שהוא נאלץ להשתמש בכוח מפני שהתובע ניסה לנגח בו בראשו אינה סבירה. הנתבע גבוה בהרבה מהתובע וצעיר ממנו ב-20 שנה. הנתבע היה מסוגל להדוף את התובע, אדם מבוגר ולא בריא, בנקל. ראשו של התובע לא היה מצליח לנגח בראשו של הנתבע אלא אם הנתבע מרצונו היה מתכופף על מנת לאפשר לתובע להגיע לראשו. הוצאת התובע בכוח מהמסעדה על ידי הנתבע לא נעשתה בשל צורך ממשי של הנתבע להגן על שלמות גופו.

אין גם ממש בטענה שמרגע שהחל הוויכוח, התובע המשיך לגעת בסלטים בידיו, כלומר, השימוש בכוח כדי להוציא את התובע מהמסעדה גם לא היה נדרש כדי להגן על רכושו של הנתבע.

 

שוכנעתי שהנתבע הוציא את התובע מהמסעדה בכוח, לא כדי להגן על עצמו, פן התובע יגרום לפגיעה בגופו של הנתבע או ברכושו, אלא מפני שהנתבע כעס על התובע וראה בו מטרד ורצה "להתפטר" ממנו. חיזוק למסקנה זו יש בכך שהתובע לאחר שהוצא מחוץ למסעדה בכוח, לא ניסה לפגוע בנתבע לאחר שהנתבע הפסיק לתפוס אותו אלא התובע פנה לאלתר לעזרת המשטרה. בנסיבות אלו אין לראות בהתנהגות של הנתבע כשימוש בכוח סביר להגנה על גופו או רכושו ולא עומדת לנתבע את ההגנה של סעיף 24(1) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

 

לעניין קיומו של אשם תורם, לטענת הנתבע התובע החל לגעת בסלטים שונים עם ידיו,דבר המונע את השימוש במזון לסועדים אחרים. גם  אליבא דגרסת התובע, הוא החל לגעת ולהעיף את הבצל שהונח על הצלחת שהנתבע הכין לתובע. התנהגות זו של התובע היוותה את הרקע לויכוח עם הנתבע שבסופו של דבר הביא למעשה התקיפה של הנתבע נגד התובע. התובע היה חייב לצפות שהתנהגותו תהווה מטרד לעבודה השוטפת של הנתבע, ושהוא עלול להוסיף לנתבע עבודה נוספת ואפילו עלול להגדיל במעט את הוצאות הנתבע על מזון. בנסיבות אלו הנני מייחס לתובע אשם תורם של 50% לנזק שנגרם לו.

 

נזק התובע:

 

התובע הציג למחרת במשטרה את מכשיר השמיעה השבור והמשקפיים עם הנק למשענת האף. התובע אף חזר ביום האירוע לחפש אחר מכשיר השמיעה. בנסיבות אלו שוכנעתי שהתובע הוכיח שהנזק נגרם למכשיר השמיעה ולמשקפיים בעת מעשה התקיפה שבמהלכו הנתבע הוציא בכוח את התובע מהמסעדה.

 

התובע הציג אישור שהשתתפותו במימון מכשיר השמיעה החדש הוא 1000 ¤. כן הציג אישור שהמכשיר לא ניתן לתיקון. אמנם חלף זמן רב בין רכישת מכשיר השמיעה החדש לבין האירוע נשוא התובענה. אולם הואיל ושוכנעתי שהמכשיר ניזוק בעת האירוע אין בזמן שחלף כשלעצמו כדי לשלול מהתובע קבלת פיצוי ואין להסיק שהנזק נגרם במועד מאוחר יותר.

 

לעומת זאת, אין לחייב את הנתבע לפצות את התובע על רכישת משקפיים חדשים מבלי שהתובע יוכיח שלא ניתן היה לתקן רק את משענת האף מבלי להחליף את כל המסגרת. התובע הציג חשבונית על סך 550 ¤ אך הואיל  והתובע לא הוכיח את הצורך בתיקון כל המסגרת הנני מעריך את נזק התובע לתיקון משקפיו בסך 100 ¤.

 

כאמור לעיל, לא הוכח קשר סיבתי בין הוצאותיו הרפואיות של התובע לבין האירוע.

 

הואיל וכן התובע הוכיח נזק מיוחד בסך 1.100 ¤  ובניכוי אשמו התורם הנני פוסק לתובע נזק מיוחד לתובע בסך 550 ¤.

 

לעניין הכאב וסבל, מעשה התקיפה היווה אקט משפיל ופוגע לאדם מבוגר וחולה.  הנני מעריך את ראש נזק זה בסך 10,000 ¤, ולאחר ניכוי אשם התורם הנני פוסק לתובע נזק לא ממוני בסך 5000 ¤.

 

הואיל וכן הנני מחייב אצת הנתבעת לשלם לתובע סך 5,550 ¤ וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,110 ¤ בתוספת מע"מ וכן הוצאות ואגרת בית המשפט תוך 30 יום מהיום. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המצאת פסק הדין ועד ליום תשלום הסכומים בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק  פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתנה היום כ"ד בתשרי, תש"ע (12 באוקטובר 2009) בהעדר.

                                                                                

דב פולוק, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/2EE07F32E5D13A874225764D0051F6CA/$FILE/2C29C0C20DA2AC184225764D003FEDBC.html
תאריך: 
12/10/09
Case ID: 
7496_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : דב פולוק
דב פולוק
עורכי דין : אופק זיוה
אופק זיוה
Powered by Drupal, an open source content management system