בטוח לאומי-סניף נ. הפניקס הישר


 

   

בתי המשפט


 

א  008795/05

בית משפט השלום בירושלים

 

לפני כב' השופטת יעל ייטב

18/10/2009

 

 

 

 

 



בטוח לאומי-סניף ירושלים

בעניין:

התובע

ענר יקותיאל

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1 . הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ

הנתבעות

עזרא האוזנר

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק דין


 

מבוא

1.      בכתב תביעה שהוגש בסדר דין מקוצר ביום 4.9.05, תבע התובע מאת הנתבעות בסדר דין מקוצר, סכום של כ- 193,060 ¤, וזאת על יסוד הסכם ביניהם, על פיו התחייבו הנתבעות לפצות את התובע באותם מקרים שבהן הן אחראיות לפצות נפגעים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  התשל"ה- 1975 (להלן – חוק הפיצויים).

 

2.      בכתב התביעה פורט שביום 16.7.00 נפגעה גב' יהודית חיון בתאונת דרכים (להלן:"הנפגעת"), בעקבותיה הגישה הנפגעת לתובע תביעה לקצבת נכות כללית. נטען שעל פי דוח היוון, שילם התובע לנפגעת, ועתיד לשלם לה, סכום כולל של כ- 228,950 ¤.

 

3.      בבקשה למתן רשות להתגונן, טענו הנתבעות שבעקבות פגיעתה של התובעת בתאונת דרכים פונתה הנפגעת לחדר מיון, ושוחררה עוד באותו יום, בהעדר ממצא של ממש, וללא סימני חבלה. כן נטען שכחודש לאחר מכן, התקבלה הנפגעת בבית החולים סורוקה, על רקע תלונה אודות כאבי בטן עליונה. הודגש שבין יום תאונה, שאירעה כאמור ביום 16.7.00, לבין מועד אשפוזה, ביום 15.8.00, לא התלוננה הנפגעת תלונה כלשהי בקשר לתאונה, ולא טופלה על ידי גורם כלשהו בקשר עמה.

4.      בבקשת רשות להתגונן פורט שבמהלך אשפוזה נותחה הנפגעת בבטנה לשם הוצאת הטחול, ושעקב הניתוח נגרם לה כחלון ביד, דימום וירידה המודינמית בעקבותיהם נגרמה הנכות.

5.      הודגש בבקשה שבמהלך הטיפול בחדר מיון בעקבות תאונת הדרכים, התלוננה הנפגעת על כאבי צוואר, היא לא התלוננה על כאבי בטן, אף לא נמצא כל ממצא בתחום זה.

6.      ביום    30.3.06  ניתנה לנתבעות רשות להתגונן.

7.      בהתאם להסכמה דיונית עוכבו הדיונים בתיק זה, עד למתן פסק הדין בתביעה שהגישה הנפגעת נגד הנתבעות, בת"א  (בש) 5680/01.

 

טענת הנתבעות

8.      תמצית טענת הנתבעות הינה שלא קיים קשר סיבתי בין הנכות שבגינה משולמת קצבת הנכות, לבין תאונת הדרכים, שכן הזכאות לקצבת נכות מקורה בניתוח הוצאת הטחול ובסיבוכים שנגרמו בעקבותיו. 

 

9.      כאסמכתא לטענתן התייחסו הנתבעות באריכות לתביעת הנזיקין המתבררת בפני בית המשפט בבאר שבע, ולחוות דעת המומחים שניתנו במסגרת אותו ההליך.

 

טענות התובע

10.   לטענת התובע, הניתוח להסרת הטחול קשור בקשר סיבתי לתאונת הדרכים אשר אירעה כחודש לפני כן, ולפיכך בהתאם להסכם בין הצדדים, על הנתבעות לשפותו בסכומים המשולמים על ידו לנפגעת. גם התובע סמך בתחילה את עמדתו על ההליך שהתנהל בין הנפגעת לנתבעים בת"א (בש) 5680/01. ביום 15.7.07 הודיע התובע שלאור הפסיקה הברורה לפיה מקום שבו קשרו וועדותיו הרפואיות של התובע את הנכות לתאונת דרכים, גוברת קביעתן על קביעות מומחי בית המשפט, וכיון שהועדה הרפואית מיום 2.11.00 קבעה שישנו קשר סיבתי בין הניתוח לבין תאונת הדרכים, מתייתר הצורך בהמתנה להחלטה בתביעת הנפגעת.

המסגרת המשפטית

11.  כידוע, בין הצדדים נחתם הסכם אשר נועד לקבוע מנגנון ליישום יעיל של  סעיף 328(א) לחוק לבטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1955 .

 

12.    מטרת  ההסכם הייתה ליצור מנגנון יעיל ומהיר להבטחת תשלום תביעות השיבוב          של התובע מחוץ לכותלי בתי המשפט. עמד בהרחבה על מטרה זו השופט א' ריבלין (כתוארו אז), בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, (מיום 5.1.06). כדי להבטיח את יעילות המנגנון ואת התשלום המהיר, הסכימו הצדדים לוותר על הדיוק הפרטני שבכל מקרה ונסיבותיו, וקבעו מנגנונים אחידים וקבועים מראש. כפי שנפסק על ידי כב' השופט א' ריבלין בדנ"א 10114/03 הנ"ל –

"... המכניזם שנקבע משקף רצון משותף של הצדדים לוותר על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה, והויתור הזה כורך עמו מניה וביה, הבנה שיתכנו מקרים בהם ההסדר הכללי שנקבע מראש לא יתאם באופן מלא לנסיבות הפרטניות. לעיתים, כך יש להניח, יוצא המוסד לביטוח לאומי נשכר מן ההסדר המוסכם, ולעיתים יהיו אלה חברות הביטוח שההסדר החוזי ייטיב עמן..."

 

”עוד נפסק בפסק הדין האמור – "ומה באשר לטענה בדבר חוסר צדק במקרה הספציפי ובדבר קיפוח זכויות מהותיות? ובכן, אינני סבור כי תוצאה כזו אכן תגרם. כנגד תשלום היתר שזוכה לו חברת הביטוח במקרה אחד, היא זוכה, כאמור, ל"הנחה" במקרה אחר. זהו, כך שנינו, מחיר היעילות והוודאות שביקש ההסכם להשיג, בבכרו הכרעה קבועה מראש על-פני הכרעה פרטנית בכל מקרה ומקרה. אין לנו אלא לשוב ולהביא מדבריה של השופטת חיות בפסק-הדין נשוא הדיון הנוסף: "ההסדר החוזי סוטה מן הסימטריה האמורה [שבהסדר הסטטוטורי], ועל-פיו יידרש המזיק להשיב למל"ל רק שיעור מופחת מאותן גימלאות. א-סימטריה זו, הנוצרת מכוח ההסדר החוזי, הוכרה בפסיקה... והיא מעניקה למבטחים רווח כלכלי ברור, שכן בהליכים המתנהלים בינם ובין הניזוקים זכאים המבטחים לנכות את מלוא סכומי הגימלאות, ואילו המל"ל מסתפק, מכוח ההסדר החוזי, בשיפוי חלקי בלבד". ודוק: לא באנו לומר כי מדובר כאן ב"קיזוז" מדויק, גם לא הונחה בפנינו תשתית לקבוע כך. כל שאנו אומרים הוא שההסדר המוסכם הכללי, שבא תחת ההתדיינות הפרטנית, הניח – חייב היה להניח – כי לעיתים הפיצוי עלול לעלות על הגמלאות שתשולמנה, ומנגד, נקבעו אותם אחוזי פיצוי מופחתים, המגלמים את הרווח הטמון בהסכם מבחינת חברת הביטוח".

(ראו גם רע"א 8779/08 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח  בע"מ ואח', מיום 12.3.09).

 

13.  כפי שנפסק לא אחת, הזכאות לשיבוב על פי ההסכם הינה מעצם תשלום הגמלאות על פי קביעות הוועדות הרפואיות, ועל כן לחוות דעתם של מומחים רפואיים במסגרת היחסים שבין המבטחות לניזוק, אין כל השפעה במסגרת היחסים החוזיים שבין התובע והמבטחות.

 

14.  לאחרונה נדונה שאלה זו על ידי כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין, ברע"א 8244/08 מגדל ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 17.3.09). באותו עניין קבעו הועדות הרפואיות נכות בשיעור של 100%, ואולם במסגרת ההליך המשפטי בין הניזוק ומזיק נסתרה הקביעה ונקבע שהנכות הינה בשיעור נמוך יותר.

15.  כב' השופט א' ריבלין קבע -  

"דין בקשת רשות הערעור להידחות. על-מנת שתקום למוסד לביטוח לאומי זכות לשיבוב מאת חברות הביטוח נדרש אמנם קשר סיבתי בין תשלום הגמלאות על-ידו לבין אירוע התאונה, אולם דרישה זו מתקיימת מעת שהביטוח לאומי – במסגרת ענף נפגעי עבודה – משלם גמלאות בגין אירוע התאונה. ודוק: הכוונה היא למקרה שבו כל הגמלאות משולמות לנפגע בגין התאונה, בהתאם לקביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. במקרה כזה, הזיקה הסיבתית בין תשלום הגמלאות לבין אירוע התאונה אינה תלויה בצלע האחרת של המשולש הנמתחת בין המזיק לבין הניזוק. יודגש, כי בתביעה הנזיקית כנגד המזיק וחברת הביטוח מנוכות מלוא הגמלאות ששולמו וישולמו לנפגע, ללא תלות בממצאי הקשר הסיבתי של בית המשפט; וזאת לא בכדי, שהרי גמלאות אלה משקפות את ההטבה שצמחה לנפגע בגין התאונה (ראו גם ע"א 390/06 גרינשטיין נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ (טרם פורסם, 22.7.2008))".

 

16.  הוסיף על דברים אלו בית המשפט המחוזי ירושלים בע"א (י-ם) 11316/07 "אליהו" חברה לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.8.09, שבו קבע כב' השופט מ' סובל –

"מאחר שתשלום הגמלה נעשה על ידי המל"ל,ועל מנת שלא לסכל את ייעודו של ההסכם לחסוך בהתדיינויות ולקצר הליכים, מן הנמנע להתיר לפתוח בכל מקרה פרטני התדיינות מקיפה וממצה בשאלת שיעור הנכות של הנפגע ובשאלת הקשר הסיבתי בינה לבין תאונת הדרכים. המל"ל יוצא ידי חובת הוכחת זכותו (החוזית) כלפי חברת הביטוח בהראותו כי הוא שילם ומשלם תגמולים לנפגע בתאונה, בהתאם לקביעה רפואית שניתנה כדין על ידי רופא מוסמך או ועדה רפואית הפועלים במסגרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, והתקנות שהותקנו מכוחו. המל"ל אינו נדרש להוכיח את צדקת קביעתו המקצועית של הגורם הרפואי המוסמך מטעמו, ומנגד – חברת הביטוח אינה רשאית להתעמת עם קביעה זו ולהביא ראיות לשם סתירתה. זהו אחד מ"מחיריה" של ההנחה המשמעותית שהוענקה לחברות הביטוח בהסכם בנוגע להיקף חובת השיפוי כלפי המל"ל בהשוואה לשיפוי המלא בו היו מחויבות אלמלא ההסכם, בהתאם לסעיף 328 ל חוק הביטוח הלאומי (ראו רע"א 8244/08  מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], מיום 17.3.09; ע"א (מחוזי י-ם) 6467/05 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 27.12.05; ת"א (מחוזי י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 2.6.08; ע"א (מחוזי י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח  בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 17.8.08").

 

תביעת הנפגעת

17.  כאמור לקביעות המומחים הרפואיים במסגרת ההליך שבין הניזוק למבטח, אין נפקות בענייננו. יחד עם זאת, ניתן ללמוד מההליך האמור על ההתלבטויות הקיימות באשר לקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים לנכות, ועל כך שמומחי התובע כלל לא נזקקו לשאלה זו.

18.  בפסק הדין בע"א (ב"ש) 1132/08 סקר כב' השופט א' ואגו הן את האירועים שאירעו לנפגעת והן את קביעות המומחים הרפואיים. על פי תיאורו, נזקק המומחה הרפואי שמינה בית המשפט לקביעת מצבה הרפואי של הנפגעת, פרופ' רביד, לקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים, לבין אשפוזה של הנפגעת כחודש לאחר מכן בשל הקרע בטחול. המומחה קבע שהקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לקרע בטחול מסופק מאוד, וכי לא סביר שקרע הנוצר בעת התאונה יישאר חסום משך חודש שלם, והדמם יפרוץ פתאום ללא טראומה נוספת. צוין שהמומחה סבר שנסיבות התאונה היו קלות, ללא עדות מוכחת לפגיעה בטנית כלשהי, ושספק אם נסיבות התאונה מספקות סיבה לקרע בטחול. סביר היה בעיני המומחה שבעורק הטחול של הנפגעת היה פגם או החלשה, אשר הביאו לקרע ספונטני של הטחול, במנותק לאירוע התאונה. כב' השופט וואגו פירט בפסק דינו שבעקבות חקירתו של  פרופ' רביד, מינה בית משפט השלום מומחה רפואי נוסף, פרופ' זהבי, אשר סבר, בניגוד לקביעת פרופ' רביד, שהסיבה הסבירה ביותר לקרע בטחול הייתה חבלה בטנית קהה שאירעה במהלך תאונת הדרכים, כאשר חגורת הבטיחות לחצה על בטנה של הנפגעת, ומנגנון הפגיעה הביא להיווצרות קריש דם קטן בעורק הטחול, אשר גרר תגובה דלקתית, ובעקבותיה לחץ ומתיחת דפנות העורק, עד שכעבור חודש נגרם הקרע.

 

ההליכים במוסדות התובע

19.  בהשוואת חוות דעת מומחי בית המשפט לחוות דעת מומחיו הרפואיים של התובע, ניתן ללמוד כאמור שמומחי התובע כלל לא נזקקו לבחינת הקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים לבין הקרע בטחול, בעקבותיו נגרמה נכותה של הנפגעת.

 

20.  מעיון במסמכים שהוגשו עולה שבמהלך שנת 2000 אירעו לנפגעת שלושה אירועים: האירוע הראשון, תאונת עבודה מיום 14.7.00, במהלכה נתקלה הנפגעת בכבל מודד לחץ דם, נפלה ונחבלה בקרסול שמאל. על פי תעודה רפואית לנפגע בעבודה מיום 15.7.00, טופלה הנפגעת בתפרים, ללא נפיחות וללא אודם. בגין הפגיעה האמורה הוגש טופס הודעה על פגיעה בעבודה.

 

21.    האירוע השני הינו תאונת הדרכים, שארעה כאמור ביום 16.7.00.

 

22.       האירוע השלישי הינו כאמור  אשפוז מיום 15.8.00. בטופס קבלת חולה  של בית החולים סורוקה, נכתב שמאתמול בערב סובלת הנפגעת מכאב בבטן העליונה, ומהבוקר חולשה קיצונית, בעטייה התעלפה בעת הקימה מהמטה. כן נכתב שהנפגעת שוללת חבלת ראש. צוין שבבדיקת C.T הודגם קרע בטחול. כן צוין ששבועיים לפני כן הייתה הנפגעת מעורבת בתאונת עבודה וכן בתאונת דרכים, "מאז התלוננה על כאבים בצוואר, שוללת חבלה בבטן".          

 

23.    בטופס תביעה לקצבת שירותים מיוחדים (מוצג נ/2), פירטה הנפגעת שתאריך התאונה הינו ביום 15.8.00. כן צוין שהתאונה אירעה בביה"ח סורוקה, וכן שמדובר בתאונה המסווגת כרשלנות, ולא כתאונת דרכים.

 

24.    פרטים דומים נמסרו על ידי הנפגעת בטופס תביעה לקצבת נכות כללית. הליקוי שבגינו הוגשה התביעה תואר כ"ניתוח להוצאת טחול" וכן "פגיעה ביד שמאל עקב הניתוח (רשלנות)". התאריך שננקב כתאריך תחילת הליקוי הינו 15.8.00. המועד האמור מצוין גם כמועד הפסקת העבודה.

25. בחוות דעת רפואית שנערכה עבור התובע בתחום האורטופדיה (מוצג ת/1), מיום 13.11.00, ציין פרופ' עטר שהנפגעת מוגבלת בכל עבודה עד תום אחוזי הנכות, כן נקבע שהנכות הרפואית הינה מיום 15.8.00.

 

26.  לעומת זאת, בטופס אבחון רפואי מיום 2.11.00 (מוצג ת/2), פורט בפרט הליקויים "מפי התובע", כדלקמן: "עברה תאונת דרכים ב 8/00. הייתי בתוך האוטו הביאו אותי פצועה והוציאו לי את הטחול. ביד השמאלית ישנה בעיה בגלל האימפוזיה. כתוצאה מהעירוי התנפחה לי היד ועברתי עוד 2 ניתוחים בפלסטיקה. יש לי הגבלה בתנועות של כף יד שמאל".

27.  בפריט ממצאי הבדיקה, נכתב על ידי פרופ' לוי - "בבדיקה חתך בקו אמצעי של הבטן העליונה לאחר פתיחת בטן חוזרת עקב פגיעה בתאונת דרכים וכריתת טחול קרוע..."

28.  בטופס ההחלטה ודרגת אי –כושר מיום 1.11.00 (מוצג ת/3), נקבעה לנפגעת נכות זמנית בשיעור של 50%, מיום 15.8.00. כן נכתב שכיון שעל פי חוו"ד רופא מוסמך היא אינה מסוגלת לשום עבודה, תקבע לה דרגת אי כושר בשיעור של 75%.

29.  באבחון רפואי מיום 5.4.01 אשר נערך בתום תקופת הנכות הזמנית על ידי פרופ' עטר, (מוצג ת/4), נכתב מפי הנפגעת "...עברתי תאונת דרכים ב 7/00 נקרע הטחול ועקב זה גילו לת' הבעיה ביד".

30.  בטופס החלטה ודרגת אי – כושר מיום 16.4.01 (מוצג ת/6), נקבעה לנפגעת נכות זמנית נוספת מיום 1.4.01, עד יום 1.9.01. גם בהחלטה זו נקבע שכיון שהנפגעת אינה מסוגלת לשום עבודה, דרגת אי כושרה תהיה 75%.

31.  אבחון רפואי נוסף נערך על ידי פרופ' עטר מטעם התובע ביום 30.8.01 (מוצג   ת/7). באותו אבחון נקבעו ממצאים דומים, לפיהם הנפגעת אינה מסוגלת לעבוד בעבודה כלשהי. במהלך הדיון הוגשו גם החלטת ודרגת אי – כושר מיום 9.9.01 (מוצג ת/8), אבחון רפואי מיום 12.1.02 (מוצג ת/9), החלטת דרגת אי כושר מיום 21.2.02 (מוצג ת/12), אבחון רפואי מיום 2.7.02 (מוצג ת/13), החלטה ודרגת אי כושר מיום 4.7.02 (מוצג ת/14). בכל אחד מהמסמכים האמורים לא הייתה התייחסות לקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין הקרע בטחול והסיבוכים שאירעו בעקבותיו.

דיון והכרעה

32.  סקירת המסמכים האמורים מגלה שמלכתחילה הגישה הנפגעת את בקשתה לקצבת נכות על יסוד אירוע הקרע בטחול והסיבוכים שבעקבותיו, במנותק מאירוע תאונת הדרכים. הקישור בין האירועים נעשה לראשונה בטופס אבחון רפואי מיום 2.11.00 (מוצג ת/2), ואולם אף שהמומחה הרפואי ציין "עקב פגיעה בתאונת דרכים וכריתת טחול קרוע", ברור מקריאת המסמך בכללותו וכן מהשוואת האמירה לחוות דעת המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט, שלא מדובר בחוות דעת של המומחה הרפואי, באשר לקיומו של קשר הסיבתי, חל על ההסתמכות הממצאים הרפואיים, אלא בחזרה על תיאורה של הנפגעת שנמסר למומחה בשפה חופשית. ברור מתיאורה של הנפגעת שהיא עירבבה בין שני האירועים, ותארה אותם כאירוע אחד שהתקיים בו זמנית ("...עברה תאונת דרכים ב 8/00. הייתי בתוך האוטו הביאו אותי פצועה והוציאו לי את הטחול...").

המומחה אימץ כאמור את תיאורה, לא נזקק לשאלה האם מדובר בשני אירועים והאם קיים ביניהם קשר סיבתי.

 

33.  ניתן ללמוד על כך שמומחי התובע לא התייחסו לקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים לבין הזכאות לקצבת נכות כללית גם מעדותה של גב' ליאורה אהרון, ממחלקת נכות כללית סניף באר שבע של התובע, אשר הגישה תעודת עובד ציבור ונחקרה בפני ביום 31.5.09. במהלך חקירתה הנגדית אישרה העדה שהתביעה שאין כל קביעה של מומחה ממומחי התובע הקושרת בין תאונת הדרכים לבין הנכות (פרוטוקול הדיון מיום 31.5.09, עמ' 7). כמו כן אישרה העדה שהתביעה לקצבת נכות, אשר הוגשה על ידי הנפגעת, התייחסה לאירוע קריעת הטחול ולא לתאונת הדרכים. בין היתר השיבה העדה שהבעיה הייתה באבחון הראשון, ולאחר מכן הונצחה הבעיה בהמשך (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 31.5.09). העדה אישרה שהמסמכים הרפואיים המהותיים לשם קביעת הקשר הסיבתי, ההודעה על פגיעה בעבודה וממצאי הבדיקה בבית החולים בעקבות תאונת הדרכים (מוצג נ/1), שבהם נקבע שלא נמצאו ממצאים לחבלה בבטן, כלל לא עמדו בפני המומחים הרפואיים.

 

34.  כיון שמלכתחילה הוגשה התביעה בהתייחס לאירוע השלישי בלבד, נקבעה הנכות ממועד האשפוז ולא ממועד תאונת הדרכים. בשלב כלשהו לאחר שהאירועים נשזרו זה בזה, התעוררה השאלה, ואולם התובע ומוסדותיו לא נזקקו לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין הקרע בטחול, אלא הסתפקו בפנייה אל הנפגעת בבקשה להמצאת מסמכים/פרטים מיום 3.6.01 (מוצג ת/10) שבה נכתב בעניין תביעה לקצבת נכות-" נא להודיענו תאריך מדויק של תאונת הדרכים שעברת. בתביעה לנכות מצוין 15/8/00 ובאשור המשטרה מצוין 16/7/00". בתרשומת מיום 6.6.01 (מוצג ת/11) נכתב "התובעת היתה בק. קהל לדבריה תאונת הדרכים אכן היתה ב- 16/7/00. ב- 15/8/00 אושפזה בבי"ח ולכן היה הבלבול...".

 

35.  כפי שנפסק, נועד  החוזה בין הצדדים לקצר בהליכים ולמנוע התדיינות פרטנית בכל מקרה ומקרה, תוך בדיקה פרטנית ויסודית של שיעור הנכות והקשר הסיבתי. לשם כך, נערכת ההתחשבנות על יסוד ממצאי המומחים הרפואיים של התובע. על מנת למנוע התדיינות ממושכת בערכאות המשפטיות, אין מקום לחקירת המומחים בבית המשפט. על מנת להגשים את תכלית ההסכם, על התובע להוכיח את קיום הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין הנכות שבשלה משולמת הקצבה. ההוכחה אינה באמצעות הזדקקות למומחי בית המשפט בהליך שבין הנפגע למזיק, או באמצעות ניהול הליך מורכב לשמיעת ראיות בבית המשפט, אלא  תוך הזדקקות להליכים שהתקיימו במוסדות התובע.

 

36.  בענייננו, מצאתי שלא הוכח הקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים לבין קריעת הטחול, שכן מומחי התובע כלל לא נזקקו לשאלה. אין בטענות הנפגעת, כפי שהועלו בפני מומחיו הרפואיים של התובע (מוצג ת/2) או בקבלת הקהל כדי לבסס ולהוכיח קיומו של קשר סיבתי כאמור, גם אם באיבחונו מאמץ המומחה את התיאור העובדתי שנמסר לו. אין כאמור לראות בכך משום קביעה רפואית באשר לקשר הסיבתי, כאמור הנפגעת תיארה את שני האירועים כאילו אירעו בד בבד באירוע אחד. המומחה התייחס לכך  כאל עובדה מוכחת, מבלי שהיה מודע לכך שמדובר בשני אירועים נפרדים שאירעו במועדים שונים, ומבלי לנתח את השאלה האם קיים קשר סיבתי בינהם.  שאלת הקשר הסיבתי הינה סוגיה שבמומחיות רפואית, וסברתו או טענתו של הנפגע בנושא זה אינה מבססת קיומו של קשר סיבתי.

 

37.  גם אם בעת הדיון בתביעתה של הנפגעת לא נזקקו המומחים הרפואיים לשאלת הקשר הסיבתי, שכן השאלה לא היתה רלבנטית לעניין קביעת זכותה לקצבת נכות, אגב הגשת תביעה  התובע לשיבוב, משהפכה השאלה לרלוונטית, היה על התובע לבחון את הסוגיה העומדת בבסיס תביעתו, כפי שנעשה במקרים אחרים ולבחון באמצעות מומחיו המקצועיים קשר סיבתי בין האירועים בוודאי שהיה על התובע לעשות כן משהשאלה התעוררה במלוא כובד משקלה במסגרת ההליך שבין הנפגעת למזיק.

5129371

סיכום

38. אשר על כן, כיון שמצאתי שהתובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תשלום קצבת נכות לבין תאונת הדרכים, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 60,000 ¤, תוך 30 ימים.

 

ניתן היום ל' בתשרי, תש"ע (18 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

יעל ייטב, שופטת


129371

54678313

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F904971416F1751A422576530051AEFE/$FILE/883E0B5044D19BE242257650004863D7.html
תאריך: 
18/10/09
Case ID: 
8795_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל ייטב
יעל ייטב
עורכי דין : ענר יקותיאל
ענר יקותיאל
Powered by Drupal, an open source content management system