דויקאת ח'אלד נ. ח'טיב זוהיר


 

 

בתי המשפט

א  003424/05

בית משפט השלום כפר-סבא

 

18/10/2009

 תאריך:

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

בפני:

 

 

דויקאת חאלד

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ  עו"ד הורוביץ ואח'

 


 

        

נ ג ד

 

 


 

1. חטיב זוהיר

ע"י ב"כ עו"ד חטיב

2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

 

הנתבעים

ע"י  ב"כ עו"ד ירושלמי ואח'

 


 

 

 

 

פסק דין

 

 

בפני תביעה לפי חוק הפלת"ד.

 

התובע הינו תושב שכם, יליד 1974, אשר בתקופה הרלוונטית לתאונה - שנת 2000, שהה בישראל תקופה ממושכת לצרכי עבודה, הגם שלא היה בידו היתר שהיה כחוק.

 

לטענת התובע, הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 12.8.00 עת נפל תוך כדי נסיעה מרכב טנדר טויוטה דבל קבינה מ"ר 9618327 (להלן: הטנדר) שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: הנתבע, זוהיר) ומבוטח ע"י הנתבעות 2-3 (להלן: הנתבעות).

 

לגבי נסיבות פציעתו, מסר התובע תחילה, בביה"ח ובמשטרה, לדבריו בעצת עורך דין, שנפל מהמושב האחורי של הטנדר כשהדלת נפתחה במפתיע בסיבוב, אך בהמשך טען כי היתה זו גרסה שקרית וכי האמת היא שנפל מארגז הטנדר כשהיה בעמידה עליו והחזיק ערימת כסאות פלסטיק שהובילו זוהיר והתובע לטקס אירוסין של זוהיר, והרכב ביצע פניה חדה שכתוצאה ממנה עפו הכסאות על התובע. לטענתו, הוא נדחף בחוזקה הצידה ע"י משקל הערימה, רגלו נתפסה בין הכסאות לבין דפנות ארגז הטנדר, וחלק גופו העליון נפל החוצה מהרכב, ובמנח זה נגרר מספר מטרים על הכביש עד שזוהיר עצר עקב צעקותיו וקריאות של עוברי דרך שראו את המתרחש וסימנו לו לעצור.

 

הנתבעות חולקות על כך שהתובע נפגע באירוע המתואר לעיל ו/או בנסיבות המהוות תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד, וטוענות כי התובע נפגע בנסיבות אחרות שאין להן כל קשר לרכב הנ"ל, וככל הנראה בנפילה מגובה, בעת שביצע עבודות בניה כפועל של זוהיר, בבית אביו של עו"ד נפאע, שהיה אחד מהעדים בתיק והיתה לו מעורבות רבה מאחורי הקלעים בשלב הראשוני.

 

לאחר שבחנתי את מסכת העדויות והראיות שהוצגו – ובכללן הודעות העדים במשטרה, אני קובעת כי אין ביכולתי לתת אמון כלשהו בגרסאותיהם של כל העדים הישירים לתאונה, והם: התובע; הנתבע - זוהיר; אחיו של זוהיר, עלא; העד עלי חמדה שהגיע למקום התאונה ופינה את התובע למרכז הרפואי; ועו"ד דאוד נפאע שהיה על פי עדויות התובע וזוהיר מעורב בהדרכת העדים לגבי הודעותיהם במשטרה – הכל כפי שיפורט להלן.

 

שלושה מהעדים הישירים לאירוע, ובכללם התובע והנתבע, מסרו גרסאות שונות ומשתנות, שיקרו ללא מורא לרשויות, כדי לשרת אינטרסים שונים, והתכחשו להודעות קודמות שמסרו. בעדויותיהם הותירו העדים רושם שלילי על בית המשפט והרושם היה כי חובת אמירת האמת מהם והלאה. העד עו"ד נפאע סתר את הסבריהם של התובע והנתבע לגבי שקריהם בהודעות הראשונות שמסרו, ולא היה בפיו כל הסבר סביר לעלילה שהעלילו עליו, כביכול, לגבי הדחתם לעדות שקר. העד עלי חמדה טען בחקירתו כי כל אירוע התאונה היה מבוים ע"י זוהיר.

 

עלתה התרשמות ברורה, כי לעדים שהיו מעורבים בטיפול בעניינו של התובע מול הרשויות ומסרו הודעות למשטרה היה אינטרס כספי להציג גרסה כוזבת ביחס לנסיבות פציעתו, כדי להטיל את עלויות הטיפול הרפואי בתובע על שכם חברת הביטוח, ולפטור את עצמם, כמעבידיו של התובע מהוצאות כספיות גבוהות אלה, ואולי גם מחבות לפיצויים כלפיו במישור הנזיקי.

 

לעומת זאת, העדים מטעם הנתבעות – ד"ר צינמן ויזיד פלאח מביה"ח רמב"ם – היו מהימנים עלי.

 

להלן אדון במסכת הראיות שהוצגו ע"י הצדדים בנושא החבות.

א.   הקשרים בין המעורבים

 

הוצגו ראיות לכך שהתובע עבד כפועל בניין משנת 95', בין היתר אצל זוהיר (עדות התובע, עדות עו"ד נפאע) והתגורר בשכירות עם שני אחיו אצל משפחת נפאע במשך שנתיים. לדברי עו"ד נפאע, היו קשרים חמים בין שתי המשפחות. התובע העיד כי הכיר את זוהיר מעבודתו בבניין אצל משפחת נפאע, שאצלה התגורר בשכירות, ועבד עמו מספר חודשים. מהעדויות עולה כי זוהיר והתובע בנו למשפחת נפאע את הקומה הרביעית בבניין מגורים שבחלקתם בחודשים שסמוך לפני התאונה, הגם שאיש מהעדים לא אישר שהעבודה נמשכה גם בעת התאונה. בנוסף, קיימת קרבת משפחה (מנישואין) בין זוהיר לבין משפחת נפאע. עלי חמדה הוא "החבר הכי טוב" של משפחת חטיב, לדברי אחיו של זוהיר.

 

ב.   עדות התובע

 

התובע מסר שלוש גרסאות שונות לגבי נסיבות פציעתו.

 

בביה"ח רמב"ם, אליו הובל באמבולנס סמוך לאחר פציעתו, אמר התובע לרופא בחדר המיון כי ירד מרכב ואז נתפסה רגלו השמאלית (תעודת חדר מיון), ובהמשך אשפוזו אמר לרופאים במחלקה האורטופדית כי נפל בעת נסיעה בסיבוב מהיר ברכב כשהדלת נפתחה, ונחבל ברגל שמאל (גליון קבלת חולה במחלקה האורטופדית, דו"ח סיכום מחלה).

 

לסתירה זו, אותה ניתן היה אולי לתלות בחוסר הבנה של הרופא ובקשיי תקשורת של התובע בעברית, מתווספת עדותו של יזיד פלאח – מתאם הכיסוי הביטוחי ברמב"ם. העד מסר הודעה במשטרה מספר ימים אחרי התאונה (21.8.00) ואז זכר היטב את האירועים. בהודעתו אמר כי כאשר ראיין את התובע לגבי אופן פציעתו, יום אחרי קבלתו בביה"ח, אמר לו התובע כי "הוא היה בחתונה בשפרעם ונסע ביחד עם החתן ברכב של החתן ואמר לי שהוא רצה לרדת במקום מסוים ותוך כדי ירידה הנהג המשיך בנסיעה ואז הוא נפגע בברך". לאחר שנודע לעד מד"ר צינמן כי יש חשד שאין מדובר בת"ד אלא בנפילה מגובה, חזר אל התובע וביקש ממנו את אישור המשטרה, כדי שיהיה כיסוי ביטוחי לניתוח. התובע הפנה אותו לעו"ד דאוד נפאע, המטפל בעניין.

 

התרשמתי מהעד יזיד פלאח כעד נטול פניות ומהימן לגבי מה שאמר לו התובע בזמן אמת – גרסה לפיה ביקש מהנהג לעצור, החל לרדת ואז הנהג נסע והרגל נחבלה. העד מסר בהודעתו במשטרה פרטים מדוייקים של גרסת התובע, לגבי הנסיעה עם החתן ברכבו בשפרעם ביום החתונה, ולכן יש משקל רב לעדותו.

 

עד זה, הדובר את השפה הערבית על בוריה, מחזק את הסתירה ברישומים בתיעוד הרפואי, לגבי גרסת ה"נפילה מהדלת שנפתחה לפתע במהלך נסיעה" מול "ירידה מהרכב והנהג החל לנסוע".

 

בהודעתו במשטרה מיום 22.8.00, עם שחרורו מביה"ח, אמר התובע כי ביום 12.8.00 נסע בטנדר הנהוג ע"י זוהיר וישב בכיסא האחורי בצד ימין, נסעו בשפרעם ולפתע במהלך סיבוב שמאלה בכביש נפתחה הדלת וחצי גופו שהיה שעון על הדלת נפל מחוץ לרכב, ורק הרגל השמאלית נתפסה ברכב. לא יודע במה נתפסה הרגל. נשמע צליל "תוק תוק" מהרגל והוא צעק ונגרר על הכביש, עד שזוהיר עצר. זוהיר ואחיו הוציאו אותו מהרכב והניחו אותו על הכביש. התאספו אנשים במקום. הוא ביקש שיקחו אותו לבי"ח, וחבר של זוהיר הסיע אותו למרכז רפואי ומשם פונה באמבולנס לבי"ח רמב"ם, שם אושפז 10 ימים. לדבריו, הוא היה מוזמן לחתונה של זוהיר, שהוא מאותה משפחה והכיר אותו היטב בחודשיים האחרונים.

 

בעדותו, התובע הודה כי שיקר בביה"ח ובמשטרה סמוך לאחר התאונה לגבי נסיבות פציעתו, וזאת בעצת עו"ד נפאע. לדבריו, כאשר היה באמבולנס במרכז אבן סינא, הגיע לשם עו"ד נפאע שנכנס לאמבולנס ונסע איתו, ובדרך אמר לו שזוהיר כבר פנה אליו, הוא שמע מפיו את נסיבות התאונה, ולדבריו אם יספר התובע את הנסיבות האמיתיות, יתכן שישללו לזוהיר את הרשיון ולכן עליו לספר שנפל מהמושב האחורי ולא מארגז הטנדר, ועוה"ד יסדר הכל גם עם זוהיר, שימסור גרסה זהה. מתוך רצון לשתף פעולה עם המשכיר-המלין נפאע (שביצע עבירה של הלנת שב"ח, לפי חוק הכניסה לישראל) ובנו, ולא לגרום נזק למעבידו זוהיר, הסכים התובע למסור גרסה כזו. כמו כן הסכים לבקשת עוה"ד למסור כי הגיע לישראל באותו יום כדי להשתתף בחתונה, ולא שהוא שוהה כשנתיים לצרכי עבודה. פרטים שגויים נוספים בהודעתו במשטרה נובעים לטענתו מתרגום לא נכון של דבריו - אין לו קרבת משפחה עם זוהיר, ומכיר אותו 7 חודשים ולא חודשיים. לדבריו, עו"ד נפאע היה אמור לייצגו גם בתיק התביעה נגד חברת הביטוח, אך כשנה לאחר התאונה נודע לו מעו"ד נפאע כי יש חקירה משטרתית בעניין וכי זוהיר ואחיו עלא מסרו את הגרסה הנכונה לגבי נסיבות התאונה ועו"ד נפאע אמר לו כי הוא "הסתבך".

 

משמע, עסקינן בעד שמסר שלוש גרסאות שונות לגבי אירוע פציעתו, והעיד על עצמו כי הוא מוכן לשקר בהתאם להדרכה ולצורך אינטרסים שונים.

 

עדותו של התובע, כי עד היום אינו עובד בגלל התאונה, לא היתה מהימנה עלי. כמו כן, הוא הודה בחקירתו הנגדית כי יכול להיות שאמר לחוקר מטעם הנתבעות שמי שנכח בתאונה זה אח של זוהיר בשם שאדי, ולא עלא.

 

אי מהימנות התובע עולה גם מהפער הבולט בין האנמנזה שמסר לד"ר דודקביץ, המומחה האורטופדי מטעם בית המשפט, לגבי מגבלותיו הגופניות, לעומת מה שחזה המומחה במו עיניו בסרט שצולם ע"י חוקר פרטי מטעם הנתבעת, ובו נראה התובע צולע באופן מינימלי (בפני המומחה הדגים צליעה בינונית), עולה ויורד מהמדרכה ברגל ימין אך עולה לאוטובוס ברגל שמאל, יושב בברכיים כפופות על אבן השפה, פעולות אותן טען שאינו מסוגל לבצע, וכדברי המומחה: "יש פער גדול בין מה שסופר לבין מה שאני רואה". מה שראה בסרט, גרם למומחה לשנות את הערכת הנכות של התובע מ-20% ל-10%.

 

ג.   עדות הנתבע

 

ביום 13.8.00 מסר זוהיר הודעה באזהרה במשטרה (את"ן גליל) בחשד שהסיע את התובע כשהוא לא חגור. טען כי הסיע את אחיו עלא שישב לידו וכי התובע ישב במושב האחורי מימין, ולפתע במהלך סיבוב שמאלה נפתחה הדלת שליד התובע והוא נפל לכביש. לדבריו הסיבה לפתיחת הדלת היתה שהתובע לא נעל אותה היטב, "ואפילו בשעונים קדימה הסתכלתי ובגלל האור מהשמש לא ראיתי שהמנורה של דלתות דולקת".

 

לאחר כשנה, מסר בהודעתו במשטרה מיום 27.6.01 גרסה חדשה, זהה לחלוטין לגרסת אחיו עלא, שנחקר אף הוא באותו יום ומקום, ועל פני הדברים מתואמת עמו, ולפיה התובע נפל כשהיה בארגז הטנדר. בגרסה זו אמר, כי לאחר ששמע צעקה עצר את הרכב וכשירד ראה שכף רגלו של התובע תפוסה בתחתית הכסאות וכל הגוף לאחור ומחוץ לרכב והרגל באזור הברך התעקמה בדלת האחורית של הארגז, ואז עבר במקרה עלי חמדה ויחד עם זוהיר ועלא שחררו את התובע מהכסאות והעלו אותו על רכבו של חמדה, שלקח אותו למרכז אבן סינא. זוהיר עצמו נסע הביתה, לקח משם ארנק ות"ז ונסע אחריהם למרפאה, ושם שילם 400 ש"ח עבור פינוי התובע לבי"ח. במקום פגש את עו"ד נפאע, שנסע עם התובע לביה"ח, וזוהיר חזר הביתה כי היה צריך להתכונן לאירוסין שנערכו אחה"צ. כשנשאל מדוע בהודעתו הראשונה סיפר שהתובע ישב במושב האחורי ונפל החוצה כשהדלת נפתחה, אמר כי "הפעילו עליו לחצים" לספר את מה שסיפר קודם. לדבריו, מי שהפעיל עליו לחצים היה עו"ד נפאע כי אמר לו שאם יגיד שהתובע עמד בארגז הטנדר הוא לא יקבל פיצויים מהביטוח. זאת, כאשר פגש בו במרפאת אבן סינא. עו"ד נפאע אמר שהוא יגיד גם לתובע למסור אותה גרסה. כשנשאל מדוע שעו"ד נפאע יפעיל לחצים בעניין זה ומה הקשר בינו לבין זוהיר ולבין התובע, אמר כי בינו לבין עו"ד נפאע יש קרבת משפחה רחוקה וכי התובע התגורר עם תושבי שטחים נוספים בשכירות בבית הוריו של עו"ד נפאע, שם התגורר גם עו"ד נפאע עצמו. הוא אישר כי בעבר עזר לעו"ד נפאע בבניית ביתו, שהיה אז שלד, ללא תמורה כספית, ובאותה תקופה שעבד, גם התובע עבד שם תמורת חודש שכירות. לא ציין מתי זה היה.

 

בעדותו, זוהיר הכחיש שהיה מעבידו של התובע, וטען כי היתה ביניהם ידידות. תאר את נסיבות התאונה באופן זהה לתובע. טען כי לא זכור לו מי היו האנשים שראו את התאונה וכי התובע הוא שביקש להודיע לעו"ד דאוד נפאע, ואחיו של זוהיר, עלא, אסף את עוה"ד מהבית למרפאה. זוהיר הודה, כי עבד בבניין אצל משפחת נפאע סמוך לתאונה אך טען כי היתה זו עבודה מזדמנת בטפסנות שעשה כטובה, מעת לעת, ולא בתשלום. טען שאינו יודע היכן עבד התובע למרות הידידות ביניהם ולא ידוע לו אם התובע עבד בבניין אצל משפחת נפאע – זאת בניגוד להודעתו במשטרה.

 

העד היה עצבני מאד, מתחמק ולא אמין. גם לגבי טענת הלחץ של עו"ד נפאע – תחילה הכחיש שהיה לחץ עליו מצד עו"ד נפאע למסור גרסה שקרית, ואחרי שעומת עם הודעתו במשטרה, טען שאם עוה"ד לחץ למסור גרסה כזו, זה בגלל רשיון הנהיגה, והכחיש מה שרשום בהודעה שזה בגלל הפיצוי מהביטוח.

 

חוסר מהימנותו של עד זה בולט במיוחד, כאשר רואים שבעת שמסר גרסה שהוא מודה שהיא שקרית, לא הסתפק במסירת הגרסה ה"עירומה" אלא "קישט" אותה בשקרי-משנה, כי בגלל סינוור השמש לא היה יכול לראות בלוח השעונים שהנורה המתריעה על דלת פתוחה דולקת...

 

למותר לציין כי לזוהיר היה לכל אורך הדרך אינטרס מובהק להציג את התאונה כתאונת דרכים ובכך להסיר מעצמו חבות כספית כבדה לפיצוי התובע על פגיעתו בתאונת עבודה, כפי שמלמדות נסיבות הרקע. הטענה, כאילו מה שהניע את זוהיר לשקר בגרסתו הראשונה, וגרם לעצבנותו הרבה בעדותו בביהמ"ש, הוא החשש לגורל רשיון הנהיגה שלו בגלל הסעה בארגז הטנדר, היא לעג לאינטליגנציה, וה"הצגה" שערך בעדותו בנוסח "אם רוצים את הרשיון תקחו לי את הרשיון", כשמדובר בהליך אזרחי המתנהל שמונה שנים (!) אחרי התאונה, לא שכנעה כמלוא הנימה.

 

 

ד.   עדות אחיו של הנתבע

 

ד"ר עלא חטיב, אחיו של זוהיר, מסר בהודעתו במשטרה מיום 27.6.01 כי האירוע זכור לו מכיוון שבאותו יום היתה מסיבת אירוסין של אחיו זוהיר. בצהרי היום עלא וזוהיר יחד עם התובע העמיסו על הטנדר כ-100 כסאות פלסטיק לצורך המסיבה והובילו אותם לבית הארוסה. זוהיר נהג ושני האחרים עמדו בטנדר והחזיקו את הכסאות כדי שלא יפלו, כשהתובע בצד השמאלי. בסיבוב שמאלה שהיה בכביש הרגיש עלא שהכסאות נעים ימינה ושמאלה ומיד קפץ מהארגז של הטנדר, וגם התובע ניסה לקפוץ אבל לא הצליח והרגל שלו נתפסה בין הכסאות ותוך כדי הסיבוב ניסה להחזיק בידיו בכביש, אז צעק עלא לאחיו לעצור וגם התובע צעק וזוהיר עצר. הגיע למקום עלי חמדה, הרים את התובע שהתלונן על כאבים ולקח אותו למרפאת אבן סינא. עלא נסע קודם הביתה אך משם נסע לאבן סינא והגיע עוד לפני שפינו את התובע לבי"ח רמב"ם. הוא אמר כי אינו מכיר את התובע מאחר שהוא לומד בחו"ל באוקראינה והגיע בסוף יוני לביקור בארץ ואז ראה את התובע בבית הוריו, ונאמר לו שהוא חבר של זוהיר. באותה תקופה זוהיר עבד בבניין אצל ההורים של עו"ד דאוד נפאע וגם עלא עבד שם ואז התובע עבר שם ואמר שלום וזוהיר ערך הכרות ביניהם, אך התובע לא עבד שם. אמר כי לא ידוע לו מדוע אחיו זוהיר מסר בגרסתו הראשונה כי התובע ישב בטנדר ונפל מהדלת האחורית שנפתחה תוך כדי פניה שמאלה.

 

בעדותו, אמר כי הודעתו במשטרה היא אמת. אמר כי באותה תקופה למד רפואה בחו"ל, והגיע לרגל האירוסין. אחיו זוהיר סיפר לו ביום האירוסין שהתובע עובד אצלו. סתר את הודעתו במשטרה לגבי עבודתו בבניין אצל משפחת נפאע, וטען כי יכול להיות שנכנס ללחץ במשטרה .

 

גרסתו לגבי נסיבות התאונה מעוררת תמיהה, שכן אם לטענתו קפץ מהטנדר הנוסע מהפחד שהכסאות הנעים לעברו יפילו אותו, והתובע קפץ כמה שניות אחריו, כיצד היה הסיפק בידו לראות שגם התובע קופץ אבל נתקע? בהמשך אמר שרק שמע את הצעקה של התובע, ולא ראה אותו קופץ או נופל. טען כי ראה שהתובע קיבל מכה בראש – טענה שאין לה אחיזה לא בעדות התובע ולא בתיעוד הרפואי.

 

העד סתר את עדותו של עלי חמדה, החבר הכי טוב של משפחתו לדבריו, בכך שאמר כי חמדה נסע בכביש ממול והבחין במתרחש, בעוד שחמדה טען כי נסע מאחורי הטנדר. כמו כן סתר את גרסת חמדה וטען כי זוהיר ועלא נסעו יחד עם חמדה והתובע למרכז אבן סינא, בעוד שחמדה טען ההפך.

 

ברי כי גם לעד זה, כמו לאחיו זוהיר, היה בעת מסירת הודעתו אינטרס כספי כי התובע יפוצה ע"י חברת הביטוח ולא יגיש נגד אחיו תביעה על תאונת עבודה.

 

ה.   עדות עלי חמדה (חמדי)

 

העד הוא עובד עיריית שפרעם, יליד 1967. לדבריו מכיר את המעורבים (למעט התובע) כתושבי שפרעם ומתברר כי הוא חברם הטוב של זוהיר ועלא חטיב, ולא מכיר אותם שטחית כפי שמצטייר מעדותו.

 

חמדה מסר הודעה במשטרה ביום 26.6.01 (נ/1) בה אמר כי באותו יום שבת עבר בשכונת אל מידן בשפרעם במסגרת עבודתו ובצד הכביש ראה טנדר עומד כשדלתו הימנית פתוחה, ואדם שוכב על הקרקע עם רגל אחת מונחת על מסגרת הדלת הימנית. בחלק האחורי של הטנדר היתה ערימת כסאות. חמדה עצר מאחורי הטנדר, שמע את הפצוע צועק מכאבים "רגלי רגלי", וזיהה אחד מהבחורים שהיו לידו כנתבע, ואת האחר כאחיו. כששאל את זוהיר מה קרה, הלה אמר לו שהתובע נפל מהרכב. חמדה ניסה להזמין אמבולנס מהמוקד אך נענה שאין, ובסיוע שני הבחורים הכניס את התובע לרכבו והסיע אותו למרכז אבן סינא. שם אסף אמבולנס את התובע, והרופא ביקש מהפצוע ת"ז, וכשאמר שהוא מהשטחים ביקש הרופא מחמדה שיחתום על התחייבות לתשלום העלויות, אך חמדה אמר שאסף את הפצוע מהכביש ואינו מכירו, ואז עזב את המקום. לא ידוע לו אם זוהיר ואחיו נסעו למרכז אחריו, ולא פגש שם את עו"ד נפאע. הכביש ב-500 מ' שלפני מקום עצירת הטנדר כמעט ישר, יש בו עיקול לא חד.

 

חמדה נחקר באזהרה באפריל 2002 בחשד למסירת גרסה כוזבת על נסיבות התאונה, בתיאום עם זוהיר ועם עו"ד נפאע, כדי לקבל כספים במרמה מחברת הביטוח (נ/2). חזר על גרסתו לגבי מה שראה ביום התאונה. לדבריו, בחקירתו הראשונה במשטרה אמר את האמת אך לאחר שנחקר שאל את זוהיר מדוע בכלל היתה חקירה, והלה השיב לו כי בהתחלה הוא לא ידע מה לעשות "ולכן הוא המציא את זה שנפל מתוך הרכב כדי לקבל כספי ביטוח. לכן הוא בעצמו תכנן שהרגל של הבחור תשאר מבפנים. כדי שיראו שכביכול נפל מתוך הרכב. וזאת נודע לי רק אחרי שמסרתי את עדותי במשטרה". כששאל את זוהיר אם רצה "לעשות צחוק מהביטוח" הלה צחק, וחמדה הבין שהתשובה חיובית. כשנשאל אם זוהיר הדריך אותו מה לומר למשטרה, ענה כי כשהגיע אכן ראה שהבחור על הרצפה ליד הרכב והרגל שלו בתוך הרכב ולכן לא היה צריך להדריך אותו מה לומר במשטרה, ורק אחרי החקירה הבין מזוהיר שכל המצג שנראה לעיניו בויים ע"י זוהיר. כשהגיע חמדה, זוהיר אמר לו כי רצה להכניס את התובע לרכב כדי לקחתו לטיפול בבי"ח. לדבריו זוהיר אמר לו שהבחור "נפל מקדימה" אך לא הסביר לו איך והיכן נפל. הוא לא פגש את עו"ד נפאע במרכז הרפואי והלה לא פנה אליו בקשר לעדותו.

 

לעומת גרסאות אלה, מסר חמדה בעדותו כי נסע אחרי הטנדר וראה את אירוע הנפילה עצמו מהחלק האחורי של הטנדר – "ראיתי אותו נופל מהאוטו והכסאות עליו... היה בכביש קצת סיבוב, כשהוא עשה סיבוב הבן אדם נפל מאחורה על הרצפה וראיתי את הרגל שלו היתה באוטו והידיים שלו על הרצפה (...) זה היה בצד השמאלי של הארגז. (...) הוא נפל הפוך עם הגב שלו לעבר הדופן". כשנשאל העד מדוע מסר במשטרה גרסה שונה, פעמיים, ולפיה הגיע למקום התאונה לאחר שהתובע כבר היה שרוע על הקרקע לצד הרכב ורגלו על מסגרת הדלת, ולא תאר כי ראה את התרחשות התאונה, לא היה לו הסבר לסתירה הבולטת בין גרסאותיו אלא רק שהחוקר רשם מה שרשם. הוא הכחיש גם את מה שנרשם מפיו בהודעה השניה, לגבי הודאת זוהיר בנסיון תרמית כלפי הביטוח.

 

מדובר בגרסה כבושה הסותרת את ההודעות הראשונות שמסר העד, ואשר כיום אין חולק על שקריותן, ומבל שהעד נתן כל הסבר לשינוי הגרסה, באופן שהמסקנה היחידה האפשרית היא כי העד הודרך לקראת עדותו ע"י גורמים המעוניינים בתוצאת המשפט. אין גם כל הסבר לדברים שאמר העד במשטרה לגבי ביום המנח של התובע על הקרקע ע"י זוהיר, אלא אם הדברים נכונים, שהרי לא היה לעד סכסוך עם זוהיר או רצון להפלילו ולהפך – אחיו של זוהיר העיד כי חמדה הוא החבר הטוב ביותר של המשפחה.

 

צירוף מקרים מוזר הוא, כי בתיק בו עולה מהעדויות והראיות תיאום גרסאות ושינויין מעת לעת, "הגיע למקום התאונה באקראי" דווקא החבר הכי טוב של משפחת הנהג, ודווקא הוא נסע בדיוק אחרי הטנדר ברגע התאונה. צירוף מקרים נדיר זה מתווסף לחוסר העקביות בגרסת העד ותורם לחוסר מהימנותו.

 

ו. עדות עו"ד דאוד נפאע

 

עו"ד נפאע אמר בחקירתו באזהרה במשטרה בחשד להדחה בעדות, באפריל 2002, כי נודע לו לראשונה על פציעת התובע כשהלה התקשר אליו, יחד עם עלי חמדה המוכר לו מהשכונה, מאמבולנס בבי"ח אבן סינא, והוא נסע מיידית למקום כי יש בינו לתובע קשר משפחתי. במקום פגש את התובע ונסע עמו לביה"ח ואף שילם עבור הפינוי באמבולנס. אז סיפר לו התובע כי אחרי שהעמיסו כסאות על הטנדר הבחין הנהג כי הם מתנדנדים וביקש ממנו ומעלא שיעלו על הארגז להחזיק אותם וכך עשו. באחד הסיבובים הכסאות עפו עליו והוא נפל החוצה ורגלו נתפסה. לאחר הטיפול בביה"ח, לקח עו"ד נפאע את התובע למסור הודעה במשטרה וכן טיפל בתביעה שלו מול חברת הביטוח, לרבות עריכת תצהיר. בהמשך נודע לו מעלי חמדה כי יש חקירה של יחידת הונאה. לדבריו גם התובע, גם זוהיר וגם חמדה מסרו לו אותה גרסה של נפילה מהחלק האחורי של הטנדר. בחקירתו אמר כי ביום התאונה "למיטב זכרונו" התובע וזוהיר לא עבדו בביתו בבניין, אך זמן מה לפני כן עבדו שם. הכחיש כי הדיח את התובע וזוהיר למסור את הגרסה הראשונה שמסרו במשטרה, וטען כי כלל לא ידע שזוהיר מסר הודעה במשטרה וגם סיפור הנפילה מהדלת הימנית שנפתחה אינו מוכר לו ולא שמע אותו מפי התובע או זוהיר ולא ידע שאמרו כך במשטרה. טוען כי לא ידע שהתובע מסר הודעה לסוכן הביטוח.

 

בעדותו אמר כי מה שמסר במשטרה הוא נכון, וחזר על הגרסה. כמו כן העיד, כי בבית אביו התגוררו התובע וכמה מאחיו, וכי התובע עבד שם בבניה תמורת שכ"ד.

 

לא היה בפי עו"ד נפאע כל הסבר, מדוע התובע – שוהה בלתי חוקי בישראל שעו"ד נפאע ומשפחתו היו מיטיביו, סיפקו לו דיור ועבודה, ועורך הדין אף היה חברו ששילם עבור עלות הפינוי באמבולנס ונתן לו חינם ייצוג משפטי מול הרשויות לאחר התאונה כדי שיקבל טיפול רפואי בביה"ח רמב"ם, שם נותח – הפנה כלפי מיטיבו האשמה חמורה של הדחה בחקירה, אם כטענתו מדובר בעלילת שווא; לא היה בפיו אף הסבר גם לכך שטענה זהה הועלתה ע"י זוהיר, שאף הוא היה בקשרי נישואין עם משפחת נפאע והועסק כקבלן על ידי המשפחה, ולא היה ביניהם כל סכסוך.

 

טענתו של עו"ד נפאע, כי שמע מפי התובע את הגרסה של נפילה מארגז הטנדר, לא יעץ לו כל עצה לשנות גרסה זו, ולמרות זאת כשהסיע את התובע למשטרה למסור הודעה, מסר התובע ללא ידיעתו גרסה שונה של נפילה מהדלת הימנית – אינה מתקבלת על הדעת.

 

ברי, כי בנסיבות של שהייתו הבלתי חוקית של התובע בישראל, כאשר כל זכותו לקבלת טיפול רפואי ו/או פיצויים על נכות שתיוותר לו תלויה בשאלה אם מדובר בתאונת דרכים, אם לאו –וכאשר האדם היחיד שהזעיק התובע למרכז הרפואי אליו נלקח לאחר התאונה היה עורך דין דווקא - ההגיון אומר, שהתבקשה ממנו עצה לגבי המצב המשפטי, ולא כטענת עורך הדין, שהיה שומע פאסיבי של גרסאות התובע וזוהיר ולא יעץ להם כל עצה לגבי מה שיאמרו במשטרה, חרף החשיפה של משפחת נפאע לחקירה על עבירה של הלנת שב"ח.

מאחר שלא היתה לתובע ולזוהיר כל סיבה להפליל את עו"ד נפאע דווקא בהדחתם למסירת גרסה שקרית על נסיבות התאונה, סביר בעיני כי הדרכה-הדחה כזו אכן התקיימה; אך יחד עם זאת, איני מקבלת את הטענה כי ההדרכה היתה לשנות את הגרסה מנפילה מארגז הטנדר לנפילה מהדלת: כידוע, אין כיסוי לטיפול הרפואי של שב"ח למעט במקרים של תאונות דרכים לפי חוק הפלת"ד, ולכן היה לכל הנוגעים בדבר – התובע ומעסיקיו – האינטרס לטעון בביה"ח ובמשטרה כי מדובר בתאונת דרכים, ואילו הגרסה לפיה עוה"ד חשב שנפילה מטנדר בזמן עמידה בארגז הפתוח אינה מכוסה מבחינה ביטוחית, ו/או תגרום לכך שרשיון הנהיגה של הנהג, זוהיר, יישלל – איננה סבירה. יצויין, כי עברו 10 ימים בין התאונה ואשפוזו של התובע בביה"ח לבין מסירת הודעתו במשטרה, כך שהיה לעו"ד נפאע זמן למכביר להתייעץ עם עורכי דין המכירים את חוק הפלת"ד על בוריו, ולדעת כי גם נפילה של נוסע מארגז מטען פתוח של טנדר, תוך כדי נסיעה, מכוסה בביטוח החובה. גם "הדאגה היתרה" לשלילת רשיון הנהיגה של זוהיר בגלל הסעת אדם בארגז הטנדר איננה סבירה בנסיבות העניין, לנוכח קרבת המשפחה הרחוקה בין עו"ד נפאע לבינו, הספקולטיביות של שלילת הרשיון בנסיבות כאלה, וכאשר הבעיה הבוערת שעמדה על הפרק היתה כיסוי הוצאות אשפוזו של התובע בביה"ח בהיותו שוהה בלתי חוקי בישראל ואולי גם החשש מנכות זמנית או צמיתה שבגינה הוא עלול לתבוע את מעסיקיו.

 

בנסיבות אלה נראה סביר, כי שינוי הגרסה בין הגרסה הראשונית של נפילה מדלת שנפתחה (או במהלך ירידה מהרכב) לבין הגרסה של נפילה מארגז הטנדר, נועדה להתאים את מנגנון החבלה לפציעתו של התובע, לאחר שהנוגעים בדבר הבינו כי הרופאים בביה"ח מצאו אי התאמה בין השברים וסימני החבלה לבין סיפור התאונה.

 

ז. אי התאמת הנכות וסימני החבלה למנגנון הפציעה

 

לתובע נגרמו לפי חוו"ד המומחה האורטופדי מטעם ביהמ"ש, ד"ר ישראל דודקביץ, שבר דחיסה של המשטח החיצוני של הטיביה השמאלית, ושבר תלישה של הקונדיל החיצוני של הפמור השמאלי. הוא עבר בבי"ח רמב"ם ניתוח לשחזור השברים וקיבוע פנימי.

 

פרופ' חיים צינמן העיד כמנהל המחלקה האורטופדית בביה"ח רמב"ם, שטיפל בתובע לאחר התאונה וניתח אותו, וכן עסק בהיבטים המנהליים-כספיים הכרוכים באשפוזו בבית החולים. הוא העיד כי בנסיבות בהן התנהל בביה"ח, ועל ידו אישית, בירור לגבי נסיבות פציעתו של התובע, אם בתאונת דרכים אם לאו, כפי שנדרש לצורך בירור סוגיית קיום הכיסוי הביטוחי (ולחילופין, דרישת תשלום עבור האשפוז והניתוח), הופנתה תשומת ליבו לכך שהפגיעה וסימני החבלה אינם מתאימים לחבלה ישירה בברך או לחבלה סיבובית, אלא לנפילה מגובה רב. פרופ' צינמן מסר הודעה במשטרה ביום 18.9.00, היינו חודש לאחר התאונה, ובה העלה את חשדותיו, על יסוד הידע הרפואי והנסיון המקצועי שלו, לגבי אי אמיתות גרסאות התובע לגבי נפילה מרכב נוסע. בהקשר לעדותו של פרופ' צינמן הועלתה ע"י ב"כ התובע התנגדות לכך שיעיד כעד מומחה, שהרי עסקינן בתיק פלת"ד ובו קיים מומחה שמונה ע"י בית המשפט והוא בר הסמכא הבלעדי שעליו להתייחס בחוות דעתו לקשר הסיבתי בין התאונה נשוא התביעה לבין החבלות והממצאים הרפואיים, לרבות לשאלת היתכנות מנגנון הפגיעה הנטען ביחס לתוצאות. ביחס להתנגדות הנ"ל נקבע, כי עדותו של פרופ' צינמן תהיה כשל עד מן השורה לגבי עובדות עליהן הוא מעיד מכלי ראשון, ולא כמומחה. יחד עם זאת ברי, כי הספקות וסימני השאלה שהעלה על סמך מומחיותו הרפואית הוצגו למומחה מטעם בית המשפט, וניתנה התייחסותו אליהם.

 

לנוכח העובדה שפרופ' צינמן עסק, במסגרת הטיפול הראשוני בתובע לאחר התאונה בביה"ח, בבירור שאלת הכיסוי הביטוחי, ובמסגרת הבירור שערך התעוררו בו ספקות שמקורם בסוג הפגיעה וסימני החבלה ביחס למנגנון התאונה הנטענת, הרי שיש משקל רב להתרשמותו המקצועית ממראה עיניו – כמי שאמון על בדיקת חבלות והסקת מסקנות מהן – לעניין העדר סימני חבלה ושפשוף בפלג הגוף העליון, קרי: ראש, פנים, גפיים עליונות וכתפיים, המאפיינים מקרי גרירה על הכביש ע"י רכב נוסע - וזאת כאשר העדרם של סימנים אלה עולה גם מגליון סיכום המחלה (למעט שפשופים ופצעים בכפות הידיים, המתאימים לדבריו לנפילה מגובה הנבלמת ע"י כפות הידיים).

 

ד"ר ישראל דודקביץ, המומחה האורטופדי מטעם בית המשפט, התבקש בעדותו להתייחס למנגנון החבלה שגרם לשבר במשטח הטיביה ותלישת הקונדיל החיצוני של הפמור, וציין כי דמובר במכניזם  בו עקב העומס המופעל על הטיביה היא מפעילה כח על הקונדיל וגורמת לתלישת הקצה שלו ("ז"א זה זז לכיוון הזה כתוצאה מהמכה, וזה בעצם חובט כמו פטיש בעצם הזו, שובר אותה ... ובחלק מהמקרים יש פה בגלל החבלה תלישה של הקצה שמכה, ז"א לא רק הסדן נשבר אלא גם הפטיש, הפמור" – עמ 138), וציין כי מכניזם זה אופייני לנפילה או קפיצה בה משקל הגוף הנופל יחד עם כח הכבידה יוצרים עומס, ולחילופין לתאונה במהירות גבוהה (עמ' 137). כשנשאל ממה לדעתו נגרם שבר הדחיסה, ענה המומחה: "בגיל הזה שבר שצקר 5 שזו דרגה יחסית כבדה של השבר, זה דורש חבלה בעוצמה גדולה בפרט באנשים צעירים ולכן סביר להניח שהחבלה של הנפילה לכביש תרמה לשבר. מנגנון השברים האלה זה סוג של חבלה צידית בתוספת של עוצמה (...) זה בדרך כלל קורה בתאונות של אופנוענים או בנפילה מגובה". מחקירתו הנגדית עולה כי האפשרות כי שבר כזה נגרם מחבלת הברך בדופן הארגז, תנועה סיבובית ואיבוד שיווי משקל היא פחות שכיחה וסבירה ביחס לאפשרות של נפילה מגובה.

 

 

ח.   סיכום:

 

לאור חוסר המהימנות הבולט של עדי התביעה, תיאום הגרסאות שעלה כחוט השני בין כל העדים, והתאמת החבלות מבחינה רפואית יותר לאירוע של נפילה מגובה רב מאשר לאירוע הנטען בתביעה, על רקע היות התובע פועל בניין שעבד אצל הנתבע 1, כפי שפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

 

התובע ישא בהוצאות הנתבעות 2-3 בסך 10,000 ש"ח + שכ"ט.

 

התביעה נגד נתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, לנוכח התרשמותי הברורה לשיתוף הפעולה בין התובע לנתבע 1 בהגשת תביעה כוזבת לבית המשפט.

 

 

ניתן היום ל' בתשרי, תש"ע (18 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

 

                                                                               

ניצה מימון-שעשוע, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/BD24F9D31F7B9E4A4225765300515A17/$FILE/1FA72363C3C5990E4225762C00388383.html
תאריך: 
18/10/09
Case ID: 
3424_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : ניצה מימון-שעשוע
ניצה מימון-שעשוע
עורכי דין : הורוביץ ואח' חטיב ירושלמי ואח'
הורוביץ ואח'
חטיב
ירושלמי ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system