סלוביק נ. חב' קרדן טרסט בע"מ


 

   

בתי המשפט

א  001783/08

בית משפט השלום ראשון לציון

 

18/10/2009

תאריך:

כב' השופטת הלית סילש

בפני:

 

 







סלוביק ראובן

בעניין:

התובע

סלוביק יוסי

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

חב' קרדן טרסט בע"מ

הנתבעת

עו"ד בר תנחום יצחק

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

 

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו עקב פגיעה בשמו הטוב מכח הוראות של חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן : "חוק איסור לשון הרע").

 

לטענת התובע, לאחר שנפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל בגין המחאה שחוללה על סך 7,500 ¤ (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), הגיע להסדר עם הנתבעת לפירעון החוב בארבעה תשלומים שווים במזומן על סך של 2,150 ¤ כל אחד. עוד סוכם בין הצדדים כי יינתנו ארבע המחאות כביטחון לפירעון התשלומים אך התובע יוכל לקבל בחוזר כל אחת מן  ההמחאות כנגד התשלום במזומן.

 

בכתב התביעה טען התובע כי במועד שנועד לתשלום השני, דהיינו ביום 15.9.2007 התייצב במשרדי הנתבעת אך נאמר לו כי השיק הועבר לבנק לצורך הצגתו לפרעון. באותו מועד שילם התובע את הסכום במזומן לידי הפקידה במקום והובטח לו כי ההמחאה תושב לידיו מבלי שתוגש לפרעון.

בדיעבד נתברר לתובע כי הנתבעת הפקידה את השיק, אשר חולל בהעדר כיסוי ואשר הביא בפועל להגבלת חשבונו.

עוד טען התובע כי בניגוד להסכמות שבין הצדדים לא עיכבה הנתבעת את הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל, והוטל עיקול על חשבונו של התובע, כמו גם בוצעו פעולות של עיקול מטלטלין בביתו. 

 

טענתו של התובע הינה כי הטלת העיקול בחשבון הבנק בניגוד להסכמות הצדדים כמו גם הצגת השיק השני לפירעון על אף ששולמה תמורתו במזומן, מהווה הוצאת לשון הרע, כמשמעותו של מונח זה בהוראות חוק איסור לשון הרע.

 

בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעת כי הסדר החוב לא נעשה כלל עם התובע אלא עם צד ג', כאשר במסגרת הסדר זה לא נקבע דבר לעניין תשלום הכספים במזומן.

עוד נטען כי בכל מקרה הופר ההסדר במקום שבו חולל השיק השני בהעדר כיסוי וכי כל פעולותיה של הנתבעת נעשו כדין.

 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני כמו גם סיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות . להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

 

הסוגיות לדיון

 

א. מה היה תוכנו של הסדר התשלומים שבין הצדדים.

ב. כיצד מומש הסדר זה.

ג. האם כלל ההסדר התחייבות לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

ד. האם יש לראות בפעולות הנתבעת כפעולות העומדות בניגוד להורות חוק איסור לשון הרע?

 

 

פירעון החוב במזומן

 

טען התובע כי הוסדר על פירעון החוב במזומן, וכי השיקים ניתנו לביטחון בלבד.

נוכח כך טען התובע כי כשלה הנתבעת בשעה שהציגה את השיק השני, שתאריך פרעונו ליום 15.9.2007, לפירעון.

 

לא מצאתי לקבל טענתו זו.

 

מצאתי את עדותו של התובע כחסרה וככזו העומדת בסתירה למסמכים השונים שהוצגו בפני.

 

כך לדוגמא טען התובע כי הפקיד בידי הנתבעת ארבע המחאות כביטחון לפירעון החוב, ואף הגיש לעיוני את ארבעת ההמחאות.

הנתבעת טענה כי ההמחאה הראשונה, כלל לא ניתנה על ידי התובע, כי אם על ידי מר שאול, ואף הציגה את העתק ההמחאה.

 

מן הקבלה שצורפה לתצהיר הנתבעת עולה כי קבלה הוצאה לתובע רק ביחס לשלוש ההמחאות הנוספות, ולא ההמחאה הראשונה.

ככל שהיה התובע נותן בידי הנתבעת ארבע המחאות שהרי הדעת נותנת כי הקבלה היתה כוללת גם המחאה זו.

 

עיון בשיק שהוצג על ידי התובע כשיק הראשון , מלמד כי מספר הסידורי של השיק הוא מאוחר  לשלושת השיקים שניתנו לכאורה לאחריו. (שלושת השיקים המאוחרים נושאים מספר סידורי 182-184 ואילו השיק הראשון נושא מספר סידורי 185).

עובדה זו מעלה סימני שאלה של ממש באשר למועד בו נערך שיק זה.

 

התובע לא יכול היה להציג כל הסכם או אישור בכתב בדבר ההסדר לתשלום אליו הגיעו הצדדים. משנשאל טען כי לא היה כל הסדר בכתב.

 

עם זאת הוסיף התובע וטען כי הגיע להסדר בנוכחותו של מר רוני שאול וחיים, אשר הסכימו לערוב לתשלום.

לעיוני לא הוגשו תצהיריהם של ה"ה רוני שאול ומר חיים, ואף לא נתבקשה העדתם.

 

מדובר בעדים אשר יכלו לשפוך אור על הטענות העובדתיות הסותרות של הצדדים, ואולם התובע בחר שלא להעידם. עובדה זו עומדת לחובתו של התובע.

 

אין חולק בין הצדדים כי שני השיקים האחרונים נפרעו במזומן. עם זאת מעדותו של מנהל הנתבעת עלה כי מבחינת הנתבעת לא היתה כל מניעה לפרוע את החוב במזומן, וככל שהיה התשלום בגין השיק משולם קודם למועד פרעונו. (עמוד 11 שורות 21-23 לפרוטוקול).

 

עם זאת, אין ללמוד מדרך פעולתו זו של התובע, ביחס לשני השיקים הנוספים, כי היה הסדר מובנה או מוסכם בין הצדדים.

 

לא זו אף זו, גם אילו היה הסדר בין הצדדים לעניין תשלומו של השיק, שהרי לא הוכח בפני כי התובע אכן הגיע לבית העסק של הנתבעת והותיר בידי המזכירה במקום תשלום במזומן.

 

עוד אציין כי טענתו זו אינה סבירה עניינית.

 

טען ב"כ התובע כי מרשו משך באותו יום את הכספים מחשבון הבנק לצורך התשלום במזומן (עמוד 13  שורות 16-17 לסיכומי התובע).

 

לא ברור מדוע נדרש התובע למשיכת הכספים מחשבונו במזומן לצורך התשלום, שהרי כל שהיה עליו לעשות הוא להותיר את הכסף בחשבון ולאפשר לנתבעת לפרוע את השיק מאותו חשבון.

 

כנגד אלו הציגה הנתבעת המחאה על סך 2,150 ¤ אשר שולמה לכאורה על יד מר רוני שאול, חלף ההמחאה שחוללה, ואשר נמסרה לנתבעת ימים ספורים לאחר מועד פרעון ההמחאה נשוא הדיון.

 

אילו היה ממש בטענות התובע כי הותיר בידי פקידה מטעם הנתבעת את הכסף במזומן, שהרי לא היה כל צורך בהמצאת המחאה חלופית על ידי מר רוני שאול.

 

כמו כן, ניתן היה להניח כי אילו שילם התובע כסף במזומן ביום 15.9.2007, ובמקום שבו בנוסף לאותו תשלום הפקיד בידי הנתבעת שיק על סכום זהה, יוודא התובע המצאתו של אישור כלשהו על התשלום. התובע לא יכול היה להציג קבלה, חשבונית או כל אישור אחר.

 

מעדותו של התובע עלה כי נאמר לו לכאורה על ידי הפקידה במקום כי השיק הועבר לבנק. נוכח עדותו זו, יש להניח כי התובע יכול היה , חלף הותרת המזומנים בידי הנתבעת, לשוב ולהפקיד את הכספים בחשבון הבנק ולאפשר עקב כך פירעון ההמחאה בהתאם.

 

טען התובע כי עקב חילול ההמחאה מיום 15.9.2007, הוגבל חשבונו וכי יש לראות בהגבלה זו כדי הוצאת לשון הרע.

 

התובע לא הוכיח כי מדובר בשיק עשירי אשר הביא להגבלתו. כן לא הוכיח התובע כי החשבון אכן הוגבל.

 

אני מוצאת לציין כי במהלך הדיון ביקש התובע להגיש מסמך נוסף (שעניינו ככל הנראה הגבלת החשבון), שלא נזכר בתצהיר גילוי המסמכים או בתצהיר העדות הראשית, לא מצאתי לקבלו.

 

מלכתחילה ביקש התובע להיסמך על עדותו שלו בלבד. אין בעדות זו די על מנת להרים את הנטל המוטל עליו.

 

עיכוב הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל

 

טען התובע כי במסגרת הסדר התשלומים אליו הגיעו הצדדים הוסכם ביניהם על עיכוב הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל, והיה על הנתבעת להימנע מנקיטתם של הליכים , לרבות הליך העיקול בחשבון הבנק ועיקול המיטלטלין בביתו.

 

עיון במסמכים שהוגשו לעיוני מלמד כי הבקשה לעיקול חשבון הבנק הוגשה עוד בסוף חודש יולי 2007, דהיינו למעלה מחודש קודם שהגיעו הצדדים לכלל אותו הסדר נטען.

 

גם הבקשה למימוש העיקול הוגשה עוד קודם המצאת ההמחאות על ידי התובע לנתבעת, ואושרה על ידי כב' השופט ארנייה ביום 2.9.2007, דהיינו באותו יום בו נמסרו ההמחאות לנתבעת.

 

מתוך שכך, יש להסיק כי הבקשות וההחלטות נתקבלו קודם למועד בו הגיעו הצדדים לכלל הסדר.

 

לא למיותר לציין כי הבקשה לעיקולים הוגשה במסגרת תיק ההוצאה לפועל בגין שיק קודם שחולל על ידי התובע, ואשר לא נטענה ביחס לפירעונו כל טענה.

 

מתוך שכך, יש להסיק כי פעולותיה של הנתבעת לגביית החוב, לרבות על דרך של הטלת עיקול, נעשו כדין.

 

השאלה הנשאלת הינה האם נוכח ההסדר אליו הגיעו הצדדים, היה על הנתבעת להורות לא אך על עיכוב ההליכים, אלא גם על ביטול הליכים שננקטו קודם ההסדר.

 

כאמור לא הוצג בפני כל הסדר כתוב בין הצדדים ודומה כי הסדר מעין זה מעולם לא נוסח.

 

עם זאת, במקום שבו נמסרו לנתבעת שיקים שאמורים היו לשמש לצורך פירעון החוב, שהרי יש להניח כי היה על הנתבעת להימנע מגביית יתר, וכי הליכי המימוש ראוי היה שיעוכבו.

 

נתתי דעתי לטענות ב"כ הנתבעת על פיהם ההמחאות נמסרו ביום 2.9.2007 וכבר ביום 15.9.2007 חולל שיק ואולם השאלה הנשאלת הינה האם לא היה מקום להורות על ביטול מימוש העיקולים בין התאריכים ה-2.9 לבין 15.9. , וככל שכן, האם יש לראות בכך כדי מעשה העומד בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע.

 

אני אכן סבורה כי בין התאריכים ה- 2.9.2007 ועד ליום 15.9.2007 היה על הנתבעת להורות על ביטול הליכי הגבייה.

העובדה כי הנתבעת עצמה מצאה לנכון ביום 25.9.2007  (ולאחר מתן השיק החלופי לשיק שחולל ביום 15.9.2007) להורות על ביטול כל ההליכים, מחזקת את מסקנתי כי אלו היו ההבנות שבין הצדדים. 

בנוסף היה זה נציג הנתבעת עצמו אשר הודה במסגרת חקירתו הנגדית כי אחרי פרעון השיק הראשון, הסכימה הנתבעת לעיכוב ההליכים (ראה עמוד 8 שורות 24-25 לפרוטוקול).

 

עם זאת, אין אני סבורה כי יש לראות במחדלה זה של הנתבעת כדי הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע.

 

התובע התמקד במסגרת כתבי הטענות כמו גם סיכומיו בסוגיות העובדתיות. לא הועלתה בפני כל טענה או הבהרה מדוע יש לראות במחדלה זה של הנתבעת, כדי הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע.

 

יש לזכור כי העיקול ברישום, כהודעה על קיומו של חוב, נעשה כדין, בשעה שהיה חוב,  וזמן רב קודם מועד הפקדת השיקים שנועדו לפירעון אותו חוב. מתוך שכך, "ההודעה" או ה"פרסום" נעשו זמן רב קודם לכל לקבלת השיקים החלופיים.

איני רואה כיצד יש בהודעת מימוש העיקול, אשר לא בוצעה בפועל בסופו של יום, ואשר לא ברור כלל אם ובאיזה מועד הגיעה לידי הבנק, כדי הוצאת לשון הרע, או שינוי מצבו של התובע כדי הוצאת לשון הרע.

 

ואדגיש, תביעה זו אין עניינה נזק כלכלי מוכח שנגרם לתובע, שכן התובע ייחד את תביעתו לעילת הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע.

 

התובע לא הציג כל מסמך ממנו ניתן היה ללמוד כי הבנק קיבל את ההודעה על מימוש עיקול הכספים, ולא הועלתה על ידו כל טענה בדבר המימוש בפועל. נהיר כי נטל הבאת הראייה בעניין זה מוטל על התובע והוא לא הרימו.

 

נוכח כך אני מוצאת לדחות את טענותיו של התובע בדבר הוצאת לשון הרע ביחס להטלת העיקול.

 

בשולי פסק הדין אני מוצאת לציין כי גם אילו היה מקום לראות באי ביטול הודעת מימוש העיקול כהוצאת לשון הרע, שהרי תנאי לפסיקת פיצוי בגין עוולת לשון הרע, הינה הוכחת קיומו של נזק הגם לא בהכרח נזק ממון.

 

התובע לא הציג כל ראייה לכך שאדם כלשהו, או אפילו הבנק ידע על החלטתו של כב' השופט ארנייה למימוש העיקול (ויש ליתן את הדעת לעובדה כי על פי החלטת כב' השופט ארניה היה על ב"כ הנתבעת לבצע מסירה אישית של צו המימוש), או שהיה באלו כדי להשליך בדרך כלשהי על דעתו מאן דהוא ביחס לתובע.

 

אני מודעת לעובדה כי  עצם הפגיעה בשמו הטוב של אדם יכול שיראו בה משום "נזק" ואולם לכל הפחות ניתן היה להניח כי התובע יציג נתונים בדבר השפעת הפרסום על שמו הטוב אל מול הסובבים אותו ואל מול אלו אשר היו היעד לפרסום- דהיינו הבנק, תפוצתו, ראיות על קיומו של נזק אחר וכיוצא באלו. בפועל, לא הוצג לי דבר.

 

העובדה כי היה זה התובע עצמו אשר מצא לפרוע את יתרת חובו לנתבעת (שני השיקים הנוספים), מבלי שהועלתה על ידו באותו מועד, או סמוך לאותו מועד, כל טענה על פגיעה בשמו הטוב עקב מעשי או מחדלי הנתבעת, מכוונת אף היא למסקנה כי לא נגרמה לתובע כל פגיעה בשמו הטוב.

בעניין זה לא למיותר לציין כי קודם הגשת התביעה במאי 2008, במשך שבעה חודשים מקרות האירועים נשוא התביעה, לא נשלחה על ידי התובע כל הודעה, דרישה ולא הועלתה על הכתב כל טענה על פגיעה כלשהי של הנתבעת בתובע, בכלל או בשמו הטוב בפרט.

 

מתוך שכך, וגם אילו היה מקום לראות במעשיה של הנתבעת משום הוצאת לשון הרע שהרי פסיקת פיצוי, על דרך האומדן, היתה מכוונת בהכרח , לכל היותר, על פסיקתו של פיצוי סימלי.

 

סוף דבר

 

התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות ההליך בסך של 3,000 ¤ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.


 

ניתן היום ל' בתשרי, תש"ע (18 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                                

הלית סילש, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F563ED55066E731C422576530051A54F/$FILE/3DCA83C6726989C2422576500026B251.html
תאריך: 
18/10/09
Case ID: 
1783_8
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : הלית סילש
הלית סילש
עורכי דין : בר תנחום יצחק סלוביק יוסי עו"ד בר תנחום יצחק
בר תנחום יצחק
סלוביק יוסי
עו"ד בר תנחום יצחק
Powered by Drupal, an open source content management system