קמפניינו נ. שיחור


 

   

בתי המשפט


 

א  013001/08

בית משפט השלום בירושלים

 

07/01/2009

לפני כב' השופט דוד מינץ

 



אפרת קמפניינו

בעניין:

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד אריאל אלבאום

 


 

 

נ  ג  ד

 


 

1. מיכאל שיחור

2. שיחור הוצאה לאור בע"מ

הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד יאיר רמאן

 

 

 


פסק דין

 


 

התובעת העובדת כמדריכת סיורים בירושלים סיכמה עם נתבע 1 (להלן: "הנתבע") שהינו עורך מדריכי סיורים הידועים כ"מדריכי שיחור" על עדכון של מדריך שיחור לירושלים לצורך הוצאתו במהדורה חדשה. התובעת ביצעה את עבודתה ובחודש אפריל 2007 הושלם המדריך החדש. לטענת התובעת היא לא קיבלה שכר על עבודתה זו, והיא הגישה את תביעתה בסך 47,263 ש"ח כנגד הנתבע וכנגד נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") שהיא ההוצאה לאור אשר הזמינה את העבודה מהנתבעת.

 

לא הייתה מחלוקת כי הצדדים הסכימו ביניהם על תשלום של 1,000 ¤ בצירוף מע"מ עבור כל יום עבודה.  המחלוקת בין הצדדים הייתה מהו מספר ימי העבודה עליו הוסכם בין הצדדים ומה היה כלול בעדכון שעל התובעת היה לבצע. טענת התובעת הייתה כי בהתאם למוסכם היה עליה לא רק לעדכן את המדריך אלא אף להרחיב אותו כשמנגד טענו הנתבעים כי ההסכם התייחס לעדכון המדריך בלבד. באשר למספר ימי העבודה, טענת התובעת הייתה כי מראש סוכם על 20 ימי עבודה, אך בפועל העבודה התארכה בארבעה ימים נוספים, שלושה מהם בשל העובדה כי קיבלה את הקובץ של המדריך הישן ב"ג'יבריש" והיא עמלה על הקלדתו במשך שלושה ימים, בהוראת הנתבע. היא הוסיפה כי לאחר שסיימה את עבודת העדכון וההרחבה, פנו אליה אנשי מקצוע שונים (צלם, גרפיקאי, קרטוגרף ועורכת לשונית) שנשלחו על ידי הנתבע על מנת שתסייע בידם בהשלמת העבודה על המדריך החדש, ועבודה זו ארכה 14 ימים נוספים, כך שלמעשה היא זכאית לתשלום עבור 38 ימי עבודה. מנגד טענו הנתבעים כי סוכם מראש אך על 7-10 ימי עבודה שכללו גם את התיאומים עם בעלי המלאכה האחרים. מחלוקת אחרת הייתה באשר לחיובו של הנתבע אשר לטענתו פעל אך כשליחה? וכבעליה של הנתבעת ואין מקום לחייבו באופן אישי בחובות הנתבעת. מאידך, טענת התובעת הייתה כי כל ההתנהלות סביב העבודה נעשתה מול הנתבע בטלפון וזה לא אמר לה מעולם כי הוא פועל בשם הנתבעת.

 

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ובישיבה המקדמית נחקרו התובעת והנתבע וב"כ הצדדים הסכימו כי בית המשפט יתן את פסקו על סמך החומר הקיים בתיק. להלן אפוא, נמוקי פסק הדין בתמצית כמצוות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

ראשית, למרות שהתובעת לא הצטיידה עם הרישומים ביומנה אודות שעות עבודתה, מקובלת עלי עדותה כי היא עבדה בפועל 24 ימים בעדכון הספר ובהרחבתו. שנית, אין מחלוקת כי בסופו של יום הוכנס החלק שהרחיבה התובעת לתוך המהדורה החדשה, ומשום כך הנתבעים חבים לשלם לה גם על עבודה זו ולו? בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. שלישית, התרשמתי מבעלי הדין כי כל צד סבר לתומו שהצד שכנגד סובר כמותו, אך לא כך היו פני הדברים. לדעתי, לא הוסכם במפורש על היקף עבודה בסדר גודל של 24 יום או מנגד על 10 ימי עבודה. לכן בנסיבות אלו, בהן אין מחלוקת כי נכרת הסכם בין הצדדים, אך לא הייתה התייחסות מפורשת וברורה באשר להיקף העבודה, יש להשלים פרט זה בהתאם להוראת סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, היינו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובהעדר נוהג כזה, כבמקרה שלפנינו, לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג.

 

ואכן, לטענת הנתבע הוא שילם בעבר עבור עדכון מדריכי הערים של פריז, לונדון וברצלונה סך של כ-6,500 עד 8,000 ¤, ולא ראיתי מקום להטיל ספק בעדותו בעניין זה. עם זאת, במקרה זה הנתבע לקח בחשבון על פי הודאתו שעבודתה של התובעת תארך זמן ארוך יותר משלקח למעדכני מדריכים אלו של הערים ברחבי העולם, שכן הוא ידע כי בניגוד לעורכים האחרים, העוסקים בדרך קבע בעבודת עריכה בשל היותם עיתונאים במקצועם, שלתובעת לא היה ניסיון בעריכת מדריכים מעין אלו והוא העסיקה? דווקא בשל יתרונה בעבודה זו בהיותה מדריכת טיולים מומחית בירושלים. לכן, בהתבסס על הנתונים שהציג הנתבע באשר למשך הזמן שבו עודכנו מדריכי ערים אחרות ברחבי העולם, ובהתחשב בהעדר הניסיון של התובעת כאמור, ובקושי המיוחד הקיים בעריכת מדריך לעיר כירושלים, כטענת התובעת, נראה לי כסביר לאמוד את היקף העבודה המוסכם ב-12 ימים. על אלו יש להוסיף את שלושת הימים בהם הקלידה התובעת את המדריך הישן שהגיעה אליה ב"ג'יבריש" כאמור, כך שהיא זכאית לשכר עבור 15 ימי עבודה.

 

ובאשר לעבודתה הנוספת בסיוע לבעלי המלאכה האחרים. גם בעניין זה לא ראיתי מקום להטיל ספק בעדותה של התובעת כי סייעה לבעלי המלאכה במשך 14 ימים, ובין היתר היא הסתובבה עם הצלם למשך יום צילומים שלם בתיאום עם הנתבע. ברם, גם לפי טענתה שלה, לא הוסכם בינה לבין הנתבעת באופן ישיר דבר באשר לעבודה זו, בוודאי לו? לגבי היקפה, שכן היא פעלה לפי פניית בעלי המלאכה עצמם בשליחות הנתבע. גם די ברור כי הנתבע לא היה מסכים להיקף עבודה שכזה, מקום בו הוא סבר כי השלמת העדכון כולו, כולל עבודתם של בעלי המלאכה, אינה צריכה לעלות על עשרה ימים, לכל היותר. לכן, גם בעניין זה אין מנוס מביצוע אומדן על דרך המיצוע ואני מעריך את תוספת העבודה בשבעה ימי עבודה נוספים. 

 

התובעת זכאית אפוא, לשכר עבור 22 ימי עבודה, ובהתאם למוסכם אודות סך של 1,000 ¤ ליום היא זכאית לשכר של 22,000 ¤ בצירוף מע"מ, היינו סך כולל של 25,410 ¤ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 27.03.07 (מועד משלוח החשבונית המקורית) ועד התשלום המלא בפועל.

 

ושתי הערות לסיום. האחת, כי הצדק עם ב"כ התובעת באשר לחיובו של הנתבע באופן אישי, שכן מקובלת עלי עדותה של התובעת כי פעלה רק מול הנתבע שלא ציין בפניה את העובדה כי הוא פועל אך כשלוחה? של הנתבעת, ואף לא הועבר בין הצדדים מסמך של הנתבעת ממנו יכלה התובעת ללמוד כי העסקה נכרתת למעשה עם הנתבעת. יתרה מזאת, הנתבע הודה כי הוא הוציא את המדריכים השונים תחת שמם של חברות שונות, ולא ניתן היה לצפות מהתובעת שתדע עם איזו חברה היא מתקשרת, אם בכלל. בנסיבות אלו, די ברור כי הנתבע חב כלפי התובעת באופן אישי.

 

וההערה שנייה. הנתבע אכן שלח לתובעת שיק על סך 26,410 ¤ בסוף שנת 2007. ברם, בין אם שיק זה הגיע אל התובעת ולא נפדה על ידה, ובין אם לאו כטענתה, משהוגשה התביעה היה על הנתבע לשלם, ולו? בהפקדה לקופת בית המשפט, את הסכום שלא היה שנוי בעיניו במחלוקת.

 

סופו של יום אפוא, הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 25,410 ¤ בצירוף הפרשים כפי שפורט. כמו כן ישלמו הנתבעים את הוצאות המשפט של התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ¤ בצירוף מע"מ.     

 

ניתן היום י"א בטבת, תשס"ט (7 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

דוד מינץ, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/8F9DD0778F6B7A174225753700560E13/$FILE/1596DCB8A305151942257536002AC41F.html
תאריך: 
07/01/09
Case ID: 
13001_8
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : דוד מינץ
דוד מינץ
עורכי דין : אריאל אלבאום יאיר רמאן
אריאל אלבאום
יאיר רמאן
Powered by Drupal, an open source content management system