בתי המשפט





עפ 007670/09

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


 

21/10/2009

תאריך:

כב' השופטת ד' ברלינר, נשיאה – אב"ד

כב' השופט ז' המר, סג"נ

כב' השופטת ת' שפירא

בפני:

 

 












 

אמיר קומע

בעניין:

המערער

ע"י ב"כ עו"ד איתן און


 


 

נ  ג  ד


 


 

מדינת ישראל


 

המשיבה

ע"י עו"ד אייל כהן מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי)


 

 


המערער וב"כ עו"ד און

ב"כ המשיבה עו"ד כהן

נוכחים:

 

פסק-דין

           

            המערער הורשע בבית-משפט קמא על-סמך הודייתו בעבירה של תקיפת עובד ציבור, עבירה על סעיף 381(ב) לחוק העונשין. על-פי עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, בתאריך 22.2.07 נגרר רכבו על-ידי פקח עירוני של עיריית תל-אביב. המערער הגיע למקום כאשר הפקח ועובד הגרר היו במקום, והיכה באגרופיו את הפקח, זאת כיוון שזה האחרון ביצע את תפקידו.  בנוסף ניסה המערער להשליך אבן לעבר הרכב, אולם נבלם על ידי חברתו שהיתה במקום. לאחר הרשעתו של המערער, נשלח לקבלת תסקיר של שירות מבחן, בהסכמת הצדדים. שירות המבחן המציא לבית משפט תסקיר ארוך, המצוי גם בפנינו, שהמליץ בסיומו שלא להטיל על המערער מאסר בפועל אלא להאריך את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. בית-משפט קמא, כב' השופט א' דורון, הטיל על המערער 6 חודשי מאסר בגין העבירה בה הורשע בתיק הנוכחי, הפעיל את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו למשך 4 חודשים, וקבע כי שני המאסרים ירוצו בחופף זה לזה, כך שסך הכל יהא על המערער לרצות רק 6 חודשים.

 

            בית-משפט קמא הוסיף והלך לקראת המערער, בכך שבחן את האפשרות לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. המערער הופנה לממונה על עבודות שירות פעם ופעמיים. בדיעבד, כך אנו מבינים, פעם אחת לא התייצב המערער בפני הממונה, ומשכבר התייצב בפעם השנייה, התנהג בגסות כלפי  הממונה וכלפי הרופא שהיה במקום. כיוון שכך, סבר הממונה על עבודות שירות כי הוא איננו כשיר לביצוע עבודות שירות. כפועל יוצא מכך, בית-משפט קמא קבע כי המאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח.

 

            הערעור שבפנינו הופנה מלכתחילה על עצם החלטתו של בית-משפט קמא להורות על מאסר בפועל ולהימנע מהארכת המאסר על תנאי, ובדיעבד הסתפק הסניגור בעתירה כי תישקל מחדש האפשרות לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, תוך הפנייתו של המערער פעם נוספת אל הממונה. הסניגור מדגיש את נסיבות חייו הקשות של המערער, כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן, את העובדה שנישא והוא אב לילדה קטנה, את העובדה שהמערער עבר את העבירות, כך על-פי הנטען, עקב מצב נפשי קשה, שהורתו ולידתו בכך שעיסקו התמוטט והדבר גרם לו ללחץ נפשי.

 

            שקלנו את טיעוני הסניגור ואיננו סבורים כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא. נתחיל באופייה של העבירה שהרשע בה. עובדי הציבור מסוג עובד הציבור שמדובר בו בתיק הנוכחי, קרי – פקח עירייה, מבצעים עבודה קשה ומתסכלת וחשופים לעיתים קרובות לכינויי גנאי וכיו"ב מצד יחידי הציבור שאינם מרוצים מהפעולות שננקטו נגדם. במקרה הנוכחי, אין מדובר באלימות מילולית אלא באלימות פיזית של ממש. המערער, כאמור, תקף את הפקח בכך, שהיכה באגרופו בפניו, כאשר כל חטאו של זה האחרון התמצה בכך שניסה לבצע את עבודתו. המערער ניסה להשליך אבן על הרכב אם נבלם על-ידי חברתו שהיתה במקום. אין צורך בדימיון רב כדי להבין, שאבן יכולה לפגוע גם במטרות מעבר למה שהמערער התכוון אליהם. מכל מקום, יש בכך ביטוי נוסף לאלימות, הפעם כלפי הרכוש. טענתו של המערער הינה כי ביצע את המעשים על רקע מצב נפשי קשה, שהורתו ולידתו בהתפתחויות בעיסקו. יכולנו לקבל טענה זו או לפחות לשקול אותה ברצינות, לולא העלה העיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער, כי מדובר בדפוס התנהגות ולא באירוע חד פעמי. המערער כבר תקף בעבר שוטר, תקף רופאה בקופת-חולים ונראה שבעיניו של המערער תקיפתם של עובדי הציבור השונים הינה דרך לפתרון בעיות. כיוון שהאירועים הקודמים התרחשו זמן רב לפני המשבר הכלכלי, לא ניתן לקבל את טענתו של הסניגור כי מדובר בלחץ נפשי זמני שתורגם כלל אלימות. במיוחד אנו רואים לציין, כי את העבירה הנוכחית ביצע המערער כחודשיים בלבד לאחר שהורשע בתקיפת עובד ציבור והוטל עליו מאסר מותנה. ניתן היה לצפות כי ההרשעה תותיר את חותמה לתקופה ארוכה מעט יותר, אלא שהמציאות מצביעה על-כך שלא היה בהרשעתו הקודמת של המערער ולא בהטלת מאסר על תנאי כדי להוות הרתעה כלשהי.

            ציינו לעיל כי בית-משפט קמא הלך לקראת המערער בכך שחפף את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו עם המאסר בפועל שהוטל ללא הנמקה של ממש. בכך למעשה סטה בית-משפט קמא מהוראת סעיף 58 לחוק העונשין. בית המשפט הוסיף והלך לקראת המערער בכך שבחן, כאמור, את האפשרות של ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות. אלא שהמערער המשיך באותו דפוס התנהגות המלווה אותו בהרשעותיו הקודמות, והתייחס בוולגריות ובגסות גם כלפי עובדי הממונה על עבודות שירות, לרבות כלפי רופא. המערער גם לא שיתף פעולה באופן מלא עם הממונה על עבודות שירות, למרות שבית המשפט דחה את הדיון לצורך זה פעם או פעמיים.

 

            בנסיבות אלה, משראה בית המשפט קמא להורות על ריצוי המאסר מאחורי סורג ובריח, לא נוכל לומר כי שגה בשיקול דעתו וכי יש מקום לתת למערער הזדמנות נוספת.

 

            התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור.

 

ניתן היום, ב' בחשון, תש"ע (20 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

                                                                               





תחיה שפירא, שופטת


 

זאב המר, סג"נ


 

דבורה ברלינר, נשיאה

אב"ד

 


עו"ד און:

מבקש דחייה לריצוי המאסר של שבועיים וחצי, עד ליום 8.11.09.

 

עו"ד כהן:

משאיר לשיקול דעת בית המשפט.

החלטה

 

המערער יתייצב לריצוי עונשו ב- 8.11.09. על המערער להתייצב בתאריך זה עד השעה 10:00 במזכירות בית-משפט המחוזי בתל-אביב. הערבויות הקיימות ישמשו להבטחת התייצבותו. צו עיכוב היציאה מהארץ בעינו ישאר.

 

ניתנה היום, ב' בחשון, תש"ע (20 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

                                                                            





תחיה שפירא, שופטת


 

זאב המר, סג"נ


 

דבורה ברלינר, נשיאה

אב"ד

 


 

 


 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/7E04CAD06467AE37422576560051D950/$FILE/7D699CFDCDE7E9824225765500472EE9.html
תאריך: 
21/10/09
Case ID: 
7670_9
Case type: 
עפ
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : דבורה ברלינר
דבורה ברלינר
עורכי דין : אייל כהן מפרקליטות מחוז ת"א איתן און
אייל כהן מפרקליטות מחוז ת"א
איתן און
Powered by Drupal, an open source content management system