שפירו נ. בזיני


 

   

בתי המשפט

א  002633/07

א 02633.1/07

בית משפט השלום ראשון לציון

 

25/10/2009

תאריך:

כבוד השופט שוורץ אורן

בפני:

 

 







1 . שפירו זאב

2 . גולן מיקי

3 . רוזין אלכס

4 . קגנסקי סופיה

5 . פאר מנחם

6 . דניאל נדיה

7 . שמיט אסתר

בעניין:

התובעים

עו"ד רוזנשיין יעקב

ע"י ב"כ


 

-  נ  ג  ד  -

 


 

בזיני יוסף

בזיני גילה

הנתבעים

עו"ד לוין עליזה

ע"י ב"כ


 

פסק דין

 

הרקע לתביעה:

1.         עניינה של התביעה שלפניי במחלוקת שנפלה בין בעלי הזכויות בבית משותף, המצוי ברחוב ז'בוטינסקי 4 בעיר רחובות. ראשיתה של המחלוקת, בתביעה משותפת שהגישו הדיירים כנגד החברה הקבלנית שבנתה את הבית המשותף (ת.א. 8694/01 – להלן: "התביעה המשותפת"). התביעה המשותפת נסתיימה בהסכם גישור, לו ניתן תוקף פסק דין. 

2.         לטענת התובעים, הנתבע ניצל את מעמדו כיו"ר הנציגות וכן ניצל את הנסיבות, אגב ניהול התביעה המשותפת, על מנת לקבל שלא כדין מחסן והחזר הוצאות, שהיו אמורים להתחלק בין כלל הדיירים. סכום התביעה הועמד על סך 101,454 ¤.

            הנתבע, מבחינתו, עתר בתביעה שכנגד, בה טען לחיובם של התובעים בסך 117,804 ¤ מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. יסודו של סכום התביעה שכנגד ב - 20% מהתקבולים שקיבלו התובעים במסגרת התביעה המשותפת, כתוצאה ממאמציו ופועלו של הנתבע.  

 

 

טענות התובעים:

3.         בזמנים הרלבנטיים להתנהלות התביעה המשותפת, היה הנתבע יו"ר נציגות הבית המשותף. מתוקף מעמדו, והפעילות בה נטל חלק, כנגד החברות הקבלניות שייזמו ובנו את הבית המשותף, זכה הנתבע באמון מוחלט מצד התובעים. אמון זה בא לידי ביטוי בכך, שהנתבע היה "המוציא והמביא" בכל הקשור בניהול התביעה המשותפת.

4.         לאחר שהסתיימה התביעה המשותפת בהסכם גישור שקיבל תוקף פסק דין, התברר לתובעים כי סכום של 31,545 ¤ שהיה אמור להתחלק בין כלל הדיירים, בגין החזר הוצאות משפט למומחה בית המשפט בתביעה המשותפת, לא חולק לדיירים.

5.         לא זו אף זאת, בהסכם הגישור, קיבלו הדיירים מחסנים וחדר עגלות, מהחברות שבנו את הבית המשותף. לטענת התובעים, הנתבע נטל לעצמו גם מחסן וגם חדר עגלות, הגם שהדיירים סיכמו עימו שבתמורה לקבלת חדר העגלות (שהוא חדר גדול יחסית), יוותר הנתבע על המחסן.

6.         לטענת התובעים, הנתבע הפר את חובת הנאמנות כלפיהם, נטל לכיסו הפרטי את כספי התובעים, הפר את פסק הדין, עשה עשיית עושר ולא במשפט והציג לפני בית המשפט הסכמה מצד התובעים, שמעולם לא ניתנה. בכל אלה, אף נהג הנתבע בעורמה ותרמית כנגד התובעים.

7.         בנסיבות אלה, יש לחייב את הנתבע להשיב את חדר העגלות לרכוש המשותף. כך, יש להורות על חלוקת המחסנים מחדש, בין הדיירים. עוד עתרו התובעים להשבת סך 31,454 ¤ בניכוי חלקו של הנתבע ולפיצויים בסך 10,000 ¤ כל אחד, בגין נזק לא ממוני.

 

טענות הנתבע:

8.         התביעה מלמדת על כמה כפויי טובה התובעים. הנתבע פעל ללא לאות למען התובעים והבית המשותף, במסגרת התביעה המשותפת, הכל לשביעות רצונם של התובעים.

9.         משמעות התביעה דנא הוא שינוי פסק דין (בתביעה המשותפת) שניתן ביום 24.7.2005. הנתבע הוא שיזם את התביעה המשותפת. הנתבע ואחיו, שהינו מהנדס, סייעו לתובעים לקבל את זכויותיהם. על מנת להקל על התובעים, סוכם עם אחיו של הנתבע, שהוא יקבל תשלום רק לאחר גמר ההתדיינות, וכך הועברו סך 26,795 ¤ לזכות תאגיד שבשליטת אחיו של הנתבע.

10.        הנתבע ואחיו הם שפנו לעו"ד דפני, לאחר שעשו עבודת הכנה של כשנה לצורך התביעה. עו"ד דפני נאות לטפל בתביעה בלא כל תשלום התחלתי, זאת לנוכח הטיפול שהושקע בהכנת התביעה על ידי הנתבע ואחיו. התובעים מבחינתם, גילו חוסר אכפתיות במהלך ההליך המשפטי.

11.        לעניין חלוקת המחסנים – זו נעשתה על פי הסכמה בין הדיירים, כאשר חלק מהדיירים מכרו את חלקם במחסן לדיירים אחרים. הכוונה שהנתבע יקבל שני מחסנים הייתה ידועה ומוסכמת על הדיירים. בסופו של דבר, קיבל הנתבע את חדר העגלות ואת מחסן 5, על פי הצעת התובעים.

12.        הנתבע טען, במסגרת התביעה שכנגד, כי יש לחייב את התובעים בסך השווה ל – 20% מהכספים אותם קיבלו במסגרת פסק הדין, זאת מכוח עילת עשיית תעושר ולא במשפט, שכן הכספים הללו הגיעו לתובעים מכוח טרחתו ופועלו של הנתבע. כן יש לחייב את התובעים בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 20,000 ¤. סכום התביעה שכנגד הועמד על סך 117,804 ¤.

13.        בדיון שנערך לפניי העידו:

            מטעם התובעים: מר מנחם פאר, גב' שמיט אסתר, גב' דניאל נדיה, גב' חיה מרים (מיקי) גולן ומר רוזין אלכס. עו"ד גיל דפני זומן להעיד מטעם התובעים בעדות בעל פה.

            מטעם הנתבע: הנתבע, מר יוסף בזיני.

 

דיון:

14.        התובעים הינם בעלי זכויות בבית המשותף, ברח' ז'בוטינסקי 4 ברחובות. את הבית המשותף בנתה ז.מ.ר חברה לבנין והנדסה בע"מ, כאשר חברה עממית לבניה בע"מ מכרה את הדירות לדיירים תחת ניהולה של סלע חברת שיכון בע"מ. התובעים, הנתבע ונציגות הבית המשותף חברו להגשת תביעה כספית בגין ליקויי בניה ואיחורים כנגד "זמר", "עממית" ו"סלע" [ת.א. 8694/01 (שלום רשל"צ) – נספח ב' לנ/1]. כתב התביעה כלל כשמונה תביעות משנה של דיירים ותביעת משנה נוספת בגין הליקויים ברכוש המשותף. כל התביעות נסמכו על חוות דעתו של המהנדס דוד אייזן. סכום התביעה הועמד על סך 2,301,744 ¤. את בעלי הדירות בבית המשותף ייצג עו"ד דפני.

15.        במסגרת הליכי קדם המשפט, מונה מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, שמאי ואינג' דן אורמן. אינג' אורמן הגיש את חוות דעתו לתיק בית המשפט ביום 23.12.03 או בסמוך לכך [נ/2]. בחודש יולי 2005, אישר בית משפט השלום, כב' הש' ר. שרון, הסכם גישור שנערך ונחתם בין הצדדים [מוצג 1 למוצגי התובעים]. על פי הסכם הגישור, זכאית משפחת בזיני לקבל בהצמדה הן את מחסן מס' 5 והן את חדר העגלות. עוד נקבע בהסכם הגישור, שהנתבעות תשבנה את שכר המומחה אורמן, בסך 31,454 ¤.

16.        הסכם הגישור נחתם בידי ב"כ הצדדים: עו"ד ליבליך מצד "עממית" ו"סלע", עו"ד דפני מצד הדיירים, וכן חתמה על ההסכם אחת הדיירות הנוספות שלא נכללת בתביעה – גב' טוני ברוך, זאת לצד חתימת המגשרת, עוה"ד צילי גולן.

17.        טענות התובעים, בתביעה דנן, נחלקות לשתי קבוצות: האחת – טענות הנוגעות לאי סדרים בהעברת כספים על פי ההסכם; השניה – הטעיה מצד הנתבע באשר לחלוקת המחסנים וחדר העגלות במסגרת ההסכם.

18.        אשר לטענה העוסקת באי העברת כספים, העלו התובעים בכתב התביעה את הטענה לפיה לא הגיע לידם סכום של 31,454 ¤ [ס' 6 לכתב התביעה]. בכתב הגנתו, טען הנתבע שסכום זה, בסך 31,454 ¤ חולק לדיירים ע"י עו"ד דפני. עוד הוסיף הנתבע, כי מתוך הסכומים שנתקבלו אצלו, שילם סך 26,795 ¤ לאחיו, באמצעות תאגיד בשליטתו, למרות שהאח דרש לקבל סך 31,000 ¤ בגין הייעוץ והליווי של התביעה.

19.        התרשמתי שהתובעים לא היו בקיאים בכל הנוגע להעברות הכספים בתביעה המשותפת. התובעים לא הרבו להיפגש עם עו"ד דפני, אשר מבחינתו התנה את הטיפול בתביעה המשותפת בכך שיעבוד מולו איש קשר אחד בלבד – הוא מר יוסף בזיני, ששימש באותה עת כיו"ר נציגות הבית המשותף.

20.        על פי עדותו של עו"ד דפני, בסופו של יום נערכה התחשבנות לגבי הפיצוי הכספי שאותו יקבל כל דייר, זאת על פי חוות הדעת של אינג' אורמן. כך, בעוד הפיצוי הכולל על פי הסכם הגישור הועמד על סך 550,000 ¤, הרי שהפיצוי הכולל לדיירים על פי המתווה שערך עו"ד דפני בכתב ידו, על יסוד חוה"ד של אורמן [מוצג נ/1], הועמד על סך 522,081 ¤.

21.        בהתאם, הודיע עו"ד דפני לכל אחד מהתובעים בתביעה המשותפת מהו הסכום אותו יקבלו בשלב ראשון, באופן התואם לרשימה ב - נ/1. כל אחת מהמשפחות אישרה בחתימתה את קבלת הפיצוי האישי.

22.        בנוסף, לסכום הפיצוי הכללי (בסך 550,000 ¤) שאמור להתחלק בין התובעים והנציגות, התקבלו עוד שני סכומים: תשלום בגין החזר שכר טרחת המומחה אורמן, בסך 31,454 ¤ [ס' 1.12 להסכם הגישור] וכן החזר האגרה כמתחייב מסיומה של התביעה בהליך של גישור.

23.        בהקשר זה, העיד לפניי עו"ד דפני, שסכום ההחזר בגין שכ"ט המומחה אורמן התווסף לפיצוי האישי שקיבלו הדיירים [פר' עמ' 15 ש' 17]. גרסתו של עו"ד דפני נתמכה בטבלה שערך הנתבע, מוצג "כב", ממנה ניתן ללמוד שלפיצוי האישי לכל אחת מהמשפחות התובעות בתביעה המשותפת, התווסף חלק שווה בגין החזר שכר הטרחה, בסך 3,931 ¤.  

24.        לא כך הם פני הדברים באשר לסך 31,000 ¤, שמקורו, בעיקר בהפרש בין הפיצוי הכולל על פי הסכם הגישור לבין סך הפיצוי לדיירים. לגבי סכום זה, העיד לפניי עו"ד דפני בזו הלשון:

                        "...ש-31,000 ¤ ניתנו לשמש עבור ועד הבית כי נאמר לי על ידי בזיני שיש הסכמה של הדיירים שהסכום העודף שהוא הסכום שבין 522 לבין 550 ועוד הפרש אגרה של חלקו של ועד הבית יצא פחות או יותר בסכום של 30,000 ¤ בערך... מזה גם ירד בערך כ – 900 ¤ הוצאות שהיו לי ...ואז יצא הכל 31,000 ¤ בדיוק." 

[פר' עמ' 15 ש' 12-21]

25.        על פי עדותו של עו"ד דפני, בסופו של יום, מעבר לפיצוי האישי של משפחות התובעים בבית המשותף, נמסרו לנתבע שני שיקים: שיק ע"ס 157,921 ¤, בגין עלויות תיקון הרכוש המשותף ושיק שני ע"ס 31,000 ש"ח.

26.        כעולה ממוצג 5 למוצגי התובעים, חתם הנתבע על מכתב, המופנה אל עו"ד דפני בו מפורטים הסכומים שיחולקו לכל משפחה ומשפחה בתביעה המשותפת. ועוד נכתב במכתב זה:

                        "בנוסף אבקש ליתן סך 157,921 ¤ לזכות ועד הבית ברחוב ז'בוטינסקי 4 –רחובות. וסך נוסף של 31,000 ¤, גם הוא לפקודת ועד הבית."

27.        בתאריך 12.9.05 חתם הנתבע שקיבל מעו"ד דפני את השיקים לפי המפורט במכתב. על תכליתו של השיק בסך 31,000 העיד עו"ד דפני בזו הלשון:

                        "מר בזיני דיווח לי שיכול להיות ויהיו הוצאות נוספות לכן 31,000 ¤ מועבר לדברים האלה של וועד הבית ולא למר בזיני ולא לכיסו של מר בזיני. מסרתי את זה למישהו שהיה אמון עלי לידיו הנאמנות. זו היתה הכוונה זה מה שכתבתי וזה מה שהוצאתי. כל השאר זה חוסר הגינות."

[פר' עמ' 20 ש' 4-6]

28.        התרשמתי מעדותו של עו"ד דפני והיא מהימנה עליי. עו"ד דפני הוא עד חסר אינטרס בתביעה שלפניי. גרסתו של עו"ד דפני חוזקה בתרשומת שהציג לפניי במהלך עדותו. גרסתו של עו"ד דפני מתיישבת עם המוצגים שהציגו שני הצדדים במשפט: הסדר הגישור, המכתבים לדיירים בהם מפורט סכום הפיצוי, הטבלה הסופית שאותה ערך הנתבע [מוצג כב] והמכתב שערך הנתבע אל עו"ד דפני [מוצג 5].

כאמור, על פי גרסתו של עו"ד דפני, השיק בסך 31,000 ¤ היה אמור להיות מוחזר לדיירים, אולם מר בזיני הודיע לו שקיימת הסכמה כי סכום עודף זה ישמש לצרכי הבית המשותף. על רקע מצגים אלה, מסר עו"ד דפני לנתבע את השיק על סך 31,000 ¤. אלא, שסכום זה לא הגיע ליעדו.

29.        מר בזיני לא הכחיש שפרע את השיק ע"ס 31,000 ¤, אולם לגרסתו, מרבית הסכום הנקוב בשיק הועברה לאחיו באמצעות חברה בשליטתו. כך, מר בזיני הציג חשבונית מס ממנה עולה ששילם סך 20,000 ¤ במזומן וכן 6,795 ¤ בשיק לפקודת "היל הנדסה ובנין", בגין חוו"ד ייעוץ וליווי תביעה משפטית [מוצג ת/7]. בחקירתו הנגדית של הנתבע, התברר שהעברת כספים זו נעשתה בלא קבלת החלטה בנציגות ובלא קבלת אישור משאר התובעים. עוד התברר בחקירתו הנגדית של הנתבע, כי ביתרת הסכום עשה הנתבע שימוש לתיקונים שונים [פר' עמ' 48].

30.     לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שהנתבע שגה בכך שעשה שימוש בסך 31,000 ¤, שלא למטרות לו הוא נועד. הנתבע שימש כשלו?ח של שאר הדיירים מעצם מעמדו כיו"ר הנציגות. הנתבע אף היה הגורם המקשר בין הדיירים לבין עו"ד דפני. במובן זה היה הנתבע נאמן עבור התובעים דנן. מתוקף מעמד זה, חלות על הנתבע נורמות מחמירות של הגינות, יושר ותום לב. חובת הנאמנות הזו, מטילה אף רמת התנהגות גבוהה יותר מזו של תום לב. היא מחייבת את השלוח, לשלול כל אינטרס אישי שיכול ועלול לעלות במהלך שליחותו, ולהעמיד בראש סדר העדיפויות את זה של שולחו, אשר לו הוא כאמור חב חובת נאמנות. יפים לענייננו דבריו של פרופ' ברק בספרו שיקול דעת שיפוטי (הוצאת פפירוס, תשמ"ז 1987) עמ' 474-475:

 

"תום הלב אינו קובע רמת התנהגות ברמה גבוהה, כפי שמקובל למשל ביחסים בין שולח לבין שלוח... חובת תום הלב באה לקבוע מערכת נורמטיבית שתבטיח הגשמה הוגנת של אינטרס עצמי. שונה הדבר לעניין חובת האמון או חובת ההגינות. אלה אינן מבוססות על ההנחה של אינטרסים נוגדים שיש לאזן ביניהם... חובות אלה מבוססות על ההנחה כי השלוח או המנהל או עובד הציבור מופקדים על אינטרסים של אחר, וחייבים לקדם ולהבטיח אינטרס זה. ההגינות המתבקשת מהם אינה הגינות של יריב אלא הגינות של ידיד".

                                                                                      [ההדגש הוסף – א.ש.]

 

31.     הנתבע קיבל לידו שיק ע"ס 31,000 ¤. השימוש בסכום הנקוב בשיק יכול היה להיעשות באחת משתיים: שימוש בכסף ל"מטרות ציבוריות" לרווחת כלל הדיירים והבית המשותף, כפי שנרשם במכתב אל עו"ד דפני [מוצג 5 למוצגי התובעים] או לחילופין, חלוקת הכסף באופן יחסי בין המשפחות התובעות בתביעה המשותפת. כזו לא עשה הנתבע. בפעולותיו אלה, הפר הנתבע את התחייבויותיו כלפי הדיירים, בכלל זה את ההתחייבות לנהוג בתום לב, בהגינות וביושר בביצוע השליחות בעבורם, בקבלת הכספים והבאתם ליעדם. בכך הפר את חובתו כלפי התובעים ועליו להשיב את סך 31,000 ¤, בניכוי חלקו היחסי (1/8).

 

32.        הנתבע טען בסיכומיו שקבלת הסעד להשבת סך 31,000 ¤ מהווה הרחבת חזית וקבלת סעד שלא נתבע, שכן טענת התובעים התייחסה לכספים בגין החזר ההוצאות עבור שכ"ט המומחה אורמן.

אין בידי לקבל טענה זו.

בכתב התביעה הועלת טענה כללית על פיה הנתבע נטל לכיסו כספים שלא כדין. הנתבע בכתב הגנתו הוא שפרש את היריעה בהקשר ונימק את העברת סך 26,795 ¤ לאחיו.

33.        שנית, קיימים מקרים, וכזה הוא המקרה שלפניי, בהם ייתן בית המשפט סעד לתובע, הגם שלא נתבקש במפורש. כך, לאחרונה קבעה השופטת חיות את הדברים הבאים בע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין (ט.פ.) (2008):

"בנסיבות מיוחדות רשאי אמנם בית-המשפט לפסוק סעד שלא התבקש מפורשות לתיתו גם בלא שהוגשה בקשה לתיקון כתבי הטענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים ובהם התנאי כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש וכן כי כל העובדות הדרושות להענקת אותו הסעד נתבררו בפני בית-המשפט והצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש (ראו: ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פסקה 12 לפסק דינו של השופט לוי (ט.פ.), (8.6.2005); רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר, פ"ד מב(4) 365, 372 (1988); ע"א 253/84 ספיר ואח' נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18 (1988); גורן, סדר הדין האזרחי, 78)."

34.        הדברים שנקבעו בע"א 9137/07 יפים גם לענייננו. תכליתו של הסכום של 31,000 ¤ לובנה והתבררה במהלך המשפט. השבתו של סכום זה, נובעת במישרין מטענות הצדדים ומהראיות שהובאו לפניי והיא מחויבת מבחינת צידקת הדברים, בבחינת "אבן מקיר תזעק". משכך, אני סבור כי ניתן, ראוי וצריך לחייב את הנתבע בהשבת סכום זה, הגם שהוא לא נתבע במפורש בכתב התביעה.

35.        התובעים עתרו לחלוקה מחודשת של המחסנים וחדר העגלות, בבית המשותף. בהקשר זה העיד לפניי עו"ד דפני, כי לאחר ששלח מכתב ראשון לכלל הדיירים באשר לחלוקה המוצעת של מחסנים שימסרו במסגרת, הסכם הגישור לדיירים, הודיע לו הנתבע שהדיירים הגיעו להסדרים פנימיים שונים:

            "....פנה אלי מר בזיני לאחר מס' ימים ואמר לי שיש שינוי בחלוקת המחסנים ובמקום החלוקה כמו ששלחנו במכתב כרגע מתבקשת חלוקה שונה כך שמחסן מס' 1 יתקבלו דירות 2-8 ומחסן 2 תקבל דירה 6, מחסן 3 דירה 9, מחסן מס' 4 תקבל דירה 3 ו – 4 ואת חדר העגלות יקבל בהסכמה דירה 1 – דירתו של בזיני...... לאחר מכן התבקש על ידי מר בזיני שמחסן 5 ישאר לטובת כלל הדיירים. לאחר זמן פנה אלי מר בזיני שוב ואמר לי שהוא מבקש לאחר סיכום נוסף שהיה....מחסן 5 יצורף לדירה 1 ואליו."

              [פר' עמ' 14 ש' 2-10]

36.        אלא שעל פי התרשמותי, המצג אותו הציג הנתבע לעו"ד דפני לא היה מדויק. הדברים עלו בעדותה של גב' מיקי גולן. לפי התרשמותי, עדה זו הייתה מעורבת ביותר במשא ומתן בין הדיירים באשר לחלוקת המחסנים שנמסרו, מכוח הסכם הגישור. וכך באו לידי הדברים, על פי גרסתה של גב' גולן:

                        "....ואז אמרתי ליוסי בזיני ואני נשבעתי תקשיב עשית את מה שעשית אתה קובע שביהמ"ש אישר לך שני מחסנים ואנחנו רוצים שלום בית בבית הזה, ....אמרתי לו למען שלום בית ...אמרתי לו שאני לוקחת על עצמי אחריות לדבר מול הדיירים שניתן לו את חדר העגלות שצמוד לדירה שלך, שזה חדר גדול ומואר, והוא חדר עגלות, לא מחסן, ואז אמרתי ליוסי שנסגור עניין כל הדיירים יקבלו חצי מחסן בשיתוף עם דייר נוסף והמחסן הקטן שלא היה מרוצף בזמנו בחלק של החנייה, יהיה המחסן המשותף לכל הדיירים...לחצנו יחד אני ובזיני. בפגישה היו גם צביה ונדיה....רעדתי כולי, כמו עכשיו, אני נשבעת במה שאני אומרת זאת הייתה המילה שלו עם הבטחה בלחיצת יד..."

37.        גרסתה של גב' גולן לא נסתרה בחקירה נגדית. יתירה מכך, התרשמתי לחיוב מגרסה זו ואני רואה לנכון להעניק לה משקל רב. על פי גרסה זו, המידע שמסר הנתבע לעו"ד דפני היה רחוק מן המציאות, שכן על פי הסיכום בין הדיירים, היה הנתבע אמור לקבל רק את חדר העגלות, שהינו חדר מואר וגדול יחסית למחסנים. יתירה מכך, לא רק שמדובר בחדר גדול ומואר, אלא שמדובר בחדר שצמוד פיזית לדירת הקרקע של הנתבעים, דבר שהיווה ערך מוסף משמעותי במיוחד.

38.        מנגד, שאר הדיירים חלקו במחסן בודד לכל זוג משפחות (בשלב שני חלק מהמשפחות מכרו את מחצית הזכויות למשפחה השותפה). קבלת חדר העגלות הקנתה לנתבעים יתרון כלכלי משמעותי, ביחס לדיירים האחרים. הוספת מחסן מס' 5 בנוסף לחדר העגלות, לא רק שלא עולה בקנה אחד עם הסכמת הדיירים, אלא שהיא מקנה לנתבע יתרון כלכלי בלתי סביר באופן קיצוני, בהתחשב בחלקם של הדיירים האחרים, וזאת אף בהתחשב במשקל תביעתם של הנתבעים בתביעה המשותפת.

39.        הנני קובע שהנתבע הטעה את עו"ד דפני מקום בו מסר לו שדיירי הבית המשותף הסכימו להעניק לנתבע הן את חדר העגלות והן את מחסן מס' 5. הנני קובע שהסכמת הדיירים הייתה להעניק לנתבע את חדר העגלות בלבד. פרט לכך, לא נפל פגם בתוכנו של הסכם הגישור, כמבטא את הסכמת הדיירים.

40.        הכלל הוא שפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, כפי המקרה בתביעה המשותפת, נושא פן הסכמי ופן של פסק דין. אין מניעה מלנקוט את הדרך בה נקטו התובעים דנא, בביטול אותו רכיב הסכמי, מחמת פגם הקשור להסכם עצמו – הטעיית עו"ד דפני שחתם על ההסכם בשם הדיירים [רע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח', פ"ד נג(3) 373; ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (ט.פ.) (2005)].

41.        על יסוד סעיפים 15 ו – 19 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אני קובע שסעיף 1.4, חלק הסעיף העוסק בהצמדת מחסן מס' 5 לדירת הנתבעים, בטל. תחת זאת, הנני קובע, על יסוד כוונת הצדדים כפי שהוכחה לפניי, שמחסן מס' 5 יהווה חלק מהרכוש המשותף.  

42.        התובעים עתרו לפיצוי בגין נזק לא ממוני. אינני סבור שנסיבות התביעה, כפי שהובאו לפניי מצדיקות מתן פיצוי מסוג זה לתובעים. 

43.        הנתבע טען בתביעתו שכנגד לקבלת פיצוי על יסוד עילת עשיית עושר ולא במשפט, כפעול יוצא ממאמציו בניהול התביעה המשותפת בעבור כלל הדיירים.

44.        אין בידי לקבל טענה זו.

            ראשית, הוכח לפניי שעו"ד דפני הסתייע במהנדס אייזן ז"ל, שהוא שערך את חוות הדעת מטעם התובעים.

            שנית, אין בידי לקבוע שהדיירים התעשרו על חשבון מאמציו של הנתבע. הגורם שייצג את הדיירים בבית המשפט, בהליך הגישור ובביצוע ההסכם היה עו"ד דפני, אשר קיבל שכר טרחה, במסגרת הסכם הגישור בסך 110,000 ש"ח. אומנם, בשכר טרחתו של עו"ד דפני נשאו הנתבעות, אולם מדובר בתשלום שנעשה כחלק מהפיצוי שקיבלו הדיירים מכוח תביעתם.

            שלישית, עם כל ההערכה להיותו של הנתבע גורם דומיננטי בניהול התביעה, לא שוכנעתי שהצלחת התביעה היא כולה רק פרי מאמציו של הנתבע. בהקשר זה יש לציין שבאותה עת שימש הנתבע בתפקיד יו"ר נציגות הבית המשותף, כך שממילא היה אמור לקחת חלק מרכזי בהנהגת התביעה, לצד הגורמים המקצועיים (אינג' אייזן ועו"ד דפני).

            רביעית, בסופו של יום, קיבל הנתבע את חדר העגלות, כחלק המוצמד לדירתו. מדובר בתוספת משמעותית ביותר לדירת הקרקע של הנתבע, וכפי שהוכח לפניי, חדר העגלות הפך לחלק אינטגראלי מדירה זו.

45.        לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.

46.        סוף דבר – התביעה בת.א. 2633/07 מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך 27,125 ¤ (7/8 מהסך 31,000 ¤) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.9.2005. כמו כן הנני מורה על השבתו של מחסן מס' 5, כמפורט במוצג 6 למוצגי התובעים, לרכוש המשותף. עו"ד דפני יפעל לעריכת תוספת "תיקון להסכם הגישור" על יסוד קביעה זו.

            התביעה שכנגד - נדחית.

            לנוכח התוצאה אליה הגעתי לעיל, הנני מחייב את הנתבע 1 בלבד בהוצאות משפט חלקיות: מחצית אגרת בית משפט, שכר העד עו"ד דפני ובנוסף בשכ"ט בסך 4,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין.

            סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 5.12.2009 

ניתן היום ז' בחשון, תש"ע (25 באוקטובר 2009) בהיעדר הצדדים.

 

אורן שוורץ, שופט

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C53C0AF04CDF6B544225765A00516ADE/$FILE/B9B683FF350B660F4225764A002D9A47.html
תאריך: 
25/10/09
Case ID: 
2633_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : אורן שוורץ
אורן שוורץ
עורכי דין : לוין עליזה רוזנשיין יעקב
לוין עליזה
רוזנשיין יעקב
Powered by Drupal, an open source content management system