אשד נ. לנקרי


 

   

בתי המשפט

א  003063/06

בית משפט השלום בראשון לציון

 

26/10/2009

תאריך:

כבוד השופט אורן שוורץ

 

 


 

עו"ד אשד אבנר

בעניין:

התובע

 

 

 


 

 

נגד

 


 

לנקרי מזל

 

הנתבעת

עו"ד שקד

ע"י ב"כ 

 

 

פסק דין

 

הרקע לתביעה:

1.         עניינה של התביעה שלפניי במחלוקת אודות שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שסיפק התובע, עורך דין, ללקוחתו, הנתבעת, במסגרת תביעה לפירוק חברה ומימוש נכסיה, על פי הסכם גירושין שנעשה בין הנתבעת לבין מר לנקרי. התביעה החלה להתברר בסדר דין מקוצר. לאחר שניתנה רשות להתגונן, הובאה תביעה זו לפניי. סכום התביעה הועמד על סך 440,000 ¤.

 

טענות התובע:

2.         ביום 5.8.05 התקשרה הנתבעת עם התובע בהסכם שכר טרחה. לפי אותו הסכם, שכרה הנתבעת את שירותיו המשפטיים של התובע לטיפול בתביעה כנגד בעלה דאז, לפירוק חברת מזמור הפקות בע"מ, אשר בבעלותם המשותפת של בני הזוג וקבלת חצי משוויה הכספי של החברה על פי הסכם גירושין שנעשה בין בני הזוג.

 

3.         הנתבעת התחייבה בהסכם שכר הטרחה, בין היתר, לשלם לתובע סך 22% עם קבלה ראשונית של הטבה כלשהי במסגרת הטיפול בעניינה. הנתבעת אף התחייבה, שבכל שלב בו יסתיים הטיפול בעניינה, בין בפסק דין ובין בפשרה, יהא עליה לשלם את מלוא שכר טרחתו של התובע.

 

4.         התובע ייצג את הנתבעת נאמנה ולשביעות רצונה המלאה. בעקבות פעולותיו של התובע, במסגרת הטיפול בעניינה של הנתבעת, הסכים מר לנקרי לשלם לה סך 2,000,000 ¤. כך, לאחר שהתגבשה פשרה בין בני הזוג, במסגרתה הוכן נספח להסכם הגירושין, ולאחר שנמסרה על כך הודעה לבית המשפט, החלה הנתבעת בניסיון להפחית את שכר טרחת התובע. משנדחתה הנתבעת בניסיון זה, הודיעה היא על ביטול ייפוי הכוח שנתנה לתובע, מתוך כוונה להימנע מלשלם לתובע את שכר טרחתו.

 

5.         הנתבעת חבה בתשלום שכר טרחתו של התובע, מכוח התחייבותה על פי הסכם שכר הטרחה, הואיל והטיפול בעניינה הסתיים בפשרה, בהתאם להסכמה שנתנה בדיון בבית המשפט, ביום 14.3.06. פניותיו של התובע לקיום ההסכם לא נענו. משכך, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 440,000 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לחייבה בהוצאות משפט.

 

טענות הנתבעת:

6.         הנתבעת הינה בעלת מחצית מהון המניות בחברת מזמור, שבבעלותם המשותפת של בני הזוג. התקשרותה של הנתבעת עם התובע נעשתה על מנת לממש את זכויותיה בחברה ורק לשם כך שכרה הנתבעת את שירותיו של התובע.

 

7.         הנתבעת חתמה על הסכם שכר הטרחה, לאחר שהתובע ציין בפניה שהוא מעריך את שוויה של החברה בסך 9,000,000 ¤. בהתאם למצג זה, הסכימה הנתבעת ששכר טרחתו של התובע יועמד, בין היתר, על סך 22% מהתקבולים ובהתאם למצג זה אף נוסחה תביעת הפירוק כנגד בעלה. כך, הסכם שכר הטרחה הותנה בשביעות רצונה של הנתבעת מתוצאות ההליך בעניינה.

 

8.         הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מהתנהלותו של התובע במשך הטיפול בעניינה ואף הביעה את התנגדותה בפניו, לא אחת, באשר לסכום הכספים שישולמו לה במסגרת הסכם הפשרה. חרף זאת, התובע לא פעל לקידום דרישותיה הכספיות של הנתבעת והצדדים היו רחוקים מחתימה על הסכם פשרה. לא זו אף זאת, הנתבעת הודיעה לתובע כי אינה מעוניינת בקידום הליכי הפשרה בעניינה. לאחר שפעל התובע בניגוד להוראתה זו, ביטלה היא את ייפוי הכוח שניתן לתובע.

 

9.         אליבא הנתבעת, התובע הפר את הסכם שכר הטרחה, בכך שזנח את ההסכמות ביניהם לשם השגת שכר טרחתו באופן מהיר ובטוח. כך, הפר התובע את חובת הנאמנות והשליחות שלו כלפי הנתבעת. הואיל והנתבעת לא זכתה לדבר במסגרת תביעת הפירוק. הנתבעת שילמה את יתרת שכר הטרחה לו זכאי התובע, משכך, אין מקום לחייבה בסכום נוסף, כדרישת התובע.

 

10.        בדיון שנערך לפניי העידו:

            מטעם התובע – מר דני לנקרי, גרושה? של הנתבעת; עו"ד רינה עותמי, ב"כ של מר לנקרי בתביעת הפירוק; עו"ד אבנר אשד, התובע.

            מטעם הנתבעת – גב' מזל לנקרי, הנתבעת.

 

דיון:

11.        ביום 9.1.05, נחתם הסכם הגירושין בין הנתבעת לבין בעלה לשעבר, מר דניאל לנקרי (להלן: "מר לנקרי"), אשר קיבל תוקף של פסק דין בהחלטתו של כב' השופט ד' שוהם [תמ"ש 2580/05],  מיום 23.1.05.

לפי סעיף 9 להסכם הגירושין, נקבעה, בין היתר, חלוקה של בית העסק, "מיזמור הפקות בע"מ" (להלן: "החברה"), שבבעלותו של מר לנקרי.

להלן לשון הסעיף:

           

"9.1      הבעל הינו בעל מניות, מנהל ובעל השליטה בחברה, מיזמור הפקות בע"מ. (להלן: "החברה").

            הבעל מחזיק ב-95% ממניות החברה ואימו מחזיקה ב- 5%.

9.2        האשה עובדת בחברה, ותמשיך לעבוד בה, עד להחלטה משותפת אחרת של הצדדים.

9.3        עסקי החברה מהווים מקור לפרנסת בני הזוג והבנות.

9.4        הבעל מתחייב להעביר לבעלות האשה תוך 30 יום מיום חתימת הסכם זה, 50% ממניות החברה ולגרום למינויה מנהלת שוות זכויות נוספת בחברה לצידו, באופן שלשניהם יהיה מעמד שווה זכויות בחברה, לכל דבר ועניין.

9.5        כל החלטות בעלי המניות בחברה כמו גם החלטות הדירקטוריון יתקבלו על ידי בני הזוג פה אחד".  

 

[נספח ב' לת/2]

 

12.        לימים, ולאחר שביקשה הנתבעת לממש את חלקה בחברה, בגובה 50% ממניות החברה, נתגלעה מחלוקת בין ה"ה לנקרי. בעקבות המחלוקת, פנתה הנתבעת אל התובע לקבלת שירותים משפטיים. ביום 5.8.05 נחתם הסכם שכר טרחה בין הנתבעת לתובע, לפיו יכין התובע "עתירה וסעדי ביניים לפירוק חברת מזמור הפקות בע"מ" וכן "תגובות לבקשות הנתבעת" [סעיף א' להסכם שכר הטרחה, נספח א לת/2].

 

עוד נקבע בהסכם גובה שכרו של התובע, בזו הלשון:

 

"4.1      שכה"ט במזומן 2,500$ ללימוד והכנת כתבי התביעה, התצהירים – כמו גם הגשתם – על נספחיהם, ישולם עם קבלת סך ראשון מהמשיבה.

4.2        סך של: 22% נוספים יועבר לעוה"ד מיידית עם קבלה ראשונית של הטבה כספית ו/או הענקת זכות ו/או תגמול ו/או תמורה ו/או אחרים שייזקפו בתיק זה למען הלקוח.

            הלקוח מתיר בזאת לעו"ד לקזז את שכר טרחתו מתקבולים שיועברו לידיו.

4.3        כל דיון בערכאות השונות יהא ע"ס: 280$

4.4        הסכומים בהסכם זה אינם כוללים מע"מ.

4.5        שכר טרחה מפרק ו/או שכ"ט שייפסק ע"י כבוד בית המשפט יהא שייך לעו"ד".

 

כך, נקבעו בהמשך ההסכם "תנאים וכללים" להתקשרות הצדדים, בזו הלשון:

 

8.         מוסכם כי אי-תשלום כלשהו במועד ו/או בהתגלע חילוקי דעות, יאפשר לצדדים להפסיק את ההתקשרות אך לא תגרע בשום תנאי זכותו של עוה"ד מתשלום שכה"ט עפ"י סע' 4.

[...]

10.        הלקוח מצהיר בזאת בחתימתו שגם בפשרה, בכל שלב של המשפט וטרם לו, ואף טרם הגשת הכתבים לערכאות, ישולם מלוא שכה"ט עפ"י המפורט בהסכם זה".

 

13.        במסגרת ההתדיינות בתמ"ש 2581/05, נערך "המשך פרוטוקול לאחר שהסתיים הדיון", בו נרשם בין היתר ש"הסכם הגירושין אשר נחתם אושר וקיבל תוקף של פסק יתוקן כך שהעברת המניות למר לנקרי והעברת התמורה לגב' לנקרי יהוו חלק מהסכם הגירושין ובמסגרת הליך הגירושין". כך, הועלו על גבי פרוטוקול הדיון "ההבנות אשר הושגו", כבסיס למשא ומתן לגיבושו של הסכם הפשרה [פרוטוקול מיום 14.3.06, נספח ט' לת/2]. יחד עם זאת, יש לציין, ש"המשך הפרוטוקול" לא נחתם על ידי הצדדים, לא נרשמה בו תמורה מוסכמת ואין הוא אלא "נייר עקרונות" לניהול משא ומתן.

 

14.        בתחילת חודש יולי 2006, במסגרת המשא ומתן בין הצדדים ולאחר שהוחלפו מספר טיוטות לגיבושו של הסכם פשרה סופי, הודיעה הנתבעת לתובע על החלפת ייצוג וביטול ייפוי הכוח שניתן לו על ידה [נספח ה' לכתב התביעה]. בתגובה, שלח התובע "הודעה על הפרת הסכם ודרישה מיידית לתשלום שכ"ט" [נספח ו' לכתב התביעה]. בעקבות זאת, נתגלעה מחלוקת בין התובע לנתבעת, נשוא תובענה זו, הנוגעת לזכאותו של התובע לשכר טרחה על פי הוראות ההסכם, וממילא לפרשנותו של הסכם שכר הטרחה על ידי כל צד.

 

פרשנות הסכם שכר הטרחה:

15.        התובע טען שהסכם שכר הטרחה, ובו הוראת תשלום התקבולים, מזכה אותו בתשלום שכר טרחה בכל שלב בו יסתיים הטיפול בתיק ואין בתוצאות ההליכים כדי לגרוע משכרו. הנתבעת, מנגד, טענה שהסכם שכר הטרחה הינו "תוצאתי", במובן זה שהתובע זכאי לשכר טרחה רק במצב בו ייחתם הסכם פשרה אשר עומד בדרישותיה הכספיות, כפי שהועלו, כך לשיטתה, לפני התובע לאורך הטיפול בעניינה. 

 

16.        כך, הנתבעת טענה בתצהירה, שבמסגרת המשא ומתן לכריתתו של הסכם שכר הטרחה, התובע ציין בפנייה כי הוא מעריך את שוויה של החברה בסך 9,000,000 ¤. אליבא הנתבעת, התובע הציג עצמו כמומחה בתחום והתפאר ביכולתו להשיג בעבורה תוצאה כספית אשר לא תפחת משעור 50% מערך החברה. לשיטתה, מצג זה קיבל את ביטויו בסעיף 5 לכתב התביעה בתמ"ש 2581/05, בו העריך התובע את שווי החברה בסך 9,000,000 ¤. בהתאם למצג זה, ומתוך הנחה שתהא זכאית למחצית משווי החברה, נתנה הנתבעת את הסכמתה לשלם שכר טרחה נוסף בשעור 22% מהתקבולים (להלן: "סעיף תשלום התקבולים").

 

17.        הנתבעת הדגישה, בתצהירה, שהסכם שכר הטרחה הינו הסכם תלוי תוצאה, במובן זה שסעיף תשלום התקבולים היה מותנה בשביעות רצונה של הנתבעת מתוצאות ההליכים. לשיטתה, הואיל והתובע הפיק טיוטה של הסכם פשרה אשר אינה עונה על דרישותיה, במסגרתה התמורה עבור זכויותיה בחברה הועמדה על סך 2,000,000 ¤ בלבד, ואף אינה תואמת את המצג אשר הוצג בפניי הנתבעת במסגרת הליך המשא ומתן לכריתת הסכם שכר הטרחה, אין התובע זכאי לקבל שכר על פי סעיף תשלום התקבולים. 

             

18.        הנתבעת העידה לפניי אודות שלב המשא ומתן לכריתתו של הסכם שכר הטרחה:

 

"אני באתי להתייעצות אצל עו"ד אשד במשרד הוא הסביר לי אלה, יותר נכון אני הצגתי את הנתונים והוא הבהיר לי מה העלויות שהוא דורש ומה עלי לשלם והכול בעל פה ועם זה אני יצאתי מהמשרד והתייעצתי עם מי שהתייעצתי לגבי אחוז של שכ"ט ואמרו לי שזה גבוה מדי ומקובל פחות מזה. הוא ביקש 22 אחוז ואמרו לי שמקובל 17 אחוז אני שקלתי את הענין וחזרתי אליו... מהסיבות שהיו לי אני הבנצי [צ"ל הבנתי] שהוא יכול להשיג לי את מה שהצעתי וקיבלתי".

       

 [פר' עמ' 40 ש' 9-16]

            כך, בהמשך עדותה הוסיפה הנתבעת את הדברים הבאים:

 

"... במהלך הפגישה להסכם שכ"ט הבהרת לי ואמרת אין לך מה לדאוג. אני איתך. עזבי זה לא יקרה אין מצב שזה יקרה. את מקבלת את הכסף ואת משלמת לי מזה. זה הכול. אני מקבלת 4.5 מיליון משווי של 9 מיליון ועוד מקבלת 20 אחוז מהחצי של דני בגלל מה שקרה איתנו. זה הסכומים שדיברנו עליהם, אני החלק של 50 אחוז מגיע לי רק צריך לקבל את הכסף ועל סמך זה הגשת את התביעה".

[פר' עמ' 43 ש' 7-11]

 

19.        התובע, מנגד, מסר בתצהירו שהנתבעת חתמה על הסכם שכר הטרחה לאחר שקיבלה את ההסכם לידיה, התייעצה עם מי מטעמה ושבה למשרדו כעבור מספר ימים. כך, לדבריו, הנתבעת חתמה על ההסכם לאחר שקיבלה הסבר על כל אחת מהוראותיו ומשכך אף הוסיפה הנתבעת, ללא כל הבעת הסתייגות מצידה, את חתימתה לצד מספר הוראות בהסכם.

 

20.        התובע העיד לפניי אודות שלב המשא ומתן לכריתתו של הסכם שכר הטרחה ומסר את הדברים הבאים:

           

"כאשר ישבנו היא באה אלי ושאלתי אותה פחות או יותר מה שעו"ד שואל שאלה ראשונה, האם פנית בעבר האם תבעת. אלה שאלות ששאלתי אותה אז בפגישה והיא הלכה לבדוק עם האנשים שלה האם לחתום או לא לחתום לאחר שביררה אמרה ביררתי ואני מוכנה לתנאים ועברתי איתה והחתמתי אותה פעמיים, על שכ"ט סעיף 42 [ר"ל סעיף 4.2] והסברתי לה והדגשתי זאת מה זה הזכות האם בכסף או לא בכסף".

[פר' עמ' 20 ש' 27-31]

 

            כך, בהמשך חקירתו הוסיף התובע בזו הלשון:       

 

"כאשר אני שאלתי את הנתבעת לגבי מהלכים מה היו. ביקשתי שתפרט לי איך היא רואה את זה, היא אמרה שהגיעו להסכמה של גירושים והלכו לעו"ד נוסף... היא לא הציג הלי אז את כל המצג בפגישה הזאת, למשל התביעת דרישות שלה לא היה מלכתחילה זה היה אחרי שלא רצה לתת לה 1.2 מיליון משהו כזה".  

[פר' עמ' 21 ש' 9-16]

                       

                        [...]

                       

"אני מבהיר בשיחה שאני עושה עם הלקוח, אני מבקש לדעת מה הציפיות של הלקוח ממני... אמרתי לה שלא בטוח שתזכה, מדובר בבית משפט לענייני משפחה, שלא מדובר בזכייה מובטחת, אל תתני שיקים על החשבון כי הכל יכול לקרות... כתוצאה של זכיה מה שהלקוח חושב אינה מותנית בשכר טרחה... ואז אני אומר ללקוח תדע לך שאתה משלם שכר טרחה גם לעבודה שנעשתה פה. גם בפשרה משולם שכר טרחה שלא תגיד שרציתי  8,000,000 ¤ וקיבלתי רק 3,000,000 ¤".

[פר' עמ' 30 ש' 10-13, 16-19]

 

21.        התרשמתי שהתובע הבהיר לנתבעת ואף הזהיר אותה, שטיפולו אינו מותנה בתוצאה:

 

"אמרתי לה... אל תתני שיקים על חשבון כי הכל יכול לקרות, את רק צד אחד של המטבע ולכן אני גם מחתים... והיא יודעת על מה היא חתמה"

 

[פר' עמ' 30 ש' 12-14].

 

22.        לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו לפניי, הנני רואה לנכון להעדיף את גרסתו של התובע, לפיה נוסח ההסכם, הולם את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים. למסקנתי זו מספר טעמים:

 

            ראשית, לשון ההסכם קובעת בבירור שזכייה בעניינה של הנתבעת אינה מובטחת ותוצאת ההליך אינה מותנית בתשלום שכר הטרחה. בהתאם לכך אף נקבע בהסכם שזכותו של התובע לשכר טרחה לא תגרע במקרה של חילוקי דעות וכן שבכל שלב משלבי המשפט, ובכלל זה אף בטרם גיבושו של הסכם פשרה סופי, ישולם לתובע מלוא שכר הטרחה. יצויין, כי חתימתה של הנתבעת מופיעה לצד הוראות קונקרטיות אלה.

 

            שנית, נסיבות התקשרותם של הצדדים בהסכם מחזקות את המסקנה לפיה הנתבעת חתמה על הסכם שכר הטרחה לאחר ששקלה והבינה את כל הוראותיו. הנתבעת מסרה, במסגרת תשובותיה לשאלון [ת/4], שתחילה פנתה לתובע "לשם התייעצות" וכן שנוהל משא ומתן בינה לבין התובע בטרם חתמה על הסכם שכר הטרחה [סעיף 5 לת/4].

כך, במסגרת חקירתה של הנתבעת בהליך בקשת הרשות להתגונן, השיבה ש"אני קראתי טוב את ההסכם ואני יודעת על מה חתמתי" [פרוטוקול הבקשה, עמ' 3 ש' 8].

אף במסגרת עדותה לפניי, מסרה הנתבעת, שקיבלה הסבר והבהרה על גובה שכר הטרחה, על כל מרכיביו והתייעצה בטרם חתמה על ההסכם עם "חברה שמבינה בזה". לדבריה, רק לאחר ש"שקלתי את העניין" היא שבה אל משרדו של התובע, שם קיבלה הסבר נוסף על מרכיב האחוז בשכר הטרחה, ורק לאחריו היא נתנה את הסכמתה לחתום על ההסכם.

 

תיאור זה של שלב המשא ומתן לחתימתו של הסכם שכר הטרחה מפי הנתבעת מתיישב עם עדותו של התובע. התובע העיד לפניי שבפגישה הראשונה עם הנתבעת, בטרם חתמה על ההסכם, הוא השיב על שאלותיה וסיפק הסברים מפורטים אודות מרכיבי שכר הטרחה ותנאי התשלום על פי ההסכם. כך, מסר, שהנתבעת חתמה על ההסכם כששבה אל משרדו בשנית, לאחר שהתייעצה עם מי מטעמה [פר' עמ' 30].

           

23.        בנסיבות אלה, אף אם נרשם בכתב התביעה שהכין התובע, כי שווי החברה מוערך בכ – 9,000,000 ¤, אין בכך ללמד שהתובע התחייב לממש את אחזקות הנתבעת החברה במחצית הסכום. גרסה זו עומדת בניגוד מוחלט לללשון ההסכם, ולמצגי הצדדים, כפי שהתרשמתי מהם כמפורט לעיל.

 

24.        לאור הטעמים שפירטתי לעיל, הנני סבור שהן על פי לשון ההסכם והן על פי המצגים בשלב המשא ומתן, לא התכוונו הצדדים להתנות את תשלום התקבולים בתוצאות ההליכים בעניינה של הנתבעת. הנני קובע שיש להעניק להסכם פרשנות לפיה התובע זכאי להיפרע משכר טרחתו, ללא כל קשר לתוצאות ההליכים בעניינה של הנתבעת ובלבד שמתקיימים התנאים שבסעיף 4 להסכם שכר הטרחה.

 

טענת חוסר תום לב בקיום הסכם שכר הטרחה:

25.        לטענת התובע, הפרה הנתבעת את חובת תום לב במסגרת קיום הסכם שכר הטרחה, במובן זה שביטלה את ייפוי הכוח לתובע, שעות לפני המועד שנקבע לחתימת הסכם הפשרה, מתוך ניסיון להימנע מתשלום שכר טרחתו של התובע. התובע אף הוסיף שהנתבעת "עשתה יד אחת" עם מר לנקרי, עת ביטלו שניהם את יפויי הכוח לעורכי הדין והגיעו להסכם פשרה ביניהם, ביום 3.5.07.

 

26.        לחיזוק גרסתו, זימן התובע לעדות את עו"ד עותמי דמארי [ת/4]. עו"ד עותמי, ייצגה את מר לנקרי במסגרת הליך המשא ומתן לחתימתו של הסכם הפשרה בין בני הזוג. על פי גרסתה של עו"ד עותמי, עקרונות ההסכם לובנו בדיון שנערך בבית המשפט לענייני משפחה ביום 14.3.06. בהמשך לאותן הסכמות, תיקנה עו"ד עותמי את נוסח ההסכם, למימוש זכויות הנתבעת בחברה.

 

27.        לגרסתה של עו"ד עותמי, נקבעה פגישה במשרדו של עו"ד אשד, לצורך חתימה על ההסכם. על פי גרסתה, הנתבעת התחמקה מחתימה על נוסח ההסכם מאחר וביקשה להימנע מתשלום שכר הטרחה לתובע. הביסוס לכך במידע שמסר לה מר לנקר: "ה"ה לנקרי סיבר את אוזניי" שהנתבעת "תימנע מלחתום על ההסכם... מאחר ותידרש לשכר טרחה גבוה". אין בידי לייחס משקל רב לגרסה זו, הואיל ומדובר בעדות סברה המבוססת על עדות מפי השמועה.

 

28.        מחקירתה הנגדית של עו"ד עותמי עלה שהיא נשכרה לייצג את מר לנקרי רק בתביעה הרכושית. לגרסתה, בתאריך 14.3.06 "סגר מר לנקרי את כל הקצוות" [פר' עמ' 36 ש' 12]. התוצאה היתה, שביום 1.5.06 הלכו מר לנקרי ועו"ד עותמי אל משרדו של התובע, לשם חתימה על ההסכם.

 

29.        בחקירתה הנגדית, ציינה עו"ד עותמי שסמוך לפני הפגישה, העבירה למשרד התובע טיוטה סופית לחתימה על ההסכם. ואכן, במעמד הדיון, הוצגה לפניי טיוטת ההסכם [נ/2] "תוספת להסכם גירושין", אשר נושא שעת המשלוח 1.5.2006 שעה 16:37. כפי שהעידה עו"ד עותמי, בנוסח זה של הסכם, נרשמו מספר הערות ותיקוני הגהה בכתב יד. השוואת נוסח זה לנספח ו 10 לת/2, מלמדת שאכן, בכל הקשור להסכמות בין עורכי הדין, היה מצוי נוסח הסכם לחתימת הצדדים, כפי שטען התובע בתצהירו [ס' 21 לת/2].    

 

30.        על פי גרסתו של מר לנקרי, הנתבעת מעולם לא הסכימה לחתום על נוסח ההסכם שהוגש לחתימתה:

 

                        "כשהגענו לשם מזל לא הסכימה לחתום על כלום והישיבה עוד פעם התפוצצה. גם גב' עותמי אמרה לך שלא עדכנת את הלקוחה לגבי המיסוי, כשמזל שמעה את זה הלכה משם."

[פר' עמ' 10 ש' 28-30]

 

31.        בהקשר זה, יש לציין שגם עו"ד עותמי הביעה את חששה, בדבר השלכות החיוב במס, בגין התוספת להסכם הגירושין:

 

                        "…שירותיי נשכרו יומיים לפני הדיון לצורך הגעה להסכמים. ….לענין המיסוי אני הפנתי את מרשי לקבלת חוו"ד מקצועית כי ידעתי, לנפקות החתימה של העברת מניות יש על זה מיסוי, הפנתי גם לעו"ד שיושב לידי עו:"ד קידק על מנת לקבל חוו"ד מקצועית…"

 

            דעתה של עו"ד עותמי לא היתה נוחה מהשלכות המיסוי של מימוש המניות והדברים עלו בעדותה לפניי:

 

                        "..אני לפגישה הזו הכנתי את ההצהרה הזאת שאדון לנקרי יחתום שהוא נושא באחריות מלאה לכל ענין העברת המניות ומודע להשלכות המס...כפי שהובהר לו ההסכם אינו מתייחס לסוגיית המס וכו' ..בסופו של דבר הוא לא חתם כי גם ההסכם לא נחתם."    

[פר' עמ' 37 ש' 11-14]

 

32.        גם הנתבעת הדגישה, בחקירתה הנגדית, את החשש שאחז בה לנוכח האפשרות שתיאלץ לשאת בתשלום מס בגין מימוש מניותיה:

 

                        "אני שמעתי את זה מעו"ד רינה עותמי ב – 1.5. זו היתה הפעם הראשונה שהיא אמרה לי גב' את צריכה לשלם על זה מס, והא במקום לדבר על זה – עו"ד אשד דוחף את זה הצדיה לא מתייחס לזה."

[פר' עמ' 45 ש' 6-8]

 

33.        לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים בסוגיה זו, אני סבור כי אכן הנתבעת סירבה לחתום על ההסכם, מהטעם שחששה מאוד להשלכות המיסוי של חתימת התוספת להסכם הגירושין. בהקשר זה יש להביא בחשבון, שגם עו"ד עותמי חששה שמדובר באירוע מס, שיגרור חיוב במס בשיעור של 50% והדברים עלו במפורש באותה ישיבה [פר' עמ' 11 ש' 11-15]. בנסיבות אלה, ובהיעדר חוות דעת מקדימה של רשויות המס (פרה-רולינג) שמדובר בפעולה הפטורה ממס, אני סבור שטעמה של הנתבעת לסרב לחתום על ההסכם, מחמת החשש לחבות ממס, לא היה מלאכותי וממילא לא היה חסר תום לב.

 

34.        זאת ועוד, על פי התרשמותי, לא היתה הסכמה בין הצדדים בדבר סיום המחלוקת הרכושית במימוש המניות בתמורה לסך 2,000,0000 ¤. בהקשר זה, נוכחתי שדווקא מר לנקרי רצה לסיים את המחלוקת עם גב' לנקרי בסכום של 2,000,000 ¤. מר לנקרי הסביר את מניעיו בעדותו לפניי:

 

"מה 1.8 מיליון שהיה, עוד לפני שהיא פגשה אותו בכלל, אני הסכמתי להוסיף לה ל – 2 מיליון ש"ח בפגישה של ה- 1.5, הסכמתי להעלות כי שנה וחצי היא לא קיבלה משכורות, מיום צווי המניעה  הופסקו המשכורות."      

[פר' עמ' 16 ש' 5-7]

 

35.        מר לנקרי היה עקבי בגרסתו ואני רואה לנכון לקבל אותה. התרשמתי שמר לנקרי ביקש לסיים את המחלוקות עם גב' לנקרי על דרך רכישת המניות. לטעמים הכלכליים שאותם פירט, הצטרפו גם נסיבות הקשורות לבן משפחה של מר וגב' לנקרי (שמטעמים מובנים לא יפורטו).

 

36.        יחד עם זאת, התרשמתי שגב' לנקרי דחתה לגופה, בשתי ידיה, את מתכונת הסכם הפשרה שגיבשו עורכי הדין, ושהיה מקובל על מר לנקרי. בתצהירה ציינה הנתבעת כי מלכתחילה התנגדה למימוש זכויותיה בחברה בתמורה לסך 2,000,000 ¤ [ס' 17 לנ/3]. לגרסתה היא נאותה לסיים את המחלוקת בתמורה לסך 2,000,000 ¤ ובתוספת לסכום נוסף, שעולה מרשימת הכנסות ופעולות שביצע מר לנקרי באמצעות החברה [ס' 24 לנ/2].

 

37.        לחיזוק גרסתה, צירפה הנתבעת את נספח ב' לתצהירה, בו מפורטות פעולות והכנסות שביצע לכאורה מר לנקרי. הנתבעת אכן בקשה, כפי שעולה מנספח ב' לתצהירה, שלסכום של 2,000,000 ¤ יצטרף "הסכום בדף זה!".

 

38.        בחקירתה הנגדית שבה והדגישה הנתבעת את עמדתה:

 

                        "מה שאני יודעת זה הדף שלי שהוא חתום עליו ב – 16.3 ובו הוא מאשר את שאני רוצה, מבקשת 2 מיליון מזומן פלוס הסכום שבדף הזה ועל זה הסכמתי."      

 

[פר' עמ' 50 ש' 15-17]

 

39.        לכל אורך עדותה, חזרה הנתבעת על גרסתה שהיא ביקשה לסיים את המחלוקת עם מר לנקרי בתמורה לסך 4,500,000 ¤ או סכום קרוב לכך. גם מר לנקרי תמך בגרסתה של הנתבעת והעיד לפניי, שהפשרה לא צלחה לנוכח דרישתה של הנתבעת לקבל סך 4,500,000 ¤ [פר' עמ' 12 ש' 7-9]. בהמשך עדותו ציין מר לנקרי שהסיבה העיקרית לאי החתימה על ההסכם הייתה חוסר הסכמה על הסכום שישולם לנתבעת.

 

40.        עמדתה של הנתבעת הייתה עיקבית ומצאה את ביטוייה בפר' הדיון בתמ"ש 2581/05 מיום 20.2.06, שם ביקשה לקבל מחצית משווי החברה לפי שווי של 6 מליון ש"ח [נספח ח' לת/2]. התובעת חזרה על עמדה זו גם בדיון מיום 14.3.06, בו הדגישה, שהיא מעוניינת לקבל את מחצית שווי החברה ובנוסף סכומים, שאותם קיבל מר לנקרי לידיו שלא כדין [נספח ט' לת/2]. גם בדיון מיום 3.5.2007 הודיעה הנתבעת בבית המשפט לענייני משפחה "אני מוכנה להתפשר ירדתי ל – 2,900,000 ¤ לכמה אני יכולה לרדת?". בכל אלה יש לחזק מאוד את גרסתה של הנתבעת, שמעולם לא הסכימה לסיים את המחלוקת עם מר לנקרי בתמורה לסך 2,000,000 ¤, כפי שגובש בטיוטת ההסכם ובמשא ומתן, בו יוצגה על ידי התובע.

 

41.        לאחר ששקלתי את הראיות שלפניי, אני סבור שהנתבעת לא הסכימה לתנאים המסחריים של "התוספת להסכם הגירושין". אי הסכמה זו, לא הייתה פתאומית, אלא עיקבית, מתוך הבנה של הנתבעת, כי מניותיה בחברה וזכויותיה הינן בעלות ערך כלכלי רב יותר מהסכום שהובטח לה בהסכם. משכך, אני קובע כי אי הסכמתה של הנתבעת לא הייתה כתוצאה משיקולי "שכר טרחה", אלא מטעמים של ממש: החשש מפני חבות גבוהה במס ואי הסכמה על הסכום שיועבר לידה, בגין ההסכם.

 

42.        סיכומו של דבר – אני דוחה את טענת התובע, שהנתבעת בחרה שלא לחתום על ההסכם מטעמים פסולים. לנוכח קביעתי זו, אין יסוד לדרישת התובע לחייב את הנתבעת בשכר טרחתו כאילו נחתמה "התוספת להסכם הגירושין".    

 

ביטול ייפוי הכוח על ידי הנתבעת:

43.        כעולה מנספח יז לתצהיר התובע, ביום 6.7.2006 או בסמוך לכך, ביטלה הנתבעת את יפוי הכוח לתובע, לטפל בענייניה. השאלה שבמחלוקת הינה האם זכאי התובע לשכר טרחתו, חרף הודעת הביטול.

 

44.        בהלכה שיצאה לאחרונה מפי בית המשפט העליון, בע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' סורוצקין ואח', (ט.פ.) (2008), נקבע בזו הלשון:

 

"יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני. דומה, כי ענייננו דומה לסיטואציה המתוארת לעיל, יותר מאשר לסיטואציה שנדונה בהלכת ביניש-עדיאל."     

 

45.        יחד עם זאת, ההלכה שנפסקה בעניין עו"ד קורפו לעיל, אינה מרוקנת מתוכן את הילכת ביניש-עדיאל, אלא מותירה אותה לאותם מקרים, בהם אין הלקוח מעוניין עוד בייצוג על ידי עורך דין, מטעמים של חוסר רצון הלקוח בהשלמת העסקה:

 

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו."

 

[ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993)]

 

46.        בענייננו, שוכנעתי שהנתבעת ניסתה למצות את הליכי מימוש המניות שבבעלותה, אולם נוכחה שמבוקשה לא יינתן לה, הן לנוכח עמדתו של מר לנקרי, שביקש לסיים את המחלוקת בסכום נמוך לשיטתה, הן לנוכח החשש מחיוב במס והן לנוכח נסיבות אישיות שפקדו את בני המשפחה הקרובים [פר' עמ' 44 ש' 25-30; פר' עמ' 49 ש' 15-27].

 

47.        התרשמתי מעדותה של הנתבעת ואני סבור, שהאמון בינה לבין התובע התערער מאוד. תוצאות המשא ומתן עם מר לנקרי לא הניבו לנתבעת את הפירות שציפתה להם. בנסיבות אלה, ראתה הנתבעת לנכון להקפיא את פירוק החברה ומימוש המניות. הנתבעת ביטלה את ייפוי הכוח לתובע ובסופו של יום, חזרו הנתבעת ומר לנקרי למתכונת הקודמת בטרם החל הייצוג, על פיה הנתבעת תקבל שכר חודשי מהחברה המשותפת.

 

48.        בנסיבות אלה, אני סבור שהפסקת הייצוג על ידי הנתבעת לא לקתה בחוסר תום לב וממילא אינה מצמיחה לתובע את הזכות לפיצויי ציפייה. אני סבור, איפוא, שאין התובע זכאי לתשלום שכר על יסוד הסכם שכר הטרחה, כי אם לשכר ראוי שישקף את טרחתו למען הנתבעת. בכך יש כדי לשמר את יסוד האמון בין עורך הדין ללקוח ובד בבד לתגמל את התובע באופן הוגן בגין הטרחה שפעל למען הנתבעת.  

 

50.        הואיל והתובע בחר להשית את תביעתו בעילה חוזית בלבד, הוא זכאי לעתור לחיוב הנתבעת, בתביעה על יסוד עילת עשיית עושר ולא במשפט, שעניינה תשלום שכר ראוי [ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מח(5) 297 (1991)].

 

51.        לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.

 

52.        סוף דבר – התביעה נדחית. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.   

 

ניתן היום ח' בחשון, תש"ע (26 באוקטובר 2009) בהיעדר הצדדים.

 

 

אורן שוורץ, שופט

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/E7F1CF9551EE86444225765B0051BE3D/$FILE/C72AADAD339130E74225765500446CD3.html
תאריך: 
26/10/09
Case ID: 
3063_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : אורן שוורץ
אורן שוורץ
עורכי דין : אשד אבנר שקד
אשד אבנר
שקד
Powered by Drupal, an open source content management system