בתי המשפט





עפ 007551/09

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


 

26/10/2009

תאריך:

כב' השופטת ד' ברלינר, נשיאה – אב"ד

כב' השופט ז' המר, סג"נ

כב' השופטת ת' שפירא

בפני:

 

 












 

יצחק גפן

בעניין:

המערער

ע"י ב"כ עוה"ד אלי כהן ואח'


 


 

נ  ג  ד


 


 

מדינת ישראל


 

המשיבה

ע"י עו"ד  דניאל בן טולילה מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי)


 

 


המערער וב"כ עו"ד כהן

ב"כ המשיבה עו"ד בן טולילה

נוכחים:

 


פסק-דין

 

כתב האישום

 

            נגד המערער הוגש כתב-אישום בבית-משפט השלום בתל-אביב – יפו (ת"פ 6979/05), ובו יוחסה לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות (נשק קר), עבירה על סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. על-פי הנטען בכתב האישום, המתלונן הגיע למועדון שבו שהה אותה עת המערער. התפתח בין השניים דין ודברים בגין ענין של מה בכך (מקום ישיבה). בסופו של יום המתלונן פינה את מקום הישיבה, אלא שהמערער קילל אותו ותקף אותו באמצעות שני בקבוקי זכוכית, אותם ניפץ על ראשו.

 

            יש להדגיש בהקשר זה, כי התקיפה והפציעה נגרמו כאשר המתלונן, כאמור, חפץ לעזוב עם ידידתו את המקום, בתקווה למנוע את ההתפתחויות שהתרחשו בדיעבד. אולם, כשפנה לצאת הותקף, כאמור, על-ידי המערער.

 

            כתוצאה מהתקיפה נפצע המתלונן במצחו, נגרמו לו שני חתכים שהצריכו תפירה. המתלונן פונה לבית-חולים, שם קיבל את הטיפול. אורחת נוספת במועדון נפגעה אף היא בכתפה מרסיסי זכוכית.

ההליכים המשפטיים עד היום

 

            השתלשלות הדברים בתיק זה היתה חריגה, שעל-כן נביא להלן את הדברים בקצרה.

 

            מלכתחילה נשמעו ראיות בתיק לאחר שהמערער כפר בעובדות כתב האישום. בהכרעת הדין זיכה בית-משפט קמא (כב' השופטת ר' גרינברג) את המערער מחמת הספק. על-כך ערערה המדינה בפנינו. בתאריך 2.4.08 ניתן פסק הדין בערעור המדינה. קיבלנו את ערעור המדינה, הרשענו את המערער והדיון הוחזר לבית-משפט קמא לשמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר-דין. במועד כלשהו, לאחר הזיכוי בבית-משפט קמא ולאחר הגשת הערעור, אך בטרם שמיעתו, התקבלה ידיעה מודיעינית במשטרה, שבה ננקב שמו של התוקף - איתי שרוני, שבילה אותה עת במועדון עם המערער. איתי שרוני נחקר בזמנו במשטרה, ואף העיד בבית-משפט קמא. עקב תקלה, הידיעה הועברה על-ידי המשטרה לפרקליטות רק לאחר שמיעת הערעור ומתן פסק-דין בו. סמוך לאחר קבלת הידיעה בפרקליטות, הועברה הידיעה גם למערער שבפנינו.

 

            המערער עתר לגילויו של המקור שמסר את הידיעה. המדינה הגישה תעודת חסיון, שמכוחה נאסר על גילויו של המקור.

 

            העתירה נדונה בבית-משפט קמא. בית המשפט שמע בלשכתו שני אנשי-משטרה ורשם פרוטוקול מלא, המשקף את הדברים שנאמרו בלשכתו. בסופו של דבר, בהחלטה מיום 24.2.09 החליטה כב' השופטת קמא, כי "לאחר שנתתי דעתי למהותו של החומר החסוי ובהתחשב בכך שאותו איתי שרוני, נשוא הידיעה, העיד בבית המשפט וניתנה התייחסות לעדותו בהכרעת הדין, אין לראות בחומר החסוי שהובא לידיעת הצדדים בשלב זה ראייה או פוטנציאל ראייתי חיוני להגנה באופן מוחלט או יחסי ... תוכן החומר החסוי לא ישנה את מאזן הראיות, ולו ברמה של ספק העשוי לפעול לטובת הנאשם".

 

            בשורה התחתונה, לא נעתרה כב' השופטת קמא לבקשה, ומוסר הידיעה לא נחשף.

 

            בית-משפט קמא שמע, לאחר מכן, טיעונים לעונש, קיבל גם תסקיר של שירות המבחן. בסופו של יום, בית המשפט  קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים:

א)                10 חודשי מאסר בפועל;

ב)             10 חודשי מאסר על תנאי;

ג)            נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 4 חודשים, שהוטל עליו בגין עבירה דומה בת"פ 2200/03 של בימ"ש השלום בנתניה. בית-משפט קמא הפעיל את המאסר על תנאי, מחציתו בחופף למאסר שהוטל בתיק הנוכחי ומחציתו במצטבר. סך הכל, יהא איפוא, על המערער לשאת 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר;

ד)               כמו-כן, הוטלו על המערער 5,000 שקל קנס ופיצוי למתלונן בסך 7,000 שקל.

הערעור

 

לערעור שבפנינו שני ראשים. הראש האחד – עניינו החלטתו של בית-משפט קמא שלא לחשוף את מוסר הידיעה המודיעינית, כאשר תוכנה של הידיעה, כאמור, הובאה לידיעת הצדדים, ועל-כך אין מחלוקת; הראש השני הינו גזר הדין, חומרת הענישה, אליבא דסניגור.

 

באשר לראש הראשון – לטענת הסניגור היה מקום לחשוף את זהותו של מוסר הידיעה ולאפשר לסניגוריה לחקור אותו, שמא תעלה החקירה נתונים שיש בהם כדי להצביע על המשקל שיש לידיעה זו, ולבסס לפחות ספק סביר באשר לזהותו של התוקף. הסניגור ער לכך, שפסק הדין שבערעור קבע, כי זהותו של המערער כמי שתקף את המתלונן הוכחה ברמה של מעבר לספק סביר. עדיין הוא סבור, כי היה מקום לחשוף את זהות מוסר הידיעה, במיוחד כך, בהתחשב בעתוי שבו הגיעה הידיעה לידיעת המערער. הסניגור מלין על-כך שהידיעה "שכבה"  במשטרה מספר חודשים ללא שהועברה לפרקליטות. אין לכך הסבר סביר, וכבר מטעם זה היה מקום, לדעתו, לחשוף את זהותו של מוסרה, חרף קיומה של תעודת החסיון.

 

באשר לראש השני – לטענת הסניגור, היה מקום להסתפק במקרה זה במאסר בדרך של עבודות שירות. הסניגור מפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן, שממנו, כמו גם מטיעוניו של בא-כוח המערער, עולה כי הוא שינה לחלוטין את אורח חייו בשנים האחרונות. המערער אמנם היה קשור בעבר לגורמים עברייניים, אולם בשנים האחרונות אין כל בעייתיות בתפקודו. הוא נישא, יש לו ילדה, לא נפתחו נגדו תיקים חדשים וההסתבכות הנוכחית איננה חלק מאורח חייו. הסניגור מפנה בענין זה לתאריך ביצוע העבירה. חלפו מאז מספר שנים. העובדה שבשנים אלה לא נפתחו תיקים חדשים היא עובדה משמעותית, והיה מקום לתת לה משקל.

 

מכל הטעמים הללו גם יחד, עותר הסניגור, כאמור, לקצר את תקופת המאסר ולהעמידה, ביחד עם הפעלת המאסר על תנאי, על תקופה שניתן לרצותה בדרך של עבודות שירות.

 

דיון והכרעה – העתירה לגילוי המידע

 

מעיון בתיק בית-משפט קמא הסתבר לנו, במהלך הדיון בפנינו, כי בית-משפט קמא שמע בלשכתו את אנשי המשטרה הרלוונטיים, שתי הישיבות הללו תועדו בפרוטוקולים, אשר הוכנסו לכספת בית-משפט קמא. לבקשתנו, הובאו לנו היום  הפרוטוקולים. הפרוטוקלים מפורטים ביותר ונותנים ביטוי מלא למה שנשמע על-ידי בית המשפט.

 

לאחר שעיינו בפרוטוקולים, נחה דעתנו, כי ההחלטה שקיבל בית המשפט קמא, היא ההחלטה היחידה שניתן היה לקבל בנסיבות שנחשפו. לא היה כל מקום לחשוף את מוסר הידיעה, וצדק בית-משפט קמא כאשר החליט מה שהחליט. צדק גם בית-משפט קמא, כאשר קבע כי לא היה בחשיפתו, כדי לשנות את מאזן הראיות. האמור בפרוטוקולים יש בו גם כדי להסיר כל חשש שעניינו השיהוי ומסירת הידיעה, נימוק שעליו הרחיב בא-כוח המערער את הדיבור, שעל-כן, גם נימוק זה אין בו כדי להביא לכלל מסקנה ששגה בית-משפט קמא.

 

השורה התחתונה היא, כי אין במידע כל פוטנציאל שיכול היה לפעול לזכות המערער שבפנינו ואיננו רואים להוסיף מעבר לכך.

 

דיון והכרעה - עונש

 

נותרה, איפוא, סוגיית הענישה בפני עצמה. נראה לנו, כי גם בנושא זה אין מקום להתערבותנו. האירוע שבפנינו הוא אירוע אחד מיני רבים של אלימות, שניתנת להגדרה כאלימות מועדונים. את המציאות בארץ באשר לנעשה במועדונים, ניתן להגדיר כמציאות מדממת. אין לך כמעט יום שבו איננו שומעים על בילוי שהסתיים בפגיעה ברכוש, פציעה, אישפוז ועד לקיפוח חיי אדם. למתלונן במקרה זה נגרמה פגיעה ממשית, לרבות צלקות פיסיות, ונפגעה גם, כאמור, אורחת נוספת, שלא היתה חלק  מהאירוע שהתפתח. המתלונן רצה לצאת מהמועדון ולהימנע מהאלימות, אלא שגם אפשרות זו נחסמה בפניו על-ידי המערער. בתי משפט שבים ואומרים, כי יש להילחם באלימות על כל גווניה, ויש לתרגם אמירה זו לכלל מעשה, כאשר בגדר האלימות, כאמור, זו שבמועדונים תופסת נפח נרחב ומשמעותי.

 

נגד המערער שבפנינו היה תלוי ועומד מאסר על תנאי. עיינו בכתב האישום (המתוקן) שבגינו הוטל אותו מאסר על תנאי, והנסיבות מזכירות את האירוע הנוכחי. ניתן היה לצפות שקיומו של מאסר על תנאי זה ישמש גורם מרתיע, והמערער ימנע מאלימות, לפחות לאורך תקופת התנאי, במיוחד כך אם, כטענתו, הוא שינה את אורח חייו והאלימות איננה מאפיינת אותו. לרוע המזל לא היה בקיומו של המאסר על תנאי להוות הרתעה מספקת, וכך בא לעולם האירוע נושא כתב האישום הנוכחי, על כל נסיבותיו המחמירות.

 

עיינו גם בתסקיר שירות המבחן. בפני קצין המבחן לא הודה המערער בביצוע העבירה, שלל את מעורבותו בגרימת הפציעה. שירות המבחן לא מצא מקום להמליץ על התערבות טיפולית, הגם שהמליץ כי אם יופעל המאסר על תנאי, יומר לעבודות שירות. בית-משפט קמא לא מצא לנכון לאמץ המלצה אחרונה זו, ואיננו סבורה כי נפלה שגגה מעימו. חומרת העבירה ונסיבותיו של המערער מצביעות על-כך שהמאסר היה מתחייב. לדעתנו, בית-משפט קמא אף הקל עם המערער, בתקופת המאסר שהטיל, והוסיף להקל עימו כשחפף מחצית מתקופת המאסר המותנה.       

 

התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור.

 

ניתן היום, ז' בחשון, תש"ע (25 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

 

                                                                               

תחיה שפירא, שופטת

 

זאב המר, סג"נ

 

דבורה ברלינר, נשיאה

אב"ד

 

עו"ד כהן:

מבקש להתחיל את הריצוי של המאסר ביום 15.11.09.

 

עו"ד בן טולילה:

אין התנגדות.

 

החלטה

 

            המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 15.11.09 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערבויות שהופקדו בתיק ישמשו להבטחת התייצבותו לריצוי המאסר.

 

            צו עיכוב היציאה מהארץ ישאר על כנו.

 

ניתנה היום, ז' בחשון, תש"ע (25 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

 

                                                                               





תחיה שפירא, שופטת


 

זאב המר, סג"נ


 

דבורה ברלינר, נשיאה

אב"ד

 

 

 

 

 


 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/74B8B4EAB372B62B4225765B0039512A/$FILE/175F2C242452663E4225765A004A1551.html
תאריך: 
26/10/09
Case ID: 
7551_9
Case type: 
עפ
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : דבורה ברלינר
דבורה ברלינר
עורכי דין : דניאל בן טולילה מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
דניאל בן טולילה מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
Powered by Drupal, an open source content management system