הרשקו נ. עיריית באר שבע


 

   

בתי המשפט

א  007036/07

בית משפט השלום באר שבע

 

27/10/2009

תאריך:

כב' השופט - עידו רוזין

בפני:

 

 







הרשקו אבי

בעניין:

התובע

אונגר אלעזר

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

נ  ג  ד

 


 

1. עיריית באר שבע

ע"י ב"כ עו"ד קצב רון

 

2. אלעוברה בע"מ

הנתבעות

 

ע"י ב"כ עו"ד יהונתן גוטליב


 

 

נ  ג  ד

 


 

אלעוברה בע"מ

צד ג'

גוטליב

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

פסק דין

 

1.         התובע הגיש כנגד הנתבעות תובענה כספית בגין נזקי רכוש לרכב בשל כך שביום 17.01.07 נהג ברכב השייך לו מסוג שברולט מספר רישוי: 40-344-18 (להלן: "הרכב") ברחוב שדרות בן גוריון בבאר שבע, בסמוך לצומת דרך חברון, ומהלך נסיעה נתקל הרכב במכסה של פתח ביוב, אשר פגע קשות בתחתית הרכב.

 

2.         התובע הגיש את התביעה כנגד שתי הנתבעות שבכותרת. הנתבעת 1 – עירית באר שבע (תכונה גם: "העירייה"), אשר אחראית על תחזוקת הכבישים בעיר והנתבעת מספר 2 – חברת אלעוברה בע"מ, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעת הועסקה על ידי העירייה בביצוע עבודות, באזור שבו התרחשה התאונה.


3.         הנתבעת מספר 1 שלחה הודעה לצד ג', כנגד הנתבעת מספר 2, ובמסגרתה היא טוענת שעל הנתבעת מספר 2 לשפות אותה בכל סכום שתחוייב בו, אם תחוייב, בין היתר מכוח הוראות סעיף 5.13 להסכם שנחתם בין הנתבעות, אשר קובע, בין היתר, כי הנתבעת מספר 2 אחראית "לכל נזק לכל גוף ו/או לרכוש שייגרם כתוצאה ממפגע (לדוגמא בור בכביש או שוחה פתוחה) שנמצא באתר העבודה, מתחילת העבודה באתר ועד מסירתה הרשמית לעייריה...".

 

4.         כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב בשיעור של 76.81% מערכו ולכן הוכרז הרכב "כאובדן כללי". על פי תקנות משרד התחבורה אין לשקם רכב כזה ושרידיו משמשים לפירוק בלבד.

 

בתחילת דיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה שווי הרכב, נכון ליום האירוע, לאחר הפחתת שווי השרידים, יעמוד על סך של  22,000 ¤.

 

5.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

 

הנתבעת מספר 1 הגישה תצהיר של מר אבי שטרית, אשר משמש אצלה כמנהל מחלקת דרכים וכן תצהיר נוסף של עו"ד אריה מימון, אשר משמש כמנהל מחלקת התקשרויות וביטוח אצל הנתבעת מספר 1.

 

הנתבעת מספר 2 הגישה תצהיר שנחתם על ידי מנהלה, מר אחמד אלעוברה.

 

לאחר שהעדים נחקרו חקירות נגדיות, סיכומו הצדדים את טענותיהם בעל פה - כל אחד לשיטתו הוא.

 

6.         אף אחד מהצדדים לא חלק על כך שמתקיימת תופעה של פתיחת בורות ביוב כתוצאה מבלאי טבעי במכסה בור הביוב.  נציג העירייה ציין כי תופעה זו מתרחשת, ברחבי העיר באר שבע, בממוצע כשש פעמים בשנה ואילו נציג הנתבעת מספר 2 ציין כי התופעה מתרחשת כעשר פעמים בשנה.


            וראה העדות שנמסרה בעניין זה מטעם נציג העירייה, כהודאת בעל דין:

"לשאלה מה קורה למכסה שנפתח כתוצאה מבלאי, אני משיב, שאם רכב עולה עליו היינו אם המכסה לא יציב במסגרת שלו אז עלול לקרות שגלגל עולה עליו ומסובב אותו ולהוציא אותו מהמקום או שהוא נשאר עומד בתוך החור וזה תלוי בעוצמה של הגלגל שעבר עליו".

 

7.         כמו כן אין מחלוקת שהאחריות לתיקון הבלאי הטבעי, שנוצר במכסים של בורות הביוב, נופל על כתפה של העירייה וכי הנתבעת 2 איננה צריכה לתקן את הבלאי מיוזמתה, אלא אם נתבקשה לעשות כן על ידי העירייה.

 

            ראה בעניין זה עדותו של מר אבי שטרית מטעם העירייה:

"לשאלה באחריות מי לדאוג ולוודא שבלאי כזה לא יקרה, אני משיב, שבאחריות העירייה. לשאלה מה עירייה עושה כעבודות תחזוקה או פיקוח קבועות כדי למנוע מצב של התבלות  ושדבר כזה לא יקרה, אני משיב, שאין סיורים יזומים בצורה הזו לצורך בדיקת הבלאי של הבורות...".

 

מתוך העדויות שנשמעו בפני ניתן לקבוע, כממצא עובדתי, שהעירייה לא עושה דבר כדי למנוע התופעה של פתיחת בורות הביוב כתוצאה מבלאי.

 

8.         אין מחלוקת שהנתבעת מספר 2 נתבקשה על ידי העירייה לבצע עבודות במקום סמוך, למקום התרחשות התאונה, ולצורך כך הוצגו בפני שלוש הזמנות עבודה. הראשונה מיום 27.12.06, השנייה מיום 09.01.07 והשלישית מיום 12.01.07.

 

העד מטעם העירייה, מר אבי שטרית, הודה, ברוב הגינותו, שהזמנות העבודה מיום 27.12.06 ו- 12.01.07, עסקו בפתיחה של ביוב שנסתם ולא חייבו את פתיחת פתח הביוב נשוא התובענה. הוברר שעבודות אלה בוצעו בשטח עפר בסמוך לכביש, ולא בכביש עצמו.


העד מטעם העירייה, מר אבי שטרית, הוסיף וציין כי העבודה היחידה שחייבה את פתיחת בור הביוב נשוא התובענה הנה העבודה שהוזמנה ביום 9.01.07, אשר במסגרתה נתבקשה הנתבעת מספר 2 לנקות את מערכת הביוב. ניקיון מערכת הביוב נעשה באמצעות פתיחת כל בור ביוב בנפרד ושטיפתו באמצעות רכב מיוחד (ביובית).

 

וראה עדותו של העד מטעם העירייה בעמ' 14 לפרוטוקול:

"פתיחת הפתח נשוא התובענה הייתה דרושה אך ורק לצורך שטיפת המערכת".

 

משנתבקש העד מטעם העירייה לציין מתי "נסגרה" הבקשה (במחשב) לנקות את בורות הביוב, השיב: "התקלה מיום 09.01.07 אינני יכול לציין מתי היא נסגרה. זה לא מופיע".

           

9.         כאמור, השאלה היחידה שבמחלוקת היא האם בור הביוב נשוא התובענה נפתח כתוצאה מבלאי טבעי או כתוצאה מעבודות שבוצעו על ידי הנתבעת 2.

 

10.        מכל מה שהובא בפני ניתן לקבוע, ברמת הוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי התאונה נגרמה בשל בלאי בבור הביוב וכי הנתבעת מספר 1 לא עמדה בנטל להוכיח שסמוך לפני התאונה נפתח הבור על ידי הנתבעת מס' 2 או מי מעובדיה.

 

11.        התובע ציין בעדותו כי לראשונה הבחין בתאונה בזמן התרחשותה, היינו בזמן שהרכב קיבל מכה ממכסה הביוב ולא ידע לאשר או להכחיש אם מכסה הביוב היה פתוח לפני כן או אם היה סגור.

 

            העד מטעם העירייה, מר אבי שטרית, ציין בעדותו כי לפני התאונה הגיע למקום וראה את עובדי הנתבעת מספר 2 פותחים את בור הביוב הספציפי שממנו נגרמה התאונה, ולאחר מכן סוגרים את הבור וראה עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול:

"לשאלה האם ראיתי את עובדי אלעוברה פותחים את בור הביוב ממנו נגרמה התאונה, אני משיב, שכן. אני לא יכול לזכור באיזה יום זה היה. כשראיתי שהם פותחים את הפתח היו בכביש מחסומי ניו ג'רסי שהם הפלסטיקים האדומים והלבנים וזאת כדי למנוע כניסת רכבים למקום. ראיתי אותם גם כאשר הם החזירו את המכסה וסגרו את בור הביוב. לשאלה אם זה היה לשביעות רצוני, אני משיב, שכן. כאשר ראיתי אותם סוגרים את הבור זה היה לפני התאונה...".

 

            בור הביוב נשוא התאונה נפתח כאמור, אך ורק לצורך ניקיונו. העירייה לא יכלה להסביר מה הטעם בפתיחה נוספת של בור הביוב נשוא התובענה. אם בור הביוב נשוא התובענה נפתח ונוקה, לפני התאונה, הרי שלא הייתה כל סיבה של ממש לפתוח אותו פעם נוספת. ראה בעניין זה עדותו של העד מטעם העירייה:

"לשאלה אם הייתה להם סיבה לפתוח את הבור עוד פעם, אני עונה, שיכול להיות שכן.  יכול להיות שהם פתחו את הבור כדי לראות את עומק צינור המוצא. זו השערה שלי בלבד ולא ראיתי אותם פותחים עוד פעם את הבור".

 

משנתבקש העד מטעם העירייה להסביר הכיצד הוא טוען להתרשלות מטם הנתבעת מס' 2, השיב: "לעניין האירוע עצמו, אתה רוצה שאני אאשר לך אנו טוענים שלא מדובר בבלאי אלא שמדובר ברשלנות של הנתבעת 2, אני משיב שאני לא יכול להגיד רשלנות כי אני לא הייתי שם. אני רק יודע שהוא עבד באזור. אז סביר להניח שאלו תוצאות העבודה...".

 

            בהמשך הפרוטוקול חזר העד מטעם העירייה על אותה גרסה, בעמ' 11 לפרוטוקול:

"...בעיניים שלי ראיתי את עובדי הנתבעת 2 פותחים את הבור לפני התאונה וגם סוגרים אותו לפני התאונה. לפני התאונה כשסגרו את הבור וזה יכול להיות יום או יומיים לפני התאונה הזיזו את כל המחסומים. לשאלה כמה זמן לוקח ניקוי הבור אני משיב, שעה - שעתיים...".

 

12.        כאמור, אין חולק שרכב התובע נפגע ממכסה בור הביוב.

 

מדובר בתביעה על נזק, כאשר ברור הוא, שהנזק נגרם על ידי נכס שלעירייה הייתה שליטה עליו. למעשה, לאור תוצאות המקרה, על הנתבעות הראיה, שלא הייתה לגבי המקרה, שהביא לידי הנזק, התרשלות שייחובו בגינה.

 

 

לעניין טענה זו, הודתה העירייה שהיא איננה נוהגת לתחזק, באופן שוטף וסביר את בורות הביוב. טענת העירייה, כי הבור נפתח ע"י עובדי הנתבעת מס' 2,  היא טענה יפה, אך טענה זו יש להוכיח ובמבחן התוצאה לא הוכיחה העירייה עניין זה.

 

מכל מקום, העירייה לא הביאה אף עד לבית המשפט על מנת שיעיד מהן הפעולות שנקטה העירייה להביא לתיקון המצב בטרם אירעה התאונה. כמו כן העירייה לא הביאה לעדות את המפקח מטעמה, שפיקח על עבודות הנתבעת מס' 2.

 

לא נסתרה טענת התובע, כי הרכב נחבט ממכסה בור הביוב. התובע גם הגיש תמונות המשקפות את הבור הפתוח ואת המכסה לידו. התמונות צולמו כ- 15 דקות לאחר התאונה. אין מחלוקת, כי בור ביוב המצוי בתוך נתיב נסיעה חייב להישאר סגור היטב ואינו צריך לצאת מהמקום כל אימת שעובר שם כלי רכב. הבור הבלתי מכוסה והעדר מכסה מקובע היטב במקומו – הוא זה שגרם נזק לרכב התובע. הטיפול והתחזוקה של מכסה הביוב, הנמצא בשטח העירייה, הינם באחריות העירייה והנטל על העירייה להראות כי נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע נזקים לרכבים או לאנשים או למשתמשים בדרך. העירייה לא עמדה בנטל זה ולמעט טענות, שהועלו בכתב ההגנה – היא לא דאגה להוכיח אותן על ידי עדים מטעמה.

 

ביהמ"ש ער להלכה הפסוקה הקובעת, שלא כל פגם במדרכה מטיל אחריות על הרשות המקומית ואולם בענייננו מדובר בפגם משמעותי וכי על העירייה להראות שהיא נוהגת ונוקטת באמצעים סבירים כדי לבקר קיומם של פגמים ולתקנם. במקרה שבפני, הוברר שהעירייה איננה עושה דבר כדי למנוע את התופעה של פתיחת בורות הביוב, למרות שהיא מודעת היטב לסיכון הכרוך בבלאי של בורות הביוב, כך שבממוצע מתרחשות לפחות שש תאונות כאלו, מדי שנה בשנה. העד מטעם העירייה ציין עוד בעניין זה, כי הנתבעת לא נוהגת לבדוק את מצב הבלאי בבורות הביוב, ואמר: "...אתה אומר שלעירייה בהעדר בדיקות יזומות, אין דרך לדעת מה מצבם של מלאי הבורות, אני משיב שנכון...".

 

 

 

בנסיבות  שלפני שוכנעתי מעדות התובע אודות המפגע, שהמדובר במפגע שיצר סיכון בלתי סביר ואף חמור שגרם לתאונה. הכרחי שיינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע סיכון מעין זה, הן מחמת צפיות לנזק לגוף והן מחמת הסיכון לרכוש. למהותו של סיכון בלתי סביר ראה למשל בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 127 (1982). אף אם בוצעה עבודה ע"י הנתבעת 2, ואפילו אם ניתן היה להגדיר את המבצע של העבודה כקבלן עצמאי, הרי שגם בנסיבות אלה לא פטורה הנתבעת מס' 1 כרשות מקומית, מחובותיה כלפי תושביה, בין היתר להבטיח אי הישנות מקרים מעין אלו. 

 

בנסיבות אלה, הנתבעת מס' 1 לא הראתה שהיא נקטה באמצעים סבירים לתקן את הטעון תיקון ולכן האחריות רובצת עליה. העירייה כבעלת המקרקעין והאחראית והמתחזקת באופן שוטף, הייתה חייבת להוכיח, את הפעולות שעשתה לצורך מניעת התופעה, כדי לסלק את המפגע ולמנוע את התופעה של פתיחת בורות הביוב כתוצאה מבלאי.

 

13.        העירייה לא עמדה בנטל להוכיח שבור הביוב הושאר פתוח ע"י הנתבעת מס' 2 או מי מעובדיה.

 

            מדובר בכביש שהתנועה בו ערה מאוד ועוברים בו כל הזמן רכבים ומכאן שלא סביר שדווקא הרכב של התובע נפל לבור הפתוח. סביר יותר שהבור נפתח, בזמן הנסיעה, כתוצאה  מבלאי במכסה הבור. וראה עדותו של העד מטעם העירייה בעמ' 11 לפרוטוקול:

"יכול להיות שמכסה נפתח עקב בלאי. העיגון של המכסה בטבעת הבטון מתפרקים ואז מכסה יכול להיפתח..."

 

            בנסיבות אלו העירייה לא עמדה בנטל להוכיח שהיא זכאית לשיפוי כלשהוא מהנתבעת מס' 2, שכן סעיף 5.13 להסכם, מתייחס למפגע "באתר עבודה", ואילו בענייננו הוכח שבזמן התאונה הנתבעת מס' 2 עבדה בשביל העפר הנמצא בצד הכביש ולא בכביש עצמו. לכן, יש לקבוע שהכביש לא היה חלק מ"אתר העבודה", אשר בו בוצעו העבודות מטעם הנתבעת מס' 2.

 

החובה החוזית של הנתבעת מס' 2 נועדה לשפות את העירייה במקרה של ביצוע עוולה מצידה של הנתבעת מס' 2. כאשר העירייה לא עמדה בנטל להוכיח שהנתבעת 2 ביצעה עוולה כלשהיא, הרי שלא מתקיימת חובת שיפוי. 

 

14.        לא הונחה בפני, בנסיבות העניין, תשתית המבססת טענת אשם תורם. התובע נסע לתומו בכביש, לנוכח מיקום המפגע לא מצאתי שיכול היה לנקוט אמצעי זהירות אחרים ושלא נקט בזהירות סבירה.

 

15.        לאור הנימוקים שהובאו לעיל, אני קובע, כי העירייה היא האחראית הבלעדית לנזק שנגרם לרכב התובע ועליה לפצות את התובע בגין כך.

 

16.        בנוסף לנזק המוסכם בעניין שווי הרכב (22,000 ¤) הוכיח התובע שהוא נשא בשכ"ט שמאי בסך של 1,155 ¤ וכן בעלות הגרירה בסך 150 ש"ח.

 

            בנוגע לעוגמת הנפש העיד התובע, כי כתוצאה מהנזק של הרכב הוא נאלץ לנסוע במוניות במשך כשבועיים וכן נאלץ לשכור רכב חלופי. בנסיבות העניין ולאחר ששמעתי את התובע, החלטתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש, על דרך האומדנא, ובסך של 2,500 ¤ (נכון למועד קרות התאונה).

 

            לפיכך, נזקיו של התובע, נכון למועד קרות התאונה, מגיעים לסך של 25,805 ¤.

 

17.        בנסיבות העניין שוכנעתי, כי הנתבעת 1 האריכה את הדיון שלא לצורך, בין היתר, בטענה, כי התובע לא פעל להקטין את נזקיו, בכך שלא טרח לעשות ביטוח מקיף. הנתבעת 1 שלחה הודעה לצד ג' ורק במועד הדיון התברר שהיא לא טרחה לפתוח את התובענה במזכירות, לא הגישה טופס פתיחת הליך וכתוצאה אף לא שילמה את האגרה ביחס לתובענה זו (עד למועד שמיעת העדים). גם לאחר הדיון משהתחייב ב"כ הנתבעת 1 לשלם את האגרה, הרי ששולמה אגרה חלקית בלבד ולא שולמה המחצית השנייה של האגרה.

 

            התנהגות הנתבעת 1 צריכה לקבל ביטוי בהוצאות שייפסקו.

 

18.        בנסיבות אלו - אני מורה על דחיית התובענה כנגד הנתבעת מס' 2.

 

            התובע נאלץ להגיש את תביעתו גם כנגד הנתבעת 2, בשל הטענות שהועלו ע"י העירייה ונתברר כלא נכונות. לפיכך, לא יהיה זה צודק לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת 2, אשר נגרמו בשל הטענות שהועלו ע"י העירייה.

 

            לפיכך, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לנתבעת מס' 2 שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ¤.

 

19.        כמו כן ומכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סכומים כדלקמן:

 

             א.        סך של 25,805 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה                (17.1.2007) ועד לתשלום המלא בפועל.

 

             ב.        הוצאות משפט כלליות בסך של 1,000 ¤.

 

             ג.         הוצאות שהוציא התובע בגין אגרה (מחצית ראשונה + מחצית שנייה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בקופת ביהמ"ש.

 

             ד.        שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ¤

 

20.        המזכירות תשלח עותק לצדדים, בדואר רשום ובצירוף אישור מסירה.

 

לאחר שהוברר, כי  הנתבעת מס' 1 לא עושה דבר כדי למנוע את הישנות התופעה המסוכנת, אני מורה למזכירות להעביר עותק מפסק הדין, גם לראש עיריית באר שבע, מר רוביק דנילוביץ'.

 

 

ניתנה היום ח' בחשון, תש"ע (26 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

                                                                                                _______________

                                                                                       עידו רוזין,   שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F46E50D11E5164CB4225765C0062B7DA/$FILE/AAE21D7B9EB49C2A4225765B004D8FFC.html
תאריך: 
27/10/09
Case ID: 
7036_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט - עידו רוזין
כב' השופט - עידו רוזין
עורכי דין : אונגר אלעזר יהונתן גוטליב קצב רון
אונגר אלעזר
יהונתן גוטליב
קצב רון
Powered by Drupal, an open source content management system