ליבר יוסף נ. עיריית תל-אביב


 

 

   

בתי המשפט





עתמ002028/07

בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים


 

28/10/2009

תאריך:

כב' השופטת גדות שרה

בפני:

 

 

 














 

ליבר   יוסף

בעניין:

העותר

גיא זוזובסקי

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

1. עיריית תל-אביב

באמצעות המחלקה המשפטית עיריית ת"א

 

2. תמיר אלי


 

המשיבים


 


 


 


 


פסק דין

 


זוהי עתירה ליתן פסק-דין הצהרתי לפיו העותר אינו חב בחוב ארנונה, בגין הנכס ברח' הירקון 300 ת"א (להלן: "הנכס") לתקופה שבין אפריל 97 עד פברואר 2000.

לחילופין, להצהיר, כי העותר אינו חב בחוב ארנונה בגין הנכס החל מאפריל 97 ועד אוקטובר 97.

 

העובדות:

1.         העותר, כנטען בעתירה, הוא יליד 1950, עלה לישראל מברזיל וקיבל מעמד של עולה בשנת 1989.

            לאחר פרוץ מלחמת המפרץ, חזר העותר לברזיל ושב לישראל בשנת 1996.

            לטענתו, עם שובו לישראל, התגורר בבית דודתו במשך 6 חודשים עד לפטירתה, ועם פטירתה עבר להתגורר אצל בתה של המנוחה, הגב' חנה גת וחברה לחיים, מר תמיר, הוא המשיב 2.

2.         לטענת העותר, לאור מערכת היחסים הקרובה עם גב' חנה גת, ולאור מצגיו של מר תמיר, חתם העותר על הסכם שכירות, לפיו שכר את הנכס ממר תמיר,  ל- 12 חודשים החל מ- 2.4.97.

            לטענת העותר, הסכם שכירות זה הוגש לו ע"י מר תמיר.

           

3.         העותר טוען כי לאחר 6 חודשים, ביום 1.10.97, על פי בקשתו של מר תמיר, פינה העותר את הנכס והוא לא גר בו מאותו מועד.

 

4.         למרות האמור לעיל, נדרש העותר לשלם למשיבה 1 (להלן: "העירייה") ארנונה ואגרת מים בגין הנכס בסך 80,918 ¤ לתקופה 4/97-2/00, נשלחו לו אזהרות בטרם ביצוע פעולות בכוח, ובוצעו פעולות עיקול מטלטלין.

 

5.         העותר פנה לעירייה מספר פעמים לביטול "רוע הגזירה" ומשבקשותיו לא הועילו, הגיש את העתירה הנוכחית.

 

6.         העתירה הוגשה כנגד העירייה ומר אלי תמיר.

            אלי תמיר לא הגיש תגובה לעתירה, לא התייצב ואף לא הגיש סיכומים.

           

טענות העותר:

7.         העותר טוען כי החזיק בנכס 6 חודשים בלבד החל מ- 2.4.97, ומאז איננו מחזיק בנכס ואין לחייבו בארנונה ואגרת מים.

            עוד הוא מוסיף כי גם אם לא נמסרה לעירייה הודעה על פי סעיף 325 לפקודת העיריות לפיה חדל מלהחזיק בנכס, העירייה ידעה והיתה אמורה לדעת כי איננו מחזיק את הנכס משום שהנכס נמכר, לטענתו, עוד ביום 30.12.97 לה"ה אליעזר ברון, תאודור שאול וחברת אטוודס ישראל בע"מ וביום 7.8.00 נמכר הנכס לחברת מלון ת"א הקטנה בע"מ.

 

8.         עוד טוען העותר כי על פי חוזה השכירות שהועבר לעירייה הוא שכר את הנכס ל- 12 חודשים בלבד ומשום כך אין לחייבו לתקופה העולה על תקופה זו.

 

9.         העותר טוען כי העירייה "חשדה" עוד ב- 22.2.98 כי הוא אינו מחזיק בנכס, נערכה בנכס ביקורת והמקום נמצא סגור, כך לטענת העותר, והעירייה "הרימה ידיים" וסתמה את הגולל על הפרשיה וזאת למרות חשדות ברורים שלה עצמה.

            העותר סבור כי העייריה הפרה את חובת הבדיקה החלה עליה, ולכן יש להעניק לו פטור מלא ולהצהיר כי איננו חב בחוב הארנונה.

 

10.       בתגובה לטענות המשיבה, סבור העותר כי העתירה הוגשה בגדרי סמכותו העניינית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, וכי אין מקום לדחותה גם מחמת שיהוי.

 

טענות העירייה:

11.       לטענת העירייה, יש לדחות את העייריה מחמת העדר סמכות עניינית ומחמת שיהוי.

 

12.       גם לגופו של עניין, סבורה העירייה, כי דין העתירה להידחות.

            העירייה טוענת כי על פי סעיף 325 לפקודת העיריות, היה על העותר להודיע כי חדל מלהחזיק בנכס, ומאחר ולא עשה כן, העותר מחוייב בתשלומי הארנונה עד 31.1.00, מועד עליו הודיע מר תמיר בהודעה שנשלחה בפברואר 2000.

 

דיון:

13.       לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, בטיעוני הצדדים בפני ובסיכומים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

 

העדר סמכות עניינית:

14.       העותר טוען, בין היתר, כי העברית איננה שפת אימו, כי עלה לישראל ו"נוצל" ע"י מר אלי תמיר.

            עיון בחומר הראיות מעיד כי המשיב ידע כיצד לנהוג, ובשלב מאוחר יותר אף היה מיוצג ע"י עו"ד.

 

15.       לאחר שקיבלה העירייה את הסכם השכירות בין העותר לבין מר אלי תמיר, נשלחה לעותר הודעה ע"י העירייה, ביום 17.4.97, לפיה שונה שם המחזיק בנכס ממר תמיר לעותר, וכי העותר יחוייב בתעריף "בתי קפה ומסעדות" (נספח ב' לתגובה).

            ביום 24.6.97 פנה העותר לעירייה וטען כי הנכס משמש למגורים ולא לעסק, וביקש לשנות, בהתאם לכך, את חיובי הארנונה.

            ביום 4.8.97 נערך ביקור בנכס ובהתאם לממצאי הביקורת, שונה חיוב הארנונה לתעריף מגורים, באופן רטרואקטיבי, החל מ- 1.4.97.

            הודעה על כך נשלחה לעותר ביום 4.8.97 (נספח ג' לעתירה).

16.       מהאמור לעיל עולה כי העותר ידע היטב לפנות לעירייה, "לערער" על החלטתה לחייבו בתעריף "בתי קפה ומסעדות" ולבקש חיוב בגין תעריף מגורים, ובקשתו נענתה. 

            אי לכך, כבר ממועד זה ידע העותר כיצד עליו לפעול בנושא הארנונה ומשום כך קשה לקבל טענה לפיה לא ידע כיצד לפנות ובאילו הליכים לנקוט.

 

17.       העותר, כאמור, לא שלח כל הודעה לעירייה על הפסקת החזקתו בנכס, כטענתו, ורק בפברואר 2000 הודיע מר אלי תמיר על הפסקת החזקתו של העותר בנכס.

            מאחר והעותר לא שילם מאומה בגין כל תקופת החזקתו בנכס, החלה העירייה לנקוט נגדו בהליכי אכיפה.

 

18.       בחודש נובמבר 2005 יצר מי מעובדי העייריה קשר טלפוני עם העותר והעותר אף זומן לפגישה במשרדה של מנהלת מחלקת אכיפה באגף לגביית ארנונה ומים בעיריית ת"א, גב' רבקה צור.

            הפגישה נערכה ביום 1.12.05, במהלכה הוסבר לעותר כי מר תמיר שלח הודעה בדבר שינוי מחזיקים רק בפברואר 2000, וכי חיובו בארנונה עד למועד זה שריר וקיים.

 

19.       בינואר 2006 שלח העותר, באמצעות בא-כוחו, עו"ד זוזובסקי, בקשה לביטול הליכים וסגירת התיק.

            ביום 5.2.06 זומנו העותר ובא-כוחו לאגף לגביית ארנונה ומים בעיריית ת"א, ובפגישה הובהר להם שוב כי הודעת חדילת החזקה התקבלה בעירייה רק בפברואר 2000, ואם יופקדו 10,000 ¤ על חשבון החוב, יעוכבו המשך ההליכים המנהליים על פי פקודת המיסים (גבייה), כנגד העותר.

            העותר לא הפקיד סכום כסף בעירייה וביום 6.3.06 נשלח מכתב לעו"ד זוזובסקי לפיו הוא מתבקש לדאוג לכך שהעותר יגיע להסדר החוב (נספח ד' לתגובה).

 

20.       ביום 14.3.06 הגיש עו"ד זוזובסקי, בשם העותר, השגה ובה ביקש לבטל את ההליכים כנגד העותר ולסגור את התיק.

            ביום 20.4.06 נשלח מכתב לעו"ד זוזובסקי הדוחה את ההשגה.

            באותו מכתב צויין כי העותר לא הודיע על חדילת החזקה בנכס וכי רק ביום 31.1.00 פנה מר תמיר והודיע כי חזקה בנכס נמסרה לו ביום 31.1.00.

            עוד מציינת העירייה כי אין  היא צד במחלוקת בין הבעלים לבין השוכר, ונושא זה צריך היה להיפתר בין הצדדים.

 

21.       ב- 21.3.06 שלח עו"ד זוזובסקי מכתב לעירייה בשם העותר וביום 24.5.06 נשלחה לעו"ד זוזובסקי תגובה כי לא ניתן לעכב את הליכי הגבייה ועל העותר לפנות לעירייה להסדר החוב (נספח ה' לתגובה).

 

22.       לאחר האמור לעיל המשיכה העירייה לנקוט בהליכי אכיפה מנהלית כנגד העותר, בנובמבר 2006 בוצעה פעולת פריצה והוצאת מטלטלין וביום 3.9.07 הוגשה העתירה נשוא פסק-דין זה.

 

23.       מהאמור לעיל עולה כי העותר ידע את עמדת העירייה לפיה הוא מחוייב בחובות ארנונה ומים עד 31.1.00, הוא היה מיוצג ע"י עו"ד אשר הגיש מטעמו השגה, ואם רצה "לערער" על אותה השגה, היה עליו להגיש ערר בפני ועדת הערר לענייני ארנונה שליד הרשות המקומית, לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות  (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

            טענת "לא החזקתי" היא אחת מהטענות אשר יש להעלותן בפני ועדת הערר.

            משפנה העותר בעתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים, מבלי שמיצה את ההליכים בפני ועדת הערר, אין מקום לדון בעתירה זו מחמת העדר סמכות.

 

24.       אמנם קיימת אפשרות לפנות לביהמ"ש בטענת "לא החזקתי", על פי סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות, אולם ביהמ"ש ידון בטענה זו רק כאשר מדובר בעניינים עקרוניים, בעלי חשיבות כללית וציבורית.

            ר' ע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, בעמ' 780, וכן ר' עת"מ (ת"א) 1557/04 ברגל גיורא נ' עיריית ת"א ואח', תק'–מח'  2004 (2), 9894.

 

            בענייננו מדובר במחלוקת "נקודתית" ופרטית שבין העותר לבין העירייה, ואולי גם לבין מר תמיר, ואין מקום לדון בטענות העותר לפיהן לא החזיק בנכס במסגרת עתירה מנהלית.

 

25.       אי לכך, דין העתירה להידחות מחמת העדר סמכות עניינית.

 

שיהוי:

26.       אין חולק כי ביום 14.3.06 הגיש עו"ד זוזובסקי בשם העותר השגה בה ביקש לבטל את ההליכים כנגד העותר ולסגור את התיק.

            ביום 20.4.06 נשלח מכתב לעו"ד זוזובסקי הדוחה את ההשגה ומאז ידע העותר ובא-כוחו, והיה עליהם לדעת כי עמדתם נדחתה ע"י העירייה.

            הגשת עתירה ביום 3.9.07 מהווה שיהוי אשר יש בו כדי לדחות את העתירה.

 

27.       בנוסף על כך, ראוי לציין, כי העתירה הוגשה בספטמבר 2007 בגין חובות לשנים 1997-2000 ויש בכך כדי לתמוך בדחיית העתירה מחמת שיהוי.

 

28.       כאשר מדובר בפעולות שהן בלתי חוקיות בעליל, או כאשר יש פגיעה חמורה באינטרס הציבורי, יש באלה כדי למנוע, בנסיבות מיוחדות, את דחיית העתירה מחמת שיהוי.

            בענייננו, מדובר בפגיעה נטענת בתובע, אשר איננה נכללת בתחום העניינים אשר יש בהם כדי להתגבר על טענת השיהוי.

 

29.       לא מצאתי גם כל נימוק אשר יש בו להצדיק הארכת מועד להגשת העתירה.

 

30.       אי לכך, דין העתירה להידחות גם מחמת שיהוי.

 

דין העתירה להידחות לגופו של עניין:

31.       לאור האמור לעיל, אין עוד צורך לדון בטענות לגופו של עניין, אך מצאתי להתייחס גם אליהן בקצרה.

            העותר לא הוכיח כי נמסרה לעירייה הודעה על הפסקת החזקתו בנכס עד לפברואר 2000, מועד בו הודיע מר תמיר על הפסקת החזקתו של העותר בנכס.

            אי לכך, יש בכך כדי לדחות את העתירה.

32.       העותר טוען כי הנכס נמכר לה"ה אליעזר ברון, תאודור שאול וחברת אטוודס ישראל בע"מ ביום 30.12.97, וכי ביום 7.8.00 נמכר הנכס ע"י הנ"ל לחברת מלון ת"א הקטנה בע"מ.

            נטל ההוכחה בתיק זה מוטל על העותר והוא לא צירף את הסכם המכר שבין מר תמיר לבין ה"ה ברון, שאול וחברת אטוודס ישראל בע"מ, ומשום כך אין לדעת את פרטי ההסכם.  

             יתירה מכך, העובדה שבעלים של נכס מוכר את הנכס לאחר איננה הוכחה חלוטה לכך כי המחזיק בנכס פינה את הנכס עם החלפת הבעלים.

            הדברים נכונים גם ביחס להסכם השני לפיו נמכר הנכס לחברת ת"א הקטנה בע"מ.

            אי לכך לא הוכיח העותר, במידה הראויה, כי הוא לא החזיק בנכס במועדים הרלוונטים.

 

33.       העותר לא הוכיח, במידה המוטלת עליו, כי העירייה ידעה על אי החזקתו בנכס, והמסמכים השונים, לרבות הראיה הנוספת שהגיש בבקשתו מיום 20.1.09 (מפת מדידה), אינם מעידים על ידיעת העירייה כי העותר איננו מחזיק בנכס.

 

34.       לא מצאתי, במקרה זה, כי העירייה ישבה בחיבוק ידיים, מה גם שנטל ההוכחה להוכיח את הפסקת החזקה מוטל על העותר.

 

35.       ביהמ"ש איננו בא בנעליה של הרשות ואין הוא מחליט במקומה.

            תפקידו של ביהמ"ש המנהלי לבדוק את סבירות החלטת הרשות, האם נפל בה פגם ואם היא ניתנה מתוך שיקולים זרים.

            בענייננו, ולאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת העירייה, אשר יש בו כדי להוות נימוק להתערב בהחלטה.

            אם יש לעותר מחלוקת עם מר תמיר או עם מישהו אחר, המקום לבירור מחלוקות אלה איננו במסגרת העתירה המנהלית של העותר כנגד העירייה.

 

36.       אשר על כן ולסיכום, העתירה נדחית.

 

37.       העותר ישלם למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ¤ + מע"מ, נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

38.       המזכירות תשלח העתק מפסק-דין זה לצדדים.

 

ניתן היום י' בחשון, תש"ע (28 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                               

גדות שרה, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/9B684D29F7BEADB94225765D00555648/$FILE/ABFBB2CD8504492B4225765D002840CB.html
תאריך: 
28/10/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : גדות שרה
גדות שרה
Powered by Drupal, an open source content management system