וופא ענבתאווי נ. טריומף


 

   

בתי המשפט


 

א  004527/05

בית משפט השלום בירושלים

 

לפני כב' השופטת יעל ייטב

01/11/2009

 

 

 

 

 



וופא ענבתאווי

בעניין:

התובעת

אשרף עבד אלקאדר

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1 . טריומף אינטרנשיונל בע"מ

2 . הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד כרמלי

הנתבעים

 

פסק דין

 


מבוא

1.                  התובעת, ילידת 2.8.58, עבדה כתופרת במתפרה של נתבעת 1. לפי הנטען בכתב התביעה, נפגעה התובעת בגבה בתאונת עבודה אשר אירעה ביום 25.11.02.  

 

2.                  הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה, באשר לאחריותה של הנתבעת 1 לתאונה, וכן באשר לנזקיה של התובעת.

3.                  תמצית טענת התובעת הייתה שביום האירוע התבקשה להחליף עובדת שנעדרה מעבודתה באותו יום. במהלך העבודה, נתבקשה להרים שקית מלאה במתכות. בעת הרמת השקית, היא נחבלה בגבה. לטעתה חבה הנתבעת באחריות, הן מהטעם שמשקל השקית היה לא סביר, הן מאחר שהתובעת לא הוזהרה על כך שמדובר במשקל חריג, הן מחמת שהתובעת לא קיבלה הדרכה מפורטת באשר לאופן פריקת שקית המתכות וחלוקת המתכות לעובדות.

4.                  תמצית טענת הנתבעות הינה שאין להטיל עליהן אחריות לתאונה, שכן, משקלה של השקית שהרימה התובעת היה 5 ק"ג, ולכל היותר לא עלה משקלה על 10 ק"ג. על פי הטענה מדובר במשקל סביר, שאינו מטיל אחריות כלשהי על הנתבעות. כן נטען שהתובעת לא התבקשה להרים את השקית, אלא לחלק את תחולתה במספר פעמים. 

 

האחריות

 

5.                  לשם בירור המחלוקת שהתעוררה באשר לאחריותה של הנתבעת כלפי התובעת, העידו בפני ארבעה עדים: התובעת; גב' עזייה רומאן, אשר שימשה במועד התאונה כאחראית על עבודת התובעת; גב' תמר פרץ, אשר שימשה כמנהלת המתפרה באותו המועד;  ומר עוזי כהן, אשר שימש במועד התאונה כמנהל הייצור.

 

עדות התובעת

 

6.                  בתצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת, פורט שביום האירוע ביקשה ממנה אחראית העבודה לחלק את ארגזי העבודה לתופרות במחלקה, כיון שהעובדת אשר עסקה בכך בדרך כלל נעדרה מעבודתה באותו יום.

 

7.                  בתצהיר תיארה התובעת את שיטת העבודה של מחלקת ארגזי העבודה, אשר ביצעה את החלוקה באמצעות העברת הארגזים לתופרות, או באמצעות הרמת הארגזים למסילה (מסוע), אשר שימשה להעברת הארגזים.

8.                  על פי תיאורה של התובעת, ביום האירוע, לאחר שהעבירה מספר ארגזים, התבקשה על ידי גב' רומאן להעביר ארגז עבודה אשר הכיל שקיות של מתכות המשמשות לתפירת  חזיות. לשם כך, התכופפה התובעת לארגז על מנת להרימו, ובשל משקלו הכבד של הארגז, נתפס גבה, היא צרחה מכאבים ונפלה על הרצפה.

 

9.                  במהלך החקירה הנגדית פירטה התובעת שביום האירוע הגיעו שקיות העבודה, אשר בדרך כלל הכילו שקית ובה 100 חתיכות מתכת,  ללא שקיות המתכת. המתכות הגיעו בנפרד, רק לאחר שתפירת החזיות הסתיימה. במקום שקיות קטנות המכילות 100 חתיכות ברזל, הגיעה המתכת בשקית אחת גדולה מניילון, ובתוכה שקיות קטנות במידות שונות. לטענתה של התובעת, ביקשה ממנה גב' עזייה רומאן לחלק את המתכות לעובדות בהתאם למספר החזיות שקיבלה כל עובדת. לשם כך היה על התובעת לפתוח את השקית, ואולם בטרם הספיקה לעשות כן, נתפס גבה, שכן היא התכופפה והרימה את השקית מהרצפה על מנת להניחה בסמוך לארגזי העבודה. לשאלה האם היה עליה לשלוח את השקית לעובדת באמצעות מסוע, השיבה בשלילה, וטענה שאילו היו השקיות מוסעות באמצעות מסוע לא ניתן היה לדעת כמה יש לחלק לכל עובדת.

10.              לטענת התובעת, עד הרגע שבו ניסתה להרים את הארגז לא היה ידוע לה מה משקלו, ואיש לא התריע בפניה על כך. להערכתה שקל הארגז כ- 20 ק"ג, ובוודאות עלה המשקל על 10 ק"ג. התובעת השיבה שלהערכתה משקל הארגז נע בין 15 ל- 20 ק"ג, ואולם היא לא ידעה להשיב לשאלה כמה קשתות מתכת היו בארגז. 

11.              לשאלה האם האחראית עליה, גב' עזייה רומאן, ראתה את התאונה, השיבה התובעת בחיוב, ולאחר מכן תקנה ואמרה שאינה יודעת האם ראתה אותה, ואולם לדבריה הייתה זאת גב' עזייה רומאן הראשונה שהגיעה אליה לאחר התאונה.

 

עדות  עזייה רומאן

 

12.              מטעם התובעת העידה גם גב' עזייה רומאן, אחראית עבודתה של התובעת בעת האירוע. על פי האמור בתצהיר עדות ראשית, עבדה העדה אצל הנתבעת משנת 1991 עד יום 30.12.02. בתחילה עבדה כמדריכת תפירה, ובשלוש השנים האחרונות שימשה כמנהלת מחלקה. 

13.              על פי עדותה של העדה, ביום האירוע ביקשה מהתובעת לחלק את ארגזי העבודה לתופרות, כיון שהאחראית על כך נעדרה מעבודתה באותו היום.

14.              על פי עדותה בתצהיר עדות ראשית ובחקירה הנגדית, בדרך כלל היו שקיות קשתות המתכת מובאות למחלקת התפירה ממחלקת הגזירה, שם הכינו את השקיות לעבודה. ואולם לעיתים, כפי שקרה ביום האירוע, לא חולקו קשתות המתכות לשקיות, אלא הגיעו בשקית גדולה וכבדה, אשר הונחה על הרצפה לשם חלוקה לעובדות.

 

15.              במספר נקודות מהותיות נפלו סתירות בין הגרסה שמסרה העדה בתצהיר עדות ראשית, לבין גרסתה בחקירה הנגדית. סתירה ראשונה הייתה בשאלה האם הייתה עדה לתאונה. בתצהיר עדות ראשית הדגישה העדה שהייתה נוכחת באירוע. לעומת זאת, במהלך חקירתה הנגדית, השיבה שבעת האירוע הייתה במשרד ולא ראתה את התאונה. רק בשעה ששמעה צעקות, יצאה ממשרדה וראתה את התובעת שוכבת על הרצפה סמוך למסוע, ואת העובדות שבאו לסייע לה. העדה תיארה שראתה את התובעת מתחילה בעבודה, לאחר שהורידה את השקית לרצפה, ליד העגלה, והחלה לחלק את המתכת לארגזים (עמ' 23 מול 6 עד 14).

16.              נקודה שנייה שבה קיימת סתירה בין עדותה של העדה בתצהיר עדות ראשית לבין עדותה בחקירה הנגדית, הייתה באשר לשאלת משקלה של השקית שאותה הרימה התובעת.  במסגרת תצהירה, טענה העדה שלא היה ידוע לה מה משקלו של הארגז, ועל כן לא התריעה בפני התובעת על כך שמדובר בארגז כבד. יחד עם זאת העידה שהייתה זו שקית במשקל כבד ביותר, להערכתה, במשקל של כ- 20 ק"ג, וספק אם היה באפשרות שתי עובדות להרימו. לעומת זאת, במהלך החקירה הנגדית, אישרה את שיחתה עם חוקר מטעם הנתבעות, ואת הדברים שאמרה לחוקר לפיהם משקל הברזלים הינו כ- 5 ק"ג. העדה השיבה שלא שמה לב האם השקית הגדולה הכילה ברזלים ל- 500, 1000 או אלפיים.

 

 

17.              נקודה שלישית שבה ניתן למצוא פערים בין האמור בתצהיר עדות ראשית לבין החקירה, הינה באשר להוראה שניתנה לתובעת. בתצהיר עדות ראשית העידה  שהיא ביקשה מהתובעת להרים את הארגז שהכיל  ברזלים המשמשים לתפירת החזיות. משהרימה התובעת את הארגז מהרצפה, נתפס לה הגב, היא צרחה מכאבים ונפלה על הרצפה. לעומת זאת, במהלך חקירתה הנגדית, השיבה שהשקית הגיעה על העגלה, וההנחיה שניתנה לתובעת הייתה לפזר את תחולתה בין הארגזים אשר שונעו באמצעות המסוע לשאר העובדות.  על פי הסברה בחקירה הנגדית, רשאית הייתה התובעת להשתמש במסוע לשם חלוקת השקיות לעובדות. כן הסבירה שהתובעת הורידה את השקית לרצפה והחלה לחלק את תכולתה לארגזים.

גרסת העדה תמר פרץ 

 

18.              מטעם הנתבעות העידה גב' תמר פרץ, אשר שימשה כמנהלת המתפרה במשך 17 שנים, עד יום 31.7.04, מועד סגירת המפעל, תקופה הכוללת את מועד האירוע.

 

19.              על פי האמור בתצהיר עדות ראשית, זכור לה אירוע אחד במהלך עבודתה של התובעת. במהלך האירוע נתפס גבה של התובעת בעת שהרימה ארגז שהכיל קיט תפירה מהמסוע, על מנת להניחו לידה בעמדת העבודה. בתצהירה הדגישה שהמסוע נמצא סמוך לעמדת התפירה, "כך שלא נדרש לסחוב את הארגז מהמסוע לעמדת העבודה אלא רק לקחתו מהמסוע ולהניחו ליד עמדת התפירה".

 

20.              העדה ציינה שמשקלו של קיט התפירה נע בין 4 ל- 5 ק"ג. כן אישרה את תוכן תצהירו של העד מר עוזי כהן, בדבר היותם של הארגזים ארגזים פתוחים, ובדבר הליך העבודה.

 

21.              בחקירתה הנגדית הסבירה העדה את הליך העבודה ופירטה שהמזינה הייתה מחלקת את מוצרים לארגזי העבודה שאותם חילקה לעובדות. אם הגיעו המתכות לבד, היה המחסנאי מביא את השקית או הארגז באמצעות עגלה קטנה, המזינה הייתה מחלקת את המוצר לארגזים בתוך קו הייצור. העדה אישרה שלא היה באפשרות המזינה להניח את השקית על המסוע ולחלקה, אלא היה עליה לחלק את השקיות בתוך קו הייצור, בין התופרות.

22.              העדה השיבה שאם הייתה המזינה מקבלת את השקית ללא עגלה, כיון שהיו עליה מוצרים אחרים או מסיבה אחרת, היה עליה להרים את השקית מהרצפה ולהניחה על העגלה.

23.              העדה השיבה בחקירה הנגדית שלא זכרה את המקרה הספציפי. כל שזכור לה היה שהתובעת שימשה כתופרת, ויום אחד, שמעה רעש, יצאה לבדוק מה קרה ומצאה את התובעת יושבת ליד המכונה לאחר שגבה נתפס. העדה פירטה שהתופרות אשר ישבו ליד המסוע היו צריכות להעביר ארגז מהמסוע לרצפה, ובשעה שהתובעת עשתה כן, נתפס לה הגב.

24.              לא היה באפשרותה של העדה לשלול את קיומו של האירוע המתואר על ידי התובעת, היא אף אישרה שלעיתים בעת מחסור בכח אדם התבקשה התובעת לבצע את עבודת מזינת פס הייצור. העדה פירטה שבמקרה שכזה ביקשה שיועבר למחליפה תדריך מפורט, על מנת למנוע בלבול וערבוב מוצרים בתוך קו הייצור, תדרוך אשר כלל התייחסות לחלוקת חומרי הגלם לארגזים.

25.              באשר למשקל הארגזים, השיבה העדה שככל שמדובר ביחידה של 500 יחידות, משקלה 5 ק"ג, וככל שמדובר ביחידה של 1000 יחידות, משקלה כפול. כן הבהירה שלא היו מגיעות שקיות אשר הכילו כמות גדולה יותר, ולפיכך משקלה של השקית לא עלה על 10 ק"ג.

 

עדות עוזי כהן

 

26.              מטעמן של הנתבעות העיד גם מר עוזי כהן, ששימש כמנהל ייצור במפעל במשך כ- 15 שנים עד לסגירת קו הייצור במפעל ביום 31.7.04. 

 

27.              בתצהיר עדות ראשית פירט העד את תהליך תפירת וייצור החזיות שהיה נהוג במפעל במועד האירוע, וכן את תפקידי הגורמים השונים. על פי תיאורו, ההליך התרחש בשני אזורים עיקריים: בגזריה ובמתפרה. בגזריה נגזרו חלקי הבגד כהכנה לתפירה, ולאחר מכן היו נארזים בשקיות. כל שקית הכילה חומר גלם אשר הספיק לתפירת 50 חזיות. במתפרה,היו 4 פסי ייצור. כל פס ייצור היה בנוע ממסוע בגובה של 70 ס"מ, ומצידיו הוצבו עמדות תפירה. בראש כל מסוע הוצבה עובדת אשר תפקידה היה הזנת פס הייצור, בהתאם לקצב ההתקדמות של התופרות.

28.              על פי תיאורו, לתחילת פס הייצור הייתה מגיעה עגלה, אשר בחלקה העליון שקיות עם חומר הגלם ל- 50 שקיות, ובחלקה התחתון מרכיבים הנחוצים לתפירת החזיות, אשר כללו לעיתים קשתות מתכת. העגלה הייתה מועמסת בתחילה במחסן באותם מרכיבים, לאחר מכן הייתה מועברת לגזריה ושם מועמסת בגזרות, ומשם הייתה מגיעה לראש פס הייצור.

 

29.              תפקיד מזינת הייצור היה להרכיב מתכולת העגלה את ערכת התפירה, ולשולחו לתופרות באמצעות המסוע. כל ערכה הייתה מורכבת מארגז אשר משקלו לא עלה על 2 ק"ג, שאליו הוכנסו השקית המכילה חומר גלם לתפירת 50 חזיות, 100 יחידות של קשתות תמיכה ממתכת, אשר משקלן הכולל הוא 450 גרם (4.5 גרם ליחידה), וכן מרכיבים נוספים, כגון: חוטים, סרטים, קרסים וכיוצ"ב.

 

30.              בתצהירו הדגיש העד ששקל את הארגז ומרכיביו, ומצא שמשקלן הכולל של 50 חזיות תפורות עמד על 3.5 ק"ג, ומכאן שמשקלה של ערכת ייצור החזיות עמד על 5.5 ק"ג, משקל זה כלל גם את משקל הארגז שהינו 2 ק"ג.

 

31.              העד הדגיש שמדובר בארגזים פתוחים, כפי שניתן ללמוד מתצלומים שצילם, וניתן היה לראות את תכולתם.

 

32.              בסיום תצהירו הדגיש שבהכירו את תהליכי העבודה במפעל, נראה לו שלא סביר שעובדת נדרשה להרים ארגז שמשקלו הסתכם ל- 20 ק"ג.

33.              בחקירה נגדית השיב שהתאונה אינה זכורה לו.

 

34.              העד השיב שבכל קומיסיון היו בין 500 ל- 1000 יחידות מוצר, אך לא יותר. כן השיב שבמקרים נדירים בשעה שהיו חסרות קשתות במתפרה היו מובאות קשתות על פי המחסור. השקיות היו מובאות באמצעות עגלות על ידי המחסנאי, ואולם גם המזינה הייתה רשאית לקחת את השקית מהמחסן.

 

35.              העד נשאל מה היה קורה במקרה שחולקו לתופרות ארגזים אשר לא כללו קשתות תמיכה, והשיב שהמחסנאי היה מביא את הקשתות לאזור באמצעות עגלה, הארגזים היו מגיעים בחזרה למזינה על גבי המסוע, והיא זו שחילקה לכל ארגז את הקשת המתאימה. העד הדגיש שבתור הממונה על הבטיחות, דרש שהשקית תועבר תמיד על גבי עגלה, ואולם הוא אינו בטוח שלא היו מקרים שבהם הועברה הסחורה בדרך אחרת.

 

מסמכים נוספים

 

36.              בא כוחה של הנתבעת הפנה לטופס 250 של קופת חולים, אשר בו צוין שהתובעת נפגעה בעת שהרימה ארגז עבודה במהלך עבודתה.

 

37.              הנתבעות הפנו לשורה ארוכה של מסמכים, אשר יש בהם כדי לשפוך אור על נסיבות התאונה ועל כך שלא הייתה כל התרשלות מצידן. לטענתן אירעה התאונה שעה שהתובעת התכופפה לשקית, עוד בטרם הרימה אותה.

38.              המסמך הראשון אליו הפנו הנתבעות הינו תעודת חדר מיון (נ/3) שם נכתב שהתובעת הגיעה לחדר מיון לאחר ש"נתפס" לה הגב.

 

39.              מסמך שני הינו תביעתה של התובעת לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, שאותה הגישה התובעת ביום 14.8.03 (מוצג נ/5), שבו נכתב – "בתאריך הנ"ל במשך עבודה במפעל טריומף, התכופפתי ונפגעתי קשה בגב...".

 

40.              בהודעה על תאונת העבודה נכתב – "העובדת עסקה בתפירה וגבה נתפס".

 

41.              לטענת הנתבעות, הטענה על הרמת משא כבד הועלתה על ידי התובעת לראשונה בכתב התביעה.

 

נסיבות התאונה

 

42.              לאחר ששקלתי את העדויות והראיות שהובאו בפני, מצאתי שיש לאמץ את גרסת התובעת באשר לנסיבות, ולקבוע שהתאונה אירעה בשעה שהתובעת הרימה שקית המכילה קשתות מתכת על מנת לחלקן בין העובדות, בהתאם להנחיה שניתנה לה. עדותה של התובעת בדבר התפקיד שניתן לה באותו היום, נתמכה לא רק בעדותה של גב' עזייה רומאן, אלא גם בעדותה של גב' תמר פרץ, אשר אמנם לא זכרה את נסיבות האירוע, ואולם העידה במפורש על כך שבשעה של מחסור בכוח אדם התבקשה התובעת לשמש כמזינה.

 

43.              אמנם במהלך החקירה הנגדית העידה גב' עזייה רומאן שראתה את התובעת מתחילה בפיזור תכולת השקית אשר היתה לטענתה על הרצפה, אך יתכן שלאחר שהעדה הלכה מן המקום, הרימה התובעת את השקית, כפי שטענה בפני.

 

44.              לא מצאתי שיש לייחס משקל רב לאמור במסמכים שאליהם הפנו הנתבעות, שכן מדובר באמירות כלליות, ולא בתיאור מדויק של נסיבות האירוע, ובכל מקרה האמירות אינן עומדות בסתירה לגרסתה של התובעת.

 

45.              לשם הכרעה בשאלת החבות, יש לשקול ולהכריע במספר שאלות: בראש ובראשונה בשאלת משקלה של השקית. כמו כן, יש להתייחס למספר הפעמים שבהן נדרשה התובעת להרים ארגזים או שקיות, ולשאלה האם ניתנו לתובעת הנחיות באשר לביצוע החלוקה, בשים לב לכך שלא הייתה זו עבודתה הרגילה.

46.              באשר למשקלה של השקית, התובעת עצמה לא ידעה בוודאות מה היה משקלה המדויק של השקית, והיא העריכה את המשקל כנע בין 15 ק"ג לבין  20 ק"ג. העדה מטעמה, גב' עזייה רומאן העריכה כאמור פעם אחת שהמשקל הינו 20 ק"ג, ופעם שנייה שמשקלו אינו עולה על 5 ק"ג.

47.              קשה לקבל את הערכתה הסובייקטיבית של התובעת באשר למשקל כהוכחה מכרעת לכך שמשקל השקית עמד על 20 ק"ג. בעניין זה העדפתי את עדותם של גב תמר פרץ, ומר  עוזי כהן, אשר ביקשו לגזור את משקלה של השקית ממשקלה של קשת מתכת,  והעריכו שמשקל השקית היה בין 5 ל- 10 ק"ג.

 

48.              באשר לעדותה של גב' עזייה רומאן, כאמור, נפלו בעדותה סתירות באשר למשקל השקית. התרשמתי שמקורן של הסתירות בעדותה בכלל ובנושא זה בפרט, מקורן הוא הן ברצונה של העדה לרצות את שני הצדדים, הן ברצונה להגן על עצמה כנותנת ההוראות, והן בחוסר ידיעה באשר למשקל המדויק. כפי שהעידה העדה בתצהירה, היא לא ידעה שמדובר בשקית כבדה, ועל כן לא הזהירה את התובעת מפני משקלה.

49.              שילוב בין ההערכה שניתנה על ידי עדי הנתבעות אשר ציינו משקל מרבי של 10 ק"ג (אף שבסיכומים נטען שהמשקל לא עלה על 9 ק"ג), והעובדה שהתובעת נהגה כדבר שבשגרה לשאת את ארגז העבודה, אשר משקלו הסתכם ל- 5.5 ק"ג, מעלה שניתן לקבל את הערכת התובעת שהיה מדובר במשקל כבד יותר מהמשקל הסטנדרטי, ועל כן לקבוע שמשקל השקית היה כ- 10 ק"ג.

50.              אין להתעלם מכך שהתובעת נדרשה למספר רב של הרמות. על פי עדותה, בתחילה היא העבירה את הארגזים מהעגלה למסוע, לשם שילוחם לתופרות. רק לאחר מכן הגיעה שקית קשתות המתכת לשם חלוקה. גם אם התובעת חילקה חלק מהשקיות הקטנות שהיו בתוך השקית הגדולה,  היא נדרשה למספר רב של התכופפויות והרמות של שקיות.

51.              באשר להנחיות לביצוע העבודה, התובעת טענה במהלך עדותה שהיא לא הוזהרה על משקלה החריג של השקית, אף לא ניתנו לה הנחיות מדויקות באשר לאופן חלוקת תכולתה.

 

52.              בעדותה של גב' עזייה רומאן בתצהירה, יש כדי לתמוך בכך שלא נמסרה לתובעת אזהרה בדבר משקלה של השקית. כמו כן מצאתי שלא נמסרו לתובעת הנחיות מדויקות בדבר האופן שבו יש לחלק את קשתות המתכת בין העובדות. ניתן ללמוד מהעדות על כך שלתובעת לא ניתנה הדרכה נאותה בנושאים האמורים, הדרכה שאילו הייתה ניתנת,  יתכן שהיה בה כדי למנוע את התאונה.

 

53.              מעדויותיהם של גב' תמר פרץ ומר עוזי כהן, עולה שהייתה מבחינתם מודעות לכך שיש לקבוע הוראות בדבר הסעת הסחורה בעגלה ואופן החלוקה, בראש ובראשונה על מנת למנוע נזק לקשתות המתכת. יחד עם זאת, לא ניתן ללמוד שהנתבעת הנהיגה נהלים מסודרים למתן הנחייה לעובדת מחליפה, שאין זו עבודתה הקבועה, וכי לתובעת עצמה ניתנה הדרכה מתאימה.

54.              עולה מהעדויות שלא נערכה עם התובעת כל בדיקה באשר שלכושרה להרים את הארגזים, הן מבחינת גילה, הן מבחינת הרקע הרפואי הקודם, אשר כפי שיפורט להלן, הצדיק הכרה בנכות מסוימת.

 

האחריות

 

55.              התובעת טענה שיש להטיל על הנתבעות אחריות בשל מחדליה של הנתבעת, שבאו לידי ביטוי במשקל החריג, בכך שהתובעת לא הוזהרה באשר למשקל החריג, ובהעדר הנחיה כיצד לבצע את העבודה. נטען שבכך הפרה הנתבעת את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליה. כן הפנתה התובעת לכך שלפי תקנות עבודת נוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), התשנ"ו – 1995, אסורה הרמת משקל העולה על 8 ק"ג על נערה, וכי יש להסיק קיומו של איסור דומה גם על אשה בגיל עמידה.

56.              הנתבעות טענו שעל פי נוהל העבודה במפעל, עובדת שעבדה כמזינה הייתה צריכה להניח על המסוע ארגז ריק, ולהרכיב לתוכו את חומרי הגלם מהעגלה, כך שהתובעת כלל לא הייתה צריכה להרים את הארגז.

 

57.              כפי שנקבע בפסיקה, על המעביד לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת עובדיו בסיכון בלתי סביר. 'אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ובריאותו של העובד הנובעת מאותו סיכון באם אכן יתממש' (ע"א 663/08 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3), 225 ,עמ' 229-230). 

 

 

58.              יחד עם זאת נקבע בפסיקה שאחריות המעביד אינה אחריות מוחלטת, ובכל מקרה יש לבחון האם הועמד העובד בסיכון החורג מגדר הסביר.

 

59.              שאלת הרמת משאות כבדים על ידי עובד נדונה ונבחנה בפסיקה. כך  למשל ברע"א 4215/04 טיטו נ' אבו חצירא (מיום 12.9.04) נדון עניינו של עובד שנשא משקל של כ- 30 ק"ג. בית המשפט קבע שמדובר בתנאי עבודה רשלניים, וכי היה על המעסיק במקרה כזה ליישם שיטת עבודה בטוחה, בין באמצעות מכשור הולם, בין באמצעות הדרכה ברורה, ובין באמצעות שיתוף פעולה של שני העובדים. (ראו גם פסק הדין בע"א (י-ם) 6499/05 חליל גנים נ' אברהם רובינשטיין בע"מ, אשר עסק בהרמת משקל של 50 ק"ג, וע"א (חי') 4758/98 אורנים סיילנסר בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד העבודה, פס"מ תשנ"ט (2) 510, 514, אשר עסק בהרמת משקל של 30 ק"ג).

 

60.              לעומת זאת, בפסק הדין בע"א 5580/92  מרקוביץ נ' התעשייה האווירית (מיום 7.5.95), נדון מקרה שבו הרימו שני עובדים משקל שנע בין 20 ל- 30 ק"ג. בית המשפט העליון מצא שהמשקל שנשא התובע (בין 10 ל- 15 ק"ג) היה נמוך מהמשקל המרבי המותר לנשיאה לנער ולא מצא כי יש מקום להטלת אחריות. 

61.              פרט לשאלת המשקל שאותו נדרש העובד להרים, נדונו בפסיקה גם שיקולים נוספים אותם יש לשקול בשאלת הטלת האחריות על המעביד, ובהם מידת מיומנותו של העובד; קבלת הנחיות מתאימות מצד המעסיק; קצב העבודה והשאלה האם הרמת המשאות הייתה חלק מתפקידו של העובד (ראו למשל ע"א 11227/03 עמי אגודה לשיפור ולפיתוח ילדים מוגבלים נ' גל (מיום 7.9.05).

62.              במקרה שבפני מדובר במשקל שנשיאתו על ידי התובעת אינו מצביע בהכרח על הצבת תנאי עבודה רשלניים או בלתי סבירים. יחד עם זאת יש להביא בחשבון את תנאי העבודה הכוללים שנקבעו על ידי הנתבעת, והאם היו כאלה שהשילוב שלהם עם הצורך בנשיאת משקל, גם אם אינו כבד, היה בלתי סביר ורשלני. 

 

63.              ראוי לציין בהקשר זה שהנתבעות לא הציגו בפני ראיות אובייקטיביות, אשר נערכו במפעל בזמן אמת, כגון ממצאי תחקיר של האירוע, אשר הוכר כתאונת עבודה, אף לא הציגו תעודה או מסמך המעידים על משקל השקית באותו היום, או בדרך כלל.

 

64.              בענייננו, העבודה אשר הוטלה על התובעת באותו היום, אינה עבודתה הרגילה והשגרתית של התובעת, אלא עבודה חד פעמית שמקורה בצורך להחליף עובדת שנעדרה באותו היום מעבודתה. התובעת לא הייתה מורגלת ומיומנת בעבודה זו, שהיתה כרוכה בהרמת ארגזים בעלי משקל, בתכיפות רבה. התובעת לא ציפתה לשקית בעלת משקל חריג, לא הוזהרה באשר למשקלה, ולא קיבלה הנחיות מדויקות באשר לאופן חלוקת קשתות המתכת.

 

65.              כאמור, לעניין זה יש להביא בחשבון את מכלול תנאי עבודתה של התובעת באותו היום, היינו, הרמת שקית שמשקלה כ- 10 ק"ג, לאחר ביצוע הרמות רבות של ארגזים במשקל נמוך יותר לשם שילוחם לתופרות, העובדה שהיא לא ציפתה לכך שמדובר בשקית חריגה במשקלה, העדר הדרכה מספיקה וכן גם גילה ומצבה הרפואי הקודם, רקע שלא נשקל על ידי הנתבעת בעת שהתובעת שובצה לתפקיד האמור.

 

66.              לאור השילוב בין הגורמים השונים, מצאתי שהנתבעת התרשלה כלפי התובעת בתנאי העבודה אשר הוצבו לה, ולפיכך מוטלת עליה אחריות לפצותה בגין נזקיה.

 

 

 

אשם תורם

 

67.              הנתבעות טענו שיש להטיל על התובעת אשם תורם.

68.              קביעת האשם התורם נעשית תוך יישומו של מבחן האשמה המוסרית בין הצדדים ( ראו לעניין זה ע"א 7130/01 סוללל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח (1), 1 ,עמ' 21-22).

 

69.              בהתאם להלכה הפסוקה, הטלת אשם תורם על עובד, נעשית במקרים שבהם ניתן לייחס לעובד את יצירת הסיכון עצמו:

 

"מעמדו העדיף של המעביד מתבטא בכך, שהוא פועל מתוך חופש בחירה מלא. הוא יוזם את הקמת המפעל, קובע את תחומי עיסוקו, את מבנהו וציודו, את תנאי העבודה, הוראות הבטיחות ונוהלי העבודה בו. הוא קובע איזו עבודה תוטל על עובד מסוים, בעל כישורים מסוימים וותק כזה או אחר של עבודה במקום, ויש בידו לשלוט במידת ההדרכה שיקבל אותו עובד.

 

העובד מצידו פועל מתוך הגבולות שמציב המעביד לפעולתו באמצעות החלטותיו בעניינים שפורטו לעיל. דרגות החופש של העובד הן מצומצמות, וניתן להניח, וזאת אמנם ההנחה המשפטית המקובלת, כי סיטואציה מסוכנת, שגרמה לפגיעה בעובד, נוצרה על-ידי המעביד ללא תרומה אוטונומית של הניזוק.

 

רק אם יצליח המעביד המזיק להראות, שהעובד הפעיל שיקול-דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק."

(ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524 (1987).

 

70.              בענייננו לא מדובר על סיכון אשר נוצר על ידי התובעת, ולפיכך אינני רואה שיש לקבוע לתובעת אשם תורם.

 

הנזק

חוות הדעת הרפואית

 

71.              מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר ג'אבר סאלח, אשר קבע שלתובעת  נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15%.  ד"ר שמואל וייס שבדק את התובעת מטעם הנתבעות קבע שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה. נוכח הפער בין הקביעות מונה ד"ר מיכאל לבני כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

 

72.              המל"ל קבע שנכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור של 10%, מהם יש לייחס למצב קודם נכות בשיעור של 5%.

 

73.              המומחה פירט את ממצאי הבדיקה הקלינית שערך ואת ממצאי בדיקות העזר. כן התייחס למצב הבריאותי הקודם. בפרק הסיכום והמסקנות ציין המומחה שאובחנה פריצת דיסקוס בגובה L4-L5 עם לחץ מתון על השק. כן ציין שמצא בבדיקתו הגבלה קלה בטווח התנועה של עמוד השדרה המותני, ושאין חסר נוירולוגי.

74.              בעקבות ממצאיו קבע שנכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור של 10%, מהם יש לייחס 2.5% למצב קודם, ולפיכך נכותה הצמיתה בעקבות התאונה  הינה בשיעור של 7.5%.

75.              כן קבע המומחה נכות זמנית על פי תעודות המחלה.

 

76.              הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, ולפיכך אני מאמצת את חוות דעתו וקובעת שנכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בעקבות תאונת הדרכים, הינה בשיעור של 7.5%.

הנכות התפקודית

77.              באשר לנכותה התפקודית של התובעת, לאחר תאונת הדרכים ניסתה התובעת לשוב לעבודה חלקית, בכפוף למגבלות שקבע רופא תעסוקתי, אשר ציין את קשייה לעבוד בעבודת הכרוכה בישיבה ממושכת, והמליץ על עבודה שלא תארך למעלה מ- 4 שעות. התובעת לא הצליחה להתמיד בעבודה במשך זמן כה ממושך, ולאחר תקופה קצרה פרשה מעבודתה. מאז לא שבה התובעת לעבוד.

78.              ד"ר לבני, המומחה מטעם בית המשפט, קבע בסוף חוות דעתו, שהוא אינו סבור שאין באפשרותה של התובעת להמשיך בעבודתה כתופרת, בישיבה עם קימה מדי פעם. כמו כן הבהיר המומחה שעל פי מחקרים, אנשים הסובלים מכאבי גב על רקע פריצת דיסקוס או שינויים ניווניים, מוטב להשיבם למעגל העבודה מוקדם ככל האפשר.

 

79.              התובעת טענה בסיכומיה שיש לייחס לתובעת נכות תפקודית בשיעור של 25%, שכן הכשרתה הייתה בתחום התפירה בלבד, ולאחר התאונה לא עלה בידיה להמשיך לעבוד במקצועה, לא עלה בידיה אף להשתלב בעבודה אחרת. התובעת הפנתה גם לחוות דעתו של הרופא התעסוקתי, אשר המליץ לצמצם את היקף משרתה ל – 4 שעות.

 

80.              לעומת זאת טענו הנתבעות, שאין לנכות כל משמעות תפקודית.

 

81.              לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת המפורט בחוות הדעת הרפואית, מצאתי שיש לאמץ את שיעור הנכות האורטופדית ולקבוע ששיעור זה משקף גם את שיעור נכותה התפקודית של התובעת.

 

הפסדי ההשתכרות לעבר

 

82.              עובר לתאונה עבדה התובעת במתפרה במפעלה של חברת טריומף. מצאתי שיש לקבל את חישובה של התובעת לפיה, בסיס שכרה הינו 3,800 ¤ בשים לב לשכרה הממוצע, נכון להיום.

 

83.              התובעת הציגה תעודות רפואיות המעידות על כך שלא היה באפשרותה לעבוד בין 25.11.02 לבין 17.2.03 . על פי מכתבו של רופא תעסוקתי,  בתקופה שמיום 29.5.03 עד ליום 1.8.03 לא היה באפשרותה של התובעת לעבוד למעלה מ- 4 שעות ביום. ביום 10.6.03 פוטרה התובעת מעבודתה.

 

84.              בחקירה נגדית השיבה התובעת שמאז התאונה לא ניסתה לעבוד בתפירה או בעבודה אחרת, אף לא עבדה בעבודות תפירה פרטיות בביתה.

85.              מצאתי שיש לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי על דרך האומדן, בסכום של 50,000 ¤.  אומדן מעוגל זה מביא בחשבון הנחה של אי כושר מלא בשלושת חודשי עבודה ראשונים, והפסד חלקי של  שכרה של התובעת בתקופה של 6 חודשים, שלגביה קבע רופא תעסוקתי מגבלת עבודה של 4 שעות ביום בלבד. סכום זה הינו בערכו נכון להיום.

 

הגריעה מכושר ההשתכרות

 

86.              התובעת מבקשת לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה בסכום של 144,722 ¤, על בסיס תחשיב אקטוארי מלא, המביא בחשבון גריעה של 25% מכושר ההשתכרות,  עד הגיעה לגיל 67.

 

87.               הנתבעות סבורות שמדובר בנכות מזערית, שאינה פוגעת בכושר ההשתכרות, ושהתובעת החליטה לפרוש מעבודתה מסיבות שאינן קשורות לתאונה. בשל כך, אין לטענתן מקום לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

 

88.              בשים לב לכך שנכותה של התובעת מצטרפת לנכותה הרפואית הקודמת, משקלה הסגולי של הנכות גבוה יותר מנכות ללא רקע קודם. עובדה זו מצטרפת לגילה של התובעת ולהכשרתה. אף שאינני סבורה שיש הצדקה לכך שהתובעת נמנעה מלשוב למעגל העבודה, נראה לי ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות צריך להביא בחשבון גריעה בשיעור של 7.5%, בגובה הנכות האורטופדית המשויכת לתאונה, ובהנחת תחשיב אקטוארי בשיעור של 80%. לפיכך אני קובעת פיצוי בסכום מקורב של 35,000 ¤ בשל הגריעה מכושר השתכרותה.

 

עזרה וסיעוד

 

89.              התובעת טענה בתצהירה שלאור נכותה אין באפשרותה לבצע את עבודות הבית אותן ביצעה עובר לתאונה ללא עזרה. לטענתה היא נזקקת לעזרתה של אשת בנה, לה היא משלמת כ- 500 ¤ לחודש.

 

90.              כלתה, ג'מאנה   העידה עדות דומה על הסיוע שהיא מסייעת לתובעת. בשל כך תבעה התובעת פיצוי של 155,119 ¤ בראש נזק זה, לעבר ולעתיד.

 

91.              לעומת זאת טענו הנתבעות שמדובר בנכות מזערית שאינה מצדיקה כל פיצוי בראש נזק זה.

 

92.              בשים לב לנכותה של התובעת, לתקופת אי הכושר ולטיפולים הפיזיותראפיים שלהם נזקקה התובעת בעבר, ניתן להניח שהיא הייתה זקוקה בעבר לסיוע, מעבר לעזרת קרוביה על פי חובתם המוסרית. כן ניתן להניח שבעתיד היא תהיה זקוקה לעזרה, אף שבהיקף פחות. בשים לב לנתונים אלו וכן לאמור בעדויות התובעת וכלתה, אני מעריכה את הנזק בראש נזק זה בסכום של 10,000 ¤ לעבר ולעתיד.

 

הוצאות רפואיות

 

93.              התובעת טענה שיש לפסוק לה בראש נזק זה פיצוי עבור נסיעות לשם קבלת טיפולים רפואיים ופיזיותראפיים בסכום של 40,000 ¤ לעבר ולעתיד.  הנתבעות סבורות כי אין לפסוק כל פיצוי.

 

94.              בהתחשב בקיום הוצאות מסוימות ובהיעדר קבלות אני מעריכה את הנזק בראש נזק זה בסכום של 3,000 ¤.

 

כאב וסבל

 

95.              התובעת מבקשת להעריך את הנזק בראש נזק של כאב וסבל בסכום של 70,000 ¤. הנתבעות מציעות להעריכו בסכום של 26,000 ¤. בהתחשב בנכות שנקבעה לתובעת (7.5%), הטיפולים שעברה, העובדה שלא השתלבה בעבודה חליפית, העובדה שלא הצליחה להשתלב בעבודה, ותקופת ההחלמה הממושכת אני מעמידה את גובה הנזק בראש נזק זה בסכום של 50,000 ¤. סכום זה כולל גם את הריבית מאז התאונה.

 

 

 

 

ניכויים

96.       יש לנכות את הסכומים שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו קיבלה אותם התובעת. סכומים אלה רוכזו על ידי הנתבעות בסיכומיהן, והם מסתכמים ל- 28,600 ש"ח.

 

סיכום

 

97.       אשר על כן, הנתבעות ישלמו לתובעת סכום של 119,400 ¤. כן ישלמו הנתבעות לתובעת שכר טרחת עורך דין, בשיעור של 20%, בתוספת מס ערך מוסף, וכן את סכום האגרה ואת הוצאותיה, לרבות שכר הטרחה ששילמה התובעת למומחה מטעמה ולמומחה מטעם בית המשפט. ההוצאות ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן.

 

98.       הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי באי כוחן של הנתבעות.

 

 

ניתן בלשכתי, היום י"ד בחשון, תש"ע (1 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

יעל ייטב, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0D91DD7A5AAC365D422576610052DB4E/$FILE/64C71AF96C949E08422576610044A2F7.html
תאריך: 
01/11/09
Case ID: 
4527_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל ייטב
יעל ייטב
עורכי דין : אשרף עבד אלקאדר כרמלי
אשרף עבד אלקאדר
כרמלי
Powered by Drupal, an open source content management system