בתי המשפט

עפ 007153/09

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

02/11/2009

תאריך:

כב' השופטת ד' ברלינר, נשיאה

כב' השופט ז' המר, סג"נ

כב' השופטת ת' שפירא

בפני:

 

 



עודד טל

בעניין:

המערער

ע"י ב"כ עוה"ד פרופ' קנת מן וקרן נחמן

 


 

נ  ג  ד


 

מדינת ישראל

המשיבה

ע"י עוה"ד ענת סבידור-גולדנצוויג ואביבה חפץ מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי)

ועו"ד רינה מיוחס, מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

 

 

המערער וב"כ עו"ד מן ונחמן

עוה"ד סבידור, מיוחס וחפץ בשם המשיבה

נוכחים:

 

פסק-דין

 

1.         המערער הורשע בבית-משפט קמא לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בשלושת האישומים נושא כתב האישום, שבכל אחד מהם הורשע בעבירת שוחד ובעבירה של הפרת אמונים, על-פי סעיף 291 לחוק העונשין ועל-פי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

 

בית-משפט קמא, כב' השופט ד' מור, הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות. אנו רואים לציין כבר בשלב זה, כי שמיעת הראיות נמשכה לאורך זמן רב מאד. חלק מהדחיות בתיק מקורן במערער שבפנינו. המדובר בהכרעת דין האוחזת 200 עמודים, ללמדך על היקף הסוגיות שעמדו להכרעה בפני בית-משפט קמא.

 

2.         הערעור שבפנינו הופנה מלכתחילה הן להכרעת הדין והן לגזר הדין. לאחר שמיעת טיעוניו של בא-כוח המערער לאורך שעה ארוכה הבוקר, המלצנו בפני המערער ובא-כוחו לחזור בהם מהערעור, ככל שהדבר אמור בהכרעת הדין. המלצתנו התקבלה, שעל-כן הערעור על הכרעת הדין נדחה.

 

3.         נותרה, איפוא, סוגיית הענישה.

בית-משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים: בגין האישום הראשון, שהוא הגדול והמרכזי בכתב האישום, הוטלה על המערער תקופת מאסר בת 3 שנים בפועל; בגין האישום השני והשלישי הוטלה שנת מאסר  עבור כל אחד מהם. בית-משפט קמא קבע, כי "לפנים משורת הדין ובגין עינוי הדין שעבר הנאשם בתקופה הארוכה מאז נפתחה החקירה הגלוייה ועד היום, על אף תרומת מעשי הנאשם לכך, הנני קובע כי עונשי המאסר שבגין האישומים השני והשלישי ירוצו בחופף זה לזה, ומתוכם 9 חודשים יהיו במצטבר לעונש המאסר שבגין האישום הראשון". סך כל תקופת המאסר שעל המערער לשאת בה הינה בת 45 חודשי מאסר בפועל. עוד הטיל בית-משפט קמא מאסר על תנאי. בהתחשב במצבו הכלכלי לא הוטל עליו קנס.

 

            הערעור שבפנינו מתמקד, מטבע הדברים, בתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער.

 

4.         את הדיון בשאלת הענישה יש לפתוח בתיאור תמונת-מצב, ולו בקליפת אגוז, לענין האישומים בהם הורשע המערער והעובדות המפורטות בהם. המערער היה עובד בכיר במינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") משנת 1981. תחילה בתפקיד זוטר ואחר-כך במגוון תפקידים. בין התאריכים יוני 1997 ועד אוקטובר 1998 שימש המערער כממלא מקום של מנהל מחוז המרכז במינהל מקרקעי ישראל. בחודש יוני 1998 הועבר המערער מתפקידו ושימש כמנהל בפועל של מחוז תל-אביב, שהוא מחוז קטן יותר מבחינת היקף קרקעות המינהל. לאחר תחילת חשיפת הפרשה נשוא האישום הראשון, הודח המערער גם מתפקידו זה והועבר לשמש כמנהל אגף המחוזות במינהל, תפקיד מצומצם יותר מקודמו.

 

5.         חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן: "חברת מגדל הזוהר") היא חברה שעסקה ביזמות בנושא נדל"ן. הרוח החיה בה היה דוד אפל. החברה יזמה פרוייקטים על קרקעות של המינהל בלוד ובגבעת שמואל, ומטבע הדברים היא נזקקה לשירותי המינהל ולשירותי מי שעמד בראש המחוז שבו נמצאו הקרקעות שמדובר בהן, קרי – המערער שבפנינו.

 

חברת מגדל הזוהר זכתה במכרז המינהל באיזור גבעת-שמואל. במכרז זכתה החברה כדין, אלא שלאחר-מכן, לבקשת נציגי החברה ומבלי שהדבר הובא לידיעה ולאישור הנהלת המינהל, נעשו שינויים במכרז, אותם אישר המערער בשני מסמכים עיקריים המפורטים בכתב האישום: האחד – זכה לשם "מסמך ההבהרות"; והשני – "חוזה הרשאה חדש". לא היתה מחלוקת על חוזה ההרשאה החדש. מחלוקת עובדתית היתה לענין מסמך ההבהרות. בסופו של יום קבע בית-משפט קמא ממצאים שבעובדה בנושא זה, המייחסים למערער את האחריות למסמך והעברתו על ידו, לחברת מגדלי הזוהר. מתוקף מסמך זה, עתידה היתה חברת מגדלי הזוהר לזכות ביתרונות כלכליים שהיו מסתכמים בסכומי-עתק, לו היו הדברים מגיעים לכלל מימוש. בסופו של דבר, נמנע הנזק – בשלב זה - לא בעטיו של המערער שבפנינו, אלא משום שהפרשה נחשפה. 

 

בדיעבד, מבקש הסניגור להיבנות מהעובדה כי בפועל לא נגרם נזק, שהרי לענין הענישה יש חשיבות גם לנזק שנגרם בפועל ולא רק לכוונותיו, או אפילו מאמציו של העבריין. נאמר כבר בשלב זה, כי גם אם יש ממש בטיעון זה, נראה לנו כי בית-משפט קמא נתן לו משקל מקסימלי כאשר הטיל על המערער את הענישה כפי שהטיל. בנוסף, שמענו כי חברת מגדלי הזוהר תבעה את מימוש או אכיפת המסמך, כך שהתוצאה הסופית עדיין לא ברורה, ומכל מקום, ההליך המשפטי מעכב את פיתוח השטח.

 

6.         המערער פנה לאפל, שהוזכר לעיל, ודרש ממנו שוחד, שהתבטא בשני היבטים: האחד – סיוע בקידומו של המערער במסגרת המינהל, באמצעות קשריו הפוליטיים של אפל עם גורמים רמי-דרג במינהל ובממשלה. המערער האמין כי לאפל היכולת לקדם אותו, בין היתר, בגלל קשריו עם אנשים מעולם הפוליטיקה, ובכך היה מעונין; ההיבט השני של דרישת השוחד, עניינו בבקשתו של המערער מאת אפל וגורמים נוספים בחברה, להעסיק את אשתו, שהינה עורכת-דין, בחברת מגדל הזוהר, תוך כדי מעורבותו בנושא המכרז והאירועים שלאחר זכיית החברה בו.

 

7.         התמורה שאותה אמור היה להעניק המערער התבטאה, הן במעורבותו לענין מסמך ההבהרות ושינוי חוזה ההרשאה שהוזכרו כבר לעיל, על המשמעות הכלכלית המאסיבית והרווח שהיה צומח מכך לאפל או לחברת מגדלי הזוהר, והן בכך שהמערער אמור היה לטפל בחוב של דמי-חכירה שהיה לאפל ורעייתו בגין ביתם, כאשר בעל החוב הוא המינהל. החוב הצטבר לסכום של כרבע מיליון שקל בשנת 1998 ובגינו הוגשה תביעה משפטית. המערער אמור היה "לטפל" גם בנושא זה.

 

8.         באישום השני מדובר בכך, שקבלן בשם מצלאווי היה בקשרים עם המינהל ונזקק לו כדי לקדם פרוייקטים שבבניינם היה מעונין. גם אליו פנה המערער שבפנינו בבקשה שיספק עבודה לאשתו, בהיותה עורכת-דין. המערער לא הסתפק בפנייה ראשונית ובדחייה ראשונית של מצלאווי, אלא שב ופנה אליו במספר הזדמנויות, כשהוא טוען כי הוא זקוק לעבודה זו, משום שהוא ורעייתו מצויים בקשיים כלכליים. בסופו של דבר, הסכים הקבלן מצלאווי למסור לאשתו של המערער עבודה של הכנת חוזי-מכר לגבי דירות בבנין שבהקמתו עסק. לא נתקררה עליו דעתו של המערער, עד אשר ביקש ממצלאווי אף להעביר לאשתו סכום משמעותי, העולה לכדי כ- 25,000 דולר, כדמי-קדימה על חשבון העבודה שתבצע.

 

9.         באישום השלישי מדובר בקשר שיזם המערער עם מר אביגדור קלנר, מי שהיה מנכ"ל חברה בשם פועלים השקעות, שהיתה קשורה לשלוש חברות נוספות, ובהן "חוות הזרע 39 בע"מ". חוות הזרע היתה בעלת זכות חכירה במינהל על 1,000 דונם באיזור מסובים, והיתה במו"מ עם המינהל לענין שינוי יעד חלק מהקרקע - מקרקע חקלאית לקרקע למגורים. לא צריך כל פירוט נוסף באשר לגודלו ומשמעותו של פרוייקט מסוג זה. מדובר בקרקע באיזור מרכז הארץ, הסבתה מקרקע חקלאית לקרקע למגורים משמעותה רווחי ענק פוטנציאליים לכל מי שמעורב בכך.

 

המערער הזמין למשרדו את מר קלנר, ותוך כדי שיחות חוזרות עימו, ביקש כי יעסיק את אשתו כעורכת-דין בחברות עמן הוא קשור. בסופו של דבר, הבקשה נענתה. אשתו של המערער הועסקה באחת החברות וזכתה לשכר-טירחה בסך 30,000 דולר ולסכום נוסף כבונוס. התמורה שאותה העניק המערער תמורת העסקתה של אשתו, התבטאה בכך שהוא העביר למר קלנר מידע פנים באשר להחלטות פנימיות של המינהל הנוגעות לאדמות נושא האישום, והדרך לשינויים לטובת החברה.

 

            אישום זה ממשיך ומציין פנייה נוספת של המערער למר קלנר, בבקשה להעסקה נוספת של אשתו, בין היתר, גם בעיסקאות בתחום ההיי-טק.

 

10.        לא בכדי פרטנו, ואף זאת בקליפת אגוז, את עובדות האישומים, משום שהם מדברים בפני עצמם. שני צדי המטבע, הן דרישת השוחד והן התמורה עבור השוחד, בכל אחד משלושת האישומים מייצגים רף גבוה של שחיתות, כפי שפורט לעיל. את הדגש אנו שמים גם על העובדה שמדובר בדרישת שוחד מצד המערער. אין מדובר בנסיבות מקריות שהביאו לכך שהמערער נקלע שלא בטובתו ולא ביוזמתו לפרשיית שוחד, אלא בפנייה מודעת, ומכוונת של המערער, שחזרה על עצמה כלפי שלושה גורמים שונים. המערער הוכיח בהתנהלותו אטימות מוחלטת לנורמות ראויות ומתחייבות של מוסר ציבורי ושל הדרך התקינה שבה צריכים הדברים להתנהל בשירות הציבורי בכלל, ובמינהל מקרקעי ישראל בפרט, בהיותו גוף בעל חשיבות וכוח במסגרת השירות הציבורי.

11.               על עבירת השוחד נזדמן לנו כבר לומר את הדברים הבאים:

"השוחד, לא רק מעוור פקחים ועיני חכמים ומסלף דברי-צדיקים, אלא משחית את המינהל הציבורי, מתשפט בגופו כסרטן, פוגע בשירות לאזרח ובאמון הציבור במעשיהם ובשיקוליהם של רשויות המינהל, מגביר את הביורוקרטיה ואת חוסר היעילות של הרשויות, ובכך יש לו השפעה שלילית על הכלכלה ועל המירקם החברתי של המדינה" (ע"פ (מחוזי ת"א) 70206/08 אמיר בן-נאים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.09).

 

           ועוד נאמר במקום אחר:

 

"מדינה נאורה נבחנת, בין היתר, בשקיפות, בנורמטיביות ובשמירה על שירותים שווים לכל אחד מיחידי הציבור, כשכל הפעולות נעשות מעל השולחן, ואינה מושפעת משלמונים הניתנים מתחת לשולחן" (ע"פ ( מחוזי ת"א) 71800/02 אינהורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.04).

 

12.        המערער היה איש מינהל ותיק, עוד מתחילת שנות ה- 80. הדעת נותנת כי היה מודע היטב למשמעות מעשיו ולנורמת השחיתות הגלומה בהם. אנו רוצים לציין לענין זה, כי במסגרת האישום הראשון, המו"מ לענין העסקתה של אשת המערער כלל הסכמה לכך שקבלת מקדמה על-חשבון עבודתה, תלוייה בהיענות המערער לדרישותיה של חברת מגדלי הזוהר. המשמעות של נתון זה איננה טעונה הבהרה.

 

13.        כנגד נורמת השחיתות, הבאה לידי ביטוי באישומים בהם הורשע המערער, מציג בא-כוח המערער מספר נימוקים שבעטיים הוא עותר להתערבות בענישה. את הנימוקים ניתן למיין תחת שני ראשים עיקריים: הראשון, עניינו – נסיבותיו האישיות של המערער. הראש השני, עניינו – מדיניות הענישה הרווחת והנוהגת בעבירות מסוג זה.

 

לענין הראש הראשון מפנה הסניגור לכך שעולמו של המערער חרב עליו וחייו הידרדרו מאז גילוי הפרשה ועד היום. הדגש בענין זה מוסב גם על השנים הרבות שהמערער נמצא תחת צלן של הפרשיות הנוכחיות. כאמור, מדובר בעבירות משנות 1998 – 2000. כתב האישום הוגש בשנת 2003, ולאורך כל התקופה הארוכה הנ"ל מצוי המערער, כאמור, בצילה של הפרשה. כיום, הוא עומד בפני גירושין, משפחתו נטשה אותו, מצבו הכלכלי קשה והוא נתון בחובות, מצב בריאותו התדרדר, הן בפן הפיזי והן בפן הנפשי. לענין זה היפנה בא-כוחו לחוות הדעת של פסיכיאטרית מן המחלקה לבריאות הנפש בבית החולים באר-יעקב בנס-ציונה, החטיבה לפסיכיאטריה משפטית, מב"ן – שב"ס, המצוייה בפנינו. המערער היה נשוי בעבר, יש לו שלושה ילדים, אלא שאלה האחרונים ניתקו את קשריהם עמו (ללא קשר לפרשה הנוכחית). עוד מפנה הסניגור בהקשר זה למכתבי ההמלצה שהוגשו בעניינו של המערער ולעובדה כי בסופו של דבר הנזק הפוטנציאלי באישום הראשון נמנע עקב חשיפת הפרשה. עוד הדגיש בא-כוח המערער, את גילו של המערער ואת משמעות המאסר עבורו, בהתחשב בגילו ובמצבו הקשה.

 

באשר לראש השני, קרי – מדיניות הענישה על-פי הפסיקה ורף הענישה שנקבע בה, היפנה הסניגור לפסיקה ובמיוחד לשני פסקי-דין מהעת האחרונה: פסק הדין בפרשת בניזרי (ע"פ 5083/08 ואח', הרב בניזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.6.09)). וכן פרשת הירשזון (ת"פ (מחוזי ת"א) 40138/09 מדינת ישראל נ' אברהם הירשזון (לא פורסם, 8.6.09). בפרשת בניזרי הוטל על המערער עונש מאסר בן 48 חודשים ובפרשת הירשזון הוטל עונש של 65 חודשים. אליבא דהסניגור, העובדות באותם תיקים חמורות הרבה יותר מאלה שבמקרה שבפנינו. 

 

14.        שקלנו את טיעוניו של הסניגור, ולא נראה לנו כי יכולים הם להוות משקל נגד לנוכח חומרת העבירות שאותן ביצע המערער, כמתואר לעיל, ולהוות עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בענישה שהוטלה.

 

15.        באשר לנסיבות האישיות – הנסיבות שתוארו לעיל אינן חריגות. מקובל עלינו כל שטען הסניגור לענין זה. הדברים נטענו גם בבית-משפט קמא, ומוצאים ביטוי בגזר הדין. לא הוכח קיומו של מצב בריאותי פיזי קשה במיוחד של המערער. גם בחוות הדעת הפסיכיאטרית של מב"ן לא מצאנו נתונים או ממצאים חריגים. מקובל עלינו כי ההרשעה קשה עבור המערער. הדעת נותנת, כי עצם הימצאותו מאחורי סורג ובריח מביאה לתופעות נפשיות שונות, לרבות תסמינים דכאוניים. לרוע המזל, המערער איננו חריג בכך בהשוואה לכל אדם אחר שמוצא עצמו, יום אחד, במיתקן כליאה, לאחר חיים שלמים שבהם תפקד כאדם מן הישוב ומילא תפקיד בכיר של שררה וסמכויות, ולא היתה לו כל מעורבות פלילית קודמת.

 

16.        ועוד בענין הנסיבות האישיות – אנו רואים להדגיש את מה שציין בית-משפט קמא בפיסקה 5 בגזר-דינו. גם בסוף הדרך לא הביע המערער חרטה על מעשיו. המערער הגיש לבית-משפט קמא מסמך שבו הטיל דופי בגורמים שונים, לרבות גורמי התביעה ובית-משפט קמא. המערער טען והמשיך לטעון, כי כל הגורמים חברו יחד כדי להביא להרשעתו ולא הבין את הפסול במעשיו ואת נורמת השחיתות הגלומה בהתנהגותו. אם חשבנו שמאז ועד היום עבר המערער תהליך של הבנה והפנמה, הנה התנהגותו היום בפנינו, משביקש וקיבל את הזכות לומר את המילה האחרונה, מצביעה על-כך כי מה שהיה הוא שהווה, וככל הנראה, המערער עדיין לא מבין במה חטא. בנסיבות אלה קשה לומר כי נסיבותיו האישיות יכולות להוות משקל של ממש לחומרת העבירות.

 

17.        באשר לטענה בדבר חלוף הזמן – כפי שציין בית-משפט קמא, חלק מהחלוף הזמן מקורו בהתנהגותו של המערער, שגרם לדחיות חוזרות ונשנות. המערער ניהל פרשת הוכחות, וזוהי כמובן זכותו המלאה. אולם, מעבר לדחיות שנגרמו בעטיו של המערער, התמשכות ההליכים מקורה במורכבות שבפרשיות שנחשפו, אשר מטבע הדברים הזקיקו עדים רבים, והרי לך פרק-זמן של ממש, שלאורכו התנהל הדיון בבית-משפט קמא. אין גם מדובר בשיהוי חריג לענין מועד הגשת כתב האישום. הפרשיות הן מ- 1998 ועד  2000 ולא נחשפו מיד. כתב האישום הוגש ב- 2003.  לנוכח מורכבות החקירה, אין לראות בכך שיהוי חריג.

 

18.        לענין נורמת הענישה – בידוע הוא, כי הענישה היא לעולם אינדיוודואלית. אין לך תיק שזהה בכל מרכיביו ומאפייניו לתיק אחר. כל פרשייה ונסיבותיה, כל פרשייה והעובדות הנחשפות בה. לא מצאנו כי ההשוואה לפרשיות שאליהן היפנה הסניגור, מצביעה על-כך שבענייננו בית-משפט קמא סטה מעקרון אחידות הענישה. בוודאי שאין בכך סטייה המצדיקה את התערבותנו. איננו משוכנעים שהפרשייה הנוכחית נופלת בחומרתה מפרשת בניזרי או פרשת הירשזון, ובפועל, העונש שהוטל על המערער, בסופו של יום, נמוך מזה שהוטל בשתי הפרשיות דלעיל. כאמור, העונש הכולל שהוטל על המערער הוא בן 45 חודשי מאסר, כאשר בפרשת בניזרי מדובר ב- 48 חודשים ובפרשת והירשזון ב- 65 חודשים לריצוי בפועל. נראה לנו, כי בית-משפט קמא הלך לקראת המערער בכך שקבע כי עונשי המאסר באישומים השני והשלישי יהיו חופפים זה לזה, ואף חפף אותם חלקית גם לעונש המאסר באישום הראשון. אנו רואים עם בית-משפט קמא עין בעין לענין חומרתם של כל האישומים, שעל-כן החפיפה, כאמור, יש בה משום הליכה לקולה בענין המערער.

 

19.        עוד אנו רואים להוסיף בענין זה, ורק משום שבא-כוח המערער שם את הדגש על פרשת בניזרי, כי באותו ענין מדובר בהתערבותו של בית המשפט העליון אשר החמיר וכמעט שילש את העונש שהוטל על המערער דשם בבית-משפט המחוזי. זוהי אמירה משמעותית בפני עצמה – לאור העקרון שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם משיבים -  שגם היא מלמדת על-כך שהענישה דכאן מייצגת את עקרון ההלימה ואיננה מבטאת סטייה מנורמת הענישה הנוהגת.

 

20.        סוף דבר, איננו סבורים כי המערער הצביע על-כך שיש מקום להתערבות של ערכאת הערעור והערעור כולו, על שני חלקיו, נדחה.

 

ניתן היום, ט' בחשון, תש"ע (27 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

 

                                                                               

תחיה שפירא, שופטת

 

זאב המר, סג"נ

 

דבורה ברלינר, נשיאה

אב"ד

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/8085243BFA8082DF422576620040AEBA/$FILE/4B7402E0D8D84E6B4225765D002003B4.html
תאריך: 
02/11/09
Case ID: 
7153_9
Case type: 
עפ
סיווגים
בתי משפט : בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
שופטים : דבורה ברלינר
דבורה ברלינר
עורכי דין : רינה מיוחס, מפרקליטות מחוז
רינה מיוחס, מפרקליטות מחוז
Powered by Drupal, an open source content management system