בר נ. הפול-חברה לביטוח בע"מ


 

   

בתי המשפט

א  002877/02

בית משפט השלום באר שבע

 

03/11/2009

תאריך:

כב' השופט גד גדעון

בפני:

 

 



 

בר מאיר

בעניין:

התובע

לחיאני יעקב

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

 

נ ג ד

 


 

הפול-חברה לביטוח בע"מ

 

הנתבעת

 רהט  יעקב

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

 

פסק דין

 

זהו פסק דין בתביעת התובע לפיצויים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -  1975.

 

 התובע יליד  15.11.73, נפגע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 5.8.00,  במושב בית שקמה, כאשר נהג בקטנוע שבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה. התובע נלקח לבית החולים ברזילי  באשקלון, טופל במחלקה לרפואה דחופה, ושוחרר בו ביום.  על פי גליון חדר המיון, התלונן התובע על כאבים במרפק, בכתף שמאל ובברך שמאל.

 

יומיים לאחר התאונה, ביום  7.8.00, הגיע התובע שוב אל המרכז לרפואה דחופה בבית החולים ברזילי,  והתלונן על כאבים בכתף שמאל,  כאבי ראש וסחרחורות. לאחר בדיקה שוחרר לביתו עם המלצה לצווארון רך, תרופות לשיכוך כאבים, והמשך מעקב על ידי רופא מטפל. 

 

לטענת התובע, בהמשך החל לסבול מטשטוש והפרעה בראיה, כאבי ראש ועייפות יתר, אשר גרמו לו קשיים בריכוז והפרעות בקריאה.  עקב כך, נבדק על ידי נוירולוג ואובחן כסובל מהפרעת  קונברגנציה – הפרעה במיקוד הראיה לטווח קרוב.

 

 

 

התובע עבד עובר לאירוע התאונה בחברת אינטל, כטכנאי חשמל, והעסקתו בחברת אינטל הסתיימה בסוף חודש  אוגוסט 2002, לאחר הגשת התביעה. לטענת התובע, פוטר מאינטל  בשל קושי  לבצע את עבודתו, עקב ההפרעות האמורות  לעיל, כתוצאה מהתאונה. 

 

לטענת התובע, נגרמו לו עקב התאונה נזקים לרבות הפסד שכר, או פגיעה בכושר השתכרות, בהתחשב בכך שאיבד את מקום עבודתו בחברת אינטל, עקב פגיעתו בתאונה.

 

התביעה הועברה לטיפולי בשנת 2006. לאחר חקירת העדים בישיבה ביום 13.3.07, הודיע ב"כ התובע כי הוא שוקל להגיש ראיות נוספות, ונתנה לו ארכה לשם כך, כאשר נקבע כי אם  לא תוגשנה ראיות נוספות, יגישו הצדדים סיכומיהם. ביום 19.7.07 נמחקה התביעה מחוסר מעש, עקב אי מילוי ההחלטה האמורה. פסק הדין בוטל בהמשך וביום 18.11.08, התקיימה ישיבת הוכחות נוספת, בה נשמעה עדות משלימה של התובע.

 

3.     הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה, את עצם אירוע התאונה. בהמשך, לא עמדה הנתבעת על כפירתה בחבות, וכעת עומדת לדיון שאלת הנזק בלבד.  במישור זה, טענתה הראשונה של הנתבעת הינה, כי התובע לא נחבל בראשו במהלך התאונה, ועל כן אין קשר בין הפרעת הקונברגנציה ממנה סובל עובר לתאונה. כמו כן הכחישה את גובה הנזקים הנטענים.  

 

3.       לבקשת התובע מונה פרופ' גיורא  טרייסטר  כמומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת העיניים. 

 

בחוות דעתו קבע המומחה, כי לתובע נכות בשעור  10% לצמיתות, בגין אי ספיקה קונברגנטית. המומחה התייחס לפגיעה קודמת של התובע בתאונה בשנת 1993, במהלכה נחבל בין היתר בראשו, ולתלונות חוזרות של התובע מתחילת שנות ה- 90 על כאבי ראש.

 

על רקע הפגיעה הקודמת והתלונות החוזרות על כאבי ראש, קבע המומחה  "...אין בידי אפשרות לשלול  שאי הספיקה הקונברגנטית אינה תוצאה של חבלת ראש קודמת (שכאמור אינה חייבת להיות חמורה) ולאו דוקא של התאונה האחרונה".

 

לדברי המומחה, בחוות דעתו: "מבחינה תפקודית אין ספק שהוא יכול להמשיך בעבודתו עם משקפי פריזמה  המבטלות את אי הספיקה הקונברגנטית".

 

המומחה נחקר על חוות דעתו על ידי ב"כ הצדדים.

 

לתובע העידו, התובע עצמו ומר נפתלי חכים, אשר שימש מנהל ישיר של התובע בתקופת עבודתו במפעל אינטל.  כמו כן הוגשו מסמכים רבים על ידי הצדדים, ביחס למצב רפואי של התובע עובר לתאונה, ביחס להכנסותיו לאחר התאונה, ועוד.

 

5.       סבורני, כי התובע הרים  את הנטל להוכיח כי נחבל בראשו במהלך התאונה,  וכי הפרעת הקונברגנציה ממנה סובל, הינה תוצאה של התאונה.

 

כאמור, טענה הנתבעת, כי התובע לא נחבל בראשו בתאונה. הנתבעת העלתה טענה זו, משום שבגליון חדר המיון מיום התאונה לא הוזכרה חבלת ראש, ובדיקת הראש לא העלתה ממצא כלשהו  - במסמך נכתב  "ראש – ב.מ.פ". כמו כן, טענה הנתבעת כי התובע נמנע מהבאת ראיות רלוונטיות להוכחת הפגיעה האמורה, לרבות עדי ראיה ומסמכים ממד"א.

 

התובע העיד כי נפגע בתאונה בראשו, כאשר התהפך עם הקטנוע.  בחקירתו העיד לענין זה בין היתר: "לשאלתך  אם יש לי אסמכתא לכך שנפגעתי בראש בתאונה  האמורה  בתביעה  אני אומר שאני הגעתי  לבית החולים בהכרה  לאחר שאיבדתי  את ההכרה בתאונה. הגעתי עם קסדה  שבורה וכשהתעוררתי היו לי כאבי ראש. הבעיה הכרונית התחילה אחרי שחזרתי הביתה  וחזרתי לעבודה. אני התלוננתי על כאבי ראש  לחדר המיון. אני סיפרתי לרופא  כל מה שהיה. לא חיפשתי  דו"ח של מד"א  לפיו העירו אותי באמבלונס.  לשאלתך, לא הייתי מודע לקיום מחלוקת לענין חבלת הראש  הנגרמה לי בתאונה  עד עכשיו . אני הבנתי  שהמחלוקת  היחידה האם הנזק הזה  נגרם בתאונה  או בחבלה  קודמת...". 

 

התובע העיד, כי התלונן בפני הרופאים בחדר המיון, על חבלת הראש. לדבריו: "אני לא התלוננתי על טשטוש בראיה ביום התאונה. על חבלת ראש התלוננתי בוודאות".

 

בגליון חדר המיון, אמנם לא מתועדת חבלת ראש, אך אין ספק שהראש נבדק, שאחרת לא היה מצויין העדר ממצאים.  במסמך גם לא נאמר, כי לא היתה חבלת ראש.

 

עדותו של התובע נתמכה גם במכתב השחרור מן המחלקה לרפואה דחופה, מיום  7.8.00, יומיים בלבד לאחר התאונה,בה תועדו תלונות על כאבי ראש וסחרחורות כתוצאה מהתאונה.

 

גם בעדות המומחה, נמצאה תמיכה לטענת התובע, שכן לדבריו: "אני לא יכול לשלול לגמרי שאדם שעף מאופנוע לתעלה  יקבל מכה בראש".

 

סבורני אפוא כי יש לקבל את עדות התובע בנקודה זו,  ולקבוע כי אכן נחבל בראשו בתאונה.    

 

הנתבעת טענה, כי גם אם יוכח שהתובע נחבל בראשו בתאונה, הרי שיש לשלול את הקשר בין התאונה ובין מצבו כיום, על רקע פגיעותיו בעבר ותלונותיו החוזרות על כאבי ראש, שהוזכרו בחוות דעת פרופ' טרייסטר, ובחקירתו בבית המשפט.

 

הנתבעת הסתמכה בין היתר, על דברים שאמר המומחה בעדותו: "במקרה שלנו, השוני הוא שיש לו קופה  של שרצים, קופה של תאונות קודמות וזה משנה  את התמונה ולכן יש להתחשב  בתאונות  הקודמות  כגורם  סיבתי לפגיעה בקונברגנציה כמו בתאונה האחרונה". ואולם, דברים אלה של המומחה, נאמרו בהמשך לדבריו לענין תרומה אפשרית של פגיעות קודמות למצב הנוכחי. המומחה העיד מפורשות, כי גם אם יש תרומה לפגיעות קודמות, הרי שהפגיעה בתאונה האחרונה, היא זו שגרמה להופעת הבעיה.  לדבריו: "לשאלה אם נכון שסביר שההפרעה כאן  נגרמה כתוצאה מהתאונה  עליה מדובר בתביעה , אני אומר שיש שלוש  אפשרויות . אפשרות אחת  שהתאונות הקודמות  גרמו לאי ספיקה קונברגנטית שהתבטאה  בתואנה האחרונה. אפשרות שניה שהתאונות הקודמות  לא גרמו לשום הפרעה בקונברגנציה אלא רק התאונה  האחרונה  גרמה לחולשה  הזאת. האפשרות השלישית  היא שיש פה ענין של צבירה. זאת  אומרת וזה ידוע גם בחולשה  של קונברגנציה שיש רף שכל זמן שהחולשה  היא מתחת לרף לא מרגישים  אותה ברגע שאדם נותן  את המכה האחרונה  זה הקש ששבר את גב הגמל".

 

בהמשך העיד:  "אני הייתי אומר כמו שכתבתי בחוו"ד  שאני רואה את התאונה הזאת כאחת ממכלול תאונות ושכולן אחת  בצורה של צבירה  גרמו לחולשה מתגברת של השרירים המכוונים של העיניים  ולאחר התאונה האחרונה חולה עבר שבירת הרף וזה בא לידי ביטוי קליני בחיי היום – יום". 

 

אמנם המסמכים הרפואיים מעלים, כי התובע נפגע בעבר בראשו, וכי סבל מכאבי ראש, ואולם, לא נמצאו במסמכים שנערכו  קודם התאונה, תלונות על טשטוש בראיה, או על הפרעות במיקוד. קיימת הפניה יחידה לרופא עיניים  משנת 1986, ואולם, נראה כי המדובר בהפנייה להשלמת בירור, בענין כאבי ראש מהם סבל התובע. 

 

במצב זה, נראית האפשרות כי הפרעת הקונברגנציה ממנה סובל התובע, הינה תוצאה של חבלת הראש בתאונה האמורה בכתב התביעה, כאפשרות סבירה. מעבר לכך, גם אם כדברי המומחה, התאונה האמורה הוסיפה משקל מכריע, אשר גרם להתפרצות הבעיה על רקע פגיעה קודמת, בבחינת שבירת  "גב הגמל", הרי די בכך לבסס את הקשר הסיבתי המשפטי בין הפגיעה בתאונה ומצבו הרפואי של התובע, שהרי קודם פגיעתו בתאונה,  לא היה התובע מנוע מביצוע פעילות כלשהי, בהעדר הפרעה בראיה, ותפקד באופן רגיל וסביר בחיי היום יום.  

 

יש אפוא לקבל את טענת התובע, לענין הקשר הסיבתי בין הפגיעה בתאונה ונכותו של התובע.  אשר לשעור הנכות הרפואית, בהעדר טענה לטעות של המומחה בקביעת שעור הנכות, ונוכח הקביעות דלעיל, לענין הקשר הסיבתי, נכון לקבוע כי שעור נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה, הינו 10%.

 

כאמור להלן, סבורני כי  נכותו התפקודית של התובע, כתוצאה מהפגיעה בתאונה, פחותה משעור הנכות הרפואית, כמו כן סבורני שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי  מצבו הרפואי עקב התאונה, היה הגורם הבלעדי בסיום העסקתו בחברת אינטל.

 

התובע העיד לענין זה,  כי  חוסר המיקוד בראיה, מקשה עליו בין היתר בקריאה ושימוש במחשב, ובכל משימה הדורשת ראיה ממוקדת, באופן שכל אימת שמבצע פעולה כזו,  במהלך 15   - 20 דקות דבר הגורם לכאבים, צריבה ודמע בעיניו, ובהמשך גם כאבי ראש. בשל כך, והיות שבמסגרת עבודתו נדרש לבלות זמן רב מול מסך מחשב, במשמרות יום ולילה, פחתה תפוקתו בעבודתו בחברת אינטל, ולאחר תקופת נסיון לא מוצלחת, פוטר בסוף חודש אוגוסט  2002. 

 

התובע ביקש לפצותו, במלוא ההפרש בין שכרו בחברת אינטל, שעמד עובר לפיטוריו על 17,321 ¤ לחודש, כולל ההטבות הסוציאליות, ובין שכרו בשנים שלאחר מכן.  התובע ביקש לחשב בהתאם גם את הפסדי השכר לעתיד. 

 

כאמור, קבע המומחה בחוות דעתו: "מבחינה תפקודית אין ספק שהוא יכול להמשיך בעבודתו עם משקפי פריזמה  המבטלות את אי הספיקה הקונברגנטית". עם זאת, בחקירתו העיד המומחה: "כמו  שהבהרתי  קודם בהעדר טיפול במשקפי פריזמה או טיפול  אורטופטי  כאשר הוא מסתכל  מקרוב לאחר כמה דקות יהיה טשטוש בראיה. בתחילה הוא ינסה לחבר את התמונה, אוטומטית זה יקרה, אבל מכיוון שהחולשה של השרירים לאחר התאונה האחרונה  עברה את הרף לאחר מספר דקות הוא לא יוכל לקרוא  יותר או לעסוק בעבודה עם עצמים קטנים  ויצטרך מנוחה, לאחר מכן הוא יוכל להמשיך ולעבוד.  בנסיבות שאתה מתאר  שהתובע  עבד באינטל  וקרא הרבה  במחשב  והתעסק בעצמים קטנים, יתכן שהיה לו ירידה בתפקוד.

 

ביחס לשימוש במשקפי פריזמה, העיד המומחה: "הפריזמה עושה את העבודה שהעיניים לא מסוגלות לעשות". לשאלת ב"כ התובע, אם יש חולים שהמשקפיים אינם מהווים עבורם פתרון מלא, השיב המומחה: "...אני משיב שזה דבר סובייקטיבי. לנו אין דרך לקבוע דאם זה הפרעה אמיתית או סובייקטיבית של החולה". בהמשך העיד לעניין זה: "אין לי בחומר שבפני כל אינדיקציה ךכך שהתובע ניסה משקפי פריזמה. מהנסיון שלי אני יכול להגיד שאנשים השתמשו במשקפי פריזמה. להגיד שכולם מרוצים אני לא יכול".

 

התובע לא השתמש במשקפי פריזמה, לדבריו, משום שטרם קבלת חוות דעת המומחה, איש לא המליץ בפניו על פתרון זה, לבעיה ממנה סובל. בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי במצב זה, ונוכח עדות מר נפתלי חכים ועדות התובע עצמו, יש לייחס את מלוא הפסדיו עקב פיטוריו מאינטל, לתאונה.  סבורני, כיגם אילו הוכח, שהליקוי בראית התובע, הוא הגורם הבלעדי לפיטוריו מחברת אינטל, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שמשקפי הפריזמה עשויים היו לספק פתרון, ולו פתרון חלקי  לבעיה, וע"כ יש להתייחס לכך, לכל הפחות באשר להפסדי השכר ממועד קבלת חוות דעת המומחה ואילך.

 

מעבר לאמור, הרי שלא שוכנעתי, כי מצבו הרפואי של התובע עקב התאונה, היה הגורם הבלעדי לפיטוריו מאינטל.

 

מתלושי המשכורת שהגיש התובע, נלמד כי החל לעבוד בחברת אינטל, כעובד החברה כשלושה חודשים לפני התאונה. קודם לכן עבד במקום באמצעות קבלן כח אדם (מעדות התובע נלמד כי החל בעבודתו באינטל במועד כלשהו בשנת 1999). התובע פוטר כאמור, בסוף חודש אוגוסט 2002. מר נפתלי חכים  העיד על הירידה בתפוקת התובע ועל קשייו לאחר התאונה, עדות לירידה בתפקוד התובע, נמצאה בהערכה מיום 5.5.02, שערך העד לתובע (ת/3). עם זאת, בהערכה שערך העד לתובע ביום 22.4.01, ואשר התייחסה לתקופה שמחתחילת עבודתו בחברה בחודש מאי 2000, ועד לחודש ינואר 2001 (ת/2), אין עדות לפגיעה בתפקוד, הגם שמתייחסת לתקופה, שבחלקה הגדול חלה לאחר התאונה. גם במסמכים המתייחסים לסיום העבודה של התובע בחברה, לא הוזכר המצב הרפואי, כגורם לסיום העבודה. אין גם מחלוקת, כי בתקופת העסקתו באינטל, למעלה משנתיים לאחר התאונה, עלה שכרו.

 

מר נפתלי חכים, נתן הסבר חלקי לשאלות אלה. לדבריו, במסמכים מן הסוג האמור, לא נהוג להתייחס לטיב המשבר או האירוע הגורם לקושי, הגם שהוא כאחראי ישיר על התובע, היה מודע לדברים. מר חכים אישר עם זאת, כי למד על הקשר בין התאונה, ובין הירידה בתפוקת התובע, רק מן התובע עצמו. לדבריו: "נכון שמקור המידע היחיד שלי לכך שהירידה בתפקוד מקורה בתאונה, היא מהתובע עצמו".

 

נראה, כי מצבו הרפואי של התובע, היה אמנם בין הגורמים לסיום עבודתו של התובע בחברת אינטל, אך קשה לקבל, כי זה היה הגורם היחיד לכך. זאת, הן נוכח האמור לעיל לעניין העדר תיעוד כתוב לקשר הנטען, והן משום שהוכח, כי התובע לא נשאר חסר תעסוקה לאחר סיום עבודתו בחברת אינטל, אלא מיד לאחר סיום העסקתו בחברה, פתח עסק עצמאי (ביום 1.9.02), וכעבור עשרה ימים בלבד, כבר קיבל לביצוע עבודה בהיקף גדול – שיפוץ מתקן ב"חמי יואב". התובע לא הכחיש, כי הקשר שהוביל לקבלת העבודה, נוצר עוד לפני סיום עבודתו בחברת אינטל. התובע גם אישר, כי חרף התקופה הקצרה מאז סיום העסקתו באינטל, ועד תחילת הפרוייקט ב"חמי יואב", הספיק להערך לעבודה ושכר 5 או 6 עובדים.

 

יצויין, כי התובע המשיך להפעיל את עסקו עוד מספר שנים, כאשר בשנת 2007 החל לעבוד כשכיר בחברת אלמור, ובמועד עדותו המשלימה, עבד בניגריה כשכיר בחברה ניגרית והשתכר כ 5,500 דולר ארה"ב לחודש. במקביל, נרשמו בדו"חות שהגיש לשנת 2007, גם הכנסות מעסק.

 

7.   התובע טען בסיכומיו כי הפסדי השכר שנגרמו לו לעבר, עומדים על 931,000 ¤, והפסדי השכר הצפויים לו לעתיד הינם 1,957,000 ¤.

 

      נוכח האמור לעיל, לעניין נכותו התפקודית של התובע, והפגיעה בהשתכרותו אותה ניתן לייחס לתאונה, סבורני כי נכון לפסוק לזכות התובע לעבר, פיצוי בדרך של אומדן גלובלי, בהתבסס על הפסד של כמחצית הנכות הרפואית, ביחס לשכרו נטו בתקופת העסקתו באינטל, וזאת רק ביחס לתקופה, בה היו הכנסותיו בפועל נמוכות משכרו באינטל (שהרי כאמור, עובר לעדותו המשלימה כרבר היה שכרו גבוה מן השכר שהשתכר באינטל).

            הפיצוי בראש נזק של הפסד השתכרות בעבר יעמוד אפוא על 35,000 ¤.

 

אשר לפיצוי בראש נזק של הפסד השתכרות, או פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, הרי נוכח גילו, בהנתן כי עובר לעדותו המשלימה, כבר היה שכרו של התובע גבוה באופן משמעותי משכרו בחברת אינטל, כאשר מצד שני, אין ודאות באשר לתקופת העסקתו באותה רמת שכר, וכאשר סביר כי הפרעת הקונברגנציה עשויה לפגוע בעתיד בהכנסותיו, הרי שיש לפסוק לזכות התובע פיצוי גלובאלי גם בראש נזק זה. בנסיבות האמורות, יעמוד הפיצוי בראש נזק זה, על 90,000 ¤, המחושבים בקירוב, ע"פ כשליש מן החישוב המלא, ע"פ שעור הנכות הרפואית.

 

אשר להוצאות הרפואיות – הוכח כי התובע שילם למעלה מ 4,000 ¤ עבור טיפולים, וכן 1,200 ¤ עבור משקפיים (ערכי קרן). התובע טען בסיכומיו, כי יש לפסוק לזכותו כ 48,000 ¤ עבור משקפי פריזמה, בחישוב של 2,000 ¤ לשנה, ואולם, התובע לא השתמש במשקפיים כאלה בעבר, וככל הנראה לא נזקק להם בדרך כלל בעיסוקיו הקודמים. מעבר לאמור, המומחה אמנם אישר, כי עלות המשקפיים הינה 1,000 ¤ לעדשה, אך לא מצאתי היסוד לטענה המשתמעת מסיכומי התובע, לפיה יש צורך בהחלפת המשקפיים מדי שנה.

במצב זה, נכון לפסוק לזכות התובע גם לעניין ההוצאות הרפואיות, פיצוי ע"פ אמדן גלובלי. הפיצוי יעמוד אפוא על 15,000 ¤.

 

כאב וסבל – בהתאם לגיל התובע ושיעור הנכות –  23,000  ¤.

 

9.   הסכומים שיש לפסוק לזכות התובע:

      כאב וסבל -                               23,000 ¤.

      הפסד השתכרות לעבר -              35,000 ¤.

      הפסד השתכרות לעתיד –           90,000 ¤.

      הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 15,000 ¤.

      סה"כ -                                      163,000 ¤.

      כל הסכומים נכונים להיום ואינם צריכים שערוך.           

 

10.  אני מחייב אפוא את הנתבעת לשלם לתובע, סך 163,000 ¤, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום האמור ומע"מ עליו, ובנוסף הוצאות המשפט, כאשר התובע רשאי להגיש בקשה לשומת הוצאות, תוך 30 ימים.

 

ניתן היום ט"ז חשוון התש"ע, 3 בנובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

גד גדעון,  שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/4F84348AC8B880E4422576630061CCF9/$FILE/886DB1A722883E2742257662003EF970.html
תאריך: 
03/11/09
Case ID: 
2877_2
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט גד גדעון
כב' השופט גד גדעון
עורכי דין : נ ג ד רהט יעקב
נ ג ד
רהט יעקב
Powered by Drupal, an open source content management system