אמליה אוסנה נ' משרד הפנים


 

   

בתי המשפט

עתמ 002361/09

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

 

04/11/2009

 

כבוד השופטת קובו אסתר, סגנית הנשיאה

בפני:

 

 



1. אמליה אוסנה (AMELIA OCENA)

2. ואיל מחאג'נה

בעניין:

העותרים

ע"י ב"כ עו"ד ו. בדראנה

 


 

 

-          נ  ג  ד  - 

 


 

משרד הפנים

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד א. לוי ליטן מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

 

 

פסק דין

 

עתירה מנהלית שעניינה להורות למשיב לבטל את החלטתו מיום 10.8.09 אשר דחתה את בקשתה של אמליה אוסנה (להלן:"העותרת") לקבל מעמד בישראל על פי נוהל חיים משותפים, והורה לה לעזוב את ישראל עד 24.8.09 (להלן: "ההחלטה"). 

 

ואלה העובדות:

 

העותרת, אזרחית הפיליפינים, נכנסה לישראל לראשונה ביום 1.9.02 באשרת ב/1 לעבודה סיעודית. עד לתאריך 21.7.08 עסקה העותרת בעבודתה זו, כשממועד זה הסתיימה למעשה תקופת עבודתה המאושרת בישראל הואיל ועבדה כ-70 חודשים, בעוד תקופת העבודה המקסימאלית לעובד זר בישראל הינה 63 חודשים.

 

רק לאחר תום תקופת עבודתה המאושרת פנתה העותרת ביום 22.7.08 למשרדי המשיב בבקשה לשינוי מעמדה ולהחלת ההליך המדורג של "חיים משותפים" עם אזרח ישראלי, ואיל מחאג'נה (להלן:"העותר").

 

מהמסמכים שהוגשו למשיב עולה כי העותרת נשואה לאחר והיא  אם ל- 5 ילדים בפיליפינים. לאחר עריכת שימוע לעותרים, ובשל סתירות שהתגלו, הועבר עניינם להחלטת הועדה הלשכתית אצל המשיב. ובינתיים, על סמך הבקשה, ניתנה לעותרת ביום 2.2.09 אשרת ב/1 כללית.

 

עוד יש לציין כי נגד העותר היה תלוי ועומד באותה העת הליך פלילי, ועל כן לצורך ההחלטה בעניינם של העותרים נדרשו בני הזוג להביא מסמך מהמשטרה לגבי סטטוס תיק המב"ד שתלוי ועומד כנגדו.  כמו כן החליט המשיב לערוך שימוע נוסף לבני הזוג שרק לאחריו ידון שדרוג מעמדה של העותרת.

 

בתאריך 14.6.09 הורשע העותר על סמך הודאתו בביצוע עבירות שייוחסו לו בכתב האישום  - דרישת נכס בכח והתחזות לעובד ציבור. לפי המפורט בגזר דינו, העותר ואדם נוסף הציגו עצמם בפני המתלונן, אזרח הודי, כאנשי משטרה, ביקשו ממנו כי ימסור לידיהם את דרכונו ומיד לאחר מכן תקפו אותו בצוותא, והעותר לקח בכח את ארנקו של המתלונן ובו 70 ¤ ודרכון. יוער כי כתב האישום המקורי ייחס לעותר עבירה של שוד, אך בין הצדדים נוהל משא ומתן והוסכם על תיקון כתב האישום לעבירות דלעיל. העותר נידון, בין היתר, למאסר בפועל של 10 חודשים שמניינם מיום מעצרו, 21.3.09  (ראו גזר הדין בת.פ. 4062/09 (מחוזי ת"א), נספח ג לעתירה).

 

בתאריך 10.8.09 התקבלה ההחלטה נשוא העתירה לפיה לאור העובדה כי העותר מרצה עונש מאסר עד ליום 30.12.09 והואיל והעותרת נשואה בפיליפינים והינה אם ל- 5 ילדים, בנסיבות העניין אין מקום לאשר את המשך שהייתה בישראל (ראו החלטה מיום 10.8.09, נספח א' לעתירה). באותו היום גם נעצרה העותרת והוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת (ראו צו משמורת וצו הרחקה נספחים 1 ו – 3 לתגובת המשיב לצו הביניים). במעמד השימוע הודע לה כי בקשתה לחיים משותפים נדחתה על ידי המשיב וכי עליה לצאת מישראל בתוך 14 ימים. העותרת שוחררה ממשמורת בכפוף להתחייבותה לצאת מישראל בפרק זמן זה, ולא יאוחר מ- 24.8.09.  עוד ראוי לציין כי בהחלטה צוין באופן מפורש כי לאחר שחרורו של העותר, יוכל הוא להגיש בקשה לכניסתה של העותרת לישראל אשר תבחן בהתאם לנוהל.

 

העותרים טוענים בעתירתם כי ההחלטה נשוא העתירה לא נומקה כראוי, כמתחייב על פי הדין, ועל כן דינה להתבטל. לטענתם, המדיניות בה נוהג המשיב פוגעת בזכות לחיי משפחה המהווה זכות יסוד הנגזרת מחוק יסוד: כבוד אדם וחירותו, המוכרת הן במשפט החוקתי הישראלי והן במשפט הבינלאומי. לטענתם, החלטת המשיב נגועה בחוסר סבירות קיצוני וחוסר מידתיות. היא התקבלה מבלי שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים לעניין. לדבריהם, הם מנהלים חיי זוגיות וחיים יחד ככל בעל ואישה נשואים. הם דוברים את השפה האנגלית, והעותרת מבקרת את בן זוגה הנמצא במאסר. החלטת המשיב הפוסחת על עובדות אלה וגוזרת את דינה של העותרת כשוהה בלתי חוקית, הינה כאמור בלתי סבירה באופן קיצוני, איננה מידתית, פוגעת בזכויותיהם  הבסיסיות ומכאן הסעד לו הם עותרים, כי בית המשפט יתערב ויפסול את ההחלטה. מבארים העותרים כי העותרת אמנם נשואה, אולם היא פרודה מבעלה שבפיליפינים מזה 5 שנים וניתקה עימו כל קשר. העותרת היא נוצרייה ותהליך הגירושין בדתה אינו תהליך פשוט, והוא מתחיל בתקופת פרידה ארוכה, כפי שמתקיים במקרה שלפנינו. על כן, אין בעצם נישואיה כדי לפגוע בבקשתם של בני הזוג. גם עצם היותו של העותר במאסר אין בה בכדי לפגוע בבקשתם, שכן העותרת המשיכה לבקרו בכלא ואף דאגה לו לייצוג משפטי. העותרים טוענים כי משעה שעמדו בנטל להוכיח את זוגיותם, על המשיב להקנות לעותרת מעמד בישראל בהתאם להליך המדורג. כן היה על המשיב להמתין עם החלטתו עד לשחרורו של העותר מבית הסוהר, שכן לא מדובר במאסר ארוך, ולאחר מכן לבדוק את בקשתם לפי נוהל חיים משותפים.

 

המשיב בתגובתו טוען לחוסר ניקיון כפיים מצידה של העותרת ולקיומו של צו הרחקה שעתירה בעניינו כלל לא הוגשה. המשיב עומד על כך כי את תיק הבקשה לעניין החלת הנוהל המדורג פתחו השניים יום אחד בלבד לאחר סיום העסקתה אצל מעבידה האחרון, כאשר אשרת העבודה בישראל של העותרת, פגה.  העלאת טענת הזוגיות בסמיכות לכך מחשידה ומתמיהה, ומעידה על חוסר ניקיון כפיים. נוסף על כך, העותרת שוחררה כשהיא מתחייבת לעזוב את מדינת ישראל עד ליום 24.8.09 כאשר זהו התנאי היחיד אשר קיבלה על עצמה וגם אותו הפרה בבוטות ולא עזבה את הארץ. על יתר הטיעונים ניתן לעמוד בהרחבה בכתב התגובה המאושר בתצהיר.

 

דיון

 

לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח לפני, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין העתירה להדחות.

 

הלכה למעשה, העותרת היא שוהה בלתי חוקית והטענה לקשר שאינו קשר נישואין עם העותר עלתה רק לאחר שהסתיימה אשרת שהייתה החוקית במדינת ישראל. העלאת הטענה בשלב הזה בהיות העותרת שוהה בלתי חוקית, בהעדר ראיות מוצקות לסתור מעלה חשש ממשי בדבר פיקטיביות הקשר ומצדיקה את החלת דרישת היציאה מן הארץ.

 

אוסיף על כך; העותרים לא הניחו בפני הרשות המוסמכת ובפני בית המשפט תשתית עובדתית מספקת על מנת להוכיח את העובדה שמערכת היחסים ביניהם עולה כדי קשר אמיתי של ידועים בציבור. אם אכן קיימו העותרים זוגיות במשך שנתיים ימים קודם פנייתם לרשויות, מדוע פנו לרשויות בשלב כה מאוחר ? עוד אציין כי בכל הקשור לניהול החיים המשותפים וניהול משק הבית, עלו סתירות במהלך השימוע. העובדה כי העותר נידון למאסר בפועל, בנסיבות שבהן נדון, והיות העותרת נשואה בפיליפינים, די בהן, בהצטברות הנתונים, כדי להצדיק את החלטת המשיב, כשהעותרים אינם עומדים בנטל הנדרש להוכיח כי ההחלטה איננה סבירה בנסיבות העניין.

 

עוד אדגיש כי הואיל והעתירה איננה כוללת סעד לביטול צו הרחקה שהוצא כנגד העותרת, הרי מלכתחילה ניתן היה לדחותה על הסף.

 

לאחר יציאתה של העותרת מישראל עומדת לעותרים הזכות לפנות למשיב בבקשה להתיר כניסתה של העותרת לישראל, ולאחר שימציאו אסמכתאות טובות יותר וראויות לטיב הקשר שביניהם גם לבקש את חידוש ההליכים בעניינם.

 

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרים ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות העתירה ובשכר טרחת עורך דין המשיב בסכום של 15,000 ¤ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ז בחשון, תש"ע (4 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

קובו אסתר, סגנית הנשיאה


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B8BFB19C7D457FB24225766400519A6A/$FILE/7E648DB29DA39E4842257663002D58DE.html
תאריך: 
04/11/09
Case ID: 
2361_9
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : קובו אסתר
קובו אסתר
עורכי דין : א. לוי ליטן מפרקליטות מחוז ו. בדראנה
א. לוי ליטן מפרקליטות מחוז
ו. בדראנה
Powered by Drupal, an open source content management system