כהן נ. המאגר הישראלי לביטוחי ר


 

   

בתי המשפט





א  039391/03

בית משפט השלום תל אביב-יפו


 

08/01/2009


 

כבוד השופטת דורית קוברסקי

לפני:

 

 

 




















 


 

כהן רחמים


 

 

התובע

עוזר קליין

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


 

-   נ  ג  ד   -


 

 


 

1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב

2. אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ

3. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים


 

 

הנתבעות


 

1 ו-2 עו"ד ברקוביץ

3 – עו"ד מילמן

ע"י ב"כ עו"ד


 

           

-   נ  ג  ד   -


 

צד ג'

ערמי עדי


 

 


 

ארנון לוי

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


 

פסק??דין חלקי

 

פסק הדין יתייחס לשאלת החבות. 

 

א.         עובדות

ביום 29.10.2001, עת רכב התובע על קטנוע מ"ר 3041024 (להלן: "הקטנוע"), ברח' הרצל בתל אביב, מכונית סטתה לנתיב נסיעתו ופגעה בו (להלן: "התאונה"). הקטנוע היה בבעלותו של צד ג' (להלן: "ערמי").

בתחילה הוגשה התביעה כלפי הנתבעות 1 ו-2, אשר הוציאו פוליסת ביטוח אשר כיסתה את השימוש בקטנוע (להלן: "המבטחות"), אך לאור חששו של התובע, כי תעודת הביטוח זויפה, תוקנה התביעה וצורפה הנתבעת 3 (להלן: "קרנית").

 

בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעם המבטחות נטען, כי לקטנוע לא היתה פוליסה תקפה בתאריך התאונה, שכן לא הועבר כל תשלום לנתבעות בגין תעודת הביטוח ומבירור מול רשות הדואר עולה, כי החותמת הנחזית על גבי תעודת הביטוח, הינה חותמת מזויפת.

קרנית הגישה כתב הגנה המכחיש באופן כוללני וגורף את חבותה ושלחה הודעת צד ג' לערמי, כבעלים של הקטנוע ומתיר השימוש בו. צד ג' הכחיש את חבותו בכתב ההגנה שהוגש מטעמו.

 

ב.         נסיבות התאונה

בעדותו הראשית העיד התובע (ת/1) כי כאשר רכב על הקטנוע ברח' הרצל בתל אביב, מכונית שנסעה במקביל אליו בנתיב הסמוך, סטתה לפתע ממסלולה לתוך נתיב נסיעתו וכתוצאה מכך נפל על הכביש ונחבל בחלקי גופו. התובע צרף תעוד רפואי התומך בגירסתו (אישורים רפואיים צורפו לתצהיר ת/4, ת/5). בחקירתו הנגדית חזר על גירסתו והעיד:

"... הרכב נכנס בי משמאל. נפלתי לפני הרכב, הוא בא מהצד שלי ציפצפו לנהגת, היא סטתה לכיוון שלי, ימינה... נסעתי בצד ימין, הרכב נסע מצד שמאל שלי, היא נתנה לי דחיפה קלה ואז אני עשיתי זיגזג ונפלתי לפניה" (פרוט' מיום 11.6.07 ע' 13 ש' 14-13, 21-20).

 

עדותו של התובע לא הופרכה או נסתרה באופן כלשהו בחקירתו הנגדית ונתמכה בתעוד רפואי. הנתבעות לא הציגו מטעמן ראיה אשר יש בה כדי לסתור את עדות התובע ועל כן אני קובעת כי התאונה התרחשה כמתואר על ידו.

 

ג.          ראיות המבטחות לענין זיוף החותמת

על פי סעיף 12א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), על התובע להוכיח את העובדות המהוות את עילת התביעה כלפי קרנית, ובין עובדות אלה נכללת גם העובדה שאין ביטוח תקף המכסה את החבות של הנוהג ברכב כלפי הנפגע. נקודת המוצא היא שלקרנית אין ידיעה או כלים משלה לברר ענין זה, אשר כולו מצוי בידיעת הנהג המבוטח והמבטחת. על פי אותו רציונל, על המבטח החפץ להתנער מהחזקה שהפוליסה שהנפיק תקפה, להוכיח את טענת הזיוף (ע"א 2176/95 זיאד רפיק חלבי נ' רביע אבו חאמד (פורסם במאגר נבו). בענייננו, המבטחות הנפיקו תעודת ביטוח חובה (ת/6) ועל כן רובץ עליהן הנטל להוכיח כי לא התקבל תקבול בגין התעודה וכי החותמת מזויפת.

 

מטעם המבטחות העידו אמנון אריאלי (להלן: "אריאלי"), מנהל מחלקת החיתום בהדר, וורד אייל (להלן: "אייל"), עובדת בנק הדואר ומרכזת החשבונות הקשורים לחברות הביטוח, עמית חג'בי (להלן: "חג'בי"), קב"ט באגף הבטחון של רשות הדואר במרחב תל אביב והמרכז והרצל שמואלי (להלן: "שמואלי"), חוקר שניהל את החקירה בחשד לזיוף.  

 

אריאלי העיד (נ/1), כי מבדיקה שערך במחשבי החברה עולה, כי תעודת ביטוח 0012853 לאופנוע מ"ר 3041024 אשר היתה בתוקף מיום 1.8.2001 ועד 31.7.2002, לא שולמה. בחקירתו הנגדית חזר על גירסתו והדגיש כי העובדים היו תחת פיקוחו והם אלה שהקלידו את התקבולים, כל הספחים שהתקבלו מהבנק נקלטים במחשב החברה ומבירור שנעשה על ידו באופן אישי, לא נמצא כל תקבול (פרוט' מיום 11.6.07 עמ' 28 – 25).

 

אייל העידה כי חלק מתפקידה הוא לנתח חותמות וביחס לחותמת ביצעה את הבדיקות באופן אישי. לכל שורת מספרים בחותמת ישנה משמעות. הקבוצה הראשונה 76 (משמאל לימין) מבטאת סוג תשלום. במקרה זה – במזומן. 1007 מצביע על כך שהתשלום צריך להופיע בגיליון 1 שורה 7, 2677 מבטא את מספר ההיכר של הדואר, מספר הסניף ולאחר מכן הספרות הבאות זה מספר האשנב. מניתוח החותמת בהתאם לאמור לעיל משתמע:

1.         הדואר הזה הוא דואר באזור באר שבע, לעומת זאת שונצינו זה סניף דואר במרכז הארץ אשר מספר ההיכר שלו הוא 440, כך שאין חפיפה בין מספר ההיכר של הדואר ושם סניף הדואר.

2.         סוג האותיות (הפונטים) אינו סוג האותיות בהן משתמשים בחותמת הדואר.

3.         921 מספר האסמכתא של הפוליסה אינו מתאים למספר האסמכתא בצידה הימני של התעודה; זה לכשעצמו אינו מצביע בהכרח על כך שהתעודה מזויפת ועל כן מבדיקת גיליונות הדואר של סניף 267789, באזור הדרום, גיליון 1 שורה 7, לא נמצאה התאמה בין שורה 7 לשעת ההחתמה המוטבעת על התעודה וכן לא נמצאה התאמה לענין הסכום.

4.         מבדיקת גיליונות הדואר של סניף שונצינו על פי שאילתא במחשב לגבי הסכום המופיע בתעודה, לא הופיע הסכום הנ"ל כתשלום ששולם במזומן.

 

בחקירתה הנגדית הוסיפה:

"אני יכולה לחזור ולומר שמן הסתם היו הרבה תשלומים בסך 1,941 ¤ ביום 31.7.01 אבל הם היו צריכים להכיל רכיבים נוספים. את שם האשנב, את האסמכתא, את המיקום בגיליון שצריך להיות גיליון מספר 1 שורה 7, לא היה אשנב כזה. אני עשיתי את הבדיקה בעזרת מחשב לגבי כל הסניפים בארץ, המחשב לא עושה סניף סניף, אני מקישה סכום אסמכתא ותאריך" (פרוט' מיום 11.6.07 עמ' 20 ש'  14 – 10).

 

אייל הוסיפה כי הבדיקה התייחסה לשני תאריכים: 11.7.2001 ו-31.7.2001. המסקנות היו זהות ולא אותר תשלום באחת מנקודות הדואר שנושא אסמכתא זו. ולנוכח כל האמור לעיל, המסקנה החד משמעית היא, כי התעודה מזויפת.

 

בתמיכה לעדות אייל העיד חג'בי אשר אישר את חתימתו על תלונה שהוגשה למשטרה בגין זיוף החותמת של סניף בנק הדואר (נ/2). בתלונתו נרשם:

"בבדיקה שנערכה ע"י בנק הדואר עולה כי החותמת אינה תקינה שכן שם הסניף המופיע בחותמת אינו מתאים למספרי הקופה בסניף זה וכן לא נמצאו כל עדויות לתשלום כזה בגיליון הסניף באותו יום. כמו כן נבדקו הגליונות על פי מספרי הקופה ועלה כי מספרי הקופה שייכים לסוכנות דואר עובדה יוכבד אשר נמצאת בדרום הארץ ואין כל קשר בינה לבין סניף דואר שונצינו בתל אביב. לפיכך עולה חשד כי חותמת בנק הדואר על קבלה זו זויפה".

 

בחקירתו הנגדית חזר על האמור לעיל והוסיף כי הוא ואייל ביצעו את הבדיקה, ממנה משתמע שישנה סתירה בין הנתונים המודפסים בתוך החותמת עצמה. כמו כן, לא היתה הפניה אפילו לגליונות מסוימים בקופה מסוימת השייכת לעובד אותו ניתן לחקור, לכן הועברה התלונה למשטרה (פרוט' מיום 28.2.2008 עמ' 32-31).

 

שמואלי  העיד על החשדות שהועלו כלפי התובע וצד ג' וכי התיק נסגר הואיל ולא ניתן היה לאתר את סניף הדואר שבו כביכול התבצע התשלום (פרוט' מיום 15.11.07 עמ' 31).

 

ממכלול הראיות עולה, כי המבטחות עמדו בנטל ההוכחה כי החותמת המתנוססת על גבי תעודת הביטוח מזויפת, וכי בגין התעודה לא התקבל תקבול בחברת הביטוח ועל כן, דין התביעה כלפיהן, להידחות.

 

ד.         התביעה כלפי קרנית

על פי סעיף 7א לחוק:

"על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע שנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מהקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12ב".

הכלל הוא שתובע אשר נהג ללא כיסוי ביטוחי, איננו זכאי לפיצויים על פי החוק, אלא אם יוכיח את שלושת התנאים הקבועים בסעיף 7א.

הראשון  נהיגה בהיתר מאת הבעלים או המחזיק, השני – אי ידיעה לגבי העדרו של הכיסוי הביטוחי (יסוד סוביקטיבי) והשלישי – סבירות אי הידיעה (יסוד אוביקטיבי) (ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי ואח', תק-על 2005 (3) 47).  נבחן, אפוא, את קיומם של התנאים:

 

1.         נהיגה בהיתר מאת הבעלים – התובע וערמי העידו על מערכת היחסים החברית הקרובה ביניהם, אשר מכוחה הסכים ערמי כי התובע ישתמש בקטנוע שלו ככל שיחפוץ (פרוט' מיום 11.6.2007 עמ' 12 – 11; 28.2.2008 עמ' 35), ועל כן הוכיח קיומו של התנאי הראשון.

 

2.         האם התובע ידע על העדר הביטוח – על פי עדות התובע (ת/1) הניירות הקשורים לקטנוע היו מתחת למושב של הנהג, כולל רישיון הרכב ותעודת הביטוח. ביום התאונה לא בדק את תעודת ביטוח החובה כיוון שהיה בטוח שזו שולמה ויש כיסוי ביטוחי לקטנוע. אין ספק, כי אם ערמי היה יודע שאין ביטוח לקטנוע, היה אומר לו והוא לא היה רוכב עליו.

 

בחקירתו הנגדית חזר על גירסתו והעיד:

"אם אין ביטוח אז אני לא אקח את הקטנוע. אני יודע תמיד שיש לו ביטוח, אנחנו חברים ואני יודע שלא יכשיל אותי. אני לא יודע אם בדקתי או לא, אני נוסע מדי יום בקטנוע אז כל יום אני אבדוק אם יש ביטוח? אני לא יודע אם בדקתי באותו יום, אולי יום לפני... אני נוסע עם הקטנוע הרבה פעמים, אני לא זוכר שבדקתי" (פרוט' מיום 11.6.07 עמ' 12 ש' 15 – 12, ש' 18).

 

מחקירתו הראשית והנגדית של התובע, הנתמכת בעדות ערמי, לענין מערכת היחסים בין השניים, אני סבורה כי התובע הוכיח כי לא ידע על העדר ביטוח ביום התאונה והעובדה שגם לאחריה המשיך לרכוב על הקטנוע, מחזקת את גירסתו בענין זה.

 

3.         האם סביר שבנסיבות הענין לא ידע התובע שלקטנוע אין ביטוח?  תכליתו של המבחן האוביקטיבי היא שלא די שלנפגע לא היתה ידיעה אישית על חוסר הביטוח, דרוש גם יסוד אוביקטיבי היינו, האם בנסיבות הענין היה עליו לדעת כי לקטנוע אין ביטוח.

            אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט לקבוע כי אי הידיעה ואי הבירור היו בגדר הסביר, הוא במקרה שמתקיימים יחסי עובד-מעביד (רע"א 5679/97 קרנית נ' סבן, תק-על 98(1), 572), או כאשר מתקיימת ידידות אמיצה. עם זאת, אין זו הנחה מכרעת, ודאי לא חזקה חלוטה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. במילים אחרות, קיומה של מערכת יחסים קרובה כדוגמת יחסי עובד מעביד או ידידות אמיצה מהווה תנאי ראשוני ובסיסי, אם כי לא מספיק, לבחינת תחולת סעיף 7א. גם במקרים שהוכחה קרבה מיוחדת לכאורה, יש ותהא מוטלת חובה על הנוהג לבחון בפועל קיומה של פוליסת ביטוח בר תוקף בעיקר כאשר הנהג עושה שימוש רב ברכב (ת.א. 1677/03 טביבי אמיר נ' קרנית, תק-מח 2006 (3)6761, 6766).

           

מכוח היחסים הקרובים שהתפתחו במשך שנים רבות בין התובע לערמי, סמך התובע עליו. ערמי נתן לתובע להשתמש בקטנוע ככל שיחפוץ, ומנגד התובע סייע לו בשליחויות שונות. בנסיבות דנן, גם לא היה על התובע לדעת כי לקטנוע אין ביטוח. 

יפים דברים שנאמרו ע"י כב' השופט חשין ברע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, נג(1)680:

"לא אחת נהגתי ברכב של ידידיי ואינני זוכר שאי פעם שאלתי מי מהם הוציא פוליסת ביטוח על הנהיגה ברכב, גם לא שמעתי שמי מידידיי שאל שאלה מעין זו כשנהג ברכב של ידידו. בדוגמא על אודות שני הידידים הנוסעים יום-יום מירושלים לתל אביב, דרך העולם היא שכל אחד מן השניים מניח – כדבר מובן מאליו – כי אחר דאג להוצאתה של פוליסת ביטוח. כך, אני מניח נוהגים הכל והחוק ילך בעקבות החיים".

 

בשולי הדברים אוסיף, כי במקרה דנן אפילו והייתי קובעת שהיה על התובע, כאדם סביר, לבדוק את תעודת הביטוח בטרם נסיעתו,  בדיקתו לא היתה מסייעת לו, שכן כעדות אייל אדם מן השורה לא יכול היה להבחין שהחותמת מזויפת (פרוט' מיום 11.6.07 עמ' 18 ש' 19 – 17).

 

נוכח כל האמור לעיל, התובע הוכיח את יסודות סעיף 7א ועל כן אני מחייבת את קרנית לשלם לו כל סכום שייפסק.

 

נותרה לדיון זכות החזרה של קרנית כלפי ערמי.

 

ה.         זכות החזרה של קרנית כלפי ערמי

סעיף 9 לחוק מונה מקרים מסוימים, שבהם תקום למי שנשא בתשלום פיצויים זכות חזרה.

כך קובע הסעיף:

"מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:

1. מי שלא זכאי לפיצויים לפי סעיף 7.

2. מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה החבות הנדונה.

...

3. בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א.

(ב) חבותו של מי שחוזרים אליו לפי ס"ק (א), תהא לפי פקודת הנזיקין".

 

בע"א 483/84 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עוזי אברהם, מא (4) 754 ("הלכת אברהם"), נדרש בית המשפט לפרשנותו של סעיף 9(ב) לחוק וקבע כי על פי מבחן האשם המוסרי, קרנית לא תחוב ביחסיה עם מי שהיא חוזרת עליו בחלק כלשהו של הנזק, שהרי אין בה כל אשם. פרשנות כזו מתיישבת עם רוח החוק ומגמתו הכללית אשר באה להעמיד את האחריות על נזקי גוף בתאונות דרכים על בסיס חדש שאיננו תלוי באשם, היינו, על בסיס אחריות מוחלטת המוטלת על המשתמש ברכב ועל הבעלים ומתיר השימוש בו.

ברע"א  2853/96 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דחפור ג'מאל פרח ואח', נג(1) 680 (הלכת פרח), נדרש בית המשפט לפרשנות סעיף 7(6) לחוק, וטבע לראשונה יסוד של אשם בבחינת זכות הפיצוי של מתיר השימוש ברכב. אם הבעלים של הרכב, או מתיר השימוש בו, היה מודע להעדרו של ביטוח או הירשה לאחר לנהוג תוך "עצימת עיניים", פזיזות ואפילו רשלנות, אז תקום הוראת סעיף 7(6) לחוק על רגליה. אך מקום בו לא נפל רבב במעשיו של בעל הרכב, לא תוכל קרנית לחזור ולהיפרע ממנו.

 

בע"א 7580/03 וערעור שכנגד 9361/03 קרנית נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ (פורסם בפדאור ובנבו), הלך בית המשפט בעקבות הלכת פרח וקבע כי זכות החזרה של קרנית כלפי מתיר השימוש מותנית באשמו של זה האחרון, אשם המתבטא בידיעה, פזיזות, "עצימת עיניים" או למצער, רשלנות, כאמור:

"אם מתיר השימוש לא ידע ולא צריך היה לדעת על כך שהנהג לא היה מבוטח, אין זה מוצדק לאפשר חזרה עליו... השאלה הצריכה תשובה היא, איפוא, אם יש אשם באופן שבו פעלה המערערת בענייננו אם לאו".

 

ומן הכלל אל הפרט: 

מעדותו של ערמי עולה כי בנגריה שבבעלותו עבדו כשמונה עובדים ובאמתחתו בין שישה לשבעה כלי רכב. הקטנוע נמצא בדרך כלל בנגריה, משמש לשליחויות ומשתמשים בו התובע, ערמי, בנו, שכן שלו, וולפמן יורם ועובדים אחרים.

ערמי ובנו לא ידעו לספר מי שילם את תעודת הביטוח והיכן. אף התובע לא זכר אם שילם אם לאו, ואיפה. ערמי גם לא הציג כל ראיה על תשלום התעודה באותו יום בסניף שונצינו, או בכל סניף אחר, לא הוצגו ספרי החשבונות של עסקו, דפי חשבונות בנק המצביעים על משיכת מזומנים לצורך תשלום, תעודות ביטוח לגבי רכבים אחרים ששולמו והיכן. 

הימנעותו של ערמי מהצגת ראיות כלשהן, צריכה להיזקף לחובתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', מה(4) 651, 659) ואין להסתפק רק באמירות בעלמא כי לא היה מזייף את תעודת הביטוח.

ערמי התנהל, אפוא, באופן רשלני, כבעלים של עסק המחזיק מספר רב של כלי רכב ואשר הירשה למספר רב של אנשים (כעדותו לא רק לתובע) לעשות שימוש בקטנוע, מבלי להצביע, לכל הפחות, על רישום מסודר ומעקב שלרכבים יש כיסוי ביטוחי.  בנסיבות דנן, לא ניתן לקבוע כי התנהגותו נטולת כל אשם ולא דבק בה כל רבב, ועל כן זכותה של קרנית להיפרע ממנו.

 

ו.          סוף דבר

אני דוחה את התביעה כלפי המבטחות ומחייבת את התובע לשלם להן הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ¤ בצירוף מע"מ כחוק.

 

אני מקבלת את התביעה כלפי קרנית ואת הודעת צד ג' של קרנית כלפי ערמי.

 

קדם משפט לענין גובה הנזק נקבע ליום 19.2.2009 בשעה 08:30.

 

המזכירות תשלח פסק הדין החלקי לצדדים.

 

ניתן היום, י"ב בטבת, תשס"ט (8 בינואר 2009), בהעדר ב"כ הצדדים.

                                                                               

 

דורית קוברסקי, שופטת

 

 

 

 

קלדנית: איילה ש.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B557C9B00DF77F3F422575380055A3BF/$FILE/A5BB5CC457F3FA7A4225752E002F5355.html
תאריך: 
08/01/09
Case ID: 
39391_3
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : דורית קוברסקי
דורית קוברסקי
עורכי דין : - נ ג ד - ברקוביץ מילמן
- נ ג ד -
ברקוביץ
מילמן
Powered by Drupal, an open source content management system