בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

1.      התובע, יליד 1960 נותח ביום 13.6.96 לתיקון בקע מפשעתי, ע"י הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"). הניתוח בוצע אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") אשר בבעלות הנתבעת 3.

 

כתוצאה מהניתוח נותרו בגופו של התובע פגיעות ונזקי גוף קשים, אשר נגרמו, לטענתו, עקב התרשלותו של המנתח –הנתבע.

כתוצאה מכך סובל הוא מכאבים תמידיים באשך היחיד שנותר בגופו (כפי שיוסבר בהמשך), וכי הוא מתקשה לקיים יחסי מין כתוצאה מכך.

התובע נותח, כאמור, כשבגופו אשך אחד, בשל העובדה שב-1996 החל לסבול מנפיחות וכאבים במפשעה.

 

טוען התובע כי במהלך הניתוח שנועד לתקן את הבקע המפשעתי, התרשל הנתבע בכך שלא נקט בפעולות הרפואיות הנדרשות לנוכח מצבו הרפואי והעובדה שהוא נותח כאשר בגופו אשך אחד בלבד.

 

התובע נולד עם אשכים טמירים. בהיותו בן 16 (ב-3.3.77) עבר ניתוח לקבוע האשכים ומספר שנים מאוחר יותר (ב-1979), בהיותו בן 19 (במהלך שרותו הצבאי) נכרת האשך הימני שהיה מנוון לחלוטין בניתוח נוסף.

במצב רפואי נתון זה עבר התובע ניתוח ב-1996, לשם תיקון בקע מפשעתי על רקע נפיחות וכאבים שהופיעו במפשעתו.

 

2.      את התובענה שבפני הגיש התובע מספר שנים לאחר שבוצע הניתוח לתיקון הבקע המפשעתי (ב-2003), כנגד הנתבע שביצע את הניתוח, כנגד המרכז הרפואי קפלן (נתבע 2), שם בוצע הניתוח וכנגד בעלת המרכז הרפואי (הנתבעת 3) וחברת הביטוח (נתבעת 4).

 

לטענתו, לא הוצגו בפניו חלופות רפואיות ניתוחיות אפשריות וכי הנתבע בחר את החלופה הרפואית הניתוחית הפחות מתאימה מבחינתו, לאור העובדה שהוא בעל אשך אחד ובשל כך קיומו של סיכון מוגבר להפגעותו כתוצאה מהניתוח.

מחוות דעת רפואית שהציג התובע כפי שעולה, לטענתו, כי כתוצאה מהניתוח שביצע הנתבע נגרם סיבוך המכונה ISCHEMIC ORCHITI, אשר כתוצאה ממנו נפגע האשך (כפי שיפורט בהמשך) ונגרם לו נזק בלתי הפיך הגורם לניוונו.

 

3.      הנתבעים דוחים את תביעת התובע וטוענים תוך הסתמכות על חוות דעת מטעמם, כי עקרות התובע נובעת ממצבו הרפואי הקודם. לטענתם ניתוח תיקון הבקע לא גרם ולא יכול היה לגרום לעקרות של התובע. מהלכו של הניתוח, כמו גם, הטכניקה בה בוצע, היו תקינים וראויים לפי כל קנה מידה רפואי. הם דוחים טענות התובע כי הניתוח גרם לסיבוך עליו מתלונן התובע ואשר ידוע, כאמור, בשם ISCHEMIC ORCHITIS.

הם אף דוחים טענות ספציפיות שהעלה התובע המתבססות על חוו"ד שהציג באשר לאי ביצוע בדיקות מיפוי ואולטרה סאונד לאחר הניתוח.

 

הנתבעים דוחים מכל וכל קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים והפגיעות מהן סובל התובע לבין הניתוח שעבר לתיקון הבקע וטוענים כי נזקי התובע לא נגרמו כלל עקב רשלנות הרופאים, אשר ביצעו את הניתוח לתיקון הבקע. התובע סבל ממום מולד (אשכים טמירים). הניתח "המתקן" של תופעה זו בוצע בגופו בגיל 16 שהוא גיל מאוחר מדי לשם כך. מטעם זה ועל רקע העובדה שבגיל 19 נכרת אחד האשכים בשל ניוונו נותרו בגופו נזקים ופגיעות (עקרות, או עקרות חלקית, וכאבים) אשר בינן לבין הניתוח לתיקון הבקע, אין כל קשר סיבתי או אחר.

 

4.         חוות דעת רפואית

שני הצדדים תמכו יתידות טענותיהם בחוות דעת רפואיות.

 

א.                 התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר פרט, אשר נפטר בטרם החל שלב ההוכחות. חוות דעתו הוחלפה, ברשות בית המשפט בחוות דעתו של ד"ר זיסמן (ת/2).

כך מתאר בחוות דעתו ד"ר זיסמן את מצבו הרפואי של התובע בעקבות הניתוח:

 

"מר אליהו רחמים עבר תיקון בקע מפשעתי משמאל על בסיס אלקטיבי לחלוטין בבית חולים קפלן ב-13.6.2003. מיידית לאחר הניתוח הופיעו כאב ונפיחות ואודם של אשך שמאל. במשך שנים לאחר הניתוח מר רחמים סובל מכאבים באשך שהלך והצטמק. הכאב מוחמר ע"י מגע מיני".

 

ד"ר זוסמן מתאר ומסביר את התופעה שהופיעה לאחר הניתוח, כסיבוך שנוצר לעיתים בעקבות ניתוחים מסוג זה:

 

"פגיעה באשך עקב סגירה הדוקה מדי של התעלה המפשעתית ידועה כסיבוך של תיקון בקע מפשעתי. פגיעה זו נובעת מקיפוח הניקוז הורידי והלימפטי מאשך, גודש ברקמה הרכה ומשנית פגיעה באספקת הדם לאשך הגורמת לירידה במתח החמצן ברקמת האשך הפעיל ולכן כאב ונזק  בלתי הפיך הגורם לניוון האיבר".

 

ומכאן חוות דעתו ומסקנתו:

 

"בניתוח הבקע שנערך למר רחמים צריכה היתה להנתן תשומת לב מיוחדת היות והאשך השמאלי שלו הוא אשך בודד. תשומת לב כפולה ומכופלת היתה צריכה להנתן לאשך שמאלי זה של מר רחמים היות ואשך זה נותח בעבר בגישה מפשעתית (הדומה לגישה בניתוח הבקע שבוצע בו) ולכן מובילציית (ניוד) כלי הדם שלו וסגירת התעלה המפשעתית במהלך תיקון הבקע המפשעתית היתה צריכה להעשות במשנה זהירות היות וזהו ניתוח שני באותו אזור. לפני הניתוח היה על המנתח למנות בפני מר רחמים את הסיכונים והחלופות הניתוחיות האפשריות אשר יכולות היה להפחית את הסיכון  לקיפוח האשך והן: תיקון לפרוסקופי (כ-200 פרסומים שונים בעולם משנת 1996) או תיקון עם MESH.

בשני תיקונים אלו הסיכון למתח בתעלה ופגיעה באשך במקרה כדין דנן נמוך יותר מאשר בתיקון קלאסי כפי שבוצע".

 

                        ממשיך ומבהיר ד"ר זוסמן:

 

"הנזקים הראשונים ל נזק באשך הם נפיחות וכאב מקומי בדיוק כפי שחווה מר רחמים. במקרה כזה מיפוי אשכים וסוגר אשכים יכולים לעזור באבחנה ולהורות על ניתוח דחוף להתריית התעלה המפשעתית. מצב זה נכון בכל מקרה. סגירה הדוקה של התעלה ונכון שבעתיים במקרה של אשך בודד שעבר ניתוח בעבר".

 

מעבר לנסיבות הנ"ל כפי שפורטו, המעידות לדעת המומחה, על טיפול בלתי נאות ורשלני, מצביע המומחה על ליקויים נוספים בטיפול בתובע, לאחר הניתוח, כמו אי טיפול מהיר בסיבוך שנוצר, לדעתו, כיומיים בלבד לאחר הניתוח. טיפול מידי  היה מותיר לדעתו סיכוי לתיקון הסיבוך.

 

ב.                  כנגד חוות דעתו של ד"ר זיסמן מטעם התובע הציגו הנתבעות את חוות דעתו של פרפ' סידי, מומחה לכירורגיה אורולוגית אשר קבע כי אין מדובר כלל בסיבוך מהסוג אותו תאר ד"ר זינגר "כיוון שהתמונה שהופיעה אצל מר רחמים אינה מתאימה כלל למצב זה".

לדבריו סיבוך מעין זה הינו חריג ביותר, אשר לא ניתן להתעלם ממנו, עם נפיחות ניכרת, אודם כאבים ומוגבלות ניכרת, שאינם חולפים תוך שבוע. כלל לא סביר שארוע כזה היה נעלם מעיניו של הרופא הבודק במרפאה או מותיר את התובע בסבלו מבלי לחזור ולפנות לקבלת עזרה רפואית, כך שמאוד יתכן שמר רחמים כלל לא סבל מארוע ISCHEMIC ORCHITI

 

מוסיף ומפרט פרופ' סידי כי:

 

"מספר רופאים בדקו את המלין מיד לאחר הניתוח לתקופות שונות ולאחריו ולקחו הסטוריה רפואית מדוקדקת. מהממצאים, מהבדיקות ומההסטוריה התמונה אינה מתאימה כלל לתמונה של ISCHEMIC ORCHITI שהיא תמונה סוערת ביותר, אשר ודאי היתה באה לידי ביטוי אצל לפחות אחד מהרופאים הנ"ל.

 

עדות נוספת לכך שלא היה מדובר ב ISCHEMIC ORCHITIS היא העובדה שב- ISCHEMIC ORCHITIS נפגעת אספקת דם לאשך, כפי שטוען גם מומחה התביעה. אולם, בדיקת אולטרסאונד דופלר עדכנית מראה שאספקת הדם לאשך תקינה ואינה פגועה".

 

מסכם פרופ' סידי את חוות דעתו וקובע:

 

"לא היתה כל רשלנות רפואית או סיבוך כלשהו בטיפול במר רחמים. העקרות של מר רחמים אינה נובעת מהניתוח נשוא התביעה, אלא ממצב קודם, דבר המוכח ללא צל של ספק מביופסיות של האשכים שנלקחו שנה קודם לניתוח נשוא התביעה והראו נזק בלתי הפיך לאשכים. האשך הבודד של מר רחמים כיום הוא קטן מהרגיל אך מצב זה אינו תוצאה של הניתוח נשוא התביעה, אלא חוסר התפתחותו של האשך כתוצאה ממיקומו מחוץ לשק האשכים במשך תקופה ארוכה. קביעה זו מבוססת הן על הנתונים בנוגע לניתוח לתיקון האשכים הטמירים בשנת 1977 והן על המהלך לאחר הניתוח נשוא התביעה שאינו מתאים כלל לארוע של ISCHEMIC ORCHITIS ולעובדה שזרימת הדם באשך תקינה ולא נפגעה עקב הניתוח.

הכאב באשך, לפי טענות מומחה התביעה, מקורו בירידה במתח החמצן ברקמת האשך הפעיל – עובדה הנשללת ע"י הבדיקה המראה זרימת דם תקינה לאשך".

 

ג.                   משהוצגו בפני חוות דעת רפואיות כה מנוגדות לא נותר לי אלא למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יעיין בשתי חוות הדעת ובמסמכים הרפואיים ויחווה דעתו בהתאם.

המומחה שמונה ד"ר בן חיים – מומחה לאורולוגיה קיבל, למעשה, את דעתו של פרופ' סידי, המומחה מטעם הנתבעים, וקבע בחוות דעתו (ת/3) כך:

 

"לא היתה כל תלונה או סימן אופייני לפגיעה באשך מיד לאחר ניתוח הבקע (תלונות על כאבים באשך הופיעו רק כחודש לאחר הניתוח). מה עוד שהאשך לא התנוון כלל, אלא נותר קטן כצפוי לאשר טמיר הורד לשק רק בגיל 16. עדות נוספת לכך היא העובדה שב- ISCHEMIC ORCHITI נפגעת אספקת הדם לאשך, אך בדיקת אולטרה סאונד דופלר הראתה שאספקת הדם לאשר תקינה ואינה פגיעה. לכן באופן חד משמעי, הסיבות למצב האשך והפוריות של רחמים נובעת מהעובדה שנולד עם מום מולד של אשכים טמירים דו צדדית ומכך שעבר ניתוח לקיבוע האשכים רק בגיל מאוחר מאוד – 16 שנים."

 

לסיכום רושם ד"ר בן חיים – המומחה מטעם בית המשפט – בחוות דעתו כי:

 

"במקרה זה איני מוצא כל תימוכין לכך שארע סיבוך כלשהו או רשלנות רפואית. אשך הקטן והעקרות של רחמים אינה קשורה לניתוח הבקע אלא נובעת כמך שנולד עם אשכים טמירים דו צדדיים ומכך שעבר ניתוח לקיבוע האשכים רק בגיל מאוחר של 16 שנה,  לאחר שהאשכים כבר נפגעו, כך שבסוף נותר עם אשך קטן בודד משמאל וללא זרע בספירת הזרע. למרות זאת קיים סיכוי של 20% למצוא תאי זרע בביופסיה טריה של האשך שניתן יהיה להשתמש בהם לצורך הפריית מבחנה (IVF). "

 

5.       דיון והכרעה

 

עינינו רואות כי המומחה מטעם בית המשפט הגיע למסקנות ותוצאות זהות לאלה של המומחה מטעם הנתבעים. שניהם סבורים כי התופעות מהן סובל התובע אינן קשורות לניתוח הבקע המפשעתי שעבר ב-1996 ולא נגרמו עקב ביצועו הרשלני, כביכול. 

 

העובדה כי התובע נולד עם אשכים טמירים וכי רק בהגיעו לגיל 16 (ב-3.3.77) בוצע בו ניתוח לקיבוע האשכים והורדתם לשק האשכים (קיבוע אשך שמאלי וקיבוע האשך הימני לעצם הפוביס), הם הגורמים לעקרותו של התובע. קובע ד"ר בן חיים:

 

"רחמים נולד עם אשכים טמירים דו צדדיים. במצב זה גם אם האשכים מורדים מוקדם רצוי לפני גיל 1 שנה, בבגרות לפחות 50%  יסבלו מבעיות פוריות. אולם במקרה זה האשך השמאלי הורד לשק האשכים בגיל 16 שנה, שהינו גיל מבוגר ואשך טמיר בגיל זה נפגע קשות בצורה בלתי הפיכה כתוצאה מחשיפה ממושכת לטמפרטורה הגבוהה יותר במפשעה ... לאור זאת, ללא קשר לניתוח הבקע, אשך זה צפוי להיות אשך קטן יותר ובמרקם רך ורחמים צפוי להיות אזוספרמי (ללא כל תאי זרע בספירת זרע)"

(עמ' 3 לחוות הדעת).

 

קביעה זו נתמכת בבדיקות רפואיות וביופסיות שנלקחו משני האשכים במהלך הניתוח ב3.3.77, אשר הראו "אטרופיה של תאי הטובולי ללא סימנים של פעילות", כפי שנרשם בתעודת סיכום המחלה של בית חולים קפלן בעת שבוצע ניתוח קיבוע האשכים. (תאי הטובולי הם מבנים אנטומיים ברקמת האשך האחראים לייצור תאי הזרע).

הן ד"ר בן חיים והן פרופ' סידי – המומחה מטעם הנתבעים - מסבירים כי לאור ממצאים אלה, שנרשמו, כאמור, בתעודת סיכום המחלה הנ"ל, ברור כי כבר בגיל 16 (בעת ביצוע ניתוח הקיבוע הנ"ל) "נצפה מצב של ניוון מוחלט ובלתי הפיך של מערכת ייצור תאי הזרע, ובמילים אחרות, האשכים היו פגומים ללא תקנה כבר בגיל 16, עובר לניתוח נשוא התביעה. מכאן ברור ללא צל של ספק שהניתוח שבוצע ב-13.6.96 לתיקון בקע מפשעתי, אינו הגורם לפגיעה ביכולת ייצור תאי הזרע ופגיעה באשך". (ראה עמ' 4 לחוות דעתו של פרופ' סידי).

 

כאמור, ד"ר בן חיים מגיע למסקנה דומה ובנחרצות לא פחותה מזו של פרופ' סידי בקובעו:

 

"לכן באופן חד משמעי, הסיבות למצב האשך והפוריות של רחמים נובעות מהעובדה שנולד עם מום מולד של אשכים טמירים דו צדדיים ומכך שעבר ניתוח לקיבוע אשכים רק בגיל  מאוחר מאוד – 16 שנה".

 

קביעות ומסקנות חד משמעיות אלה לא זכו כלל להתייחסות מצד המומחה מטעם התובע, אשר התמקדה בעיקר, בסיבוך שנוצר, לדעתו, במהלך ניתוח הבקע ואשר נוצר "עקב סגירה הדוקה מדי של התעלה המפשעתית". קיומו של סיבוך כזה      (ISCHEMIC ORCHITI) לא הוכח כלל במקרה שלפני. שני המומחה הנ"ל דוחים במקרה זה האפשרות לקיומו לאור ממצאים רפואיים עליהם הסתמכו ואותם פרטו בחוות דעתם.

 

6.         בנסיבות אלה, אין לי אלא לאמץ את חוות דעתו ומסקנתו של ד"ר בן חיים – המומחה מטעם בית המשפט – אשר נתמכו, כאמור, בחוות דעתו של פרופ' סידי ובנתונים ו/או ממצאים רפואיים אובייקטיביים, שלא נסתרו ולא הופרכו, ולקבוע כי "נזקיו" או "מומיו" הרפואיים של התובע לא נגרמו כתוצאה ועקב ניתוח הבקע המפשעתי אלא שנים רבות קודם לכן, כתוצאה ועקב מום מולד (אשכים טמירים), אשר טופל בגיל מאוחד מדי, כאמור לעיל.

 

חוות דעת אלה התבססו על נתונים וממצאים רפואיים אובייקטיביים ומוכחים, אותם למדו מתיקו הרפואי של התובע ומעברו הרפואי המתועד, כאמור לעיל. לעומת זאת, אין כל הסתמכות על ראיות ומסמכים דומים מצד ד"ר זיסמן, אשר יעידו כי לתובע נגרם הסיבוך הנ"ל. 

 

לא שוכנעתי כי הסיבוך המכונה ISCHEMIC ORCHITI אשר אליו התייחס ד"ר זיסמן בהרחבה בחוות דעתו התקיים במקרה זה והוא אשר הביא לעקרותו של התובע ולכאבים מהם סבל.

            המומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר בן חיים מבהיר בהקשר זה כי:

 

"לא היתה כל תלונה או סימן אופייני לפגיעה באשך מיד לאחר ניתוח הבקע (תלונות על כאבים באשך הופיעו רק כחודש לאחר הניתוח). מה עוד שהאשך לא התכוון כל אלא נותר קטן כצפוי לאשך טמיר שהורד לשק רק בגיל 16. עדות נוספת לכך היא העובדה שב ISCHEMIC ORCHITI נפגעת אספקת הדם לאשך אך בדיקת אולטרסאונד דופלר הראתה שאספקת הדם לאשך תקינה ואינה פגועה".

 

לעומת זאת הסבריו של ד"ר זיסמן לשאלה שהופנתה אליו איך ניתן ליישב את קיומו של הסיבוך הנ"ל שמשמעותו למעשה הוא ניוון האשך עם העבודה שזרימת הדם לאשך נצפתה כתקינה, התייחס הוא לקיומה של תופעה בשם וריקוצל, המסבירה קיומה של אפשרות זו, אך הוא הודה במהלך חקירתו כי תופעה זו, לא נצפתה אצל התובע.

 

יתירה מזאת: ד"ר זיסמן הודה כי על פי הרשומות הרפואיות של בית חולים קפלן ובדיקות האשך שהתבצעו בקופת חולים לא נצפו אצל התובע התופעות האופייניות לסיבוך הנ"ל, הינו כאב חריף ונפיחות בולטת באשך, על אף שלדבריו, אלה מופיעות בדרך כלל מספר ימים לאחר ניתוח הבקע.

 

די באלה כדי להשתכנע כי רמת האמינות של המומחה מטעם בית המשפט ד"ר בן חיים, כמו גם  זו של פרופ' סידי, גבוהות, עד כי ניתן לבסס עליה ממצאים עובדתיים מוכחים.

לא באופן דומה התרשמתי מחוות דעתו ומהסבריו של ד"ר זיסמן – המומחה מטעם התובע.

התקבל אצלי הרשום הברור, כי ד"ר זיסמן עשה הכל כדי לרצות את לקוחו "וליצור יש מאין" קשר סיבתי, שאינו קיים כלל בין ניתוח הבקע המפשעתי והנזקים הגופניים הנ"ל מהם הוא סובל. הוכח לדעתי מהמסמכים הרפואיים  והבדיקות שנערכו לתובע, כמפורט לעיל, בודאות כי הם נוצרו בגופו שנים רבות קודם לניתוח, כאמור לעיל.

 

7.         טוען ב"כ התובע כי הנתבעים בהמנעם מלהביא כעד מטעמם את ד"ר בוייביץ, אשר בדק את התובע כשבוע לאחר הניתוח, גרמו לתובע נזק ראייתי, שכן ד"ר בוייביץ יכול היה לאשר טענת התובע כי הוא התלונן בפניו על כאבים שהופיעו מיד לאחר הניתוח.

 

בטענה זו אין ממש, ולו בשל העובדה כי רשאי היה התובע להזמינו כעד מטעמו, לו ביקש זאת. הסיבות לאי הופעת ד"ר בוייביץ כעד אם מטעם התובע ואם מטעם הנתבעים ומשיכת תצהירו שהוגש מטעם הנתבעים לא הובהרו די הצורך, ועל כן לא אייחס משקל ראיתי לעובדה זו.

 

מעבר לכך: מהרישומים הרפואיים שנערכו ע"י רופאים שונים שבדקו את התובע מועדים שונים, חלקם סמוכים למועד הניתוח, עולה כי לא נמצאו ולא נצפו סימפטומים לסיבוך של ISCHEMIC ORCHITI. לפיכך אף אם היתה מובאת בפני עדות בדבר כאבים שהופיעו באשך התובע, מספר ימים לאחר הניתוח, לא היה בה כדי לשנות מהתמונה הכללית של העדר סימפטומיים אופייניים לקיומו של הסיבוך כפי שקבעו שני המומחים הנ"ל, שכן, וכפי שקבעו המומחים, הופעתו של סיבוך זה היה מלווה ב"מופע" סוער יותר של כאבים ונפיחויות אשר לא ניתן היה להמנע מהתייחסות וטיפול רפואי בהם, ואשר היה מתועד, מן הסתם, ברשומות הרפואיות.

בהקשר זה יש לציין כי הסבריו של ד"ר בן חיים כי אין לייחס כלל את תופעת האשך הקטן וניוונו לניתוח הבקע, אלא לניוונו ההדרגתי של האשך, במהלך השנים, כתוצאה מהמום המולד הנ"ל.

 

8.         ב"כ התובע מנסה כוחו בטענה כי הנטל הראייתי להראות, במקרה זה, כי לא הוכחה התרשלות או רשלנות במקרה זה מוטל על הנתבעים, מכח הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) והם לא עמדו בו.

 

אף אם כך הוא (ואינני סבור כך), הראיות והנסיבות שהוצגו בפני מצביעות באופן פוזיטיבי וברור כי הנזקים שנגרמו בגופו של התובע ובעיקר עקרותו, נגרמו ונוצרו לפני ביצוע הניתוח לתיקון הבקע עקב מצבו הרפואי הנ"ל ולא כתוצאה ממנו. לפיכך, אין בהעברת הנטל הראייתי אל כתפי הנתבעים (מכח סעיף 41 הנ"ל) שום משמעות ושום תועלת מבחינת התובע.

 

9.         אף העדר רישום רפואי נאות (רישום  לקוני מדי) כטענת ב"כ התובע, ובמיוחד באשר לרישום שנעשה ע"י המנתח (הנתבע) בדבר שמירה על  צינור הזרע במהלך הניתוח, אף ,טענה זו יש לדחות. ודאי שאין בה כדי להעביר הנטל הראייתי. כאשר נשאל הנתבע במהלך חקירתו בבית המשפט בענין זה הוא הצביע על טופס הניתוח שרשם והבהיר:

 

"כאשר כתבתי בדו"ח שהקראתי קודם בבית המשפט "שחרור חבל זרע בדיוק ועוד שחרור מהדבקויות", זה אומר ששמרתי שמירה יתירה על צינור הזרע ולכן ציינתי זאת".

בהמשך ובתשובה לשאלה: "איפה כתוב הקפדה יתירה", הוא עונה:

"לא כתוב המילים האלה, אבל כתוב שביצעתי הפרדת חבל הזרע לכל אורכו. זה אומר ששמרתי שלא לפגוע במהלך הניתוח בחבל הזרע" (עמ' 30 לפרוטוקול).

           

            די בהסברים אלה כדי ללמד כי רישום או תעוד רפואי ראוי התקיים.

מכל מקום, וכאמור לעיל, אין כל רלוונטיות ומשמעות לשאלת העברת הנטל הראייתי במקרה זה.

 

10.       לאור המסקנות אליהן הגעתי, מתייתר הצורך לדון בטענה נוספת שהעלה ב"כ התובע, היינו כי על אף שחתם על טופס הסכמה לניתוח, לא ניתנו לו ההסברים הדרושים בדבר קיומן של אלטרנטיבות ניתוחיות אחרות, או בדבר הסיכון הקיים במצבו, בביצוע ניתוח לתיקון הבקע.

 

משקבעתי כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין הניתוח לתיקון הבקע לבין מצבו הרפואי של התובע, אין נפקא מינה לשאלה האם ניתנה הסכמתו מדעת אם לאו.

 

11.        סוף דבר:

 

            תביעת התובע נדחית.

 

בנסיבות הענין ובהתחשב במצבו של התובע, ישא כל צד בהוצאותיו.

 

המזכירות תמציא פסק דין זה לבאי כח הצדדים.

 

 

ניתן היום י"ח בחשון, תש"ע (5 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

 

                ח.ס.