עודאללה פרמי - ביטוח לאומי


 

   

בתי המשפט

בל 011697/07

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

11/01/2009

 

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

דן-יחיד

בפני:

 

 



פהמי עוודאללה

בעניין:

המערער

מ. דיק

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

המוסד לביטוח לאומי

המשיב

א. בן דוד

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק-דין

 

1.         לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה לעררים מיום 15.7.07, אשר קבעה כי יש לראות את המערער כמי שסובל מאי כושר חלקי לפחות משנת 99, ומאי כושר מלא לפחות מ-2002 .

 

2.         בדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור.

 

3.         ענייננו של המערער הוחזר לוועדה לעררים בעקבות פסק דין מיום 11.3.07 (בל 11766/06), אשר  קבע כי:

"בהתאם להסכמת הצדדים ולאור תלושי המשכורת שהוצגו, לפיהם עבד המערער בשנים 1996-1998, יוחזר עניינו של המערער לוועדה לאי כושר על מנת שתשוב ותשקול את מועד תחילת אי הכושר של המערער וזאת בהחלטה מנומקת".

 

4.         הוועדה דנה בעניינו של המערער פעמיים: פעם אחת ביום 14.5.07 קבעה הוועדה כי:

"בהעדר מסמכים שיעידו על כושרו ועבודות כפועל, הוועדה קובעת שהחל מהופעת הבעיות הנוירולוגיות המתועדות במכתב מבי"ח מוקסד 25.3.02 הוועדה קובעת כי מתאריך זה חסר כושר השתכרות מלא".

 

ביום  15.7.07 שבה הוועדה ודנה בעניינו של המערער. הוועדה עיינה במסמכים שבתיק, שוחחה עם ב"כ המערער, עיינה במזכר פקיד תביעות, והגיעה למסקנה כי:

"אין ספק שהתובע סבל מסכרת עם סיבוכים, אך איתם עבד עד אפריל 99, ע"פ תיעוד תלושי השכר, התובע הפסיק לעבוד עקב בעיות רפואיות ופיטורין".

 

בעקבות מסקנתה זו קבעה הוועדה כי גם אם תתקבל טענת המערער כי עבד, הרי זה רק באופן חלקי. לפיכך קבעה הוועדה כי המערער סובל מאי כושר חלקי לפחות משנת 99', ומאי כושר מלא לפחות משנת 2002.

 

5.         המערער מלין על כך שהוועדה קבעה כי איבד את כושרו להשתכר כבר בשנת 1999. לטענתו  המערער אמנם הפסיק לעבוד בשנת 1999, אולם זאת משום שלא היתה עבודה בחברה, וכי ההחמרה בבמצבו ארעה רק בשנת 2002, בעקבות האירוע המוחי. המערער גם מצביע על סתירות שונות בין החלטותיה של הוועדה.

 

6.         מנגד טוען המשיב כי הוועדה ביססה את מסקנותיה שיחה עם ב"כ המערער, על מסמכים שהיו לפניה, ועל טופס התביעה שבו כתב המערער עצמו כי עבד משנת 1994 ועד 1999, וכי הפסיק לעבוד עקב מחלת הסכרת.

 

7.         דין הערעור להידחות מכמה טעמים. עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית כדי שתדון בעניינו על פי ההנחיות שניתנו לה בפסק הדין, כדי שתשוב ותדון בשאלה מדוע הפסיק המערער את עבודתו. הוועדה מילאה הנחיות אלה שבמלואן. הוועדה עיינה במסמכים שלפניה, שוחחה עם ב"כ המערער, ומסקנתה, על סמך עיון בכל אלה, הינה מנומקת ומבוססת על החומר שהונח לפניה.  לא הוצגו לפני הוועדה מסמכים או ראיות אחרות המעידים על כך שהמערער עבד לאחר 1999, וגם לא על הסיבות שבגינן הפסיק את עבודתו. אם אמנם פוטר המערער, היה עליו להציג מכתב פיטורים או מסמך אחר התומך בטענתו. משלא הוצג מסמך מעין זה, ובמסמכים הרפואיים שהיו לפני הוועדה נמצאו תימוכין למסקנתה כי המערער היה חולה סכרת עם סיבוכים כבר אז, קביעתה כי למערער היה אי כושר חלקי כבר אז, מבוססת היטב ומנומקת. אוסיף עוד כי בפסק הדין דובר על השנים 1998-1996, ועתה מבקש המערער להרחיב את היריעה עוד יותר. זאת ועד. המערער עצמו כתב בטופס התביעה לקצבת נכות כי הפסיק לעבוד לכל המאוחר בשנת 1999 בגלל מחלת הסכרת (סעיף 3 לטופס). יתר על כן, בסעיף 2 כתב המערער כי הפסיק לעבוד כבר בשנת 1998 בגלל מחלת לב.

 

סוף דבר – הערעור נדחה.

 

אין צו להוצאות.

 

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

 

ניתן היום ט"ו בטבת, תשס"ט (11 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

דיתה פרוז'ינין, שופטת

011697/07בל 730 אילנית ג'והרי

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F80BC990D47A2EFB4225753B00566256/$FILE/1FE12BB6268DC5404225753B002B66B5.html
תאריך: 
11/01/09
Case ID: 
11697_7
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : דיתה פרוז'ינין
דיתה פרוז'ינין
עורכי דין : א. בן דוד
א. בן דוד
Powered by Drupal, an open source content management system