פרוקופנקו - משרד הפנים


 

   

בתי המשפט

עתמ000400/09

בימ"ש לעניינים מינהליים ב"ש

 

16/11/2009

 

כב' השופט יוסף אלון, נשיא

בפני:

 

 







סרגיי פרוקופנקו

בעניין:

העותר

מחאגנה עלא

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1. משרד הפנים

2. הממונה על ביקורת הגבולות

המשיב

אביבה חצרוני

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין


 

1.         העותר, אזרח ותושב אוקראינה, הגיע לישראל ביוני 2000. בינואר 2001 הוחל בהליך         המדורג לאחמ"ש בין העותר לבין הגב' אולגה קורולנקו – לה נישא העותר באוקראינה במרץ 2000 (להלן "אולגה").

 

            אולגה הינה אזרחית ישראל מכח שבות והגיעה ארצה זמן קצר לפני שהגיע העותר.

 

עד לשנת 2007, במסגרת ההליך המדורג, חודשה מפעם לפעם אשרת התושבות של העותר.

 

בחודש אפריל 2007, לאחר שהתברר כי מזה תקופה ניכרת ניתק הקשר בין העותר לבין אולגה – החליט המשיב על הפסקת ההליך המדורג. בחודש ינואר 2008 הצהירה אולגה        בפני נציגי המשיב כי זה למעלה משמונה חודשים שנותק כל קשר בינה לבין העותר וכי לעותר קשר זוגי אחר וחדש עם אשה אחרת בערד. אולגה אישרה באותה ההצהרה כי הצהרותיה הקודמות למשרד הפנים בדבר הקשר הזוגי שלה עם העותר היו כוזבות וכי    עשתה זאת "כי רציתי שסרגיי (העותר) יקבל אזרחות ישראלית ויתחיל חיים חדשים עם הבחורה שהוא חי איתה על מנת שיוכל להינשא לה..." (נספח "ד" לתגובת המשיב).

 

ב-22.1.08 שב משרד הפנים והודיע לעותר על הפסקת ההליך המדורג והורה לו לצאת      את הארץ.

            ב-11.3.08 הגיש העותר עתירה לבג"ץ נגד החלטת המשיב וביום 20.11.08 נדחתה         העתירה נוכח סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בסעד הנעתר ותוך ציון כי   העותר רשאי לפנות אליו באותה העתירה.

            העותר לא פנה בעתירה זו שבפני אלא שנה תמימה לאחר מכן (ביום 7.10.09), זאת         לאחר שביום 6.10.09 הוצא נגדו צו משמורת וביום 7.10.09 הוצא נגדו צו הרחקה.

עוד יצויין כי עוד בטרם נדחתה עתירתו בבג"ץ, נעתר בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע לבקשתם של העותר ואולגה והחליט ביום 5.10.08 על התרת נישואיהם.

 

2.         בעתירה, שהוגשה כאמור ב-7.10.09, שב העותר וטוען את דבר נישואיו לאולגה – עוד בהיותם באוקראינה בראשית 2000, ושב וטוען כי החלטת המשיב (מפברואר 2008)     "מפרה באופן חמור ביותר את זכויות היסוד החוקתיות של הזכות לחיי משפחה, לכבוד, לפרטיות ולשויון...". לטענתו, על המשיב היה להעניק לו את האזרחות הישראלית (מכח נישואיו לאולגה) כבר כשנכנס ארצה במרץ 2000.

            הוא מוסיף וטוען "כי הוא נשוי לאשתו (אולגה – י.א.), יותר משבע שנים וכי הסכים     לעלות ארצה כשהיא מבטיחה לו תא משפחתי שקט  ואמין".

 

3.         דין העתירה להידחות על הסף – ולמעלה מן הצורך, גם לגופה.

העתירה לוקה על פניה בהעלמת עובדות מהותיות ביותר ובשיהוי נכבד. מעבר לכך, אין למעשה מחלוקת כי קשר הנישואין הנטען ביסוד העילה והעתירה, פקע ועבר מן העולם מזה שנים.

 

 

 

 

            ונפרט.

העותר לא ציין בעתירתו כי פנה בעבר בעתירה זהה לחלוטין לבג"ץ וכי אותה העתירה נדחתה על הסף (בנובמבר 2008) שנה תמימה(!) בטרם הגיש עתירה זו.

אין הוא נותן הסבר כלשהו לשיהוי הכל כך ממושך בפנייתו לבית משפט זה – שנה לאחר שנדחתה עתירתו לבג"ץ (תוך הפנייתו להגשת העתירה לבית משפט לעניינים מנהליים) וכמעט שנתיים לאחר שניתנה החלטת המשיב (בפברואר 2008) נשוא עתירה       זו (שהוגשה כאמור באוקטובר 2009). אולם החמור מכך הינו כי העותר לא גילה כלל בעתירתו זו כי שנה ומעלה בטרם הוגשה (דהיינו ב-5.10.08) הותרו, לבקשתו, נישואיו לאולגה וכי לפחות מזה שנתיים בטרם הוגשה העתירה, נותק לחלוטין הקשר בינו לבין אולגה.

ממסמכי העתירה עולה כי הקשר בינו לבין אולגה נותק לפחות בתחילת 2007 – וקיימות אינדיקציות לכך כי הדברים היו עוד קודם לכן.

 

בהינתן כל אלה מתברר כי בעת שניתנה החלטת המשיב, נשוא העתירה, לא היה קשר זוגי כלשהו, שלא לאמר קשר של זוגיות כנה, בין העותר לבין אולגה – וכי מצב דברים זה שרר ביניהם תקופה ניכרת קודם לכן.

 

            העילה מכוחה טען וטוען העותר לקבלת תושבות בישראל ולהליך מדורג שיוביל        לאזרחות – מבוססת כל כולה על הזוגיות והנישואין הנטענים בינו לבין אולגה.

משהתברר, ואין על כך חולק, כי אלה חלפו ופקעו כלא היו – זמן ניכר בטרם ההחלטה (נשוא העתירה), וכי נותר ספק משמעותי בדבר טיב הקשר אף בתקופה שקדמה לכך – נמצאת החלטת המשיב סבירה וראויה ואין מקום להתערבות שיפוטית בה.

 

 

 

 

(וראו לעניין ההליך המדורג וקריטריון כנות קשר הנישואין – סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952, בג"ץ 754/83 רנקין נ. שר הפנים, פ"ד ל"ח(4), 113; בג"צ 4156/01  דימיטרוב נ. שר הפנים, פ"ד נ"ו(6), 289).

 

לעניין פקיעת קשר נישואין (גם כשהיה כן ואמיתי) במהלך ההליך המדורג – כמצדיקה את הפקעת ההליך, ראו גם בג"ץ 8568/06 בנגור נ. מדינת ישראל, תק-על 2007(1),       4138).

 

4.         הנה כי כן, החלטת המשיב, נשוא העתירה, ניתנה תוך יישום סביר ונכון של מדיניות             המשיב – כפי שנתאשרה שוב ושוב בפסיקה – ולא נמצאה לי עילה להתערב בה.

זאת ועוד. עתירה זו ראויה היתה גם שתידחה על הסף, הן בשל השיהוי המאוד ממושך        שהיא לוקה בו (כמפורט לעיל) וביתר שאת בשל העלמת עובדות היסוד מהעתירה וממסמכיה.

            הכוונה כמובן להליך הקודם בבג"ץ ולעובדה ש"אשת" העותר – שמכוחה הוגשה    העתירה – איננה אשתו מזה שנים.

 

            סוף דבר – בהינתן כל המפורט לעיל – אני דוחה את העתירה.

פועל יוצא מכך הינו ביטול צו הביניים (החלקי) למניעת הרחקת העותר משיראל שניתן         ביום 8.10.09 בגידרה של עתירה זו (בבש"א 1449/09).

            בנסיבות בהן הוגשה העתירה, כמפורט לעיל, אני מחייב את העותר בהוצאות המשיב          בסכום של 3,000 ¤.

 

ניתן היום כ"ח בחשון, תש"ע (15 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח העתקי פסק הדין  לב"כ הצדדים

 

יוסף אלון, נשיא

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/7C2FDE3F8E208C5142257670005842C4/$FILE/1E8F47F3269683D64225766F003EDC18.html
תאריך: 
16/11/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
עתמ
סיווגים
עורכי דין : אביבה חצרוני
אביבה חצרוני
שופטים : יוסף אלון
יוסף אלון
Powered by Drupal, an open source content management system