בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

מהות העתירה

 

עתירה זו עניינה בהחלטת הוועדה המיוחדת של מינהלת סל"ע (להלן - הוועדה או המשיבה) מיום 9.1.08, שניתנה מכוח סעיף 137(ב) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - החוק). בהחלטתה, דחתה המשיבה את בקשת העותרת, חברת אסמורן מסחר בע"מ (להלן – העותרת), להגדלת פיצוי והענקת תשלום מיוחד.

 

רקע

 

1.         העותרת הינה חברה שניהלה עסק למתכות כבדות באזור התעשייה ארז. עוד לפני יישום תכנית ההתנתקות בקיץ 2005, באה העותרת במגעים עם הרשויות בעניין פיצויה והעברתה אל מחוץ לשטח המפונה, אולם ניסיונות הידברות אלו לא צלחו. במהלך ביצוע תכנית ההתנתקות נאלצה העותרת להתפנות בכוחות עצמה מן השטח המפונה, תוך שהיא מצליחה להעביר רק חלק מהציוד והמלאי שברשותה אל תחומי ישראל בעזרת הובלות שביצעה על-חשבונה. חלקם האחר של הציוד והמלאי נותר בשטח המפונה ואבד ללא שוב.

 

2.         לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות, הגישה העותרת למינהלת סל"ע תביעה לפיצוי בשל עסק לפי סימן ד' לפרק ה' לחוק. בהתאם לסעיף 64(א) לחוק, בחרה העותרת במסלול פיצוי לפי שווי הנכסים, ולא לפי שוויו הפיננסי של העסק.

 

3.         לאחר דין ודברים, פסקה ועדת הזכאות לעותרת, במספר החלטות, שהאחרונה שבהן ניתנה ביום 11.4.06, פיצוי בסך 1,950,964 ¤ בגין המלאי והציוד שהיו בבעלותה. זאת, על בסיס הרישומים בספרי העותרת, ובהתאם לכללים הקבועים בתוספת השלישית לחוק בעניין שיעור הפיצויים במסלול שווי הנכסים. לפי התוספת השלישית, ישנם ארבעה רכיבי פיצוי לעסק במסלול שווי הנכסים: קרקע, מבנה, ציוד ומלאי. בענייננו, הקרקע והמבנה שבהם השתמשה העותרת נרשמו על-שם חברה אחרת, ומנהל העותרת (מר ליאוניד אלימלך) קיבל בעצמו את הפיצוי עבור רכיבים אלו. העותרת עצמה קיבלה את הפיצוי עבור רכיבי המלאי והציוד. ועדת הזכאות ציינה בהחלטותיה כי העותרת מבקשת להגדיל את הפיצוי ולכלול בו רכיבים שאינם מופיעים בתוספת השלישית, אולם ועדת הזכאות סברה כי יש להותיר את ההחלטה בעניין זה לוועדה המיוחדת.             

 

4.         בעקבות פסיקת הפיצוי, הגישה העותרת בקשה לוועדת הזכאות להמליץ בפני הוועדה המיוחדת על  הגדלת פיצוי לפי סעיף 68 לחוק, ובקשה לקבלת מענק השקעה לעסק ממשיך (הוצאות העתקת פעילות) לפי סעיף 70(א) לחוק. ביום 7.11.06 דחתה ועדת הזכאות את בקשות העותרת, מן הטעם שהעותרת לא הוכיחה את טענותיה לעניין הגדלת הפיצוי ולעניין הוצאות שהוצאו בפועל עבור העתקת פעילותה.

 

5.         העותרת ערערה על החלטת ועדת הזכאות לבית משפט השלום בירושלים (ו"ע 110/07). במסגרת הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה לפיה העותרת תוכל להעלות את כל טענותיה בפני הוועדה המיוחדת. העותרת פנתה לוועדה המיוחדת בבקשה להגדלת פיצוי לפי סעיף 68 ולתשלום מיוחד לפי סעיף 137.

 

ההחלטה נשוא העתירה

 

6.         ביום 9.1.08 החליטה המשיבה לדחות את בקשת העותרת. בפתח החלטתה ציינה המשיבה כי רוב רובה של הבקשה אינה נתמכת במסמכים לאימותה, על אף דרישת המשיבה להמצאת מסמכים, ודי בכך לשם דחיית הבקשה. מעבר לכך, דנה המשיבה בטיעוני העותרת לגופם.

 

לגבי הציוד, טענה העותרת כי שוויו של הציוד גבוה מהסכום שנפסק לה בוועדת הזכאות, בשל שיפורים שערך בעל העסק בציוד אשר ערכם לא מופיע בספרי העסק, ולכן על המשיבה לפצותה בגין מלוא שוויו של הציוד. המשיבה קבעה כי על העותרת הייתה מוטלת החובה לרשום את שיפורי הציוד בספרי העסק, ומשלא עשתה כן, אין לפצותה מעבר לשווי הציוד הקבוע בספרי העסק.

 

לעניין המלאי, טענה העותרת כי מלאי המתכות שהיה ברשותה הינו יוצא דופן במשקלו ובהיקפו, ועלויות אחסנתו והעברתו גדולות, ולפיכך ביקשה כי הפיצוי יוגדל מהשיעור הקבוע בחוק של 40% מערך המלאי לשיעור של 100%. המשיבה קבעה כי המלאי אינו יוצא דופן, ואין לפצות העותרת בגין מלוא שוויו.

 

אשר לעלויות המעבר, טענה העותרת כי יש לפצותה בגין עלויות רכיב זה בסך של 3,500,000 ¤, הכולל עלויות הובלה, אחסנה, תכנון ועוד. העותרת צירפה לטיעונה תצהיר והצעות מחיר. המשיבה קבעה כי היה על העותרת לצרף לטיעונה הוכחות בדבר עלויות המעבר, ומשלא עשתה כן, אין לפצותה בגין עלויות אלו.

 

באשר להפסד השתכרות, טענה העותרת כי יש לפצותה בגין הרווחיות שנמנעה ממנה עקב הפינוי. המשיבה דחתה בקשה זו, משום שהעותרת בחרה מלכתחילה במסלול פיצוי לפי שווי הנכס וויתרה על המסלול הפיננסי, ועל כן אין היא זכאית לפיצוי בגין רכיב זה.

 

ביחס להפסד שכירות, טענה העותרת כי בעוד ששכנה בחינם על גבי הקרקע המפונה שהייתה בבעלות בעליה, כיום היא נאלצת לשלם דמי שכירות עבור אחסנת הציוד ועבור המפעל המוקם מחדש, ויש לפצותה בגין רכיב זה. המשיבה קבעה כי משלא המציאה העותרת אסמכתאות בעניין זה, דין בקשתה להידחות מבלי שנידונה לגופה.

 

לגבי פיצויי פיטורין, טענה העותרת כי עקב ההתנתקות נאלצה לשלם לעובדיה פיצויים בסך 52,000 ¤, וכי יש לפצותה בגין רכיב זה. המשיבה קבעה כי המחוקק לא התכוון כי המדינה תיטול על עצמה לשאת התחייבויות המוטלות על העסק כגון פיצויי פיטורין, ודחתה את הבקשה.

 

אשר לעלויות מימון, טענה העותרת כי עקב הפינוי נאלצה לקחת הלוואות על מנת לממן את הוצאות העברת הציוד, וכי יש לפצותה עבור עלויות המימון הכרוך בלקיחת ההלוואות. המשיבה קבעה כי משלא המציאה העותרת אסמכתאות בעניין זה, דין בקשתה להידחות מבלי שנידונה לגופה.

 

לעניין תשלום לבעלי מקצוע, טענה העותרת כי לצורך ניהול ההליכים אל מול מינהלת סל"ע נאלצה לשלם לבעלי מקצוע רבים, בכללם שמאים, עורכי דין, רואי חשבון ועוד, וכי יש לפצותה עבור הוצאות אלו. המשיבה קבעה כי משלא המציאה העותרת אסמכתאות לעניין זה, דין בקשתה להידחות מבלי שנידונה לגופה.

 

לסיכום, דחתה המשיבה את כל טענות המבקשת – חלקן לגופן, וחלקן בשל היעדר אסמכתאות ומבלי שתידון בהן לגופן.

 

עיקר טענות הצדדים

 

7.         העותרת והמשיבה שטחו טיעוניהן באריכות בכתב העתירה ובכתב התשובה, הן לגבי פגמים הקיימים לכאורה בהליכים הקודמים שהתקיימו בעניין העותרת, והן לגבי פגמים הקיימים לכאורה בהחלטה גופה. תשובת המשיבה, התומכת בהחלטתה נשוא העתירה, נסמכת על שני נימוקים עיקריים: היעדר אסמכתאות להוצאות הנטענות מצד העותרת, וסבירותו של הפיצוי שניתן לה. הצדדים אף הגישו עיקרי טיעון, בהם חזרו על טענותיהם. בדיון שהתקיים ביום 20.5.08, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט כי לשם פישוט ההכרעה בעתירה, יגישו הצדדים תמצית עובדתית של טענותיהם: העותרת תפרט מהם הנושאים בגינם היא מבקשת פיצוי, בצירוף הראיות התומכות בכך, ובהיעדר ראיות – בצירוף הבסיס לבקשתה, ותציין במפורש את סכומי ההוצאות שהוציאה; המשיבה, בתגובה, תשיב לטענות העותרת.

 

8.         הצדדים הגישו תמצית עובדתית. להלן יפורטו טענות העותרת ותגובת המשיבה להן, לפי סדר הרכיבים שבגינם נדרש פיצוי:

 

א) ציוד – העותרת טוענת כי חלק מהציוד שופר על-ידה באופן שלא בא לידי ביטוי בספריה. בזמן המעבר, נותר חלק מהציוד בשטח המפונה, וחלק אחר שהועבר אינו ניתן להפעלה מחדש. כאסמכתא לטיעונה, צירפה העותרת צילומים של הציוד, חוות-דעת והצעות מחיר לעניין שוויו. בתגובת המשיבה נטען כי העותרת פוצתה בגין הציוד לפי הרשום בספרי העסק, מה גם שהציוד נותר בידה והיא יכולה להמשיך ולהשתמש בו. לפיכך, לא סבורה המשיבה כי יש להגדיל את הפיצוי שניתן לעותרת בגין הציוד.

 

ב) מלאי מתכות – לטענת העותרת, מלאי המתכות הינו יצא-דופן באיכותו ובכמותו, וכיוון שהמדינה סירבה לסייע לה בפינויו עובר להליך ההתנתקות, והוא נותר בשטח המפונה, יש לפצותה בגין מלוא שוויו. כאסמכתא לטיעונה, צירפה העותרת צילומים של המלאי ודו"ח רואה-חשבון בעניין. בתגובת המשיבה נטען כי העותרת פוצתה בגין המלאי בהתאם לחוק ולפי הרשום בספרי העסק, כאשר המלאי אינו ייחודי, וממילא לא ברור מדוע הותירה אותו העותרת בשטח המפונה ולא דאגה להעברתו כפי שהעבירה את הציוד הכבד. לפיכך, סבורה המשיבה כי אין להגדיל את הפיצוי שניתן לעותרת בגין המלאי.

 

ג) עלויות מעבר – לטענת העותרת, עלויות המעבר מורכבות מעלויות אחסנת הציוד בשכירות בבית השקמה ובבית שמש, ומעלויות הובלת הציוד. כאסמכתא לטיעונה, צירפה העותרת הצעות מחיר עבור ההובלה. בתגובת המשיבה נטען כי העותרת לא פירטה מהן עלויות המעבר בפועל, וכי ככל שתפרט כן בפני המשיבה בעתיד, יישקל מתן פיצוי בהתאם.

 

ד) הפסד השתכרות – לטענת העותרת, מחדלי המשיבה גרמו לה להפסד השתכרות ניכר. כאסמכתא לטיעונה, צירפה העותרת חוות-דעת כלכלית, ואסמכתאות משפטיות המעידות על כך שבמקרים אחרים ניתן לעסק אחד פיצוי הן במסגרת המסלול הנכסי והן במסגרת המסלול הפיננסי. בתגובת המשיבה נטען כי כל עוד מדובר בעסק המקיים פעילות עסקית אחת  ויחידה, לא ניתן לקבל פיצוי במסלול פיננסי לאחר הבחירה במסלול נכסי, מה גם שספק אם נגרם לעותרת הפסד השתכרות כנטען על ידה.

 

ה) הפסד שכירות – לטענת העותרת, כתוצאה מהפינוי היא נאלצת לשכור שני שטחי אחסון, כאשר חלק מהתשלום בעדם נעשה באמצעות הענקת שירותים שווי ערך לבעלי המקרקעין. כאסמכתא לטיעונה, צירפה העותרת כרטסת הנהלת חשבונות של החברה המצביעה על תשלום חלק מדמי השכירות. בתגובת המשיבה נטען כי ככל שתציג העותרת ראיות לטענותיה, מוכנה המשיבה לשקול מחדש את אפשרות הפיצוי בגין רכיב זה.

 

ו) פיצויי פיטורין – לטענת העותרת, פיטורי עובדיה נגרמו בשל הליך ההתנתקות, ולפיכך על המשיבה לפצותה בגין רכיב זה. בתגובת המשיבה נטען כי אין חובה לפצות עסקים בגין רכיב זה, מה גם שמצבה של העותרת לעניין זה אינו שונה ממצבם של עסקים אחרים, שלא קיבלו פיצוי לכיסוי חובם בגין תשלום פיצויי פיטורין.

 

ז) עלויות מימון – לטענת העותרת, היא נאלצה ללוות כספים לשם ביצוע המעבר מהשטח המפונה. ההוצאות הכרוכות בהלוואות אלו נוצרו בזיקה ישירה לחוק, והפיצוי אינו מכסה אותם. כאסמכתא לטיעונה, צירפה העותרת דו"חות כספיים ומסמכים מאת הבנק המפרטים את מצב הלוואותיה. בתגובת המשיבה נטען כי האסמכתאות שהציגה העותרת אינן מצביעות על קשר בין ההלוואות לבין הפינוי, וכי ככל שתציג העותרת תשתית עובדתית מלאה בנושא, תהא המשיבה מוכנה לשקול מחדש את עמדתה.

 

ח) תשלום לבעלי מקצוע – לטענת העותרת, היא נאלצה לשכור את שירותיהם של אנשי מקצוע רבים לצורך ניהול ההליכים מול המשיבה. הוצאות אלו נוצרו בזיקה ישירה לחוק, והפיצוי אינו מכסה אותם. כאסמכתא לטיעונה, צירפה העותרת כרטסת הנהלת חשבונות, המעידה על תשלומים לבעלי תפקידים שונים. בתגובת המשיבה נטען כי תשלומים לבעלי מקצוע מכוסים בסכום הפיצוי הקבוע בחוק או בסכומי ההוצאות הנפסקים על-ידי בית המשפט, ולפיכך העותרת לא זכאית להגדלת פיצוי בגין רכיב זה. לגבי תשלומים לבעלי מקצוע הכרוכים בהוצאות ההעברה, ככל שתציג העותרת ראיות מפורשות, תשקול המשיבה לפצותה בגין רכיב זה כחלק מהפיצוי בגין הוצאות העברה.

 

דיון

 

9.         עסקינן בעתירה נגד החלטת הוועדה המיוחדת לפי סעיפים 68 ו-137 לחוק, ואף לפי סעיף 70 לחוק.

 

10.       סעיף 68(א), המצוי בסימן ד' לפרק ה' לחוק (פיצוי בשל עסק), קובע:

 

"הועדה המיוחדת רשאית, לפי הצעת ועדת זכאות, אם הזכאי ביקש זאת, להגדיל את הפיצוי לפי סימן זה, במקרים יוצאי דופן, על פי כללים ובתנאים שקבע שר המשפטים בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת".

 

סעיף 137 קובע:

 

"(ב) ועדה מיוחדת מוסמכת: (1) לדון בענינים כאמור בסעיפים 68... (2) לאשר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי חוק זה, אם ראתה, מטעמים שתפרט בהחלטתה, כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש מן הצדק לעשות כן ...

(ג) סכומו של תשלום מיוחד, אופן תשלומו ותנאים נלווים לתשלומו ייקבעו לפי שיקול דעתה של הועדה המיוחדת, בהתחשב בשיעורי הפיצויים הקבועים בחוק זה".

 

11.       הנה כי כן, החוק מעניק למשיבה שיקול דעת להגדיל את הפיצוי בגין עסק או להעניק תשלום מיוחד, במקרים יוצאי דופן או בהתקיים נסיבות מיוחדות. כלי העזר המרכזיים ליישומן של הוראות החוק דנן הינן התקנות שהותקנו לעניין סעיפים 68 ו-137: תקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים ותנאים להגדלת פיצוי בשל עסק או סניף), התשס"ה-2005 (להלן - תקנות הגדלת פיצוי), ותקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד), התשס"ו-2005 (להלן - תקנות תשלום מיוחד).

 

בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות הגדלת פיצוי, רשאית הוועדה המיוחדת להורות על הגדלת פיצוי אם שוכנעה כי התקיים, בין השאר, אחד מאלה: מתקיימות נסיבות יוצאות דופן שבשלהן הפיצוי שניתן אינו הוגן וראוי, או שיש לעסק חובות שנוצרו בזיקה ישירה ליישום החוק, אשר הפיצוי אינו מכסה אותם ובעל העסק עשה ככל יכולתו למנעם ולצמצמם. לפי תקנה 4 לתקנות, בעת בחינת הבקשה להגדלת פיצוי, תשקול הוועדה המיוחדת, בין שאר שיקולים, אף את השיקולים הבאים (הנוגעים לענייננו): זכויות המבקש בעסק, נסיבותיו המיוחדות של העסק, מכלול נסיבותיו של המבקש והפיצויים האחרים להם הוא זכאי, נתונים אודות עסקים דומים, וסכומי הפיצויים ששולמו בשל עסקים דומים. תקנות 5-6 לתקנות מורות כי על המבקש להמציא מסמכים מפורטים ותצהירים התומכים בבקשה, אלא אם פטרה אותו הוועדה מכך (לבקשתו).

 

בהתאם לתקנה 5 לתקנות תשלום מיוחד, בעת בחינת בקשה למתן תשלום מיוחד, תשקול המשיבה, בין השאר, את השיקולים הבאים (הנוגעים לענייננו): סכום הפיצוי שהמבקש זכאי לו על פי החוק, סכומי הפיצויים המשולמים לזכאים בעלי נתונים דומים, סכום ההשקעות העצמיות של המבקש, והשפעות חריגות ומיוחדות של הפינוי על המבקש. לפי תקנה 8 לתקנות, בעת מתן החלטותיה, תביא הוועדה בחשבון את הסכומים המשולמים למי שהתקיימו בו תנאי הזכאות הקבועים בחוק, וכן אישורים לתשלום מיוחד שניתנו בנסיבות דומות. תקנות 10-11 לתקנות מורות כי על המבקש להמציא מסמכים ותצהירים התומכים בבקשה, בדומה לאמור בתקנות 5-6 לתקנות הגדלת פיצוי.

 

הן מתקנות הגדלת פיצוי והן מתקנות תשלום מיוחד, ניתן ללמוד על שיקול הדעת הרחב המוענק למשיבה בעת מתן החלטתה. על המשיבה לבחון את נסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון, ולקבוע האם הן יוצאות דופן ביחס לנסיבותיהם של מקרים אחרים, באופן המצדיק הענקת פיצוי נוסף, והכל בהתאם לתכלית החוק ("מתן פיצויים הוגנים וראויים" – סעיף 1(2) לחוק). בד בבד, עולה מהתקנות החשיבות שבהנחת תשתית עובדתית מלאה ומפורטת על-ידי המבקש, כדי שהמשיבה תוכל להידרש ברצינות וביעילות לבקשתו.

 

12.       לעניין פיצוי בגין עלויות מעבר, קובע סעיף 70(א) לחוק:

 

"עסק שקיבל פיצוי לפי סימן זה והעתיק את הפעילות שהתנהלה בשטח המפונה למקום שאינו בשטח האמור בסעיף 3 [חבל עזה וצפון השומרון], ואינו במדינת חוץ, זכאי למענק בסכום השווה ל-10 אחוזים מן הסכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש עד תום 12 חודשים מיום הפינוי, ובלבד שסכום המענק לפי סעיף קטן זה לא יעלה על 10 אחוזים מן הפיצוי שקיבל...".

 

סעיף 70 מוסיף לסכום הפיצוי, שניתן במסגרת המסלול בו בחר העסק, מענק בסך של 10% מהוצאות העברת הפעילות וניהול העסק החדש בשנה הראשונה לפעילותו, עד לסכום של 10% מסך הפיצוי שניתן במסגרת המסלול שנבחר.

 

13.       פרק ז' לפסק דינו של הרוב בבג"ץ 1661/05 מועצה אזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481 (2005) (להלן - עניין חוף עזה), עוסק בחוקתיות הסדר פיצוי העסקים הקבוע בחוק. מספר קביעות עקרוניות של בית המשפט העליון בפרק זה חשובות לצורך הדיון בענייננו. להלן אסקור קביעות אלו.

 

בפסקה 265 נקבע כי "אם מנגנוני הפיצוי (החלופיים) שנקבעו בחוק אינם מתאימים לנסיבותיו המיוחדות של עסק זה או אחר, פתוחה בפני בעל העסק הדרך, במסגרת החוק, לפנות לוועדת הזכאות כדי שזו תמליץ בפני הוועדה המיוחדת לנהוג עמו כאמור בסעיף 68 לחוק יישום ההתנתקות. קיימת כפי שקבענו, האפשרות לפנות לבית המשפט במסגרת הוראות הדין הכללי". למשיבה נתונה הסמכות להגדיל את הפיצוי ולהתאימו לנסיבותיו המיוחדות של העסק. בכל מקרה, אם בעל העסק סבור כי הפיצוי שניתן לו אינו הוגן וראוי בנסיבות העניין, פתוחה בפניו הדרך לפנות לדין הכללי ולתבוע את נזקיו במסגרתו (ראו: פסקאות 141-142, 187-194 לפסק הדין בעניין חוף עזה). 

 

בפסקה 309 נקבע: "אשר למלאי ולציוד - גם כאן יתכן מגוון של מצבים התלוי בעסקים השונים ונתוניהם: ...לעתים, כשעסק עובר, הציוד ניתן להעתקה בעלות נמוכה. במקרה כזה יהיה פיצוי ביתר, משום שהציוד ישאר בידי בעל העסק וישמש אותו. עשוי להיות גם מקרה בו עלות ההעתקה אינה מכוסה על ידי החוק או שאין כדאיות כלכלית בהעתקה, ובמקרה כזה יהיה במקרים מסוימים פיצוי בחסר. בכל העניינים הללו על המפונה היה הנטל, ועדיין מוטל עליו הנטל, לפעול בתום לב להקטנת הנזק. לא לצבור מלאי או מלאי בייצור לרגע הפינוי כאילו אין פינוי באופק. אין אנו שוללים את האפשרות שבעסק זה או אחר הפיצוי בגין מלאי וציוד לא יהיה מלא בשל נתונים פרטניים של העסק. הפתרון במקרים מיוחדים הוא בפניה לוועדה המיוחדת" (ההדגשות שלי – ד' ח'). במקרה בו המסלול הנכסי אינו מעניק פיצוי מלא בגין הרכיבים הכלולים בו, יהא הפתרון בפנייה לוועדה המיוחדת. עם זאת, מוטלת חובה על העסק להקטין את נזקיו, ולא לגרום במחדליו לפיצוי בחסר. מכאן נראה כי בעת בחינת בקשת העסק להגדלת הפיצוי, רשאית המשיבה להתחשב בתרומת העסק ליצירת החוסר בפיצוי.

 

בפסקה 322 נקבע: "לצורך הדיון בעתירות שלפנינו... נניח עוד כי יש ממש בחלק מטענות העותרים וכי היה מקום לפצותם בנפרד בגין הוצאות נלוות כמו הוצאות פירוק, אחסון, שמאים, עורכי דין, הפסד רווחים בתקופת ביניים וכל כיוצא באלה. נניח שבמסגרת הדין הכללי היו הוצאות אלה מוכרות, בעוד חוק יישום ההתנתקות אינו מכיר בהן (אלא במסגרת המענקים שבסעיף 70). גם בהנחות אלה אין מקום להתערבות בהוראות החוק בעניין מרכיבי הפיצויים לעסקים." בהמשך, בפסקאות 330-331, מבאר בית המשפט מדוע אינו מתערב בהוראות החוק בהקשר זה: "...אפשר והשימוש בנוסחאות שבחוק יגרום לבעל עסק מפונה לפיצוי חסר גם במסגרת ההנחות המיטיבות שבחוק יישום ההתנתקות עליהן עמדנו. לכן קובע החוק "שסתום בטחון": הוועדה המיוחדת שהוקמה על פיו ... הוועדה המיוחדת, הפועלת במסגרת חוק יישום ההתנתקות יכולה, במקרים יוצאי דופן בהם הנוסחאות או המודל גורמים לפיצוי חסר, לתקן את המעוות. דרך זו נראית לכאורה עדיפה על פניה לבתי המשפט הרגילים על פי הדין הכללי..." (ההדגשה שלי – ד' ח').

 

תפקידה של הוועדה המיוחדת, בעת בחינת בקשת העסק להגדלת פיצוי, הינו להוות "שסתום בטחון" לכך שינתן לעסק פיצוי ריאלי שיאפשר להקים את העסק מחדש מחוץ לשטח המפונה (לעניין מטרת הפיצוי בחוק, ראו פסקאות 138-139 לעניין חוף עזה). במסגרת החלטתה לגבי עסק שבחר במסלול נכסי, על הוועדה להידרש לפיצוי שקיבל העסק לפי ארבעת רכיבי המסלול ובנוסף למענק ההעברה הניתן לפי סעיף 70 לחוק, ולבדוק האם קיימות נסיבות יוצאות דופן, שבשלהן יש להגדיל את הפיצוי שניתן לעסק, כדי לוודא כי העסק יוכל לקום מחדש במצב דומה למצבו ערב הפינוי. במסגרת זו, יכול שיינתן אף פיצוי מיוחד בגין הוצאות נלוות, כגון הוצאות פירוק, אחסון, שמאים, עורכי דין, הפסד רווחים בתקופת ביניים וכדומה. מעבר לכך, ככל שסבור המפונה כי ההליכים לפי החוק, בכללם החלטת הוועדה המיוחדת לגבי הגדלת הפיצוי, אינם מעניקים לו את מלוא הפיצוי ההוגן והראוי בעניינו, רשאי הוא לפנות אל בית המשפט לפי הדין הכללי ולתבוע את נזקיו. בית המשפט העליון הדגיש כי הגופים המעניקים פיצוי לפי החוק אינם מחויבים לעקרונות הפיצוי של הדין הכללי, אלא לעקרונות הפיצוי שנקבעו בחוק ושנמצאו חוקתיים (ראו בנוסף: ה"פ (מחוזי י-ם) 7313/08 מייזליק נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15.1.09).

 

14.       ודוק: פרק ז' לפסק הדין בעניין חוף עזה, הדן בסמכויות הוועדה המיוחדת לגבי פיצוי עסק, מתייחס רובו ככולו לסמכות הוועדה המיוחדת להגדיל את הפיצוי לפי סעיף  68. לגבי סמכות הוועדה המיוחדת לאשר תשלום מיוחד לפי סעיף 137, מפנה פסק הדין (בפסקה 179) ללשון החוק (סעיף 137(ב)(2)), לפיה הוועדה רשאית לאשר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים, בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש. לאחר מתן פסק הדין, נחקקו תקנות תשלום מיוחד, המדריכות את הוועדה המיוחדת כיצד לקבל החלטה לעניין זה. למקרא התקנות, נראה כי אם מונחת בפני הוועדה המיוחדת בקשה "כפולה", הן לפי סעיף 68 והן לפי סעיף 137, תידון תחילה הוועדה בבקשה להגדלת פיצוי תוך התחשבות במסגרת שנקבעה בחוק לגבי פיצוי עסקים, ולאחר מכן, במסגרת החלטתה לגבי תשלום מיוחד, תידרש הוועדה באופן נרחב יותר לנסיבותיו המיוחדות של המבקש, בשים לב לתכלית החוק. במסגרת זו, רשאית הוועדה לפצות את המבקש גם אם הפיצוי המבוקש על ידו חורג ממסגרת מסלול הפיצוי בו בחר. לדוגמא: פיצוי בגין הוצאות נלוות שאינן הוצאות העברה, או פיצוי בגין הוצאות העברה בסכום הגבוה מהסכום הקבוע בסעיף 70 – הכל בהתאם לתכליתו של החוק, ובכפוף לפרישתה של תשתית עובדתית מפורטת על-ידי המבקש (ראו: סעיפים 315 ו-330 לעניין חוף עזה; עת"מ (י-ם) 433/07 יוגב נ' מינהלת סל"ע (14.1.08), פסקאות 13-16). 

 

15.       באשר להתערבות בית משפט זה בהחלטות הוועדה המיוחדת, נאמר כי "תפקידו של בית המשפט אינו לאתר טעויות בהפעלת שיקול הדעת אלא למנוע חריגה של הוועדה מסמכותה או הפעלתה של הסמכות באופן בלתי-חוקי" (עת"מ (י-ם) 619/07 אלימלך נ' מנהלת סל"ע (8.9.08), וכי "ההתערבות שמורה למקרים בהם החלטת הוועדה המיוחדת נגועה בפגם מהותי מתחום המשפט המינהלי, המצדיק חריגה מהמבנה המוסדי הרגיל של חלוקת הסמכויות בין הרשויות וכניסת בית המשפט בנעליה של הרשות המינהלית" (עת"מ (י-ם) 1051/06 א.ט.ר חורפיש בע"מ נ' הוועדה המיוחדת (6.1.08). תפקידה של הוועדה המיוחדת הינו לדון במקרים יוצאי דופן, ולהחליט בהם תוך הפעלת שיקול דעת רחב. לפיכך, לא יטה בית המשפט להתערב בהחלטותיה אלא במקרים מיוחדים.

 

16.       בענייננו, פסקה ועדת הזכאות לעותרת פיצוי בגין רכיבי הציוד והמלאי בסך של כ-1.9 מיליון ¤. סכום זה נסמך על הכתוב בספרי העותרת, נערך בהתאם להוראות התוספת השלישית לחוק, ומהווה פיצוי בגין רכיבים אלו בלבד, כפי שנקבע מפורשות בהחלטות ועדת הזכאות המצורפות לכתב התשובה (נספחים ו', ח', ו-י'). 

 

בהחלטת ועדת הזכאות בעניין הבקשה להגדלת פיצוי מיום 7.11.06, קבעה הוועדה כי דין טענת העותרת, לפיה חלק מהנזקים שנגרמו לה אינם מפוצים במסגרת המסלול בו בחרה, להידון בהתאם לסעיף 137 במסגרת הוועדה המיוחדת. לגבי הגדלת פיצוי לפי סעיף 68, סברה ועדת הזכאות כי יש לבחון את ההגדלה תוך זיקה לעקרונות היסוד של פרק פיצוי העסקים שבחוק, הן ברמה המהותית של דרך חישוב הפיצוי, והן תוך הסתמכות על אסמכתאות כלשהן. מסקנה זו אכן תואמת את העקרונות שהותוו בעניין חוף עזה. אולם, אף ועדת הזכאות סברה כי על הוועדה המיוחדת לבחון את כלל טענות העותרת במסגרת החלטתה למתן תשלום מיוחד, וזאת אף אם הפיצויים הנדרשים על ידה חורגים מאלו הניתנים במסגרת המסלול הנכסי.

 

ראיתי לנכון להדגיש נקודה זו, שכן מהתייחסותה של המשיבה ניתן ללמוד כי אופן בחינתה את בקשת העותרת נעשה בעיקר דרך המנגנון של סעיף 68, ולא גם דרך המנגנון של סעיף 137. כלומר, המשיבה דנה בעניינה של העותרת בעיקר ביחס אל הפיצוי שניתן לה במסגרת המסלול הנכסי, ובכלל זה הפיצוי שניתן למר אלימלך בגין הקרקע והמבנה, ולא נתנה דעתה באופן מספק אל נסיבותיה המיוחדות של העותרת. החלטות המשיבה לפי סעיף 137 אינן אמורות להתבסס אך ורק על הפיצוי שכבר ניתן לעסק במסגרת המסלול בו בחר. על המשיבה להשתדל להעניק לכל עסק ועסק את הפיצוי הנדרש לשם שיקומו, תוך תשומת לב לנסיבותיו המיוחדות של העסק, ובהתאם לתכלית החוק ולעקרונות המותווים בתקנות.   

 

17.       עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי לבקשות להגדלת פיצוי או למתן תשלום מיוחד יש לצרף אסמכתאות ברורות המוכיחות את ההוצאות שהעסק הוציא בפועל. הדבר אף נדרש במסגרת התקנות, המחייבות צירוף מסמכים ותצהירים לבקשה. אולם, כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה, לעניין החלטות הוועדה המיוחדת לאשר תשלום מיוחד, כי "מידת ההוכחה הנדרשת מן העותר, צריכה להיגזר ממכלול הנסיבות המתקיימות בעניינו" (עת"מ (י-ם) 818/07 שטרסבורג נ' הועדה המיוחדת ( 17.3.08)). הדבר אף עולה מהוראות תקנה 6 לתקנות הגדלת פיצוי ותקנה 11 לתקנות תשלום מיוחד, המתירות למשיבה לפטור את המבקש מחובת הצגת מסמכים ולדון בעניינו על-פי שיקול דעתה. מכאן, כי על אף הדרישה הראשונית להמצאת אסמכתאות מפורטות לבקשה, רשאית המשיבה לאשר תשלום מיוחד גם על סמך תשתית עובדתית חלקית, ובלבד שתשתית זו מספיקה באופן סביר לביסוס זכויותיו של המבקש (ראו עניין שטרסבורג). 

 

18.       במסגרת הדיון בעתירה, חשפה העותרת נתונים חדשים אודות הוצאותיה, השופכים אור נוסף על נסיבותיה המיוחדות. בשל כך, ובשים לב לאמור לעיל לגבי מידת התערבותו המצומצמת של בית המשפט בהחלטות הוועדה המיוחדת, ולגבי התשתית העובדתית הנדרשת, הגעתי למסקנות הבאות:

 

א) לגבי הציוד – העותרת לא הציגה נתונים עובדתיים נוספים מעבר לאלו שהוצגו בפני המשיבה. החלטת המשיבה להסתמך על הרשום בספרי העותרת תואמת את הוראות החוק, ולא מצאתי מקום להתערב בה. ככל שהעותרת תמציא בעתיד הוכחות ממשיות לגבי שוויים בפועל של השיפורים בציוד שהיה ברשותה, או לגבי שוויים בפועל של פריטי ציוד שהיו ברשותה, תוכל המשיבה לשקול הגדלת פיצוי בהתאם.

 

ב) לגבי המלאי – אף לגבי רכיב זה לא הציגה העותרת נתונים עובדתיים נוספים מעבר לאלו שהוצגו בפני המשיבה, ולפיכך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיבה לעניין זה. יודגש כי, כאמור לעיל, לצד חובת המשיבה לשקול מתן פיצוי מוגדל בנסיבות מיוחדת, מוטלת על העסק חובת הקטנת נזק בעת הפינוי, והמשיבה יכולה להתחשב בעת מתן החלטתה במילוי העסק אחר חובה זו. העותרת לא ביארה כיצד זה הצליחה לפנות מן השטח את הציוד הכבד, ומנגד הותירה בו את המלאי. בנסיבות אלו, ישנו טעם נוסף שלא להתערב בהחלטת המשיבה לעניין זה. 

 

ג) לגבי עלויות מעבר – העותרת מבססת דרישתה על הצעת מחיר. לטענת ב"כ העותרת בדיון, "עניין ההוצאות שהוצאנו בפועל היה בדיוק כמו הצעת המחיר שצירפנו למרות אי [חסרונן של] הקבלות" (עמ' 14 לפרוטוקול). לא אוכל להסכים לטענה זו. הצעת המחיר אינה מהווה אסמכתא לסכום שהוצא בפועל על-ידי העותרת בגין עלויות מעבר, ואינה מהווה תחליף לקבלות. ככל שאין בידי העותרת קבלות על הוצאות מעבר, יכולה היא להגיש למשיבה חוות-דעת שמאית שתעריך את עלות ההעברה הממשית כפי שהייתה בפועל. ככל שתעשה כן, תשקול המשיבה מחדש את עמדתה בנושא. 

 

ד) לגבי הפסד השתכרות – מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה לא ניתן לפצות עסק שבחר במסלול הנכסי בגין רכיב זה, ומקובלת עלי ההבחנה שביצעה המשיבה בין עניינה של העותרת לעניינם של עסקים אחרים שזכו לפיצוי בשני המסלולים, הנכסי והפיננסי, בגין פעילויות עסקיות נפרדות. העותרת, מנגד, לא קיימה פעילויות עסקיות נפרדות, ומסלול הפיצוי הנכסי בו בחרה הינו המסלול המיטבי עבורה במסגרת החוק. כאמור לעיל, המחוקק לא התיימר לקבוע בחוק מסלולי פיצוי המפצים בגין כלל הנזקים האפשריים שנגרמו לעסק, והותיר לעסק את האפשרות לפנות לדין הכללי לתביעת כלל נזקיו. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיבה לעניין זה.

 

ה) לגבי הפסד שכירות – העותרת הציגה נתונים חדשים בנושא זה, ולפיכך יוחזר העניין לדיון בפני המשיבה. עובר לדיון, כדאי כי העותרת תמציא חוות-דעת לגבי שוויים הריאלי של השירותים שווי הערך שהעניקה לבעלי המקרקעין תמורת השכירות.

 

ו) לגבי פיצויי פיטורין – נראה כי עמדת המשיבה לגבי רכיב זה בוססה בעיקר בשים לב למסלול הנכסי בו בחרה העותרת, ובהתאם לתקנות הגדלת פיצוי. הדיון בעניין יוחזר על המשיבה לשם שקילת מתן תשלום מיוחד לעותרת. על העותרת להמציא אסמכתאות לכך שהחובות האמורים נוצרו עקב הפינוי, ולבאר מדוע לא הפקידה סכומים לכיסוי פיצויי פיטורין כנדרש בחוק. בהתאם, תבחן המשיבה האם חובות שנוצרו עקב תשלום פיצויי פיטורין, הם מן החובות שבגינם ניתן לפצות במסגרת החוק. בעת מתן החלטתה, רשאית המשיבה להשוות בין מצבה של העותרת למצבם של עסקים אחרים דומים, ובלבד שתשים ליבה במקביל לתכלית החוק. 

 

ז) לגבי עלויות מימון - העותרת הציגה נתונים חדשים בנושא זה, ולפיכך יוחזר העניין לדיון בפני המשיבה. עובר לדיון, כדאי כי העותרת תמציא הוכחות לקשר שבין עלויות המימון לבין הליך ההתנתקות. אשוב ואציין כי בקשת העותרת נסמכת הן על סעיף 68 והן על סעיף 137, ולפיכך יש לדון בבקשתה אף לפי תקנות תשלום מיוחד. בהקשר זה, כאמור לעיל, תשקול המשיבה לפצות את העותרת אף בגין הוצאות נלוות שאינן קשורות להליך ההעברה דווקא, אלא להליך ההתנתקות בכלל.

 

ח) לגבי תשלום לבעלי מקצוע - העותרת הציגה נתונים חדשים בנושא זה, ולפיכך יוחזר העניין לדיון בפני המשיבה. עובר לדיון, כדאי כי העותרת תמציא הוכחות לקשר שבין הסכומים האמורים לבין הליך ההתנתקות. אף לגבי רכיב זה, ראיתי לנכון להעיר כאמור לעיל לגבי עלויות מימון.

 

19.       לסיכום, הדיון בעניינה של העותרת יוחזר אל המשיבה לשם בחינה מחודשת של הרכיבים הבאים: הפסד שכירות, חובות פיצויי פיטורין, עלויות מימון, ועלויות תשלום לבעלי מקצוע. בנוסף, שמורה לעותרת הזכות להעלות מחדש את טענותיה לגבי ציוד ועלויות מעבר, ובלבד שאלו יגובו באסמכתאות מתאימות.

 

בשולי פסק הדין אעיר, כי לא נעלמה ממני בקשת ב"כ העותרים בדיון כי בית המשפט יכריע בעתירה לגופה, ולא יורה על החזרת העניין למשיבה. ברם, לאור כל האמור לעיל, לא ראיתי מקום להכריע בעניינים השונים שהועלו בעתירה בטרם מיצו העותרים את ההליך בפני הוועדה המיוחדת. 

 

בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. 

 

 

 

ניתן היום כ"ג בכסלו, תש"ע (10 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בפקסמיליה.