עבד אלכרים עלי ג'בר נ' נגיב עיסא קסיסייה


PAGE  1

 

 

 













 

עבד אלכרים עלי ג'בר

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ עו"ד    


 


 

נ  ג  ד


 


 

נגיב עיסא קסיסייה


 

הנתבע


 


 


 

נוכחים:

 


פסק דין (חלקי)


     

מבוא

 

1.         התביעה שלפניי עניינה פינויו של הנתבע מדירה שבבעלות התובע ולחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים.

 

2.         בהסכמת הצדדים פוצל הדיון ביום 13.12.07, כך שבשלב הראשון תוכרע השאלה, אם יש לנתבע מעמד של דייר מוגן בדירה. לאחר מכן, ובהתאם להכרעה הנ"ל, ייקבע אם יש לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים. עוד הוסכם שלפני הדיון בשאלת גובה דמי השימוש הראויים תינתן לנתבע אפשרות להגיש חוות דעת מטעמו.

 

 

 

 

    טענות התובע

3.         התובע הינו הבעלים של בניין, ברח' רמאללה – ירושלים, בבית חנינא שבירושלים, הנמצא בגוש מס' 10 אלכוליה חלקה 122 (כפי שמופיע בחוות הדעת המומחה, גוש 30610).

 

4.         בשנת 1969, הושכרה אחת מהדירות בבניין לנתבע בשכירות בלתי מוגנת לתקופה של שנה והיא חודשה מדי שנה בשנה  (להלן: "הדירה" או "המושכר").

 

5.         בשנת 1975, התובע יצא לחו"ל. לפני עזיבתו, ביום 1.9.75, חתמו הצדדים על

הסכם השכירות האחרון, שכלל תנאים שלא נכתבו במפורש בחוזים הקודמים (ת/4) (להלן: "החוזה האחרון").  בין היתר, נקבע כי "השוכר מודה ומאשר כי הוא לא שילם דמי מפתח לבעלים של המושכר או לכל אדם אחר ולכן לא מגיע לשוכר לבקש דמי מפתח עם סיום תקופת השכירות והוא אינו חוסה בצל החוק". לאחר מכן, לא נחתם הסכם שכירות חדש, אולם, הלכה למעשה, השכירות הוארכה מעת לעת בהסכמת הצדדים.

 

6.         במהלך שנת 2002, הודיע התובע, על רצונו לסיים את השכירות, החל מיום 31.8.03. וביקש מהנתבע לפנות המושכר.

 

7.         הנתבע לא פינה את המושכר והתובע סרב לקבל את דמי השכירות עבור התקופה שתחילתה ביום 1.9.03.

 

 

8.         התובע פנה באמצעות בא כוחו, לנתבע בדרישות לפנות המושכר (דרישות מיום 28.2.04 ומיום 24.3.04). משדרישות אלו נותרו ללא מענה, הגיש התובע ביום 25.8.04, תביעת פינוי בסדר דין מקוצר (ת.א 9925/04). התביעה נדחתה מחוסר מעש. בערעור על ההחלטה הנ"ל, הסכימו הצדדים, שהתביעה תימחק ולא תידחה.

 

9.         ביום 16.4.06, שלח הנתבע, באמצעות בא כוחו, שיק ע"ס 13,560 ¤ לתשלום

דמי שכירות לתקופה שמיום 1.9.03 ועד ליום 1.9.06. התובע לא הציג את השיק לפרעון והחזירו לב"כ הנתבע.

 

טענות הנתבע

10.       הדירה הייתה בבעלות אימו של התובע, הגב' פאטמה ז"ל, ואין לתובע כל זכות בה. התובע לא צרף נסח רישום ו/או אישור זכויות המוכיח כי הוא הבעלים של הבניין ודין התביעה להדחות על הסף.

 

11.       הוא גר בדירה החל מקיץ 1968, לאחר שהדייר הקודם, ממדוח פאהום ז"ל, פינה אותה (להלן: "הדייר הקודם").

 

12.       הוא דייר מוגן ושוהה בדירה כדין. שכן, שכר הדירה לפני המועד הקובע20.8.68) הקבוע בחוק.

 

13.       לא יעלה על הדעת שחתם על חוזה השכירות האחרון מיום 1.9.75.

 

14.       בחודש מאי 1968, סיפר לו מר סמיר פריג', הדייר בחנות הסמוכה, כי הדירה התפנתה, ומיד באותו מועד, שכר את הדירה וחתם על חוזה שכירות.

 

15.       חוזה השכירות לא נמצא ברשותו מאחר ואשתו הראשונה נפטרה והוא נישא בשנית. וכיום, אינו יודע היכן הניחה אשתו המנוחה את החוזים.

 

16.       ראשיתו של הסכסוך בין הצדדים, הוא בבקשת התובע להעלאת גובה דמי השכירות.

 

17.       אין לנתבע ו/או לאשתו דירה כלשהי או נכס כלשהו ולכן, לחילופין, מבוקש ליתן להם סעד מן הצדק.

 

18.       מטעם התובע העידו העדים הבאים:

מר סאלים וערי, נציג חברת החשמל;  מר אבראהים סלאמה, אשר ניהל עבור התובע את הבניין שבו נמצאת הדירה נשוא התביעה; והתובע עצמו.

 

19.       מטעם הנתבע העידו העדים הבאים:

מר סמיר פריג', דייר בחנות הסמוכה לדירה, אשר הודיע לנתבע כי הדירה התפנתה; הנתבע עצמו.

 

דיון והכרעה

20.       השאלה שבמחלוקת היא, אם יש לנתבע מעמד של דייר מוגן בדירה?

 

 

הבעלות בדירה

21.       ב"כ הנתבע הוסיף והעלה בסיכומיו טענות כנגד מעמדו וזכויותיו של התובע

בדירה.

 

הנתבע, בחקירתו הנגדית, אישר כי קיבל את החזקה בדירה מהתובע-

"ש. ממי שכרת את הדירה שבה אתה גר.

 ת. מעבדל כרים (צ.ל עבד אלכרים- י.ב)"

(פרוטוקול עמ' 31 ש' 24; עמ' 32 ש' 1).

 

כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 13.12.07, הלכה ידועה שאין לשוכר זכות לכפור בזכותו של המשכיר להשכיר לו את המושכר. דיי שיוכח כי השוכר קיבל את החזקה בדירה מאת המשכיר.

 

לאור האמור, אני קובע כי אין צורך להכריע בזכותו הקניינית של התובע בדירה, ודוחה את טענות הנתבע לעניין בעלות התובע וזכויותיו בדירה.

 

מעמדו של הנתבע- האם הנתבע דייר מוגן?

22.       סעיף 9 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן: "החוק") קובע, כדלקמן:

"נכס שביום כ"ו באב תשכ"ח (20 באוגוסט 1968) (להלן- תשכ"ח) לא היה הדייר הזכאי להחזיק בו- לא יחול חוק זה על שכירותו כל עוד לא הושכר בדמי מפתח".

 

 

לאמור, ניתן להכיר בנתבע כדייר מוגן אם יוכיח ששכר את הדירה לפני 20.8.68, או אם יוכיח ששילם דמי מפתח.

 

אין חולק כי הנתבע לא שילם דמי מפתח כששכר את הדירה (עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 2-3; סיכומי הנתבע עמ' 2 פסקה 3). גדר המחלוקת בין הצדדים היא איפוא, במועד תחילת תקופת השכירות ע"י הנתבע. האם הנתבע שכר הדירה טרם המועד הקובע (20.8.68).

 

השאלה השנויה במחלוקת תיבחן בשים לב לכך שנטל ההוכחה לגבי מועד תחילת השכירות מוטל על הנתבע.

 

מועד תחילת השכירות ע"י הנתבע-

23.       בתצהירו, טוען הנתבע כי הוא "מחזיק ומתגורר בדירה נשוא התביעה הנ"ל ברציפות החל מתחילת קיץ, 1968 (לפני 20/8/68) ועד עצם היום הזה.." (סעיף 4 לתצהיר הנתבע). לגרסתו, הוא שכר את הדירה מיד לאחר שהדייר הקודם, מר ממדוח פאהום, עזב הדירה.

 

24.       הנתבע לא הגיש חוזה לתמוך בגרסתו וטען "אין לי שום חוזה" (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 19). ולגרסתו, מאחר ואשתו הראשונה נפטרה והוא נישא בשנית, הוא "לא יודע איפה המנוחה הניחה את כל החוזים" (שם, ש' 20-19). לא התרשמתי, מעדות הנתבע, כי נעשו מאמצים כלשהם בכדי לאתר החוזים שיש בהם כדי לאשש את טענותיו, אף על פי, שהוא גר בדירה מאז תחילת תקופת השכירות ועד היום.יתרה מזאת, הוא מעיד, כי הוא טיפל בכל הקשור לתשלום דמי שכירות ולא המנוחה (פרוטוקול עמ' 33, ש' 2-3).

 

25.       לטענת הנתבע, כי שכר את הדירה בקיץ של שנת 1968, אין תמיכה והיא

מבוססת על זכרונו בלבד-

"ש. מתי שכרת את הדירה.

 ת. אחרי היציאה של מר פהום מהבית.

 ש. מתי.

 ת. התחלת קיץ 68.

 ש. איך אתה זוכר את זה.

 ת. אני כמהנדס זוכר ולא שוכח".

(פרוטוקול עמ' 32, ש' 2-7).

 

26.       יש להדגיש, כי הנתבע לא ציין כל אירוע המסביר את זכרונו המדויק לגבי מועד תחילת השכירות כעבור 40 שנה. לא זו אף זו, כאשר נשאל הנתבע באיזה תאריך התארס, הוא לא זכר והשיב: "אני בטוח במליון אחוז לפני 6. אם תרצה את התאריך המדויק, אני אגש לבית הדין ואתן לך את התאריך" (פרוטוקול עמ' 34, ש' 20-21). העובדה שהנתבע לא זכר את תאריך האירוסין שלו, למרות שמדובר באירוע בעל חשיבות עבורו, יש בה כדי לסתור את טענתו כי הוא "זוכר ולא שוכח" באופן המאפשר לו לזכור את מועד תחילת השכירות, בחלוף 40 שנה.

 

27.       לתמיכה בגרסתו קרא הנתבע לעדות את מר סמיר פרג', הדייר בחנות הסמוכה, אשר לכאורה "תיווך" בין הצדדים, והפנה את הנתבע לדירה. כאמור, לגרסת הנתבע, מר פרג' הודיע לו כי הדירה התפנתה ומייד הוא שכר אותה וחתם על חוזה שכירות -"אז שכרתי אותה מיד וחתמתי על חוזה שכירות" (סעיף 11 לתצהיר הנתבע).

 

28.       מר פרג' העיד כי אינו יודע את המועד שבו שכר הנתבע את הדירה, אלא הוסיף כי אינו יודע אפילו אם בסופו של יום שכר הנתבע את הדירה "אני לא יודע מה קרה בסופו של דבר, אני לא יודע אם הוא שכר את הדירה, אני לקחתי אותו באופן מידי לבעל הבית" (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 5-6). לא זו אף זו. העד העיד, בהגינותו, כי מאחר שחלפו 40 שנה. הוא אינו יכול לזכור את המועד שבו הודיע לנתבע כי הדירה פנויה ולא שלל את האפשרות כי יתכן וזה היה בחורף "אני אמרתי שאני לא בטוח אם זה לא היה בחורף, עברו 40 שנה" (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 12). בהמשך עדותו, חזר והדגיש, כי הוא זוכר רק את העובדה, כי זה היה לאחר המלחמה קרי, מלחמת ששת הימים "אני יודע ששלחתי אותו לעבדאל כרים, אני לא זוכר באיזה חודש או שנה, אני לא זוכר מתי, אני זוכר במאה אחוזים וזוכר היטב, כי זה היה לאחר המלחמה בשנה, שנה וקצת..." (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 21-23).

 

29.       ידוע שמלחמת ששת הימים התרחשה ביוני 1967. בעדותו של העד לפיה מדובר "בשנה, שנה וקצת" לאחר המלחמה אין בה כדי לבסס את המסקנה שהדירה הושכרה לנתבע לפני חודש אוגוסט 1967.

 

30.       מכלל האמור ניתן לקבוע שלמעט עדות הנתבע, אין כל ראיה לתמוך בגרסתו בדבר מועד תחילת השכירות. נזכור שעדותו של מר שמיר פרג', לא תומכת בנכונות גרסתו של הנתבע בדבר מועד תחילת  השכירות.

 

31.       התובע,  טוען כי לראשונה הושכרה הדירה לנתבע, בשנת 1969. ולכן, הנתבע אינו דייר מוגן.

את גרסתו סומך התובע על הסכם השכירות האחרון, שצורף לכתב התביעה, הנושא תאריך 1.9.75 (ת/4). בתנאים המיוחדים שבו מופיעה הוראה לפיה "השוכר מודה כי הוא לא שילם דמי מפתח לבעלים של המושכר או לכל אדם אחר ולכן לא מגיע לשוכר לבקש דמי מפתח עם סיום תקופת השכירות והוא אינו חוסה בצילו של החוק".

 

32.       הנתבע העיד שהחתימה על ת/4 אינה חתימתו. אולם, בסיכומיו נזנחה טענה זו, ונטען , כי אין ב- ת/4 בכדי לקעקע את טענת הנתבע כי שכר הנכס לפני 20.8.68 שכן מדובר   בהסכם סטנדרטי הנרכש בחנות מכשירי כתיבה והצדדים חותמים עליו כדבר שבשגרה.

 

33.       עת/1, מר סאלים וערי, נציג חברת החשמל, העיד, שבהתאם לרישומי חברת החשמל, ת/1- ת/3, החל מתאריך 2.9.69, המונה חובר ע"ש הנתבע. בהתאם לעדותו, כפי שעולה מרישומי חברת החשמל,"משנת 67 עד 69 לא היה שימוש בחשמל" בדירה (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 5-6).

 

34.       ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו שאין לקבל את עדותו של העד וכמו כן, שאין לייחס משקל כלשהו לת/1-ת/3 מאחר והוא לא ערך אותם. אולם, נוכח עדותו של הנתבע מתייתר הצורך להכריע בשאלה זו. שכן הנתבע במהלך חקירתו הנגדית, אישר כי הוא התחבר לרשת בשנת 69 "לחברת חשמל הלכתי אחרי כמו שציין העד מחברת החשמל. לפני כן לא היה חשמל בדירה אלא רק מונה" (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 13-14).

35.       לא זו אף זו, בהתאם לרישומי עיריית רמאללה, ת/8 ו- ת/9, ביום 27.8.69, הגיש הנתבע בקשה לחיבור מים.

36.       לאמור, מיום 15.2.67 ועד ליום 2.9.69, הדירה לא הייתה מחוברת לרשת החשמל.  וכמו כן, בדירה לא היה חיבור מים עד ליום 27.8.69. עובדה זו יש בה כדי לקעקע את גרסתו של הנתבע כי שכר הדירה בשנת 1968.

 

37.       במהלך חקירתו הנגדית, משנשאל הנתבע בנוגע לחיבור החשמל, שינה את גרסתו וטען לראשונה, כי שכר את הדירה בשנת 68 אולם, החוזה נחתם רק בשנת 69. וכמו כן, לגרסתו, הוא לא התגורר בדירה עד למועד החוזה -

      "ש. כאשר שכרת את הדירה, האם היה חשמל בדירה או נותק.

ת. היה מונה, אבל הייתי צריך ללכת לחברת החשמל כדי שיחברו. אני חוזר ואומר כשקיבלתי את הבית לאחר שפהום יצא. כאשר שכרתי את הבית מעבדל כארים ב- 68, אבל את החוזה עשינו ב- 69.

ש. אתה שכרת את הנכס אבל לא נכנסת לגור, ולא חתמתם על חוזה, ואחרי שהתחתנת עשיתם חוזה, בשנה שלא היה חוזה חתום, האם שילמת את דמי השכירות.

      ת. לא זוכר.

      ש. למה מה שאתה אומר עכשיו לא מופיע בשום שלב במשפט.

      ת. לא שאל אותי עוה"ד ולא סיפרתי".

      (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 23; עמ' 35 לפרוטוקול ש' 1-8).

38.       יודגש, גרסה זו של הנתבע באה לעולם, לראשונה רק  במהלך חקירתו הנגדית. כאמור, הן בכתב התביעה והן בתצהיר עדות הראשית טען הנתבע כי הוא "מחזיק ומתגורר בדירה החל מתחילת קיץ 1968".

 

 

            לא זו אף זו, בא כוח הנתבע בסיכומיו המשיך וטען כי כאשר מר פריג' הודיע

            לנתבע כי "הדירה התפנתה מהדייר הקודם, ממדוח פאהום בחודש מאי, ואז הנתבע שכר אותה מיד וחתם על חוזה שכירות" (סיכומי הנתבע, עמ' 5 פיסקה 6).

39.       לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע לא הוכיח ששכר את הדירה לפני 20.8.68, ולא הוכחה זכותו לדיירות מוגנת.

 

סוף דבר

40.       על הנתבע לסלק את ידו מהדירה ולמסרה לחזקתו של התובע, כשהדירה פנויה מכל אדם וחפץ עד ליום 1.2.10.

 

41.       הנתבע יגיש לבית המשפט אם ימצא לנכון בתוך 60 יום חוות דעת מומחה לעניין דמי השימוש הראויים, עד ליום 15.1.10 וימסור העתק ממנה לב"כ התובע. התובע רשאי להגיב עליה עד ליום 1.3.10.

 

42.       אני קובע ישיבת קדם משפט ליום 8.3.10 שעה 11:00.

 

42.       המזכירות תשלח העתק החלטתי לבאי כח הצדדים ותזמנם.

 

ניתן היום כ"ח בכסלו, תש"ע (15 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים.

 

יחזקאל ברקלי, שופט

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B772FF449EB26F904225768D0051B1E1/$FILE/550174FE323AECD24225768B003EEF35.html
תאריך: 
15/12/09
Case ID: 
1_0
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יחזקאל ברקלי
יחזקאל ברקלי
Powered by Drupal, an open source content management system