בנק לאומי סניף נ. שד' עמיר בני


 

   

בתי המשפט

א  001791/05

בית משפט השלום באר שבע

 

16/12/09

תאריך:

כב' השופט גד גדעון

בפני:

 

 





בנק לאומי לישראל בע"מ

בעניין:

התובעת

אלישע כהן

ע"י ב"כ עו"ד


 

נגד

 


 

1 . שד' עמיר בניה ופיתוח בע"מ – ניתן פסק דין

2 . פריאנטה עמרם – עוכבו הליכים בשל פש"ר

 

3 . י.ז.ה.ר חב' לשיווק אביזרי בע"מ

4 . גבאי זאב

     ע"י ב"כ עו"ד יוסי גנון

הנתבעים


 

פסק דין

1.       זהו פסק דין בתביעת התובע לחייב את הנתבעים בתשלום החוב בחשבון הנתבעת מס' 1, אצל התובעת. כאמור להלן, ניתן כבר פסק דין נגד הנתבעת מס' 1, וההליכים נגד הנתבע מס' 2 עוכבו. פסק הדין מתייחס איפוא לתביעה נגד הנתבעים מס' 3 ו-4. הוחלט לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים.

 

הנתבעת מס' 1, הינה חברה שהתאגדה ביום 11.5.97. ביום 8.7.97 פתחה הנתבעת מס' 1 חשבון מסוג חח"ד בסניף שדרות של התובעת.

            מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי באותו יום, 8.7.97, חתם הנתבע מס' 4, מר זאב גבאי, על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, לטובת התובעת, בגין התחייבויות הנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 2, מר פריינטה, בן משפחתו של הנתבע מס' 4, חתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום למחרת, ביום 9.7.97, והנתבעת מס' 3 חתמה על כתב ערבות כאמור, ביום 5.10.97, כאשר מי שחתם בשמה על כתב הערבות, היה מר שלמה סמי גבאי, שהינו אחיו של הנתבע מס' 4.

 

             

לטענת התובעת, עמד חובה של הנתבעת מס' 1 לתובעת ביום הגשת התביעה על 322,260 ¤. הנתבעת מס' 1 נתבעה לשלם את החוב מכוח הסכם פתיחת החשבון, והנתבעים מס'  2-4, נתבעו מכוח כתבי הערבות שחתמו.

 

הנתבע מס' 2 הגיש כתב הגנה ראשון מטעמו, כאשר איננו מיוצג על ידי עו"ד. בכתב ההגנה האמור, טען כי אמנם היה בעל מניות בשדרות עמיר, אך בתקופה האמורה שימש מר סמי גבאי כמנהל החברה, והוא שטיפל בענייניה הכספיים. לדבריו, החברה נקלעה לקשיים כלכליים, נוצר חוב בחשבונה אצל התובעת, ואז התחייבו הוא ומר שלמה גבאי בהסדר תשלומים עם התובעת, ושילמו על חשבון החוב, סך של 4,500 ¤ לחודש, כאשר לאחר כשנתיים, נקלע הנתבע מס' 2 לקשיים כלכליים, וחדל לשלם את התשלומים.

 

ביום 27.9.06, ניתן פסק דין נגד הנתבע מס' 2, בשל אי התייצבות לדיון קדם משפט שהתקיים באותו מועד. פסק הדין בוטל ביום 19.12.06 (בש"א 4828/06).

הנתבע מס' 2 הגיש לאחר מכן כתב הגנה מתוקן, כאשר הוא מיוצג על ידי עו"ד. בכתב ההגנה המתוקן טען בין היתר כי הנתבעת מס' 1 הוקמה על ידי הנתבע מס' 2 יחד עם הנתבעים מס' 3 ו-4, כאשר הנתבעים מס' 3 ו-4, היו אחראיים לצד הפיננסי, והנתבע מס' 2, היה אחראי לצד המקצועי. לדבריו, הנתבעים מס' 3 ו-4 היו אחראיים באופן בלעדי, לקשר בין שדרות עמיר והתובעת. לדבריו, גם במשא ומתן לפשרה שהתנהל בין הנתבעים והתובעת, לא היה לנתבע מס' 2 כל חלק, ומי שניהל את המשא ומתן, היה מר שלמה גבאי, אחיו של הנתבע מס' 4, ומנהלה של הנתבעת מס' 3. לטענתו, הוא שימש למעשה כחותמת גומי של הנתבעים מס' 3 ו-4, שהוליכו אותו שולל בכל הנוגע לניהול החברה, ולמצבה הפיננסי. הנתבע מס' 2, העלה בכתב הגנתו המתוקן טענות הגנה נוספות, שלא נעמוד עליהן, משום שהדיון בהן התייתר, עם עיכוב ההליכים נגד הנתבע מס' 2.

 

4.   הנתבעים מס' 3 ו-4, טענו בכתב הגנתם, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, וכי התובעת מנסה לבסס את תביעתה על כתבי ערבות שפג תוקפם, שאינם רלוונטיים עוד לחוב הנטען.

הנתבעים הודו, כי חתמו על כתבי הערבות, בשנת 1997, וכי בעת חתימת הערבויות, היו שניהם בעלי עניין בנתבעת מס' 1, וחתמו על כתבי הערבות בשל היותם בעלי עניין בה  (סעיף 15.1 לכתב הגנתם). עם זאת, לטענתם, ההלוואות בגינן נוצר חוב ניתנו לנתבעת מס' 1, בחודש אפריל 2001, כארבע שנים לאחר חתימת כתבי הערבות, כאשר באותו מועד, לא היה עוד מי מהם בעל מניות או מנהל בנתבעת מס' 1. לטענתם, עובר למתן ההלוואות, בוטלו ערבויותיהם לחברת התובעת, והוחלפו על ידי ערבויות בעלים חדשות, שניתנו על ידי נתבע מס' 2 ומר סמי גבאי.

 

לטענתם, ההלוואות האמורות, ניתנו במסגרת הסדר פשרה, במסגרתו נפרעו כל חובותיה של הנתבעת מס' 1 לתובעת, וההלוואות ניתנו למעשה כהלוואות אישיות לנתבע מס' 2, ולמר שלמה גבאי. לטענתם, ההלוואות נזקפו מסיבה טכנית בלבד, על חשבון הנתבעת מס' 1. לטענתם, משנפרע כל חובה של הנתבעת מס' 1 לתובעת, באמצעות ההלוואות אשר הועמדו לנתבע מס' 2 ולמר שלמה גבאי, והועברו בפועל, לחשבון הנתבעת מס' 1 אצל התובעת, נפרע החוב כאמור.

 

עוד טענו, כי הנתבע מס' 4, הינו ערב יחיד, כהגדרתו בחוק הערבות תשכ"ז-1967, שכן במועד יצירת החוב, לא היה לו כל עניין בנתבעת מס' 1. לטענתו, בהיותו ערב יחיד, וכאשר כתב הערבות עליו חתם אינו מוגבל בזמן וסכום החוב הנערב על פיו אינו קצוב, הרי שהוא פטור מערבותו. עוד הוא טענו, כי בהיותו ערב יחיד, נאסר על התובעת לפעול נגדו לפני מיצוי ההליכים נגד החייבת העיקרית.

 

הנתבעים מס' 3 ו-4 טענו גם, כי ברשות התובעת עמדו בטוחות לחוב, בסכומים שעולים על סכום החוב, וכי התובעת ברשלנותה, גרמה להוצאת בטוחות אלה מידיה. עוד טענו, כי התובעת לא עמדה בחובתה להודיע להם על החוב, על פי הוראות החוק.

 

 

5.   ביום 25.5.05, ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת מס' 1.

            ביום 7.10.08, עוכבו הליכים נגד הנתבע מס' 2, בשל צו כינוס נכסים שניתן נגדו בתיק פש"ר (מחוזי ב"ש) 8325/08.

 

לתובעת העידו מר דוד וקנין, שכיהן כמנהל סניף שדרות של התובעת, מחודש דצמבר 2001 עד חודש פברואר 2006, ועו"ד דני אליגון, אשר ייצג את התובעת, בהליכי הוצאה לפועל שנקטה נגד הנתבעת מס' 1, וניהל את המשא ומתן לפשרה מטעמה עם הנתבעים, בשנת 2001.

עדי התובעת העידו בתצהיריהם, בין היתר, כי בעקבות הליכי הוצאה לפועל שנקטה התובעת נגד הנתבעת מס' 1, נוהל משא ומתן לפשרה, כאשר במסגרת הפשרה שהוצעה, אמורה הייתה התובעת להעמיד שתי הלוואות על סך 220,000 ¤ כל אחת, בחשבון הנתבעת מס' 1, כאשר להלוואות יערבו יחד ולחוד, הנתבע מס' 2 ומר סמי גבאי, וכל אחד מהם יפרע בפועל הלוואה אחת. כמו כן היתה הנתבעת מס' 1 אמורה להפקיד סך 51,000 ¤ במזומן, וכן לשלם במזומן שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ¤. ככל שהיתה הפשרה מבוצעת, אמור היה חשבון הנתבעת מס' 1 להיסגר, וככל שהיתה נותרת יתרת זכות בחשבון, היתה היא אמורה להקטין את סכום ההלוואה, אותה אמור היה להחזיר מר סמי גבאי. כל הבטחונות שניתנו להבטחת התחיבויות נתבעת מס' 1, אמורים היו להמשיך לשמש כבטוחה לחוב, ובכללם, דירה אותה רכש עו"ד יוסף גבאי, אחיהם של הנתבע מס' 4 ושל סמי גבאי, שהיה דירקטור בנתבעת מס' 3, ומי שייצג את אחיו ואת הנתבעת מס' 1, במסגרת המשא ומתן לפשרה. יצויין, כי לדברי עדי התובעת, הדירה האמורה מושכנה עוד קודם, להבטחת התחייבויות הנתבעת מס' 1, והתחייבויות הנתבעת מס' 3. 

      לדברי העדים, בסופו של דבר לא נכרת הסכם פשרה, בין היתר משום שעו"ד יוסף גבאי לא הסכים לכך, שהדירה ששיעבד לטובת התובעת, תמשיך לשמש כבטוחה לאחר העמדת ההלוואות, ולא הסכים לחתום על ההסכם. בדיעבד התברר, כי עו"ד יוסף גבאי ביטל את ההסכם לרכישת הדירה, עוד בשנת 1999.

 

על אף שלא נכרת הסכם פשרה, העמיד מנהל הסניף את ההלוואות האמורות, בחשבון החברה, וכאשר התברר הדבר לב"כ התובעת, הוחלט בהתייעצות משותפת, כי בנסיבות אלה לא תבוטלנה ההלוואות, וכל עוד תפרענה כסדרן, לא ינקוט הבנק בהליכים נוספים. זאת בין היתר, בהסתמך על כך שדירת עו"ד יוסף גבאי, תישאר משועבדת לטובת התובעת (וכאמור, בהמשך הסתבר כי עו"ד יוסף גבאי ביטל את ההסכם לרכישת הדירה עוד בשנת 1999).

 

מר וקנין העיד, כי אף אחד מהנתבעים 2-4 לא הודיע לתובעת על ביטול ערבותו, וכי התובעת לא פטרה מי מהנתבעים מערבותם להתחייבויות הנתבעת מס' 1.

 

מטעם הנתבעים העידו הנתבע מס' 4, מר זאב גבאי, בעצמו, ואחיו, מר שלמה סמי גבאי. יצויין, כי רק מר זאב גבאי, הגיש תצהיר עדות ראשית, במסגרתו פירט את העובדות שבבסיס כתב ההגנה, וטען כי חדל להיות בעל עניין בנתבעת מס' 1 עוד בשנת 1998, וכי הודיע על כך בכתב ובע"פ, למנהלים הרלוונטיים בסניף התובעת.

 

מר סמי גבאי לא מסר עדות ראשית בתצהיר, אלא זומן להעיד, על פי בקשת הנתבעים מס' 3 ו-4, על אף שהינו אחיו של התובע מס' 4, והוא שחתם על כתב הערבות בשם הנתבעת מס' 3, על פי ייפוי כוח שניתן לו לעניין זה, באסיפה הכללית של החברה. בהחלטה מיום 27.7.08, במסגרתה אושרה הזמנת מר סמי גבאי, כעד מטעם הנתבעים מס' 3 ו-4, צו?וה ב"כ הנתבעים, להבהיר תוך 7 ימים, מדוע לא יוגש תצהיר מטעם העד. ב"כ הנתבעים לא פעל כאמור, וכאשר נשאל על כך במהלך דיון ההוכחות, השיב שלא קיבל את ההחלטה. ב"כ התובעת התנגד לעדות מר סמי גבאי, בשל האמור, אך הוחלט, כי העד יעיד כאשר הצדדים יהיו רשאים לטעון טענותיהם לעניין ההוצאות, ולעניין מהימנות על רקע זה, במסגרת הסיכומים.

מר סמי גבאי העיד, בין היתר, כי ניהל את הנתבעת מס' 1 בשנים 1998-1999, כאשר במהלך שנת 1999 נתבקש להחליף את ערבותו של אחיו, הנתבע מס' 4, והסכים לכך. לדבריו, חתם על ערבות במקום הנתבע מס' 4, ובהמשך, לדבריו, התקיים משא ומתן בין התובעת והנתבעת מס' 1, ואף נחתם הסכם פשרה. מר סמי גבאי העיד גם כי בשנת 1999 היה בעל מניות בנתבעת מס' 1, ובהמשך העביר את מניותיו לנתבע מס' 2. לדבריו, ישתדל להמציא את המסמכים, המעידים על היותו בעל מניות ועל העברת המניות. בהמשך החקירה הנגדית, העיד כי יש ברשותו גם את כתב הערבות עליו חתם במקום הנתבע מס' 4 וגם את הסכם הפשרה החתום. בשל כך, הופסקה החקירה הנגדית של העד, על מנת שימציא את המסמכים האמורים, והחלה החקירה הנגדית של הנתבע מס' 4, מר זאב גבאי. סמוך לאחר תחילת החקירה הנגדית של הנתבע מס' 4, חזר מר סמי גבאי לאולם הדיונים, והודיע: "שוחחתי בטלפון עם העובד שהיה מתחזק את מקום הארכיון בשדרות, ושם כל המסמכים היו שמורים והוא אמר לי שביערו את הכל. שרפו את כל המסמכים כי עברו 7 שנים. הוא אמר ששרפו את המסמכים לפני שנתיים". חקירתו הנגדית התחדשה, לאחר סיום חקירתו של הנתבע מס' 4. השאלה האחרונה בחקירת הנתבע מס' 4, התייחסה למצבו הכספי של מר סמי גבאי, והנתבע מס' 4 השיב: "...אני משיב שתשאל אותו. לי אין מושג". עם חידוש חקירתו הנגדית של מר סמי גבאי, הוא נשאל על מצבו הכספי, והעיד: "ישנם כמה תיקי הוצאה לפועל המתנהלים נגדי בלשכת ההוצאה לפועל בב"ש, בסכום של 600,000 שקל. חתמתי ערבות לקרוב משפחה. יש לי איחוד תיקים והוכרזתי חייב מוגבל באמצעים. הוכרזתי כך לפני שנתיים-שלוש. אין לי מושג מתי הוגשה התביעה, ולכן אני לא יודע אם אז הייתי מוגבל באמצעים. אני מוכן שבית המשפט יבדוק זאת. אני משלם 100 שקל בחודש בתיק האיחוד".

כאשר נשאל מדוע לא סייע לאחיו, עם הגשת התביעה בשנת 2005, כאשר אז היו בידיו לטענתו כל המסמכים המוכיחים, כי הוא עצמו היה ערב לחובות הנתבעת מס' 1, ולא הנתבע מס' 4, השיב העד: "לשאלתך מדוע לא ניסיתי אז לבוא ולעזור לו, אני אומר שאני לא צריך לספר. זו לא תביעה שלי, זו תביעה שלו. יש לו את עורך דינו שמייעץ לו מה לעשות".

 

הנתבע מס' 2, מר פריינטה, הגיש תצהיר עדות ראשית, טרם עיכוב ההליכים נגדו, ובסופו של דבר, העיד גם הוא כעד הנתבעים 3 ו-4, ונחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית.

הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.

 

התובעת טענה בסיכומיה בין היתר, כי הגנת הנתבעים לא הוכחה, משום שעדויות הנתבע מס' 4, ומר סמי גבאי, לא היו מהימנות. התובעת טענה, כי מר סמי גבאי לא חתם מעולם על כתב ערבות עבור הנתבעת מס' 1, ולא החליף את הנתבע מס' 4 כערב. לטענת התובעת, לא בוטלו הערבויות מעולם, משום שלא נמסרו הודעות לתובעת כנדרש, וכאשר עדי הנתבעים, מסרו גרסאות סותרות בעניין זה. התובעת טענה, כי גרסת העד עו"ד אליגון, לפיה לא נכרת הסכם פשרה, לא נסתרה, ומכאן, שהטענה לפיה הופטרו הנתבעים מס' 3 ו-4 במסגרת הסכם פשרה, אינה נכונה. התובעת עמדה על כך, כי הנתבע מס' 4 לא היה ערב יחיד כטענתו, משום שהיה בעל עניין בנתבעת מס' 1, בעת חתימת כתב הערבות, והיות שסכום הקרן לו ערב, עלה על הסכום הנקוב בחוק הערבות. ביחס לטענה, כי התובעת התרשלה, בכך שלא מימשה בטוחות שהיו בידה, בדמות שיעבודים על נכסים של הנתבעת מס' 1, ועל דירה שבבעלות מר יוסף גבאי, טענה הנתבעת, כי לא הייתה מחויבת לעשות כן, ובנוסף טענה, כי השיעבוד על נכס המקרקעין לא עמד כלל, משום שעו"ד יוסף גבאי ביטל את הסכם הרכישה של הנכס. עוד טענה, כי שווי יתר הבטוחות היה נמוך וכי הנתבע מס' 4 עצמו העיד, כי כלי ההנדסה ששועבדו נמכרו על ידי מר סמי גבאי, ותמורת המכירה שימשה לכיסוי חובות של הנתבעת מס' 1.

 

הנתבעים מס' 3 ו-4, חזרו בסיכומיהם על טענות ההגנה שהעלו והוסיפו, בין היתר, כי גם אם לא נחתם הסכם פשרה, הרי שבפועל נכרת ההסכם בהתנהגות, עם העמדת ההלוואות בחשבון הנתבעת מס' 1, ובכך הופטרו הנתבעים מס' 3 ו-4 מערבויותיהם. לטענתם, משלא העידה התובעת, את מנהלי הסניף שכיהנו במועד הרלוונטי, ולא הציגה את הסכמי ההלוואה שהועמדה לנתבע מס' 2 ולמר סמי גבאי, אין לקבל את גרסתה בעניין זה. לטענתם, מנהלי התובעת ידעו, שבעלי השליטה בנתבעת מס' 1 הם הנתבע מס' 2 ומר סמי גבאי, ולא הנתבע מס' 4. כן טענה כי הוכח שלא נמסרו לנתבעים מס' 3 ו-4, הודעות לערב כנדרש.

 

כאמור להלן, סבורני כי יש לדחות את טענות ההגנה, ולקבל את התביעה במלואה.

 

נראה, כי עדויות עדי הבנק, לא הופרכו בחקירה הנגדית והרושם היה כי העידו אמת. הנתבעים נמנעו מלהעיד את עו"ד יוסף גבאי, שניהל את המשא ומתן עבורם מול עו"ד אליגון אשר ייצג את התובע. המדובר לכאורה, בעד חיוני ביותר, להוכחת גרסת הנתבעים לעניין הסכם הפשרה, וכאשר לא העיד, נותרה למעשה עדות עו"ד אליגון בעניין זה, ללא גרסה נגדית.

קשה היה לעומת זאת, לקבל את עדויות הנתבע מס' 4 ואחיו, מר סמי גבאי, כמהימנות. זאת, הן בשל ההתרשמות הישירה מן החקירות, הן בשל נסיבות מתן עדותו של סמי גבאי, והן בשל סתירות בין העדויות.

 

כאמור, מר סמי גבאי היה מעורה בפעילות הנתבעת מס' 1 מול התובעת. ליווה גם את המשא ומתן לפשרה. אין בפני כל הסבר סביר, לכך שהנתבעים נמנעו מתחילה, מלהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעים נמנעו כאמור ממתן הסבר כזה, חרף החלטה מפורשת, שחייבה אותם לעשות כן. כאמור לעיל, העד העיד כי ברשותו מסמכים חתומים, שאם היו מוצגים היו משמיטים את יסודותיה של התביעה. המדובר בהסכם פשרה חתום לטענתו, אשר אם היה מוצג, היה מרוקן מתוכן את עדות עו"ד אליגון, וכן כתב ערבות חתום של העד, ומסמכים המעידים על כך שהיה בעל מניות בנתבעת מס' 1, אשר אם היו מוצגים, היו מחזקים במידה רבה את גרסת הנתבע מס' 4, לפיה ערבות העד החליפה את ערבותו. כאמור, לאחר שהתחייב להמציא את המסמכים, וחקירתו אף הופסקה לצורך זה, חזר ומסר לבית המשפט גרסה, לפיה יצר קשר טלפוני עם עובד בארכיב, שמסר לו כי המסמכים בוערו משום שחלפו 7 שנים מאז נעשו. טענה זו קשה לקבל. אין מחלוקת כי העד ידע, שנגד אחיו הוגשה תביעה, עוד לפני שלטענתו בוערו המסמכים. אילו היו בידיו מסמכים כאלה, אין להניח כי היה מונע אותם מאחיו ובכך מכשיל את הגנתו.

מסקנת התובעת, לפיה "התנדבות" העד, ליטול על עצמו את הערבות, בשלב מאוחר של התביעה, הינה בדותא, והועלתה רק משום שבאותו שלב כבר היה העד חייב מוגבל באמצעים, נראית כאפשרות סבירה למדי. אכן, כפי שהעיד העד, היו לו במועד חקירתו  חובות בסך כולל של 600,000 ¤, הוא הוכרז חייב מוגבל באמצעים ונפתח לו תיק איחוד, כאשר בגין חובותיו, שילם באותו מועד סך 100 ¤ בחודש, בלבד. במצב זה, תוספת חוב בגובה הסכום הנתבע, לא היתה משנה את מצבו באופן דרמטי, ועל כן לא עמד בפניו קושי ליטול על עצמו את החוב.

 

מעבר לאמור, התגלו סתירות מהותיות, בין עדויות הנתבע מס' 4 ואחיו, מר סמי גבאי. התובעת עמדה על סתירות אלה בסיכומיה. כך, למשל, בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מס' 4, טען כי לא היה בעל שליטה בנתבעת מס' 1, למעט מכוח אחזקותיו בנתבעת מס' 3.

בחקירתו הנגדית העיד, כי הנתבעת מס' 3 הייתה בעלת מניות בנתבעת מס' 1, מתחילת פעילותה, ומיד לאחר מכן סתר את עצמו והעיד, כי "בפועל לא אני הייתי בעל מניות, ולא יזהר הייתה בעל מניות. בהתחלה הייתי רשום ממש כמה ימים. אני לא זוכר אם יזהר הייתה רשומה אי פעם כבעלת מניות. אני הייתי בעל מניות רק כמה ימים". בהמשך העיד, כי בפועל החזיק את המניות עבור אחיו: "אני הייתי בעל מניות רק כמה ימים. מהתחלה למעשה הוא היה בעל המניות בפועל, הייתי בעל מניות רק באופן פורמאלי בהתחלה, ומי שהיה אחריי היה שלמה גבאי (אחי). העברתי לו את המניות מראש. שלמה גבאי היה בפועל בעל מניות החברה... החברה הזו הוקמה בשמי. ברגע שהיא התחילה בפעילות היא כבר לא הייתה בתחום שלי. העברתי את המניות לאחי וזה היה כל הסיפור. זה היה אצל עו"ד גבאי או אולי אצל עו"ד בן ישי. זה נעשה מיידית ב-97". אלא שלא רק, שלא הומצאו כל כתבי העברת מניות כאמור, ולא רק שאין כל הסבר לצורך ברישום המניות, על שם הנתבע מס' 4, עבור אחיו, אלא שמר שלמה גבאי מסר גרסה  אחרת לעניין, לפיה בשנת 1999, היה הוא עדיין בעל מניות, ובהמשך טען: "הערבות של זאב גבאי פגה באותו יום שאני נכנסתי כערב. יש עמלה בחשבון שכתוב עמלת ערב חדש. זה היה במהלך שנת 99'". יוער, כי מר וקנין נחקר לעניין העמלה האמורה, והבהיר, כי מדובר בעמלה ששולמה, בגין הוצאת ערבות בנקאית.

 

מר סמי גבאי העיד: "במהלך שנת 99' התבקשתי אחרי דין ודברים עם הבנק להחליף את הערבות של זאב גבאי עם הערבות שלי. אנחנו אחים. הוא ביקש מהבנק להשתחרר". הנתבע מס' 4 העיד, עם זאת: "אני לא פניתי לאחי אף פעם גם לא ב-97'-98' שיחליף אותי כערב, כי היה ברור לי שמלכתחילה הוא היה ערב". כאשר התבקש להבהיר את הסתירה, השיב: "לדבריך אחי העיד קודם לכן שפניתי אליו בשנת 99' וביקשתי ממנו לערוב במקומי, אני אומר שאני לא יכול לזכור מה היה בשנת 99'. אני לא אמרתי את מה שאחי אומר שאמרתי".

 

יש איפוא לקבל את גרסת התובעת, לפיה לא נחתם הסכם פשרה, והמשא ומתן לפשרה לא צלח. סבורני כי אין בעובדה כי הועמדו הלוואות לחשבון החברה לבדה, להעיד על כריתת חוזה מכוח התנהגות התובעת, כפי שטוענים הנתבעים, כאשר לא בוצעו יתר ההוראות עליהן דובר במסגרת המשא ומתן, ואשר פורטו בטיוטת הסכם הפשרה, לרבות מתן הסכמה של עו"ד יוסף גבאי, לכך שהדירה ששיעבד בעבר תמשיך לעמוד כבטוחה גם לאחר עריכת ההסדר, ולרבות תשלום שכ"ט עו"ד במסגרת ההסכם.

 

אין לקבל טענות הנתבע מס' 4, לעניין היותו ערב יחיד כמשמעות מונח זה בחוק הערבות, ואת טענות ההגנה הנובעות מכך, אין מחלוקת, שבמועד חתימת הערבות החזיק מחצית מניות החברה. משנדחו גרסאות הנתבע מס' 4 עצמו, והעד מר סמי גבאי, וכאשר לא הומצא כל מסמך שעשוי להעיד על העברת מניות ביניהם, הרי שלא הוכח, כי הנתבע מס' 4 העביר אי פעם את מניותיו לאחיו כנטען. ומכאן, כי המשיך להחזיק בהן גם במועד היווצרות החוב.

 

בסיכומי הנתבעים נטען עוד, כי התובעת לא הוכיחה, שמסרה להם הודעות על מצב הנתבעת מס' 1 ועל חובותיה. זאת, באשר לא הוצאו מכתבים כאלה על ידי התובעת, למעט מכתב אחד, שמוען לנתבעת מס' 1 בלבד והוא חסר תאריך, ואולם, בתצהיר הנתבע מס' 4 לא נטען דבר לעניין זה, ולא פורט כל נזק שנגרם לו עקב אי קבלת התראה כאמור. מעבר לאמור, הנתבע מס' 4 אישר בעדותו, כי ידע על קיום המשא ומתן לפשרה בין הצדדים, ומכאן שידע גם על חובותיה של הנתבעת מס' 1.

 

יש לדחות את הטענה, לפיה התרשלה התובעת, בכך שלא מימשה שעבודים שנרשמו לטובתה על נכסים שונים, לרבות ציוד של הנתבעת מס' 1. בכתבי הערבות עליהם חתמו הנתבעים נאמר מפורשות בסעיף 3 (א): "ערבות זו וכל זכויות הבנק על פי כתב זה הם נוספים ובלתי תלויים בכל הבטוחות והערובות, שהבנק קיבל או יקבל מהחייבים או בעבורם, ולא ישפיעו עליהם ולא יושפעו מהן וישמשו לבנק ערובה מתמדת...", ומכאן, כי ערבויות הנתבעים אינן תלויות בבטוחות נוספות. לא הוצגה גם כל הוכחה, לשווים של הנכסים המשועבדים, כאשר ביחס לדירת עו"ד יוסף גבאי הובהר, כי הסכם הרכישה בגינה בוטל עוד בשנת 1999. מעבר לאמור, העיד הנתבע מס' 2, מר פריאנטה, כי כלים הנדסיים של הנתבעת מס' 1, ובהם הכלים שהיו משועבדים, נמכרו על ידי מר סמי גבאי, ותמורתם שימשה בין היתר לכיסוי חובות. לדבריו: "לשאלה מדוע בתצהירי אמרתי שאני לא ידעתי מה קרה לבטוחות שהיו בבנק אני משיב שסמי מכר אותם למיטב זכרוני הם היו משועבדים לבנק. אני חושב שהוא העביר את הכסף לבנק. אין לי הסבר מדוע בתצהיר כתבתי שאני לא יודע מה קרה לבטוחות".

 

סכום התביעה הוכח בתצהיר מר וקנין, ובמסמכים שצורפו אליו. הנתבעים טענו, כי החוב בחשבון החברה, נפרע עם העמדת ההלוואות, וכי ההלוואות האמורות הועמדו באופן אישי לנתבע מס' 2 ולמר סמי גבאי, במסגרת הסכם הפשרה. יצויין, כי הסכמי ההלוואה לא הוגשו, והבנק טען כי לא איתר אותם. ב"כ הנתבעים טען, כי עובדה זו פועלת לחובת הבנק. אכן, מדובר בראיה רלוונטית שהעדרה עשוי לפעול לחובת התובעת, ואולם, גם הנתבעים לא הציגו כל מסמך, העשוי ללמד על כך שההלוואות ניתנו באופן אישי כנטען. דפי החשבון של הנתבעת מס' 1, ת/1, מראים כי שתי ההלוואות הועמדו ביום 30.5.01 בחשבון הנתבעת מס' 1, וכי תשלומי החזר ההלוואה, נעשו מתוך הכספים בחשבון האמור. כאמור, הסכם הפשרה לא נחתם, ואולם בטיוטת ההסכם שצורפה לתצהיר מר אליגון, בסעיף 4.ד, נאמר מפורשות, כי "שתי ההלוואות יהיו ע"ש בעלת החשבון, קרי "שדרות עמיר בע"מ", ולא על שמות בעלי המניות...". כאמור, לא הובאה כל ראיה, לפיה ההלוואות ניתנו באופן אישי למר סמי גבאי ולנתבע מס' 2. הנתבע מס' 2 בחקירתו, לא ידע לומר על שם מי הועמדה ההלוואה, ומר סמי גבאי לא הציג כל מסמך לעניין זה. סבורני, כי יש לדחות על כן את טענת הנתבעים גם לעניין זה. יש איפוא לקבל את התביעה, ולדחות את טענות ההגנה. סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית כאמור בסעיף 16 לכתב התביעה, עומד על 433,626 ¤. אני מחייב איפוא את הנתבעים מס' 3 ו-4 יחד ולחוד לשלם לתובעת סך 433,626 ¤, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ¤ והוצאות המשפט. התובעת רשאית להגיש פסיקתא לחתימה תוך 30 ימים, ולצרף אליה בקשה לשומת הוצאות.

ניתנה היום כ"ט בכסלו, תש"ע (16 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                                

גד גדעון,  שופט

 

 


               

001791/05א  134 הילה כפיר

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/FB9601D6BBFCF2464225768E005172FD/$FILE/6C65EBFC21F52D0D4225768B003839E6.html
תאריך: 
16/12/09
Case ID: 
1791_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט גד גדעון
כב' השופט גד גדעון
עורכי דין : יוסי גנון נגד
יוסי גנון
נגד
Powered by Drupal, an open source content management system