עלי אבו סבילה - אחים פרהוד בע"מ


 

   

בתי הדין לעבודה





עב 001613/07

בית הדין האזורי לעבודה

בבאר – שבע


 

16/12/2009


 

כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן

   סגנית  נשיא

משה גולדפרב – נציג עובדים

ראובן בצרתי – נציג מעבידים

בפני:

 

 

 














 

עלי אבו סבילה

בעניין:

התובע

אלי בן נעים - מזכיר איגוד מקצועי

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

אחים פרהוד בע"מ


 

הנתבעת

אלעוברה טלאל

ע"י ב"כ עו"ד


 


 


פסק דין

 

1.         התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו בנתבעת.

 

2.         התובע טוען, כי עבד כנהג כאשר במסגרת עבודתו הוביל חומרי בניין לאתרים שונים לפיה הנחיית מנהל הנתבעת. כמו כן עבד על מכבש, שופל והעברת ציוד מכני בשעת הצורך.

 

3.         הנתבעת הינה חברה אשר מטרתה לעסוק בעבודות בנייה ופיתוח (נסח רשם החברות – נספח 2 לתצהיר התובע). לטענתה, עיקר עבודתה היה בביצוע עבודות פיתוח ועפר שקיבלה ממזמיני עבודה שונים ושביצעה באמצעות עובדיה בציוד שלה.

 

4.         התובע החל עבודתו בינואר 1987 וטוען כי פוטר לאלתר ביום 15/5/06 יום עבודתו  האחרון במכתב פיטורים מיום 1/5/06, אולם לגירסתו נמסר לו המכתב רק ביום 4/7/06 והתובע  ציין עובדה זו על גבי  המכתב (נספח 1 לתצהירו).

           

            עוד  יצוין כי התובע  צרף את יומן עבודתו להוכחת גרסתו  כי  עבד  בפועל עד  ה-15/5/06(נספח  1א לתצהירו).

 

5.         בעקבות פיטוריו טוען שזכאי לפיצויי פיטורים בסך 108,205 ¤ על פי משכורת קובעת בסך של 5695 ¤, כמפורט בתלוש משכורתו האחרון (4/06). מהסך הנ"ל מודה התובע כי יש לקזז הסכום שקיבל מקרן הפנסיה של פועלי הבניין סך של 18,792 ¤ בגין פיצויי פיטורים, לפיכך תובע יתרת פיצויי פיטורים בסך של 89,413 ¤.

 

6.         התובע תובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,695 ¤.

 

7.         עוד נטען מפי התובע, כי לאור מהות עיסוקה של הנתבעת כחברה קבלנית העוסקת בעבודות עפר ופיתוח, לרבות עבודות בנייה, חל על יחסי העבודה צו ההרחבה בענף הבנייה והעבודות הציבוריות ומכוחו תובע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל עבור 7 שנים ממועד הגשת תביעתו ובסך של 17,863 ¤ וכן דמי כלכלה בסך של 16,995 ¤, הכל על פי חישובים שצרף לתביעתו ולתצהירו.

 

8.         לגירסת התובע, לא קיבל במהלך עבודתו דמי הבראה ותובע פדיון בסך של 6,996 ¤. כמו כן תובע פדיון 46 ימי חופשה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות בהן עבד 5 ימים בשבוע על פי שכר יומי של 262.9 ¤ ובסך של 12,099 ¤.

 

9.         במהלך עבודתו טוען התובע כי עבד שעות נוספות וצרף רישומי שעות עבודתו שנעשו על פי האמור בטכוגרפים של המשאית עליה עבד, כאשר מתוך רישומי השעות חילץ התובע את השעות הנוספות ותובע בגין רכיב זה סך של 30,079 ¤.

 

10.        הנתבעת אינה חולקת על תקופת עבודתו של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים וכן לא על שכרו האחרון (סעיף 4א לסיכום טענותיה). כמו כן, לא חולקת על עובדת פיטורי התובע, אך לגירסתה התובע קיבל מקרן הפנסיה את כל המגיע לו עבור  פיצויי פיטורים. בסיכום טענותיה, טענה הנתבעת טענה נוספת, היינו  כי שילמה לתובע עם סיום עבודתו סך של 12,500 ¤ לחיסול כל תביעותיו לרבות בגין פיצויי פיטורים והיתרה שולמה לתובע  מקרן הפנסיה לפיכך טוענת כי  יש לדחות תביעתו  ברכיב זה.

 

11.        באשר לחלף הודעה מוקדמת נטען מפי הנתבעת, כי על פי האמור  במכתב הפיטורים  לתובע ניתנה הודעה בעל פה על פיטוריו עוד ביום 1/4/06 כאשר הפיטורים היו אמורים להיכנס לתוקף מ- 30/4/06 ובתלוש השכר של חודש מאי 2006, שולמה לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,619.92 ¤ (נ/1).

 

12.        באשר לפדיון חופשה, נטען כי התובע ניצל את כל ימי חופשתו ונמצא אף ביתרת חובה (ס' 7 לסיכומים).

 

13.        הנתבעת מכחישה חלות צו ההרחבה בענף הבנייה על יחסי העבודה שבין הצדדים וטוענת כי יש לדחות את תביעת התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ולדמי כלכלה.

 

14.        באשר לתביעה לגמול בגין שעות נוספות טוענת, כי התובע לא הוכיח תביעתו, יומניו אינם אמינים. כך גם לגבי חישוביו.

 

15.        הנתבעת זנחה בסיכום טענותיה את טענת הגנתה באשר לתביעה לפדיון דמי הבראה וטוב שעשתה כך, שכן מנהל הנתבעת במהלך הדיון המקדמי העיד כי דמי הבראה לא שולמו לתובע. כמו כן, זנחה בסיכום טענותיה את טענות הקיזוז שטענה בכתב ההגנה בגין נזקים שנגרמו  לה לטענתה בשל התנהלות התובע.

 

16.        התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר.

בעקבות פטירתו של מנהל הנתבעת, עיסא אל-עסיבי ז"ל, טרם מתן עדותו, נחקר בנו, ראיד אל-עסיבי (להלן: "ראיד") שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעת ויתרה על חקירת מצהירי התובע אבו סבילה סאלם ואבו סבילה מוחמד, אולם על פי החלטת בית הדין התצהירים נשארו בתיק.

 

            הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב.

 

17.        לאור הרקע העובדתי וטענות הצדדים שפורטו לעיל, עולה כי כל תביעות התובע הינן במחלוקת בין הצדדים. לפיכך נדון בהן אחת לאחת.

 

התביעה לפיצויי פיטורים

 

18.        בסוגיה זו לא חלקה הנתבעת על תקופת עבודתו של התובע וכן לא חלקה על שכרו הקובע (סעיף 4א' לסיכום טענותיה).

 

19.        טענת הנתבעת כי התובע על אף שפוטר, קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים שהיה זכאי להם, לרבות טענתה, כי הסך 12,500 ¤ שקיבל לאחר שפוטר, הינו חלק מפיצויי הפיטורים, לא  הוכחה.

 

20.        גירסת הנתבעת בכתב ההגנה, כי הסך 12,500 ¤ שולם לתובע לאחר שנתן הסכמתו לשחרר את המשאית שלטענתה עיכב בחזקתו לאחר פיטוריו עד לקבלת הסך הנ"ל. עוד נטען בכתב ההגנה כי הסך הנ"ל כלל שכר בשיעור של 5,000 ¤ לחודש 4/07 (סעיף 6ג' לכתב ההגנה).

 

21.        מנגד, התובע טען, כי הסך 12,500 ¤ שולם לו כשכר עבודה בגין 2.5 חודשי עבודה אחרונים. עוד הוסיף כי הסכום הנ"ל שולם לו במזומן במועד בו עברה המשאית מחזקתו לחזקת הנתבעת.

 

22.        ב"כ הנתבעת ציין בדיון המוקדם כי אינו יודע אם הסך הנ"ל שולם לתובע בנוסף לפיצויי פיטורים או על חשבון שחרור כספי הפיצויים (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 6/3/08).

 

23.        בתצהירו של מנהל הנתבעת עיסא ז"ל (שניתן במסגרת בקשה לביטול פסק דין) הצהיר מפורשות, כי פיצויי הפיטורים שולמו לתובע ישירות מקופת הפיצויים (סעיף 11 לתצהירו).

 

24.        התובע טען בחקירתו הנגדית,  כי מדובר בשכר וכי הופנה ע"י הנתבעת לקבלת פיצויי הפיטורים מקופת הפיצויים (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 11/1/09).

 

25.        לפיכך, לא הוכח כי הסך 12,500 ¤  כלל בחובו תשלום על חשבון פיצויי פיטורים. כמו כן, לא הוכחה גירסת הנתבעת כי הסך 55,000 ¤ שנצבר בקרן הפנסיה לפועלי בניין על שם התובע נצבר  בחלק  הפיצויים, אלא מדובר בחלק התגמולים וכך גם עולה ממסמכי הקרן (נספח 5 לתצהיר התובע).

 

26.        ממסמכי קרן הפנסיה עולה, כי נצברו לזכות התובע בחלק הפיצויים סך של 18,792 ¤ בלבד (בגין הפרשות לשנים 1/1990 עד 5/1998). סכום זה יש לקזז מסכום הפיצויים שזכאי לו התובע ולפיכך, התובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בסך של 89,413 ¤.

 

27.        באשר לפיצויי ההלנה – עם פיטוריו של התובע קיבל התובע את כל המסמכים על מנת לשחרר הכספים שנצברו לזכותו בקופת הגמל, אולם באשר ליתרה, על הנתבעת היתה להיות מודעת לכך, כי לא הפרישה כספים לקרן הפנסיה משנת 1998 ולפיכך על פניו, לא נצברו בקרן מלוא כספי פיצויי הפיטורים שהיה זכאי להם התובע. הנתבעת לא השכילה להוכיח כל טענת הגנה לאי תשלום כל פיצויי הפיטורים במועד. על פי הפסיקה, החל מהמועד בו הנתבעת לוותה בייעוץ משפטי, ניתן להניח כי היתה מודעת לחובתה לשלם לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים שהיה זכאי להם על פי  שכרו הקובע כאשר אין מחלוקת כי  אכן פוטר  מעבודתו, ומשלא עשתה כן יש לזכותו בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים  ממועד  זה  ועד לפרעון המלא בפועל.

           

            ולענייננו, יש לזקוף לזכות התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מהמועד בו התקיים דיון מקדמי (20/3/08), בו התייצב גם מנכ"ל הנתבעת (עיסא ז"ל).

           

 

28.        לפיכך, פיצויי הפיטורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/5/06 עד ליום 20/3/08 וממועד זה ישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עד לפרעונם המלא בפועל.

 

 

התביעה לתמורת הודעה מוקדמת

 

29.        לטענת התובע, עבד עד 15/5/06, פוטר לאלתר במועד זה ולא קיבל הודעה מוקדמת.

 

30.        לגרסתו, הסך של 5,619.92 ש"ח  (5,000 ¤ נטו), כפי שצויין בתלוש השכר לחודש מאי 2005 (נ/1) לא שולם לו וטוען שהתלוש הונפק חודשיים לאחר שפוטר ולאחר שתבע הודעה מוקדמת (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 11/1/09).

 

31.        לגרסת התובע, הסך 12,500 ¤ שולם לו בגין שכר עבור חודשיים וחצי אחרונים לעבודתו. וזכאי לסך 5,619.92 ¤ בגין תמורת הודעה מוקדמת בנוסף לסך הנ"ל.

 

32.        הנתבעת טענה בתגובה, כי ההודעה המוקדמת על פיטוריו נמסרה לתובע בתחילת חודש אפריל. כך צויין בתצהירו של עיסא ז"ל. התובע כאמור חולק על עובדה זו.

 

33.        עד הנתבעת, ריאד העיד כי אינו יכול להעיד על כספים וזאת בלשונו: "אני יודע רק על עבודה, הכל מנהל חשבונות" (עמ' 32 לפרוטוקול). כמו כן, ציין מפורשות כי אינו יכול להעיד על תלושי השכר ולא ידע לומר כמה כסף חייבים לתובע. באשר לשכר חודש 5/05 לא ידע להעיד אם התובע קיבל את הסכום שבתלוש השכר וכל שידע להעיד כי כעבור חודשיים שילמו לתובע כסף והחזיר את המשאית (עמ' 32 לפרוטוקול).

 

 

34.        הנטל חל על הנתבעת להוכיח כי אכן התובע קיבל הודעה מוקדמת בנוסף לשכרו.  אמנם עד הנתבעת לא יכול היה לאשר אם אכן שולם הסכום הנ"ל בפועל אם לאו, ולא הובא לעדות מנהל החשבונות שיכול היה להעיד על כך לגרסת ריאד, אולם אנו  בדעה כי למרות האמור לעיל, אין לזכות את התובע בתמורת הודעה מוקדמת בנוסף לסך של 12,500 ¤  שקיבל לאחר  פיטוריו, שכן מנהל הנתבעת הצהיר  כי ההודעה על פיטורי התובע ניתנה לו עוד בתחילת חודש  אפריל ועובדה זו צוינה אף במכתב הפיטורים שהוגש  על ידי  התובע. טענה זו לא  נסתרה בראיה מהימנה מטעם התובע, אף אם קיבל לידיו את המכתב רק  בתחילת חודש  יולי  2006.

 

35.        לפיכך, דין התביעה לקבלת תמורת הודעה מוקדמת- נדחית.

             

 

צו ההרחבה בענף הבניין

 

36.        צו ההרחבה בענף הבנייה חל על כל העובדים והמעבידים בישראל בענף הבנייה והעבודות הציבוריות, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידהם (הסכמים קיבוציים/כרך שלישי/פרק 18.1.9).

 

37.        שאלת תחולתו של צו ההרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (ע"ע 18/94 יפה אפרימי – לילה עאבד לעיל (לא פורסם).

 

38.        מקום שצו קובע שיחול על סוג עובדים, יש לבדוק אם הוא חל על מפעל זה או אחר.

 

39.        נטל ההוכחה על הטוען כי הוראות צו ההרחבה חל עליו.

 

40.        אין חולק כי התובע היה נהג משאית להובלת צרכי בנייה לאתרי הנתבעת וכי עבד על שופל, טרקטור, מכבש וציוד מכני כבד. בנו של מנהל הנתבעת, ראיד, לא הכחיש עובדה זו והצהיר, כי הנתבעת עסקה בעיקר בביצוע עבודות פיתוח ועפר שהיתה מבצעת באמצעות עובדיה וציוד שלה ועבד יחד עם התובע על הכלים (סעיף 4 לתצהירו).

 

            כשנשאל העד מה מהות עבודת הנתבעת, העיד: "עבודת עפר ועבודות פיתוח, הכל קשור לשופל, טרקטורים. בונים קירות עושים בלטות. עבודות פיתוח, מה אתה לא יודע מה זה עבודות פיתוח? קירות, חפירות." (עמ' 30 לפרוטוקול מיום 23/3/09).  

 

41.        בהמשך עדותו אישר כי שימש כקבלן משנה של אשטרום ועבד בשאול המלך. כמו כן אישר כי בנו קירות תומכים ועסקו בציפוי בניינים באבן.

 

42.        עוד נזכיר, כי הנתבעת ראתה את עצמה כמעבידה בענף הבנייה ולפיכך בשנים 1990 עד 1998, הפרישה בגין התובע כספים לקרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין שהינה קרן סקטוריאלית ובאותה עת ביטחה רק עובדים בענף.

 

43.        עוד נדגיש כי על פי הסיווג המקצועי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (משנת 1993), המשמש כאסמכתא לסיווג ענפי עבודה שונים, ולמאפיינים של ענף הבניין – נמצאים גם אלה התואמים את סוגי העבודות ואתרי הביצוע שבהם הועסק ועסק התובע (עבודת פיתוח באתרי בנייה, עבודת עפר, עבודות תשתית ועבודות הנדסיות אחרות).

 

44.        די באמור לעיל כדי לקבוע, כי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים.

 

 

התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל

 

45.        התובע הוכיח כי הנתבעת הפרישה בגינו לקרן פנסיה של פועלי בניין הפרשות לגמל לשנים 1990 – 1998.

            לטענתו, זכאי לפיצוי בשיעור 6% ממשכורתו הקובעת בגין 7 שנות עבודתו האחרונות ובסך של 17,863 ¤ כמפורט בתחשיב (נספח 5 לסיכום טענותיו).

 

46.        יצויין כי הנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי ולא חלקה על אופן החישוב. כל טענתה כי צו ההרחבה לא חל על יחסי העבודה שבין הצדדים.

 

47.        לאור החלטתנו כי אכן חל הצו, דין התביעה ברכיב זה – להתקבל.

 

התביעה לדמי כלכלה

 

48.        התובע סומך תביעתו ברכיב זה  על סעיף 6 לצו ההרחבה וטוען כי זכאי לדמי  כלכלה בשיעור של 257.5 ¤ לחודש ולפיכך תובע למשך 7 שנים סך של 16,955 ¤ (נספח 5 לסיכומי  התובע)

49.        פרק ג' להסכם הקיבוצי ולצו  ההרחבה בענף הבניין , שכותרתו "שכר עבודה ותוספת" קובע כי עובד בענף הבנייה זכאי לתשלום שתי תוספות שכר הנוגעות לכלכלה: "תוספת 2000"  בסך של 509.57 ¤ ו- "יתרת כלכלה" בסך של 257.5 ¤ . תוספות אלה הן תוספות העומדות בפני עצמן ואינן כלולות בתעריפי השכר המפורטים בטבלאות השכר.

 

50.        כמו כן, נקבע בהסכם כי "התשלום בגין תוספת 2000 (כלכלה) ואי היעדרות, עומד בפני עצמו ואינו משפיע על מחיר שעת עבודה ולא כבסיס לפיצויי פיטורין". באשר לרכיב "יתרת כלכלה" הרי מעצם היותו תמורה לכלכלה בעין במקום העבודה, אין הוא יכול להוות חלק מטבלאות השכר. כך אף נקבע בעניין דאטקו (ע"ע ופס"ד דאטקו מפי הנשיאה הש' ע.פוגל מיום 8.7.08 שניתן בהמשך לפסק דינו של בית הדין הארצי.

 

51.        במקרה שלפנינו, התובע תובע תשלום רכיב "יתרת כלכלה" בסך 257.50 ¤. מדובר בתמורת כלכלה בעין המשולמת לעובד רק אם אינו מקבל כלכלה בפועל במקום העבודה.

 

בהתאם לפסיקה  רכיב יתרת הכלכלה הוא בגדר "זכות נלווית", שאיננה ניתנת לפדיון עם סיום יחסי העבודה. (ע"ב  9035/07  דאטקו ניקולאי נ' י. שומרוני בע"מ, ניתן ביום  8.7.08  וראה  גם דב"ע לז/131 – 3 פאולינה קלר  - האוניברסיטה העברית, פד"ע ט' 305, אשר אוזכר בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין אודיז  עע 300254/98 שלמה אודיז – בנימין מורנו, ניתן ביום 5.5.2003). 

 

 

52.        לפיכך, דין תביעת התובע בגין רכיב זה- להידחות.

 

 

 

 

 

 

התביעה לפדיון חופשה

 

53.        התובע תובע פדיון חופשה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות, היינו לשנים 2004 ואילך בהתאם לויתקו. לטענתו, זכאי ל- 46 ימי פדיון במכפלת 262.96 ¤ ליום ובסך  של 

12,096 ¤. התובע ערך חישוב לפי 5 ימי עבודה בשבוע.

 

54.        נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח כי התובע ניצל מלוא ימי החופשה שזכאי להם במהלך עבודתו או ששולם לו פדיון חופשה עם פיטוריו.

 

55.        התובע העיד כי  עבד משנת 2003 – 5 ימים בשבוע (עדותו בעמ' 16-17 לפרוטוקול מיום 11/1/09).

 

56.        עיסא ז"ל העיד בדיון המקדמי, כי במשך 5 השנים האחרונות התובע לא עבד בימי שישי.

 

57.        מתלושי השכר החל מינואר 2004 עולה כי מידי חודש שולמו לתובע ארבעה ימי חופשה, אולם לגרסת התובע מדובר בתרגיל חשבונאי של פיצול שכרו ל- 21 ימי עבודה ו-4 ימי חופשה וטוען, כי מחודש מאי 2004 לא יצא כלל לחופשה. אולם בעדותו, ציין כי בשנת 2004 יצא לחופשה אולם בשנים 2005 – 2006 לא יצא.

 

58.        מנהל הנתבעת טען כי התובע ניצל 121 ימי חופשה ביתר תוך שהוא מפנה להעדרות התובע בגין עליה למכה (14 יום) ונסיעה נוספת לעומרה וכן העדרות של חודש כאשר התחתן (סעיף 16 לתצהירו של עיסא ז"ל).

 

59.        התובע העיד, כי מדובר בהעדרות בשנת 1992 ו- 1995 (עמ' 11 לפרוטוקול) וכי התחתן בשנת 1999 (עמ' 4 לפרוטוקול בדיון המקדמי מיום 6/3/08). גרסתו  לא  נסתרה.

 

60.        ראיד בעדותו, אישר כי התובע לא היה חייב לעבוד ביום שישי ולא יכול היה להסביר מדוע נותר התובע בחובה של 119 ימי חופשה (תלוש שכר לחודש 4/06 מפרט 121 ימים בחובה) אך הוסיף כי "הוא מקבל את הכסף שלו, לא ירד לו כלום." והוסיף כי מדובר בעובד בשכר חודשי (עמ' 31 לפרוטוקול).

 

 

61.        לאור האמור לעיל, אין ספק כי התובע בחמש השנים האחרונות לא נדרש לעבוד ביום שישי ולא ניתן הסבר כלשהו לקיזוז ארבעה ימי חופשה מידי חודש בחודשו.

לא נטען כי קיזוז הימים הנ"ל היה על דעת התובע. טענה בנושא זה לא נטענה בכתבי טענות הנתבעת או בסיכום טענותיה. אמנם ראיד העיד כי שכרו של התובע לא נפגע בשל המעבר  לחמישה ימי עבודה.

אולם אין  די גם בטענה זו  כדי לקבל עמדת הנתבעת  כאשר  זו לא  הוכחה כלל וכלל.

 

62.        לפיכך, לא הוכח כי הנתבעת היתה רשאית לקזז מידי חודש בחודשו משכרו של התובע

4 ימי חופשה כאשר למעשה לא דובר בניצול בפועל של ימי חופשה והתובע זכאי לפדיון הימים הנ"ל.

 

63.        יתרה מזו, הנתבעת בסיכום טענותיה, זנחה טענתה לקיזוז הימים שניצל התובע לטענתה ביתר.

 

64.        מכל שנאמר לעיל, התובע זכאי לימי הפדיון שתבע בתביעתו למשך שתי שנות עבודתו האחרונות ובסך של 12,099 ¤.

 

 

התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות

 

65.        התובע תובע גמול עבור התקופה מאפריל 2000 עד דצמבר 2005 בגין השעות הנוספות שעבד לפי טבלת שצרף לתביעתו. (נספח 9 עד 11 לתצהירו במקום עדות ראשית)

 

66.        התובע פרט בטבלאות שצרף לתצהירו את סך השעות הכולל שלטענתו עבד מידי יום ביומו על פי הנתונים שחילץ מתוך כרטיסי הטכוגרף של המשאית עליה עבד. בחישוביו ציין רק את השעות הנוספות שתובע תמורתן (125% ו- 150%). לטענתו, זכאי לגמול בגין שעות נוספות מעבר ל- 186 שעות (ס' 9 לסיכום טענותיו).

 

67.        התובע לא פרט בחישוביו מהן שעות עבודתו הרגילות מידי חודש בחודשו ששימשו בסיס לחישוביו.

 

68.        לגרסת התובע, השעות שפורטו בטבלה נעשו על פי השעות שפורטו בטכוגרף של המשאית עליה עבד. כמו כן ציין כי במהלך עבודתו ניהל גם יומן בו רשם מידי יום ביומו את מקום עבודתו. אך ביומן זה לא ציין את שעות עבודתו ויומן זה אף לא הוצג בפנינו (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 11/1/09). 

 

           

69.        עוד העיד התובע כי השעות בטבלאות נרשמו על ידו והחישובים נעשו על ידי האיגוד המקצועי וכל אלה נעשו לאחר שפוטר ועל פי הטכוגרפים שבחזקתו עוד משנת 1996.

 

70.        ככל שעולה מעיון בחישובים – לא נכללו הפסקות בחישוביו של התובע, שכן גם לגרסתו, סך שעות עבודתו מידי יום ביומו שציין בטבלאות חושבו על פי מועד תחילת העבודה וסיומה.

             

 

           

 

            התובע אישר, כי לא בכל הימים עבד על המשאית, אשר הטכוגרפים שייכים לה (משאית הדבל), אולם ימים אלה אינם מופיעים כלל בטבלה (עמ' 18 לפרוטוקול).

 

71.        כל שהוכח מעדות התובע כי חישב את שעות עבודתו על פי השעות בהן התניע המשאית טרם יצא מביתו בשעות הבוקר ועד לשעה שחזר לביתו כאשר שעות אלה כוללות גם שעות שלא עבד על המשאית, אך עסק בעבודה אחרת מטעם הנתבעת. אכן שעות עבודה של עובד לצורך חישוב גמול בגין שעות נוספות הינן השעות שהעובד עומד לרשות העבודה במהלך יום העבודה, אולם התובע לא היפנה את בית הדין לכל מקור משפטי ממנו ניתן להסיק כי יש לחשב את יום עבודתו מהרגע בו התניע את המשאית ויצא מביתו בשעות הבוקר המוקדמות עד לשעות בהן שב לביתו ושעות אלה על פי הפסיקה בהן נוסע העובד למקום עבודתו ובחזרה אינן חלק משעות עבודתו לצורך חישוב גמול בגין עבודה בשעות נוספות (למעט מקרים בהם הוכח כי התובע ביצע הסעות או כי זכאי לפיצוי כלשהו בגין ביטול זמן).

 

72.        ואכן ראיד העיד בפנינו כי העבודה לא החלה בשעה 06:00 בבוקר וגם ב"כ התובע למעשה לא טען זאת, אלא התייחס לשעה מאוחרת יותר (עמ' 27 לפרוטוקול). כל שהוכח בפנינו כי העבודה לא החלה באתרים השונים טרם השעה 07:30 לערך (עמ' 28 לפרוטוקול).

 

73.        כמו כן עולה מעיון בטבלה, כי התובע טוען לשעות עבודה גם בשעות החשיכה (חודשי החורף). אין זה סביר והגיוני ולא הוכחה הטענה כי נדרש לעבוד בשעות החשיכה. כל שהוכח כי שעות החשיכה שציין בטבלאות הינן למעשה השעות בהן שב לביתו ודומם את מנוע המשאית.  כאמור, אין לראות במועד זה כמועד סיום העבודה לצורך מניין השעות הנוספות.

 

74.        גם שעות ההפסקה לא קיבלו ביטוי בטבלאות. עובדה זו בנוסף לעובדה כי הטבלאות נעשו לצורך הגשת התביעה ללא פירוט אופן החישוב (סה"כ שעות רגילות וסה"כ שעות נוספות) ואין ספק כי השעות הנ"ל כוללות גם הפסקות במהלך העבודה ולא ניתן לבחון אם הפסקות אלה נלקחו בחשבון לצורך חישוב הגמול. לפיכך, לא השכיל התובע להוכיח זכאותו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות שתבע בתביעתו ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

 

סוף דבר

 

75.        הנתבעת תשלם לתובעת  תוך 30 יום הסכומים הבאים:

 

א.         הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 89,413 ¤  בצירוף הפרשי  הצמדה וריבית חוקית מיום 15/5/06 עד ליום 20/3/08 וממועד זה ישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עד לפרעונם המלא  בפועל.

 


ב.         פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 17,863 ¤.

 

ג.          יתרת פדיון חופשה שנתית בסך של 12,096 ¤.

 

ד.         פדיון דמי הבראה בסך של  6,996 ¤.

 

הסכומים הנ"ל (ב-ד) ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 15/5/06 עד  לפרעון המלא  בפועל .

 

76.        יתר  תביעות התובע- נידחות.

 

77.        הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט (התובע היה מיוצג באמצעות מזכיר  האיגוד המקצועי)   בסך של  1,000 ¤.

78.        הצדדים רשאים להגיש  ערעור בזכות על פסק  הדין לבית הדין הארצי  לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק הדין .

 

 

ניתן היום 16 בנובמבר, 2009 (כ"ט בחשון תש"ע) בהעדר הצדדים.

 

­­­­­­­­­­­­­­­____________________      ______________________      __________________

 נציג עובדים: גולדפרב משה    נציג מעבידים:  ראובן בצרתי   י. גלטנר-הופמן, שופטת

                                                                                                            סגנית נשיא

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/ECD09907AB2C16494225768E0061C102/$FILE/EF748434B66735A342257669002E432C.html
תאריך: 
16/12/09
Case ID: 
1613_7
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : כמו כן
כמו כן
עורכי דין : אלי בן נעים - מזכיר איגוד מקצועי אלעוברה טלאל
אלי בן נעים - מזכיר איגוד מקצועי
אלעוברה טלאל
Powered by Drupal, an open source content management system